פסקי דין על אלי עזרן | פסקי דין על מאיר רובין

23895-04/17 תאמ     15/05/2018




תאמ 23895-04/17 אלי עזרן נ' מאיר רובין








בית משפט השלום בנתניה

תא"מ 23895-04-17 עזרן ואח' נ' רובין ואח'



בפני

כבוד השופט
אלי ברנד

תובע-נתבע שכנגד
אלי עזרן


נגד

נתבע-תובע שכנגד
מאיר רובין


ב"כ התובע: עו"ד יוסי ארנייס
ב"כ הנתבע: עוה"ד אסף ואמיתי ימיני



פסק דין


לפני תביעת התובע-נתבע שכנגד (להלן: "התובע") לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו בסך 3,518 ₪ ותביעת הנתבע-התובע שכנגד לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכבו בסך 15,704.60 ₪ בתאונה שהתרחשה ביום 9.11.16.
הצדדים אינם חלוקים על כך שעובר לקרות התאונה חנה רכב התובע במקום בו החניה מותרת ורכב הנתבע נסע כשהוא נהוג על ידי צד ג' – אחיו מר רפאל רובין – כאשר בשלב מסויים פגע רכב הנתבע בדלת רכב התובע הפתוחה.
המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב נסיבות הפגיעה כאשר התובע טען בכתבי הטענות כי דלת מכוניתו היתה פתוחה על מנת שיוכל לצאת ואז פגע בו רכב הנתבע (סעיף 4 לכתב התביעה העיקרי) ואילו הנתבע טען בכתבי הטענות כי כשנסע הנהג מטעמו בכביש במהירות איטית עקב עומס תנועה פתח לפתע התובע את דלת רכבו וזו פגעה ברכב הנתבע (סעיף 10 לכתב התביעה שכנגד).
במהלך שמיעת עדויות הצדדים הובררו גרסאות מעט שונות כאשר התובע העיד כי השאיר את דלת רכבו פתוחה מעט ללא הפרעה לתנועה לאחר שיצא ממנו והקיף את הרכב על מנת להוציא ממנו את נכדו לכיוון המדרכה באופן בטיחותי ואז פגע בו רכב הנתבע, בעוד שנהג הנתבע לא ידע לומר האם הדלת היתה פתוחה טרם הפגיעה או שנפתחה ופגעה ברכב הנתבע ואף לא ידע לומר האם היה התובע ברכב בעת הפגיעה או שמא מחוצה לו כגרסתו.
תמונת הנזק ברכב הנתבע מצביעה על פגיעה בפנס הימני הקדמי שהותירה סימן פגיעה ישר וצר לכל הגובה מן הפגוש ועד מכסה המנוע, כשקצהו הימני של הפגוש מכופף לכיוןן מוקד הפגיעה.
אופן פגיעה זה מתיישב יותר עם מצב בו היתה דלת הרכב פתוחה מעט ולא לרווחה ורכב הנתבע פגע במימד הצר שלה מאשר עם פגיעה הנובעת מפתיחת הדלת לתוך נתיב נסיעת רכב הנתבע באופן שאמור היה להותיר פגיעה פחות ממוקדת ויותר מתמשכת על פני הפגוש.
התובע טען כי המעיכה הניכרת בדלת רכבו בסמוך לציר מצביעה על פגיעה במרכז חלקה הרחב של הדלת (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 23), אולם גרסה זו אינה מתיישבת עם מספר נקודות –
א. עם תמונת הפגיעה ברכב הנתבע שתוארה לעיל.
ב. עם המעיכה בקצה האחורי של דלת הנהג של רכב התובע המתיישבת עם פגיעה בנקודה זו ולא עם פגיעה במרכז הדלת.
ג. עם אופי הפגיעה בצמוד לצירי דלת הנהג ברכב התובע, הנעדרת מוקד ברור שאמור היה להופיע עקב מכה ישיר בנקודה זו ומתיישב יותר עם מעיכה מכיוון חלקה האחורי של הדלת.
ד. עם תיאור נסיעת רכב הנתבע לאורך הנתיב במהירות לא גבוהה, כאשר פגיעה מן הסוג שתאר התובע מצריכה סטיה חדה ימינה של רכב הנתבע לכיוון ימין אל רכב התובע.
בכל מקרה לא יכול אופי פגיעה כזה להתיישב עם דלת פתוחה לרווחה שכן אז היתה הפגיעה אמורה להיות בחלקה הפנימי של הדלת או באמצעות צידו של רכב הנתבע ולא חזיתו.
לאור האמור ובהעדר יכולת מצד העד מטעם הנתבע למסור גרסה כלשהי על מצב הדלת עובר לפגיעה אני מקבל את החלק מתוך גרסת התובע על פיה השאיר דלת מעט פתוחה לאחר שיצא מרכבו ואז ארעה הפגיעה ומנגד את החלק מתוך גרסת נהג רכב הנתבע על פיה הפגיעה היתה בקצה האחורי של דלת הנהג ברכב התובע במימד הצר שלה.
ברור כי על הנוהג בנתיב נסיעה לשים ליבו אל גורמים המצויים בנתיב נסיעתו ולהתחשב בהם בעת הנסיעה, לרבות דלת רכב חונה פתוחה, ופגיעה כמתואר לעיל מצביעה על התרשלות וחוסר זהירות מצידו ועומדת בסתירה להוראות תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "התקנות") הקובעת כי –
"לא ינהג אדם רכב ... בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות ובין השאר ... ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך."
עם זאת, הותרת דלת פתוחה לכיוןן נתיב נסיעה בכביש לאחר שהנהג עזב את הרכב מהווה הפרעה לתנועה ועומדת בניגוד להוראות תקנה 80(א) לתקנות הקובעת כי –
"לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".
זאת ועוד, דלת שאינה פתוחה לרווחה אלא רק במידה מועטת אינה מהווה הפרעה ניכרת אך כאשר עסקינן ברחוב בו (כעדות נהג רכב הנתבע עמ' 2 לפרוטוקול שורות 29-30 שלא נסתרה) גני ילדים בצד הכביש הגורמים לעומס נקודתי ואף לחניות כפולות המצריכות לעיתים תגובה מהירה בעת הנסיעה או סטיה ימינה בתוך הנתיב מהווה הותרת הדלת פתוחה במקצת גורם הפרעה כמעט נסתר שקשה לנהג המרוכז בנתיב הנסיעה עצמו ובכך שלא יפגע בכל עוברי הדרך להבחין בו (ראה עדות נהג רכב הנתבע, עמ' 3 לפרוטוקול שורות 11-6).
מן העדויות קשה להכריע מה היתה בדיוק מידת פתיחת הדלת, אולם מעצם העובדה שנהג רכב הנתבע לא ראה אותה, הגם שלדבריו נסע במהירות איטית, יש משום תמיכה בגרסת התובע כי הדלת היתה פתוחה במידה מועטת בלבד.
במצב דברים זה, על מנת לפגוע בדלת כאמור היה על נהג רכב הנתבע להתקרב מאוד אל כלי הרכב החונים ליד המדרכה, פעולה שיש בה כדי להגביר את הסיכון לפגיעות שונות.
לאור האמור אני סבור כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין שני הצדדים באופן שעיקר האחריות מוטלת על נהג רכב הנתבע שנסע, לא נזהר ופגע באופן פעיל בדלת רכב התובע וחלקה המופחת שלה אחריות מוטל על התובע אשר יצר מפגע מסויים בנתיב הנסיעה.
לאחר שבחנתי את הממצאים המתוארים דלעיל אני סבור כי יש לחלק את האחריות בין הצדדים כך ש-85% ממנה רובצים לפתחו של נהג רכב הנתבע ן-15% לפתחו של התובע.
מאחר שהצדדים אמנם חלקו באופן פורמלי האחד על נזקי רעהו בכתבי הטענות אך כל אחד מהם תמך תביעתו בחוות דעת שמאי ושניהם נמנעו מחקירת השמאים, כאשר מדובר באנשים פרטיים שביחס אליהם יש להניח כי גובה הנזק הולם את קביעת השמאי ככל שלא נסתרה, יש להתייחס אל נזקי שני הצדדים כמוכחים כדבעי.
בנסיבות אלה ולאור חלוקת האחריות אותה קבעתי לעיל יש לחייב את הנתבע לפצות את התובע ב-85% מן הנזק בתביעה העיקרית, דהיינו – בסך של 2,990.30 ₪ ואת התובע ב-15% מנזקו של הנתבע, דהיינו – בסך של 2,355.69 ₪.
הפועל ה יוצא מן האמור לעיל הוא שלאחר קיזוז התביעות ההדדיות בשל אשמם המשותף של הצדדים יש לחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 634.61 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קרות התאונה ביום 9.11.16 ועד הפרעון המלא.
בשים לב לחלוקת האחריות בין הצדדים ולאופן ניהול ההליך היעיל והענייני מצאתי לנכון כי הנתבע ישא בהוצאות ושכ"ט התובע בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 45 יום
.


ניתן היום,
א' סיוון תשע"ח, 15 מאי 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 23895-04/17 אלי עזרן נ' מאיר רובין (פורסם ב-ֽ 15/05/2018)