פסקי דין על עיריית בית שמש | פסקי דין על משה שיטרית

52402-04/15 תאק     17/05/2018




תאק 52402-04/15 עיריית בית שמש נ' משה שיטרית








בית משפט השלום בירושלים



תא"ק 52402-04-15 עיריית בית שמש
נ' שיטרית


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופטת
אפרת אייכנשטיין שמלה


תובעים

עיריית בית שמש


נגד


נתבעים

משה שיטרית









פסק דין


לפניי תביעת רשות מקומית לתשלום אגרת שילוט בגין השנים 2001 ל-2015, בצירוף ריבית בסך 0.5% לחודש בהתאם
לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה, התש"ם-1980
).

רקע וטענות הצדדים.
1.
התובעת היא רשות מקומית.

הנתבע, מנהל מוסך בשטח הרשות המקומית, החל משנת 1961.
התובעת הגישה תביעה בסדר דין מקוצר בסך של 160,552 ₪, בגין חוב
אגרת שילוט שעל הנתבע לשלם לה
החל משנת 2001 ועד למועד הגשת התביעה באפריל 2015.
לטענת הנתבע, מדובר בשלט פנימי, בגודל של פחות משני מטר, הנמצא בתוך שטח המוסך, והעירייה מעולם לא חייבה מי מבעלי העסקים, כולל אותו, בגין שלט המצוי בתוך מתחם השטח הפנימי במשך כל שנות פעילות המוסך.
לטענתו, התובעת מעולם לא פנתה אליו, כמו גם לבעלי עסקים הנוספים באיזור, בדרישה או בהתראה, עד להתראה טרם לנקיטת הליכים משפטיים, שנשלחה אליו בינואר 2015, שאז נודע לו לראשונה כי העירייה טוענת לחוב כלפיה.
הנתבע מוסיף וטוען, כי החיוב כלל חיוב בגין שלטים רבים ונוספים שאין לו כל קשר אליהם. עיסוקו בתיקון רכבים כולל עבודות מכניות בלבד, הוא אינו עוסק כלל בעבודות חשמל, והשלט היחיד שקשור אליו הוא זה הנושא את הכיתוב "מוסך שטרית -מורשה".
טענה נוספת היא, כי התובעת לא הבהירה כיצד חישבה את החוב, לא פירטה את הרכב החוב בפילוח לשנים, לקרן להצמדה ולריבית, ואין לו כל דרך להתגונן כנגד חוב זה.
מעבר לכפירת הנתבע בחוב לגופו, הוא טוען כי התובענה נגועה בשיהוי ובהתיישנות, ויש לדחותה ולו מטעמים אלו.
לטענתו, פנה לעירייה עם קבלת ההתראה בשנת 2015, והלין בפני
ה הן על כך שפנתה אליו לראשונה בשנת 2015, בטענה לחובות של 15 שנים, אף שהוא מנהל מוסך במקום 55 שנה, וכן הלין על עצם החיוב, ועל כך, שהחיוב כולל שלטים רבים שאינם קשורים אליו. בתשובה
הובטח לו כי החיוב יתוקן, כפוף לכך כי ישלם את מלוא החוב המתייחס לשלט שלו, אך מאחר והוא כופר גם בחוב עצמו, סרב לכך והתקומם על ההתניה, שאינה כדין.
הנתבע מוסיף, כי קיבל לראשונה, בד בבד עם ההתראה, שומה המתייחסת לשנת 2015, והוא מיהר להגיש השגה על החוב הנטען, בה טען כי אין מקום לכל חיוב,
היות והשלט בתוך שטח המוסך, ובכל מקרה, לחילופין, מדובר בחיוב שגוי, המתבסס על שלט בגודל של מעל 22 מ"ר, והשלט שבאחריותו והקשור לבית עסקו, הוא בגודל 2 מ' בלבד.
הנתבע לא זכה למענה, ולטענתו, די בכך לגרום לקבלת ההשגה, ולמחיקת החוב המתייחס לשנת 2015.
הנתבע גם הביא ראיה לנוהג זה, מכך שבשנת 2014 הוגשה תביעה דומה בגין אגרת שילוט נגד בעל בית עסק שכן,
ותביעה זו נדחתה בהסכמה, לאור הנוהג הקיים בעירייה, שלא לחייב בגין שלט פנימי.
אשר לסכום התביעה, בדיון מיום 24.2.2016, הצהיר ב"כ התובעת בעמ' 3 ש' 15-19 לפרוטוקול כדלקמן:
"אנו עשינו בדיקה יסודית לקראת הליך גילוי המסמכים וצמצמנו את החובות שלא שייכים לדעתנו לנתבע. לפי בדיקתנו סכום החוב נכון ליום 10.2.16 שהוא כולל גם חוב שוטף עד סוף שנת הכספים 2016 הוא 119,476 ₪. חישוב זה כלל גם את שנת 2001. הגשנו את התביעה ביום 2.4.15 "

הראיות
ראיות התובעת
2.
התובעת הגישה מטעמה תצהיר עדות של הגב' ברכה קייקוב, מנהלת אגף הגבייה בעירייה, אשר עובדת בעירייה החל מאמצע שנת 2014.

לתצהיר צרפה קייקוב כנספחים את המסמכים הבאים:
נספח א'- תדפיס מרוכז של
יתרות למשלם לתאריך 10.2.2016, וכן תדפיסים בפילוח שנתי לשנים 2006,
2008-2015. יצוין, כי השנים אליהם מתייחס הפילוח מופיעים בכתב יד בראש המסמכים, ומופיעות הערות בכתב יד בלתי קריא, על גבי חלק מהן.

נספח ב-
חוק עזר לבית שמש (מודעת ושלטים), תשט"ו-1955
.
נספח ג'- תמונות של השלט- "מוסך שטרית-מורשה", על גביהם מופיעים תאריכים 28.4.2011
, 7.7.14, 29.4.12, 9.2.10, 30.10.08,
7.9.06, 26.2.15,
12.2.13, 29.4.12, וכן תמונות של שלטים נוספים, "חשמל רכב העיר" עליהן מופיעים התאריכים 12.2.13, 7.7.14, 12.2.13, 29.4.12. יצויין, כי על גבי חלק מהשלטים המתייחסים לחשמל רכב מופיע "בהנהלת: חיים סחראי את שלום חזות."
נספח ג' כולל גם מסמך נוסף, שכותרתו "פרטי שלט בודד", והוא כולל בצד ימין
צילום של השלט "מוסך שטרית מורשה", ובצד שמאל
של המסמך, מופיעה מעין טבלה, בה
מצוין כי השלט
צולם ביום 24.1.2000, בפרטי "אורך", "שטח", ו"חיוב," מופיע "22".

נספח ד' - התראה ממשרד ב"כ התובעת לפני נקיטת הליכים משפטיים מיום 27.1.15.
נספח ה
- רישומי התובעת, המהווים לטענתה רישומים של התראות שנשלחו לתובעת ברבות השנים.
נספח ו'
- ריכוז יתרות למשלם, של כל השלטים בגינם טוענת התובעת כי יצאה ההתראה המקורית, ושבגינם גם הוגשה התביעה, בסכום כולל של 162,442.50 ₪. הנספח כולל גם
תדפיס יתרות, "אחרי ביטול השלטים בהוראת מאיר", כמופיע בכתב יד בראש המסמך. התדפיס הוא מיום 3.6.15. ולפיו ריכוז החוב עומד על סך 106,645.70 ₪.
3.
הגב' קייקוב נחקרה על תצהירה ביום 1.11.2017.
בעדותה ציינה העדה כי היא מנהלת את מחלקת הגביה מאמצע שנת 2014, וקודם לכן לא עבדה בעירייה.
אשר לצילומי השלטים שצורפו לתצהירה, השיבה העדה, כי
לפחות החל משנת 2014 מי שמבצעת עבור העיריה את הצילומים של התמונות, היא חברת "מחשבת ישראל" ולגבי תקופת ההתקשרות מולם ציינה:
"אני יכולה להעיד לגבי השנים שאני בעיריה מ-2014 ועד היום. אני עובדת איתם. אני מניחה שגם לפני העיריה עבדה איתם אבל ניתן לבדוק זאת. תשובתי לא ודאית ולכן אני מניחה."



(עמ' 7 ש' 25-31 לפרוטוקול).


העדה טענה שמדובר בדו"ח של סוקר שבא ומצלם, ושולח לעירייה "טבלת אקסל" בה מופיעים כל השלטים ברחבי העיר, כולל פרטים אישיים, פרטי הנכס, פרטי משלם, כולל אורך, רוחב ,שטח וכי הדו"ח לא הובא על ידה, אלא מצוי במחשב, וכי
לא צרפה את הנתונים כי לא נדרשה (עמ' 8 ש' 3-14 לפרוטוקול).

אשר לזהות הסוקר, ובדיקת העדה מולו את הנתונים, ראו בעמ' 8 ש ש'15-19 לפרוטוקול:

ש: מה השם של אותו אדם שביצע את הצילום, את הסקירה
של השילוט?
ת: משה בוקובזה.
ש.ת.:משה בוקובזה לא פה היום כי לא זימנתם אותו.
ש: דיברת איתו?
אני צריכה לדבר איתו או אתה צריך לזמן אותו?"


העדה אישרה בהמשך, כי הנתונים למחשב הוזנו על ידה רק החל מ-2014 (עמ' 8 ש'22 לפרוטוקול), כמו גם
את העובדה, כי מבחינת העירייה, התביעה היחידה שעל הפרק מתייחסת לשלט האחד ולא לשלטים הנוספים המופיעים בדו"חות (חשמל העיר, המומחים לשיפוץ וכו') וזאת בעמ' 9 ש' 4 לפרוטוקול:

"זה לא רלבנטי לתיק זה. הכל בוטל במערכת הגביה.
נותר שלט אחד עליו אנו דנים היום."



בהתייחס לגובה החוב הנטען, העדה טענה בשלב ראשון כדלקמן:

" החוב המעודכן לגבי שלט זה הוא 162,442 ₪ נכון ל-3.6.15 מאז נצברו הפרשי ריבית והצמדה ולא שולמו השנים שלאחר מכן.
ש: נכון ליוני כמה החוב?
ת:162,442.5 ₪".

(עמ' 9 ש' 5-8 לפרוטוקול).


ובהמשך, בעמ' 9 ש' 9-20 לפרוטוקול:

"צירפת נספח שלך. בסוף נספח ו' לתצהירך כתוב יום 3.6.15 יתרה 103,758₪ יתרה נומינלית, יתרה ריאלית 106,645 ₪, איך את מסבירה את הפער בין מה שאמרת קודם לעכשיו כשמדובר באותו תאריך?
ת: באותו תאריך נערכו הביטולים לאותם שלטים, שלא עמדו על הפרק ולאחר הביטולים השלט שנותר זה 106,645 ₪. הראינו את הדו"ח לפני הפחתת השלטים ואחרי כדי להראות את ההשלכות של הפעולה על החוב.
ש: מפנה לסעיף 10 לתצהירך. זה לא מדוייק. שם את מדברת על 124,470 ₪ שזה נכון ליום 26.9.16 עבור חוב של עד 2015?
כפי שציינתי 106,645 ₪ נכונים נומינלית ליום 3.6.15. כמובן שסכומים אלה צמודים ע"פ חוק הרשויות המקומיות לריבית והצמדה ולכן, שנה וחצי לאחר מכן זה קפץ. זה טיבו של חוב בספרי העירייה."


בהמשך, כשנשאלה העדה מדוע החיוב לשנת 2017, כולל חיוב בגין שלטים נוספים, והוא יצא ע"ס 7,416 ₪, לאור תשובתה כי החוב
לשנה זו הוא 3,915 ₪ השיבה:

"לא אמרתי שהמחדל תוקן בשנת 2015. אמרתי שתיקנתי. לא אמרתי מתי, לא בדקתי מתי. אין לי תאריך כרגע מתי תיקנתי".


העדה המשיכה והעידה כי אינה יודעת מדוע הוצא החיוב לגבי השלטים הנוספים לשנת 2017, אינה יודעת אם מחזיקים אחרים משלמים את החובות הנטענים, ואם יש בעיה לגביהם, והם כרגע אינם בתביעה, וכפי שסיכמה: "שיגיש השגה ונטפל". (עמ' 10 ש' 19-21 לפרוטוקול).
אשר להתראות שלמשלוחן נטען, העידה העדה כדלקמן: (עמ' 11 ש'22 עד עמ'
12 ש' 18 לפרוטוקול):
"ש: בסעיף 11 לתצהירך את כותבת שחרף הודעות שנשלחו לנתבע לא הסדיר את חובו. את מצרפת נספח ד' התראה? (ההתראה מינואר 2015 א.א.)
ת: אני מפנה לנספח ה' לתצהירי. יש כאן התראות שיצאו בשנים, שוב אני אומרת זה לא יהיה בפורמט התראה, אלא בפורמט של רישום בתוך המערכת שיצאה התראה. אני מפנה לנספח ה'. למשל יש כאן מיום 14.11.2003 התראה לתשלום חוב. בראש המסמך, תחת מספר ריצה רשום התראה לתשלום יתרת חוב. בגוף הטבלה, תאריכי ערך, אלו תאריכי משלוח ההתראות. ליד תיאור הנושא קובץ שלטים, ניתן לראות שהפקידה שהפיקה את זה, מדובר בצילום מסך, היא הוציאה את זה בחודש 9/2016. היא רק התחילה לעבוד אז, אסתר ועקנין .אם נעבור לדף הבא נראה התראה נוספת.
ש: כמה התראות בסך הכל נשלחו?
ת: אני מניחה שמספר התראות.
ש.ת. יצאה התראה ביום2.11.2003, יצאה התראה ביום 8.11.2011 וגם ב-25.1.2011, 6.8.2012. אני נאחזת בזה, זה מה שיש לי (ההדגשה שלי א.א.)
ש.ת. 2003 ראשונה, אוגוסט 2012 אחרונה.
ש:בכמה התראות מדובר?
ת:בנוסף לשומות השנתיות שנשלחות מדי שנה.
ש: איך את יודעת שנשלחו שומות?
יש לי את צילומי השומות כמו שאני מציגה את הצילום משנת 2017, יש לי גם של שנים קודמות, אני מפנה אותך לנספח ד'.
ש: אני לא מדבר על התמונות, אלא על השומה. היכן השומה?
ת: אצל מרשך.
ש:היכן היא בתצהיר שלך?
ת: אין לי שומה בתצהיר שלך ואגיד לך למה. מחלקת גביה מוציאה אלפי שומות בשנה ואין לי ארכיבים לשמור אותם. מדובר בכמות נכבדה ולכן יש תיעוד במערכות שלנו להפקת הודעות השומה. לא נדרשתי לתעד את הצילום של השומה אבל בלחיצת כפתור, אספק לך. אין לי את ההודעה אבל יש לי את התיעוד. כן צירפתי את נספח ג'.
ש: איך אתם שולחים את אותם התראות?
ת: בדואר ישראל.
ש: יש לכם אישור ששלחתם בדואר ישראל מסמך מרוכז?
ת: לא יודעת.
ש: את מנהלת המחלקה.
ת: זה נשלח ישירות מבית הדפוס. ככל הנראה זה אצלם. הם מחייבים אותנו, זה בטוח.
ש: אני ביקשתי לראות מסמך שיראה את הממשק בין העירייה לבין הנתבע. באמצע יש לי דואר ואין לי שום אישור דואר.
ת: לא נדרשתי לצרף.



ובהמשך בעמ' 12 ש'27:

"ש: בואי נסכם שאין לך אישור לאותם התראות שנשלחו .
ת: יש לי חשבוניות של דואר ישראל. לא הבאתי, יש בעירייה".
ש: העירייה מפיקה מסמך עם פירוט כולל כתובות. שולחת את זה לדואר ישראל ודואר ישראל נותן חותמת על אותם מסמכים.
ת: אני לא הלכתי לדואר, זה לא תפקיד שלי. מצד שני אין הכרח לשלוח הודעות ארנונה או שומה בדואר רשום."

כשעומתה העדה עם טענת הנתבע כי לא ידע מעולם על דרישה עד לשנת 2015. וזאת בעמ' 12 ש'34 עד עמ' 13 ש'2, השיבה:
"אני אומר לך שהפעם הראשונה שבה ידע הנתבע מהעניין של השילוט היה בשנת 2015 מה יש לך לומר?" תשובה: "הנתבע לא ידע שיש לו שלט 30 שנה, אנחנו שלחנו כנדרש על פי חוק העזר שומה עובדה שגם היום שהוא יודע הוא לא משלם כך שהוא כנראה ממשיך לא לדעת."


אשר להשגה שהגיש הנתבע עם קבלת שומת 2015 ואשר צורפה על ידו כנספח ה' לתצהירו, העדה
בחרה שלא התייחס
לכך כלל בתצהירה, ומכל מקום לא טענה
כי ניתנה תשובה של התובעת להשגה. וראו לעניין זה בעמ' 13, ש' 6 עד 13 לפרוטוקול:
"ש. אני מדבר על השגה לגבי השילוט. אני מפנה אותך לנספח ה'. החותמת היא מיום 26.8.2015. אני שואל, א-למה לא התייחסת לכך בתצהירך?
ת. למה לא התייחסתי להשגה בתצהיר שלי. אם הוגשה השגה ולא נענתה, למה הוא לא פנה אלי יש לו דלת פתוחה אצלי.
ש. את יודעת שאם מישהו שולח השגה ותוך פרק זמן היא לא נענית ההשגה כאילו התקבלה?
ת. חוק הערר שאומר זאת זה רק על ארנונה."

העדה נשאלה גם על שטח
השלט שלפיו נעשה החישוב, וזאת בעמ' 13, ש' 18 עד 26 לפרוטוקול:
"ש. אם אנחנו נסכים לצורך הדיון עם הטענה של הנתבע שמדובר בשלט של 2 מ'?
ת. לא עשיתי חישוב של הדבר הזה, כי אני לא מסכימה לו.
ש. אני מפנה אותך לנספח ו' לתצהיר שלך היתרה של 106,000 ₪ שמתייחס לשנת 2016 מתייחס ל 22 מ' שילוט?
ת. ל- 22.4 מ'. השלט הרלבנטי שהצגתי לשנת 2017 הוא 1
x
22.4 מ'.
ש.ת. החיוב המקורי לפני הפחתות היה על ... מעיינת ב-ת/2 לראות מה החיובים שביטלנו היה 39.2, ממנו אני מפחיתה את 22.4 ואנו זיכינו עבור 17.52
ש. אני אומר לך שאת מטעה את בית המשפט תציגי לי חיוב אחד שהיה על 2.39 מ'
ת. אין לי כאן."

כאשר נשאלה העדה מה סכום החוב לשיטתה, אם יש לכמת את התביעה 7 שנים אחורה מיום הגשת התביעה, השיבה כי הסכום יהיה 46,898.2 ₪ בערכי היום, כשסכום זה כולל 0.5% ריבית שנתית והפרשי הצמדה בהתאם ל
חוק הרשויות המקומיות
(ראו: עמ' 13, ש' 29 – 36).
אשר לאכיפה המנהלית לה טענה התובעת, אישרה העדה כי מעבר להתראות שהיא טוענת שנשלחו, לא בוצעה כל פעולה נוספת (ראו: עמ' 14, ש' 1 – 3 לפרוטוקול).
המוצגים שהוגשו מטעם התובעת הם ת/1,
שהוא השלט עליו מתנוסס
הכיתוב: "מוסך שטרית- מורשה" ושלשיטת התובעת, כיום הוא השלט היחיד אליו מתייחסת התובענה, ו-ת/2, השומה שהוצאה לנתבע בשנת 2017 ע"ס 7,416.6 ₪ ,הכוללת חיובים בגין 10 שלטים שונים, אחד מהם, הוא השלט מושא התובענה.

כאמור, מעבר לראיות אלו, לא הובאו ראיות נוספות מטעם התובעת.

ראיות הנתבע
4.
מטעם הנתבע, שהינו אדם קשיש,
כבן 85, הוגש תצהיר של בנו, אשר העיד שהוא בן 60 והוא עושה הכל במוסך ב-22 – 23 השנים האחרונות, וכי
עבד רק במוסך כל חייו (עמ' 14 לפרוטוקול).

לשם הנוחות, אכנה את העד, "הנתבע".
הנתבע ציין כי מעולם לא קיבל דרישה לתשלום אגרת שילוט עד שנת 2015. לטענתו, היה נוהג בעירייה ששלט שנמצא בתוך בית עסק אינו משלם אגרת שילוט, אלא שלט שנמצא במקום ציבורי ולכן לא פעלה העירייה לגביית החוב, וראו לעניין זה בעמ' 14 לפרוטוקול, ש' 29 עד 35:
"היה נהוג ששלט שנמצא בתוך בית העסק לא משלם אגרת שילוט, רק שלט שנמצא במקום ציבורי. לכן העירייה לא פעלה לגביית החוב וזאת הסיבה. תארי לך שאני לא אשלם ארנונה חודש חודשיים יהיו עיקולים. הרי העירייה מרוויחה מזה. כל מכתב שהעירייה שולחת מעלה את החוב ב 500 ₪, עד כמה שידוע לי, ולכן העירייה לא פעלה.
ש. זה היה שלט פנימי?
ת. השלט היה מונח בתוך המוסך לכן לא ביקשו.
ש. אני מבין נכון, לא נדרשתי לא שילמתי
ת. נכון."


באשר לגודל השלט, ראו בעמ' 15 לפרוטוקול, ש' 18 עד 24:

"ש. איזה הוכחה יש לך שגודל השלט הוא 2 מ', למעט מה שאתה אומר בסעיף 8 לתצהיר עדות שלך וגם על גבי מה שכתוב על נספח ה שהוא נטען להיות השגה
ת. לא צריך להיות מודד. אני לקחתי מטר, מדדתי. כתבתי והגשתי זאת בכתב. משלא נעניתי, הסכימו לכך.
ש. למעט שני הדברים האלו, אין לך איך להוכיח גודל
ת. גם לעירייה אין איך להוכיח גודל. היא לא הביאה לא תעודת עובד ציבור, לא מפת מדידה ממודד מוסמך ולא הביאה אותו על מנת להעיד.
ש. אתה ראית את המסמך שאתה המצאת בעצמך, (ת/2) זה הסקר האחרון משנת 2017. הגודל לא השתנה. גם עכשיו הוא עומד על 22.40
x
1 מ'.
ת. כשהעירייה מגישה תביעה לבית המשפט היא אמורה להוכיח זאת. אני כאזרח פשוט הגשתי השגה על מידות השלט משכך התקבלה השגה. הייתם כותבים 50 מ' והייתם פטורים ."


ובהמשך בעמ' 15 לפרוטוקול, ש' 31 -33:
"ש. אתה טוען שהגשת השגה וההשגה לא נענתה, מדוע לא הגשת אותה שוב?
ת. ווי. למה אתם לא עניתם להשגה כי הגשתי פעם אחת ויש לי חותמת אסמכתא. אתה רציני שאני צריך לרדוף אחרי אנשים "


וכן בעמ' 16 לפרוטוקול, ש' 5 – 6:
"ש. נכון שקודם לא הגשת השגה
ת. כי לא נדרשתי לשלם."

ובהמשך בעמ' 16 לפרוטוקול בש' 11 עד 17:
"ש. אני מפנה אותך לסעיף 5 לתצהיר שלך. אחרי שהלכת לברר, אני רוצה להבין, קיבלת תביעה, ניגשת למשרדים לברר את החיוב שלך. לשיטתך, אתה יודע שיש לך שלט מעל הראש במוסך, מדוע לא שילמת את החוב שאינו שנוי במחלוקת לפחות ביחס ל-ת/1
ת. כל החוב שנוי במחלוקת. ההשגה מספר 1 עד 5 מדבר על מלוא החוב כאשר יש שם טענה שהשלט קיים בתוך השטח ולא בשטח הציבורי. עיריית בית שמש
גובה אגרת שילוט רק כאשר מדובר במקום ציבורי, זה היה נהוג בתוך העירייה. אני ממשיך ואומר, בסעיף 5 שטחו של השלט המדובר הוא 2 מ' בלבד ובשורה 34 שם, "החוב השוטף עדיין עומד על 22.40 אם היו מחייבים אותי על 2 מ' הייתי משלם."

העד התייחס גם לעובדה כי כנגד שכן למוסך, אדם בשם כאדר אמין,
הוגשה תביעה בסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בגין אגרת שילוט דומה, וזו בוטלה בהסכמה ב"בקשה מוסכמת לדחיית התביעה וסגירת תיק הוצאה לפועל",
וכראיה צירף כנספח ו' לתצהירו מסמכים, שהם התביעה על נספחיה, והבקשה לדחיית התובענה בהסכמה. וכשנשאל על כך הנתבע, השיב בעמ' 17 לפרוטוקול, ש' 1 עד 3:

"ת. אני מכיר את אמין כמעט 50 שנה יש לו מוסך לידי לפחחות. יש לו שלט בתוך המוסך והוא לא משלם אגורה ולא נדרש לשלם. כשנדרש, ביטלו לו את הדרישה. הכל תלוי שם. יש כאן החלטה."


בהקשר זה יצוין כי לא הייתה כל התייחסות בתצהיר מטעם התובעת, או בחקירתה, לטענה זו של הנתבע.

דיון והכרעה

5.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אל מול הראיות שהובאו, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, כתובעת במשפט אזרחי להוכיח את התובענה, וכי דין התביעה
להידחות במלואה, כפי שאנמק.

התיישנות
6.
טרם לבחינת טענות הצדדים לגופן, אדרש לטענת ההתיישנות שהעלה הנתבע ביחס לחוב שקודם לתקופת 7 השנים אחורה
מיום הגשת התובענה.

כזכור, התובענה הוגשה בגין חובות נטענים מיום 1.1.2001 ועד למועד הגשת התביעה ביום
2.4.2015.התובעת טוענת כי הליכי אכיפה מנהליים שבצעה, עוצרים את המניין לחישוב
תקופת ההתיישנות.
התובעת אישרה כי לבד ממשלוח התראות בודדות, אשר כפי שאפרט להלן, גם הוא לא הוכח, לא נקט הליכי גבייה נוספים.

לאחרונה, הוכרעה הסוגיה אם נקיטת הליכי גבייה מנהליים, עוצרים או מאריכים את תקופת ההתיישנות וזאת ברע"א 4302/16 עיריית ירושלים נ. צבי פרידמן מיום 16.4.2018), שם נקבע כי
הליכי גבייה מנהליים אינם עוצרים, בכל מקרה, את מרוץ ההתיישנות.

למעלה מן הצורך, אוסיף, כי גם לפי דעה, אשר הובעה בפסיקה קודמת, לפיה הליכי גבייה משמעותיים, עשויים להיחשב ככאלו שיאריכו או יעצרו את מרוץ תקופת ההתיישנות, בתביעה זו הודתה גם התובעת, כי מעבר למשלוח התראות, אפילו אקבע כי אלו נשלחו, לא נקפה אצבע ולא נקטה הליכי גבייה נוספים, ועל כן גם
בהתאם לאותה פסיקה, היה מקום לקבוע כי החוב הקודם לשבע השנים שלפני הגשת התביעה התיישן.

לאור האמור, אני קובעת כי חלק התובענה המתייחס לשנים שמ- 2001 ועד 31.3.2008 התיישן
והתובענה לגביו נדחית.

חלק התובענה המתייחס לתקופה המאוחרת לחוב שהתיישן
7.
גם חלק זה של התובענה, המתייחס ליתרת התקופה, דינו להידחות, וזאת מן הנימוקים הבאים:

7.1
התביעה היא תביעה לאגרת שילוט, בנבדל ממס, ולצורך הוכחתה היה על התובעת להוכיח
לכל הפחות את גודלו של השלט הנטען, המהווה רכיב מהותי בקביעת גובה האגרה.
אין די בהסתמכות על נתון המופיע בספרי העירייה מבלי שיש כל אסמכתא, או הסבר, כיצד נקבע נתון זה. לא הובא לעדות הסוקר ולא הוצגה מדידה. הדבר נכון במיוחד למול טענת הנתבע שלא נסתרה, כי גודל השלט הוא 2 מ' בלבד על פי מדידות שערך בעצמו.

7.2
התובעת לא הציגה כל אסמכתא למשלוח
שומות או התראות ברבות השנים, החל משנת 2001 ועד לשנת 2015; אין די בהסתמכות על מסך מחשב בהעדר ראיה נוספת למשלוח
שומות או התראות, מה גם שאפילו בהתאם לאותו נתון, אשר לא ברור מי הזין אותו, נשלחו התראות בודדות בלבד, ולא נשלחו כלל התראות בין השנים 2003 ל- 2011. כמו גם לשנים שאחרי 2012. העובדה שלא נשלחו התראות או שומות, תומכת בהשערה כי גם התובעת לא ראתה בחוב הנטען חוב, ובכל מקרה, מקום שלא נשלחה שומה או התראה, כיצד ניתן לעתור לחיוב בצירוף ריבית לפי חוק הרשויות המקומיות, ולגרום לחוב בגין שלט לתפוח למימדי סכום
התביעה.

7.3
לא ניתן להתייחס לראיות שהציגה התובעת כרשומה מוסדית
בהתאם לסעיף 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 שכן לא הובאה כל ראיה לפיה רישום נעשה במהלך ניהולה הרגיל של הרשות ובסמוך להתרחשותו, אין כל ראיה כי הנתונים הוזנו בזמן אמת, כאשר כל התדפיסים שצירפה התובעת הינם משנת 2015 ואילך.
כזכור מנהלת מחלקת הגבייה מונתה לתפקיד, או למעשה התחילה לעבוד בעירייה, רק בשנת 2014 , ואין ראיה כי ערכה בירור לוודא כי התנאים הדרושים בהתאם לפקודה קיימים בעניננו, באופן שנדרש בה, על מנת לענות על החריג לכלל הפוסל קבילות של עדות שמיעה.

7.4
יתרת החיוב המתוקנת אותה צירפה התובעת (נספח ו') מיום 3.6.2015 כשבראשה מופיע הכיתוב בכתב יד "אחרי ביטול השלטים בהוראת מאיר", מתחילה ביתרות פתיחה שפשרם לא הובהר. כך למשל, בשורה הראשונה לטבלה, מופיע חיוב של 36,321.70 ₪ ובשורה השלישית מופיע חיוב נוסף של 45,833 ₪. אין כל הסבר מדוע מתחיל הפירוט ביתרת פתיחה של 82,158 ₪ מתוך 106,640.30 ₪, שהם החוב הנוכחי הנטען.

7.5
לא סביר כי אם כטענת התובעת, זוכה הנתבע בגין כ- 17 מ' של חיוב לעומת 22.4 מ' של חיוב שנותר, הופחת החוב מ 162,000 ₪ ל- 106,640.30 ₪ בלבד, שכן, הזיכוי היה אמור להיות בשיעור גבוה יותר, בהתאם ליחס בחישוב המטרים.

7.6
בחישוב שצירפה התובעת אין כל הסבר לחוב הנטען, אין הפרדה בין קרן, הפרשי הצמדה, ריביות.

7.7
התנהלות התובעת מחזקת את טענת הנתבע לפיה, גם לשיטת התובעת, לא היה כל חוב שלו, שכן, אין מחלוקת כי לא בוצעה כל פעולת אכיפה כנגד הנתבע בין השנים 2001 ל- 2015 לבד מטענתה למשלוח התראות, טענה שאף היא לא הוכחה.

7.8
התובעת עצמה לא ידעה , אל נכון, להצהיר מה החוב המדויק. בשלב ראשון (עמ' 9 לפרוטוקול, ש' 5) טענה כי החוב המעודכן לגבי השלט הוא 162,442.5 ₪ ליום 3.6.2015 ומאז צבר הפרשי ריבית והצמדה. ובהמשך, בשורה 12 לפרוטוקול תיקנה והבהירה כי החוב אחרי הביטולים הוא 106,645 ₪ ועוד בהמשך, לא היה בידה הסבר מניח את הדעת, מדוע לאחר ביטול החיוב ב- 2015 לגבי השלטים הנוספים מופקת גם בשנת 2017 דרישה על סך 7,416 ₪, הכוללת חיובים עבור שלטים נוספים ולא 3,915.30 ₪, שהוא החוב בגין השלט היחיד שלשיטת התובעת עליו להיות מחויב בגינו.

7.9
התובעת לא טרחה להשיב להשגת הנתבע שנשלחה אליה בשנת 2015. אף שההשגה מתייחסת אך ורק לשנה זו, עולה כי אפילו בהזדמנות זו, בה לכל המאוחר התברר לה שהנתבע כופר בחוב ובשטח השלט הנטען, אשר לשיטתו קטן פי 11, לא שלחה התובעת נציג מטעמה לערוך בדיקה כזו. אין בידי לקבל את טענת התובעת כי אם ההשגה לא נענתה, היה על הנתבע לפנות פעם נוספת. הנתבע הציג אסמכתא לפיה על ההשגה מופיעה חותמת התובעת כי השגתו התקבלה במשרדי העירייה, ומבלי לדון בטענה כי דין המכתב כהשגה וממילא שמדובר בהשגה שלא נענתה ודינה להתקבל, היה על התובעת להתכבד ולבדוק את טענותיו בין אם בטרם הגשת התביעה, ובין אם לאחריה.

7.10
התובעת לא התייחסה כלל לטענת הנתבע כי אין לו כל חוב היות ומדובר בשלט המוצב בשטח הפנימי של המוסך ולחלופין, לטענה כי קיים נוהג בעירייה שלא לחייב בגין שלט המוצב בשטח הפנימי, כמו גם לטענתו, כי זיכתה את שכנו בגין חיוב דומה מטעם זה. אפילו אין בהעלאת הטענה על ידו משום הוכחת נוהג, התובעת לכל הפחות הייתה צריכה להתייחס לטענה, ולהביא ראיות לסתור אותה.

7.11
עדותו של הנתבע הותירה בי רושם אמין, ואני מקבלת את טענתו כי עד למועד ההתראה שנשלחה אליו בינואר 2015, לא ידע כי קיים חוב נטען, ולא קיבל כל שומה או פנייה. גרסה זו לא נסתרה בראיות, והתנהלותו לאחר קבלת ההתראה, בין אם בפני
יתו המיידית למשרדיה, ובין בהשגה שהגיש מיידית לגבי השומה המתייחסת לאותה שנה, תומכים בכך כי אין מדובר בסרבן תשלום. הנתבע לא המתין להליכי גבייה מנהליים או להגשת התביעה, והזריזות בה טיפל בעניין תומכת בטענתו כי רק אז נודע לו לראשונה על קיום חיוב.

7.12
העובדה שמדובר בכספי ציבור וברשות מנהלית, מטילים על התובעת חובה מוגברת ולא פחותה. לא סביר בעיני כי רשות מנהלית תוכל להציג התראה אחת משנת 2015, רישומים
ספורדיים של טפטוף התראות בודדות על פני 15 שנה, ותגיש תביעה בגין חוב נטען של 15 שנים,
הכולל ריביות גבוהות, ואם אכן שלחה התראות כל השנים, מדוע
השתהתה ולא נקטה בהליכי גבייה כלשהם? איני רואה מקום לדחות את התובענה רק בשל שיהוי, שכן, כאמור, דין התובענה להידחות לגופא, אך יש מקום לתהות על השיהוי הרב שנקטה התובעת, לשיטתה, כאשר החוב היה תלוי ועומד משך כל התקופה, ולא הובא כל הסבר מניח את הדעת, למחדלה מלגבותו, שעה שהמוסך מתנהל ופעיל כל אותה עת.
התנהלות זו מצידה
של התובעת, תומכת בהשערה כי גם התובעת לא ראתה בחוב הנטען כיום חוב קיים ברבות השנים, שכן, אחרת הייתה נוקטת אמצעים מינימליים לגבייתו.
אציין גם, כי טענת התובעת כי לנתבע לא נגרם כל נזק מן השיהוי, תמוהה, על רקע העובדה כי התביעה כוללת רכיבים
גבוהים של ריבית והפרשי הצמדה, ולא נערכה הפרדה בשום שלב, כאמור, בין מרכיב הקרן לרכיבים אלו.

8.
אני ערה לעובדה שהנתבע טוען כי קיים במוסך שלט בגודל של 2 מ' ולכאורה היה מקום לשקול לחייבו בגין שטח זה ל-7 השנים האחרונות אשר לא התיישנו. יחד עם זאת, לאור העובדה שהנתבע טען כי אין מקום לחיוב בתוך שטח המוסך, והתובעת לא מצאה לנכון להתייחס לטענה זו, ואפילו גם לא במסגרת תשובה להשגה, בנוסף לכך שלא הוכח בפני
י כי יצאה שומה בגין אותם שנים וייתכן ומדובר בניסיון לערוך שומה רטרואקטיבית, אינני מוצאת לנכון לקבל את התביעה גם לגבי שנים אלו.
מכל האמור לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כבעל דין במשפט אזרחי.



סוף דבר

9.
התביעה נדחית.


התובעת תישא בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דינו, בסך 20,000 ₪.


ניתן היום,
ג' סיוון תשע"ח, 17 מאי 2018, בהעדר הצדדים.













תאק בית משפט שלום 52402-04/15 עיריית בית שמש נ' משה שיטרית (פורסם ב-ֽ 17/05/2018)