פסקי דין על ג'י.אי.ארליך (1995) בע"מ | פסקי דין על יהושע פישלר

13934-07/17 א     23/05/2018




א 13934-07/17 ג'י.אי.ארליך (1995) בע"מ נ' יהושע פישלר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 13934-07-17 פישלר נ' ג'י.אי. ארליך (1995) בע"מ

ת"א 38720-10-15 ג'י.אי. ארליך (1995) בע"מ
נ' פישלר






לפני
כבוד השופטת
מיכל עמית - אניסמן


המבקשת

ג'י.אי. ארליך (1995) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד צבי חוברס


נגד


המשיב

יהושע פישלר

ע"י ב"כ עו"ד שמואל סף




החלטה

מונחת לפני בקשת המבקשת להורות למשיב להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיה
בהתאם להוראות
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984
(להלן: "התקנות").

הרקע העובדתי
1.
הבקשה הוגשה במסגרת תביעה, אשר הוגדרה על ידי המשיב כ"נזיקית וחוזית" ואשר הועמדה על סך של
5,000,000 ₪.
2.
המשיב פנה בשנת 2010, באמצעות חברה שהוא מחזיק 99% ממניותיה והמנהל היחיד בה, חב' קורון תעשיות בע"מ (להלן: "קורון") אל המבקשת לשם רישום פטנט על המצאתו במספר מדינות, וביניהן אוסטרליה. המבקשת העבירה למשיב הערכת מחיר בלבד נוכח העובדה כי לא ניתן לאמוד מראש את סוג ומספר הפעולות שידרשו לרישום הפטנט בכל אחת מהמדינות ומכל מקום הובהר כי ההערכה איננה כוללת תשלומי אגרות למיניהן. ואכן, המשיב בצע תשלומים מעת לעת כנדרש על ידי המבקשת.
3.
המשיב טוען בכתב תביעתו, כי בסוף שנת 2013 החל לחשוש ששילם תשלומים עודפים.
לפיכך ביקש לקבל פירוט מה שולם על כל פטנט ומה נותר לשלם. אלא שלא קיבל את הפירוט המבוקש. בסופו של דבר סוכם בין הצדדים, לשיטת המשיב, כי
ישלם הסך של 7,862 ₪ במזומן, ויתרת החוב הנטען על פי המבקשת, בסך של 41,109 ₪ תיבדק על ידו. לצורך כך, לטענתו, נתן שיק בטחון על הסכום האמור דחוי לששה חודשים.
4.
המשיב טוען, כי למרות שסוכם כי השיק אינו מיועד לפרעון אלא לבטוחה בלבד הוא הופקד בבנק, אך חולל ובגינו התנהל בין הצדדים הליך בבית משפט השלום, שעה שהמבקשת הגישה השטר לביצוע נגד המשיב (ת"ט 38702-10-15, להלן: "התביעה השטרית").
התביעה השטרית אוחדה בהסכמת הצדדים עם תיק זה.
5.
התביעה שלפני הוגשה לאחר הגשת התביעה השטרית ועניינה כשלון הליך רישום הפטנט באוסטרליה.
6.
לטענת המשיב, ביום 7.8.14 הודיעה המבקשת למשיב כי הפטנט באוסטרליה אושר וכי עליו לשלם הסך של 2,100 ₪ בתוספת מע"מ על הוצאותיה ועוד 635 דולר אוסטרלי עבור רשות הפטנטים שם ועבור רושם הפטנטים המקומי שיש לשלמם עד ליום 7.11.14.
7.
המשיב טוען, כי המבקשת התנתה קבלת תשלום עבור האגרה האוסטרלית בתשלום של כל חיוביו, גם בגין רישום הפטנט במדינות אחרות, לרבות אלה שביקש לבדוק.
8.
בסופו של יום, האגרה לא שולמה לרשויות האוסטרליות והמועד לרישום הפטנט חלף. משכך, טוען המשיב בתביעתו, המבקשת הפרה את ההסכם שבין הצדדים, שכן, לשיטתו, היה על המבקשת לשלם את האגרה בעצמה או באמצעות שימוש בכרטיס האשראי שלו, אשר פרטיו היו בידי המבקשת, ולא לגרום למחיקת הפטנט.
9.
המשיב סומך את תביעתו על חוו"ד, לפיה הפטנט היה ישים וכלכלי באוסטרליה, וכן חוו"ד נוספת, לפיה הפסדיו של המשיב בעקבות אי רישום הפטנט באוסטרליה עומדים על סך של כ-21,000,000 ₪. לצרכי אגרה בלבד העמיד המשיב את תביעתו על סך של 5,000,000 ₪.
10.
מנגד
, טוענת המבקשת, כי
למעשה, במסגרת תביעתו, מבקש המשיב מבית המשפט לקבוע נורמה משפטית אבסורדית, לפיה גם מקום בו גילה מזמין שירות את דעתו הברורה ביותר, לאחר התראות, שאין בדעתו לשלם עבור השירות והאגרה הנדרשים, מוטלת עליו חובה לשאת בהוצאה במקום מזמין השירות, כדי לחלצו מ"הצרה" שהחליט להביא על עצמו.
11.
לטענת המבקשת, אין חולק כי היא יידעה את המשיב בכך שהפטנט שלו מועמד להתקבל באוסטרליה וכי לשם קבלתו יש לשלם אגרה ושכר טרחה הן למבקשת והן לעמיתה האוסטרלי. כמו כן, אין חולק כי המבקשת שבה והזכירה למשיב את מועד תשלום האגרה והבהירה לו מספר פעמים שאם לא יעביר לה את הכספים הנדרשים האגרה לא תשולם והבקשה תפקע. כך, הוסבר למשיב כי אם לא יעביר את התשלומים הנדרשים והאגרה לא תשולם עד ליום 7.11.14 בקשת הפטנט תפקע. במייל האחרון שנשלח אל המשיב אף הובהר לו כי ככל שלא יתקבלו ממנו התשלומים הנדרשים עד ליום 5.11.14, המבקשת לא תנקוט בפעולה כלשהי והתוצאה תהיה פקיעת הבקשה.
12.
חרף האמור, המשיב שהיה מודע לחלוטין למועד התשלום ולהשלכות של אי ביצועו, בחר לא להעביר למבקשת את הכספים הנדרשים, וכתוצאה מכך האגרה לא שולמה והבקשה פקעה.
13.
המבקשת טוענת, כי אין כל חובה שבדין שמחייבת אותה לשאת בתשלום האגרה עבור המשיב ובמקומו, מה גם שבמועד בו התבקש המשיב לשלם את החיובים הנדרשים, המשיב חב למבקשת עשרות אלפי שקלים, והמחאה שמסר המשיב לפרעון חוב זה חוללה על ידו. המבקשת טוענת, ודומה כי המשיב אינו חולק, כי ההסכם לא כלל התחייבות מצידה ליתן למשיב שירותים בחינם ולשלם במקומו את האגרות הנדרשות, וכי הובהר למשיב כי כל פעולה של המבקשת מותנית בתשלום מראש על ידי המשיב, והיא פעלה בהתאם להסכמה זו.
14.
עוד טוענת המבקשת, כי מי שהתקשרה מולה לשם רישום הפטנט המדובר הייתה קורון, ולא המשיב עצמו. לפיכך, גם אם יש טעם כלשהו בטענות המוכחשות המועלות בכתב התביעה (ואין הדבר כך, לטענתה), ממילא המשיב אינו בעל הזכות להעלותן, אלא קורון, ולמשיב אין כל יריבות מול המבקשת. משכך, טוענת היא כי יש לסלק התביעה על הסף.
15.
בנוסף, טוענת המבקשת, כי מעולם לא התנתה את תשלום האגרה באוסטרליה בכך שהמשיב ישלם לה את חובו בגין פעולות אחרות שעשתה. אם המשיב היה טורח להעביר למבקשת את התשלומים שנדרשו בנוגע לבחינת הפטנט באוסטרליה, היא הייתה מבצעת את עבודתה ומשלמת את אגרת הקיבול באוסטרליה, ללא קשר לחובו של המשיב כלפיה.

תמצית טענות הצדדים בבקשה
16.
המבקשת טוענת, כי יש מקום להתנות התובענה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, מחמת העובדה כי מדובר בתביעה מופרכת, לטענתה, הנעדרת עילה ויריבות, אשר יש לדחות על הסף.
17.
כאמור, לשיטת המבקשת, אין מקום לקבוע נורמה משפטית, ולפיה מקום בו גילה מזמין שירות את דעתו בצורה ברורה ולאחר התראות שאין בדעתו לשלם עבור השירות והאגרה הנדרשים, מוטלת חובה על נותן השירות, ובמקרה זה על עורך הפטנטים, לשאת בהוצאה במקום מזמין השירות. משכך, לשיטתה, אין כל מקור נורמטיבי עליו ניתן לסמוך את התביעה.
18.
עוד טוענת המבקשת, כי השיק שהוגש לביצוע בתביעה השטרית לא היה שיק על תנאי ובכל מקרה חולל מפאת העדר כיסוי מספיק ולא מפאת מתן הוראת ביטול, עובדה המעידה על קשייו הכלכליים של המשיב.
19.
מנגד, טוען המשיב בתצהיר מטעמו, כי הינו הבעלים של שני נכסי נדל"ן, האחד בית צמוד קרקע בשוהם והשני זכויות בדירה בגבעתיים, ביחד עם אשתו, וכי אי תשלום השיק בתביעה השטרית הינו בגין מחלוקת לגיטימית בין הצדדים.
20.
באשר לעילת התביעה, טוען המשיב כי רישום הפטנטים היה אמור להתבצע על שמו ומשכך הוא אשר הגיש את התביעה.
21.
באשר לתשלום האגרה טוען המשיב, כי לא הייתה כל מניעה כי המבקשת תעשה שימוש בכרטיס האשראי שלו לצורך תשלום האגרה וכי המבקשת התרשלה בכך שלא שילמה את האגרה.
22.
המבקשת בתגובתה לתשובה מציינת כי המשיב לא תמך את טענותיו בדבר נכסיו במסמכים כלשהם; חוזרת על טענתה כי אין כל ביסוס שבדין לחובה הנטענת לתשלום האגרה במקומו של המשיב ומכל מקום אין ברשותה מספר כרטיס אשראי של המשיב וחל עליה איסור על פי חוק לעשות שימוש בכרטיס אשראי של לקוחותיה ללא קבלת רשותם.
23.
הצדדים ויתרו על חקירות וביקשו כי בית המשפט יכריע בבקשה על בסיס הבקשה והתגובות.

המסגרת הנורמטיבית
24.
הבקשה שלפניי סומכת כאמור על הוראת
תקנה 519
לתקנות שעניינה חיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע -
"519.
ערובה לתשלום הוצאות
(א)
בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על משיב ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע."
25.
תכליתה של
תקנה 519(א)
היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של נתבע במקרים בהם נראה כי סיכוייה של התובענה קלושים. בפסיקה נקבע, כי יש לאזן את התכלית הנזכרת אל מול הפגיעה האפשרית בזכות החוקתית של הגישה לערכאות של תובע אשר תביעתו – שהינה דיון בערכאה ראשונה - עשויה להידחות על פי הוראת
תקנה 519(ב)
אם ייכשל בהעמדת הערובה. [ראו למשל:
רע"א 5488/16
נתנאל נ' רישן בנין והשקעות בע"מ
(פורסם בנבו, 17.7.2016);

רע"א 8575/14
חאמד נ' חברת אלוואטן בע"מ
(פורסם בנבו, 30.12.2014) (להלן: "עניין חאמד");

רע"א 2142/13
נעמאת נ' קרמין
(פורסם בנבו, 13.11.2014) (להלן: "עניין נעמאת");

רע"א 5738/13
אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית
(פורסם בנבו, 14.11.2013);

רע"א 6353/12
אברהם נ' יגרמן
(פורסם בנבו, 16.1.2013)].
26.
כפי שנקבע בעניין נעמאת הנזכר לעיל:
"עסקינן בתקנה המזמנת מפגש והתנגשות בין ערכים חשובים. מן העבר האחד, החיוב בערובה עלול למשל לחסום את דלתות בית המשפט בפני
תובע דל אמצעים ולחרוץ את גורל ההליך בטרם קיבל התובע את יומו בבית המשפט. בכך טמון פוטנציאל פגיעה ממשי בזכות הגישה לערכאות של התובע רק בשל עוניו. מן העבר האחר, תכליות התקנה הן למנוע תביעות סרק ולהבטיח כי באם תידחה התביעה, יהא לנתבע ממי לפרוע את הוצאותיו."
27.
בהינתן האיזון האמור נקבע בפסיקה, כי הטלת ערובה לפי תקנה 519 תתבצע לעתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד, כי אין לחייב תובע בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד וכן צוין, כי "ישנה מעין "מקבילית כוחות" בין סיכויי ההליך מזה, יכולת התובע מזה, וזכות הגישה לערכאות שברקע הנורמטיבי" [
בע"מ 1171/16
פלוני נ' פלוני
, פס' ט' (פורסם בנבו, 18.2.2016)].
28.
בבוא בית המשפט להכריע ביניהם נדרש הוא לארבעה שיקולים, אותם מצא בית המשפט העליון לחלק לשני אשכולות - האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סיכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של המשיב.
29.
שני השיקולים הרלבנטיים לענייננו הם סיכויי התביעה להתקבל ומצבו הכלכלי של המשיב.
30.
בהתייחס לסיכויי תביעה קלושים – נקבע בעניין נעמאת הנ"ל, כי "במסגרת בקשה כאמור, נדרש בית המשפט לבחון על פניו את סיכויי התביעה בשלב מקדמי זה של ההליך, ואינו נדרש לניתוח מעמיק שלהם. עוד נפסק, כי אף שיקול זה אינו מצדיק לבדו חיוב בערובה "אלא במקרים שניתן להגדירו כהליך סרק מובהק". במקרה שכזה, נקבע,
"יגבר אינטרס הנתבע שלא להיות מוטרד מההליך והאינטרס הציבורי שלא לבזבז את זמנו של בית המשפט לריק. לצד זאת יש לזכור את "המגמה שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות אלא במקרי קיצון".
31.
באשר למצב כלכלי של המשיב – נקבע בעניין נעמאת, כי "שיקול זה מעורר בעייתיות. בוודאי כשיקול יחיד, ולטעמי אף כשיקול מן המניין. כאשר עסקינן במשיב השרוי במצב כלכלי ירוד, מתעורר ביתר שאת החשש שמא לא יוכל לשפות את הנתבע בגין הוצאותיו בתום ההליך. חרף זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי אין מטילים על תובע חיוב בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד (ראו:
רע"א 544/89
אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד 647,650; פרשת יגרמן, לעיל). אף נקבע כי כאשר עסקינן במשיב שהוא תושב הארץ, מצבו הכלכלי לא צריך להוות שיקול בבחינת השאלה האם לחייבו בהפקדת ערובה. התפיסה היא שהימצאותו של אדם בארץ, אפילו אם מצבו הכלכלי ירוד, משמעותה שהוא אישיות כלכלית שניתן יהיה להיפרע ממנה ברבות הימים (עניין אבו קבע, לעיל). לגישתי, שיקול זה מחייב את בית המשפט לנקוט זהירות יתרה בטרם הפעלתו. על שערי בית המשפט להיות פתוחים בפני
כל מתדיין, עני כעשיר, אביון כאמיד, ואוי לנו אם ייווצר הרושם כי צדק הוא נחלתם הבלעדית של בעלי הממון"
.
32.
מהמקובץ עולה, אפוא, כי על ההחלטה בדבר חיוב בהפקדת ערובה לשקף איזון בין זכות הגישה לערכאות של המשיב לבין זכותו הקניינית של הנתבע והגנה מפני תביעות סרק.
מן הכלל אל הפרט
33.
לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתשובת המשיב ולתגובה לה, כמו גם להוראות הדין ולפסיקה הנוהגת, באתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל.
34.
באשר לסיכויי התביעה –
ראשית יצוין, כי בפסיקה נקבע כי אינטרס ההימנעות מתביעות סרק אינו רק אינטרס פרטי של הנתבע (שאין לזלזל בו), אלא הוא ממלא תפקיד חשוב ביותר בשמירה על המשאבים השיפוטיים המצומצמים והיקרים לטיפול בתביעות בעלות משמעות. בכך תומך אינטרס זה גם הוא בזכות הגישה לערכאות של כלל הציבור (ראו עניין חאמד הנ"ל).
35.
בענייננו, ספק בעיני אם ניתן להגדיר את התובענה "כהליך סרק מובהק". יחד עם זאת, אין להתעלם מהקשיים המועלים על ידי המבקשת באשר לסיכוייה של התובענה זאת בהינתן העובדה כי המשיב אינו סומך את תביעתו על הוראה שבדין המחייבת את המבקשת, כנותן שירותים, לשלם האגרה במקומו של מזמין השירות, מה גם שאין חולק כי בין הצדדים סוכם כי האגרות תשולמנה על ידי מזמין השירות וכי המשיב קבל התראות מהמבקשת כי ככל שלא תשולם האגרה, ימחק הפטנט (נספח ב' לכתב ההגנה – הודעות דוא"ל מיום 20.10.14 ו- 3.11.2014).
36.
בהתייחס למצבו הכלכלי של המשיב
, דומה עלי כי חילול השיק מושא התביעה השטרית מפאת העדר כיסוי מספיק, מקים חשש בלתי מבוטל כי המשיב לא יוכל לשאת בהוצאות המבקשת בסופו של יום, ככל שיחויב לשאת בהן. אמנם המשיב הגיש תצהיר כי הינו הבעלים של זכויות בשני נכסי נדל"ן ואולם לא צירף נסחי טאבו ומכאן שלא הוכיח בעלותו בנכסים אלו; האם הבעלות משותפת עם רעייתו; האם נכסים אלו משועבדים או מעוקלים ואף לא צרף כל מסמך המבסס הטענה בדבר שוויים או כל מסמך אחר המעיד על מצבו הכלכלי או על הכנסתו.
37.
אף בגובה החוב הנטען של המשיב כלפי המבקשת, בסך של 53,807 ₪ במסגרת התביעה השטרית, יש כדי לתמוך במסקנתי לפיה יש לקבל הבקשה.
38.
זאת ועוד, המשיב מציין בתשובתו לבקשה כי ככל שיוטלו עליו הוצאות, ישלמן ללא כל ניסיון להתחמק. אם אכן המשיב בעל יכולת כלכלית להפקיד הערובה או לשאת בתשלום הוצאות במבקשת, כפי שטוען הוא, הרי שגישתו לערכאות לא תיחסם.
39.
לאור כל האמור לעיל, באה אני לכלל דעה כי בנסיבות שלפני, מקבילית הכוחות נוטה לחיובו של המשיב בערובה.

שיעור הערובה
40.
באיזון כלל האינטרסים ובחינת כל השיקולים הצריכים לעניין - זכות המשיב לפנות לערכאות והערכתי את סיכויי התביעה כמו גם זכות המבקשת להיפרע את הוצאותיה, אשר יפסקו לטובתה, ככל שהתביעה כנגדה תדחה, הכל מתוך הערכה גסה של עלויות ניהול ההגנה, וכן נוכח גובה החוב הנטען של המשיב כלפי המבקשת במסגרת התביעה השטרית, מוצאת אני להעמיד את הערובה שתופקד על
ידי המשיב על סך של 50,000 ₪, ערובה, אשר יהא בה להבטיח ולו באופן חלקי שיפוי המבקשת בגין הוצאותיה.

סוף דבר
41.
המשיב יפקיד בתוך 45 יום סך של 50,000 ₪ (מזומן או ערבות בנקאית צמודה למדד) כערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.
42.
ככל שהערובה לא תופקד במועד – תדחה התביעה בהתאם להוראת
תקנה 519(ב)
לתקנות.
43.
בשולי החלטתי אך לא בשולי הדברים, דומה כי ראוי ונכון כי הצדדים ישקלו פניה להליך של גישור לצורך סילוק המחלוקות מחוץ לכותלי בית המשפט. הצדדים יודיעו עמדתם לענין זה עד למועד התזכורת הפנימית.

תזכורת פנימית ליום 12.7.2018.
המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים כמקובל.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 13934-07/17 ג'י.אי.ארליך (1995) בע"מ נ' יהושע פישלר (פורסם ב-ֽ 23/05/2018)