פסקי דין על שלמה חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על ליאור ברטלר | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח |

64604-11/16 תאמ     25/05/2018




תאמ 64604-11/16 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' ליאור ברטלר, מגדל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום ברמלה



תא"מ 64604-11-16 לביטוח בע"מ ואח' נ' ברטלר ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת הבכירה
אביגיל פריי


תובעת ונתבעת שכנגד

שלמה חברה לביטוח בע"מ


נגד


נתבעים ותובעים שכנגד

1.ליאור ברטלר

2.מגדל חברה לביטוח בע"מ







פסק דין


בפני
תביעה ותביעה שכנגד שעניינן נזקים שנגרמו אגב תאונת דרכים שאירעה בפתח תקווה ברחוב שנקר ביום 16.8.18.

כל אחד מן הנהגים טוען כי רכבו היה בעצירה מוחלטת בזמן התאונה וכי רכבו של הנהג האחר הוא שפגע ברכבו. נהג רכב התובעת טען כי הבחין ברכב הנתבע כשהוא מבצע פנית פרסה ולפיכך עצר רכבו. לטענתו ביקש הנתבע לבצע תמרון כניסה לחניה ואגב תמרון זה שכלל נסיעה קדימה ואחור פגע רכב הנתבע ברכבו במרכז החזית הקדמית.
הנתבע- הוא התובע שכנגד טוען כי לא היו דברים מעולם. לטענתו ביקש להיכנס לחניה ולפיכך עצר רכבו והמתין מס' שניות. או אז הגיח לפתע רכב התובעת כשהוא נהוג במהירות רבה ופגע ברכבו בצידו האחורי הימני.

עדויות הנהגים היו שתיהן מתחמקות והותירו סימני שאלה רבים. כך למשל לא ברור מה לביצוע הפרסה ולתאונה שנגרמה אם נגרמה אגב תמרוני חניה? הכיצד תמרוני חניה, אשר אין חולק כי לא ניתן לפתח במהלכן תאוצה משמעותית גרמו לנזק כה משמעותי ברכבים המעורבים? מאידך- מדוע לצורך ביצוע תמרון חניה היה על רכב הנתבעת להיעצר למספר שניות- אשר העולה לכאורה ע"פ העדות על המינימום ההכרחי? הכיצד נגרם לרכבים נזק זוויתי (מרכז רכב התובעת ופינת רכב הנתבע) כאשר הנתבע טען כי עמד וטרם החל בביצוע תמרון חניה לאחור ? האם עצר רכבו בזווית במרכז הנתיב? ואם כן- מדוע?
לא ניתן היה להגיע למסקנות חד משמעיות על בסיס גירסאות הנהגים. יוער כי שניהם ציינו את העובדה כי לא נמסרו ע"י נהג התובעת פרטים מלאים (למעט מס' טלפון ושם פרטי) במקום האירוע, אולם אין בעובדה זו כדי להצביע על אחריותו של מי מהמעורבים בתאונה להתרחשותה אלא אך להצביע על כך שנהג התובעת פעל לכאורה בניגוד לדין המחייב החלפת פרטים במקום התאונה.


הנתבע הביא לחיזוק טענתו עד נייטרלי שהיה במקום התאונה וצפה בו- אולם גם עדותו לא היה בה כדי לסייע לקבוע בצורה ברורה אחריות מי מהצדדים. לדבריו-
"הוא היה בתוך חניה בעצירה מוחלטת והבחור השני נכנס בו מאחורה" (עמ' 5 שורה 29) .
לאחר מכן ניסה לתקן את דבריו לאחר ששב עליהם בשנית (עמ' 6 שורות 18-19) וציין –
"במצב של חניה. בעצירה." (עמ' 6 שורה 21)
אולם עדותו הספונטנית כפי שהושמעה בפני
התייחסה מפורשות למיקום רכב הנתבע ולא רק למצבו הסטאטי.
מכך- התמיהות שהצגתי לעיל לא הובהרו ע"י העד הנייטרלי כי אם הועצמו- הכיצד היה הרכב בתחום החניה ואילו רכב התובעת שהיה נהוג בתחום הכביש פגע בו כשהיו לכאורה בתחומים מקבילים של הכביש? האם רכב הנתבע היה מצוי בעמידה בתוך חניה כשרכבו בולט בזווית בצורה כה משמעותית לכביש כך שרכב התובעת פגע בו בחלקו המרכזי של הרכב?

כלל נקוט במשפט האזרחי, כי "המוציא מחברו – עליו הראיה", כלומר: על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות ראיה ממשית, כדי שיוכל לקבל סעד בבית המשפט.

השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות והאם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [
ע"א 78/04
המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ
(לא פורסם, 5.10.06);

ע"א 8385/09
המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ
(פורסם בנבו, 9.5.11);

רע"א 1530/13
גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ
(פורסם בנבו, 5.5.13)].

פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפני
ו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.
ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

בענייננו, הן התובעת והן התובעים שכנגד לא הצליחו כאמור לעיל לשכנע במאזן ההסתברויות כי גירסת נהגם היא הגירסה המתארת נכונה את האירוע (וכפועל יוצא כי האחריות לתאונה מוטלת על כתבי הצד שכנגד.

משכך, אין לי אלא לדחות את התביעות ובנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו ובתשלום לעדיו.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
י"א סיוון תשע"ח, 25 מאי 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 64604-11/16 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' ליאור ברטלר, מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 25/05/2018)