פסקי דין על מוקד רפואי ביתר | פסקי דין על שלום אליעזר מנחם זיידה | פסקי דין על גל ביתר שירותי פרסום והפקות

31641-03/17 תאמ     27/05/2018




תאמ 31641-03/17 מוקד רפואי ביתר, שלום אליעזר מנחם זיידה נ' גל ביתר שירותי פרסום והפקות








בית משפט השלום בבית שמש



תא"מ 31641-03-17 ביתר ואח' נ' פרסום והפקות ואח'


תיק חיצוני:


לפני
כבוד השופטת
מאיה
אב-גנים ויינשטיין

תובעים
1
.
מוקד רפואי ביתר

2
.
שלום אליעזר מנחם זיידה

באמצעות עוה"ד איתמר בן-גביר


נגד


נתבעים
1
.
גל ביתר שירותי פרסום והפקות

2
.
צבי לינצר

באמצעות עוה"ד דורון לנגה




פסק דין

לפניי תביעה שהוגשה בדרישה לפיצויים בהתאם לסעיף 5 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000 (להלן: החוק).
רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
אליבא דתובעים, התובע מכהן כיו"ר הנֶגְדָּה
(אופוזיציה) בעיריית ביתר עילית ויו"ר ועדת הביקורת. בשנת 2014 הקים התובע ביחד עם אחרים את התובע 1 (להלן: המוקד), במטרה שיספק לתושבי העיר והסביבה שירותי רפואה, שירותי אמבולנס ועזרה כללית, פיזית וכספית. הצורך בהקמת המוקד התעורר נוכח מספר התושבים הרב ומספרם הגדל של הילדים בעיר (כ-30,000), אשר בהעדר מענה רפואי בשעות הלילה, נאלצו לנסוע למרכזים רפואיים בירושלים.

לצורך עדכון התושבים בקיומו של המוקד הרפואי, העלאת המודעות בקרב התושבים, ומשיכת לקוחות ותורמים, הוחלט לפרסם את המוקד בעיתונים המתפרסמים בעיר, לרבות בעיתונים השבועיים אותם מפעילה הנתבעת ("אמצע שבוע" ו"שבוע טוב"). בעקבות סירוב בו נתקל התובע בפני
ה טלפונית למזכירות הנתבעת, פנה התובע לנתבע, מנהלה של הנתבעת. בשיחה שהתקיימה בין השניים סורב התובע בטענה שראש העירייה המכהן יראה בפרסום כמחאה אישית נגדו ואין בכוונת הנתבע לריב עם העירייה בשל פרסום המודעה.

התובע ניסה לשכנע את הנתבע שהמודעה אינה פוליטית, אך הנתבע עמד בסירובו והצהיר שאין לו כוונה להפסיד את ראש העירייה כלקוח. כנטען בכתב התביעה, אף לו היה מדובר בפרסום פוליטי, לא היה מקום להפליית התובע לרעה.
לגישת התובעים סירוב הנתבעים לפרסם את המודעה נבע ממניעים פסולים, נוכח השקפתו והשתייכותו הפוליטית של התובע. מאחר שהנתבעת מספקת שירות ציבורי, אל לה לפעול בצורה בלתי שוויונית ומפלה. בנסיבות בהן עסקינן, מתקיימות כלל העילות המפורטות בחוק כמקימות חזקה לקיומה של הפליה.

הנתבעים עתרו לדחות את התביעה. לטענתם, לא ניתן לראות בעלוני הנתבעת "עיתון", אלא עלונים פרסומיים שהחוק אינו חל עליהם. לטענתם ההבדל נעוץ בעובדה שהעלונים אינם מכילים מידע עיתונאי, כתבות, דעות או כל דבר אחר שניתן לראות בו עיתון, אלא מכילים תוכן פרסומי-שיווקי גרידא.

עוד טענו הנתבעים שהתובעת 1 היא עמותה ללא מטרות רווח הפועלת בתחום הבריאות. אין מדובר בעמותה פוליטית ולא ניתן להפלותה על רקע השתייכות או השקפה כאמור. אשר לתובע, הרי שהוא לא ביקש שירות כלשהו עבור עצמו ואזי, לא הופלה לרעה. רצונו של התובע בפרסום המודעה אינו מקים זכות כלשהי. במהלך השיחה שהוקלטה על ידי התובע, הדגיש התובע מספר פעמים שאין הוא צד למודעה שפרסומה התבקש. שמו לא מוזכר בה והוא אינו לוקח חלק אישי בעניין.

לגישת הנתבעים, החזקות המנויות בחוק אינן מתקיימות שכן הנתבעת לא ביררה פרטים הנוגעים לעילות ההפליה וסירובה לא נבע מבירור שכזה וכן, מאחר שהנתבעת לא הסכימה לתת שירות דומה לגורמים אחרים. אף אם יעלה בידי התובעים לבסס חזקה לקיומה של הפליה, הרי שהנתבעת לא נמנעה בעבר מלפרסם פרסומים מטעם התובע ומפלגתו, עובדה השוללת טענה להתנכלות על רקע פוליטי.
מעבר לאמור לעיל, המחאה שהועברה ע"י התובע בעבר לתשלום עבור פרסום בעלוני הנתבעת, חוללה בהעדר כיסוי. האמור לימד את הנתבעים על הזהירות שעליהם לנקוט בכל הנוגע לפרסומים עבור התובע. בסיכומיהם טענו הנתבעים "...הסרוב לבצע את הפרסום נובע כולו ממניעים כלכליים...".
הנתבעים הכחישו כל קשר לראש העירייה- חברי, מסחרי או עסקי והוסיפו כי זכותם לסרב לפרסם מודעות על פי שיקול דעתם הבלעדי. הנתבעת היא חברה פרטית ונתונה לה הזכות לבחור את לקוחותיה באופן שישיא רווחיה ולא יפגע במעמדה. למול איסור הפליה עומדים חופש העיסוק והזכויות הקנייניות של הנתבעים.
לטענתם התובעת יכלה לפרסם בעיתונים של ממש והיא ניצלה אפשרות זו. עובדה זו מצדיקה מתן עדיפות לזכויות הנתבעים לחופש ההתקשרות וזכויות קניין. לגישת הנתבעים, בביצוע פרסום לטובת התובע יש כדי לפגום בקשר עם העירייה ופרסומים מטעמה, שיקול עסקי שעלון פרסומי רשאי לשקול.
אשר לפיצוי נטען כי כאמור, התובע לא ביקש שירות לעצמו וממילא לא נענה בסירוב. מכאן שלא בוצעה כלפיו כל עוולה. בסיכומים טענו הנתבעים כי גם אם זכאי המוקד לפיצויים כלשהם, יש לפסוק סכום נמוך בהרבה מהסכום הנתבע.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני למתן

פסק דין
על יסוד כתבי הטענות, נספחיהם וסיכומי הצדדים בכתב, ללא צורך בשמיעת עדים.

דיון
הגדרת "שירות ציבורי"
"שירות ציבורי" מוגדר בחוק כ"שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור, תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור". כפי שנקבע בפסיקה, עיתונים ואתרי אינטרנט ואף מדורי פרסום, נחשבים כ"שירות ציבורי". אין בעובדה שעד היום לא נדון מקרה של עלוני פרסומת שאינם כוללים תוכן עיתונאי, כדי לשלול את תחולת החוק על עלונים כאמור, בדומה לעלונים אותם מוציאה לאור הנתבעת.
האבחנה אותה מבקשים הנתבעים לערוך בין שבועוני הנתבעת לבין מדורי פרסום בעיתון או באתר אינטרנט המציע שירותי פרסום, מלאכותית היא ואין בה כדי להגשים את מטרת החקיקה.
"אחת הבעיות הקשות בתחום החברתי היא הפליה בהספקת מוצרים ושירותים ובכניסה למקומות ציבוריים. בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש מקום פגיעה קשה בכבודו של האדם". "חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, המוצע בזה, שראשיתו בהצעה שהוכנה על ידי האגודה לזכויות האזרח בישראל, נועד להתמודד עם תופעה שלילית זו ולהקנות לכלל האוכלוסיה הזדמנויות שוות בהנאה ממוצרים, משירותים וממקומות המיועדים להיות פתוחים לציבור הרחב. מוצע שהחוק יחול גם על עסקים פרטיים המחזיקים מקומות ציבוריים, או המספקים מוצרים או שירותים ציבוריים, שכן עיקר התופעה החברתית השלילית מתרחשת במקומות שהם בבעלות פרטית, כאמור" (ה"ח 2871 מיום 15/05/00).
"משאמרו המחוקקים את דבריהם, חובה על בית המשפט לפעול להגשמת תכלית החקיקה באופן המיטבי" (רע"א 8821/09 פבל פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ. 16/11/11). "הלכה היא כי על הפרשן לבחור מבין האפשרויות הלשוניות העולות מהטקסט החקיקתי, את זו אשר עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה" (ע"א (י-ם) 8198-05-17
מי-טל הנדסה ושרותים בע"מ נ' חאלד סלמאן ואח'. 23/11/17).
בפרשת מקור ראשון טען העיתון הנתבע שפרסום מודעה אינו נכלל בגדר "שירות ציבורי" ועל כן החוק אינו חל. בית המשפט המחוזי דחה את טענות העיתון והדגיש את שלהלן:

"אני סבורה שככלל, פרסום מודעה בעיתון נכלל באופן מובהק בהגדרת "שירות ציבורי". פרסום בעיתון הוא האמצעי הוותיק ביותר, לפני תקופת האינטרנט, לפרסום, וכידוע עיתונים מתפרנסים מפרסום המודעות לציבור הרחב. לעיתונים חשיבות בשיח הציבורי, ולא מדובר בעסק פרטי "רגיל". הבמה שהעיתון מעניק, גם במדור הפרסומי, הינה ייחודית, והדבר נכון כאמור, גם בעידן המודרני. משכך אני סבורה כי פרסום מודעות בעיתון הוא ללא ספק אחד מאותם שירותים שנכללים בהגדרת "שירות ציבורי".
יפים בהקשר זה דברי כב' השופט אוקון בע"א (י-ם) 3060/02 שטרן דוד נ' פלסטין פוסט בע"מ (פורסם בנבו, 18.11.03) (יצוין כי אומנם השופט אוקון היה בדעת מיעוט בפס"ד זה, ואולם זאת לעניין התוצאה, בעוד ששופטי הרוב כלל לא דנו בחוק איסור הפליה, שלא חל על המקרה שנדון שם, שכן הוא חוקק לאחריו):
"הגדרת השירותים והמוצרים עליהם חל החוק היא רחבה ביותר.... המונח שירות ציבורי כולל, בין היתר, שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, "המיועדים לשימוש הציבור". החוק אימץ, אם כן, את התפיסה עליה עמד ברק בדבר החלשת חופש ההתקשרות בנוגע להצעות המכוונות לציבור כולו... החוק חל גם על מדורי הפרסום בעיתונים, שכן קשה להניח שאין מדובר בשירותי תקשורת המיועדים לשימוש הציבורי
" (הדגשות במקור)(ע"א (ת"א) 35563-02-12 האגודה לשמירת זכויות הפרט, ע.ר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ. 12/01/14).
בקשת רשות ערעור שהגיש העיתון לבית המשפט העליון נדחתה, מאחר שלא הופקד ערבון (רע"א 1490/14 מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ נ' האגודה לשמירת זכויות הפרט. 01/05/14).
בפסק הדין בעניין התנועה ליהדות מתקדמת הוכר שירות ציבורי בדמות "אתר אינטרנט המציע שירותי פרסום של עסקים, משרות ועובדים "על טהרת עבודה עברית
"" (הדגשה הוספה)(ת"א (שלום י-ם) 9532-10-14 המרכז הרפורמי לדת ומדינה - התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' ארז ליברמן (15/10/17). ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה (ע"א (י-ם) 38722-11-17 ארז ליברמן נ' המרכז הרפורמי לדת ומדינה-התנועה ליהדות מתקדמת בישראל. 21/03/18).

מסקנת הדברים היא שעלוני הפרסומת אותם מוציאה לאור הנתבעת נכללים בגדר "שירות ציבורי" כהגדרתו בחוק. "חוק איסור הפליה עוסק ביחסים שבין מי שמעמיד את נכסו לשימוש הציבור הרחב או נותן שירות לציבור הרחב בתחום מוגדר של שירותים לבין ציבור הצרכנים" (רע"א 8821/09 פבל פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ. 16/11/11).
איסור הפליה
סעיף 3(א) לחוק קובע איסור הפליה, כדלקמן:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם" (הדגשה הוספה).
בהתאם לסעיף קטן (ב), אין נפקות לשאלה האם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או שלא נגבה תשלום תמורת הספקת השירות הציבורי. "הרעיון הבסיסי העומד ביסוד חקיקה זו הוא שיש מקום להחלת עקרון השוויון גם על עסקים פרטיים הפונים לציבור הרחב בהצעת מוצר, שירות או מקום ציבורי" (ה"ח 2871).
"לאיסור על הפליה יש טעמים ברורים: הפליה מובילה ליצירת תחושות קיפוח, תסכול והדרה חברתית. היא "... מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני-אנוש, ביניהם לבין עצמם..." (בג"ץ 7111/95 מרכז השלטון המקומי נ' הכנסת, פ"ד נ(3) 485, 503 (1996); (בג"ץ 9134/12 פרופ' משה גביש נ' הכנסת (21.4.2016)). כאשר נערכת הבחנה מטעמים שאינם רלוונטיים הרי זו הפליה (בג"ץ 2311/11 אורי סבח נ' הכנסת (17.9.2014))" (ע"א (י-ם) 8198-05-17
מי-טל הנדסה ושרותים בע"מ נ' חאלד סלמאן ואח'. 23/11/17).
בסעיף 3ה לכתב ההגנה נטען ש"לנתבעים יש זכות לסרב לפרסום מודעות, על פי שיקול דעתם הבלעדי", אלא שתפיסת הנתבעים שגויה. המחוקק הביע דעתו שבמקרים מסוימים ייסוגו חופש ההתקשרות והקניין של בעלי עסקים פרטיים אל מול עקרון השוויון. הנתבעים אינם רשאים להפלות בין הפונים והמבקשים לפרסם בעלוניהם. "החוק המוצע מתווה איזון ראוי בין עקרון השוויון לבין השמירה על חופש ההתקשרות. החובה שלא להפלות מוטלת על מי שפתח את שעריו לציבור הרחב" (ה"ח 2871).
"...זכות השוויון לא נותרה אך במישור המשפט הציבורי ובתהליך מתמשך חדרה גם אל תוככי המשפט הפרטי, ובפרט אל תוך דיני החוזים. מהלך זה משקף תמורה רחבה במשפט הפרטי בכלל ובדיני החוזים בפרט של מעבר מאינדיבידואליזם לקולקטיביזם; מתפיסות של כלכלת שוק טהורה, במסגרתה כל צד מקדם את ענייניו בהתעלם מעניינו של האחר, לתפיסות המעודדות שיתוף פעולה המכירות בכוחם העדיף של צדדים מסוימים ומבקשות להגבילו כדי שלא ינוצל לרעה באופן הפוגע בחירותם של אחרים, מתוך הבנה כי חופש ללא שוויון לאו חופש הוא" (הדגשה הוספה)(רע"א 8821/09 פבל פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ. 16/11/11).
"החוק יצר נוסחת איזון בין זכותו של בעל הקניין הפרטי לעסוק בעסקו כרצונו, ורשאי הוא לבחור שלא להיות בגדר של "מקום ציבורי" ושלא לספק "שירות ציבורי" כלל
ויכול הוא להגביל את פעילותו בגדר הוראות סעיף 3(ד) לחוק. משבחר הוא להיות, משיקוליו הכלכליים, "מקום ציבורי" או ספק "שירות ציבורי", כי אז יחולו עליו ההגבלות המנויות בחוק איסור הפליה" (ע"א (חי') 3724/06 קיבוץ רמות מנשה ואח' נ' יצחק מזרחי. 07/01/08).
הנתבעים פעלו תוך הפליה אסורה
מהתשתית שהונחה לפניי ניכר שהנתבע סרב לפרסם את המוקד מתוך אמונה והבנה שמטרת התובע בפרסום המוקד היא קידום האינטרסים הפוליטיים שלו. הנתבע ראה במוקד כמשויך לתובע, אדם הנתפס כיריב פוליטי לראש העירייה.

הנתבעים ניסו תחילה לטעון שסירבו לפרסם את המודעה מתוך חשש שהתובע לא ישלם עבור השירות, נוכח ניסיון העבר.
טענה זו הופרכה הן מהשיחה שתמלולה הוגש ובמסגרתה לא הועלתה כל טענה לחשש כאמור, והן מתשובת ב"כ הנתבעים מיום 28/01/16 שנכתבה במענה למכתב ההתראה שנשלח לנתבעים (נספח ג' לכתב התביעה), ובה לא נכתב דבר בנדון.
יתרה מכך, בטענה לחשש מאי ביצוע תשלום עבור המודעה אין כדי לסייע בידי הנתבעים, להיפך. מעבר לעובדה שבידי הנתבעים היה להבטיח תשלום בדרך אחרת (תשלום מראש, תשלום במזומן וכדומה), הרי שבהעלאת הטענה האמורה דווקא קושרים הנתבעים קשר ישיר בין התובע למוקד. בסעיף 3ג לכתב ההגנה ובסעיף 2ג' לסיכומיהם טענו הנתבעים שהמחאה שנמסרה לתשלום עבור פרסומי התובע ומפלגתו במערכת הבחירות האחרונה, לא כובדה. "לאחר מספר ימים, אמנם, כובדה ההמחאה, אולם הדבר לימד את הנתבעת 1 על הזהירות שעליה לנקוט בכל הנוגע לפרסומים עבור התובע 2" (הדגשה הוספה).
בסעיף 2ד' לסיכומיהם טענו הנתבעים "... ברור כי ביצוע פרסום לטובת התובע (נושא שאינו נושא לתביעה כאן), יש בו כדי לפגום בקשר עם העירייה ופרסומים מטעמה, שיקול עסקי, שעלון פרסומי-עסקי רשאי לשקול". בהקשר זה הוסיפו הנתבעים וטענו בסיכומיהם "גם אם לא זו היתה הסיבה העיקרית לסרוב לפרסם את מודעת התובעת 1, הרי שדי בעובדה זו, כדי להבהיר שהנתבעת לא תצא מגידרה כדי ליתן לתובעת שרות פרסומי".
קרי, הנתבעים קשרו קשר ישיר בין המוקד לבין התובע ומפלגתו הפוליטית.
בהמשך טענו הנתבעים ששיקוליהם היו עסקיים-כלכליים לגיטימיים, אך לא ניתן כל נימוק ענייני לדחיית בקשה לפרסום מודעה בנושא מוקד הנותן שירות בתחום הבריאות. מהשיחה שתומללה ומכתבי הטענות עולה מפורשות שהנתבע סרב לפרסם את מודעת המוקד מטעמים פוליטיים הקשורים ביריבות הפוליטית שבין התובע לראש העירייה והיות התובע חבר בנֶגְדָּה (אופוזיציה):

"מנחם: איך יש מצב שנוכל לפרסם אצלך על מוקד רפואי ביתר
ונעקוף את הפוליטיקה?
צבי:
אני לא קשור לפוליטיקה, אני לא קשור. אני לא הולך לריב עם העירייה בשביל מודעה של המוקד. מה... זה פשוט מאוד.
מנחם:
מה זאת אומרת אתה לא הולך לריב עם העירייה? אז מה, מה הקשר פה פוליטיקה? למה שהעירייה תתנגד? למה...
צבי:
אל תיתמם, אל תיתמם מאיר רובינשטיין מרגיש כמלחמה אישית נגדו ואני לא הולך... ואם אני מפרסם אני מפסיד אותו ואני עושה ביזנס ואם אני אפסיד לקוח גדול ענק בשביל מודעה של מוקד אני לא מכניס. גם אם זה לא היה מוקד של זיידה זה היה מודעה אחרת, שפוגעת בעירייה והעירייה רואה את זה כנפגעת לא מכניס. אני אומר את האמת, ביזנס.
...
מנחם:
אבל למה זה יפגע בך? לא הבנתי למה זה פוגע בך, שאתה מכניס...
צבי:
אני יודע שזה יפגע בי, שנינו יודעים שזה יפגע בי. שנינו יודעים שיפגע בי. אנחנו יודעים שמאיר רובינשטיין לא ישתוק על הדבר הזה. אני לא יכול לבוא ולהגיד אוקיי אני עושה ככה וככה וככה הכל יעשה. ואני לא יכול...
מנחם:
טוב.
צבי:
להיות נתון לחסדיו ודברים כאלה לכן אני לא יכול להיכנס למקומות איפה שיש מחלוקת איפה שיש... אתה יודע שהעירייה מרגישה שהיא נפגעת מהדבר הזה אני לא נכנס לזה".
בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק שכותרתו "חזקות", "הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

(1)
הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
(2)
הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(3)
הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;
(4)
הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, את מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה
".
מיום 6.4.2011
תיקון מס' 2

שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.
מיום 6.4.2011 עמ' 784 (
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.
)
הוספת פסקה 6(4)
בנסיבות תיק זה, הנתבעים סרבו לספק שירות ציבורי לאחר שאימתו פרטים הנוגעים לעילות ההפליה- לקשר שבין המוקד לתובע ולהשתייכותו הפוליטית (ס"ק (1)); הנתבעים סרבו לספק שירות ציבורי לנמנה עם קבוצה המאופיינת בהשתייכות פוליטית יריבה לראש העירייה (ס"ק (2)), ופרסמו פרסומים בהיקף נרחב לנציגי היַחְדָּה (קואליציה)
בעירייה, אותה הגדיר הנתבע כ"לקוח גדול ענק". באופן בו חלק מהחזקות הקבועות בדין מתקיימות, ולא עלה בידי הנתבעים להפריכן.

הנתבעים טענו שבעבר פרסמו מודעות פוליטיות של מפלגת התובע, אך פרט לצילום שיק לא צורף העתק המודעות שפורסמו בעבר או אסמכתה אחרת שיש בה כדי לתמוך בנטען. למעלה מן הצורך יובהר כי אף אם בעבר לא נקטו הנתבעים בהפליה כנגד התובעים על רקע השתייכותם הפוליטית (והאמור נטען בעלמא), אין בכך כדי להעיד בהכרח על התנהלות במקרה מושא התביעה, לבטח בשים לב לתמלול שהוצג ולחזקות הקבועות בדין.

הפגיעה בתובע
הנתבעים ניסו לערוך הבחנה בין התובע למוקד ולטעון שהתובע לא ביקש שירות ומכאן שלא הופלה. עם זאת, מההקלטה שצורפה ברור שחלקו של התובע במוקד הרפואי הוא שהוביל לסירוב לפרסם את המודעה. הנתבע הדגיש את זהות האינטרסים שבין המוקד לבין התובע ואת הקשר שבין הפרסום ליריבות הפוליטית שבין התובע לראש העירייה.

למרות שאין מחלוקת ששמו של התובע לא הופיע במודעה שאת פרסומה ביקשו התובעים לבצע, הנתבע הוא שערך את הקשר הפוליטי שבין התובע למוקד והבהיר שהקשר האמור יהיה ברור גם לראש העירייה. מהשיחה עלה מפורשות שרצונו של התובע לקדם עצמו פוליטית באמצעות המוקד הוא שעמד בבסיס הסירוב לפרסם את המוקד בעלוני הנתבעת.

"צבי:
יש לי פה... יש לי פינה קטנה יש לי עסק אתה רוצה לפגוע בעסק שלי אני לא מעוניין בעסק שלי אני לא מעוניין כי אתה רוצה להתקדם פוליטית אני לא צריך לפגוע בעסק שלי.
מנחם:
לא קשור להתקדם פוליטית, לא כתבתי מילה אחת מנחם זיידה.
צבי:
זה מעניין את סבתא שלך המוקד. אתה רוצה להתקדם פוליטית וזה זכותך ואני מעריך אותך.
מנחם:
לא כתבתי מילה אחת מנחם זיידה.
צבי:
זה לא קשור. פה אני לא עושה משהו כי אני רוצה (נשמע כמו לפגוע) במאיר רובינשטיין
" (הדגשות הוספו).
אם לא די באמור, אזי בסעיף 4ד לכתב ההגנה נכתב "הנתבעת 1 אינה צריכה להכניס ראשה למיטת המחלוקת הפוליטית החולה שבין גורמים שונים בעיר, ואין הצדקה לכך שהיא תפרסם פרסומים העשויים לפגוע בה" (ראו גם סעיף ט' לתצהיר הנתבע).
מסקנת הדברים היא שבסירוב לפרסם את המודעה הפלו הנתבעים לא רק כנגד המוקד, אלא גם כנגד התובע. מכאן, שמעשי הנתבעים עולים כדי הפרת חוק איסור הפליה, המזכה את התובעים בפיצוי ללא הוכחת נזק.


הפיצוי
סעיף 5(א) לחוק קובע ש"מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו-4 הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה". בהתאם לס"ק (ב), "בית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק; סכום זה יעודכן ב-16 בכל חודש, בהתאם לשיעור שינוי המדד החדש לעומת המדד הבסיסי".
"חוק איסור הפליה מניח כהנחת עבודה שכאשר נגרמה הפליה במובן סעיפיו, נגרם בשל אותה הפליה נזק, וכי אותו נזק הוא בר פיצוי. מושכלת היסוד הגלומה בסעיפי החוק היא ש"בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד קבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של אדם" [הצעת חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, התש"ס-2000, ה"ח 2871]" רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך - פורום נשים דתיות. 09/12/15).
בקביעת שיעור הפיצוי נתתי דעתי לנסיבות ביצוע ההפרה, לעובדה שהמדובר באירוע יחיד, בהיקף הפגיעה בתובעים וברצון ליצור הרתעה אפקטיבית לצורך מימוש תכלית החוק. בנוסף לאמור, בחנתי את פסיקת בתי המשפט בתיקים אחרים (לשם המחשה רע"א 8821/09 פבל פרוז'אנסקי נ' חברת לילה טוב הפקות בע"מ (16/11/11)- 20,000 ₪ נפסקו למערער בגין הפליה בין נשים לגברים בקביעת גיל המינימום בכניסה למקומות בילוי, במספר הזדמנויות; ע"א (י-ם) 38722-11-17 ארז ליברמן נ' המרכז הרפורמי לדת ומדינה-התנועה ליהדות מתקדמת בישראל (21/03/18)- 40,000 ₪ נפסקו כפיצוי בגין אתר הפונה לציבור היהודי ומפרסם רשימה של בעלי מקצועות יהודיים ובעלי עסק המעסיקים יהודים בלבד; ע"א (י-ם) 8198-05-17
מי-טל הנדסה ושרותים בע"מ נ' חאלד סלמאן (23/11/17)- 20,000 ₪ נפסקו בגין סירוב למכור דירה לרוכשים ממוצא ערבי; ע"א (י-ם) 35170-10-14 לורד בארים בע"מ נ' קובי צצנה (21/01/16)- 6,500 ₪ נפסקו בשל גביית תעריף כפול מגברים לעומת נשים בכניסה למועדון; ע"א 16741-02-15 קיס נ' אקסטרים טנגו הפקות בע"מ ואח' (14/04/16)- 30,000 ₪ נפסקו בגין סירוב לאפשר לתובע כניסה למועדון בשל מוצאו הערבי; ע"א (מרכז) 28964-04-14 גגוס בע"מ ואח' נ' אוראל מיכאל חגואל (24/06/14)- 25,000 ₪ נפסקו בגין הפליה מגדרית בכניסה למועדון; ע"א (מרכז) 39345-07-12
קיי יזמות אומנות הבילוי והפנאי בע"מ נ' שרון שרגא (09/01/13)- 10,000 ₪ ו-20,000 ₪ נפסקו לתובעים בגין הפליה בכניסה למועדון; ע"א (ת"א) 35563-02-12 האגודה לשמירת זכויות הפרט, ע.ר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (12/01/14)- 50,000 ₪ נפסקו בגין סירוב לפרסם מודעה בעיתון הנתבעת; ע"א (נצ') 198/09 ניסים סרור ואח' נ' חברת רזידנט מיוזיק בע"מ ואח' (05/11/09)- לכל אחד מהמערערים נפסקו 15,000 ₪ בגין הפליה בכניסה למועדון; ת"א (כ"ס) 34917-03-15 מתן קוממי ואח' נ' בליס גולד הפקות בע"מ ואח' (19/03/18)- נפסקו 28,000 ₪ לשני תובעים שהופלו בכניסה למועדון בשל מוצאם וחזותם המזרחית, 7,000 ₪ לכל תובע בגין כל אירוע. ערעור שהוגש על פסק הדין טרם הוכרע (ע"א 5458-05-18 בליס גולד הפקות בע"מ נ' קוממי ואח
'
); ת"א (נצ') 16452-01-16
עלי בראדעיה ואח' נ' יניב גרידיש ואח' (31/10/17)- 20,000 ₪ נפסקו לזוג מעורב שהופלה בהזמנת חופשה; ת"א (חי') 43330-04-12 רנון גורטנשטיין נ' מגה שאו בע"מ (16.3.13)- 8,500 ₪ נפסקו לכל אחד משני התובעים בשל הפליה בכניסה למועדון; ע"א (י-ם) 5116-11-12 בית הארחה וגן אירועים יד השמונה נ' טל יעקבוביץ' ואח'
(17/06/14)- 30,000 ₪ נפסקו לכל אחת מהתובעות שהופלו בשל העדפתן המינית בסירוב לעריכת חתונה בגן הנתבעת; ע"א (חי') 3724/06 קיבוץ רמות מנשה ואח' נ' יצחק מזרחי (07/01/08)- 50,000 ₪ נפסקו כנגד המערערת בשל מניעת כניסה למועדון בשל גוון עורו של המשיב.
בהקשר זה נקבע בפרשת גגוס:
"איני סבור שכאשר מדובר במקרה בודד של עוולה לפי החוק, כאשר אין כל טענה לנזק ממשי כזה או אחר, והגם שניתן לפסוק פיצוי לפי חוק איסור הפליה גם בלא הוכחת נזק, יש מקום לפסוק את הסכום המקסימלי הקבוע בחוק" (ע"א (מרכז) 28964-04-14 גגוס בע"מ ואח' נ' אוראל מיכאל חגואל (24/06/14).
לאור מכלול האמור ישלמו הנתבעים לתובעים סך 20,000 ₪. בהינתן והנתבעים לא כפרו בהקלטה שהוגשה והגיעו להסדר דיוני במסגרתו חסכו בצורך בשמיעות עדויות, יישאו הנתבעים בהוצאות משפט וכן בשכ"ט בשיעור מתון בסך 5,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאחרת, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום,
י"ג סיוון תשע"ח, 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים.









תאמ בית משפט שלום 31641-03/17 מוקד רפואי ביתר, שלום אליעזר מנחם זיידה נ' גל ביתר שירותי פרסום והפקות (פורסם ב-ֽ 27/05/2018)