פסקי דין על מרעי מוסטפא מראד | פסקי דין על עדנאן חוסייני | פסקי דין על מוחמד חוסייני | פסקי דין על לוטפי חוסייני ואח' |

43694-04/16 א     31/05/2018




א 43694-04/16 מרעי מוסטפא מראד נ' עדנאן חוסייני, מוחמד חוסייני, לוטפי חוסייני ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 43694-04-16
מרעי מראד נ' עדנאן חוסייני ואח'


31.5.2018




לפני השופט יצחק כהן
, סגן נשיא







מרעי מוסטפא מראד



ע"י ב"כ עו"ד מואפק זיאדנה

התובע


נגד


1.
עדנאן חוסייני
2.
מוחמד חוסייני
3.
לוטפי חוסייני

ע"י ב"כ עו"ד יואב סתו

4.
ח'אלד מוראד
(לא התגונן)

5.
איהב קראקרה
6. ג'אבר קראקרה

שניהם ע"י ב"כ עו"ד הישאם דחלה













הנתבעים


פסק דין
א. רקע

1.
בזמנים הרלבנטיים לתביעה שלפני היה התובע בעלים של 1/8 (שמינית) מזכויות הבעלות במקרקעין המזוהים כחלקה 22 בגוש 17559. שטחה הכולל של החלקה הוא 40,092 מ"ר, ומכאן שזכות הבעלות של התובע מייצגת שטח של 5,011 מ"ר.


2.
בתאריך 14.8.2015 כרת הנתבע מס' 4, הוא בנו של התובע, חוזה עם הנתבעים 1 עד 3. לפי חוזה זה מכר הנתבע מס' 4 לנתבעים זכויות בחלקה הנ"ל, כמפורט להלן, תמורת הסך 300,000 ₪:


(א)
לנתבע מס' 1
-
1,500
מ"ר.

(ב)
לנתבע מס' 2
-
1,000
מ"ר.

(ג)
לנתבע מס' 3
-
1,000
מ"ר.



3.
כוחו של הנתבע מס' 4 למכור לנתבעים 1 עד 3 את זכויותיו של התובע בחלקה, נבע לכאורה משני יפויי כוח בלתי חוזרים, שחתימת התובע בהם אומתה על ידי הנוטריון עו"ד כבהה ראאד (מוצגים נ/6 ו-נ/7). אחד מיפויי הכוח (נ/6) נעשה בתאריך 10.8.2015, והשני (נ/7) נעשה בתאריך 12.8.2015. הנוטריון הסביר, כי הצורך בעשיית ייפוי הכוח השני נבע מכך, שבייפוי הכוח הראשון, השולח (התובע) נרשם ללא ציון מספר תעודת הזהות שלו, והדבר בא על תיקונו בייפוי הכוח השני.


4.
יצויין, כי חרף העובדה שחוזה המכר נכרת בתאריך 14.8.2015, כבר בתאריך 11.8.2015 נרשמה הערת אזהרה לטובת הנתבעים 1 עד 3. מכל מקום, בתאריך 28.1.2016 נרשמו הנתבעים 1 עד 3 בפנקס הזכויות במקרקעין, כבעלים של הזכויות שרכשו (וראו נסח הרישום מוצג ת/6, בעמ' 4).


5.
בתאריך 1.5.2016 הנתבע מס' 1 מכר את הזכויות, שלכאורה רכש מאת התובע, לנתבעים 5 ו- 6 תמורת הסך 135,000 ₪, ובתאריך 2.5.2016 נרשמה לטובתם הערת אזהרה.


6.
להשלמת התמונה אוסיף, שבתאריך 1.5.2016 התובע מכר 1,500 מ"ר לנג'לא סאלח מוסא. עסקה זו אינה נוגעת לעניין המתברר בתביעה זו, אך הדבר מסביר, מדוע לאחר כל העסקאות הנזכרות לעיל, נותרו לתובע זכויות בעלות בשטח של 11 מ"ר בלבד בחלקה.


ב. תמצית טענות הצדדים

7.
התובע טוען, כי מעולם לא ייפה כוחו של הנתבע מס' 4 למכור את זכויותיו בחלקה הנזכרת, וכי חתימתו ביפויי הכוח, מכוחם חתם הנתבע מס' 4 על החוזה עם הנתבעים 1 עד 3, זוייפה על ידי הנתבע מס' 4.


על כן, לטענת התובע, יש לבטל את המכר, ולהשיב על כנה את זכות הבעלות שהייתה רשומה על שמו, כפי שהדבר היה לפני שנעשה המכר.


8.
הנתבע מס' 4 לא הגיש כתב הגנה, אך הוזמן להעיד מטעם הנתבעים 1 עד 3 (ועדותו מתחילה בעמ' 29 לפרוטוקול). הנתבע מס' 4 אישר למעשה את גרסת התובע. לפי גרסת הנתבע מס' 4, הוא צילם את תעודת הזהות של התובע, ובעזרת הצילום זייף את תעודת הזהות. לאחר מכן התייצב לפני הנוטריון, עו"ד ראאד כבהה, ביחד עם אדם אחר, והשניים הציגו לו את תעודת הזהות המזוייפת. לפי גרסת הנתבע מס' 4, יפויי הכוח שהנוטריון ערך ואישר, נעשו על פי תעודת הזהות המזוייפת שהוצגה לו. אציין, כי התובע לא ידע לנקוב בשמו של האדם האחר, זולת השם "אבו מוחמד" ומקום מגוריו "הכפר ריינה".


וכך העיד הנתבע מס' 4 (בעמ' 29 לפרוטוקול, החל משורה 31):

"ש:
האם נסעת [עם] אביך פעמיים לעו"ד כבהא [הנוטריון שאישר את יפויי הכוח - י"כ] כדי לחתום שם על ייפוי כוח נוטריוני?


ת:
לא. אני זייפתי תעודת זהות של מישהו אחר, כאילו זה אבא שלי ונסעתי עם המישהו האחר.


ש:
מי זה המישהו האחר?


ת:
מישהו בשם אבו מוחמד, אני לא מכיר אותו.


ש:
אני מבקש לקבל עכשיו שם מדויק, תעודת זהות וכתובת.


ת:
הוא גר בכפר ריינה.

ש:
אתה שמעת שעו"ד כבהא זיהה בוודאות את אביך, כמי שבא אליו יחד איתך?


ת:
אני שמעתי והוא לא דיבר נכון.


ש:
אתה חושב שעו"ד כבהא הנוטריון שיקר היום בביהמ"ש?


ת:
כן.

ש:
הטענה שאתה עכשיו טוען, שאתה בעצם אחראי למעשה מרמה, זה גם נכון בתיק של אבו רביע, שאביך טוען שביצעת שם עבודות מרמה וזיוף?


בית המשפט:

מובהר לעד כי איננו חייב להשיב תשובות לשאלות העשויות להפליל אותו.


ת:
כן. "

ולמטה מדברים אלה (בעמ' 32 שורה 6 לפרוטוקול):


"ש.
מאיפה הגיעה אליך תעודת הזהות של אבא שלך?


ת:
אני צילמתי אותה בטלפון.


ש:
אתה טוען שעו"ד כבהא, הנוטריון, אישר ייפויי כוח על פי צילום תעודת הזהות מהטלפון?


ת:
לא מהטלפון, לקחתי את הפרטים של אבא שלי וזייפתי תעודת זהות והבאתי בנאדם אחר.


ש:
מה זה נקרא צילמתי בטלפון?


ת:
צילמתי את תעודת הזהות שלו כדי שאוכל לקחת את הפרטים שלו בכדי לשכפל את תעודת הזהות השנייה."




9.
בא כוח הנתבעים 1 עד 3 טען, כי תביעת התובע מופרכת, ויש לדחותה ולחייבו בהוצאות לדוגמה.


לטענת בא כוח הנתבעים 1 עד 3, התובע ובנו קשרו קשר להונות את הנתבעים 1 עד 3 ולגזול את כספם. בא כוח הנתבעים 1 עד 3 הוסיף, כי הנוטריון ראאד כבהה זיהה בוודאות את התובע ואת בנו, הן בעת שנחתם לפניו יפויי הכוח הראשון והן בעת שנחתם לפניו יפויי הכוח השני. עוד הוסיף בא כוח הנתבעים, כי עדותו של התובע הייתה רצופת סתירות, מה עוד שהוא כלל לא הגיש תלונה במשטרה נגד בנו שזייף את יפוי הכוח, ועל דברים אלה אעמוד ביתר פירוט בהמשך.


בא כוח הנתבעים 1 עד 3 אף הצביע על כך, שלטענת התובע הוא החליף את תעודת הזהות שלו בתעודת זהות ביומטרית, ובעת ההחלפה ניטלה ממנו תעודת הזהות הקודמת, כך שהנתבע מס' 4 לא יכול היה לצלמה ולזייפה.


ג. דיון בגרסת התובע כי לא חתם על יפוי הכוח

10.
על עדותו של הנתבע מס' 4 אין אני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים. הנתבע מס' 4 העיד על עצמו כי זייף את תעודת הזהות של אביו, ופעל באמצעותה למכור לנתבעים 1 עד 3 קרקע שאינה בבעלותו. אדם הפועל באופן שכזה אינו ראוי שבית המשפט יתן אמון בעדותו.


11.
נוכח טענות בא כוח הנתבעים, יש אפוא לבחון, האם התובע חבר לבנו, כדי להונות את הנתבעים ולגזול מהם את כספם. לעניין זה הצביע בא כוח הנתבעים 1 עד 3 על שורה של סתירות שנמצאו, לטענתו, בעדותו של התובע. אבחן עתה את עדותו של התובע.


עדותו הראשית של התובע ניתנה בתצהיר עדות ראשית (מוצג ת/1). על פי תצהירו, התובע לא ידע שבנו מכר לנתבעים 1 עד 3 את זכויותיו, והדבר נודע לו כאשר נתבעים אלה ניסו למכור את הקרקע, ואנשים, אשר ידעו כי הקרקע בבעלותו, פנו אליו ושאלו אותו האם הוא מכר לנתבעים זכויות בקרקע. בעקבות זאת הוציא התובע נסח מפנקס הזכויות, ומשגילה את הזיוף, הגיש על כך, בתאריך 18.2.2016, תלונה במשטרה (נספח ג' לתצהיר ת/1). התובע הוסיף וציין (בסעיף 13 לתצהירו), כי בטופס אימות החתימה, שנערך על ידי הנוטריון, צויין כי הוא הזדהה לפני הנוטריון בתעודת זהות שהונפקה על ידי משרד הפנים בתאריך 7.5.2011, אלא, שלטענת התובע, באותו מועד כבר החזיק בתעודת זהות ביומטרית שלצורך הנפקתה היה עליו להשיב למשרד הפנים את תעודת הזהות הקודמת שלו. עוד הוסיף התובע וציין, כי במועד כלשהו הופיע בביתו שבישוב כפר מנדא אדם ממשפחת חוסייני (היא משפחת הנתבעים 1 עד 3), וטען, כי בנו חייב לו כסף, וכי בנו מתכוון להעביר להם קרקע הרשומה על שמו.


12.
התובע נחקר בחקירה נגדית פעמיים. בפעם הראשונה נחקר התובע בידי בא כוח הנתבעים 1 עד 3 בתאריך 21.2.2017 (החל מעמ' 6 לפרוטוקול), ובפעם השניה נחקר בחקירה נגדית, בתאריך 24.9.2017, על ידי בא כוח הנתבעים 5 ו- 6 לאחר שאלה צורפו לתביעה (החל מעמ' 46 לפרוטוקול).


בחקירה הנגדית הראשונה נשאל התובע על ידי בא כוח הנתבעים 1 עד 3 על טענתו כי הגיש תלונה למשטרה נגד בנו (הנתבע מס' 4). אין ספק שבתשובותיו הסתבך התובע ושינה את גרסתו. תחילה אישר כי הגיש תלונה אחת נגד בנו "בפרשת אבו רביע", שאינה קשורה לעניין שלפנינו (עמ' 8 לפרוטוקול שורה 13), אך זמן קצר לאחר מכן (שם, בעמ' 25) מסר, כי הגיש שתי תלונות נגד בנו.


אף טענת התובע, כי נודע לו מאנשים כלשהם שבנו מכר את הקרקע לנתבעים, אינה מתיישבת עם דברים שמסר בחקירתו הנגדית, והם, שבני משפחת חוסייני באו לביתו ודרשו ממנו כסף. שאלת בא כוח הנתבעים התייחסה לכאורה לאירוע שאירע בחודש אוגוסט 2015, בביתו של התובע, שאז באו בני משפחת חוסייני לבקש מהתובע כסף, שהיה עליו לשלם כמס בגין מכירת הקרקע (ככל הנראה מס שבח מקרקעין), והתובע השיב להם "שאין להם דבר ממני" (עמ' 9 לפרוטוקול, בשורה 32). מכל מקום, מתברר, שדבר מכירת הקרקע נודע לתובע לא מאנשים אחרים אלא מהנתבעים 1 עד 3 עצמם, שבאו אליו ודרשו ממנו לשלם את המס החל לכאורה עליו בתורת מי שמכר להם את זכויותיו בקרקע.


אף טענת התובע, כי החזיר את תעודת הזהות הישנה שלו בעת שקיבל תעודת זהות ביומטרית מעוררת תמיהה. התובע צרף לתצהיר עדותו הראשית תצלום של תעודת הזהות הביומטרית שהונפקה לו (נספח ה' לתצהיר ת/1), ומתצלום זה עולה, שהתעודה הונפקה בתאריך 11.3.2014. אם כך, הרי בעת שהתובע קיבל את תעודת הזהות הביומטרית, ככל הנראה בסמוך לתאריך ההנפקה הרשום בה, היה עליו להחזיר את תעודת הזהות הישנה שלו, כפי שהוא מעיד בתצהירו שעשה (סעיף 13 לתצהיר ת/1). ואולם, אם החזיר התובע את תעודת הזהות הישנה שלו למשרד הפנים, נשאלת השאלה, כיצד התגלגלה התעודה הישנה לידיו של בנו הזייפן. לעומת זאת, אם נניח שהבן הזייפן נטל את התעודה הישנה לפני שהוחזרה למשרד הפנים, כדי לזייפה, כי אז התעודה הישנה כבר לא הייתה בידיו של התובע, וכיצד עלה בידו להחזירה למשרד הפנים כפי שהוא טוען? לשאלות המתעוררות סביב תעודת הזהות מתווספים דברי המומחית להשוואת חתימות מטעם התובע, הגב' דניאלה גבעון. בעקבות הערה שכתבה הגב' גבעון בעמ' 4 לחוות דעתה (מוצג ת/4), נשאלה הגב' גבעון האם ראתה את תעודת הזהות המקורית של התובע. הגב' גבעון אישרה בחקירתה כי ראתה את תעודת הזהות המקורית של התובע ("בוודאי"), וכי היא לא הייתה תעודת זהות ביומטרית (עמ' 39 שורה 29). נזכור, כי חוות דעתה של הגב' גבעון נערכה בתאריך 25.8.2016, לאחר שההליכים בתיק שלפני כבר נפתחו (בתאריך 21.4.2016). על רקע עדותו של התובע, לקראת עריכת חוות דעתה של הגב' גבעון, התובע לא היה יכול להציג לה תעודת זהות שאינה ביומטרית, שהרי הוא החזירה את התעודה הישנה למשרד הפנים בחודש מרץ 2011. מאידך, דבריה של הגב' גבעון מדברים בעד עצמם.


בנוסף לדברים אלה, עומדת גרסתו של הנוטריון, שהתובע ביקר במשרדו ביחד עם בנו, והוא זיהה אותו בוודאות, ומולו גרסת התובע, כי מעולם לא היה אצל הנוטריון ולא פגש אותו.


13.
כאמור, גם בא כוח הנתבעים 5 ו- 6 חקר את התובע חקירה שכנגד, וחקירתו נסבה סביב העניינים שעלו בחקירת בא כוח הנתבעים 1 ו- 3, ועל כן לא אחזור על הדברים.


14.
שקלתי טענות באי כוח הנתבעים בנוגע לסתירות שהתגלו בעדות התובע. אכן, מדובר בטענות נכבדות שאין להקל בהן ראש, ואולם, לאחר ששקלתי את הדברים, הנני סבור, כי למרות הסתירות שהתגלו בעדותו, התובע לא היה שותף לזיוף תעודת הזהות שלו, ולא שיתף פעולה עם בנו כדי לגזול את כספם של הנתבעים. לדעתי, התובע הינו קורבן של מעשיו של בנו, גם אם התשובות שמסר בחקירותיו הנגדיות לקו בפגמים שבאי כוח הנתבעים ציינו. נזכור, כי בשדה המשפט האזרחי, לא מוטל על התובע להוכיח גרסתו אל מעבר לכל ספק סביר, ודי לו שיוכיח כי גרסתו מטה את מאזן ההסתברות.


ראשית לכל, התרשמתי, שהתובע היה נפחד ומבוהל מההליך המשפטי שהתנהל בעניינו, והעיד מתוך חשש מהנתבעים 1 עד 3, שלדבריו הגיעו לביתו ודרשו ממנו כסף. התובע, יליד שנת 1952 העיד, כי מצבו הבריאותי אינו תקין וכי הוא סובל "ממחלת עצבים, סוכרת ולחץ דם", וכי "אין לו זיכרון טוב". כשם שבא כוח הנתבעים מבקש להסיק ממצבו הבריאותי של התובע מסקנה לחובת התובע, כך ניתן להסיק מהם מסקנה לזכותו. התובע העיד, כי אינו יודע קרוא וכתוב, לא בשפה העברית ואף לא בשפה הערבית (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 11 עד 14). התרשמתי, כי התובע הוא אדם פשוט, ורחוק מלהיות מתוחכם, ופשטותו, כמו גם חוסר יכולתו לקרוא ולכתוב, מסבירים את הפערים שנתגלעו בין דברים שנכתבו בתצהירו, לדברים שהוא העיד עליהם, ובחקירתו הנגדית לא היה נדרש מאמץ רב כדי לגרום לו לשנות את תשובותיו או כדי לבלבל אותו.


15.
בתאריך 11.3.2014 התובע קיבל תעודת זהות ביומטרית, ודבריו של התובע, כי בעת שקיבל את תעודת הזהות הביומטרית נדרש להחזיר למשרד הפנים את תעודת הזהות הישנה, תואמים את נהלי משרד הפנים (ואף את התהליך שהח"מ עבר בעת שקיבל תעודת זהות ביומטרית). לא היה בפי התובע הסבר, כיצד אירע, שחרף החזרת התעודה הישנה נותרה בידי התובע תעודת הזהות הישנה, דבר שאפשר לנתבע מס' 4 ליטול אותה ולזייפה, אך דווקא העדר הסבר במקרה זה מעיד לדעתי על פשטותו של התובע וחוסר תחכומו. ההסבר נמצא, כפי הנראה, בעדותו של הנתבע מס' 4, שחלק ממנה צוטט על ידי בסעיף 8 שלעיל. כזכור, הנתבע מס' 4 מסר שצילם את תעודת הזהות במכשיר הטלפון שלו, ובעזרת התצלום יצר תעודת זהות מזוייפת. אף לא שוכנעתי, שהמומחית הגב' גבעון, בחקירתה הנגדית, זכרה בביטחון, האם התובע הציג לה תעודת זהות ישנה או תעודת זהות ביומטרית. אזכיר, כי בפסקה המופיעה בעמ' 4 לחוות דעתה, עליה נחקרה הגב' גבעון, קבעה הגב' גבעון כי "על גבי התצהיר שעליו חתימה ב' שבמחלוקת, מופיע תצלום תעודת זיהוי של מראד מרעי עם תמונה שאיננה תמונתו". ראשית, "התצהיר" אליו מתייחסת הגב' גבעון כלל אינו תצהיר, כי אם יפוי הכוח שערך הנוטריון. שנית, בעת שהגב' גבעון ערכה את חוות דעתה, כבר הייתה בידי התובע תעודת הזהות הביומטרית. מדוע אפוא יש להניח, שהתובע הציג לגב' גבעון דווקא את תעודת הזהות (אם הייתה בידו כזו) שאינה ביומטרית, בעת שביקש ממנה ליתן חוות דעת בנוגע לזיוף חתימתו על יפוי כוח, שנעשה בהסתמך על תעודת זהות ישנה.


16.
כאמור, התובע הסתבך בתשובותיו בנוגע למספר התלונות שהגיש במשטרה נגד בנו, אך נראה הדבר, שגם בעניין זה התובע התבלבל במתן תשובותיו. גם פרשת "אבו רביע" עוסקת בעסקת מקרקעין, שלטענת התובע נעשתה על ידי בנו תוך כדי מעשה זיוף. התובע מעורב אפוא בשני הליכים משפטיים שבהם הוא מאשים את בנו במעשה זיוף. ואולם, עם כל הכבוד, לא עלה בידי בא כוח הנתבעים לשכנע אותי, שהיה על התובע להגיש למשטרה שתי תלונות נגד בנו, ולא להסתפק בתלונה אחת שהוגשה נגדו. על יסוד הראיות שלפני, והתרשמותי מהתובע, הנני סבור שהתובע הגיש למשטרה תלונה אחת בלבד נגד בנו, ואולם, הוא מעורב בשני משפטים בעקבות הזיוף שנעשה. זה לדעתי מקור ההסתבכות של התובע בתשובותיו בחקירתו הנגדית, כאשר פעם אחת הוא התייחס לכך שהוא הגיש תלונה אחת למשטרה בעניין זיוף חתימתו, ולאחר מכן אמר כי הגיש שתי תלונות.


17.
ועתה בא אני להתייחס לזיהוי התובע על ידי הנוטריון.


אישור של נוטריון יוצר חזקה ראייתית באשר לדברים שנכתבו באישור שניתן על ידו (סעיף 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976), אך חזקה זו ניתנת לסתירה (ע"א 380/88 טוקאן נ' אלנששיבי, פ"ד מ"ה(5) 410 (1991); ע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נ"ז(2) 847 (2003). חובת הנוטריון, בעת שהוא מאשר חתימתו של אדם על יפוי כוח, לזהות את האדם, אך מקובל עלי שהנוטריון אינו חוקר משטרת ואינו מפעיל מעבדה לזיהוי פלילי, ויכולתו לבדוק, האם תעודת זהות המוצגת לו היא תעודה אמתית או מזוייפת, היא יכולת מוגבלת.


ככל שהדברים נוגעים לעניין שלפני, הרי שגם אם הנוטריון לא יכול היה לבדוק את אמיתות תעודת הזהות שהוצגה לו, ואשר נשאה את שמו של התובע, ולא היו לו האמצעים לבחון אם היא תעודת זהות אמתית או תעודת זהות מזוייפת, הרי שאנו יודעים כיצד נראה היה האדם שהתייצב לפני הנוטריון, וזאת משום שהנוטריון צילם את התעודה, וצרף את התצלום להעתק אישור החתימה ששמר בארכיונו.


18.
התמונה שהנוטריון צילם, בעת שאישר את חתימת מייפה הכוח ביפוי הכוח הראשון, הונחה לפני במצורף לאישור הנוטריוני של יפוי הכוח נ/6, וכך ניתנה לי ההזדמנות, לאורך מספר ישיבות של המשפט, להשוות את התמונה עם פניו של התובע, שנכח באולם.


בה בשעה שמבנה הראש של התובע הוא מבנה מאורך, הרי שמבנה הראש של האדם שהתייצב לפני הנוטריון הוא מבנה מעוגל ודמוי ביצה. מבנה פניו של התובע מופיע אף בצורה ברורה בתצלום שנעשה מדרכונו (מוצג ת/5), ואף מתצלום זה ברור לחלוטין, שהאדם שהתייצב לפני הנוטריון, לא היה התובע כי אם אדם אחר.


19.
הנוטריון, אישר בעדותו, כי התמונה בתעודת הזהות שהוצגה לו, היא התמונה של האדם שהופיע לפניו בעת אישור החתימה על יפוי הכוח (עמ' 13 לפרוטוקול בשורות 23 - 24). כמו כן אישר הנוטריון, שהאדם שחתם לפניו על יפוי הכוח היה התובע ("האדון שיושב פה בביהמ"ש" - עמ' 13 לפרוטוקול, בשורה22). שתי אמרות אלה אינן מתיישבות האחת עם השניה, שכן, כאמור, פניו של התובע אינן דומות לפניו של האדם המצולם בתמונה שהוצגה לנוטריון.


מקובל עלי שהנוטריון פעל בתום לב, וסבר שהאדם המופיע בתמונת תעודת הזהות שהוצגה לו הוא האדם שפרטיו האישיים מופיעים בתעודת הזהות, וזאת משום שלא הבחין בכך שמדובר בתעודת זהות מזוייפת. ואולם בסופו של דבר התוצאה היא, שהנוטריון אימת את חתימתו של אדם אחר, שאין אנו יודעים את זהותו האמתית, ולא את חתימת התובע.


על כן, הנני סבור, כי התובע סתר את החזקה בדבר תקינות פעולתו של הנוטריון. כפועל יוצא מכך הנני קובע, כי התובע לא חתם על יפוי הכוח לפני הנוטריון, והנני מקבל את גרסתו, כי לפני הנוטריון התייצב אדם, שזהותו לא ידועה לנו, והציג לנוטריון תעודות זהות מזוייפת של התובע.


20.
מטעם התובע הונחה לפני חוות דעתה של המומחית גב' דניאלה גבעון, מומחית להשוואת כתבי יד וחתימות (מוצג ת/4). בחוות דעתה השוותה הגב' גבעון בין חתימות התובע, שנחתמו בפני
ה, ובין החתימה שעל יפוי הכוח, ומסקנתה בחוות דעתה היא כי קיימים "הבדלים מובהקים" בין החתימות שנחתמו בפני
ה והחתימה שביפוי הכוח. בסיפא לחוות דעתה כתבה אפוא הגב' גבעון, כי בשל ההבדלים המובהקים שמצאה, "אני מוצאת שקיימת סבירות גבוהה ביותר שהחתימות שבמחלוקת לא נכתבו על ידי מר מרעי מראד" (התובע - י"כ).


חוות דעתה של הגב' גבעון לא נסתרה בחקירתה הנגדית, ואף לא בחוות דעת נגדית של מומחה מטעם הנתבעים. ככל שהנראה, הנתבעים סמכו על האישור הנוטריוני שניתן לחתימה, ואולם, כפי שפורט לעיל, החזקה בדבר תקינותו של האישור הנוטריוני נסתרה, ועל כן אישור זה אינו יכול לשמש אישור לאמיתות החתימה. ממילא אישור זה לא יכול לשמש כראיה הסותרת את חוות דעתה של הגב' גבעון.


21.
כיוון שאין אני מוכן לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על עדותו של הנתבע מס' 4, שהודה כי הוא נוכל שגזל את המקרקעין מאביו והונה את הנתבעים, נותרה לפני עדותו של התובע לבדו, הטוען, שחתימתו על יפוי הכוח זוייפה. אולם, עדות התובע, כי חתימתו זוייפה, אינה "עדות יחידה במשפט אזרחי" במובן סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971. הטעם לכך הוא, שלעדות זאת יש סיוע משני מקורות עצמאיים, שאינם תלויים זה בזה. המקור הראשון, הוא האישור הנוטריוני, ממנו עולה באופן שאינו מותיר כל ספק, שבעת החתימה על יפוי הכוח התייצב לפני הנוטריון אדם אחר ולא התובע. המקור השני הוא חוות דעתה של הגב' גבעון, הקובעת "שקיימת סבירות גבוהה ביותר" שהחתימה על יפוי הכוח אינה חתימתו של התובע.


22.
על יסוד כל האמור לעיל, ולסיכום פרק זה, הנני קובע, כי לאור התרשמותי מעדותו של התובע, וחרף הסתירות שבאי כוח הנתבעים העלו בטיעוניהם כלפי גרסתו, הנני מקבל את גרסת התובע. הנני קובע אפוא, שהוכח לפני, בדרגת ההסתברות הדרושה, שהתובע לא חתם על יפוי הכוח מכוחו הועברו המקרקעין שבמחלוקת לנתבעים 1 עד 3. הנני מקבל את טענת התובע, שיפוי הכוח, מכוחו הועברו הזכויות במקרקעין לנתבעים 1 עד 3 לא נעשה על ידו ואין בכוחו לחייבו. האישור הנוטריוני, שאימת את חתימת מייפה הכוח ביפוי הכוח, ניתן על ידי הנוטריון לאחר שהנוטריון הוטעה, והוצגה לו תעודת זהות מזוייפת של התובע.


ד. זכויות הנתבעים 5 ו-6.

23.
כיוון ששוכנעתי שהתובע לא עשה עסקה כלשהי במקרקעין עם הנתבעים 1 עד 3, הרי מתבקשת המסקנה שהעסקה שנעשתה עם נתבעים אלה תבוטל, והזכויות שנגזלו מאת התובע, בהסתמך על יפוי הכוח המזוייף, תושבנה לתובע כמקודם. ואולם, כזכור, בתאריך 28.1.2016 הנתבעים 1 עד 3 נרשמו בפנקס הזכויות כבעלי הזכויות שכביכול רכשו מהתובע, ובתאריך 1.5.2016 מכר הנתבע מס' 1 את הזכות שנרשמה על שמו (המייצגת שטח של 1,500 מ"ר) לנתבעים 5 ו- 6. בתאריך 2.5.2016 (יום למחרת כריתת החוזה) נרשמה לזכות הנתבעים 5 ו- 6 הערת אזהרה בפנקס הזכויות במקרקעין, על חלקו של הנתבע מס' 1 במקרקעין.


24.
הנתבעים 5 ו- 6 צורפו על ידי להליך בשלב מאוחר, בהחלטתי מתאריך 19.3.2017, וזאת כדי שתינתן להם ההזדמנות הנאותה להגן על זכויותיהם. לטענת הנתבעים 5 ו- 6 נודע להם, שהנתבע מס' 1 מעוניין למכור קרקע בשטח של 1,500 מ"ר, ולאחר שהם ביצעו את כל הבדיקות הנדרשות, לרבות בדיקת זכות הנתבע מס' 1 בפנקס המקרקעין, נכרת בין הצדדים החוזה מתאריך 1.5.2016, לפיו הם רכשו את זכויות הנתבע מס' 1 במקרקעין. לטענת
הנתבעים 5 ו- 6, עד שלא צורפו להליך (בחודש מרץ 2017) הם כלל לא ידעו שקיימת בעיה כלשהי עם הזכויות שרכשו מאת הנתבע מס' 1, ורק לאחר שצורפו לדיון התבררו להם טענות התובע.


לטענת הנתבעים 5 ו- 6, הם רכשו את הזכות מאת הנתבע מס' 1 בתמורה, ובהסתמך בתום לב על הרישום, ועל כן התקיים בהם סעיף 10 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, הקובע:

"מי שרכש זכות במקרקעין מוסדרים בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, יהא כוחה של זכותו יפה אף אם הרישום לא היה נכון."


25.
הנתבעים 5 ו- 6 נחקרו לפני, ולא מצאתי כי נסתרה טענתם, כי רכשו את הזכות במקרקעין מאת הנתבע מס' 1 בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום. בא כוח הנתבעים 5 ו- 6 הוסיף, כי למעשה נתבעים אלה נקלעו ל"תאונה משפטית" אשר נגרמה בעטיו של התובע, אשר לא פעל לרשום הערה בפנקס הזכויות על דבר צו המניעה הזמני שניתן לבקשתו בתאריך 22.4.2016.


26.
תביעת התובע נגד הנתבעים 1 עד 4 הוגשה לבית משפט זה בתאריך 21.4.2016 (במהלך פגרת הפסח), ולצדה הוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. בבקשה שהוגשה עתר התובע, בין היתר, לכך שיאסר על הנתבעים לבצע פעולות שונות במקרקעין, לרבות מכירתם
או העברתם.


הבקשה לסעד זמני הובאה לפני השופט התורן (כב' השופט מר ס' ג'יוסי) בתאריך 22.4.2016, שהיה יום ו' בשבוע ערב חג הפסח תשע"ו. השופט התורן נעתר לבקשה, ונתן לתובע הסעד הזמני שביקש במעמד צד אחד. בתאריך 27.4.2018 הובא התיק לפני, וקבעתי את הבקשה לסעד זמני לדיון במעמד הצדדים, ליום 8.5.2016. בתאריך 8.5.2016 הצדדים התייצבו לדיון בבקשה לסעד הזמני. בפתח הדיון, בו נכחו בא כוח הנתבעים 1 עד 3 והנתבעים 1 ו- 2 בעצמם, הודיע בא כוח הנתבעים 1 עד 3, כי הגם שנתבעים אלה חולקים על טענות התובע, הם משאירים את נושא הסעד הזמני לשיקול דעת בית המשפט. בעקבות זאת ניתנה החלטה, ולפיה צו המניעה הזמני, שניתן בתאריך 22.4.2018, יוסיף לעמוד על כנו.


27.
כאמור, בתאריך 1.5.2016, הנתבע מס' 1 מכר את הזכות שרכש לנתבעים 5 ו- 6. לא הוכח, כי במועד זה ידע הנתבע מס' 1 שבתאריך 22.4.2016 ניתן צו מניעה זמני האוסר עליו למכור את הזכות שרכש, והדיון בתאריך 8.5.2016 התקיים לאחר שהמכר כבר נעשה. עם זאת, לא ברור מדוע הנתבע 1, שנכח בדיון שהתקיים בתאריך 8.5.2016, לא הודיע באותו מעמד שכבר מכר את זכותו לנתבעים 5 ו- 6.


28.
טענת בא כוח הנתבעים 5 ו- 6 על "תאונה משפטית", שנגרמה בעטיו של התובע, מבוססת למעשה על פסק הדין שניתן בע"א 2643/97 גנז נ' בריטיש וקולוניאל חברה בע"מ, פ"ד נ"ז(2) 385 (2003), בו דן בית המשפט העליון בתחרות שנוצרה בין עסקאות סותרות שנעשו במקרקעין. בפסק הדין התייחס בית המשפט לחובת תום הלב של הקונה הראשון. נקבע, כי מכוח חובת תום הלב, החלה על הקונה הראשון, חלה עליו חובה לרשום הערת אזהרה ביחס לעסקה שעשה, וזאת הן כדי להגן על זכותו שלו מפני עסקה סותרת והן כדי להגן על אינטרס של צד שלישי תם לב, העלול להתקשר בעסקה סותרת. וכך נקבע בפסק הדין (מפי כב' הנשיא א' ברק, בעמ' 404):

"נראה לי כי עקרונית, תום הלב דורש כי מי שהתחייבו כלפיו לעשות עיסקה במקרקעין יעשה ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה על דבר העיסקה שנעשתה בפנקסי המקרקעין ("טאבו"). בכך הוא לא רק מגן על האינטרס העצמי שלו, אלא גם מתחשב באינטרס של בעל עיסקה שנייה, אשר עשוי לרכוש הנכס לאחר עיון בפנקסי המקרקעין ומתוך מחשבה מוטעית כי לא נערכה עיסקה ראשונה (ראו נ' זלצמן, "דיני קניין",
בעמ' 592). בהימנעותו מעשיית כל האפשר לרישומה של הערת האזהרה הניח בעל העיסקה הראשונה את התשתית ל"תאונה המשפטית" שבעיסקאות הנוגדות. בידו היה למנוע זאת, והוא לא עשה כן. בכך, עקרונית, יש משום מחדל שלא בתום לב. עקרון תום הלב דורש כי בעל העיסקה הראשונה יפעל בהגינות, תוך התחשבות בציפייה הסבירה של בעל העיסקה השנייה. על-כן נגזר, עקרונית, מעקרון תום-הלב כי בעל העיסקה הראשונה יעשה ככל יכולתו לרשום הערת אזהרה ובכך ימנע את כניסתו של בעל העיסקה השנייה להתקשרות עם המוכר."


29.
מקובל עלי, כי מהדברים שנקבעו בפסק הדין בעניין "גנז", ניתן לגזור גזירה שווה גם למצב בו נגרמה תאונה משפטית שלא בעקבות עסקאות סותרות שנעשו. ואולם,
במקרה שלפני, אין לדעתי מקום לזקוף את ה"תאונה המשפטית" שהתרחשה לחובתו של התובע.


כאמור, צו המניעה הזמני ניתן ביום ו' 22.4.2016, ובאותו יום חל ערב חג הפסח תשע"ו. ימי חול המועד פסח באותה שנה חלו בשבוע שלאחר מכן, ויום "השביעי של פסח" חל ביום ו' 29.4.2016. למחרת היום היה יום שבת (30.4.2016), ורק ביום א', בתאריך 1.5.2016, הוא היום בו נכרת החוזה בין הנתבע מס' 1 והנתבעים 5 ו- 6, חזר המשק לעבודה תקינה וסדירה. במהלך תקופת חול המועד, לשכות רישום המקרקעין סגורות.


30.
כדי להצליח בטענת "התאונה המשפטית", היה על הנתבעים 5 ו- 6 להוכיח, שהתובע יכול היה לרשום הערה על דבר מתן צו המניעה בחול המועד פסח, בתקופה שתחילתה ביום א' 24.4.2016 וסיומה ביום ו' 29.4.2016. הוכחה שכזאת לא הונחה לפני, דין טענת "התאונה המשפטית" להידחות.


יחד עם זאת, טענת הנתבעים 5 ו- 6, כי הם זכאים להירשם כבעלי הזכויות שרכשו בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום, בעינה עומדת, ולפי הוראת סעיף 10 לחוק המקרקעין, זכותם גוברת על זכותו של התובע.


31.
על כן, השבת הזכויות שנגזלו מאת התובע, בעקבות השימוש שנעשה ביפוי הכוח המזוייף, תעשה לגבי שטח של 2,000 מ"ר בלבד, וזאת לגבי הזכויות שנרשמו על שם הנתבעים 2 ו- 3. העסקה שנעשתה בין הנתבע מס' 1 והנתבעים 5 ו- 6 תוסיף להתקיים, והנתבעים 5 ו- 6 יהיו רשאים להמשיך ולפעול כדי לרשום על שמם את הזכויות שרכשו מאת הנתבע מס' 1.

ה. סוף דבר

31.
בסיכומם של דברים, הנני קובע כדלקמן:


(א)
חרף הסתירות שנתגלו בעדות התובע, עליהם הצביעו באי כוח הנתבעים, הנני מקבל גרסת התובע, כי יפוי הכוח מכוחו חתם בנו, הנתבע מס' 4, על חוזה המכר עם הנתבעים 1 עד 3, היה יפוי כוח מזוייף, שלא נחתם על ידו, וממילא בלא שידע עליו.


(ב)
כיוון שהתובע לא עשה עסקה במקרקעין עם הנתבעים 1 עד 3, יש להשיב לו את הזכויות שנגזלו ממנו, למעט הזכויות שנרשמו על שם הנתבע מס' 1, ואשר נמכרו לאחר מכן לנתבעים 5 ו- 6.


(ג)
הנתבעים 5 ו- 6 רכשו בתאריך 1.5.2016 את הזכות, שהייתה רשומה בבעלות הנתבע מס' 1, בתמורה ובהסתמך בתום לב על הרישום. על כן הנתבעים 5 ו- 6 זכאים להירשם כבעלי הזכות שרכשו מאת הנתבע מס' 1.


(ד)
טענת בא כוח הנתבעים 5 ו- 6, כי התובע גרם ל"תאונה משפטית" נדחית, משום שלא הוכח שהתובע יכול היה בתקופה הרלבנטית, שהייתה תקופת חג (חול המועד פסח) לרשום הערה על דבר צו המניעה הזמני שניתן בבית המשפט לבקשתו.


(ד)
על כן, התובע זכאי להשבת הזכויות הרשומות על שם
הנתבעים 2 ו- 3.



32.
אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:


(א)
הנני מצהיר, כי התובע לא מכר זכויות במקרקעין המזוהים כחלקה 22 בגוש 17559 לנתבעים 1 עד
3, וכי העסקה שנעשתה עם נתבעים אלה ביחס לזכויות התובע במקרקעין, נעשתה בהסתמך על יפוי כוח בלתי חוזר שהתובע לא חתם עליו.


(ב)
התובע זכאי להשבת הזכויות שנרשמו על שם הנתבעים 2 ו- 3, 1000/40092 חלקים מכל אחד מנתבעים אלה (ובסה"כ 2000/40092 חלקים), אשר נרשמו על שם נתבעים אלה לפי שטר מס' 2808/2016/3 מתאריך 28.1.2016.


(ג)
תביעת התובע ביחס לשטח שנרשם על שם הנתבע מס' 1 נדחית.


(ד)
הנתבעים 5 ו- 6 יהיו זכאים להירשם כבעלים של 1500/40092 חלקים במקרקעין, אותם רכשו מאת הנתבע מס' 1 לפי חוזה שנכרת בתאריך 1.5.2016.


(ה)
כל פעולה שיהיה צורך לבצע בפנקס הזכויות במקרקעין, תבוצע אך ורק לאחר שיוצגו לרשם המקרקעין כל האישורים הדרושים על פי הוראת כל דין, ועל פי תקנות המקרקעין (ניהול ורישום), תשע"ב - 2011.


(ו)
צו המניעה הזמני, שניתן במסגרת ההליכים שהתנהלו בתיק זה, בתאריך 22.4.2016, יוסיף לעמוד על כנו עד לרישום זכויות התובע והנתבעים 5 ו- 6 על פי סעיפים קטנים (ב) ו- (ד) שלעיל. רשם המקרקעין יהיה רשאי לבצע את הרישומים על פי סעיפים קטנים (ב) ו- (ד) שלעיל חרף קיומו של צו המניעה הזמני, ועם ביצוע רישומים אלה ייחשב הצו כמבוטל ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.


(ז)
הנני מחייב את הנתבע מס' 4 לשלם לנתבעים 1 עד 3, ביחד ולחוד, הוצאות משפט (כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 23,400 ₪. כמו כן הנני מחייב את הנתבע מס' 4 לשלם לנתבעים 5 ו- 6, ביחד ולחוד, הוצאות משפט (כולל שכ"ט ומע"מ) בסכום כולל של 14,040 ₪.


(ח)
לא מצאתי מקום לעשות צו לתשלום הוצאות ביחסים שבין התובע והנתבע מס' 4, באשר נוכח הקרבה המשפחתית ביניהם, חזקה שיסדירו את עניין תשלום הוצאות המשפט שנגרמו לתובע בכוחות עצמם.

ניתן היום,
י"ז סיוון תשע"ח,
31 מאי 2018
, בהעדר הצדדים.








א בית משפט מחוזי 43694-04/16 מרעי מוסטפא מראד נ' עדנאן חוסייני, מוחמד חוסייני, לוטפי חוסייני ואח' (פורסם ב-ֽ 31/05/2018)