פסקי דין על משה בן אלברט זריהן

2253/04 פ     05/09/2005




פ 2253/04 מדינת ישראל נ' משה בן אלברט זריהן




28
בתי המשפט
פ 002253/04
בית משפט השלום רחובות
05/09/2005
תאריך:
בפני
כבוד השופט גדעון ברק

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נגד
משה בן אלברט זריהן
הנאשם
עו"ד מרום שרית

על ידי ב"כ:
הכרעת דין

1. א. העובדות אשר כתב האישום מיחס לנאשם ואשר יש בהן כדי להקים העבירות בהן הואשם הנאשם הן כדלקמן:

א) בתאריך 13.3.00 נגנבו מספר פנקסי שיקים, ביניהם שיק מספר 5759888 (להלן: "השיק") על שם ברכר חיים דוד (להלן:"בעל השיק") וטובי, חשבון מס' 471543249, סניף 80 של בנק לאומי תל-אביב.
במועד, אשר אינו ידוע למאשימה במדויק, לאחר ה-13.3.00 ולפני
ה-28.3.00 חתם הנאשם על השיק את שמו של בעל השיק, באופן הנחזה להיות חתימתו של בעל השיק.

ב) בתאריך 28.3.00 בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, ביקש הנאשם לשלוח טופסי לוטו מדוכן פיס ברחוב המזמרה 10 בנס-ציונה, אותו מנהל משה אלון (להלן: "המתלונן").
במעמד זה, מילא הנאשם את פרטי המתלונן בשורה של המוטב וכן רשם את שמו שלו בגב השיק ושלם למתלונן סך של 3,980 ₪ בעבור שליחת טופסי הלוטו באמצעות השיק.

ג) לאחר כחמישה ימים ממועד הפקדתו, חזר השיק אל המתלונן בסיבת - שיק גנוב.
ב. במעשים המתוארים לעיל, זייף הנאשם מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר ולקבל דבר במרמה ובשל כך הואשם הנאשם בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר- עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק העונשין, התשל"ז-1977
(להלן: "החוק") ובקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק.

2. א. הנאשם, בתשובתו לכתב האישום טוען כי הוא לא חתם במקום מישהו והוא לא מודה בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום.
הנאשם מוסיף כי יכול להיות ששילם ללוטו בנס-ציונה, אך הוא לא זוכר את הפרטים (עמ' 2 לפ').
לאחר שניתנה תשובה, כאמור, נדחה מועד הדיון על מנת לאפשר לנאשם לעיין ולצלם חומר החקירה וגם החלטתי למנות לנאשם סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית.
בדיון הנדחה התיצבה הסניגורית מטעם הסניגוריה הציבורית וביקשה לדחות מועד הדיון היות וקיבלה את חומר החקירה ימים מספר לפני מועד הדיון ובהסכמת ב"כ התביעה נעתרתי לבקשת הדחיה.

ב. במועד שנקבע כמועד לשמיעת ההוכחות, הוגשו 8 מסמכים בהסכמה ובאותו יום נשמע עד התביעה - הוא המתלונן מצד אחד והנאשם כעד הגנה מצד שני.

3. בסופו של דבר, מצויה בפני
עדותו של המתלונן- כעדות יחידה מטעם התביעה - יחד עם המוצגים שהוגשו בהסכמה - ועדותו היחידה של הנאשם מטעם ההגנה.
מהשאלות שנשאל המתלונן בחקירה הנגדית, אפשר לומר כי ב"כ הנאשם הסכימה לקיומן של מספר עובדות כגון: הנאשם בא אל המתלונן עם השיק (עמ' 9 לפ', ש' 22), הסכום במילים, הסכום במספרים, התאריך והחתימה הם של הנאשם (עמ' 9 לפ',
ש' 25-26), בעל השיק מר ברכר הודיע לבנק ביום 13.3.00 שהשיק גנוב (עמ' 10 לפ',
ש' 16-19), הנאשם ביקש השיק בחזרה כדי לפטור הבעיה (עמ' 11 לפ',ש'22).
אם כך, אפשר לומר כי העובדות הנ"ל שאינן שנויות במחלוקת קושרות את הנאשם לאותו שיק ומכאן ואילך ועם העובדות הנ"ל, יש לבחון בזהירות הדרושה את העדויות - של המתלונן ושל הנאשם - כיצד כל אחת מהן מתיישבת עם אמיתות הדברים והאם על פי עדות המתלונן, יחד עם המסמכים שהוגשו לעומת עדות הנאשם, יש בהם כדי להעמיד תשתית ראייתית אשר מוכיחה את אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר - כפי שנדרש במשפט הפלילי.

4. א. המתלונן, שהינו בעל דוכן פיס, העיד בפני
כי הנאשם הגיע אליו ורצה לשלוח טפסים של לוטו ולצורך כך מילא טפסים ומסר למתלונן שיק ע"ס 3,980 ₪. (השיק הוגש כמוצג ת/5).
בחקירה הנגדית מסביר המתלונן כיצד אפשר לשלוח טפסי לוטו בסכום כזה (עמ' 12 לפ', ש' 18-24).
המתלונן הודיע לנאשם כי אין הוא חפץ בשיק אלא במזומן, אך כיוון שהכיר את הנאשם שהיה בעל מוסך קרוב לדוכן הפיס, אמר לו הנאשם שאין מה לדאוג משום שהשיק בסדר.
הנאשם הסביר למתלונן כי השיק ניתן לו על ידי לקוח שתיקן אצלו את המכונית.
המתלונן קיבל את השיק, כאשר היה כבר רשום עליו הסכום במלים ובספרות וכן היה רשום תאריך וחתימה (עמ' 7 לפ', ועמ' 10 לפ', ש' 5-9).
המתלונן הלך לסניף הבנק וביקש אישור לכיסוי השיק. פקידת הבנק הודיעה לו שיש אישור לשיק ואז חזר המתלונן אל הנאשם ואמר לו שירשום את השם מאחורה כדי שידע שהנאשם הוא זה שנתן לו את השיק.
המתלונן מעיד כי הנאשם לא רצה לרשום את השם לפקודתו ואז אמר לו המתלונן שירשום השיק לפקודת המתלונן, אך שירשום גם את השם שלו מאחור על מנת שידע מי הביא לו את השיק.
עוד מעיד המתלונן כי, שמו כפי שרשום על השיק לא נכתב בכתב ידו והחתימה היתה על השיק כאשר הנאשם מסר השיק למתלונן. (עמ' 7 לפ',ש' 13-28 וראה גם עמ' 13 לפ', ש' 9-15).
המתלונן מוסיף בחקירה הנגדית ואומר כי כאשר קיבל אישור כיסוי מפקידת הבנק, פנה הוא אל הנאשם ואמר לו שיש כיסוי וביקש ממנו למלא את הפרטים לפקודתו של הנאשם, אך הנאשם השיב כי את שמו הוא לא ירשום, אך בסופו של דבר רשם את השם - שלא בפני
המתלונן. (עמ' 10 לפ', ש' 1-3).
הנאשם נתן למתלונן את השיק, המתלונן שלח את טופסי הלוטו ואחרי 5 ימים קיבל המתלונן הודעה מהבנק שהשיק חזר.
המתלונן ניגש לבנק לברר מה פשר החזרת השיק כאשר קודם לכן קיבל אישור מהפקידה, וקיבל תשובה מהפקידה שהשיק חזר מכיוון שאין כיסוי והוא גנוב וזה גם רשום על השיק.
הפקידה גם אמרה לו כי בעת שאישרה אכן היה כיסוי, אך התברר בהמשך כי השיק גנוב.
אכן, על פני השיק - ת/5 - נרשם "שיק גנוב" וגם נכתבו מלים "אישור..." אך אלה נמחקו מבלי לדעת על ידי מי נמחקו מלים אלו.
השיק הוחזר למתלונן במצורף לטופס "החזרת שיק" עליו נרשמה סיבת ההחזרה: "טופס השיק בוטל" (ראה מוצג ת/4) (ראה המובא בעמ' 1 ועמ' 2 לפ').

א) לאחר שהשיק הוחזר למתלונן, ניסה המתלונן להשיג את הנאשם ובהתחלה לא הצליח לאתרו.
הוא גם התקשר טלפונית לבעלת השיק ובשיחה עם בעלת השיק אמר המתלונן כי הוא מחזיק בשיק שעליו מודפס שמה והמתלונן שאל אותה אם תיקנה רכב אצל הנאשם והיא השיבה בשלילה וסיפרה לו שגנבו להם שיקים יחד עם עוד דברים ובעלה הלך למשטרה וגם לבנק וביטל את פנקס השיקים כי זה גנוב.
בהמשך לאותה שיחה, ניגש המתלונן למוסכו של הנאשם, שם פגש את הנאשם ואמר לו תוכן השיחה עם בעלת השיק והנאשם הגיב כי זה לא יכול להיות משום שבעל השיק תיקן אצלו את הרכב.
הנאשם ביקש את השיק מהמתלונן, משום שרצה לבדוק ותוך יום יומיים יביא למתלונן את הכסף.
המתלונן לא החזיר השיק לנאשם ושמר אותו תחת ידו ולאחר יום יומיים שוב הלך אל הנאשם לבקש הכסף וזה שוב דחה אותו לעוד יום יומיים.
המתלונן המשיך להתקשר אל הנאשם עוד מספר פעמים והנאשם לא ענה.

ב) לאור השתלשלות הענינים, התייעץ המתלונן עם עו"ד אשר ייעץ לשלוח מכתב לנאשם ואכן ביום 3.4.00 נכתב לנאשם מכתב מעו"ד בו נדרש הנאשם לשלם את תמורת השיק. (ראה ת/9).
מכתב זה נמסר באופן אישי על ידי המתלונן לעובד של הנאשם - זאת מאחר והנאשם לא היה במקום והעובד גם חתם ואישר קבלתו. (עמ' 8 לפ', ש' 8-20).
כעבור מספר ימים מיום מסירת המכתב, ניגש המתלונן שוב למוסכו של הנאשם ובפגישה זו כעס הנאשם על המתלונן על כך שהמתלונן פנה לעו"ד. המתלונן ביקש ממנו לסגור עמו הענין ולתת לו את הסכום שננקב בשיק. הנאשם שוב אמר שיהיה בסדר, אך בסופו של דבר המשיך הנאשם להתעלם ממחויבותו לשלם למתלונן ואמר למתלונן שהשיק כלל לא נמסר על ידו.
שוב התייעץ המתלונן עם עוה"ד וזה ייעץ לו להגיש תלונה במשטרה ואכן ביום 18.4.00 הגיש המתלונן תלונה במשטרה.

ב. בחקירה הנגדית הכחיש המתלונן את טענת ב"כ הנאשם, כאילו שבאותו דוכן אותו מנהל המתלונן, פורט הוא שיקים לאנשים. המתלונן גם הכחיש את טענת ב"כ הנאשם על כי הנאשם ביקש ממנו לבדוק אם השיק בסדר ואם כן, אז שהמתלונן יתן לנאשם כסף תוך מספר ימים. (עמ' 9 לפ', ש' 20-24 ועמ' 11 לפ',
ש' 26-29).
המתלונן גם הכחיש את הטענה, שהוא חתם על השיק או שזייף את הפרטים. (עמ' 11 לפ', ש' 12-13 ועמ' 12 לפ', ש' 25-28).
המתלונן נשאל בחקירה הנגדית, על פעולות שעשה כדי לאתר את פקידת הבנק אשר אישרה לו כי לשיק יש כיסוי ואף נשאל למה עשה מאמצים עילאיים ללכת לחפש את הנאשם כדי שיחזיר לו את הכסף.
על כך השיב המתלונן תשובה מאד הגיונית ומתקבלת על הדעת והיא: "כי הוא הביא לי את השיק".
תשובה זו היא הגיונית הן מפאת תוכנה והן מפאת העובדה שהמתלונן הכיר את הנאשם כנותן השיק וגם הכיר אותו מהיכרות קודמת ואך סביר היה שהמתלונן יבקש מנותן השיק את תמורתו. (עמ' 11 לפ', ש' 17-21).

5. א. הנאשם מעיד כי קיבל השיק מלקוח והיות והיה זקוק לכסף, הלך הוא אל בעל עסק הצמוד לעסקו ושאל אם הוא יכול לפרוט לו השיק וזה הפנה אותו אל המתלונן המתעסק, לטענתו, בדברים כאלה.
הנאשם, אשר החזיק בשיק דחוי למספר ימים, טוען כי ניגש אל המתלונן ושאל אם הוא יכול לפרוט השיק והמתלונן אמר שיבדוק השיק בבנק. עברו יומיים -שלושה והנאשם לא קיבל תשובת המתלונן וכעבור שבוע הגיע המתלונן אל הנאשם ואמר לו שהשיק גנוב.
תגובתו של הנאשם היתה, כי קיבל השיק מלקוח בשל טיפול ברכבו וכי לא קיבל תמורה עבור השיק.
הנאשם טוען כנגד המתלונן כי זה לא החזיר לו את השיק, אלא הפקיד אותו דרך חשבון מפעל הפיס וכאשר שיק כזה מתברר כגנוב, חייב מקבל השיק להגיש תלונה במשטרה כדי להצדיק את עצמו, אחרת לא יקבל הרשיון לדוכן הפיס.
לכן, לטענת הנאשם, בשל כל האמור לעיל הגיש המתלונן תלונה במשטרה.
הנאשם מעיד כי לא קיבל כל הודעה מהמשטרה וגם המכתב שנשלח אליו על ידי עוה"ד - ת/9 - לא הגיע אליו. (עמ' 14-15 לפ').

ב. הנאשם מעיד כי באותו זמן לא היה לו עובד במוסכו ואותו עובד בשם חסן סלח אשר חתם כמקבל המכתב עבד במוסך קודם לפני מספר שנים -בגאלי טורס.
אני מקבל את עדות המתלונן כי מסר את מכתב העו"ד במוסכו של הנאשם לעובד בשם חסן סלח ואינני מקבל טענת הנאשם כי עובד כזה לא עבד אצלו בעת ההיא.

מפליא כיצד ידע הנאשם לנקוב בשמו של העובד וכיצד ידע היכן עבד אותו עובד בעת ההיא. (עמ' 15 לפ', ש' 3-8).
הנאשם אכן ידע את שמו של חסן משום שהנאשם מאשר בהודעתו במשטרה, כי אכן היה לו עובד בשם הזה אבל לפני הרבה שנים, אך זה היה במקום אחר בגאלי טורס. (ראה ההודעה במשטרה מיום 28.11.01, ש' 32-41 - ת/1).

6. א. א) הנאשם מנסה להציג את המתלונן ככזה אשר עוסק בדוכן הפיס בעסקים לא כשרים של גלגול כספים ופורט שיקים לאנשים וכאילו מנהל עסק בתוך עסק, אך טענות אלו כלל לא הוכחו.
הנאשם מודה ומאשר כי קיבל שיק זה מלקוח עבור תיקון רכב, הוא מאשר כי רק החתימה היתה עליו, התאריך והסכום נכתבו על ידו ומסביר כי עשה כך משום שלפעמים מבקש ממנו לקוח שירשום את השיק ולא פעם הוא זה שמילא ללקוח את השיק.
כאן עלי להביא את תשובת הנאשם כפי שניתנה לשאלה: קיבלת את השיק ריק לגמרי? והתשובה: "רק החתימה היתה. אני מלאתי את השיק ואחרי שמלאתי אותו הוא חתם".
כיצד מתישבת תשובתו עם השאלה? אם השיק הובא אליו כשכבר היתה חתימה, כיצד זה חתם שוב הלקוח לאחר שהנאשם מילא פרטים?
(עמ' 15 לפ', ש' 14-17 ועמ' 17 לפ', ש' 11- 14).

ב) באשר לטענת הנאשם כי השיק כבר היה חתום עת קיבל אותו לידיו, קיימת חוות דעת של מומחה, מיום 7.2.02, בה נקבע בתוצאות הבדיקה, כי המומחה מצא התאמה בתכונות הכתיבה בין רישומי הסכומים, התאריך והחתימה בשיק לבין דוגמאות כתב יד בשם משה זריהן ודעתו של המומחה היא שהרישומים הנ"ל נכתבו על ידי משה זריהן. (ראה חווה"ד - ת/3).
אמנם אין להתעלם מכך כי קיימת חוות דעת מאוחרת מיום 20.6.05 של אותה מומחית ושם בממצאי הבדיקה נאמר כי מצאה מספר אי התאמות בתכונות כתיבה בין רישומי שם המוטב וההסבה בשיק לבין דוגמאות כתב יד בשם משה זריהן שקיבלה לבדיקה, אך כאן נבדקו "שם המוטב וההסבה" ואילו בחוות הדעת הקודמת נבדקו הסכומים, התאריך והחתימה.
הנאשם אמנם התכחש לחוות הדעת מיום 7.2.02 וטען שהיא לא נכונה
(עמ' 17 לפ', ש' 19-21), אך אין בפני
חוות דעת נגדית אשר יכולה להצביע על כי היתה טעות בקביעת ממצאיה של המומחית - כותבת חווה"ד מיום 7.2.02.

ב. א) הנאשם מעיד כי ניגש תחילה לקבל מזומן עבור השיק מבעל העסק הצמוד לעסקו אך זה הפנה אותו אל המתלונן. הנאשם מעיד כי בהמשך להפניה זו, אכן פנה אל המתלונן כדי שיפרוט לו השיק. (עמ' 14 לפ',
ש' 20 ואילך).
עובדה זו אינה נכונה ואין אני מאמין לנאשם כי מטרת בואו אל המתלונן היתה לפרוט השיק אלא שמטרת בואו היתה אכן לשלוח לוטו. מסקנה זו נובעת מכך שכבר במועד ההקראה, בהשיבו לכתב האישום לא העלה הנאשם הגרסה של פריטת השיק, אלא שאמר כי יכול להיות ששילם לוטו, אך לא זוכר את הפרטים. (עמ' 2 לפ', ש' 10-13).
בהמשך, מנסה הנאשם לחזור בו מאמירה זו על ידי כך שאומר שלא זוכר אם שילם עבור לוטו ומוסיף, שאולי אמר כך אבל לא זכר במה מדובר מבחינת איזה שיק. (עמ1 16 לפ', ש' 17-18).
אמירות אלו, הסותרות אחת את רעותה מצביעות על כך כי הנאשם אינו עקבי ומשנה עדותו - דבר הפוגם במהימנותו.

ב) מעניין לציין כי בעת שנחקר הנאשם במשטרה, ביום 28.11.01, קרוב יותר למועד האירוע מאשר ליום מסירת עדותו בבית המשפט, אמר הנאשם כי אינו זוכר מה עשה עם השיק (ראה ש' 61-63 ל-ת/1), אך בבית המשפט - כארבע שנים לאחר מתן העדות במשטרה - זכר הנאשם מה עשה עם השיק, הכיר את השיק ואף נתן הסברים על נסיבות קבלת השיק, העיד שאת התאריך ואת הסכום הוא רשם על השיק והודה כי מסר השיק למתלונן - בין אם לפרוט ובין אם לשלוח לוטו.
ג) (1) כאשר נחקר הנאשם במשטרה (ביום 28.11.01) הזכיר החוקר את שמו של בעל השיק - למרות ששמו הודפס על השיק - ובהמשך לכך אמר הנאשם כי אינו זוכר מאיפה אך הוא צריך להסתכל בקבלות שלו וחשבוניות שלו. (ש' 57-59 - ת/1).
הנאשם לא עשה כל פעולה כדי לחפש את החשבונית ולהוכיח כי אכן היה לקוח כזה שנתן לו השיק תמורת תיקון הרכב.
בענין זה טוען הנאשם, כי בעת שנחקר במשטרה כבר לא היה לו את המוסך וכי המשטרה עשתה בזמנו חיפוש במוסך ובעלי המקום זרקו את כל מה שהיה במוסך - כולל ניירת וציוד משרדי.
הנאשם לא הציג כל ראיה לאמת דבריו אלו. הנאשם גם נשאל בחקירה הנגדית, שאם אלו היו פני הדברים, אזי מדוע אמר במשטרה כי עליו לחפש חשבוניות, כאשר ידע את מה שאמר לעיל. על כך השיב הנאשם כי חשב לחפש אצל מנהל החשבונות, אבל החשבוניות לא הגיעו אליו (עמ' 18 לפ', ש' 7-31 וראה גם עמ' 19 לפ', ש' 1-10).

(2) אני לא מאמין לדברי הנאשם כי אכן חיפש גם אצל מנהל החשבונות ולא מצא.
אמנם החקירה במשטרה נערכה ביום 28.11.01 ונניח שכל העדות של הנאשם בדבר סגירת המוסך כבר ביום שנחקר הוא נכון - דבר שלא הוכח - ונניח שבאמת עורכי החיפוש במוסמך לקחו ניירת וציוד משרדי - שגם זה לא הוכח, אך רוצה אנוכי להזכיר לנאשם כי ענין תיקון הרכב ומסירת השיק אירע בחודש מרס שנת 2000 ואם אז באמת הוציא חשבונית בגין העבודה שביצע, אין לי ספק כי החשבונית היתה מועברת והיתה צריכה להימצא בידי מנהל החשבונות, שהרי אין זה מתקבל על הדעת כי מאז מרס 2000 ועד 28.11.01 לא העביר הנאשם חשבוניות למנהל החשבונות! הרי צריכים להגיש דוח"ות למס הכנסה, דוח"ות מע"מ וכו'.
לכן, לא בכדי לא העלה הנאשם את כל הסיפור הנ"ל בפני
החוקר במשטרה והעלה אותו רק בבית המשפט.

(3) לא רק זאת לא עשה הנאשם, אלא שהנאשם גם לא דאג להוכיח טענתו כי אכן אותו ברכר חיים תיקן הרכב בעת ההיא.
שמו של בעל השיק וכתובתו מודפסים על פני השיק ולכן לא קשה היה לו לנאשם או לב"כ להזמין את בעל השיק לאשש את טענתו של הנאשם.
אין ספק, כי ידועה לב"כ הנאשם ההלכה בדבר אי הבאת עד שאפשר היה להביאו ואם לא הובא חייבת עובדה זו לפעול לחובת הנאשם.
גם בית המשפט שאל את הנאשם אם הוציא חשבונית בגין העבודה שביצע תמורת השיק, אך תשובתו של הנאשם היתה כי הוא חושב שבזמנו הוציא חשבונית, אך היום הוא לא יכול להציג חשבוניות כאלו, משום שאחרי 8 חודשים סגר את העסק והשכיר אותו וכאשר לא היה במוסך באו ולקחו את כל הציוד ולכן לא יכול הנאשם להביא היום חשבונית. (עמ' 15 לפ', ש' 20-24).
היום - הכוונה יום מסירת העדות 20.6.05 - אך כפי שמצינו, הנאשם לא המציא למשטרה חשבונית גם כארבע שנים לפני כן, עת נחקר במשטרה.

ד) המתלונן העיד, כי פנה אל הנאשם והודיע לו כי השיק שהוא מסר לו, גנוב. תגובת הנאשם היתה, שזה לא יכול להיות.
המתלונן גם מציין כי שוחח עם בעלת השיק והיא הכחישה את הטענה שרכבה תוקן במוסכו של הנאשם. (עמ' 8 לפ', ש' 10-13).
הנאשם העיד, שכן תיקן רכב בסכום השיק.
אם אלו הם פני הדברים, אם המתלונן הודיע לנאשם כי השיק שהוא קיבל גנוב, אזי שוב לא מתיישבות תשובותיו של הנאשם, כאילו לא ידע במה מדובר בעת שנחקר.
אמירה זו היא אמירה מתחמקת כדי לנסות להרחיק עצמו מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום.
בתחילת החקירה, מודיע החוקר לנאשם כי הוא נחקר בגין זיוף וקבלת דבר במרמה בכך שבתאריך 28.3.00 בדוכן מפעל הפיס ברח' המזמרה בנס-ציונה מסר שיק לבעל דוכן וקיבל תמורתו טפסי לוטו בשיק שנגנב.
למרות הודעה ברורה ביותר על מה הולך הנאשם להיחקר, מגיב הנאשם בתחילת ההודעה כי: "אין לי מה להגיד כלום אני לא יודע על מה מדובר בכלל" (ת/1).
כיצד אפשר להשיב תשובה כזאת, כאשר הנאשם כבר ידע על מה מדובר משום שעוד קודם לכן הודע לו על ידי המתלונן כי השיק שמסר לו גנוב.
זאת ועוד, למרות שהנאשם הודה, שהמתלונן אמר לו שהשיק גנוב, בכל זאת כאשר נשאל הנאשם במשטרה: "מה אתה אומר על כך שהשיק גנוב", משיב הנאשם: "אני לא יכול להגיד על זה כלום לא יודע אם גנוב או לא גנוב" (ראה דף 2 לת/1, ש' 5-7).

7. א. אני לא מאמין לנאשם כי בעת שנחקר במשטרה, לא זכר את המקרה כל כך - כדבריו. (עמ' 20 לפ', ש' 15).
הנאשם זכר גם זכר, אך ניסה עוד במשטרה להרחיק עצמו מהאשמה שיוחסה לו וכך גם המשיך בעדותו בבית המשפט, כאשר אמירה אחת סותרת את השניה, כאשר הנאשם אינו עקבי בעדותו ולא נותן כלל הסברים הגיוניים ומתקבלים על הדעת על אותן סתירות שעלו במהלך עדותו בבית המשפט.
ב. למעשה, עדותו של המתלונן לא נסתרה על ידי עדות הנאשם, אלא שבכלליות תומך הנאשם בעדותו של המתלונן:
א) הנאשם תומך בעדותו של המתלונן כי הנאשם מסר לו את השיק נשוא אישום זה.
הנאשם גם תומך בעדות המתלונן כי הסכום היה כבר רשום על גבי השיק, עת נמסר השיק לידיו של המתלונן והנאשם מאשר כי בשלב מסויים, הודיע לו המתלונן כי השיק גנוב. (ראה בעמ' 21 לפ', ש'22 ועמ' 22 לפ', ש' 23).
חוות הדעת מיום 7.2.02 (ת/3) מאשרת כי קיימת התאמה בין רישום הסכומים, התאריך והחתימה בשיק ובין כתב ידו של הנאשם.
הנאשם אף מאשר כי התאריך, הסכום במלים ובמספרים הינם בכתב ידו.

ב) היות ובפועל הוכיחה התביעה את האישום נגד הנאשם, הרי שהיה על הנאשם למצוא דרך לסתור את דברי המתלונן על ידי המצאת החשבונית, על ידי הזמנת בעל השיק לעדות - על מנת לבדוק אם אכן הנאשם תיקן את רכבו ובנוסף לכך, עדות הנאשם כשלעצמה איננה אמינה עלי לאור הסתירות הרבות שבה ולאור נסיונות הנאשם להרחיק עצמו - ללא הצלחה - מהעובדות הקשורות לשיק ולידיעתו כי השיק גנוב.
הנאשם ידע שהשיק גנוב ובכל זאת נמנע להתיחס לכך בהודעתו במשטרה, תוך נסיון להציג עצמו כאילו אין הוא יודע במה מדובר. (ראה גם עדותו של הנאשם בעמ' 20 לפ', ש' 27-28 ועמ' 21 לפ', ש' 4-5 וש' 22).
גם ב"כ הנאשם מצדדת בטענת הנאשם, כאילו שבעת החקירה לא ידע על מה מדובר וכי היה לו קשה להיזכר במה מדובר.
עוד טוענת ב"כ הנאשם כי היה על המשטרה לבדוק אם באמת נשלחו טופסי לוטו עבור הנאשם וכי אין בחומר החקירה דבר אשר יעיד על קבלת תמורה כלשהי.
אינני מקבל טענות אלו של ב"כ הנאשם, כאשר בראשית ההודעה נאמר לו בפירוש במה מדובר וכאשר בעת מסירת ההודעת ידע כבר הנאשם - לאור פניתו של המתלונן אליו - כי השיק שמסר לו לא נפרע ושהוא גנוב.
לכן אני לא מאמין לנאשם באומרו כי, מבחינתו שכח את השיק והוא לא עלה לו לראש בכלל. (עמ' 21 לפ', ש' 6-8).
עדותו של המתלונן על כי השיק ניתן לו עבור שליחת טופסי לוטו, היא עדות המאשרת קבלת תמורה ועדות זו לא נסתרה, משום שהנאשם אינו מוציא מכלל אפשרות שליחת טופסי הלוטו. (עמ' 2 לפ').

ג) (1) הנאשם גם ניסה להתכחש לעובדה כי מסר השיק תמורת טפסי
לוטו תוך הפנית אצבע מאשימה כלפי המתלונן על כי השיק נמסר לו כדי שיתן לנאשם מזומן במסגרת עיסוקו הנוסף של המתלונן בגלגול כספי מפעל הפיס בפריטת שיקים ובמקום אחר חזר על כך ואף הוסיף כי את טענתו אפשר להוכיח - עובדות, שכמובן לא הוכחו כלל. (עמ' 21 לפ', ש' 16-17).
ב"כ הנאשם מניחה כי דברי הנאשם על כי המתלונן עוסק בפריטת שיקים נכונים והיות והמתלונן חשש לאבד רשיון לדוכן פיס החליט להגיש תלונה במשטרה ולא החזיר לנאשם את השיק.
כך אמר הנאשם וכך גם הניחה ב"כ הנאשם, אך מצינו עוד בראשית הדיון כי הנאשם לא מוציא מכלל אפשרות כי שילם עבור לוטו. (עמ' 2 לפ').
הנאשם הזכיר בעל מוסך סמוך למוסכו על כי זה הפנה אותו אל המתלונן בהכירו את המתלונן כעוסק בפריטת שיקים, אך גם עד זה לא הובא להעיד כדי לאשר ולתמוך עדותו של הנאשם.
שמענו גם מפיו של הנאשם כי בקושי הכיר את המתלונן ולא היה ביניהם כל סכסוך ולכן מדוע ילין כך סתם המתלונן על הנאשם?
(2) יש טעם רב בדברי ב"כ הנאשם על כי אדם שמחזיק שיק גנוב יזדרז ויגיש על כך תלונה במשטרה, ברם שמענו מדברי המתלונן כי המתין ולא רצה להגיש תלונה, משום שבא בדברים עם הנאשם וניסה לקבל ממנו תמורת השיק, ואף שלח לו מכתב מעו"ד ואין בהתנהגות זו כדי לומר כי היה לו למתלונן מה להסתיר, או שחשש לשלומו - כטענת ב"כ הנאשם.

ד) בהודעתו במשטרה נשאל הנאשם רבות על השיק ובשלב מסויים הוצג השיק בפני
ו. במהלך עדותו במשטרה לא זכר הנאשם הרבה פרטים וגם כאשר נשאל באופן ישיר על הקשר בינו ובין המתלונן בדבר מתן השיק, השיב הנאשם תשובות מתחמקות, תוך נסיון להרחיק הקשר שלו עם המתלונן ועם השיק ובאף שלב לא העלה את הטענה כי השיק נמסר למתלונן כדי שזה יפרע אותו או כי המתלונן עוסק בפריטת שיקים ובעקבות כך ניגש אל המתלונן כדי שיפרע לו השיק.
אני מקבל את טענת ב"כ התביעה כי לנאשם היו הזדמנויות ליתן תשובות לשאלות שנשאל ולהעלות את הגרסה שמסר בבית המשפט, אך הנאשם לא עשה כן.
החקירה במשטרה - אם כי בוצעה ביום 28.11.01 - היתה יותר קרובה לאירוע מאשר יום מסירת העדות ולכן לא מתקבל על הדעת כי הנאשם זכר פרטים דווקא בעדותו בבית המשפט ולא זכר פרטים אלה קרוב לאירוע.
אגב, כפי שכבר ציינתי לעיל, הטענות נגד המתלונן כפי שנטענו על ידי הנאשם בבית המשפט, כלל לא הוכחו על ידי הנאשם ולא הובא ולו בדל של ראיה לענין זה.

8. צודקת ב"כ הנאשם בטענה כי על ההגנה לעורר ספק סביר לענין אשמתו של הנאשם, אך לא אוכל להסכים לסברתה כי אכן ההגנה הצליחה להעלות ספק כזה בלבו של בית המשפט עד כי יש ליהנות את הנאשם ממנו.
לאור ניתוח העדויות והמסמכים, כפי שהובאו לעיל, אני מאמין לעדות המתלונן אשר נראית לי עדות אמינה ואף נתמכת לא במעט בעדותו של הנאשם ונסמכת בממצאי חוות הדעת (ת/3), כאשר לעומת עדותו זו של המתלונן, מצויה בפני
עדות הנאשם אשר עוררה ספק, אך ספק זה הוא באמינותה ובמהימנותה. יען כי לאור הסתירות, ההתחכמויות במתן תשובותיו במשטרה, העלאת עובדות בבית המשפט כאשר עובדות אלו נעלמו מההודעה שמסר הנאשם במשטרה - עת נמסרה קרוב יותר לאירוע, הרי שבנסיבות אלה לא אוכל ליתן אמון בעדותו של הנאשם ולכן אני קובע כי התביעה הוכיחה את עובדות כתב האישום ואת סעיפי האישום מעל לכל ספק סביר ובשל כך וכתוצאה מכך, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, קרי בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר - עבירה לפי סעיף 418 אמצע לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בקבלת דבר במרמה - עבירה לפי סעיף 415 לחוק הנ"ל.

ניתנה היום א' באלול, תשס"ה (5 בספטמבר 2005) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד מירב אלברט, ב"כ הנאשם - עו"ד שרית מרום ובנוכחות הנאשם בעצמו.
ברק גדעון - שופט
ב"כ הנאשם:
מרחף מעל ראשו של הנאשם מאסר על תנאי בן 10 חודשים ואנחנו נבקש מבית המשפט להאריך את התנאי ונבקש לעשות זאת על סמך תסקיר של שירות המבחן שיתמוך בבקשתנו להארכת התנאי ונבקש לטעון לעונש לאחר התסקיר.

ב"כ המאשימה:
עמדת התביעה היא להפעלת התנאי ואנחנו מתנגדים לקבלת תסקיר. אנו סבורים שלא זה המקרה הראוי להטריח את רשויות הרווחה שגם כך עמוסות. בגזר הדין הקודם יש גם התייחסות לנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שנבחנו בזמנו בתסקיר. אמנם עברו מס' שנים, אך אנו סבורים שפערים גדולים ושינויים גדולים אם יש, במצבו האישי של הנאשם, הרי שיוכל לפרט בפני
בית המשפט בעצמו. אין אנו סבורים שיש מקום להטריח את גורמי הרווחה במקרה הספציפי. עמדתנו זו נובעת מטעמי עומס רב שמוטל על גורמי הרווחה.

ב"כ הנאשם:
מדובר בעבירה משנת 2000 ועברו 5.5 שנים מאז. להכניס היום את הנאשם מאחורי סורג ובריח בהינף יד הוא לא ראוי. לדעתי הנסיבות מחייבות קבלת חוות דעת מעמיקה בעניינו של הנאשם.

החלטה
גזר הדין הקודם בעניינו של הנאשם ניתן בשנת 98' ואילו העבירה נשוא תיק זה נעברה בשנת 2000.
מבלי להביע דעה כלשהי בעניין העונש שיושת על הנאשם, שכן העונש יושת על הנאשם לאחר שב"כ הצדדים יטענו טענותיהם בפני
בית המשפט, אולם, על מנת להביא בפני
ב"כ הצדדים את מצבו של הנאשם ובטרם יגזר דינו, אני מחליט לדחות את הטיעונים לעונש לצורך קבלת תסקיר ליום 31/10/05 שעה 13:00.
הוסבר לנאשם כי עליו להתייצב שאם לא כן ישפט שלא בפני
ו.
המזכירות תעביר העתק החלטה זו לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו של הנאשם, כאשר יש להפנות תשומת לב קצינת המבחן לכך שב"כ הנאשם מבקשת לבדוק אפשרות הארכת המאסר על תנאי, אם כי כבר נאמר לנאשם הן על ידי ב"כ התביעה והן על ידי בית המשפט כי בשלב זה אין בכך כדי להביע דעה כלשהי לגבי התוצאות שבגזר הדין.

ניתנה היום א' באלול, תשס"ה (5 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.
ברק גדעון - שופט

002253/04פ 133 דקלה בן








פ בית משפט שלום 2253/04 מדינת ישראל נ' משה בן אלברט זריהן (פורסם ב-ֽ 05/09/2005)