פסקי דין על קופת חולים מאוחדת | פסקי דין על יהודה עליאש | פסקי דין על ג.פ. - אפיקי שיווק | פסקי דין על כנרת גיא-רון ואח' |

27577-07/17 א     27/05/2018




א 27577-07/17 קופת חולים מאוחדת נ' יהודה עליאש, ג.פ. - אפיקי שיווק בע"מ, כנרת גיא-רון ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ת"א 27577-07-17 מאוחדת א"ת 5849-99 ואח'

נ' עליאש ואח'







מספר בקשה:25

לפני
כבוד השופטת
מיכל עמית - אניסמן



התובעת:

קופת חולים מאוחדת
ע"י עו"הד רן שפרינצק
, אריק ברנאייזן
ומעין שנדרוביץ


נגד


הנתבעים:
1. יהודה עליאש

ע"י עו"ד דוד אורן

2. ג.פ. - אפיקי שיווק בע"מ
3. כנרת גיא-רון
הנתבעים 2-3 ע"י ב"כ עוה"ד איל רוזובסקי
ומיכאל טסלר
4. אברהם סיבוני
5. אור יצחק בע"מ
6. מסיבי קידום בריאות בע"מ
7. אור שלמה שיווק והפצה בע"מ
הנתבעים 4-7 על ידי עו"ד גלעד ברבי
8. משה חברוני




ע"י עו"ד דוד פורר



9. יניב אילוז

10. נחמן ארוש

הנתבעים 9-10 על ידי עו"ד גלעד ברבי

נגד

צדדי ג':



1.יורי גיא רון
ע"י עו"ד י. ראובינוף ואח'
2.עוזי סלנט
ע"י עו"ד שרון קלינמן

החלטה
בבקשות מס' 20 ו- 25

לפני בקשת התובעת וכן בקשת צד ג' 2 להורות לנתבעים לתקן את כתבי הטענות וכתבי בי-הדין מטעמם, על דרך של הוצאת נספחים ומחיקת סעיפים. בקשתו של צד ג' 2 מתייחסת אף לכתבי הטענות מטעם התובעת.

רקע עובדתי
1.
ביום 12.7.17 הגישה התובעת תביעתה כנגד הנתבעים, אשר חלקם כיהנו כנושאי משרה בתובעת וחלקם אנשים וחברות שיווק שעבדו עמה, בטענה כי במשך שנים הוציאו מקופתה כספים שלא כדין בסכום של עשרות מיליוני שקלים.
2.
במסגרת תביעתה, טוענת התובעת, כי הנתבע 1 התקשר עם הנתבעים 2-7 ו-9-10 ויחד ביצעו פעולות שיווק בשם התובעת, שהינן פעולות אסורות בהתאם להוראות תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (פרסום, שיווק וקידום מכירות), התשנ"ח-1998 (להלן: "תקנות השיווק"). נוכח פעולות אלה קיבלו הנתבעים תשלום מעבר לזה המותר לתובעת להוציא בגין פעולות שיווק, בהתאם לתקנות השיווק. לטענת התובעת, הנתבעים הסתירו ממנה את מעשיהם ודיווחו על התשלומים בגין שיווק, ככאלה שהועברו בגין פעולות שיווק מותרות.
3.
עוד טוענת התובעת, במסגרת כתב התביעה, כי הנתבעים 1 ו-8, שהיו נושאי משרה בכירים בתובעת, התקשרו עם קופת חולים ממזרח ירושלים (להלן: "קופת החולים"), תוך שנקבע כי התובעת תעביר לקופת החולים תשלום עבור כל מטופל שיעבור להיות מבוטח אצל התובעת, אף זאת באופן לא חוקי ותוך דיווחים שקריים בגין הכספים שהועברו לקופת החולים.
4.
לטענת התובעת, מעשיהם של הנתבעים נמשכו שנים רבות, ללא ידיעתה, עד לפרסום דו"ח מבקר המדינה בשנת 2010 אשר חשף את מעשיהם.
5.
בתגובה, טענו הנתבעים בכתבי ההגנה מטעמם, בין היתר, כי הנתבעת הייתה מודעת למעשיהם בזמן אמת, והתעשרה כתוצאה מהם. עוד נטען, כי התובעת ומנהליה הם שקבעו את מדיניות השיווק שכעת התובעת יוצאת כנגדה. הנתבע 8 אף טען כי הוא זה שחשף את השחיתות בהנהלת התובעת וכי הפעולות המיוחסות לו נעשו בהוראת התובעת או מי מטעמה, ללא שצומחת לו כל תועלת מכך ומבלי שהיה מודע לכספים שהועבר או דווחו שלא כדין.
6.
יצוין כי טענות ההגנה של הנתבעים כוללות, בין היתר, טענה לפיה התביעה התיישנה, שכן המעשים המיוחסים להם בכתב התביעה היו בידיעתה של התובעת זמן רב עובר להגשת התביעה, כפי שעולה, לטענתם, מדו"ח מבקר המדינה אליו מתייחסת התובעת בכתב התביעה.
7.
ביום 28.9.17 הגישו הנתבעות 2-3 הודעת צד ג', בין היתר כנגד צד ג' 2. ביום 9.11.18 הגיש אף הנתבע 1 הודעה לצדדי ג', ביניהם צד ג' 2.
8.
ביום 7.1.18 הגישה התובעת את בקשתה למחיקת סעיפים והוצאת נספחים מכתבי הטענות שהוגשו על ידי הנתבעים 2-10. לאחר שהוגשו תשובות הנתבעים ותגובת התובעת, בהחלטה מיום 14.3.18, נקבע כי הבקשה תידון במועד הדיון. עם זאת, שעה שמועד הדיון שהיה קבוע בתיק נדחה, ושעה שצד ג' 2 הגיש ביום 30.3.18 בקשה דומה, אשר אף במסגרתה הוגשו תשובות הנתבעים והתובעת ותגובת צד ג' 2, מצאתי להכריע בשתי הבקשות גם יחד, עוד בטרם קיום הדיון בתיק.
תמצית טענות התובעת
9.
הבקשה סומכת על הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח-1958 (להלן: "חוק מבקר המדינה" או "החוק"), לפיו דו"ח מבקר המדינה או כל מסמך אחר היוצא תחת ידי מבקר המדינה אינו קביל כראיה בהליך משפטי, ולא ניתן להציג מסמכים אלה בהליך משפטי או לבסס עליהם ממצאים כלשהם. לטענת התובעת, בהתאם ללשון החוק גם מסמכים אחרים המצטטים את מסקנות המבקר או מפרטים את התייחסות המבוקרים לדו"חות הביקורת אינם קבילים.
10.
לטענת התובעת, הנתבעים צירפו לכתבי הטענות מטעמם את דו"ח מבקר המדינה משנת 2010, והתייחסו במסגרת כתבי טענותיהם בהרחבה לדו"ח זה, תוך שהם מצטטים חלקים ממנו ומבססים עליו את טענותיהם.
11.
באשר לנתבע 8, טוענת התובעת, כי הוא אף צירף לכתב ההגנה שהגיש טיוטות דו"ח מבקר מהשנים 2008 ו-2010 ותגובות של התובעת לטיוטות אלה, וכן דו"ח מבקר המדינה משנת 1998 ופרק מדו"ח מבקר המדינה משנת 2006. בנוסף, צירף הנתבע 8 מכתבים של עובדים ועובדים לשעבר במשרד מבקר המדינה המתייחסים להליך הביקורת ולמענה של התובעת לעניינים שהועלו על ידי מבקר המדינה בטיוטות דו"ח הביקורת, וכן פרוטוקולים של דיונים בהנהלת התובעת ומכתב מאת מנכ"ל משרד הבריאות, בהם נדון דו"ח מבקר המדינה משנת 2010.
12.
נוכח הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, ובהתאם לפסיקה הענפה בסוגיה זו, טוענת התובעת, יש להוציא את המסמכים האמורים מתיק בית המשפט ולמחוק מכתבי הטענות את ההתייחסות אליהם.
תמצית טענות צד ג' 2
13.
כאמור, צד ג' 2 הגיש בקשה דומה לבקשה שהוגשה על ידי התובעת, במסגרתה טען, כי הוראת סעיף 30 לחוק מבקר המדינה הינה הוראה סטטוטורית שאינה מותירה שיקול דעת לבית המשפט לסטות מהכלל, וכי על פי הפסיקה ניתן לציין עצם קיומם של מסמכי ביקורת, אך לא ניתן לצרפם, לצטט מתוכנם או להישען עליהם בדרך אחרת בכתבי הטענות. עם זאת, בשונה מהתובעת, טען צד ג' 2, כי אין כל פסול בצירוף תגובת התובעת לטיוטות דו"ח מבקר המדינה.
14.
לטענת צד ג' 2, על אף שסעיף 30 לחוק מבקר המדינה נוקט בלשון, לפיה המסמכים המוזכרים בחוק לא יצורפו כראיה בהליך משפטי, הרי שבפסיקה נקבע, כי האיסור על הצגת המסמכים לא מתייחס רק לשלב הבאת הראיות אלא לכל שלביו הדיוניים של ההליך.
15.
עוד טען צד ג' 2, כי אף התובעת כללה בכתב תביעתה התייחסות אסורה לדו"ח מבקר המדינה וטענה בנוגע לממצאיו.
16.
לטענת צד ג' 2, השימוש שעשו הנתבעים והתובעת במסמכים האמורים לעיל הינו שימוש אסור הסותר מפורשות את הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה. כמו כן, המכתבים שצירף הנתבע 8, מטעם עובדי משרד מבקר המדינה אף הם אינם קבילים שכן הם מפרים את חובת הסודיות החלה על עובדי משרד מבקר המדינה בהתאם לסעיף 28(א)(3) לחוק.
17.
צד ג' 2 טוען, כי צירוף המסמכים האמורים פוגע בזכויותיו הדיוניות באופן המפריע לקיום דיון הוגן בהליך, ועל בית המשפט להורות על הוצאתם, כמו גם על מחיקת הסעיפים המתייחסים אליהם מכתבי הטענות וכתבי בי-הדין השונים בתיק.
תמצית טענות הנתבעים 4-7 ו-9-10
18.
לטענת הנתבעים 4-7 ו-9-10, בהתאם לתקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), סמכותו של בית המשפט להורות על תיקון כתב טענות מוגבלת לעניין שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. הגם ששיקול הדעת שנתון לבית המשפט בעניין זה הינו רחב, בפסיקה נקבע כי יש לעשות בסמכות זו שימוש זהיר, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך או לתקן את כתבי הטענות ומשום שמשמעותה המעשית של מחיקת סעיפים היא סילוק על הסף של חלק מן ההליך.
19.
לטענתם, התובעת היא זו שטענה וביססה את תביעתה על דו"ח מבקר המדינה, ועל כן לא יעלה על הדעת כי התובעת תטען כי זכותה קמה לה מכוח מסמך שהנתבעים אינם יכולים להתגונן מפניו.
20.
עוד טענו הנתבעים 4-7 ו-9-10, כי אזכור דו"ח מבקר המדינה, כמו גם הציטוטים ממנו, נחוצים להם לשם הגנתם והוכחת טענתן כי תביעת התובעת התיישנה זה מכבר, וכי עקרון השוויון בין בעלי הדין מצדיק את ההסתמכות על דו"ח מבקר המדינה.
21.
הנתבעים 4-7 ו-9-10 טענו, כי הם לא צירפו את דו"ח מבקר המדינה עצמו לכתב הגנתם, אלא אך ציטטו והזכירו חלקים ממנו, וכי ממילא אין הצדדים מצויים בשלב הצגת הראיות, כך שאין תחולה להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה.
22.
בנוסף, טענו הם, כי תכליתו של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה אינה מתקיימת בנסיבות העניין, שכן הציטוטים שהובאו מדו"ח מבקר המדינה ואזכורו של הדו"ח אינם פוגעים ואין באפשרותם לפגוע בתפקיד מבקר המדינה או באפשרותו של המבקר לאסוף מידע באופן חופשי.
תמצית טענות הנתבעות 2-3
23.
לטענת הנתבעות 2-3, בהתאם לתקנה 75 לתקנות, על בעל דין לצרף לכתב הטענות מטעמו כל מסמך הנזכר בו. התובעת התייחסה בכתב התביעה לדו"ח מבקר המדינה משנת 2010 אולם בניגוד להוראות תקנה 75 לתקנות, לא צירפה אותו לכתב התביעה, תוך מטרה להסתיר מבית המשפט את המסקנות שבו בדבר התנהלות התובעת. משכך, למעשה מבקשת התובעת להוציא מתיק בית המשפט מסמך שממילא היה עליה לצרף. זאת ועוד, התובעת מבקשת למחוק סעיפים המאזכרים את דו"ח מבקר המדינה למרות שהיא עצמה הזכירה אותו בכתב התביעה.
24.
הנתבעות 2-3 טענו, כי שעה שהתובעת הזכירה את דו"ח מבקר המדינה בכתב התביעה, היא מושתקת מלהעלות טענות בעניין כנגד הנתבעים, שכן היה עליהם להתייחס לטענות התובעת בעניין הדו"ח. משהיה על הנתבעות 2-3 להתייחס לטענות בנוגע לדו"ח מבקר המדינה במסגרת כתב הגנתן, ודאי שהיה עליהן לצרף את הדו"ח לכתב ההגנה.
25.
עוד טענו הנתבעות 2-3, כי סעיף 30 לחוק מבקר המדינה חל אך בנוגע לשלב הגשת הראיות ואינו דן בשאלה אילו מסמכים ניתן לצרף לכתבי טענות, ועל כן אינו רלוונטי לשלב זה של ההליך המשפטי. באשר לטענת צד ג' 2 לפיה, על פי הפסיקה האיסור לצרף מסמכים הנוגעים לדו"חות מבקר המדינה חל על כל שלבי ההליך, טוענות הנתבעות 2-3 כי צד ג' 2 מסתמך על פסיקה שאינה עוסקת בחוק מבקר המדינה, ואינה רלוונטית לענייננו. בנוסף, ממילא ניתן לעיין בכל דו"חות מבקר המדינה באינטרנט ועל כן אין טעם להוציאם מתיק בית המשפט.
26.
לטענת הנתבעות 2-3, טענות הגנה מהותיות שלהן מבוססות על דו"ח מבקר המדינה, וברור כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעת למחוק טענות אלו מכתבי הטענות, אך מפני שהן מפריעות לתמונה העובדתית המעוותת שהיא מבקשת להציג בתביעתה.
27.
בדומה לנתבעים 4-7 ו-9-10 טענו הנתבעות 2-3, כי תכלית סעיף 30 לחוק מבקר המדינה אינה חלה בענייננו.
28.
לטענת הנתבעות 2-3 בפסיקה נקבעו מקרים חריגים בהם יותר שימוש במסמכים הנכנסים בגדרי סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, ביניהם מקום בו המסמכים נדרשים לשם הכנת טיעוני הצדדים או לשם הבנת הרקע לסכסוך, וכן מקום בו דו"ח מבקר המדינה מהווה מרכיב בעילת התביעה או בטענות ההגנה של צד להליך. לטענת הנתבעות 2-3, כאמור, האמור בדו"ח הינו מרכיב מהותי בטענות ההגנה שלהן, ומכאן שיש להתיר את צירופו.
תמצית טענות הנתבע 8
29.
לטענת הנתבע 8, אי הקבילות של המסמכים המוזכרים בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה פורשה בפסיקה ככזו שאינה מונעת הגשת מסמכי ביקורת כראיות במקרים שבהם קיימת תכלית להגשתם להוכחת עצם קיומם, כאשר תוכן הטענות בדו"ח הביקורת עומד במחלוקת, ובשל עקרון המניעות והסכמה שניתנה להגשת מסמך כלשהו.
30.
הנתבע 8 טען, כי המסמכים שצורפו על ידו נדרשים על מנת להתמודד עם טענות התובעת, בפרט באשר למועד בו נודע לה על המעשים המתוארים בכתב התביעה.
31.
לטענת הנתבע 8, בהליך פלילי המתנהל נגד הנתבעים התיר לו בית המשפט להגיש דו"חות ביקורת קודמים וכן להעיד את מר הירש ומר ענר, אשר מכתביהם צורפו לכתב הגנתו בתביעה דנן, ואותם מבקשת התובעת להוציא מתיק בית המשפט.
32.
הנתבע 8 טען, כי התובעת, בהתייחסה לדו"ח מבקר המדינה, ובטענותיה כלפי הנתבע 8, היא שפתחה פתח לצירופו לכתבי הטענות של הנתבעים. דו"ח מבקר המדינה מצורף כראיה שאינה נוגעת לתוכן הביקורת אלא לסתירת המעשים המיוחסים לנתבע 8 על ידי התובעת, ומשכך, לטענתו, מדובר בראיה קבילה. באשר לדו"חות הביקורת הקודמים טען הנתבע 8, כי ניתן להגישם לשם בירור אופן יישום ההמלצות על ידי התובעת.
33.
בנוגע למכתב מנכ"ל משרד הבריאות אותו מבקשת התובעת להוציא מתיק בית המשפט, טען הנתבע 8, כי מכתב זה עוסק בהפעלת סמכויות של מנכ"ל משרד הבריאות לפי סעיף 37 לחוק בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 להפסקת כהונתו של מנכ"ל התובעת. מכתב זה כולל ביקורת חריפה על התובעת. התובעת עצמה צירפה את המכתב לתשובתה לבקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה על ידי הנתבע 8, ובכך למעשה נתנה הסכמתה להגשתו. לטענת הנתבע 8, אין בפסיקה עליה מסתמכת התובעת כל התייחסות לקבילות מסמך רשמי של רשות מרשויות המדינה המפעילה סמכויותיה על פי חוק בעקבות ממצאי דו"ח מבקר המדינה.
34.
באשר לטענת התובעת, לפיה יש להורות על הוצאה של פרוטוקולים של ישיבות הנהלתה
מתיק בית המשפט, טען הנתבע 8, כי ניתן לצרף פרוטוקולים אלה לשם הוכחת קיומם של דיונים בעניין זה ועל מנת להתמודד עם טענותיה של התובעת עצמה בנוגע לאמור בפרוטוקולים. לטענת הנתבע 8, שעה שהתובעת עצמה טוענת כי המעשים המיוחסים לנתבעים לא היו ידועים לה, לא ברור כיצד ומדוע היא מתנגדת להגשת פרוטוקולים מישיבותיה.
35.
באשר לבקשתו של צד ג' 2, טען הנתבע 8, כי בינו לבין צד ג' 2 אין כל יריבות, שכן הנתבע 8 לא שלח הודעת צד ג' כנגדו והוא אינו תובע ממנו סעד כלשהו. משכך, אין צד ג' 2 רשאי להעלות טענות ביחס לכתבי הטענות של הנתבע 8.
36.
נוכח הזהות בין בקשתו של צד ג' 2 לבקשת התובעת, ושעה שבקשת צד ג' 2 הוגשה לאחר שהוגשה תשובת הנתבע 8 לבקשת התובעת, ביקש הנתבע 8 כי תינתן לו האפשרות להגיב לתגובה שיגיש צד ג' 2 לתשובתו.
37.
לטענת הנתבע 8, צד ג' 2 מבקש בחוסר תום לב מצד אחד ליהנות מהמסמכים שצורפו לבקשות לסילוק התביעה על הסף, ומצד שני להסתיר את האמור במסמכים אחרים, לגבי אותן פעולות, ואין לאפשר זאת. שעה שצד ג' 2 מסכים כי יש לאפשר את הגשת תגובתה של התובעת לטיוטות דו"ח מבקר המדינה, הרי שהסכמתו מקפלת בתוכה את הסכמתו גם להגשת טיוטות הדו"ח נשוא התגובות.
תמצית תגובת התובעת
38.
באשר לבקשת צד ג' 2 למחיקת סעיפים מכתב התביעה, טענה התובעת, כי סעיף אחד בלבד בכתב התביעה מתייחס לדו"ח מבקר המדינה, והוא כולל אך התייחסות לעצם פרסומו, כחלק מתיאור השתלשלות העניינים שקדמו להגשת התביעה. על פי פסיקת בתי המשפט, שימוש כזה אינו אסור, כפי שאף מציין צד ג' 2 בבקשתו, ולכן אין להיעתר לבקשה בכל הנוגע לתובעת.
39.
בכל הנוגע לטענות הנתבעים, טענה התובעת, כי אמנם אזכרה בכתב תביעתה את עצם פרסומו של דו"ח מבקר המדינה, אבל הנתבעים, לעומת זאת, עשו בו ובמסמכים נוספים שימוש ראייתי ישיר, האסור על פי דין. לטענתה, אף אם סברו הנתבעים כי נפל פגם בהתנהלות התובעת היה עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט ולא לנהוג בניגוד להוראות חוק מבקר המדינה.
40.
לטענת התובעת, למעשה מבקשים הנתבעים כי בית המשפט יקבע על דרך של חקיקה שיפוטית חריג לאיסור הקבוע בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה, שיתיר להם להגיש את המסמכים שבמחלוקת, אך מפאת היותם חשובים או רלוונטיים, וברי כי הדבר מרוקן מתוכן את סעיף 30 לחוק, באופן הפוגע בתכלית החשובה שעומדת בבסיסו.
41.
התובעת טענה, כי תביעתה אינה מתבססת על דו"ח מבקר המדינה, אלא אך מזכירה אותו במסגרת תיאור הרקע לתביעה, ומשכך לא היה עליה לצרף את הדו"ח, בהתאם להוראות תקנה 75 לתקנות. ממילא תקנה זו לא יכולה להכשיר ראיה בלתי קבילה ולהתגבר על הוראותיו המפורשות של חוק מבקר המדינה.
42.
משהתובעת לא הגישה את דו"ח מבקר המדינה, ואף לא הסתמכה עליו, אין ממש גם בטענת הנתבע 8 לפיה יש להתיר לו את הגשת המסמכים שבמחלוקת מכוח עקרון המניעות וההסכמה שנתנה התובעת עצמה להגשת המסמכים.
43.
לטענת התובעת, בניגוד לטענות הנתבעים, הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה חלות בכל שלב משלבי ההליך המשפטי, ולא רק בשלב הגשת הראיות. פירוש אחר ללשון החוק תעקר מתוכן את תכליתו, ואכן בתי המשפט הורו לא אחת על מחיקת סעיפים מכתבי הגנה ותביעה, ועל הוצאת נספחים שצורפו אליהם, מכוח הוראות החוק.
44.
עוד טענה התובעת, כי החריגים שנקבעו בפסיקה לסעיף 30 לחוק מבקר המדינה לא מתקיימים בענייננו, ואין להתיר את צירופם של המסמכים שבמחלוקת.
45.
באשר לטענת הנתבע 8, לפיה בהליך הפלילי המתנהל כנגד הנתבעים הותר צירופם של מכתבים של עובדי משרד מבקר המדינה, טענה התובעת, כי בהחלטה להתיר את צירופם צוין מפורשות, כי היא מבוססת על נתונים ייחודיים לתיק בו ניתנה, ונסיבותיה אינן רלוונטיות להליך האזרחי דנן. באותה החלטה ממש נאסר על הנתבע 8 לצרף את דו"ח מבקר המדינה משנת 2010, אך הוא לא טרח לציין זאת.
46.
באשר למכתבו של מנכ"ל משרד הבריאות, התובעת אמנם צירפה אותו לכתב התשובה מטעמה, אולם תוך השחרת החלקים הבלתי קבילים בו. ממילא, בפסיקה נקבע כי לא ניתן לעקוף את הוראות חוק מבקר המדינה על ידי הגשת מסמכים המתייחסים לממצאי דו"ח מבקר המדינה, ומשכך יש להורות אף על הוצאת מכתב זה מתיק בית המשפט.
תמצית תגובת צד ג' 2
47.
גם לטענת צד ג' 2, החריגים שנקבעו בפסיקה אינם חלים בענייננו, שעה שהשימוש שנעשה על ידי הנתבעים במסמכים השונים הינו שימוש ישיר ופסול, וכן שעה שלא מדובר בהליך שעניינו אופן יישום המלצותיו של מבקר המדינה. אף השימוש שעשתה התובעת בדו"ח מבקר המדינה הינו פסול, שכן בכתב התביעה התייחסה היא באופן ישיר לממצאים הנטענים בדו"ח ולא רק לעצם קיומו.
48.
באשר לשלב בהליך אליו מתייחס סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, טען צד ג' 2, כי אין לקבל את טענות הנתבעים, וכי בפסיקה נקבע כי צירוף המסמכים המוזכרים בסעיף 30 לחוק לכתבי טענות אינו מותר מלכתחילה, מחמת המניעה הסטטוטורית להגשתם כראיה קבילה במשפט.
49.
עוד טען צד ג' 2, כי אין לקבל את טענות הנתבעים, לפיהן מדובר במסמכים מהותיים שהיה מקום לצרפם בהתאם לתקנה 75 לתקנות, שכן טענות מסוג זה נדחו לא אחת בפסיקה תוך שנקבע כי מסמך שאינו קביל לא יכול להיות מצורף לכתבי טענות, אף אם מדובר במסמך מהותי.
50.
לטענת צד ג' 2, אין לקבל את טענות הנתבעים, לפיהן תכלית סעיף 30 לחוק מבקר המדינה אינה מתקיימת בענייננו. מדובר בטענות לקוניות מופרכות המתעלמות מפסיקה מפורשת, לפיה אין מקום לאבחן בין חלקים שונים של מסמכי ביקורת ומיהות הצדדים להליך ורק אי קבילות מוחלטת תשרת את תכלית החוק.
51.
באשר לבקשת הנתבע 8 לאפשר לו להגיב לתגובה שתוגש לתשובתו, טען צד ג' 2, כי לא צמח לו כל יתרון דיוני שאינו מגיע לו ויש לדחות בקשה מופרכת זו.
52.
בנוגע לטענת היעדר היריבות שהעלה הנתבע 8 טען צד ג' 2, כי תקנה 91 לתקנות מאפשרת לכל צד להליך לבקש תיקון כתבי טענות, ואין בה כל תנאי ליריבות משפטית. מבחינה מהותית, ברור כי זכויות צד ג' 2 כבעל דין בהליך נפגעות נוכח השימוש הפסול של הנתבעים, וביניהם הנתבע 8, במסמכים שבמחלוקת, שעה שמועלות נגדו טענות המבוססות על מסמכים אלו. צד ג' 2, בהיותו בעל דין, חשוף לכך שהמסמכים שצורפו על ידי הנתבע 8 ישמשו את כלל בעלי הדין במסגרת התובענה דנן, כפי שעולה מהוראות תקנה 246א לתקנות, ולכך שקביעות עובדתיות הנובעות מטענות וראיות הנתבע 8 יקימו לגביו השתק פלוגתא. לפיכך, ברי כי הוא זכאי לסעד של מחיקת סעיפים ונספחים שיש בהם כדי לפגוע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות ולפגוע בהוגנות ההליך.
53.
לטענת צד ג' 2, אין בסיס לטענה לפיה הסכמתו להגשת תגובת התובעת לטיוטות דו"ח הביקורת מקפלת בתוכה הסכמה להגשת הטיוטות עצמן. לטענתו, בעוד שביחס לטיוטות קיים חשש שצדדים שונים להליך ינסו להשתמש בהן כראיה לאמיתות תוכנן, ביחס לתגובות התובעת לטיוטות לא קיים חשש דומה, וברור כי מדובר בטענות שיכולות לשמש אך ורק ראיה לעצם העלאתן.
המסגרת הנורמטיבית
54.
כאמור, הבקשות שלפני עניינן תיקון כתבי טענות על דרך של מחיקת סעיפים והוצאת נספחים. לעניין זה נקבע בתקנה 91(א) לתקנות, כי:
"91.

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. כמו כן רשאי בית המשפט או הרשם להודות על מחיקה או על תיקון של כתב טענות שלא קויימו לגביו הוראות תקנות אלה."


55.
בעניין תקנה 91 לתקנות נפסק, לא אחת, כי לבית המשפט נתון שיקול דעת רחב בבואו להורות על תיקון כתבי טענות, אולם עליו לעשות שימוש זהיר בסמכות להורות על מחיקת סעיפים מכתבי טענות, שכן אין זה מתפקידו של בית המשפט לערוך או לתקן את כתבי הטענות ומשום שהתערבות יתרה של בית המשפט עלולה לפגוע בטיעוני הצדדים [ראו ע"א 3266/08 סדן ואח'

נ' פקיד שומה תל אביב 1 (פורסם בנבו, 1.6.2011)].
56.
כאמור לעיל, לטענת התובעת וצד ג' 2 יש להורות על תיקון כתבי הטענות, נוכח העובדה כי הם מתבססים על דו"ח מבקר המדינה משנת 2010, ומצטטים אותו, וכי לחלקם אף צורף הדו"ח האמור, ומסמכים אחרים האסורים בצירוף, בהתאם לקבוע בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה, אשר קובע כך:

"30.

(א) דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי.
(ב)
הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר לא תשמש ראיה בהליך משפטי או משמעתי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת עדות בשבועה או בהן צדק, שהושגה מכוח הסמכויות האמורות בסעיף 26."

57.
מטרתו של סעיף זה, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת
חוק מבקר המדינה
(תיקון מס' 5), תשכ"ט-1969 (ה"ח תשכ"ט, 401, 403) (להלן: "דברי ההסבר"), הינה "לאפשר למבקר המדינה לאסוף מידע באופן חפשי ולנותן המידע - למסרו באופן חפשי ללא חשש שהדבר ישמש ראיה משפטית". כלומר, ההוראה שנקבעה בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה נועדה להביא לשיתוף פעולה של מוסרי המידע עם המבקר, ללא חשש שהדבר ישמש ראיה משפטית [והשוו לת.א. (ת"א) 2201/04 3316-04-13 קווי אשראי לישראל (מרכז) בע"מ ואח'

נ' רן ואח'

(פורסם בנבו, 30.6.2015) (להלן: "עניין קווי אשראי") הדן בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992, אשר בו הוראות דומות לאלה הקבועות בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה].
58.
משכך, נקבע בפסיקה, כי ההוראה בדבר אי הקבילות הינה הוראה סטטוטורית שאינה מתירה על פי לשונה שיקול דעת לבית המשפט לסטות מהכלל במקרים שימצא לנכון [ראו למשל, ת.א. (חי') 52925-02-12 קונדיטוריה שפיק בע"מ ואח'

נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 25.2.2015) (להלן: "עניין שפיק")]. עוד נקבע, כי לשון החוק היא מפורשת וגוזרת איסור על הצגת דו"ח מבקר המדינה כראיה, ללא תלות בתוכנו או בזהות הגורם המבוקר [ת.צ (מרכז) 36050-05-16 צדוק נ' שטראוס גרופ בע"מ (פורסם בנבו, 20.7.2017) (להלן: "עניין צדוק")].
59.
בדומה, בעניין קווי אשראי הנ"ל, העוסק, כאמור, בסעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992, נקבע כי מדובר בהוראה קטגורית, ברורה ומפורשת כי דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידו איננו קביל כראיה בהליך משפטי. עוד נקבע כי הוראה זו הינה הוראה חד משמעית שאיננה כוללת סייגים ואיננה משאירה 'פתח' לשיקול דעת או מקום לספק מהם המסמכים שאינם קבילים כראיה, וכן כי ההוראה הקטגורית המצויה בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה מצביעה על הדרך העקבית בה הולך המחוקק ועל החשיבות הרבה שהוא מייחס למתן הגנה מוחלטת על עבודת הביקורת, כדי שזו תהיה חופשית לחלוטין מלחצים ותאפשר גישה חופשית לקבלת מידע ממוסרי המידע.
60.
עם זאת, בע"ע (ארצי) 283/07 משה נ' רשות העתיקות- מוזיאון רוקפלר (פורסם בנבו, 24.12.2007) (להלן: "עניין משה"), אליו התייחסו הצדדים בכתבי טענותיהם במסגרת הבקשות דנן,
הוכר חריג לכלל הקבוע בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה באופן שנקבע כי מותרת עשיית שימוש ראייתי עקיף במסמכים שהוציא מבקר המדינה ובמסמכים שהם בעלי זיקה ישירה לחקירה ולתשתית הראייתית שהובאה בפני
מבקר המדינה ושהם בגדר "הודעה" (יצוין כי בעניין משה נדונו צו ומסמכים שהוכנו על ידי מבקר המדינה בתפקידו כנציב קבילות הציבור).
61.
כך קבע בית הדין הארצי לעבודה בעניין משה (ההדגשות במקור):

"את המונח "לא ישמשו כראיה"
שבסעיף 30
לחוק מבקר המדינה,
יש לפרש כאיסור על שימוש ראייתי ישיר
בדו"חות, חוות דעת, וכל מסמך אחר שהוציא, או הכין, נציב קבילות הציבור במילוי תפקידיו, וכל הודעה שהתקבלה על ידו, תוך כדי ואגב מילוי תפקידיו (להלן: המסמכים). מסמכים אלה אינם קבילים כראיה ולא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי.


חריג לכלל פרשנות זה הינו בעשיית שימוש ראייתי עקיף במסמכים, אף זאת, באופן ובהגבלות שלהלן:

מותרת עשיית שימוש ראייתי עקיף
במסמכים שהוציא הנציב כאמור, ובמסמכים שהם בעלי זיקה ישירה לחקירה ולתשתית הראייתית שהובאה בפני
הנציב ושהם בגדר "הודעה". משמעות הדברים היא, כי מותר שימוש במסמכים לשם הכנת טיעוני הצדדים, או לשם הבנת הרקע לסכסוך. במסגרת זו, ניתן להביא את דו"ח מבקר המדינה והחלטותיו לידיעת הצדדים, ובאמצעותם לידיעת בית הדין לעבודה.

חריג נוסף לכלל זה הוא היתר להגשת הצו כראייה כאשר צו נציב תלונות הציבור, כשלעצמו, מהווה מרכיב בעילת התביעה, או בטענות ההגנה, של צד להליך. בנסיבות אלה,
מותר להציג את הצו כראיה לעצם העובדה שניתן צו ולתוכנו האופרטיבי של הצו בלבד. זאת, להבדיל מהצגת הצו כראייה לאמיתות תוכנו של הצו. לשון אחר: ניתן להגיש את הצו כראיה להוכחת הטענה על עצם הוצאת הצו על ידי נציב תלונות הציבור, ועל הוראות אופרטיביות מסוימות שבו, וזאת לצורך הוכחת הטענה כי הוראות הצו הופרו.

אולם, על השימוש הראייתי העקיף, כאמור, חלה הגבלה מפורשת וברורה
והיא - שבהבאת המסמכים לידיעת הצדדים ובית הדין, לא תהא כל חריגה מגבולות האיסור
שבסעיף 30
לחוק, ובכפוף לכך שלא ייחצה קו הגבול והגדר שמעמיד אותו איסור. קרי, השימוש הראייתי העקיף במסמכים אינו מכשיר הגשתם כראיה, בעת הבירור העובדתי של ההליך המשפטי גופו, או כנספחים לכתבי הטענות."
62.
חריג נוסף שהוכר בפסיקה לכלל הקבוע בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה הוא החריג לפיו דו"חות מבקר המדינה ישמשו כראיה במסגרת עתירות לבית המשפט בנוגע ליישום המלצות המבקר, לרבות במסגרת תביעה לפיצוי בגין התרשלות הגורמים המבוקרים ביישום ההמלצות או בגין הפרות חובות חקוקות על ידם (עניין שפיק הנ"ל).
63.
בענייננו, יש לבחון את טענות הצדדים לאור תכליתו של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה והחריגים שנקבעו לו בפסיקה.

דיון והכרעה
64.
כהערה מקדמית אציין, כי לא מצאתי לקבל את בקשת הנתבע 8 להתיר לו להגיש תשובה לתגובת צד ג' 2 לתשובתו. אין כל פסול בהגשת בקשתו של צד ג' 2 במועד בו הוגשה, ובוודאי שאין בכך לאפשר לנתבע 8 זכות תשובה לתגובה.

תחולת סעיף 30 על כל שלבי ההליך
65.
לגופה של הבקשה, טענה ראשונה שטוענים הנתבעים בתשובה לטענות התובעת וצד ג' 2,
הינה כי האיסור הקבוע בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה רלוונטי אך בשלב הגשת הראיות ולא בשלב הגשת כתבי הטענות. אין בידי לקבל טענה זו. פרשנות לפיה הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה חלות אך בשלב הגשת הראיות תפגע בתכלית החוק, שכן היא תאפשר הגשה של מסמכים הנוגעים לעבודתו של מבקר המדינה לתיק בית המשפט, ועלולה להרתיע גופים מבוקרים מלמסור לו מידע, תוך מחשבה שניתן יהיה לבסס על מידע זה תביעות משפטיות.
66.
בעניין משה הנ"ל נקבע מפורשות, כי דיני הקבילות מונעים את הגשתו של מסמך מהותי שהוא חלק מטענות התביעה וצירופו לכתבי הטענות (שם, בעמ' 20). בפסיקה ענפה הורו בתי המשפט השונים על הוצאת נספחים ומחיקת סעיפים מכתבי טענות, נוכח הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה. משכך, כאמור, אין בידי לקבל טענה זו של הנתבעים. [ראו עניין צדוק הנ"ל, והשוו לפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 9728/04 עצמון ואח'

נ' חיפה כימיקלים בע"מ ואח'

(פורסם בנבו, 7.2.2005), הדן בהוראה דומה להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, המצויה בסעיף 538(א) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955)].
הסתמכות התובעת על דו"ח מבקר המדינה
67.
טענה נוספת המועלית על
ידי הנתבעים הינה כי שעה שהתובעת אזכרה את דו"ח מבקר המדינה בכתב התביעה, והסתמכה עליו, הרי שהיה עליה לצרף את דו"ח מבקר המדינה לכתב התביעה, בהתאם להוראות תקנה 75 לתקנות, ומשלא עשתה כן, הדו"ח צורף על ידם. בהקשר זה טוען הנתבע 8, כי משאזכרה התובעת בכתב התביעה את דו"ח מבקר המדינה, נתנה הסכמתה לצירופו והיא מנועה מלטעון כנגד צירופו לתיק בית המשפט. אף טענות אלה אין בידי לקבל.
68.
ראשית, במסגרת החריגים שהוכרו בפסיקה להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, לא הוכרו חריגים מסוג מניעות או הסכמה. כך למשל נקבע, כי ספק אם ניתן "לוותר" על הכלל הסטטוטורי בדבר אי הקבילות [ראו ת.א. (ת"א) 32173-05-12 רשות השידור נ' חברת שידורי פרסומות מאוחדים מדיה (2003) בע"מ ואח'

(פורסם בנבו, 16.3.2015)(להלן: "עניין רשות השידור")].
69.
שנית, בענייננו, מקובלת עלי טענת התובעת, לפיה התביעה לא התבססה על דו"ח מבקר המדינה וההתייחסות לדו"ח בכתב התביעה הובאה בקצרה, אך ורק כציון חלק מהשתלשלות העניינים שקדמה להגשת התביעה. בפסיקה נקבע, כי ניתן לציין את עצם קיומו של דו"ח מבקר המדינה, כפי שעשתה התובעת בכתב תביעתה, אך לא ניתן לצרפו כראייה, כפי שמבקשים המשיבים לעשות [לעניין זה ראו עת"מ (ת"א) 1574/07 התנועה למען איכות השלטון נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז מרכז, עמ' 11 (פורסם בנבו, 8.3.2010) (להלן: "עניין התנועה לאיכות השלטון"), וכן עניין רשות השידור הנ"ל, בפס' 15].
70.
שלישית, תקנה 75 לתקנות אמנם קובעת כי על בעל דין לצרף לכתב הטענות מטעמו העתק מכל מסמך הנזכר בו, אך וודאי שאין בהוראות תקנה זו כדי להכשיר הגשתה של ראיה בלתי קבילה, ולהתגבר על חקיקה מפורשת האוסרת לצרף מסמכים שיצאו תחת ידו של מבקר המדינה, מתוקף תפקידו, כראיה בהליך משפטי.

תכלית החוק והחריגים לסעיף 30 לחוק מבקר המדינה
71.
כאמור לעיל, בפסיקה אליה הפנו הצדדים הוכרו שני סוגי חריגים להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה: הסוג הראשון הוא הליכים שעניינם אופן יישום המלצות דו"ח מבקר המדינה, והסוג השני הינו שימוש עקיף. בענייננו, לא מצאתי כי מתקיימים החריגים האמורים, והנתבעים אף לא טוענים לקיומם, כפי שיובהר להלן.
72.
אין חולק כי עניינה של התובענה אינו באופן יישום ההמלצות שהובאו בדו"חות מבקר המדינה. אף הנתבעים טוענים זאת. טענות ההגנה של הנתבעים אינן מתמקדות במסקנות דו"ח מבקר המדינה וביישומן, אלא במועד בו הובא האמור בדו"ח לידיעת התובעת.
73.
בנוסף, ברי כי השימוש שעשו הנתבעים בדו"חות מבקר המדינה ובמסמכים הנוספים שמבוקש להוציא מתיק בית המשפט אינו שימוש עקיף, שכן הם מבקשים להיבנות ממסמכים אלה, מצרפים אותם לכתבי הטענות מטעמם ומצטטים חלקים מהם. כאמור לעיל, שימוש עקיף הוגדר בעניין משה כשימוש במסמכים לשם הכנת טיעוני הצדדים, או לשם הבנת הרקע לסכסוך, ומכל מקום הוגבל שימוש זה ונקבע כי הוא אינו מכשיר את הגשת המסמכים כראיה או כנספחים לכתבי הטענות. משכך, ברי כי חריג זה לא מתקיים בענייננו.
74.
לטענת הנתבעות 2-3, בעניין משה הוכר חריג לפיו מותר שימוש במסמכים הנכנסים בגדרי סעיף 30 לחוק מבקר המדינה לשם הכנת טיעוני הצדדים או לשם הבנת הרקע לסכסוך, וכן נקבע כי ניתן להגיש את דו"ח מבקר המדינה כאשר הוא כשלעצמו מהווה מרכיב בעילת התביעה או בטענות ההגנה של צד להליך, אלא שמהאמור בפסק הדין עולה, כפי שמובא לעיל, כי שימושים אלה הותרו במסגרת החריג של שימוש עקיף במסמכים האמורים, קרי הם אינם מאפשרים את הגשת דו"ח מבקר המדינה עצמו כראיה, או את צירופו לכתבי הטענות.
75.
כאמור לעיל, פסק הדין בעניין משה לא עסק בדו"ח מבקר המדינה, אלא בצו שניתן על ידו בתפקידו כנציב תלונות הציבור, ומכל מקום קבע כי צירוף הצו יותר אך כראייה לעצם העובדה שניתן צו ולתוכנו האופרטיבי, להבדיל מהצגתו כראייה לאמיתות תוכנו. משכך, אין לקבל את טענת הנתבעות 2-3, לפיה פסק הדין בעניין משה מאפשר את צירוף דו"ח מבקר המדינה בענייננו, שכן צירופו מתבקש על מנת להוכיח את אמיתות תוכנו, ולא כראייה לעצם העובדה שניתן או את ההוראות האופרטיביות שניתנו במסגרתו.
76.
יובהר, כי בחינת התקיימות התנאים שנקבעו בעניין משה לסטייה מהוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה בנסיבות המקרה שלפני נעשתה בשל הסתמכות הצדדים על

פסק דין
זה. משקבעתי כי לא מתקיימים בענייננו התנאים שנקבעו בפסק הדין בעניין משה, מתייתר הצורך לדון בטענת צד ג' 2, לפיה ספק אם העקרונות שנקבעו בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה חלה בענייננו, שעה שבית הדין לעבודה אינו כבול בדיני הראיות.
77.
בהקשר זה טוען הנתבע 8, כי בע"ע (ארצי) 11017-02-15 אגודה שיתופית של עובדי התעשייה האווירית לניהול קופות גמל בע"מ נ' פלדבוי (פורסם בנבו, 8.9.2015) נקבע חריג נוסף, לפיו ניתן להכשיר הפניה לדו"ח ביקורת לצורך שלילת הנמקה של בעל דין המתייחסת לדו"ח הביקורת ועל מנת לסתור טענות לגבי דו"ח זה, כאשר עצם קיומן של קביעות כאלה ואחרות בדו"ח הביקורת עמדו במחלוקת. איני סבורה כי יש בקביעת בית הדין בעניין זה כדי להועיל לנתבע 8. בעניין זה, נקבע כי אין לצרף דו"ח ביקורת כראייה לאמיתות תוכנו, אלא אך כראייה להוכחת היבטים טכניים של עבודת הביקורת כגון מועד עריכתה, בעוד שבענייננו מבקש הנתבע 8 להיבנות מתוכנו של דו"ח מבקר המדינה.
78.
לטענת הנתבעים, כאמור לעיל, אין להחיל את הוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה בענייננו, שעה שתכליתו ממילא אינה מתקיימת בנסיבות העניין. כך, טוענים הנתבעים 4-7 ו-9-10 כי הציטוטים שהובאו מדו"ח מבקר המדינה ואזכורו אינם פוגעים בתפקיד מבקר המדינה או באפשרות מבקר המידע לאסוף מידע באופן חופשי. בדומה, טוענות הנתבעות 2-3 כי התובעת, שהינה הגוף המבוקר, היא שמנסה להסתיר את האמור בדו"ח ומשכך תכלית החוק אינה חלה בענייננו, וכי סביר להניח שממצאיו של מבקר המדינה מבוססים ממילא על מסמכים שהוא אסף כך שאין חשש כי גורם כלשהו לא ירצה לשתף עמו פעולה. אף טענות אלה אין בידי לקבל.
79.
טענות הנתבעים בהקשר זה הינן לקוניות ולא מבהירות כיצד, בנסיבות העניין, תימנע פגיעה בתכלית החוק. זאת ועוד, טענות הנתבעים בהקשר זה חורגות מהעיקרון שהוכר בפסיקה ולפיו שיקול דעתו של בית המשפט באשר לסטייה מהוראות סעיף 30 לחוק מוגבל, וכי יש ליתן הגנה מוחלטת וקטגורית למסמכי ביקורת, ואין מקום לפרשנות מצמצמת או לאבחנה בין מיהות מבקש הגשת המסמכים או מטרת ההגשה (ראו עניין קווי אשראי הנ"ל, בעמ' 14).
80.
טענה נוספת הנשמעת מפי הנתבעים היא הטענה, לפיה יש להתיר את צירוף דו"ח מבקר המדינה, והמסמכים הנוספים שבמחלוקת, וכן את אזכורם וציטוט חלקים מהם בכתבי הטענות, שכן מדובר במסמכים מהותיים הדרושים לנתבעים לשם ביסוס הגנתם, ובפרט לשם ביסוס טענת ההתיישנות. שימוש מסוג זה לא הוכר בפסיקה כחריג להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה. כאמור לעיל, כבר נפסק, כי ההוראה בדבר אי הקבילות הינה הוראה סטטוטורית שאינה מתירה על פי לשונה שיקול דעת לבית המשפט לסטות מהכלל במקרים שימצא לנכון, ומשכך אין בידי לקבל את טענת הנתבעים בהקשר זה.
81.
ויוזכר, תכליתו של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה הינה לאפשר למבקר המדינה לאסוף מידע באופן חופשי ולגופים המבוקרים למסור מידע באופן חופשי, ללא חשש שהדבר ישמש ראיה בהליך משפטי. על כן נקבע בפסיקת בתי המשפט, כי מדובר בהוראה קטגורית שאינה משאירה פתח לשיקול דעת של בית המשפט, והותר לסטות ממנה במקרים חריגים בלבד. דחיית הבקשות שבפני
משמעותה אישור צירופו של דו"ח מבקר המדינה ומסמכים נוספים הקשורים להליך הביקורת לתיק בית המשפט. לא יכול להיות חולק כי יש בכך משום פגיעה בתכלית החוק, שעה שהדבר עלול להניא את התובעת או גופים נוספים משיתוף פעולה עתידי עם הליך הביקורת, ובכך לפגוע בתפקידו של מבקר המדינה.
טענת הנתבעים, לפיה דו"ח מבקר המדינה נסמך על מסמכים שאסף המבקר לא שוללת את הפגיעה בתפקידו. לו הייתה התובעת יודעת כי המסמכים שהעבירה למבקר המדינה עלולים לשמש כראיה נגדה, ספק אם הייתה מעבירה אותם לבדיקתו.
82.
נוכח האמור לעיל, סבורתני שהדין עם התובעת וצד ג' 2 ויש להורות על מחיקת סעיפים והוצאת נספחים מכתבי הטענות שהגישו הנתבעים, כפי שיפורט להלן.
83.
בהקשר זה יצוין, כי אמנם פסיקת בתי המשפט בעניין תיקון כתבי טענות בהתאם לתקנה 91 לתקנות קבעה כי על בית המשפט להפעיל סמכותו לפי תקנה זו בצמצום, על מנת שלא להתערב יתר על המידה בכתבי הטענות של הצדדים ולפגוע בטיעוניהם, אך ברי כי מקום בו קיימת הוראה סטטוטורית המחייבת את התערבותו של בית המשפט, עליו לפעול על פיה.
84.
עם זאת, אין בידי להיעתר לבקשת צד ג' 2 בכל הנוגע לתובעת ולהורות על מחיקת סעיף 62 לכתב התביעה. כל שצוין בסעיף זה, הינו כי ביום 15.11.10 פורסם דו"ח מבקר המדינה אשר הצביע על שורה של ליקויים בהתקשרויות של התובעת עם ספקי שירות שיווק ופרסום. אין בכך כדי להפר את הוראותיו של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה. התובעת לא ציטטה מהדו"ח או צירפה אותו לכתב התביעה אלא אך ציינה את המועד בו ניתן ואת אחת מהמסקנות בו.
85.
יובהר, כי בהתאם להוראות חוק מבקר המדינה, והפסיקה המובאת לעיל, אין להתיר צירוף של מסמכי ביקורת, ציטוט מתוכם או הפניה אליהם כראיה לאמיתות תוכנם. עם זאת, אין בכך כדי למנוע מהתובעת, או מהנתבעים, לטעון טענות באשר לקבוע בדו"ח מבקר המדינה או במסמכים הנוגעים להליך הביקורת, טענות שיהא עליהם להוכיח, להבדיל מראיות [לעניין זה ראו עניין התנועה לאיכות השלטון הנ"ל, שם נקבע כי ניתן לציין את דו"ח מבקר המדינה לשם הוכחת עצם קיומו וכי אין מניעה להתיר בכתבי הטענות אמירות שאינן ציטוט מהדו"ח, ולאמירות אלה יהיה ערך אם ניתן לבסס אותן בראיות אחרות].
סוגי המסמכים שאינם קבילים כראיה
86.
בבקשתה עותרת התובעת להוצאה מתיק בית המשפט של המסמכים הבאים: דו"ח מבקר המדינה משנת 2010; טיוטות דו"ח מבקר המדינה מהשנים 2008 ו-2010; תגובות התובעת לטיוטות האמורות; דו"ח מבקר משנת 1998; פרק מדו"ח מבקר המדינה משנת 2006; מכתבים של עובדים ועובדים לשעבר במשרד מבקר המדינה המתייחסים להליך הביקורת ולמענה של התובעת לעניינים שהועלו על ידי מבקר המדינה בטיוטות דו"ח הביקורת; פרוטוקולים של דיונים בהנהלת התובעת; ומכתב מנכ"ל משרד הבריאות מיום 21.12.10 בו נדון דו"ח מבקר המדינה משנת 2010 ותגובת התובעת לו. עוד עותרת התובעת למחיקת הסעיפים בכתבי הטענות של הנתבעים השונים המצטטים את אותם מסמכים.
87.
צד ג' 2 עותר אף הוא להוצאת המסמכים האמורים מתיק בית המשפט, למעט הפרוטוקולים מישיבות התובעת המתייחסים, לטענתה, לדו"ח הביקורת, ותגובותיה לטיוטות דו"ח הביקורת.
88.
משקבעתי שהוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה חלות בענייננו, ברי כי יש להורות על הוצאתם של דו"חות מבקר המדינה מהשנים 1998, 2008 ו-2010, וכן על הפרק מדו"ח מבקר המדינה משנת 2006, מתיק בית המשפט, ומחיקת הסעיפים המתייחסים אליהם מכתבי הטענות השונים.
89.
על פי לשונו של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, כל מסמך שהוציא או הכין מבקר המדינה במילוי תפקידיו, אינו קביל כראיה בהליך משפטי. משכך, הרי שיש להורות גם על הוצאתן של טיוטות דו"ח מבקר המדינה מהשנים 2008 ו-2010 מתיק בית המשפט, ומחיקת הסעיפים בכתבי הטענות המתייחסים לטיוטות אלה.
90.
בסעיף 30(ב) לחוק מבקר המדינה נקבע, כי כל "הודעה" שנתקבלה על ידי מבקר המדינה אגב מילוי תפקידיו, גם כן לא תשמש כראיה בהליך משפטי, למעט הליך פלילי בשל מסירת עדות בשבועה. בהתאם לסעיף 41 לחוק מבקר המדינה, הרי שיש לפרש את המונח "הודעה" כ"כל ידיעה ומסמך העשויים לדעת נציב תלונות הציבור לעזור בבירור התלונה". מסעיף 43 לחוק עולה, כי "הודעה" כוללת את הודעת המבקר למתלונן, לנילון ולממונה על תוצאות בדיקתו, ואת הודעת הצדדים למבקר על הצעדים שננקטו בהתאם למסמכים שהוצאו על ידו ומטעמו (ראו עניין משה הנ"ל, בפס' 14 לפסק דינה של כב' השופטת ארד).
91.
כפי שנקבע בעניין משה, הפסיקה מצאה לתת למונח "הודעה" פרשנות שאינה מתגדרת בדלת אמותיה של "עדות" בלבד שנמסרה למבקר המדינה. פרשנות זו מתיישבת עם תכליתו של סעיף 30 לחוק מבקר המדינה שהיא, כפי שצוין בדברי ההסבר, לעודד גילוי לב ולתת למוסר העדות מלוא ההגנה על מסירת המידע שאלמלא החיסיון לא ניתן היה להשיגו ממקור אחר, אולם זאת בכפוף לאבחנה שיש לעשות בין מסמכים שנוצרו במיוחד לצורך הליך הביקורת לבין מסמכים "מקוריים באופיים".
92.
על פי פסק הדין בעניין משה, "הודעה" כמשמעותה בסעיף 30(ב) לחוק מבקר המדינה כוללת כל מסמך שהוא בעל זיקה ישירה וממשית לחקירה. מסמך ממין זה הינו בגדר ראיה ישירה ואסורה ולא ישמש ראיה בהליך משפטי. במסגרת זו יבואו: מסמך שנתנו הצדדים מיוזמתם למבקר המדינה ושנוצר במיוחד לצורך הכרעתו או לשם מתן סעד על ידו; מסמך שנוצר לצורך כל הוראה אחרת שניתנה על ידי מבקר המדינה; וכל מסמך שהוצא לבקשת מבקר המדינה, או לשם מעקב אחר ביצוע הסעד שניתן.
93.
מנגד, נקבע כי מסמכים "מקוריים באופיים" שאינם בגדר "הודעה" הם מסמכים שנוצרו ללא קשר ישיר או עקיף לפניות מבקר המדינה ולהוראותיו, ושהעתק מהם נמסר לו במהלך ולצרכי החקירה. מסמכים אלה אינם בגדר ראיה אסורה. בעניין משה אזכר בית הדין את פסק הדין בענין ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353 (להלן: "עניין יפת"), בו קבע בית המשפט העליון, כך: "מסמכים שלא נוצרו במיוחד לצורך ועדת חקירה שלענייננו אכנה אותם 'מקוריים'- מסמכים אלה היו קיימים בזמן אמת ללא קשר לעבודת הוועדה. בכלל מסמכים אלה ניתן למנות למשל רשימות בנקאיות או מכתבים שנכתבו בזמן אמת, פרוטוקולים של ישיבות, וכמובן מסמכים ציבוריים או רשמיים... לא יעלה על הדעת לפסול מסמך כזה מלשמש ראיה במשפט רק משום שהעד או הנאשם הגישו אותו לפני וועדת החקירה" (ההדגשה במקור). בדומה לבית הדין בעניין משה, סבורתני כי דבריו של בית המשפט העליון בעניין יפת יפים גם לענייננו.
94.
אמנם פסק הדין בעניין משה ניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה, אשר בסמכותו לסטות מדיני הראיות, בהתאם לסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, סמכות אשר אינה מוקנית לבית משפט זה. עם זאת, סבורתני כי יש לאמץ את קביעותיו באשר למסמכים האסורים בצירוף, בהתאם להוראות סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, הן נוכח הסתמכותו על פסיקת בית המשפט העליון בעניין יפת, והן נוכח העובדה כי קביעותיו תואמות את תכלית חוק מבקר המדינה. כך, מסמכים שהינם בעלי זיקה ישירה להליך הביקורת כוללים לרוב התייחסות והפניות למסקנות הביקורת, ופירושו המעשי של צירופם לכתבי הטענות הוא הגשת דו"ח הביקורת בדרך עקיפה. ברי כי הדבר יכול לגרום ל"אפקט מצנן" ולהרתיע גורמים מבוקרים למסור מידע והתייחסות מלאה לאמור בביקורת, ומכאן, לפגוע במוסד הביקורת. מנגד, סביר להניח, כי לצירוף מסמכים "מקוריים באופיים", כהגדרתם בעניין משה, הקיימים ללא קשר להליך הביקורת, לא יהיה את אותו אפקט על הגופים המבוקרים (ראו עניין רשות השידור הנ"ל).
95.
נוכח הגדרת המונח "הודעה" כפי שמובאת לעיל, הרי שאף בתגובות התובעת לטיוטות דו"ח מבקר המדינה יש לראות משום מסמך שאין להגישו כראיה, שעה שמדובר במסמכים שהם בעלי זיקה ישירה לחקירת מבקר המדינה ונוצרו לצורך הכרעתו או מתן סעד על ידו. משכך, יש להורות אף על הוצאת תגובות אלה מתיק בית המשפט ומחיקת הסעיפים המתייחסים אליהן.
96.
לעניין המכתבים שצירף הנתבע 8 לכתבי הטענות מטעמו, אשר נכתבו על ידי עובדים לשעבר במשרד מבקר המדינה ומתייחסים להליך הביקורת ולמענה של התובעת לעניינים שהועלו על ידי מבקר המדינה בטיוטות דו"ח הביקורת, לא מצאתי כי מכתבים אלה מהווים ראיה אשר אין לעשות בה שימוש בהליך משפטי. עם זאת, צד ג' 2 טען בבקשתו, כי מכתבים אלה מפרים את סעיפים 23 ו-28 לחוק מבקר המדינה, לפיהם על עובדי משרד מבקר המדינה לשמור בסוד ידיעות שהגיעו אליהם תוך כדי עבודתם, ופרסום ממצאי ביקורת של המבקר ללא נטילת רשות מהווה עבירה פלילית.
97.
הנתבע 8 לא התייחס לטענות שהעלה צד ג' 2 בקשר לאי קבילות המכתבים האמורים נוכח הפרתם את הוראות חוק מבקר המדינה, ודי בכך על מנת לקבל את בקשת צד ג' 2 בהקשר זה.
98.
יצוין, כי במענה לבקשת התובעת להורות על הוצאתם של מכתבים אלה, אשר הוגשה עובר להגשת הבקשה על ידי צד ג' 2, טען הנתבע 8, כי בהליך הפלילי המתנהל כנגד חלק מהנתבעים הותרה הגשתם של המכתבים האמורים. לדידי, אין בכך כדי להשליך על ענייננו, שכן בהחלטה אליה מפנה הנתבע 8 נקבע מפורשות כי היא מבוססת על נתונים הייחודיים לתיק בו ניתנה, מבחינת הקשר הנטען של הנתבע 8 עם משרד מבקר המדינה וההשלכות שיכולות לנבוע מקשר זה.
99.
במסגרת ההחלטה האמורה נקבע, כי משמדובר בטענות הגנה רלוונטיות ומהותיות בהליך הפלילי, נוכח חשיבות הראיות להגנתו של הנתבע 8, ונוכח העובדה שאין מצד הנתבע 8 עתירה שייקבעו ממצאים על סמך הראיות הללו, קרי המכתבים של עובדים לשעבר במשרד מבקר המדינה, יש להתיר את הבאתן, וזאת בנסיבות הייחודיות האמורות ולתכלית של הוכחת עצם קיומן. משכך, הותרה עדותו של הנתבע 8 ו/או העובדים לשעבר במשרד מבקר המדינה ביחס לנושאים אליהם התייחס הנתבע 8 במגעיו עם גורמי הביקורת, אך במנותק מהממצאים שנקבעו בהליכי הביקורת על ידי גורמי הביקורת. [ראו ת"פ (מח' ת"א) 66313-12-15 חברוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.11.2017)].
100.
מעיון במכתבים האמורים עולה, כי הם נכתבו לשם תמיכה בהגנתו של הנתבע 8 במסגרת ההליך הפלילי המתנהל נגדו. עובדה זו, וכן קביעתו של בית המשפט הדן בהליך הפלילי, לפיה החלטתו באשר לצירוף המכתבים האמורים ניתנה בנסיבות המיוחדות להליך זה, ועל מנת שלא לפגוע בטענות הגנה רלוונטיות ומהותיות של הנתבע 8 בהליך הפלילי, מחזקות את מסקנתי לפיה אין בהחלטה האמורה כדי להשליך על ענייננו.
101.
אין בידי אף לקבל את טענת הנתבע 8, לפיה אין בינו לבין צד ג' 2 כל יריבות, ומשכך אין לקבל את טענות צד ג' 2 בכל הנוגע אליו. בהקשר זה מקובלת עלי טענת צד ג' 2, לפיה שעה שהוא צד להליך, ברי כי צירופם של מסמכים לכתבי הטענות שהוגשו מטעם מי מבעלי הדין האחרים עשויה לשמש גם כנגדו ולפגוע בזכויותיו הדיוניות.
102.
אשר לפרוטוקולים שצירף הנתבע 8 לכתבי הטענות מטעמו, של דיונים בהנהלת התובעת, סבורתני כי צירופם מותר. לא מדובר במסמכים שהינם בעלי זיקה ישירה לחקירת מבקר המדינה, אלא במסמכים "מקוריים באופיים" אשר נוצרו ללא קשר לפניות מבקר המדינה והוראותיו, כפי שעולה מתוכנם של הפרוטוקולים האמורים. משכך, הרי שמסמכים אלה אינם עונים להגדרה של "הודעה" כפי שמופיעה בסעיף 30(ב) לחוק מבקר המדינה, ומשכך אין בידי להורות על הוצאתם מתיק בית המשפט.
103.
המסמך האחרון שבמחלוקת בין הצדדים הינו מכתב מנכ"ל משרד הבריאות מיום 21.12.10 בו נדון דו"ח מבקר המדינה משנת 2010 ותגובת התובעת לו, אשר צורף לכתבי הטענות מטעם הנתבע 8. לטענת התובעת, כאמור לעיל, מכתב זה אינו קביל נוכח העובדה כי הוא מאזכר חלקים מדו"ח מבקר המדינה, וצירופו לתיק בית המשפט יהא בו כדי לעקוף את האיסור הקבוע בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה. עם זאת, התובעת עצמה צירפה את אותו מכתב לכתב התשובה שהגישה, תוך השחרת חלקים ממנו. בתשובתו לבקשת התובעת, טען הנתבע 8, כי מדובר במכתב העוסק בהפעלת סמכויותיו של מנכ"ל משרד הבריאות לפי חוק ולא יכולה להיות מחלוקת כי הוא קביל, ולכל היותר ניתן לטעון לגבי קבילות של ציטוטים מדו"ח הביקורת שהובאו בו.
104.
משהודה הנתבע 8 כי יכולות להישמע טענות כנגד קבילות החלקים במכתב מנכ"ל משרד הבריאות המצטטים מדו"ח הביקורת, דומה כי יש מקום להורות על הגשת המכתב תוך השחרת חלקים אלה, כפי שהסכימו הצדדים לעשות במסגרת ההליך הפלילי המתנהל כנגד הנתבעים.

סוף דבר
105.
נוכח כל האמור לעיל, אני מורה על מחיקת הסעיפים מכתבי הטענות השונים והוצאת הנספחים מתיק בית המשפט כדלקמן:
1.

2.

3.

4.

5.

6.

7.

8.

9.

10.

11.

12.

13.

14.

15.

16.

17.

18.

19.

20.

21.

22.

23.

24.

25.

26.

27.

28.

29.

30.

31.

32.

33.

34.

35.

36.

37.

38.

39.

40.

41.

42.

43.

44.

45.

46.

47.

48.

49.

50.

51.

52.

53.

54.

55.

56.

57.

58.

59.

60.

61.

62.

63.

64.

65.

66.

67.

68.

69.

70.

71.

72.

73.

74.

75.

76.

77.

78.

79.

80.

81.

82.

83.

84.

85.

86.

87.

88.

89.

90.

91.

92.

93.

94.

95.

96.

97.

98.

99.

100.

101.

102.

103.

104.

105.

105.1.
דו"ח מבקר המדינה משנת 2010, אשר צורף כנספח 4 לכתב ההגנה של הנתבעות 2-3 יוצא מתיק בית המשפט, ומכתב ההגנה יימחקו הציטוטים מדו"ח מבקר המדינה המופיעים בסעיפים 4, 27-28, 43-44, 53 ו-106.
105.2.
בדומה, יוצא מתיק בית המשפט נספח 6 להודעה לצדדים שלישיים ויימחקו מהודעה זו סעיפים 20, 28 ו-29. יצוין כי להודעה לצדדים שלישיים צורף כנספח 2 כתב ההגנה שהגישו הנתבעות 2-3, ויש להוציא ממנו הנספחים והסעיפים כאמור בסעיף 89 לעיל.
105.3.
יימחקו הציטוטים מדו"ח מבקר המדינה בסעיפים 18-19 לבקשת הנתבעות 2-3 לסילוק התביעה נגדן על הסף, מיום 31.10.17. בניגוד לנטען על ידי צד ג' 2, לבקשה זו, כפי שמופיעה בתיק בית המשפט, לא צורף דו"ח מבקר המדינה כנספח.
105.4.
לא מצאתי להורות על מחיקת סעיפים מתגובת הנתבעות לתשובת התובעת לבקשתן לסילוק התביעה נגדן על הסף, מיום 15.2.18, שכן, כפי שטענה התובעת עצמה, בעניין התנועה לאיכות השלטון נקבע, כי "אין מניעה להשאיר בכתבי הטענות אמירות שאינן ציטוט מדו"ח מבקר המדינה. לאמירות אלה יהיה ערך אם ניתן לבססן בראיות אחרות".
105.5.
כמו כן, ימחקו מכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 4-7 ו-9-10 סעיפים 6 ו-10.
105.6.
מכתב הגנתו של הנתבע 8 יימחקו סעיפים 46-48 סעיף 50, הציטוטים מתגובת התובעת לטיוטת דו"ח הביקורת שבסעיף 52, סעיפים 56, 59, 60, 65, וסעיף 110.
105.7.
בנוסף, מתיק בית המשפט יוצאו הנספחים הבאים אשר צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע 8: נספחים א3-א6 (מכתבים של עובדים לשעבר במשרד מבקר המדינה), ז-ח (טיוטות דו"ח מבקר המדינה ותגובות התובעת לטיוטות אלה), י"ג (דו"ח מבקר המדינה משנת 2010), ט"ו (דו"ח 39 מטעם מבקר המדינה), ו-ט"ז (דו"ח 56ב מטעם מבקר המדינה). נספח י"ד (מכתב מנכ"ל משרד הבריאות) יוגש מחדש תוך השחרת החלקים בו המצטטים את דו"ח מבקר המדינה.
105.8.
הנספחים האמורים, אשר צורפו אף לבקשת הנתבע 8 לסילוק התביעה נגדו על הסף, מיום 24.9.17, יוצאו אף הם מתיק בית המשפט. בדומה יימחקו סעיפים 42, 56, 59, 60 ו-65 לבקשה, וסעיפים 51, 54, 55 ו-60 לתצהיר שצורף לתמיכה בבקשה. לא מצאתי להורות על מחיקת סעיפים מתגובת הנתבע 8 מיום 20.2.18 לתשובת התובעת לבקשתו לסילוק על הסף.
106.
הנתבעים יגישו כתבי הגנה מתוקנים (וכן הודעת צד ג' מטעם הנתבעות 2-3) תוך 14 יום.
107.
ככל שתבקש התובעת להגיש כתב תשובה מתוקן תעשה זאת תוך 15 יום לאחר מכן, שאם לא כן כתב התשובה המצוי בתיק בית המשפט ייראה ככתב תשובה לכתבי ההגנה המתוקנים.
108.
ככל שיבקשו צדדי ג' להגיש כתב הגנה מתוקן להודעה המתוקנת מטעם הנתבעות 2-3 יעשו זאת תוך 30 יום מיום הגשתה.
109.
בנוסף, יגישו הנתבעים 2-3 ו-8 כתבי טענות מתוקנים במסגרת בקשותיהם לסילוק התביעה על הסף, כאמור לעיל.
110.
הנתבעים יישאו בהוצאות התובעת וצד ג' 2 בסך 15,000 ₪ כל אחד. סכום זה יתחלק שווה בשווה בין 3 קבוצות הנתבעים.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים כמקובל.


ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ח, 27 מאי 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 27577-07/17 קופת חולים מאוחדת נ' יהודה עליאש, ג.פ. - אפיקי שיווק בע"מ, כנרת גיא-רון ואח' (פורסם ב-ֽ 27/05/2018)