פסקי דין על עו"ד עמיחי נביאי | פסקי דין על עו"ד אסף פוזנר | פסקי דין על הקדש יוסף בן עזרא חיים נייגו | פסקי דין על פרופ' שלמה מור יוסף נאמן ההקדש | פסקי דין על רונן צפריר נאמן ההקדש ואח' |

23958-10/17 הפ     07/06/2018




הפ 23958-10/17 עו"ד עמיחי נביאי, עו"ד אסף פוזנר נ' הקדש יוסף בן עזרא חיים נייגו, פרופ' שלמה מור יוסף נאמן ההקדש, רונן צפריר נאמן ההקדש ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



ה"פ 23958-10-17 נביאי ואח'
נ' בן עזרא יים נייגו ואח'






לפני
כבוד השופט
נפתלי שילה


המבקשים

1
.
עו"ד עמיחי נביאי
2
. עו"ד אסף פוזנר


נגד


המשיבים

1. הקדש יוסף בן עזרא חיים נייגו
2. פרופ' שלמה מור יוסף
, נאמן ההקדש
3. רונן צפריר, נאמן ההקדש
4. האגודה למלחמה בסרטן, נאמן ההקדש
5. עירית תל-אביב-יפו, נאמן ההקדש
ע"י ב"כ עו"ד גלעד כץ

ממשרד ש. הורוביץ ושות'

6. רשם ההקדשות
ע"י ב"כ עו"ד נירה משרקי




החלטה

האם יש להיעתר לבקשת המבקשים ולפסוק להם שכר טרחת ביניים בסך של 800,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין ייצוג הקדש בתביעה לפיצויי הפקעה?

א.
רקע עובדתי

1.
בשנת 1895 יצר המנוח יוסף נייגו ז"ל, הקדש. המנוח הקדיש מקרקעין לצורך הקמת מגורי מרפא לחולים יהודים עניים. בנכס ההקדש פעל בית חולים עד לשנת 1920. במלחמת השחרור, הנכס נהרס והמקרקעין הופקעו בשנות השישים והשמונים של המאה הקודמת ע"י המדינה ועיריית תל אביב.

2.
ההקדש נרשם ביום 21.5.00 בעקבות

פסק דין
שניתן במסגרת ה"פ 481/99 שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים וזאת מכוח סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), אשר מעניק סמכות לבית המשפט להצהיר על קיומו של הקדש, על אף שאין בנמצא כתב ההקדש (להלן: "ההליך
הקודם").

3.
לאחר שנמצא שטר ההקדש המקורי, התקיימו הליכים רבים נוספים ובסיומם, מונו המשיבים 2-5 לנאמני ההקדש.

4.
הנכס היחיד של ההקדש, הוא זכותו לקבל פיצויים בגין ההפקעה.

5.
בשנת 2014 הגיש ההקדש באמצעות המבקשים, תביעת פיצויים עקב ההפקעה (ת"א
60225-03-14) ותביעה זו עדיין תלויה ועומדת בבית משפט זה.

6.
בתחילת שנת 2017, העבירה המדינה סך של מעל
5,659,615 ₪ להקדש (ממנו נוכה 10% מס שבח), מאחר שסכום זה לא היה שנוי במחלוקת. ההקדש טוען על פי שמאות שהגיש מטעמו באותו הליך, כי מגיע לו סכום נוסף בגובה של יותר מ- 50 מיליון ₪ כפיצויי בגין ההפקעה.

7.
המבקשים טוענים, כי לאור הפעולות הרבות שנעשו על ידם לצורך קבלת הפיצויים, הם זכאים לשכ"ט בסך של
800,000 ₪ בתוספת מע"מ.

8.
לטענת המבקשים, שכר הטרחה המקובל בתביעות פיצויים בגין הפקעות, עומד על 15-20% מגובה הפיצויים שמתקבלים.

9.
רשם ההקדשות מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בשכר טרחה מופרז באופן קיצוני ואין לאשרו.

10.
בדיון שהתקיים ביום 8.4.18, הודיעו המבקשים כי הם מצמצמים את הבקשה לשכר טרחתם בגין הטיפול בתביעת הפיצויים ולא בגין כל שירות אחר (עמ' 6 שורה 15). במהלך הדיון, הציגו המבקשים החלטות ומסמכים נוספים שלא צורפו לבקשה, ואשר מעידים כי שכר הטרחה בגובה 20% אושר בהליך הקודם. במה דברים אמורים:

11.
המבקשים המציאו את תגובת רשם ההקדשות לבקשת המבקשים לאישור שכר טרחה בגובה 20% בתוספת מע"מ בהליך הקודם. בתגובה זו, מיום 19.3.01, הותיר רשם ההקדשות את ההחלטה בדבר גובה שכר טרחת המבקשים לשיקול דעת בית המשפט.

12.
במסגרת תגובה נוספת של רשם ההקדשות מיום 8.1.02 בהליך הקודם, הודיע רשם ההקדשות, כי הוא סבור שניתן להיענות בחיוב לבקשת המבקשים ולהעמיד את שכר טרחתם על שיעור של 20% מסך תקבולי הפיצויים. ביום 20.1.02 אישר בית המשפט שכר טרחה זה (להלן: "ההחלטה").

13.
המבקשים טענו בדיון, כי קיימת החלטה שיפוטית חלוטה שרשם ההקדשות לא ערער עליה ולפיה יש לאשר להם שכר טרחה בגובה של 20% בתוספת מע"מ.




14.
לאור הצגת המסמכים -
שכאמור, כלל לא צורפו משום מה לבקשה למרות חשיבותם -
הוריתי בסיום הדין, כי רשם ההקדשות יגיש את עמדתו העדכנית לאחר שייבחן את המסמכים ולאחר שתוגש תשובת המבקשים, תינתן החלטה.

15.
הנאמנים השאירו את ההכרעה בדבר גובה שכר טרחת המבקשים, לשיקול דעת בית המשפט. אולם, הם ביקשו כי בהמ"ש ייעשה כן "תוך מודעות לסכום הנטו שיוותר בידי ההקדש",
מאחר שייתכן שיהיו גורמים נוספים שיבקשו שכר טרחה, כגון מר ארבוס שאיתר את הנכס וההקדש.

ב.
עמדת רשם ההקדשות

1.
שכר הטרחה מוגזם ואינו מוצדק בנסיבות העניין.

2.
המסמכים וההחלטה שניתנה בהליך הקודם, התייחסו להקדש אשר כונן מכוח סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות. ברם, מאחר שבסופו של דבר שטר ההקדש נמצא וההקדש נוסד על פיו, הסכמת רשם ההקדשות והחלטת בהמ"ש בהליך הקודם, לא חלה על המצב כיום.

3.
חובת רשם ההקדשות ליתן את עמדתו העדכנית, לפיה יש לשמור על כספי ההקדש למטרות ציבוריות ומאז ועד היום "התפתחה עמדתו של רשם ההקדשות". אין בהסכמה הקודמת שניתנה, בכדי לחייב את רשם ההקדשות כיום.

4.
סעיף 8 לחוק הנאמנות אוסר על נאמן לקבל שכר בעד תפקידו והוא זכאי רק "לשיפוי על הוצאות סבירות שהוציא ועל התחייבויות שהתחייב בהן באופן סביר עקב מילוי תפקידו".

5.
גם הפעולות שביצעו המבקשים בנושא ההפקעה, "לא היטיבו עם ההקדש ונועדו אך לקבוע "עובדות בשטח" ולעגן את מעמדה של האגודה למלחמה בסרטן כמי שאמורה לשמש כנאמן בהקדש".

6.
מאחר שיש תובעים נוספים לשכר טרחה, עלול ההקדש להיפגע באופן קשה. לפיכך, יש לאשר למבקשים שכר ביניים בגובה של 4-5% בלבד וזאת בגין פעולתם הכוללת בעניינים הקשורים להקדש ולא רק לצורך טיפולם בפיצויי ההפקעה.

ג.
תשובת המבקשים

1.
לא מדובר בתשלום שכר עבור נאמני ההקדש אלא שכר לאנשי מקצוע שנשכרו ע"י ההקדש לצורך פעולה ספציפית. כשם שלדוגמא אפוטרופוס שמונה לאדם, זכאי לשכור שירותים נדרשים כגון עו"ד לצורך הגשת תביעת נזיקין והוא רשאי לשלם לו את התעריף המקובל, הוא הדין במקרה דנן. יש לאשר למבקשים שנשכרו ע"י ההקדש באמצעות הנאמנים, לקבל את השכר הראוי והמקובל בגין השירותים שהעניקו להקדש.

2.
מאחר שנאמני ההקדש אינם עורכי דין, היה עליהם לשכור את שירותם של המבקשים לצורך קבלת הכספים המגיעים להקדש ולכן מגיע למבקשים לקבל את השכר הראוי בגין פועלם. לא עסקינן כלל בשכר הנאמנים.

3.
ברור שהיה צורך בניהול התביעה שהשיאה בינתיים סכום נכבד. ללא פעולתם של המבקשים, היה ההקדש נותר חסר כל.






4.
משרשם ההקדשות לא הגיש ערעור על ההחלטה בהליך הקודם שאישרה את שכר המבקשים, הוא לא יכול לסטות מההחלטה שניתנה.

5.
העובדה שההחלטה ניתנה בהליך הקודם, לא משנה דבר. ההקדש לא השתנה אלא רק הבסיס החוקי ליצירתו.

ד.
דיון והכרעה

1.
אין ספק כי רק עקב פעולות שנקטו המבקשים והתביעה שהגישו, התקבלו הפיצויים.

2.
ודוק: לא מדובר בבקשה לשכר טרחה של הנאמנים. מדובר בבקשה של עורכי דין שנשכרו ע"י
נאמני ההקדש, עבור ההקדש, לקבלת שכר טרחה עבור עבודתם המקצועית.

3.
כמפורט לעיל, בהליך הקודם אושר למבקשים שכר טרחה בגובה של 20% והחלטת האישור חלוטה.

4.
טענת רשם ההקדשות, כי ההחלטה לא מחייבת בהליך דנן, היות שהיא ניתנה בעת שההקדש הוקם מכוח סעיף 17(ג) לחוק הנאמנות, אין לה בכל הכבוד כל יסוד. וכי מה זה משנה אם ההקדש נוצר מכוח הסעיף הנ"ל או שהוא נוצר כתוצאה מכתב ההקדש שנמצא? אין כל רלוונטיות לשאלה מכוח מה נוצר ההקדש, שעה שעסקינן בשאלת גובה שכר טרחתם של המבקשים בגין פועלם לצורך קבלת פיצויים עבור ההקדש.

5.
גם טענת רשם ההקדשות, כי מאז מתן ההחלטה "התפתחה עמדתו של רשם ההקדשות",
אין בה ממש. משרשם ההקדשות הודיע לבית המשפט בהליך הקודם כי הוא מסכים לשכר טרחה בגובה 20%, וניתנה החלטה המאשרת הסכמה זו, הוא מנוע מלטעון כיום שעמדתו השתנתה. אכן, חלפו יותר מחמש עשרה שנים מאז ואולם, חלוף הזמן לא יכול לשנות את ההחלטה.

6.
המבקשים
הסתמכו על ההחלטה ולא ניתן כיום, לאחר שהם השקיעו מאמץ ניכר בין
היתר בהתבסס על ההחלטה, "לשנות את כללי המשחק בעיצומו של המשחק".


7.
אכן, יש להקפיד הקפדה יתרה על שמירת כספי ההקדש. יחד עם זאת, אף אחד, לרבות רשם ההקדשות, לא עשה דבר במשך עשרות רבות של שנים, על מנת לממש את הזכות היחידה העומדת להקדש, דהיינו קבלת כספי פיצויי ההפקעה. רק בעקבות פעולתם הברוכה של המבקשים והגשת התביעה על ידם, זכה ההקדש סוף סוף לסכום כסף שאינו מבוטל.

8.
יודגש כי המבקשים צמצמו את בקשתם במהלך הדיון שהתקיים והעמידו את בקשתם לשכר טרחה רק עבור פועלם בנושא תביעת הפיצויים. לא עסקינן כלל בשכר טרחה בגין נושאים אחרים, לרבות בנושא זהות הנאמנים. כמו כן, לא עסקינן כלל בבקשה לשכר הנאמנים אלא רק בשכרם של אנשי מקצוע – עורכי דין – שפעלו עבור ההקדש ולטובתו.

9.
כשם שאם אפוטרופוס או מנהל עיזבון שוכר שירותיו של איש מקצוע, זכאי איש המקצוע לשכר ראוי
עבור פעולותיו והוא אינו כפוף לתקרה שקבועה בתקנות לבעל התפקיד, הוא הדין למקרה דנן. התקרה שקבועה בתקנות עבור בעלי תפקיד כגון אפוטרופוסים, מנהלי עיזבון, כונסי נכסים או נאמנים בהליכי חדלות פירעון, היא עבור עבודתם ואינה מתייחסת לשכר טרחתם של אנשי מקצוע שהם צריכים לשכור. לדוגמא: אם אפוטרופוס לחסוי צריך לשכור את שירותיו של עורך דין על מנת שיגיש תביעת נזיקין עבור החסוי, זכאי עורך הדין לשכר הטרחה המקובל והראוי עבור שירותיו. אין הוא מוגבל לשכר הטרחה הקבוע בתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר טרחה לאפוטרופוסים), תשמ"ט – 1988. גם
כאשר מנהל עיזבון שוכר שמאי, השמאי לא כפוף לשכר שנקבע בתקנות עבור מנהל עיזבון והוא זכאי לשכר ראוי ומקובל בגין עבודתו. כפי שציין עו"ד שלמה כרם בספרו חוק הנאמנות תשל"ט – 1979 מהדורה רביעית בעמ' 471:


"העסקת אדם
כדרוש לצורכי הנאמנות משמעה, ששכרו והוצאותיו נחשבים הוצאה סבירה לגבי נכסי הנאמנות. אם הדבר דרוש לצורכי הנאמנות, רשאי נאמן להעסיק אדם או תאגיד לביצוע פעולות במהלך הנאמנות. אין המחוקק מגביל את תנאי ההעסקה....שכרו עשוי להיקבע לפי כל קנה מידה מקובל: משכורות, שכר שעה, עמלה, אחוז מסוים מהעסקה וכדומה".


10.
במקרה דנן, לא רק ששכר טרחה בגובה 20% בתוספת מע"מ כבר אושר בהחלטה שיפוטית חלוטה,
מדובר אף בשכר ראוי ומקובל שנפסק לעורכי דין כשר טרחה בתביעות פיצויים בגין
הפקעות. מעיון בפסיקה עולה, כי שכר טרחה בגובה של 15-20% מגובה הפיצויים שהתקבלו בפועל, הוא שכר ראוי ומקובל. במקרה דנן, השכר המבוקש ע"י המבקשים עומד על 18.3% מהכספים שהתקבלו.

ראו לדוגמא: ע"א 6581/98 זאב זאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (6) 1, ע"א 3015/06 מדינת ישראל נ' פנינה פינקלשטיין (9.12.08), ת"א 2095/08 גבעת יערים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים (29.10.15), ה"פ 5064-03-08 גרנד האוס נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה זמורה (25.5.12), ת"א 28056-03-10 משה שוב נ'
ששון שחמון (11.2.14),
ת"א 15359-11-12 סימה גורנת נ' נתיבי ישראל (10.3.16) ות"א 411/04 צאלח מוחמד אחמד נ' מדינת ישראל (30.4.15) שבו קבע בהמ"ש כי שכ"ט בגובה 20% מסכום הפיצויים מהווה שכר טרחה "כנהוג בתיקי הפקעה".

11.
מדיניות משפטית ראויה, צריכה לעודד נאמנים לשכור את שירותם של אנשי מקצוע מנוסים, לצורך השאת נכסי ההקדש. עמדת רשם ההקדשות, כי שכר הטרחה המגיע למבקשים צריך לעמוד בין 4% ל – 5% מסכום הפיצויים עבור פעולתם הכוללת, אינה ראויה ועשויה לפגוע אנושות בהקדשות. איזה בעל מקצוע יסכים לפעול לטובת הקדש, אם מוצע לו שכר זעום הנמוך משמעותית מהמקובל והנהוג? גישת רשם
ההקדשות, בכל הכבוד, אינה מביאה לידי ביטוי את האינטרס הציבורי, לפיו יש לתמרץ את נאמני ההקדש להגדיל ולהשיא את תשואת ההקדש, דבר שיביא בסופו של דבר לתועלת רבה לציבור הרחב, שהוא הנהנה מן ההקדשות.

12.
הדברים נכונים שבעתיים, שעה שבמקרה דנן, להקדש לא היה דבר ועל מנת להשיג את הנכס היחיד שיש לו, היה צורך בעמל רב שטרם הסתיים. אכן, מדובר בשכר טרחה שאינו נמוך. יחד עם זאת, יש להסתכל על "התמונה הכוללת" ועל התועלת הציבורית הרבה שתהיה להקדשות, אם מי שיפעל מטעמם יתוגמל כראוי.

13.
יודגש כי החלטה זו עוסקת אך ורק בשכר הטרחה של המבקשים בגין ייצוגם את ההקדש בתביעת ההפקעה. ככל שמאן דהו, כגון מר ארבוס, יעתור לשכר טרחה בגין פועלו לאיתור שטר ההקדש, בקשתו תידון בהליך נפרד.

14.
מובנת דאגת הנאמנים המפורטת אף בתגובה לתשובת רשם ההקדשות, כי אם בית המשפט לא ייקבע כי מדובר בשכר טרחה סופי "הכולל הכול" וכי כל היתרה תישאר "נטו להקדש", עלול ההקדש להינזק ולהיוותר עם סכום נמוך יותר ולכך הם מתנגדים. ברם, איני סבור כי יש צורך לעכב את ההחלטה בבקשת המבקשים ולהמתין עד שגורמים נוספים יגישו בקשות לשכר טרחה. לא ידוע אם אותם גורמים שבקשו שכר טרחה בהליך הקודם, יבקשו
גם כיום שכר טרחה. בכל מקרה, עניינם יידון בנפרד ככל שתוגש על ידם בקשה ולכן לא ניתן לדון כיום "בהינף אחד" בכל דרישות שכר הטרחה הפוטנציאליות, כפי שמבקשים הנאמנים. אכן, בהליך הקודם נדון ונפסק שכר הטרחה הכולל גם שכר עבור גורמים נוספים. ברם, כיום לא הוגשו תביעות שכר טרחה מגופים נוספים.


15.
איני מביע כל דעה, האם מגיע לאותם גורמים שכר טרחה ואם כן, מה שיעורו והאם שכרם ישולם מתוך כספי ההקדש או מהכספים שנפסקים כיום למבקשים. על פניו, ומבלי שאני קובע כל מסמרות, לכאורה שכר טרחת המבקשים בגין הייצוג המשפטי בתביעת ההפקעה, לא אמור להיפגע כתוצאה מכך שיש
גורמים נוספים שעקב פעולות אחרות שביצעו, מגיע להם שכר טרחה. הנושא יידון כמובן, ככל שתוגש בקשה מתאימה ותישקל אף עמדת הנאמנים, הסבורים כי כשם שבהליך הקודם השכר שנפסק למבקשים כלל את כל ההוצאות, הוא הדין כיום. ברם, אין הצדקה להלין את שכרם של המבקשים ולעכב את פסיקת שכרם,
מחשש שמא גורמים נוספים יטענו בעתיד כי מגיע גם להם שכר טרחה עבור פעולות אחרות שביצעו לטובת ההקדש.

16.
לפיכך, אני נעתר לבקשת המבקשים ופוסק להם שכ"ט בגובה של
800,000 ₪ בתוספת מע"מ מסכום הפיצויים. למותר לציין, כי ככל שבית המשפט שדן בתביעת פיצויי ההפקעה יפסוק בסיום ההליך הוצאות לטובת ההקדש, הוצאות אלו יהיו שייכות להקדש.

17.
רשם ההקדשות יישא בהוצאות המבקשים בסך כולל של 10,000 ₪.

18.
המזכירות תסגור את התיק.







ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










הפ בית משפט מחוזי 23958-10/17 עו"ד עמיחי נביאי, עו"ד אסף פוזנר נ' הקדש יוסף בן עזרא חיים נייגו, פרופ' שלמה מור יוסף נאמן ההקדש, רונן צפריר נאמן ההקדש ואח' (פורסם ב-ֽ 07/06/2018)