פסקי דין על מ.ח שיש ח.ד.ד הדרום בע"מ | פסקי דין על יוני וילונות בע"מ אסתר בראדריאן

21844-10/15 תאמ     07/06/2018




תאמ 21844-10/15 מ.ח שיש ח.ד.ד הדרום בע"מ נ' יוני וילונות בע"מ אסתר בראדריאן








בית משפט השלום באשקלון



תא"מ 21844-10-15 ח.ד.ד הדרום בע"מ נ' בראדריאן

תא"מ 21890-10-15 מ.ח. שיש ח.ד.ד. הדרום בע"מ נ' יוני וילונות בע"מ




תיק חיצוני: 5079140815




בפני
כב'
הרשמת הבכירה עידית כלפה




התובעת:

מ.ח שיש ח.ד.ד הדרום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חי מכלוף


נגד


הנתבעים:

1. יוני וילונות בע"מ
2. אסתר בראדריאן
ע"י ב"כ עו"ד דני גבעתי





פסק-דין

1.
תביעות שראשיתן בשתי בקשות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, האחת לפירעון שיק ביטחון המשוך ע"י יוני וילונות בע"מ, ע"ס 15,000 ₪, והשניה לפירעון שטר חוב עשוי בידי הגב' אתי ברדריאן, ע"ס 48,000 ₪.

לאחר דיון בהתנגדויות שהוגשו, הוחלט על מתן רשות להתגונן והתובעת העמידה את תביעתה ע"ס 42,100 ₪ (המורכב מסך של 24,400 ₪ בגין איחור בפינוי המושכר, 1,000 ₪ בגין ריבית והצמדה, 18,750 ₪ פיצוי בגין אבדן דמי שכירות, 1,100 ₪ אגרת הוצל"פ ומסירות, 6,000 ₪ בגין תיקונים במושכר, ולאחר ניכוי סך של 9,150 ₪ ששולמו על חשבון החוב).

התובעת הינה בעלת זכויות החכירה במבנה תעשייה בגוש 1215 מגרש 19א, המצוי ברח' המרכבה 19 באשקלון, והמחולק לשני חלקים.

הנתבעת 1, יוני וילונות, שכרה מהתובעת חלק מהמבנה לשם עיסוקה ובמסגרת יחסי השכירות נמסרו השטרות המוזכרים לעיל.

2.
תמצית טענות התובעת הינה כדלקמן:

א.
חוזה השכירות אמור היה להסתיים ביום 12.3.15, ובהתאם לסעיף 3 להסכם השכירות הודעה על הארכת תקופת השכירות יש למסור לפחות 60 יום קודם לכן.
ב.
ביום 19.2.15, שלושה שבועות בלבד טרם תום תקופת השכירות, נמסרה באופן חד צדדי ע"י יוני וילונות הודעה על הארכת חוזה השכירות עד ליום 15.4.15, דהיינו הארכה של כחודש ימים.
ג.
ביום 20.2.15 הודיעה התובעת כי איננה מסכימה לכך וכי האחריות לנזקיה מוטלת על יוני וילונות.
ד.
ביום 21.4.15 פונה התובעת שוב ליוני וילונות ומזכירה את התנגדותה להארכת תקופת השכירות ודורשת תשלום עבור השכירות המוארכת בפועל וכן פיצוי.
ה.
התובעת לא היתה מודעת לקיומו של מסמך ההתחשבנות נספח ו' לכתב התביעה, היא לא חתומה עליו וככל הנראה המסמך נחתם בחותמת שלה ללא ידיעתה. התובעת לא התקשרה עם הנתבעים בהסכם זה. הסכום ששולם מכוח נספח ו' שולם כתשלום על החשבון.
ו.
לאור הפינוי המאוחר, רק ביום 12.5.15, הסכם שכירות עם שוכר חלופי לא יצא אל הפועל.

3.
תמצית טענות הנתבעים הינה כדלקמן.

א.
יוני וילונות אמנם שכרה חלק מהמבנה על פי המפורט בהסכם השכירות שנכרת בין הצדדים ביום 2.3.14, וזאת לצורך אחסנת כמות גדולה של סחורה אשר הגיעה אליה בייבוא.
ב.
לאחר ההתקשרות התחוור לנתבעים כי הנכס קטן מהמוצג ע"י נציג התובעת ועל כן ביקשה יוני וילונות לברר על אופציה מוסכמת לקיצור תקופת השכירות.
ג.
נציג התובעת, מר חדד, לא סירב ואף ערך היכרות עם שוכר פוטנציאלי, אך הסכם השכירות עמו לא יצא אל הפועל.
ד.
בתוך כך החלה יוני וילונות לאתר נכסים כאשר נציג התובעת נותן הסכמתו להמשך שהייתה במושכר תחילה עד ליום 15.4.15 ולאחר מכן עד ליום 30.4.15. התובעת דרשה ביצוע התחשבנות עם פינוי הנכס.
ה.
אלא, שחרף ההסכמות, בעוד יוני וילונות בעיצומה של מלאכת פינוי הסחורה מהמושכר, ביום 26.4.15 ריתך נציג התובעת את המנעול במקום, הציב שלט "אין כניסה – שטח מבנה פרטי" ואף הציב מציבה על פתח דלת המושכר, הכל על מנת למנוע גישה של הנתבעים לעסק והמשך פינוי הסחורה.
ו.
מעשים אלה העמידו את החברה הנתבעת במצב קשה והפעילו עליה לחץ לבוא בדברים עם התובעת, ולבסוף הניבה ההידברות את ההסכם הסופי שנערך בו ביום במשרד התובעת בנוכחות נציגה, מר חדד, ונציגי הנתבעים, מר יוני ברדריאן, מר אמיר לוי צדק ומר אהרון ברדריאן, הוא נספח ו' לכתב התביעה.
ז.
המדובר בהסכמות שהושגו ישירות עם מר חדד, חרף טענתו המכחישה היכרות עם המסמך ואף טוענת למעשה מרמה של שימוש ללא רשות בחותמת התובעת, ואשר מסיימות את ההתקשרות סופית תוך ייתור וסילוק תנאי החוזה.

4.
לאחר ששקלתי במכלול טענות הצדדים, ובהינתן מצרף הראיות והנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעות המאוחדות להידחות, כפי שיובהר להלן.


מטעם התובעת העיד מר מני חדד, נציגה, וכן העיד מר עופר אברהם, השוכר החלופי הפוטנציאלי.

מטעם הנתבעים העידו מר יוני ברדריאן, מר אהרון ברדריאן, והגב' אסתר ברדריאן.

מאחר שהתובענות נדונות בסדר דין מהיר הרי שלפי הוראות תקנה 214 ט"ז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

5.
תחילה יצוין כי טענת הנתבעים בהתנגדותם כי השיח בין הצדדים נסב על קיצור תקופת השכירות, ולא על הארכתה, הינה טענה נכונה וכל הדרישה למעשה המתייחסת לאיחור בפינוי המושכר הינה שגויה שכן איננה תואמת את הוראות ההסכם.

אפנה להוראות סעיף 2 להסכם השכירות:
"השוכר מצהיר: כי הוא יודע ונאמר לו כי שכירות המבנה, היא בשכירות בלתי מוגנת לתקופה של שנה, מתאריך 13.3.14 עד לתאריך 12.3.15 + שנה נוספת באותו מחיר".
(ההדגשה במקור – ע.כ.)

דהיינו, למעשה מדובר בהסכם שכירות למשך שנתיים, וזאת במחיר אחד קבוע.

בנוסף לכך, קבעו הצדדים בהסכם אפשרות להפעלת אופציה למשך 5 שנים נוספות, כפוף להסכמת מר חדד ובתנאים נוספים, ר' המצוין בהסכם השכירות בכתב יד אחרי סעיף 10:
"ניתנת בזאת אופציה להמשך השכירות ל-5 שנים נוספות המחיר יקבע בין הצדדים".
כאן, כבר אין מדובר במחיר קבוע, אלא נתון להסכמה מחודשת של הצדדים.

סעיף 3 להסכם השכירות אינו עוסק בסיום תקופת השכירות, כי אם בהארכתה לפי זכות האופציה, ובמקרה כזה על השוכר לפנות 60 יום לפני תום תקופת השכירות ולהודיע על רצונו להפעלת זכות האופציה.

מאחר שמדובר בהפסקת תקופת השכירות בפועל קודם לתום שנתיים השכירות המוסכמות בהסכם, דהיינו ביום 12.5.15 במקום ביום 12.3.16, הרי שהסעיף הרלבנטי בהסכם השכירות הינו סעיף 13 לפיו מחויב השוכר בתשלום דמי השכירות עד לתום תקופת השכירות אף אם מחליט הוא לעזוב את המושכר לפני תום התקופה, בכפוף להימצאותו של שוכר חלופי, כקבוע בדין.

סעיף 14 להסכם השכירות אינו רלבנטי אם כן שכן עוסק הוא בפינוי לאחר המועד הקבוע בהסכם, ומכאן כי דרישות התובעת עובר להגשת התביעה ובמהלכה אינן תואמות את הסכם השכירות.

6.
לא זו בלבד שלעמדת הנתבעים נספח ו' מהווה סיום התקשרות סופי וסילוק טענות תוך הסכמה כוללת, לרבות כספית, אלא, שלפי טענת הנתבעים ההידרשות לעריכת נספח ו' אינה אלא תולדה של פעולה כוחנית חד צדדית מצד התובעת המהווה עשיית דין עצמי בדמות חסימת הגישה למושכר בפני
יוני וילונות, שעה שהסכם השכירות כמובהר לעיל בתוקפו עומד, ולאחר שהושגו בין הצדדים הסכמות בנוגע לקיצור תקופת השכירות, תחילה עד ליום 15.4.15 ולאחר מכן עד ליום 30.4.15. הפעולה שנעשתה ע"י התובעת ארעה ביום עריכת נספח ו', ביום 26.4.15, בעיצומה של פעולת פינוי המושכר.


נכון הדבר כי לא ניתן ללמוד מתשובות התובעת בזמן אמת על הסכמה גורפת ללא תנאי לקיצור תקופת השכירות ולשהיית הנתבעת במושכר עד למועד המבוקש על ידה, זאת קודם לעריכת נספח ו'.

מנגד, ובאותה נשימה, דורש מר חדד בתשובתו מיום 20.2.15 תשלום על השהייה המבוקשת עד ליום 15.4.15, תוך שהוא דורש כי יועבר אליו שיק "על תקופת השכירות הנוספת" כדבריו, באופן מידי (ר' נספח ד' לכתב התביעה).


לא ברור אפוא מדוע לא עמד מר חדד במכתבו מיום 20.2.15 על פינוי מידי של השוכרת, אם לפי דעתו מדובר היה בסיום תקופת השכירות ואם לאור סיומה היתה זה מכבר בידיו התקשרות עם שוכר אחר שעשויה להידחות או להתבטל בשל האיחור בפינוי הנטען על ידו. מדוע במצב זה למעשה מאשר במרומז מר חדד את בקשת השוכרת, אישור המשתמע מדרישתו לשלם עבור התקופה הנוספת את דמי השכירות, וזאת בתשלום מראש (ודוק, מר חדד אינו מעלה במסגרת זו כל דרישה לפיצוי בגין איחור ואינו דורש את התשלום היומי המוגדל כאמור בסעיף 14 להסכם, אלא דורש דמי שכירות רגילים).


יצוין כבר כעת כי הסכם השכירות שנטען כי נחתם עם מר עופר אברהם, נחתם ביום 28.2.15, דהיינו שמונה ימים לאחר האישור המשתמע להישארות יוני וילונות במושכר, נוכח דרישת תשלום דמי שכירות בעבור תקופה זו (במכתב מר חדד מיום 20.2.15 הנ"ל), וכאשר על פי ההסכם עם מר אברהם מתחילה תקופת השכירות ביום 13.3.15, בעוד שבאותה נשימה דורש מר חדד מיוני וילונות לשלם דמי שכירות עד ליום 15.4.15 ומכאן וודאי משתמע כי תמשיך להחזיק במושכר בתקופה זו (אחרת מדוע תידרש לשלם אם ישנו ממילא שוכר חלופי והתובעת עומדת על פינויה מהמושכר במועד – 12.3.15?).

כלל לא ברור כיצד מתחייב מר חדד למר אברהם עוד בחודש פברואר על תחילת תקופת שכירות החלה בתוך תקופה אשר נגבית על ידו מהשוכרת הנוכחית.


סתירה זו איננה ניתנת ליישוב והיא מטילה צל כבד על שאלת ההתקשרות בין התובעת לבין מר אברהם, זאת מלבד התהייה שעלתה מעדותו נוכח גרסתו בתצהירו לפיה ההתקשרות בוטלה בשל אי פינוי הנכס במועד (טענה שכאמור אינה מתיישבת עם מכתב התובעת מיום 20.2.15 כאמור לעיל) לעומת עדותו בחקירתו הנגדית ממנה עולה כי כלל לא ברור באם היה מקבל רישיון עסק למושכר הנדון והעדר האפשרות לשלול את המסקנה כי השכירות לא יצאה אל הפועל מסיבה זו, ולנוכח עדותו המעורפלת של העד בעניין.

7.
סתירה נוספת ומהותית, היורדת לשורשו של עניין ואשר אינה מאפשרת מתן כל אמון בגרסת התובעת ובעדותו של מר חדד, נוגעת לעדותו הסותרת באופן בולט של מר חדד בכל הנוגע לעריכת נספח ו' לכתב התביעה, להיכרותו עם המסמך ולשאלה האם מגבש הוא הסכמות שהושגו בין הצדדים.


בסעיף 17 לכתב התביעה טוענת התובעת ברורות כך:
"... התובעת לא התקשרה עם הנתבעים בהסכם כנטען בהתנגדות התובעים
(צ"ל: נתבעים – ע.כ.) והנספח עליו מסתמכים הנתבעים לא אושר ע"י התובעת ולא נחתם על ידיה."

עוד ממשיכה התובעת וטוענת בסעיף 18 לכתב התביעה כך:
"התובעת לא היתה מודעת לקיומו של מסמך כנטען וככל הנראה המסמך נחתם בחותמת שלה ללא ידיעתה."
(ההדגשה אינה במקור – ע.כ.)

המדובר אפוא בהכחשה מוחלטת של היכרות ומודעות לאותו מסמך ע"י מר חדד, ואם לא די בכך, הרי שבדיון מיום 22.3.16, בנוכחות מר חדד, טען בא כוחו לפרוטוקול כך:
"מצורף מסמך הבנות שצרפו פה בתצהיר שלהם, אני לא רוצה להגיד שהוא מזוייף כי זה לא החתימה של החברה, זה החותמת של החברה אבל לא החתימה. אין חתימה ברור, כי מה שקרה הם ישבו ביניהם במשרד תוך כדי לאחר שהוא סגר להם את המבנה עם שיש סגר להם כי הם לא באים לשלם עם כסף, היה נציג איתם האבא של יוני שכתב את הדברים בכתב יד, מני ככל הנראה יצא כנראה החותמת היתה שם ושמו חותמת ונגמר, אז המסמך הזה לכאורה על פניו מבקש לפסול אותו."

המדובר כמובן בהאשמה חמורה ואף בהתעלם מכך, מדובר לכל הפחות בהתכחשות מוחלטת למסמך נספח ו', כאשר טענת הנתבעים בדבר הסתמכות על מסמך זה כסיום מוסכם של כלל הטענות, הינה טענה ידועה מראש, לכל הפחות עוד מהגשת ההתנגדות.

אלא, שבסתירה בוטה לכל הנטען לעיל, הודה מפורשות מר חדד בחקירתו הנגדית, לא רק בקיומו של המסמך ובהיכרותו אתו, אלא גם בכך שהמסמך אכן משקף את הסיכום בין הצדדים שהושג באותו מפגש, בדיוק כפי שטענו הנתבעים מתחילת הדרך.

ר' האמור ע"י מר חדד בעמ' 7 לפרוטוקול ש' 6-9:
"ישבנו ודיברנו ולשם כך נערך מסמך של 26.4.15. רק בזכות החסימה שלי הם ישבו איתי. אני האמנתי להם שהם יגמרו איתי... מי שכתב את המסמך זה מר אמיר צדק, ישב בישיבה גם יוני וגם אביו של יוני ישב בחדר."

בהמשך, בש' 11-16:
"ש. אתה אומר שהמסמך נערך בשעות הצהריים?
ת. אמת.
ש. הנתונים שעלו על הכתב מאיפה הגיע המידע לגביהם?
ת. היו ידועים לאדון צדק.
ש. אתה בדקת עם הנתונים שלך?
ת. כן..."

בעמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-7:
"ש. אתה ביקשת תשלום ביתר עבור שבועיים, וזאת ב 26.4 קיבלת תשלומים ביתר לבקשתך עבור תקופת העומר בגלל שטענת שזה תום תקופת העומר?
ת. לא היה ולא נברא, דברים כאלה לא עלו. מה שדובר וסוכם מופיע בנספח ו'. הסעיפים מופיעים פה ואם היה תקופת העומר היה מופיע.
ש. זה סיכום ששיקף את ההסכמות?
ת. עד למועד של 26.4. אלה דברים שסיכמנו חד משמעית והדגשנו התחשבנות סופית תערך בפינוי."
(ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)

דברים אלה מהווים הודאה חד משמעית אף בתוכן המסמך ובהיותו כולל את "מה שדובר וסוכם" כעדות מר חדד, והם באים בסתירה גמורה לעמדת התובעת שהובעה לכל אורך הדרך כי הלכה למעשה מדובר בזיוף הסכמת התובעת ע"י הוספת חתימתה על גבי נספח ו' במרמה.

8.
עדות מר חדד כאמור אינה מהימנה עליי, כמובהר לעיל, ולא מצאתי לתת אמון בגרסתו לפיה חרף מסמך הסיכום מיום 26.4.15 הסכימו הצדדים כי סיום ההתחשבנות ייעשה בשלב מאוחר יותר ולאחר פינוי הנכס.
גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם נוסחו של נספח ו' ואף לא עם אומד דעת הצדדים הנלמד מההסכם ומהנסיבות.
הגרסה אף אינה מתיישבת עם התנהגות מר חדד בעבר, למול השוכרת, כאשר דרש כל העת כי ההתחשבנות תיערך במידי וסירב לדחייתה למועדים מאוחרים בלתי ידועים.


ר' האמור בסעיף 4 למכתב מר חדד מיום 20.2.15:
"לא מקובל עלי שהתחשבנות תערך לאחר עזיבת המבנה. אני מבקש במיידי."
(ההדגשה במקור – ע.כ.)

כך גם במכתב מר חדד מיום 21.4.15:
סעיף 5: "... ומשכך הנני דורש את תשלום כספי הפיצוי המוסכם לאלתר."
סעיף 9: "... וביקשתי לערוך התחשבנות סופית וביצוע תשלום סופי בגין השכרת המבנה ופינוי המבנה בהקדם האפשרי..."
סעיף 11: "הנך מתבקש להגיע למשרדי לשם התחשבנות סופית, קביעת מועד מוסכם לפינוי המבנה והסדרת התשלומים בגין דמי השכירות החלים עליך עפ"י הוראות הסכם השכירות."
(ההדגשות אינן במקור – ע.כ.)

תמוה הדבר ובלתי מובן, כיצד זה כשסוף סוף יושבים יחד ואף מחשבים סכומים, אז לפתע טוען מר חדד כי אין המדובר בהתחשבנות סופית אלא זו הושארה מסיבה עלומה לזמנים מאוחרים בלתי ידועים. הדבר אינו מסתבר ואינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר, במיוחד לפי נוהגו הקודם של מר חדד, ולאור העובדה כי באותה עת היתה התובעת הצד החזק משהחזיקה בסחורה של השוכרת סגורה ומסוגרת במושכר.

יודגש גם כי מר חדד הודה בעדותו כי הנתונים היו ידועים למר צדק מטעם הנתבעים, וכי הם היו ידועים גם לו, הדבר אף מתיישב עם העובדה כי כל העת ביקש מר חדד לבצע יחד התחשבנות, וכי על איזה בסיס יבצע את אותה התחשבנות אלא אם על יסוד הנתונים, הידועים לו.

9.
משאין עוד חולק כי נספח ו' שבפני
נו מהווה הסכם שהושג בין הצדדים, השאלה באם הוא מהווה הסכם סופי המסיים את ההתקשרות בין הצדדים וקובע את תנאי הסיום הסופיים, תלויה באומד דעת הצדדים בעת כריתת ההסכם, כאשר אומד דעת זה נלמד הן מלשונו של ההסכם והן מנסיבות העניין.


אולם, ככל שיש בלשון החוזה כדי להעיד מפורשות על אומד דעת הצדדים, על פרשנותו להתבצע לפי לשונו.


ר' הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973:
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."



כן ר' האמור בע"א 87/15 אורי צבי נורדן נ' גיורא גרינברג ואח' (ניתן ביום 16.10.17, פורסם במאגרים):

"אין חולק שהלשון מהווה נקודת מוצא לכל הליך פרשני, ובין היתר נפסק כי כל זמן שלשון החוזה ברורה וחד משמעית וזו מלמדת באופן מפורש מהו אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה
...
ואולם בענייננו, שעה שעסקינן בפרשנות חוזה, שכפי שיבואר להלן לשונו ברורה ומשכך נודע לה מקום מרכזי בפרשנותו, נראה כי אין בכך כדי לשנות מהמסגרת שהותוותה לעיל. זאת על פי השכל הישר, וממילא גם קודם לחוק החוזים נקבע בשורה של פסקי דין כי כוונת הצדדים נלמדת בראש ובראשונה מלשון החוזה, כל עוד היא ברורה. עמד על כך השופט
ברנזון עוד ב-ע"א 82/63 חיים נ' מדינת ישראל , פ"ד יז 2437 (1963):
"עיקר העיקרים הוא לרדת לכוונתם האמיתית של הצדדים. כוונה זו – על מה שבעלי החוזה נמנו וגמרו ביניהם – נלמדת בראש ובראשונה מלשון הכתב שעשו. את הכתב יש לקרוא כלשונו ובמובנו הרגיל של הדברים שבאו בו, כפי שהם שגורים בפי הבריות, ואין להוציא מקרא מידי פשוטו אלא כשיש סיבה טובה לכך, כשם שאין לחפש את מובנו מחוצה לו או לצרף לו צירופים שאינם נובעים מתוכן החוזה בלי שיהיה יסוד לכך".

10.
מן הכלל אל הפרט, נספח ו' על פי תוכנו ולשונו תומך תמיכה של ממש בגרסת הנתבעים לפיה מדובר במסמך סיום התקשרות סופי.

על פי המסמך סוכם על תשלום בסך של 9,150 ₪, סכום שאינו "עגול" ועל כן אף אינו מתיישב עם הטענה כי מדובר בתשלום על חשבון. אף פריסתו לשלושה תשלומים אינה תומכת בטענה להיותו תשלום ביניים.

היבט סופיות חוב השוכרת נלמד בבירור מלשון ההסכם ותוכנו. כך נקבע בסעיף 2 לנספח ו' כי 6,300 ₪ הינם עבור דמי שכירות עד ליום 12.5.15, אולם מיד ממשיך הסעיף וקובע כי אם השוכר החדש ייכנס לפני 12.5.15, יוחזר ליוני החלק היחסי.
לו אכן היה מר חדד סבור באותה עת כי ממתינה לצדדים התחשבנות לביצוע בשלב מאוחר יותר, מדוע לא נותר אף הפרש זה לדיון במסגרת ההתחשבנות המאוחרת. ככל שאכן נותר חוב באותה עת, לפי עמדת התובעת, לא היה מקום לקבוע כי הפרש יושב ליוני אלא הפרש שייווצר ייועד לכיסוי החוב.

יתר על כן, במעמד ההסכם אף קוזז מחיוב השוכרת סכום של 1,200 ₪ בגין חשמל ששילמה ביתר. ההתחשבנות היחידה שהותירו הצדדים לביצוע ביום העזיבה מתייחסת לחישוב סופי של החשמל, כמצוין במפורש במילים אלה בהסכם, הוראה שהגיונה בצדה נוכח המשך השימוש בחשמל עד למועד העזיבה.
הניסיון שעשתה התובעת לפרוס חסותו של סעיף ההתחשבנות בגין החשמל במועד העזיבה על כלל יחסי הצדדים, הינו ניסיון כושל שאין בינו לבין מציאות ההסכם דבר.

כך בעדותו בעמ' 9 לפרוטוקול ש' 22-23 מאשר מר חדד כי "הגענו לסכום הזה פחות או יותר",
דהיינו לאחר חישוב, עובדה התומכת בגרסת הנתבעים כי המסמך כולל התחשבנות כספית סופית.

כל אמירה ואף רמיזה לכך שמדובר בתשלום "על חשבון" אין לה כל זכר בהסכם והיא איננה מתיישבת עם תוכנו.

לסיום, בסעיף 5 להסכם, מצוין כי שיק הביטחון יוחזר ליוני, ובכך יש כדי להוות סיומת הגיונית בהחלט להסכם סיום יחסי הצדדים.

11.
אין חולק כי במעמד המפגש ועריכת ההסכם נספח ו' בסיומו נכחו גם מר אהרון ברדריאן וכן נכח מר אמיר לוי צדק, שאף כתב את נספח ו'.

מצאתי לתת אמון מלא בעדות אהרון לפיה מר חדד אישר בפני
ו שמדובר בחשבון סופי, נוכח ההגעה בסופו של היום להבנות, ואף לחץ את ידו.

אמנם, מר צדק לא העיד בישיבת ההוכחות, אולם הדברים שנאמרו על ידו בישיבה מיום 22.3.16 תואמים את גרסת הנתבעים ביחס לנספח ו', שאף אושרו בסופו של יום אף ע"י מר חדד בעדותו.

מכל המקובץ, יש לקבוע כי ההסכם נשוא נספח ו' לכתב התביעה מהווה הסכם סיום סופי בין הצדדים באופן המייתר טענות מכוח הסכם השכירות.

12.
לאור כל האמור לעיל, התביעות המאוחדות נדחות.

יחד עם זאת, בבואי לשקול את שאלת ההוצאות בתיק זה, הרי שחרף המסקנה המתקבלת, מהראיות עולה כי ראשית המחלוקת נוצרה בעטיה של יוני וילונות אשר בחרה לפעול בדרך של הודעה חד צדדית בדבר סיום יחסי השכירות, ומתגובותיה הראשוניות של התובעת ניתן בהחלט ללמוד כי הדבר לא היה לרוחה.

נסיבות אלה הביאו בהמשך הדברים להתנהלותו הפסולה של מר חדד בחסימת הכניסה למושכר מהלך פינויו, ולאחר מכן להשגת ההסכם הסופי בין הצדדים.

הגם שהוכח ברמת ההוכחה הנדרשת כי נספח ו' לכתב התביעה מהווה הסכם סופי בין הצדדים, הרי שלנוכח התנהלות שני הצדדים מהלך היחסים העסקיים ביניהם, כאמור לעיל, מצאתי שלא לפסוק הוצאות ולהורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.

מזכירות בית המשפט מתבקשת לשלוח את פסק הדין לב"כ הצדדים.


ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 21844-10/15 מ.ח שיש ח.ד.ד הדרום בע"מ נ' יוני וילונות בע"מ אסתר בראדריאן (פורסם ב-ֽ 07/06/2018)