פסקי דין על איתמר בילו | פסקי דין על יפים פדבה | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח | פסקי דין על ש.ל. מוניות ואח' |

55044-01/16 תאמ     12/06/2018




תאמ 55044-01/16 איתמר בילו נ' יפים פדבה, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, ש.ל. מוניות ואח'








בית משפט השלום בהרצליה



תא"מ 55044-01-16 בילו ואח'
נ' פדבה ואח'




בפני

כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג


התובע

איתמר בילו


נגד


ה
נתבעים

1.יפים פדבה
2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ

(נמחקה מכתב התביעה)




צדדי ג'


1. ש.ל. מוניות


2. לילך אברץ


3. שושנה אלקריף




פסק דין



הצדדים

התובע הוא בעל רכב פרטי.
הנתבע 1 הוא נהג מונית (להלן – הנתבע).
צדדי ג' הן הבעלים של עסק להשכרת מוניות לנהגים והן השכירו מונית לנתבע.

ביום 7.5.15 ארעה תאונה בין רכבו של התובע לבין מונית השייכת לצדדי ג' ואשר היתה נהוגה על ידי הנתבע. שני כלי הרכב ניזוקו בתאונה. הצדדים כולם מסכימים כי האחריות לתאונה היא של הנתבע.

התביעות וההליכים בתיק זה

התובע עותר לחייב את הנתבע בהפסדים שנגרמו לו: השתתפות עצמית לכל נזק והשתתפות עצמית לירידת ערך, דמי כינון והתייקרות פרמיה לשלוש שנים.

הנתבע אינו מכחיש את אחריותו כלפי התובע אולם מפנה את עיקר הטענות כנגד צדדי ג'. בהתאם להודעה שהגיש נגדן הוא טוען, בתמצית, כי צדדי ג' התחייבו לבטח אותו בביטוח מתאים אולם לא עשו כן, ובניגוד להסכם אותו צירף, הן ערכו ביטוח
אחריות רק כלפי צדדים שלישיים ולא ביטוח מקיף ואף ביטוח זה כלל שם של נהג אחר ולא את שמו של הנתבע). כאשר פנו צדדי ג' לנתבעת 2 היא הודיעה להם כי אין כיסוי למקרה מאחר והפוליסה לא חלה על נהגים חדשים, אך הנתבע מכחיש את הטענה כי לא מסר על היותו נהג חדש לצדדי ג'. עקב כך, התרשלו צדדי ג' ולא ביטחו את הנתבע בביטוח מתאים כנדרש. עוד הוא טוען כי דמי השכירות ששילם לצדדי ג' על המונית כללו את כל השירותים לרבות ביטוח.

צדדי ג' טענו להגנתן כי הנתבע שכר את המונית ביום 1.5.15 וכבר ביום 7.5.15 ארעה תאונה. מאז התאונה, שכר הנתבע עוד מוניות וגם בהן עשה מעל חמש תאונות. תחילה טען הנתבע כי אינו אשם בתאונה אולם לאחר מכן שינה דעתו ונטל אחריות. רק לאחר ששלחו צדדי ג' הודעה לחברת הביטוח (הנתבעת 2) נתברר להן כי הנתבע נהג בהעדר הרשאה וכך נודע להן שאין כיסוי. עוד הן טוענות כי ההסכם עליו מסתמך הנתבע אינו קשור למונית נשוא תיק זה אלא למונית אחרת. ההסכם לשכירת המונית הנוכחית מתנה במפורש כי האחריות על הנזקים והתאונות והאחריות לוודא ביטוח בתוקף היא על הנתבע.
הצדדים השלישיים אכן פעלו לבטח את אחריותו של הנתבע אולם מסיבה שאינה ידועה ושלא באשמתן לא בוטח הנתבע למרות שהיתה להן כוונה לבטחו ולא היה להן כל אינטרס להמנע מכך. הנתבע לא אמר להן כי הוא נהג חדש ובתחילה אכן סברו כי זוהי הסיבה בעטיה נדחתה הדרישה על ידי הנתבעת 2, אולם רק בדיעבד הסתבר כי סיבת הדחייה היא פוליסה שהיתה נקובה בשם השוכר הקודם של המונית.

צדדי ג' הגישו כנגד הנתבע תביעה -
שכנגד בגין הנזק שנגרם למונית וזאת על יסוד ההסכם שבינן לבין הנתבע. טענות ההגנה של הנתבע מפני תביעה זו הן בעיקרן הטענות שהעלה כלפיהן בהודעה לצד שלישי.

עד כאן הטענות.

במשפט העידו התובע, הנתבע וגב' לילך אברץ (צד ג' 2; להלן – לילך)

התביעה העיקרית

מאחר ואין מחלוקת בדבר אחריותו של הנתבע הרי שנותר לדון בשאלת הנזק.
הפסדיו של התובע עקב הפעלת הפוליסה אצל המבטחת שלו (הפניקס) בגין דמי כינון, הפסדי השתתפות עצמית (לנזק ולירידת ערך) הוכחו באמצעות מסמכים שצורפו לכתב התביעה ולא נסתרו. אשר להתיייקרות פרמיה, מדובר ברכיב שלא הוכח. אמנם, באישור הפסדים של חברת הפניקס צוין כי ההפסד הצפוי בעת חידוש הפוליסה יעמוד על 1512 ₪, אך מודגש כי מדובר בהפסד הצפוי לשנת הביטוח הבאה. התובע תבע הפסד לשלוש שנים, כמכפלה של סכום זה ב – 3.

לא ניתן לקבל דרך הילוך זו.
כדי להוכיח הפסד לא די לצרף אישור על הפסד צפוי אלא יש להוכיח את ההפסד הממשי בפועל. מאחר ובמועד דיון ההוכחות חלפו כבר שנים מספר ממועד התאונה, ולמצער, ממועד תום תקופה הביטוח של התובע אצל הפניקס,
הרי שהיה ביכולתו של התובע להוכיח ולצרף אישורים על ההתייקרות בפועל של הפוליסה. רק במעמד הדיון ביקש התובע להציג אסמכתא על התייקרות הפוליסה (לשנה הראשונה), וטען כי הפוליסה חודשה רק ארבעה חודשים לאחר הגשת התביעה. בשים לב לפער שבין מועד הגשת התביעה לבין מועד ההוכחות, יכול היה התובע להגיש בקשה לצרף מסמכים נוספים או לתקן את כתב התביעה כדי לצרף אסמכתאות אלו. לא ניתן לעשות זאת בשלב ההוכחות עצמו תוך הפתעת שאר הצדדים ובניגוד לסדרי הדין. אין המדובר במסמכים שנתגלו לתובע ביום המשפט, או קרוב לו, אלא בחידושי פוליסה אשר בוצעו באופן שהיה מאפשר לתובע להגישם פרק זמן סביר טרם שלב ההוכחות.

התובע אכן אמר בהגינותו:

ש.
אתה צירפת לתביעה אישור כלשהו שהפרמיה התייקרה ל-3 שנים?
ת.
אני לא צרפתי, אני משלם אוטומטית ביטוח, אני לא מבין בזה. אין לי מושג אם הפרמיה התייקרה או לא.

....

ש.
תאשר לי שיכולת להמציא אישורים בכמה התייקרה הפוליסה שלך?
ת.
אני מניח שאם היו אומרים לי איך להוציא אישורים אז הייתי יכול. אני לא כל כך בקיא באישורים בתהליכים הללו.

על כן, אני דוחה את התביעה ברכיב זה.


ההודעה לצד שלישי

הנתבע מבקש לסמוך על הסכם שצירף להודעה אשר נכרת ביום 3.3.16. בהסכם זה אכן נקבע בסעיף 3 כי דמי השכירות כוללים ביטוח חובה וביטוח מקיף. אולם הסכם זה נכרת לאחר התאונה נשוא הדיון כאן והוא מתייחס למונית שמספר הרישוי שלה הוא 9636725 בעוד שהמונית שהיתה מעורבת בתאונה מספרה 8130025 (להלן – מונית התאונה).

ביחס למונית התאונה הציגו צדדי ג' את ההסכם שנכרת ביום 1.5.15, קרי מספר ימים לפני התאונה. בהסכם זה לא נקבע כי דמי השכירות כוללים התחייבות לבטח את המונית בביטוח מקיף, כפי שנקבע בהסכם עליו סומך הנתבע. ההסכם כולל הוראה ולפיה על הנתבע לשאת בכל הוצאות השתתפות עצמית לפי פוליסת הביטוח של המונית. בנוסף להסכם זה חתם הנתבע על תצהיר ביום 1.5.15 שבו הצהיר כי במקרה של תאונה שבגינה הופעלה פוליסת הביטוח הוא יישא בתשלום ההשתתפות העצמית.

לא ניתן להסיק מהסכם ומהתצהיר כי מדובר בהכרח בביטוח מקיף שכן השתתפות עצמית חלה גם מקום שמדובר בביטוח צד
שלישי בלבד.

לילך אישרה כי בהסכם מיום 3.3.16 אכן היתה התחייבות לביטוח מקיף, אך הסבירה:

ש.
ואחרי שהוא עשה עוד תאונות, החלטת להחתים אותו על מסמך יותר מפורט מזה, ושם ממש ציינת ברחל בתך הקטנה שיש לו ביטוח מקיף, נכון?
ת.
אולי זה על הרכב החדש.

ב"כ צדדי ג' טענה בסיכומים כי הביטוח המקיף המצוין במפורש בהסכם מיום 3.3.16 נעשה לאור ניסיון העבר עם הנתבע אשר עשה מספר תאונות במוניות ששכר מצדדי ג'.
הנתבע אכן אישר בתחילת החקירה הנגדית כי היה מעורב במספר תאונות. על רקע זה תשובתה של לילך מלמדת כי צדדי ג' לא רצו לקחת סיכון נוסף, ראו בנתבע נהג מועד, ולכן החליטו לבטח את המונית גם בביטוח מקיף. מדובר בהתנהלות סבירה לחלוטין, וכאשר משווים את לשונו של הסכם זה עם לשונם של המסמכים מיום 1.5.15 הרי שניתן ללמוד כי מקום שבו היתה כוונה לערוך ביטוח מקיף למונית צוין הדבר במפורש ובמילים ברורות. הדבר גם מלמד על נוהג הביטוחים אצל צדדי ג', כפי שתיארה
לילך העידה:

"99 אחוז מהמוניות שלי הן צד ג' בלבד.... כשהמונית יקרה אז שווה לעשות ביטוח מקיף, כשהמונית לא חדשה אז אין צורך בביטוח מקיף."

מכל אלו ניתן ללמוד כי צדדי ג' נהגו לערוך בדרך כלל ביטוח צד שלישי בלבד ולא ביטוח מקיף, למעט במוניות חדשות, ובמקרה של הנתבע, מדובר בנהג שהיה מועד לתאונות ולכן לא רצו צדדי ג' לקחת סיכון נוסף. אמנם, שיטה זו מטילה סיכון מוגבר על הנהגים השוכרים מוניות, ובכללם הנתבע, שכן במקרה של תאונה עצמית או תאונה שבה הם אשמים, יהא עליהם לשאת בנזקים שנגרמו למונית משום שאין היא מבוטחת בביטוח מקיף. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי מדובר בתנאי מקפח או בלתי סביר (הדבר גם לא נטען) או בהטעיה מצד צדדי ג', שכן כל שוכר מונית יכול להחליט הוא הוא מעוניין להתקשר בתנאים אלה או לא.

הנתבע נשאל על עניין הביטוח ועל ההבדל בין שני ההסכמים ואמר:

כשבאתי ושכרתי את הרכב מהחברה, הובהר לי בבירור שאני משלם על שכירות הרכב, וברגע שאני חתום על זה כשיש תאונה אני משלם השתתפות עצמית, כל ההיקף הביטוחי מדובר בחובה ג' ומקיף על החברה עצמה, שהם עושים את הביטוח ואני רק משלם השתתפות עצמית.

דברים אלו של הנתבע עומדים בניגוד ללשונו המפורשת של ההסכם מיום 1.5.15. אם אכן נאמר לנתבע כי מדובר גם בביטוח מקיף, והוא עדיין חותם על ההסכם כמות שהוא, אין הוא יכול לבוא בטענות כלפי צדדי ג'. כידוע מי שחתם על מסמך מבלי לקרוא אותו אינו יכול לטעון אחר כך כי לא הבין את תוכנו או לא ידע מה כתוב בו. לא מדובר במסמך שנחתם תחת לחץ, עושק או ניצול מצוקה של הנתבע והוא אף לא טען זאת. התרשמתי כי הנתבע מבין יפה את ההבדל בין סוגי הביטוחים והיקפם והוא יכול היה לדרוש שהדבר יצוין במפורש בהסכם עליו חתם. הא ראיה כי בהסכם מיום 3.3.16 כן צוין כי מדובר בביטוח מקיף, ללמדך כי צדדי ג' לא התחמקו מעריכת ביטוח.
הנתבע לא הצליח לשכנע מי אמר לו שיהיה לו ביטוח מקיף לא הוכיח כי
צדדי ג' הטעו אותו או כי התחייבו כלפיו לערוך ביטוח מקיף. לאור הנוהג שהיה מקובל אצל צדדי ג' הרי שברוב המקרים מדובר היה בביטוח צד שלישי בלבד, ולא סביר להניח כי דווקא כלפי
הנתבע
הם היו מתנהלים אחרת ומתחייבים כלפיו בביטוח מקיף ללא ציון מפורש בהסכם, כפי שאכן עשו בהסכם המאוחר יותר עימו.

סוגיה נוספת שהתעוררה בדיון היתה שאלת הכיסוי של הפוליסה שהיתה בתוקף בעת התאונה. מדובר בפוליסה על שם יום טוב אדטו בלבד, קרי שהנתבע אינו מבוטח בה ולכן נהיגתו אינה מכוסה.

הנתבע צירף את הפוליסה לכתב ההגנה וטען בדיון כי קיבל אותה יחד עם כתב התביעה ולא מצדדי ג'. איני מקבל את דברי הנתבע מאחר ולכתב ההגנה לא צורפה פוליסה זו וגם לא היתה סיבה לתובע לצרף אותה.
כלומר, סביר יותר שפוליסת הביטוח של המונית בה נהג הגיעה לידיו בדרך אחרת.
כאשר הקשתה עליו ב"כ צד ג' הוא אמר:

ש.
אני אומרת שיש לך אחריות בתור נהג מונית ובתור אחד שנושא בנזקים, לכל נהג יש אחריות לבדוק שהוא נוסע ברכב שמבוטח הכל על פי חוק וכמו שצריך. לך בתור נהג מונית, יש אחריות יתרה גם על פי חוק לבדוק שאתה מחזיק את המסמכים ברכב שלך ואתה יודע שאתה מבוטח. מה שאתה אומר כעת שלא קיבלת את הפוליסה, שילמת וחתמת ונסעת, זה מה שאתה טוען?
ת.
פוליסת ביטוח היתה ברכב, וגם כשמשטרה בודקת היא בודקת רק את ביטוח החובה, וזה כן היה ברכב. החברה דואגים לביטוח מקיף, גם כששכרתי רכבים מחברות השכרה ושילמתי להם ביטוחים, אז הם דואגים לביטוח. ברגע שחברה אומרת לי שהם עושים ביטוח אז אני סומך עליהם. כל רכב ששכרתי הייתי בטוח שיש לי ביטוח.
ש.
אם היית קורא את הפוליסה ורק בודק שהשם שלך מופיע ואתה מבוטח ואתה שם את הביטוח באוטו כמו כל נהג וקל וחומר נהג מונית, היית רואה שנפלה טעות בשם הנהג ואז יכולת למנוע את כל הסיבה שאנו נמצאים פה היום?
ת.
ברגע שאמרו לי שיש ביטוח מלא, וגם שיש ביטוח עלי, אז אני סומך עליהם.

אם כן, הנתבע אישר כי הפוליסה היתה ברכב.
וגם לילך אישרה כי כך נהוג:

ש.
כשאתם מוסרים את המונית לנהג אתם מוסרים לו גם את ביטוח מקיף וגם ביטוח צד ג'?
ת.
זה לא מתקבל באותו הרגע, אבל כן הוא מקבל. לפעמים הוא מקבל והוא שם באוטו.

לפיכך, המסקנה היא כי הנתבע קיבל את הפוליסה לידיו אך לא עיין בה ולא גילה כי הפוליסה אינה נקובה בשמו. בהקשר זה יצוין כי לילך הודתה בהגינותה כי היא אכן פעלה לשינוי שמו של המבוטח בפוליסה לשם הנתבע אולם עקב תקלה שאין היא יודעת להסביר אותה לא בוצע השינוי בסופו של דבר. היא צירפה אסמכתאות של הבקשה לשינוי השם. עדותה היתה מהימנה עליי שכן האינטרס שלה, כבעלת המונית, הוא לדאוג לכיסוי ביטוחי שהוא עדיף עשרות מונים על ההתחייבות עליה היא נוהגת להחתים את הנהגים השוכרים ממנה מוניות. לא היתה סיבה נראית לעין שלילך לא תדאג לבטח את המונית ולדאוג לשינוי השם. גם מתמלול השיחה בינה לבין הנתבע, נספח 4 לכתב ההגנה שלו, עולה כי לילך סברה כי בעיית הכיסוי היא בשל היותו של הנתבע נהג חדש ולא בשל כך שהפוליסה היתה נקובה בשמו של השוכר הקודם, מר אדטו. הדבר מלמד על תום ליבה של לילך ועל כך כי באותו הזמן לא ידעה מהי בעיית הכיסוי. מטעם זה גם לא עלתה מידי הדרישה לתשלום בגין הנזקים שנגרמו למונית.

אך יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהמחדל לוודא כי השינוי אכן בוצע בפועל. צדדי ג' הם בעלי מיומנות וניסיון בהפעלת עסקי המוניות והיה עליהם להבטיח כי השינוי מבוצע ומונפקת פוליסה המכסה את נהיגתו של הנתבע. מאידך, יש להביא בחשבון את מחדלו של הנתבע עצמו אשר בהיותו נהג מקצועי היה עליו לעיין בפוליסה ולוודא בעצמו כי הפוליסה מכסה אותו. הוא היה מודע לעניין הביטוח והיה עליו לוודא כי פוליסת הביטוח מכסה את נהיגתו ואת אחריותו במקרה של תאונה שבה ייגרם נזק (אם לא במועד החתימה על ההסכם, הרי שלמצער לפני שהוא מתחיל לעבוד בפועל).

בשקלול התנהגותם של צדדי ג' והנתבע, מצאתי כי יש לקבל את ההודעה לצד שלישי באופן חלקי כך שיש לייחס לנתבע אשר תורם בשיעור חמישים אחוז שמשמעותו בעצם אחריות בשיעור מחצית כלפי צדדים שלישיים (לא צדדי ג' הנוכחיים).



התביעה שכנגד

בהתאם לרישיון שצורף לכתב התביעה שכנגד, המונית רשומה על שם אברהם בבאי והנתבע טען כי לצדדי ג' אין עילת תביעה כנגדו לאור הוראות סעיף 22 לפקודת הנזיקין האוסרות על המחאת חבות. אך כידוע, על פי סעיף 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ועל פי הגדרת "רישיון להפעלת מונית" לפי תקנה 485 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961 ובנוגע ל"בעל המונית", קיימת דרישה כי בעלות על מונית, תהיה על שם בעל הרישיון להפעלת המונית, כפי כינויה השגור: "בעל הזכות הציבורית". כלומר, במשרד הרישוי רשומה המונית על שם בעל הזכות, כאילו הוא הבעלים, אך אין בכך כדי לקבוע כי הוא הבעלים הקנייני של המונית. בנקודה זו לא נסתרה טענת צדדי ג' כי הם בעלי המונית, ועדותה של לילך כמו גם תמלולי השיחות ושאר המסמכים שצורפו,
מלמדים כי היא נהגה במונית מנהג בעלים לכל דבר ועניין ומכאן שיש לצדדי ג' עילת תביעה.

לאור הודאתו של הנתבע באחריות לתאונה, ולאור ההסכם עליו חתם הנתבע ביום 1.5.15 המטיל עליו לפצות את צדדי ג' במקרה של נזק למונית, ומשקבעתי כי לא הוכח כי צדדי ג' התחייבו לבטח את המונית בביטוח מקיף, הרי שעל הנתבע לפצות את צדדי ג' בגין הנזק שנגרם למונית. ברי כי בהקשר זה אין חשיבות לעובדה כי הפוליסה היתה על שמו של מר אדטו שכן פוליסה זו נועדה לכסות נזקים שנגרמו לצדדים שלישיים ואילו התביעה שכנגד מתייחסת לנזקים שנגרמו למונית ששכר הנתבע מצדדי ג' ועילתה מבוסס על ההסכם והתצהיר עליהם חתם הנתבע ביום 1.5.15.

נזק זה הוערך בחוות דעת שמאי, ולכך יש להוסיף את שכר טרחת השמאי. התביעה בגין ימי עמידה לא הוכחה.

הנתבע טען כי שילם השתתפות עצמית בסך 5,000 ₪ בגין התאונה הנוכחית, אולם לא המציא שום הוכחה או ראיה לכך אף שמדובר בסכום נכבד. הנתבע טען כי שילם את הסכום במזומן מכסף שנתנו לו הוריו אולם הוא לא צירף תצהיר של ההורים ולא זימן אותם לעדות.
הוא ביקש גם להסתמך על שיחה עם אחד בשם גדי, עובד של צדדי ג', אולם עיון בתמלול השיחה שצורף על יד הנתבע
מלמד כי גדי לא ידע לאשר או להכחיש את עניין התשלום ולכן לא ניתן לקשור בין השיחה לבין התשלום. הדבר תמוה עוד יותר שכן יש להניח כי הנתבע הוא עוסק המתנהל מול רשויות המס, ולכן טבעי ומתבקש כי אם שילם סכום כה נכבד ידאג לקבל קבלה. תשובותיו לשאלה הכיצד שילם סכום ולא לקח קבלה או אישור כלשהו, אינן מניחות את הדעת בלשון המעטה.


מכאן, שלא הוכח כי שולם סכום ההשתתפות העצמית בקשר עם התאונה נשוא תיק זה ולא כי הנתבע יכול היה להסיק מהשיחה עם גדי כי
בעצם התשלום הוא יצא ידי חובתו בתשלום הנזק כולו.


לאור כל האמור לעיל אני פוסק כדלקמן:

התביעה העיקרית:
אין חולק כי במקרה של נזק מחוייב הנתבע בתשלום השתתפות עצמית בסך 5,000 ₪ וסכום זה מוסכם על כולם. כלומר, גם אם היה לנתבע ביטוח צד שלישי כהלכה
הרי שנזקו של
– התובע הוא מתחת לסכום ההשתתפות העצמית. לכן, ממילא היה על הנתבע לשם סכום זה ללא קשר לביטוח. על כן על הנתבע לשם לתובע בתוך 30 יום סך 4190 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1800 ₪.

בתביעה שכנגד
- ישלם הנתבע לצדדים השלישיים סך 7628 ₪ (ימי עמידה לא הוכחו) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.


ניתן היום,
כ"ט סיוון תשע"ח, 12 יוני 2018, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 55044-01/16 איתמר בילו נ' יפים פדבה, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, ש.ל. מוניות ואח' (פורסם ב-ֽ 12/06/2018)