פסקי דין על גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר | פסקי דין על פרויקט 100 - קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בגימנסיה | פסקי דין על פנחס רוטנברג אדוקשיונל טרוסט

19041-11/17 תאק     12/06/2018




תאק 19041-11/17 גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ, פרויקט 100 - קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בגימנסיה נ' פנחס רוטנברג אדוקשיונל טרוסט








בית משפט השלום בחיפה



כ"ט סיוון תשע"ח, 12 יוני 2018

תא"ק 19041-11-17 פנחס רוטנברג אדוקשיונל טרוסט
נ' פרויקט 100 - קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בגימנס ואח'



בקשה מס'
3

בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


מבקשות/הנתבעות

1. גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ

2. פרויקט 100 - קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בגימנסיה


נגד

משיבה/התובעת
פנחס רוטנברג אדוקשיונל טרוסט


החלטה


לפניי בקשה לביטול

פסק דין
, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 22/1/18. פסק הדין ניתן על סמך אישורי מסירה, שנמסרו במסירה אישית, ונחתמו בחותמות המבקשות.
הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 12/2/18, קרי במועד.
המבקשות טענו כי אישורי המסירה מזוייפים, ולא מצויין בהם שם החותם. המבקשות הפנו לכך שהתביעה הוגשה לאחר שהמבקשות הגישו נגד המשיבה תביעה בת.א. (שלום חיפה) 15237-07-16 על סך מעל חצי מיליון ₪.
המבקשות טענו כי נודע למנהלן, מר יצחק מודן, על התביעה במקרה דרך האינטרנט.
התביעה הינה לתשלום דמי שכירות בסך 50,000 ₪, שלא נגבו מהנתבעות בשנים 2013-2014 מתוך התחשבות המשיבה במצבה הכלכלי של המבקשת, וכעת לטענת התובעת, השתפר מצבה, ועליה להשלים את הסכום. יצויין כי מי מהמבקשות שכרו את הנכס של המשיבה משנת 1989 או בסמוך לכך, ושולמו סכומים נכבדים בגין דמי השכירות.
המבקשות טוענות כי מר דוד רוטנברג מטעם המשיבה ויתר על התשלום בזמנים הרלוונטיים, לאחר בקשות המבקשות להפחתת דמי השכירות, כי טרם חידוש חוזה השכירות בשנת 2014 ביקשה המשיבה מהמבקשות תרומה בסכום 50,000 ₪, וכי הדרישה לתשלום הועלתה לראשונה בשנת 2017, ואינה סבירה או כנה.
המשיבה הגישה תשובה, בה התנגדה לביטול פסק הדין. לבקשה צורפו תצהיר גב' אמזלג, מתמחה במשרד ב"כ המשיבה, שמסרה את כתב התביעה, ותצהיר מר דוד רוטנברג.

המשיבה עמדה על כך שלא היה ויתור כלשהו על דמי השכירות, שלא שולמו, וטענה כי אין ללמוד מהמתנתה ויתר. בתשובה מאשרת המשיבה כי המבקשות ביקשו הפחתה בדמי השכירות כתנאי לחידוש השכירות בספטמבר שנת 2014, ומציינת כי העובדה שהשכירות לא חודשה מעידה כי הצדדים לא הגיעו להסכמות. שנית, בחוזה השכירות האחרון משנת 2010 הותנה כי כל שינוי ייעשה בכתב בלבד. בעניין הבקשה לתרומה בסכום זהה לחוב נשוא התביעה, מבקשת המשיבה ללמוד כי המשיבה עמדה על קבלת הסכום, שהמבקשות נותרו חייבות. המבקשת חוזרת על כך שגילוי מצבה הכלכלי הטוב של המבקשת הוא שהביא להגשת התביעה בעיתוי זה, ומאשרת כי למדה את הדבר מהתביעה, שהגישו המבקשות נגדה בתיק הנוסף.
בתשובה לתשובה טענו המבקשות כי אי הגשת תצהיר מבצעת המסירה בבקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה מצדיק כשלעצמו ביטול פסק הדין.
דיון והכרעה
לאחר שקראתי את כתבי בי הדין, אני מחליטה לקבל את הבקשה לביטול פסק הדין, בתנאי שהמבקשות ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 1,755 ₪, ללא תלות בתוצאות פסק הדין.
אני קובעת כי המבקשות לא הטילו ספק באישורי המסירה, החתומים בחותמות שתי המבקשות, הטענה נטענה באופן סתמי, ולא נעשה נסיון להסביר כיצד הגיעו שתי חותמות של שתי המבקשות לאישורי המסירה. עיתוי הגשת הבקשה לביטול

פסק דין
אינו תואם עיון מקרי באינטרנט, והרי בדיון ביום 10/9/17 בתיק 15237-07-16 הודיע ב"כ המשיבה, היא הנתבעת שם, כי הוא מתכוון להגיש תביעה נגד המבקשות. אני קובעת כי טענת הזיוף הינה טענה המצריכה פרטים, והמבקשות הסתפקו בהפרחתה לחלל האוויר ללא פירוט, ללא בדיקת העובודות, תיאור הליכי קבלת המסמכים אצל הנתבעות במענן, וכיצד הן שומרות על החותמות שלהן.
בוודאי אין חובה להגיש תצהיר לאימות כל מסירה של כתב תביעה, ואפילו לא נקבע כך במקרה של הדבקה. הנוהג שהשתרש הוא כי במקרה של העדר חתימה, נדרשת הגשת תצהיר מבצע המסירה.
אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.
מן הצד האחר, וכפי שהצעתי בהחלטה מיום 21/1/18, לא היה מקום לעמוד על עתירה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה בתיק כזה, שאינו דחוף, וכאשר נטען במפורש כי הנתבעות פעילות ומצבן הכלכלי איתן. צודקות המבקשות כי בהינתן שידוע היה כי הן מיוצגות בהליך המתנהל במקביל, היה גם סביר למסור הודעה על הגשת כתב התביעה לבא כחן.

העובדה המשיבה המתינה עד שנת 2017, ולאחר הגשת התביעה על ידי הנתבעות דווקא, על מנת להגיש את התביעה בעילה, שנוצרה בשנים 2013-2014, מלמדת כי אין הצדקה להשארת פסק הדין על כנו, ולסגירת דלתות בית המשפט בפני
המבקשות, ללא מתן הזדמנות אחת להתגוננות. טענתן לויתור על דמי השכירות הינה סבירה בשלב זה, ונתמכת בשיהוי בהגשת התביעה. חזקה על המשיבה, הפועלת בתחום החינוך, כי היא מודעת להמשך פעילות המבקשות, ולא היתה מוותרת על גביית חוב, שיש בו כדי לסייע לפעילותה.
"אכן, ביטול

פסק דין
בהעדר הגנה, גם אם ניתן אותו

פסק דין
כדין, על פניו מותיר טעם שלא מוצה, מה שאולי ראוי היה שיתמצה בגלל טעם פרוצדורלי. בתי משפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה. כך, מן הסתם, גם בענייננו. השאיפה הבסיסית היא, כי "יישמע הצד האחר"
...
עם זאת, משבאה לכלל מסקנה כי ראוי לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד, ביקשה השופטת להבטיח כי הצד שכנגד לא ייצא ניזוק, מכאן החלטתה באשר להפקדת מלוא סכום התביעה, שעליה נתבקשה רשות הערעור בבית המשפט המחוזי וכאן. אני יוצא מהנחה, כי השופטת לא סברה שאין כל סיכוי להגנה. אמנם, טוענת המשיבה כי "חוסר הסיכוי של המבקשת להצליח בערעורה מתגלה על פני הדברים, וכי המבקשת מעלה בבר"ע טענות שמטרתן לשנות ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום כערכאה הדיונית". אך עדיין לא היה למבקשת יומה בתביעה גופה.נ

(3)
בדין נהג איפוא בית משפט השלום כשהשית על המבקשת ערובה רצינית. בקביעת התנאים שבהם מדברת
תקנה 201
("בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים"). הסמכות - כדברי המחבר גורן (שם, 344) "היא רחבה ביותר"; ראו פסק הדין
לוי נ' דקו
הנזכר" (רע"א 1119/05
גולדסיל נ' ביליה
, 27.2.2005, פורסם בנבו).

במקרה דנן אני קובעת כי המבקשת הציגה הגנה סבירה, שאינה קלושה, ויש לשמוע את העדים הרלוונטיים. אין צורך להכריע בשלב זה בטענות לגופן.
בעניין בקשה לביטול

פסק דין
נקבע בע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438 (1983):
"כאשר ניתן פסק-דין בהעדר צד, ואותו צד הגיש בקשה לבטל את פסק הדין על-פי תקנה 227 לתקנות סדר הדין, הרי שיבדוק בית המשפט בעיקר שתי שאלות:
(1)

האם יש למבקש סיכויי הצלחה - אם יבוטל פסק הדין? תוך יישום לגבי המקרה שלנו: האם יש למבקשת לכאורה הגנה של ממש? (ראה: ספרו הנ"ל של ד"ר י' זוסמן, בעמ' 569)
.
בע"א 276/62
[2], בעמ' 354

נקבע בעניין זה: "אין עליו בשלב זה להוכיח ממש את הגנתו. עליו רק לשכנע לכאורה כי יש לו הגנה אם יוכיח אותה..."
(2)

מהי הסיבה, אשר בגללה לא הייתה הופעה מצד המבקש? שאלה זו פחות חשובה מהשאלה הראשונה, אך גם היא בעלת משקל
.
אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.
אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן. במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת (ראה:
ע"א 717/72
[3], בעמ' 799, וכן:
ע"א 84/81
(
בר"ע 25/81
) [4])".

על מנת לאזן בין זכויות הצדדים, תוך העדפת זכות הנתבעות להתגונן, גם אם חדלו באיחור בהגשת בקשת הרשות להתגונן, אני קובעת כי פסק הדין מיום 22/1/18 יבוטל רק בתנאי שהמבקשות ישלמו למשיבה הוצאות משפט בסך 1,755 ₪, ויגישו לי אסמכתא לכך עד ליום 12/7/18.

מהנימוקים דלעיל לא מצאתי הצדקה לחיוב המבקשות בהפקדה, ועניין זה ישקל בהחלטה בעניין בקשת הרשות להתגונן.

ניתנה היום, כ"ט סיוון תשע"ח, 12 יוני 2018, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 19041-11/17 גימנסיה - בתי ספר תיכוניים ע"ש גולדנר בע"מ, פרויקט 100 - קרן ידידות לקידום חינוך והשכלה בגימנסיה נ' פנחס רוטנברג אדוקשיונל טרוסט (פורסם ב-ֽ 12/06/2018)