פסקי דין על ש.ש שרותי מנוף הובלה ומסחר (2000) | פסקי דין על שאול פרץ | פסקי דין על סלומון שלמה פרץ |

10720-04/18 תיק     21/05/2018




תיק 10720-04/18 ש.ש שרותי מנוף הובלה ומסחר (2000) בע"מ, שאול פרץ, סלומון שלמה פרץ נ' מדינת ישראל






בית משפט השלום בנתניה
בצה"מ 10720-04-18 ש.ש שרותי מנוף הובלה ומסחר (2000) בע"מ
ואח' נ' מדינת ישראל
תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני
בפני

כבוד השופטת אתי כרייף
מבקשים

1. ש.ש שרותי מנוף הובלה ומסחר (2000) בע"מ

2. שאול פרץ

3. סלומון שלמה פרץ
נגד

משיבה
מדינת ישראל
החלטה

לפני בקשה לביטול צו מנהלי להפסקת שימוש (להלן :"הצו") לפי סעיף 228(א) לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). הצו הוצא ביום 27.3.18 בקשר לשימושים אסורים במקרקעין הידועים כגוש 7870 חלקה 16, המהווים קרקע חקלאית מוכרזת בתחום רצועת החשמל ביישוב קלאנסווה (להלן:"המקרקעין").
השימושים כוללים עסק לשיפוץ ואחסנה של מבנים יבילים בשטח של כ- 4000מ"ר התחום בגדר אסכורית. המבקשים: ש.ש שירותי מנוף בע"מ, שאול פרץ
וסולומון פרץ (להלן:"המבקשים"), הינם המחזיקים במקרקעין מתוקף הסכם שכירות עם בעל המקרקעין (להלן:"סאלמה") ורישיון עסק שניתן להם על ידי העיריה שהינו בתוקף עד ליום 31/12/18.
הצו נחתם ע"י מנהל היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה לאחר קיום התייעצות, לאחר שהוגשו לעיונו דין וחשבון מטעם המפקח מר אלי טריאקוב, שערך דוחות פיקוח במקרקעין, צילם בשטח את העבודות והמבנים מושא הצו, ערך תשריט וריכז את הליכי האכיפה.
עיקרי טיעוני המבקשים (בתמצית):
המבקשים טוענים באמצעות ב"כ, כי לאור כלל הנתונים העובדתיים והטיעונים המשפטיים אשר פורטו בהרחבה בבקשה ובצרופותיה, במצטבר או לחילופין, יש להורות על ביטול הצו ולחייב את המשיבה בפיצויים.
הובהר כי המבקשת 1 הינה חברה בע"מ בבעלותם של המבקשים 2 ו 3 שהינם אחים בעשור השישי לחייהם, המחזיקים ברישיון עסק כדין במקרקעין מטעם הרשות המקומית להפעלת אחסון מיון וסחר במבנים ניידים.
נטען כי הצו סותר את רישיון העסק. המבקשים חתמו על חוזה שכירות במקרקעין מול בעלי המקרקעין מר מוחמד סאלמה ושילמו למעלה מרבע מיליון ₪. הובא לידיעתם כי העסק עומד בכל האישורים הנדרשים לרבות רישיון להפעלתו בהתאם לחוק רישוי עסקים.
כתב אישום כנגד סאלמה הוגש באותו עניין במסגרת תו"ב 45146-02-18 שנקבע להקראה בפני
כב' השופט דרור קלייטמן בבית משפט השלום בכפר סבא. כתב האישום נמחק ביום 6.3.18, בפתקית, לבקשת המאשימה.
נטען כי העסק פעיל במקרקעין למעלה מ- 6 חודשים מיום תחילת השימוש, וכי במקום קיימים עסקים נוספים רבים כנגדם לא מבוצע אכיפה דומה, אכיפה כאמור לא ננקטה גם נגד בעל המקרקעין סלאמה.
נטען כי לכל הפחות, בנסיבות אלה, היה על המשיבה לערוך למבקשים שימוע לפי כללי הצדק הטבעי לפני כל החלטה מנהלית.
המבקשים עתרו להגשת מוצג וידאו לצורך המחשת האזור ומאפייניו.
תמצית טיעוני המשיבה:
ב"כ המשיבה מתנגדת לביטול הצו ועותרת לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה ובשכ"ט.
נטען כי המבקשים אינם עומדים בתנאי הסף האמורים בסעיף 229 לחוק התכנון והבניה לביטול צו מנהלי וכי הצו הוצא בהתאם להוראות הדין, לאחר היוועצות עם המחלקה להנחיית תובעים ושקלול נסיבות המקרה שאז הוחלט להוציא צו מנהלי להפסקת שימוש ולא צו הריסה. עוד הפנה היא לרף הביקורת השיפוטית לביטול הצו בהתאם לסעיף 229 אף לפני תיקון 116 .
נטען כי מדובר בהפעלת עסק מסחרי בקרקע חקלאית מוכרזת בתחום רצועת החשמל ללא היתר ואין בהסתמכותם של המבקשים על רישיון העסק מהרשות המקומית כדי לאפשר את השימוש האסור במקרקעין בניגוד למצב התכנוני כאשר ממילא על גבי רישיון העסק עצמו נכתב מפורשות כי הוא כפוף לתנאי היתר הבניה. נטען כי אין ברישיון עסק כדי ללמד על המצב התכנוני של המקרקעין.
אשר למועד תחילת השימוש וככל שהעסק החל לפעול בינואר 2018, מועד החתימה על החוזה בין המבקשים לסאלמה, עולה כי טרם חלפו 6 חודשים מיום שהוצא הצו המנהלי ב27.3.18 ואין כל פגם גם בהיבט זה.
אשר לאכיפה הבררנית, הדגישה ב"כ המשיבה כי זו נטענה ללא כלל בסיס עובדתי או משפטי משכך לא ניתן להתייחס אליה באופן ענייני ובכל אופן, המשיבה דוחה טענה זו ומפנה לכך שחזקת התקינות המנהלית לא נסתרה ולו בראשית ראיה. כן הפנתה היא לשיקול הדעת המקל שהופעל ביחס לבחירת הצו ולייעוד הקרקע כמו גם לאכיפה בעדיפות גבוהה בנסיבות אלה. המשיבה התנגדה לאפשרות הצגת המוצג וטענה כי אין בהוכחת קיומו של עסק כזה או אחר במקרקעין כדי לבסס טענת אכיפה בררנית.
ב"כ המשיבה אישרה כי אכן הוגש כתב אישום כנגד בעל המקרקעין בגין אותן עבירות המיוחסות למבקשים בצו המנהלי, ולכך שמדובר באישום שנמחק ביום 6.3.18 וזאת בהנחיית המחלקה להנחיית תובעים עובר להקראה בתיק, לאור הרציונלים ביסוד תיקון 116 והעברת המשקל לאכיפה המנהלית בפרט כשמדובר בשימוש ובניה "טריה" בקרקע חקלאית מוכרזת על גבי רשת החשמל וזאת לשם ביצוע אכיפה מנהלית והפסקת הפעילות הבלתי חוקית באופן מידי וכי שיקולי נוחות הנובעים מהגשת כתב אישום חלף צו מנהלי לא יהוו שיקול.
בתאריך 10.4.18 הוריתי על עיכוב ביצוע הצו עד החלטה אחרת.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטיעוניהם המקיפים של הצדדים, ובכלל החומר הראייתי שצורף להמחשת טיעוניו של כל צד, ראיתי לדחות את הבקשה לביטול הצו ולהתחשב בנסיבות הייחודיות של מקרה זה, כך שתתאפשר ארכה למועד כניסת הצו לתוקף עד ליום 31.12.18 – מועד תפוגת רישיון העסק כפי שניתן למבקשים. להלן יובאו נימוקיי:
המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.
סימן ד' לפרק י' לחוק התכנון והבניה (תיקון 116) נכנס לתוקפו ביום 25.10.17 והוא מסדיר את תחום האכיפה המנהלית בין היתר באופן שהורחבו הצווים ונקבעו לגביהם כללי מסגרת אחידים למתן הצווים ולדרכי ביטולם לצד מהותו ותנאיו של כל אחד מהצווים המנהליים.
מתן צו מנהלי להפסקת שימוש הוסדר מעתה בסעיף 219 (א) לחוק התכנון והבניה, הקובע לאמור:
219. (א) ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית, או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ג), כי יש יסוד סביר להניח כי מתבצע שימוש אסור, רשאי הוא לצוות בכתב על הגורמים המנויים בסעיף 243(ו), ועל כל מי שמועסק בשירותם, להפסיק את השימוש האסור בתוך חמישה עשר ימים מיום מתן הצו (בפרק זה – צו מינהלי להפסקת שימוש); ואולם נותן הצו רשאי לצוות על הפסקת השימוש האסור באופן מיידי אם ראה כי יש בשימוש האסור סכנה לשלום הציבור או לבטיחותו.
(ב) לא יינתן צו מינהלי להפסקת שימוש אלא אם כן התקיימו שני אלה:
(1) לא הוגשו לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקת שיפוטי לפי סעיף 236 בעניין אותו שימוש אסור;
(2) במועד הגשת התצהיר לפי סעיף קטן (ג) לא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהחל השימוש האסור באותו מקום, ולעניין שימוש אסור בבית מגורים – לא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שבו החל השימוש האסור.
(ג) לא יינתן צו מינהלי להפסקת שימוש אלא אם כן מפקח הגיש, למי שמוסמך לתת את הצו, תצהיר חתום בידו שבו ציין את פרטי השימוש האסור שנעשה במקום וכן כי לפי בדיקתו במועד הגשת התצהיר לא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהחל השימוש האסור באותו מקום, ולעניין שימוש אסור בבית מגורים – לא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שבו החל השימוש האסור.
(ד) צו מינהלי להפסקת שימוש יכלול את כל אלה:
(1) פרטים בדבר מיקום המקרקעין שבהם חל הצו;
(2) תיאור העובדות שעל פיהן הוחלט לתת את הצו;
(3) אישור בדבר קיום חובת ההיוועצות לפי סעיף 225;
(4) פרטים בדבר הזכות לבקש את ביטול הצו לפי הוראות סעיף 228;
(5) פרטים בדבר אופן ההתקשרות עם נותן הצו.
מיום 25.10.2017
תיקון מס' 116
שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית. מיום 25.4.2017 עמ' 895 (שגיאה! ההפניה להיפר-קישור אינה חוקית.)
הוספת סעיף 219
סעיף 229 לחוק קובע את התנאים לביטול הצו:
"לא יבטל בית המשפט צו מנהלי אלא אם הוכח לו כי העבודות או השימוש בוצעו כדין או שלא התקיימו הדרישות למתן הצו כאמור בסימן זה, או אם שוכנע כי נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטל את הצו".
מטרת הצו
כידוע, מטרתו של הצו הינה הקפאת המצב ולצד תכלית זו, עומדת גם התכלית למנוע המשך ביצוען של העבירות תוך מתן מעמד בכורה לאינטרס הציבורי בדבר הפסקת פעולות במטרה להילחם בבניה ובשימוש שאינם חוקיים הנעשים בניגוד לדיני התכנון והבניה וזאת מוקדם ככל שניתן, על מנת למנוע מצב בו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית , גם כאשר אין מדובר רק במניעה דחופה ומידית של יצירת עובדות בשטח , אם כי גם למניעת שימוש החורג מהוראות החוק עד לבירור שיפוטי בהליך עונשי בתיק העיקרי (רע"פ 543/12 מסיבות אחים כץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה, רע"פ 47/07 מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נ' גבעת אלונים )
אשר לסמכות המנהלית וחזקת התקינות המנהלית –
ביהמ"ש יפעיל ביקורת שיפוטית על צווים מנהליים באופן מצומצם למדיי, אפשר והדבר יעשה בהסתמך על טיעוני הצדדים ותצהיריהם.
הסמכות להוצאת צו מנהלי מקורה בצורך ליצירת כלי אכיפה יעיל, מהיר ומעשי, תוך שמירה על שלטון החוק בכלל ועל דיני התכנון והבניה בפרט. צו הפסקת עבודות מנהלי אינו בגדר אקט עונשי וחלים עליו כללי המשפט המנהלי. ככלל, עומדת לרשות המנהלית חזקת התקינות לפיה הפעולה המנהלית נעשתה כדין אלא אם הוכח אחרת, לפיכך הטוען כי צו מנהלי הוצא שלא כדין או שנפל בו פגם, עליו הנטל להוכיח זאת (רע"פ 2958/13 תייסיר סבאח נגד מדינת ישראל
)
בחינת טענות הצדדים והשתלבותם באמור לעיל:
לאחר בחינת הנתונים שבפני
, באתי לכלל מסקנה כי הצו המנהלי הוצא כדין, כי הדרישות למתן הצו התקיימו מהותית ופרוצדורלית ולא מתקיימות העילות המצומצמות שנקבעו להפעלת סמכות בית המשפט לביטול הצו כאמור בסעיף 229 לחוק: (א) הוכח כי העבודה או השימוש בוצעו כדין, (ב) לא התקיימו הדרישות למתן הצו, (ג )נפל בצו פגם חמור שבשלו יש לבטלו.
הצו המנהלי ניתן כדין, על יסוד ביקור במקום ולאחר עריכת דין וחשבון על ידי המפקח אשר כלל ברישומיו את מיקום המקרקעין, את העובדות בגינן הוחלט על מתן הצו, לרבות קיום חובת היוועצות עם תובע מוסמך, הזכות לבקש את ביטול הצו ואופן ההתקשרות עם נותן הצו.
אין מחלוקת כי מדובר במקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית וכי אין בידי המבקשים היתר לשימוש חורג במקרקעין, כמו כן, המבקשים עושים שימוש מסחרי במקרקעין לצורך הפעלת עסק להפעלת אחסון מיון וסחר במבנים ניידים ואופיין של העבודות בגינן הוצא הצו, אינו מותיר מקום לספק כי מדובר ב"עבודה אסורה" בהתאם לסעיף 145(א)+203 וכי עלה בידי המשיבה להוכיח, ברמה הנדרשת, כי מדובר בשימוש עסקי מסחרי כעסק לשיפוץ ומכירת מבנים יבילים בקרקע חקלאית מוכרזת ללא היתר לפי חוק התכנון והבניה, כל שכן בהעדר היתר שהנו "בהישג יד".
המבקשים הסתמכו על לרישיון עסק שניתן להם, אשר על בסיסו נחתם חוזה שכירות עם בעל המקרקעין ואולם, מבלי להקל ערך בעובדה זו ובטענת המבקשים כי השימושים נעשים בתום לב ומתוקף מצג שווא שהוצג בפני
הם, טענה זו אינה רלוונטית בהליך הנוכחי ותבחן, במידת הצורך, במסגרת הליך פלילי. לעת הזו, וככל שהדברים נוגעים למתן צו להפסקת פעילות אסורה די בהתרשמות כי מניעת הפעולות האסורות נחוצה כדי למנוע שימוש אסור עתידי וכי נעשתה שימוש במקרקעין בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204 לחוק, בין שהוגש על העבירה כתב אישום ובין שלא (עפ"א (מרכז)16347-10-09 עבד אלתי דאוד מכרי זבן נ' מדינת ישראל
בנוסף, לא מצאתי כי נפלה אי סבירות או אכיפה בררנית מכוונת כנגד המבקשים, כאשר אין בטענות הכלליות שהועלו, או בתמונות שהוצגו, כדי להשפיע על התוצאה המתבקשת להפסיק את השימוש האסור. ספק אם על פי הדין הקיים יש מקום להכריע בשאלה של אכיפה בררנית לאור אופיו של ההליך המנהלי אשר כל תכליתו היא מניעת השימושים האסורים במקרקעין אשר ללא הצו יישארו שם לעולם (עפא מחוזי מרכז 69746-03-16 אמין בדיר נ' ועדה לתכנון ובניה רמלה, עפא מחוזי חיפה 24136-05-16 אילן בן יוסף נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה שומרון) לאור זאת, לרבות בשל מסקנתי הסופית, לא ראיתי לאפשר הגשת מוצג הווידאו.
אשר לעריכת שימוע – גם אם ככל צעד מנהלי מוצדק לערוך שימוע, אין כל חובה שבדין לעשותו ואין בהעדרו כדי להביא לביטול הצו (רע"פ 2034/06 מוחמד שקיר נ' יו"ר הועדה המקומית, רע"פ 6645/11 ששון נ' משרד הבריאות).
מנגד, הגם שרישיון העסק שבידי המבקשים אינו עומד בדרישות חוק התכנון והבניה ואינו יכול לאפשר שימוש שלא כדין במקרקעין, כפי שנקבע לא אחת בפסקי דין רבים, חלקם צורפו לתגובת ב"כ המשיבה, לא ניתן להתעלם מההליך המשפטי בו נבחנו הדברים, כן לא אוכל להתעלם מכך שהמבקשים סברו לכאורה, כי בידם היתר כדין וכי בעל המקרקעין והעיריה בדקו את קיומם של דיני התכנון והבניה כפי שאמורים היו לעשות על פי חוק רישוי עסקים. בהסתמך על כך חתמו הם על חוזה שכירות ושילמו סכום נכבד כאמור.
גם אם בהליך זה טענות ההגנה של המבקשים לא יוכלו לחסות תחת כנפיה של הלכת ויסמרק ע"פ 3891/91 מדינת ישראל
נ' ישראל ויסמרק, עפ"א (מרכז) 16347-10-09 עבד אלתי דאוד מכרי זבן נגד מדינת ישראל
) סבורתני כי המשך הפעילות העסקית המתוארת במקרקעין לפרק זמן קצוב נוסף עד מועד פקיעת רישיון העסק, לא יקשה על החזרת הגלגל לאחור, נדבך משמעותי כשלעצמו בכל הקשור בשימוש בסמכות המינהלית.
כן ראיתי לקחת בחשבון את החלטת המשיבה להגיש כתב אישום כנגד בעלי המקרקעין סלאמה ולבטלו עובר לקיומה של הקראה, בשל הצורך לעשות שימוש בסמכות המנהלית כדי להביא להקפאת ומניעת השימושים לאלתר. אכן מדובר בפרורגטיבה של המשיבה ויחד עם זאת, נראה כי מדובר במהלך מלאכותי לאור הוראות סעיף 219(ב)(1) לחוק הקובע לאמור:
"לא יינתן צו מינהלי להפסקת שימוש אלא אם כן התקיימו שני אלה:
(1) לא הוגשו לבית המשפט כתב אישום או בקשה לצו הפסקת שיפוטי לפי סעיף 236 בעניין אותו שימוש אסור;
על רקע כלל האמור, במסגרת שיקולי הבטלות היחסית, וגם אם המשיבה לא נקטה בצו הדורסני ביותר שבצווים המנהלים, בהינתן כי גם על פי המצג האמור תוקפו של רישיון העסק יפוג בעוד מספר חודשים, ביום 31.12.18, ראיתי לנקוט בדרך ביניים ולאזן בין האינטרס הציבורי והצדק האישי (ע"פ 589/94 מרכז ספורט אזור בע"מ נ' מדינת ישראל
, ד"נ 12/81 שפירא חב' קבלנית בע"מ ואח' נגד מדינת ישראל
) ולאפשר את עיכוב ביצוע כניסת הצו לתוקף.
עיינתי ביתר הטענות והבקשות שהועלו על ידי הצדדים, לרבות תגובת המבקשים מיום 18.5.18 והתמונות המצורפות לה, תגובה אשר הוגשה לאחר החלטתי מיום 13.5.18 (וללא כל החלטה המורה על הגשתה), ולא מצאתי שיש בהן כדי להשפיע על התוצאה.
סיכומם של דברים הריני להורות כדלקמן :
1. לא נמצאה כל עילה לביטולו של הצו.
2. הצו המנהלי ייכנס לתוקפו ביום 31.12.18 .
3. בנסיבות העניין אין צו להוצאות כמבוקש.

המזכירות תמציא החלטתי לב"כ הצדדים.
זכות ערעור כחוק.
ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ח, 21 מאי 2018, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 7








תיק בית משפט שלום 10720-04/18 ש.ש שרותי מנוף הובלה ומסחר (2000) בע"מ, שאול פרץ, סלומון שלמה פרץ נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 21/05/2018)