פסקי דין על ניסים אליהו | פסקי דין על משה מויאל

48744-04/18 רתק     17/06/2018




רתק 48744-04/18 ניסים אליהו נ' משה מויאל








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 48744-04-18 אליהו נ' מויאל




תיק חיצוני:
17/17





בפני

כבוד השופטת
ענת זינגר

המבקש

ניסים אליהו


נגד

המשיב

משה מויאל


החלטה



בפני
בקשה ליתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות במעלה אדומים (כב' השופט אמיר דהאן) מיום 21.3.18 בת.ק. 17/17.

לאחר עיון נמצא כי דין הבקשה להידחות - ללא צורך בתשובה;

עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי המבקש לנוכח נזקי רטיבות שהיו בדירתו ואשר מקורן בדירת שכנו אותו תבע. הנתבע לא כפר למעשה בכך שמקור הנזק בעבודות שבוצעו בדירתו.
בית משפט קמא נהג באורך רוח עם הצדדים ואף קיים שני דיונים (האחד ביום 24.8.17 והשני ביום 24.1.18), כאשר בין המועדים ואף לאחר מכן, נעשו פעולות ע"י הנתבע לתקן הנזק.
התובע בחר להגיש בדיון הראשון חוות דעת אשר לטענתו עלתה לו 1,800 ₪ והוא ביקש כי גם עלות זו תוטל על הנתבע.
ביום 29.8.17
הגיעו עובדים לבצע תיקון, אך מחמת אי שיתוף פעולה של התובע לא התברר אם זה צלח.
בית משפט בערכאה הראשונה פרט את ההליכים השונים, אשר בסמוך לסיומם, התקבלה ביום 15.2.18 הודעה מטעם התובע בה טען כי המפגע עדיין לא טופל. לדבריו, אומנם הגיעו קבלן ופועל להשלים התיקון, אך התקרה עדיין הייתה רטובה ולכן היה צריך לדחות המועד. התובע תמך טענתו באשר לאי תיקון הנזילה, בחוות דעת נוספת. נטען כי עלות חוות הדעת הנוספת עמדה על 600 ₪.
הנתבע מסר בתגובה כי התיקון בוצע אך התובע אינו מאפשר את כניסתו לבית כדי להראות זאת. הטענה בדבר ביצוע התיקונים נתמכה בתמונות מדירת הנתבע, העתק חשבונית וכן תכתובת במסרונים אשר תמכה בטענה שהתובע לא אפשר לנתבע להיכנס לאחר העבודות לדירתו.
ביום 11.3.18
הוגשה תגובה אחרונה מטעם התובע ובה נכתב כי התיקון בוצע ביום 5.2.18 והוא ביקש לזמן לבית המשפט את המומחה שערך את חוות הדעת נוספת, זו שצורפה להודעתו מיום 15.2.18.

מאחר ומועד הקבלה של 600 ₪ אשר שולמה בגין חוות הדעת הנוספת, לימד כי הביקור הנוסף של המומחה בדירה היה ביום 2.2.18, בעוד התובע בעצמו התייחס לתיקון שבוצע ביום 5.2.18, לא מצא בית המשפט להיעתר לבקשה לזימון עורך חוות הדעת ואף לא מצא להורות על החזר עלותה.
נראה כי בית המשפט נתן משקל לעובדה שעלה כי התובע לא מאפשר כניסת הנתבע לדירתו והנתבע מצדו פעל לביצוע התיקון.

בהמשך לאמור -

נקבע כי הנתבע היה אחראי לנזקים בדירת התובע ולפיכך, בית המשפט השית על הנתבע להחזיר את עלות חוות הדעת הראשונה (1,800 ₪) בכפוף להצגת חשבונית וכן לשלם בגין הנזקים שנגרמו לתובע סך של 2,500 ₪ והחזר אגרה.
לא נמצא מקום להשית על הנתבע גם את עלות חוות הדעת הנוספת ונקבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו לפיה הנתבע לא ביצע את התיקונים כפי שהורה לו בית המשפט.

המבקש טוען כי שגה בית משפט קמא כאשר דחה את חוות הדעת הנוספת וכאשר לא מינה מומחה מטעמו לבדוק את טענת הנתבע כי ביצע את התיקון.

אין מקום לקבל את הבקשה
;
עת עלה בפני
בית משפט קמא כי חוות הדעת הנוספת אף שנערכה ביום 7.2.18, הושתתה על ביקור מיום 2.2.18, בעוד אף התובע הודה בעבודה שבוצעה לאחר מכן, ביום 5.2.18 - אכן לא היה מקום לזימון המומחה לחקירה.
אך יתרה מכך, ובעיקר -
עת עלה מתכתובת שהוצגה לבית משפט קמא כי התובע לא אפשר כניסה לדירתו, בדין נקבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו כי הנתבע לא ביצע את כל הנדרש בהתאם להסכמות בהליך.
לא מדובר במקום בו יש מחלוקת מקצועית אם טופל כל הדרוש, באופן שנדרשת הכרעת מומחה נוסף. מדובר במקרה בו התובע לא מאפשר לנתבע להיכנס לדירה ולבחון הנדרש. במקרה זה, בדין לא הכביד בית המשפט על הנתבע בעלות של חוות דעת נוספת ומצא לסיים ההתדיינות.
לא מצאתי כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא, ובוודאי שלא טעות גלויה על פני הפסק, כפי שטוען התובע.

אין צורך לשוב ולהפנות למדיניות המצמצמת את ההתערבות בפסקי דין הניתנים על ידי בית משפט לתביעות קטנות. ר' - רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ. לו, מיום 24.7.2005; רע"א 5710/11 לסרי נ. אוטו שי ראשון לציון בע"מ, מיום 10.5.2012;

רע"א 3238/14 עו"ד מנדל נ. לוי , מיום 21.5.2014; בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ. קורח, מיום 3.4.2008;

רת"ק (מחוזי י-ם) 41785-12-11 דרויש נ. זיני, מיום 27.2.2012; רת"ק (מחוזי חי') 17411-04-12
זיו נ. א.מ יורופ חלפים בע"מ, מיום 7.5.2012;

כבר נקבע כי -

"היעתרות לא מבוקרת לבקשת רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לתביעות קטנות עלולה לסכל את תכלית הקמתו, שהרי היא תאריך את משך ההתדיינות הכולל ותייקר את עלותה של ההתדיינות. הצורך (התחיקתי) להגשים את תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות מחייב, אפוא, לקבוע אמות מידה להענקת רשות הערעור, ואלו תיגזרנה מתכלית זו...
כשאני לעצמי אוסיף, כי לצורך הגשמת התכלית של דיון מהיר, קצר וזול, ראוי שערכאת הערעור תבחן בקפידה יתירה האם הכרחי לדרוש מהמשיב תשובה לבקשת רשות הערעור... או שמא ניתן לדחות את הבקשה ללא צורך בתשובה, כאמור בתקנה 406(א). ..."

(ר' בר"ע 375/08 דלעיל).

מתן רשות ערעור על בית משפט לתביעות קטנות שמורה למקרים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם.
כאשר נתבע מודה כי הרטיבות נעוצה בדירתו, הוא מבצע תיקונים, אך התובע לא מאפשר כניסתו כדי לבדוק מה נותר לבצע, אם בכלל
- בדין לא נמשכה נכונות בית המשפט לדיונים נוספים וניתנה הכרעה ביחס לסכומים שנתבעו.

אעיר בשולי הדברים כי מאחר ובעיות רטיבות עשויות להתרחש מעת לעת, הרי שאין בהכרעה שניתנה לסתום את הגולל על אפשרות לפניה נוספת בעתיד לבית המשפט, אם תעלה רטיבות חדשה אשר יסודה בדירת הנתבע. אם תוגש תביעה נוספת, חזקה כי הדברים ידונו אז, יש לקוות כי במקרה שכזה יאפשר כל צד כניסת הצד האחר לדירתו לבדיקת כל הנדרש.

מאחר ולא התבקשה תשובה לבקשה אמנע מלעשות צו להוצאות (זאת, חרף קיום עמדה הגורסת כי ניתן להטילן אף במקרה שכזה. ר' לדוגמא רע"א 2638/18, רע"א 2911/18).

הבקשה נדחית.

ההחלטה תשלח לצדדים
.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ח, 17 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 48744-04/18 ניסים אליהו נ' משה מויאל (פורסם ב-ֽ 17/06/2018)