פסקי דין על מירי אהרוני | פסקי דין על רויטל זהרוני

26972-03/18 תט     14/06/2018




תט 26972-03/18 מירי אהרוני נ' רויטל זהרוני








בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"ט 26972-03-18 אהרוני נ' זהרוני




תיק חיצוני: 5252310217




בפני

כבוד הרשמת בכירה
מיכל בר


תובעת (משיבה)

מירי אהרוני
ע"י ב"כ עו"ד כלנית כהן


נגד

נתבעת (מבקשת)
רויטל זהרוני
ע"י ב"כ עו"ד אוראל בכר קובי




החלטה

לפני התנגדות לביצוע שטר ובצדה בקשת ארכה להגשת ההתנגדות.

1. רקע הדברים וההליכים
המשיבה פתחה כנגד המבקשת תיק הוצאה לפועל בגין שיק של בן זוגה לשעבר, מר תדהר זהרוני, בסך 7,000 ש"ח שמועד פירעונו 24.2.17, אשר עליו חתמה המבקשת כערבה. המדובר בשיק שנמסר למשיבה ביחד עם שני שיקים נוספים של מר זהרוני, האחד על סך 7,000 ₪ שמועד פירעונו 24.3.17 והשני על סך 6,000 ₪ שמועד פירעונו 24.4.17, שעל כולם חתמה המבקשת כערבה. בגין השיק האמור נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד מר זהרוני והמבקשת. מר זהרוני הגיש התנגדות לביצועו, וזו נדונה בבית משפט זה, כאשר לאחר חקירתו של מר זהרוני ניתנה לו רשות להתגונן (תא"מ 33186-04-17). המבקשת טוענת, כי מתוך טעות בתום לב היא חשבה שההתנגדות שהגיש בן זוגה בתיק הנוסף כוללת גם אותה, ורק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה, הבינה כי שגתה.

בהתנגדותה מתארת המבקשת עסקה שנרקמה בין בן זוגה לשעבר, מר זהרוני, לבין המשיבה ובן זוגה, מר יחיאל גרינוולד, בקשר לייבוא חלקי רכב מאנגליה לישראל. על פי טענתה, הוסכם בין הצדדים כי חלקי חילוף שרכש מר זהרוני באנגליה, בעבורו ובעבור אחרים, יועמסו על מכולה של המשיבה ומר גרינוולד אשר תיובא ארצה. נטען, כי סוכם בין הצדדים כי בגין השילוח ארצה ישלם מר זהרוני למשיבה ולמר גרינוולד סך של 15,000 ₪. נטען, כי בפועל הגיעו החלקים ארצה באיחור של שלושה חודשים, וכי המשיבה ומר גרינוולד סרבו למסור למר זהרוני את החלקים שרכש. נטען, כי המשיבה ומר גרינוולד הגיעו לביתם של המבקשת ומר זהרוני, ודרשו תשלום בסך 38,000 ₪ בגין חלקי החילוף. על פי הטענה, המבקשת ומר זהרוני נאלצו להיעתר לדרישה זו, חתמו על הסכם לפיו עליהם לשלם למשיבה ולמר גרינוולד את הסך האמור והפקידו בידיהם שלושה שיקים, כפי שפורט לעיל. נטען, כי למבקשת ולמר זהרוני לא הייתה כל ברירה זולת חתימה על ההסכם ומסירת השיקים, שכן חלק מחלקי החילוף היו מיועדים לצדדים שלישיים שכבר שילמו עבור החלקים האמורים זה מכבר, ודרשו את חלקי החילוף או לחילופין את כספם בחזרה.
נטען, כי המבקשת אולצה לחתום על השיקים אף שלא היה לה כל קשר למול המשיבה ומר גרינוולד, שאחרת מר זהרוני לא היה מקבל את חלקי החילוף, וכי המבקשת ומר זהרוני הגישו תלונה במשטרה כנגד המשיבה ומר גרינוולד, בגין כפייה ואיומים. נטען עוד, כי חרף חתימתם של המבקשת ומר זהרוני על ההסכם וחרף מסירת השיקים, הותירו המשיבה ומר גרינוולד בידיהם חלק ניכר מחלקי החילוף שרכש מר זהרוני, בשווי של 20,760 ₪.

המבקשת טוענת, כי השתלשלות העניינים שפורטה לעיל מלמדת, כי חתימתה על השיק נשוא תיק זה ושני השיקים הנוספים נעשתה תחת לחץ, כפייה, עושק ואיומים. במצב דברים זה, כך נטען, הן ההסכם והן השיקים מוכתמים באי חוקיות, כך שהמשיבה אינה זכאית לפרוע את השיקים. נטען, כי למבקשת עומדת גם טענת כישלון תמורה, וזאת משום שעל אף חתימת ההסכם כאמור ומסירת השיקים, המשיבה ומר גרינוולד הותירו בידיהם חלקי חילוף בשווי של 20,760 ₪, השייכים למר זהרוני.

ביום 14.6.18 התייצבה הצדדים לדיון בבקשה, שבמהלכו נחקרה המבקשת על תצהירה. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בקצרה.

2. טענות הצדדים
המשיבה
טוענת, כי המבקשת ובן זוגה נהגו בחוסר תום לב, עת מסרו מתוך ידיעה מלאה שיקים שאמורים היו להמשך מתוך חשבון מוגבל. נטען, כי טענות המבקשת ובן זוגה הן טענות סרק, וכי בכל הנוגע לפריטים שלא נמסרו כל שהוצגה היא רשימת פריטים בעלמא. על פי הטענה, אין בידי המבקשת כל ראיות לביסוס גרסתה, ולו בדוחק, ומדובר בהגנת בדים.

המבקשת
טוענת, כי יש לה הגנה טובה מפני התביעה, וכי המשיבה ובן זוגה פעלו בחוסר תום לב שעה שכרכו אותה בפרשיה העסקית שלהם שאין חולק כי הייתה למול בן זוגה לשעבר של המבקשת. המבקשת מדגישה, כי היא מפרנסת יחידה של ילדיה ונעדרת יכולת כלכלית.

3. דיון והכרעה
3.א. הארכת מועד
לפני שאדון בהתנגדות לגופה, אדרש לבקשת המבקשת להארכת מועד להגשת ההתנגדות.

אין חולק, כי ההתנגדות הוגשה באיחור ואין עסקינן בבקשה לקבוע כי ההתנגדות מוגשת במועד.
כאמור, המבקשת
טוענת כי מתוך טעות בתום לב היא חשבה שההתנגדות שהגיש בן זוגה לשעבר בתיק הנוסף כוללת גם אותה, וכי רק לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה, הבינה כי שגתה.

כידוע, על פי תקנה 109 (א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 יש להגיש ללשכת ההוצאה לפועל בקשה בכתב להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף תצהיר וכתב התנגדות ורשם ההוצאה לפועל יעביר אותה לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. לאחר העברת העניין לבית המשפט חלה תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984
אשר מסדירה נושא הארכת המועדים בזן הלשון:
"מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".


שאלת קיומו של "טעם מיוחד" נבחנת בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה ומקרה ולאיזון הראוי בין השיקולים השונים. בין היתר, יש להביא בחשבון את משך האיחור, את הטעמים העומדים בבסיסו ואת סיכויי ההליך אשר מתבקשת ארכה להגשתו (ראו בש"מ 2354/17 יעקב ישראל בצלאל מיורשי המנוחים אהרון וקוציק בצלאל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים (16.03.17)).

אני סבורה כי בנסיבות ענייננו, במאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה, יש לאפשר למבקשת את יומה בבית המשפט ולהאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

ומכאן להתנגדות לגופה;

3.ב. רשות להתגונן
כידוע, לפי הוראות סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע שטר כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן.

ככלל, ניתן לומר, כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, כשם שאין לומר כי רשות תינתן כדבר מובן מאליו. בעשרות שנות פסיקה בנושא זה נקבעו אמות מידה די ברורות בשאלה מתי תינתן לנתבע רשות להתגונן ומתי תידחה בקשתו. ניתן לומר, כי תינתן רשות להתגונן כאשר הנתבע מעלה בתצהירו שיש לו יסוד להגנה, או אפשרות מבוססת של הגנה, או הצעה סבירה של הגנה, או הגנה טובה לכאורה או עובדות המצביעות על סכסוך סביר. כל אלה הם מטבעות לשון שונים של אותו רעיון: שבשלב הזה של המשפט, אין הנתבע צריך לשכנע את בית המשפט בצדקתו. זאת הוא יצטרך לעשות במשפט עצמו. אין בית המשפט השומע את הבקשה צריך לשקול את טיב הראיות של הנתבע ואת מהימנות העדים של הנתבע לעומת אלו של התובע. כל אלו הם עניין למשפט עצמו. על בית המשפט לשקול אם הנתבע הראה סיכוי של הצלחה בטענותיו. הייתה הגנה לכאורה בידי הנתבע - יורשה להתגונן בפני
התביעה; לא הייתה כזו, או אם בית המשפט מתרשם שהגנתו של הנתבע היא הגנת בדים - לא יתן לו רשות להתגונן.

בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 (1990), סיכם כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... ".

הנה כי כן, בשלב זה של בקשת רשות להתגונן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת טענה, ולו בדוחק. עמד על הדברים גם כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ'
warner
,
פ"ד מו(2) 273, 277 (1992), כפי שצוטטו על ידי כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (18.2.08):
"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה"


בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 (1998) נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן: "נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפני
ו...".

בענייננו, הטענות שהועלו בתצהיר המבקשת עשויות להקנות לה הגנה לכאורה מפני התביעה. מאחר שבשלב זה יש להניח, לצורך הבקשה בלבד, כי יהא בידי המבקשת להוכיח את טענותיה שהובאו בתצהיר, הרי שעומדת לה הגנה לכאורית.

4. סוף דבר
ניתנת בזה למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה ללא תנאי, אשר על פי סכומה תידון בסדר דין מהיר, ובאופן שהתצהיר התומך בהתנגדות ישמש כתב הגנה.

התובעת תמציא לבית המשפט ולצד שכנגד את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה בהתאם לתקנות 214ג' ו-214ח' בתוך 30 ימים מהיום. הנתבעת תעשה כן בתוך 45 ימים מהיום.

תצהירי עדות ראשית מטעם העדים יוגשו תוך 90 ימים מהיום על ידי הצדדים במקביל. לתצהירים יצורפו כל המסמכים שעליהם מסתמך העד בעדותו. תצהיר אשר לא יוגש במועד, לא יוגש אלא ברשות בית המשפט.

עד שלא יגיש תצהיר לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו.

מועבר למזכירות לצורך קביעת ישיבה מקדמית.

ניתנה היום, א' תמוז תשע"ח, 14 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










תט בית משפט שלום 26972-03/18 מירי אהרוני נ' רויטל זהרוני (פורסם ב-ֽ 14/06/2018)