פסקי דין על שרעבי מרים | פסקי דין על שרעבי נחשון | פסקי דין על שרעבי אלעד יוסף ואח' | פסקי דין על מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

3049/18 ברמ     25/06/2018




ברמ 3049/18 שרעבי מרים, שרעבי נחשון, שרעבי אלעד יוסף ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו




החלטה בתיק בר"מ 3049/18
בבית המשפט העליון


בר"ם 3049/18



לפני:

כבוד השופטת ד' ברק-ארז


המבקשים:
1. שרעבי מרים


2. שרעבי נחשון


3. שרעבי אלעד יוסף

4. שרעבי אסף

5. שרעבי
ליפז



נ


ג


ד



המשיב:
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו


בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.2.2018 בעמ"ן 47461-12-16 שניתן על-ידי כבוד סגנית הנשיא צ' צפת

בשם המבקשים:
עו"ד גלי הררי
, עו"ד ארנון שצמן
בשם המשיב:
עו"ד קרן מלר

החלטה



1.

בפני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 6.2.2018 (עמ"ן 47461-12-16, סגנית הנשיא
צ' צפת
).
בית
המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על החלטתה של ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן בהתאמה:
ועדת הערר
ו-
העירייה
) מיום 16.6.2016. בד בבד עם הבקשה לרשות ערעור המבקשים הגישו גם בקשה למתן צו ביניים לפיו יעוכבו ביצוע פסק הדין וכן כל הליכי הגבייה הנוגעים לנכס מושא ההליך.

רקע והליכים קודמים

2.
מקורו של ההליך דנן בהשגות על שומת ארנונה שאותן הגישו המבקשים, בני משפחה מורחבת המתגוררים בשכונת כפר שלם בעיר תל אביב-יפו, למשיב, מנהל הארנונה של העירייה. בעיקרו של דבר, המחלוקת בין הצדדים ממוקדת בשאלה האם המבקשים מחזיקים בנכס מסוים המצוי בשכונה, ובהתאם לכך – האם יש לחייבם בתשלום ארנונה בגינו. בהתחשב במצב הנכסים בכפר שלם, יצוין כי המחלוקת נסבה על שאלת ההחזקה בנכס שמספרו הוא 2000399887 וממוקם על-פי הנטען ברחוב ב' 41 (להלן:
הנכס
).

3.
בהשגותיהם טענו המבקשים כי אינם המחזיקים בנכס וכי למעשה הם מתגוררים בנכס של בן משפחה נוסף, רחמים שרעבי (להלן:
רחמים
), ברחוב ב' 43. המשיב דחה את השגותיהם של המבקשים בציינו כי ניסיונו לערוך ביקורת ומדידה בנכס של רחמים נענתה בחוסר שיתוף פעולה מצדו, ולכן אין באפשרותו לאמת את טענותיהם של המבקשים.

4.
המבקשים הגישו ערר על החלטתו של המשיב ובו ביקשו לקבל את המסמכים שעליהם מבססת העירייה את טענת ההחזקה בנכס. הם הוסיפו כי מבחינתם אין כל מניעה לכך שהעירייה תערוך מדידות בדירה ברחוב ב' 43, שבה הם מתגוררים לטענתם, וכי אין ביכולתם לתת את הסכמתם לערוך מדידות בנכס ברחוב ב' 41, שבו אינם מחזיקים.

5.
ביום 17.12.2014 קיימה ועדת הערר דיון שבו הביע המבקש 2, נחשון שרעבי (להלן:
נחשון
), את הסכמתו להשתתף בביקורת בנכס ברחוב ב' 43. עם זאת, ציין נחשון כי רחמים מתגורר בבית זה וכי אם הוא יתנגד לקיומה של הביקורת לא ניתן יהיה לעשות דבר בעניין. להשלמת התמונה ייאמר כי בני המשפחה, מלבד נחשון, לא התייצבו לאותו דיון. נחשון טען כי הוא מייצג אותם, אך ועדת הערר קבעה כי ייפוי הכוח שברשותו אינו מאפשר לו לעשות כן. מכל מקום, הוועדה הורתה כי המשיב יערוך ביקורת בשני הנכסים, כאשר הביקורת בנכס ברחוב ב' 43 תתואם עם נחשון והביקורת בנכס ברחוב ב' 41 תתואם עם קרובי משפחה אחרים (שאינם המבקשים) אשר מתגוררים שם לדבריו.

6.
ביום 16.6.2016 דחתה ועדת הערר את הערר. ועדת הערר ציינה כי המבקשים לא שיתפו פעולה עם נסיונו של המשיב לערוך ביקורת בנכס, ועל כן הוועדה עצמה ביצעה את הביקורת, בנוכחותם של כל חברי הוועדה, בא-כוח המשיב, חוקר שומה מטעם המשיב ונחשון. הוועדה הוסיפה כי במסגרת הביקורת נמסר על-ידי רחמים ובת משפחה נוספת כי רחמים מתגורר לבד בביתו. עוד נמסר כי כאשר הנוכחים התדפקו על דלתה של יחידת מגורים במסגרת הביקורת בסביבתו של הנכס, נחשון יצא ממנה כאשר הוא "לבוש בבגדי בית" אך הכחיש כי הוא מתגורר במקום. נחשון סירב לאפשר כניסה לנכס זה. ועדת הערר ציינה כי בדו"ח הביקורת שהוגש מטעם המשיב לאחר הביקור בנכס צוין על-ידי חוקר השומה, כי להתרשמותו, נחשון מתגורר ביחידה שממנה הוא יצא. ועדת הערר הוסיפה בהקשר זה כי התרשמות זו של חוקר השומה תואמת גם את התרשמותה שלה. כן נקבע על-ידי הוועדה כי המבקשים אינם מחויבים בארנונה על-ידי המשיב זולת

החיוב בארנונה מושא הערר. בסיכומו של דבר, קבעה ועדת הערר כי המבקשים חויבו בדין בתשלום הארנונה.

7.
המבקשים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערר. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישו המבקשים, תוך חיובם בהוצאות, בכפוף לסייג אחד. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי אינם מחזיקים בנכס ואף ניסו לסכל את הניסיונות לברר מיהם המחזיקים בו. עם זאת, בית המשפט המחוזי נדרש לסוגיה נוספת שאותה לא העלו המבקשים – סוגית החיוב הרטרואקטיבי בתשלום ארנונה שהוטל עליהם. בית המשפט המחוזי ציין כי חיובם של המבקשים נעשה רטרואקטיבית – החל מיום 1.1.2009. בשל כך קבע בית המשפט המחוזי, כי יש לחייב את המבקשים בתשלום רק מיום 7.8.2011, שהוא התאריך המצוין על גבי דרישת התשלום הראשונה (בהפנותו לעמ"ן 63922-12-14
מזרחי נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

(19.1.2016) שנסב אף הוא על נכס המשמש למגורים בכפר שלם). בשולי הדברים ציין בית המשפט המחוזי כי טוב יעשו המבקשים אם ישתפו פעולה עם המשיב לצורך מדידה מדויקת של הנכס ופתרון הבלבול בכתובות במקום.

בקשת רשות הערעור והתשובה לה

8.
הבקשה דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לשיטת המבקשים, בקשתם מעוררת שאלה עקרונית שעניינה אופן הסדרתם של חיובי הארנונה בעת שהם נגבים לראשונה, באזורים כדוגמת כפר שלם המיועדים בסופו של דבר לפינוי-בינוי.

9.
לגוף הדברים, המבקשים חוזרים וטוענים כי אינם מתגוררים בכתובת שצוינה בדרישת התשלום שנשלחה מטעם המשיב. עוד טוענים המבקשים כי הם עמדו בנטל להוכיח כי המשיב פעל באופן שאינו תקין, וזאת משום שלא הציג בפני
הם אסמכתה שממנה ניתן ללמוד בגין איזה נכס נשלחה דרישת התשלום, מהו מיקומו וגודלו וכן מדוע יש לשייכו להם. המבקשים מוסיפים ומתייחסים בהקשר זה לקביעה בדבר ניסיונם לסכל את הבירור מיהם המחזיקים בנכס בציינם, בין היתר, כי לא התנגדו לעריכת בדיקה בשטח וכן כי למשיב סמכויות רחבות בחוק שנועדו לאפשר לו לבדוק את הנכס. עוד נטען בהקשר זה כי אין לזקוף את סירובו של רחמים לשתף פעולה עם הביקורת לרעתם של המבקשים שהוא אינו נמנה עמם. המבקשים מוסיפים כי מעיון בדו"ח הביקורת, כלל לא ברור שזו נערכה בנכס מושא הבקשה, כאשר הדבר נובע בין היתר מכך שלוועדת הערר לא הומצא כל אמצעי לזיהוי הנכס, כגון תצלום אוויר או תשריט.

10.
בנוסף, טוענים המבקשים כי מתקיימים שיתוף פעולה והעברת מידע בין העירייה לבין חברת חלמיש, שהיא הגוף שהוטל עליו לבצע את מלאכת הפינוי והשיקום של שכונת כפר שלם. עולה מכאן, כך נטען, חשד כי העירייה פועלת בתחום זה משיקולים הקשורים ברצון לתבוע את סילוק ידם של המבקשים ממקרקעין בשכונה, יחד עם חלמיש, ולא משיקולים של גביית ארנונה. עוד נטען כי העירייה מטילה ארנונה גבוהה על תושבים שאינם מוכנים לגלות לה מידע שבו היא מעוניינת לצורך ביסוס התביעות האמורות. לבסוף, טוענים המבקשים גם לעניין החיוב הרטרואקטיבי. לשיטתם, המשיב לא הביא תימוכין לכך שדרישת התשלום הראשונה נמסרה למבקשים ביום 7.8.2011, בעוד שלטענתם נודע להם על דרישת התשלום לראשונה רק בשלהי שנת 2013.

11.
ביום 18.4.2018 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור ולבקשה למתן צו ביניים וכן קבעתי שאין מקום ליתן צו ארעי בהתחשב במכלול הנסיבות. מבלי להידרש לכל פרטי הבקשות שהוגשו אציין כי בהמשך מסר המשיב את הסכמתו ל"עיכוב הליכי גבייה ואכיפה" ביחס לנכס עד למתן הכרעה בהליך דנן.

12.
ביום 7.6.2018 הוגשה התשובה ובה נטען כי דין הבקשה להידחות. בעיקרו של דבר, המשיב טוען כי הדיון בערכאות הקודמות נסב על טענתם של המבקשים כי אינם מחזיקים בנכס, טענה שכלל אינה עקרונית אלא נסבה על שאלה יישומית שאינה מקימה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיב מוסיף כי לא כל טענותיהם של המבקשים הועלו בפני
ו כבר בשלב ההשגה.

13.
לגופם של דברים מציין המשיב כי הוא סיפק מענה מפורט להשגה נוספת שהגישו המבקשים בשנת 2018, שאף כלל שרטוט. המשיב מוסיף כי טענתם של המבקשים לפיה מוטלת עליהם ארנונה מופרזת אינה נכונה, ולראיה הוא מפנה לכך שמחזיקים נוספים שפנו אליו בטענה כי אינם מתגוררים בנכס נגרעו מהרישום לאחר ששיתפו פעולה עמו בביקורת ובהמצאת אסמכתאות מתאימות. בהקשר זה מוסיף המשיב וציין, כי נכון למועד הגשתה של התשובה, המבקשים עדיין מסרבים לשתף פעולה עם הניסיונות שנעשים מול באי-כוחם לתיאום ביקורת ומדידה. עוד טוען המשיב בכל הקשור לטענות בדבר שיתוף פעולה פסול בין העירייה לבין חברת חלמיש כי מדובר בהאשמות חמורות מאוד שאין להן יסוד. בסיכומו של דבר, המשיב טוען כי המבקשים מנסים להיבנות מחוסר הבהירות הקיים בכל הקשור לכתובות בכפר שלם, וכי כך נהגו לאורך ההליך כולו.

14.
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 14.6.2018 הגישו המבקשים בקשה למתן רשות להגיב בקצרה לתשובה. ביום 17.6.2018 התרתי למבקשים להגיש תגובה קצרה כאמור, וזו הוגשה ביום 19.6.2018. בתגובתם, חזרו המבקשים בעיקרו של דבר על טענותיהם וכן הוסיפו כי טענות אלה הועלו לאורך כל ההליכים באופן עקבי, עוד מהשלב שבו ניהלו אותם ללא ייצוג משפטי. באשר לטענת המשיב כי העביר למבקשים שרטוט במסגרת המענה להשגתם, טוענים המבקשים כי השרטוט אינו מפורט וכי הנכס אינו מסומן על גביו. אציין כי זמן קצר לפני סיום העבודה על התיק הונחה על שולחני בקשה מטעם המשיב להגיב לטענות אלה של המבקשים, אולם בשלב זה לא ראיתי מקום להיעתר לה.

דיון והכרעה

15.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לעומקן אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, אמות המידה החלות על בקשות רשות ערעור בגלגול שלישי שמקורן בהחלטה של ועדת ערר לענייני ארנונה הן מצמצמות. הדברים אמורים ביתר שאת מקום בו מדובר בשאלות יישומיות מתחום הארנונה, אשר ככלל אינן מצדיקות הענקת רשות ערעור בגלגול שלישי (
ראו: בר"ם 1114/14

יוסף נ' עיריית באר שבע
, פסקה 13 (13.4.2014);
בר"ם 8900/17

סייג נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו
, פסקה 13 (24.12.2017)). אכן, המבקשים מנסים לשוות לבקשתם נופך עקרוני, אולם לא השתכנעתי כי התערבות בגלגול שלישי מוצדקת בנסיבות העניין. טענותיהם של המבקשים נוגעות לשאלה יישומית מתחום דיני הארנונה – שאלת ההחזקה בנכס מסוים – והן אינן חורגות מעניינם הקונקרטי של הצדדים, גם אם יש בה מורכבות מסוימת, בהתחשב בנסיבות העניין. התרשמתי כי בית המשפט המחוזי בחן את טענותיהם של המבקשים בהקשר זה באופן יסודי, ואף החליט להפחית את התשלום שבו הם חבים משיקולים של חיוב רטרואקטיבי, וזאת חרף העובדה שהם לא השיגו מפורשות על עניין זה. על כן, איני סבורה שיש מקום להתערב בכך במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

16.
לקראת סיום, קשה להתעלם מכך שמערכת היחסים בין הצדדים, אשר עומדת ברקע של הבקשה, אינה מן המשופרות. דומה שטוב יעשו המבקשים אם ישתפו פעולה עם העירייה, והנחתי היא כי אף העירייה תעשה את המיטב לשיקום יחסי האמון בין הצדדים, בהתחשב במכלול נסיבות העניין. נותר אך לקוות כי הצדדים ישכילו לפעול ברוח זו.

17.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.


ניתנה היום, י"ב בתמוז התשע"ח (25.6.2018).




ש ו פ ט ת

_________________________



18030490_a06.doc

עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

supreme.court.gov.il








ברמ בית המשפט העליון 3049/18 שרעבי מרים, שרעבי נחשון, שרעבי אלעד יוסף ואח' נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו (פורסם ב-ֽ 25/06/2018)