פסקי דין על רג'א סלמאן | פסקי דין על ינון מנור

36094-04/16 סעש     05/06/2018




סעש 36094-04/16 רג'א סלמאן נ' ינון מנור








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


סע"ש 36094-04-16



לפני:

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים): מר עאטף טאטור
נציג ציבור (מעסיקים): מר אריה להב

התובע
:
רג'א סלמאן

ע"י ב"כ עוה"ד ח'טיב מחפוז


-

הנתבע
:

ינון מנור

ע"י ב"כ עוה"ד ארז בר




פסק דין

1.
התובע, עתר לתשלום סכום (קרן) של 425,217 ₪ בגין שורה של זכויות סוציאליות המגיעות לו, לטענתו, בגין תקופת עבודתו, אצל הנתבע ובגין אופן סיומה, כאשר במסגרת הזכויות שתבע קיימות גם זכויות מכח צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן: "|צו ההרחבה") .

2.
מהלך הדיון-
בתאריך 23.11.16 התקיים, לפני כבוד הרשמת ר. טרנר, דיון מוקדם מקיף במהלכו השמיעו הצדדים את טענותיהם, התייחסו זה לטענותיו של רעהו וענו לשאלות ביה"ד. בסיום הדיון ניתנה החלטה על השלמת ההליכים המקדמיים ועל הגשת תצהירי עדות ראשית.
בזיקה להחלטה הנ"ל הגישו הצדדים, את תצהיריהם ובתאריך 14.01.18 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו על תצהיריהם התובע והעדים מטעמו - בניו: מר נביה ומר סמיר סלמאן (להלן יקראו: "מר נביה" ו"מר סמיר" בהתאמה, או "נביה" ו"סמיר"), אשר הועסקו אף הם תקופות שונות אצל הנתבע, כן נחקרו הנתבע, מר אברהם אלינגולד (להלן: "מר אלינגולד")שניהל לול בקיבוץ אולמות ושהשתמש בשירותיו של הנתבע, מר ערן כהן (להלן: "מר כהן") שעבד כשכיר אצל הנתבע בשנים 1998 עד 2014, לסירוגין, ואשר, בין היתר ניהל צוות וטיפל בלולים) ומר אלון אדרת (להלן: " מר אדרת"), המשמש כמנהל התפעול אצל הנתבע
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד, לצדדים, לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ומשאלו הוגשו (סיכומי התובע בתאריך 04.03.18, סיכומי הנתבע בתאריך 23.04.18 וסיכומי תשובה, מטעם התובע,
בתאריך 25.04.18 ) הבשיל התיק למתן

פסק דין
.

3.
להלן העובדות הרלוונטיות

כפי שהן עולות מחומר הראיות -
א.

הנתבע הינו עוסק מורשה המספק שירותי ניקוי לולים ומתן חיסונים לעופות בלולים השונים.
ב.

התובע, בן 59 שנים, תושב כפר עג'ר שברמת הגולן, הועסק בשירותי הנתבע, תקופה שנויה במחלוקת.
ג.

בינואר 2014 נפגע התובע במהלך יום עבודה ובעקבות כך שהה בחופשת מחלה למשך 18 חודשים.
ד.

על יחסי העבודה שבין הצדדים חל צו ההרחבה בענף החקלאות
(להלן: "צו הרחבה בענף").
ה.

לא נחתם הסכם עבודה בין הצדדים.
ו
.
דו"חות הנוכחות שהוגשו הם נכונים אך הצדדים חלוקים בעניינם בנוגע לשאלה - האם המועד המצוין בהם הינו מועד היציאה מהבית או מועד תחילת העבודה בפועל.

4.
להלן רשימת הפלוגתאות בהן עלינו להכריע:
א.

מה הייתה תקופת עבודתו של התובע בשירות הנתבע? ומה היה היקף העסקתו ?
ב.


מהו שכרו הקובע של התובע והאם יש לכלול בתוכו את הרכיב שנקרא "פרמיה", אם לאו?
ג.

מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים? והאם בנסיבות אלו
זכאי התובע לתשלום פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
ד.

האם זכאי התובע להפרשי שכר?
ה.

האם זכאי התובע להחזר מפרעות שקוזזו משכרו?
ו.

האם זכאי התובע לתשלום בגין תוספת ותק?
ז.

האם זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית?
ח.

האם זכאי התובע לתשלום בגין תוספת יוקר?
ט
.
האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים?
י.

האם זכאי התובע לתשלום בגין תוספת משפחה?
יא.

האם זכאי התובע לתשלום בגין מענק שנתי/ משכורת י"ג?
יב
.
האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי כלכלה?
יג
.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מסירת חוזה עבודה?
יד.

האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מסירת/ הנפקת תלושי שכר?
טו.

האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בימי המנוחה?
להלן נדון בפלוגתאות שבמחלוקת כסדרן;

5.
מה הייתה תקופת עבודתו של התובע בשירות הנתבע?
התובע טען, כי
החל לעבוד בשירותי הנתבע, כעובד שכיר, בענף העופות והלולים מיום 01.03.06 ועד ליום 16.08.15 עת הודיע לו הנתבע על פיטוריו המידיים שנכנסו לתוקף באותה שעה.
הנתבע מאידך טען,
כי עד לחודש 4/11 עבד התובע אצלו, במשרה חלקית, באמצעות קבלני משנה, בניו -מוחמד ונביה סלמאן ומחודש 04/2011 ועד המועד בו הוא נפגע בתאונת עבודה, עבד התובע אצלו, כשכיר, באופן מלא וקיבל את מלוא שכרו ישירות ממנו.

דיון והכרעה-
כלל ידוע הוא כי, נטל הוכחת תקופת העסקה רובץ על כתפי העובד (דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ - נתי גפן ואח', כו(1) 547). סעיף 2(א)(2)לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב - 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד") קובע כי על המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר תנאי עבודתו לרבות, תאריך תחילת עבודתו.
הסעיף הנ"ל העביר את נטל ההוכחה בסוגיות שונות אל המעסיק (ע"ע 300162/96חברת בתי מלון פנורמה ירושלים בע"מ - וואיל סנדוקה ומאהד סנדוקה,
מיום 01.06.04).
סעיף 5א לחוק הנ"ל קובע כי: "
בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.
"

הנתבע לא מסר הודעה לתובע ולא פירט את תנאי עבודתו בהתאם לסעיף 2 לחוק הודעה לעובד (ראה עדות הנתבע עמ' 56 שורות 10-11 לפרוטוקול). כך, שהנטל לסתור את טענת התובע כי
החל את עבודתו אצלו בחודש מרץ 2006 מוטל עליו.
הנתבע הצהיר, "
אני מכיר את התובע מאז 08/1998 עת החל לעבוד אצלי, כקבלן משנה וזאת עד ליום 10/2005 מבלי שנתקיימו יחסי עובד מעביד, אציין כי בתקופה הנ"ל ועד לשנת 2011 למעשה התנהל התובע כ"ראיס" העסיק עובדים בעצמו ובאמצעות בניו כאשר הוא המוציא והמביא והמחליט הבלעדי מי יעבוד היכן ובמה ואף קבע את שכרם של העובדים הנ"ל"
(סעיף 2 לתצהיר).
הנתבע הוסיף והצהיר, כי "
החל מחודש 11/2005 ועד לחודש 04/2006 הועסק התובע יחד עם עובדים נוספים כאמור לעיל, מהכפר רג'ר אצל בנו, מוחמד סלמאן ונביה שעבדו כקבלן משנה אצלי"
"
כאמור, במהלך תקופת עבודתו של התובע אצל בניו שעבדו אצלי כקבלני משנה, החל מחודש 04/2006 ועד לחודש 04/2011
חלק ממשכורתו של התובע לבקשתו שולמה באופן ישיר אליו והחלק השני שולם לבנו, כקבלן משנה...
" עוד הוסיף והצהיר כי "
מחודש 4/2011 ועד לחודש 01/14 (מועד תאונת העבודה) עבד התובע אצלי באופן מלא ואף קיבל את מלוא שכרו ומעבר לכך ישירות ממני"
(סעיפים 3-5 לתצהיר)
.
הנתבע נשאל:"...משנת 2006 ועד אפריל 2011 התובע עבד אצלך משרה חלקית?", ועל כך השיב כי: "נכון." (עמ' 53 שורות 27-28 לפרוטוקול).
גם שאר המסמכים שצורפו מעידים, כי כבר בשנת 2006 התחיל התובע לעבוד כשכיר בשירותי הנתבע; התובע לא הציג דוח נוכחות או תלוש שכר עבור שנת 2006 ותלושי השכר הינם מחודש ינואר 2007 ואילך אך בתלושי השכר צויין, כי
מועד התחלת העבודה הינו
01.03.2006, כאשר גם הוותק של התובע בא ידי ביטוי ותאם את מועד תחילת העבודה כך ולמשל בינואר 2007 צויין וותק של 11 חודשים.
לאמור נוסיף, כי התובע צירף לתצהירו, ההתכתבויות בין הצדדים בחודש דצמבר 2015 בעניין דרישתו לתשלום זכויות, ובתשובת בא כוח הנתבע דאז, עוה"ד ג'אנט עדווי, נרשם כך "
בשנת 2006, הסכימו מרשך ומרשי לשנות את אופן העבודה, ובכך התחיל למעשה מרשך לעבוד כשכיר אצל מרשתי. מרשך עבד משנת 2006 ועד שנת 4/2011 בחצי משרה אצל מרשי, כשהוא מסכים ומבין המשמעות לשינוי עבודתו כשכיר. באותה תקופה, היינו משנת 2006 ועד 4/2011 קיבל מרשך משכורת בממוצע כ 4500 ₪ לחודש. כמו כן בחודשים 10-12/2012 עבד מרשך במשרה חלקית וקיבל שכר בממוצע של 4500 ₪.
מאז מאי 2011 (למעט חודשים 10-12/2012 כאמור לעיל) עבד מרשך אצל מרשתי במשרה מלאה וקיבל שכר חודשי שעמד על כ 9000 ₪ בממוצע"
(סעיפים 2-3 לנספח ג'1 לתצהיר).
כך שהוכח להנחת דעתנו כי התחלת עבודתו של התובע היתה במרץ 2006.

ביחס למועד סיום העסקת התובע
- הנתבע הצהיר כי התובע סיים את עבודתו ביום 16.08.15 (סעיף 17)
זאת גם לשיטת התובע (סעיף 19 לתצהירו) ובהתאם למכתב הפסקת עבודה שנמסר לו ביום 16.08.15 (נספח ב ו- ב'1 לתצהיר התובע).
לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע החל עבודתו אצל הנתבע בחודש מרץ 2006 וסיים ביום 16.8.15 ובסה"כ עבד אצל הנתבע 113.5 חודשים, כאשר 18 חודשים מינואר 2014 עד 8/15 הוא לא עבד בפועל.

באשר להיקף העסקתו של התובע-
כאמור לעיל, התובע טען כי הוא עבד במשרה מלאה ואילו הנתבע טען, כי
התובע עבד אצלו באמצעות קבלן משנה, שהם בעצם בניו - מוחמד סלמאן ונביה, במשרה חלקית עד ה- 4/2011. לגרסתו
"במהלך תקופת עבודתו של התובע אצל בניו שעבדו אצלי כקבלני משנה, החל מחודש 04/2006 ועד לחודש 04/2011 חלק ממשכורתו של התובע לבקשתו שולמה באופן ישיר אליו והחלק השני שולם לבנו, כקבלן משנה
" (סעיף 4 רישא) (ההדגשות אינן במקור- א.י.).
לאישוש טענותיו הציג הנתבע כרטסת הנהלת חשבונות (נספח א' לתצהירו) וחשבוניות חלקיות (נספח ב') המעידים על כך שהוא שילם בשנים 2006-2012, לבניו של הנתבע מחמוד ונביה סלמאן, כספים בעבור אספקת שירותים.
אלא שכל גרסת הנתבע, מבוססת על עדותו, אשר בענין זה לא מצאנו שניתן להסתפק בה.
תחילה יוער, כי כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה על ידי הנתבע, אינה קריאה לא ניתן לדלות ממנה כל מידע ולכן לא יכלנו להתייחס אליה.
בפנקס שעות עבודה ובתלושי השכר שהוצגו לפנינו, לא מצאנו כל אינדיקציה כי התובע עבד במשרה חלקית, ובעצם נהפוך הוא; בתלושים הראשונים כלל לא צויינו שעות והחל מ- 01/2009 צוינו בתלושים שעות עבודה שונות הנעות בין 170 שעות עבודה ו- 200 שעות. ציון שאינו תואם את גרסת הנתבע, שכן מדובר בהיקף שעות מלא ואף מעבר. זאת ועוד, החל חודש 01/2010 ועד לחודש 04/2011 צויין בתלושי השכר בקטגוריה המיועדת ל"חלקיות המשרה" - 100%.
הנתבע נחקר בנושא זה והוא העיד ושב והעיד כי המדובר "
בטעות רישומית של הנהלת חשבונות"
(עמ' 54 שורות 9-16 לפרוטוקול ועמ' 55 שורות 9-11 שם), הסבר שהינו סתמי ולא שכנע אותנו, כאשר לכל הפחות, היה על הנתבע להגיש תצהיר מטעמו של מנהל החשבונות בעניין זה.
לנוכח האמור לעיל והיות והנתונים שברישומים אינם עולים בקנה אחד עם הצהרותיו של הנתבע בדבר היקף העסקתו של התובע, ומכאן שגרסתו נעדרת תמיכה ראייתית כדין, הרינו
דוחים את גרסתו כאילו הרישום בתלושי השכר, בדבר היקף שעות העבודה, אינו נכון ובהתאם לכך הרינו קובעים כי התובע עבד בשירותי הנתבע החל מחודש מרץ 2006 ועד לתאריך 16.08.15 בהיקף של משרה מלאה. ובהתאם לכך יחושבו זכויותיו.

6.

מהו שכרו הקובע של התובע והאם יש לכלול בתוכו את הרכיב שנקרא "פרמיה", אם לאו?
התובע טען, כי
א.

הוא לא ידע לקרוא ו/או לפענח תלושי השכר הבודדים שהגיעו לידיו ו/או להבין את המשמעות ו/או ההשלכות של תלושי השכר והרכיבים המצוינים בהם.
ב.

לאחר תאונת העבודה, הסתבר לו, כי תלושי השכר ורכיבי השכר המופיעים בהם, אינם משקפים, נכונה, את השכר האמיתי שהיה אמור לקבל ולא את התנאי העבודה ולא את המציאות.
ג.

תלושי השכר שקיבל הם פיקטיביים, כאשר העלאת שכרו צוינה כפרמיה והנתבע בכוונה בחר לא לציינה כשכר יסוד ומכאן שתלוש השכר לא שיקף נכונה את התעריף השעתי ו/או היומי שלו ובכך גם נפגעו זכויותיו הסוציאליות.
הנתבע מנגד טען, כי
א
.
התובע קיבל מדי חודש בחודשו את תלושי השכר המפרטים את שכרו ובמשך כל תקופת עבודתו הוא לא הלין ולא טען טענה כלשהי נגד תנאי עבודתו, כאשר טענותיו הועלו לראשונה רק אחרי סיום יחסי העבודה.
ב
.
לתובע שולם תשלום הנקרא בתלוש השכר "פרמיה" והוא מגלם את כל תנאי השכר הקבועים בחוק ובצו ההרחבה, כאשר דבר זה היה ידוע ואף מוסכם על התובע אשר נהנה במשך כל החודשים מהפרמיה אשר מהווה למעשה יותר ממה שמגיע לו על פי דין.
ג
.
בהתאם לפסיקה חזקה על העובד המקבל תנאי עבודה במשך תקופה ממושכת, ללא כל הסתייגות ו/או התראה, כי הסכים להם.
ד.

במשך כל שנות עבודתו התובע לא דרש זכויות נוספות כאלה ואחרות וזאת כי היה מוסכם בין הצדדים, כי שכרו, הגבוה יחסית בנוסף לתשלום הפרמיה הינו בגין כל הזכויות המגיעות לו על פי צו ההרחבה ואף מעבר לכך.
ה.

שתיקתו של התובע יוצרת הסכם עבודה חדש בין הצדדים המשנה את ההסכם המקורי.

דיון והכרעה-
בהתאם להלכה הפסוקה, רכיב שכר כגון: "תוספת"
או "פרמיה" אינו קובע אם הוא חלק משכר היסוד של העובד, אלא יש לבחון ולקבוע את מהותו האמיתית של התשלום (דב"ע נו/3-174 מקולאו צ'ייקובסקי - שלב הקואופרטיב המאוחד להובלה, פד"ע לא 425), כאשר על מנת לבחון אם יש לראות ברכיב מסוים כחלק מהשכר הקובע או לאו, יש לראות כיצד חושב אותו רכיב ועל בסיס מה שולם לעובד.
תלושי השכר של התובע לשנים 2007 ועד ינואר 2014 הוגשו לתיק בית הדין (נספח א לתצהיר התובע). מעיון בהם עולה ששכרו של התובע עמד תחילה על סכום של 5,000 ₪ ברוטו (כ- 4,550 נטו) מאוחר יותר, וב- 5/2011 השתנה שכרו,
כך שמאז ועד 1/2014 עלה שכרו והשתנה, מידי חודש, על פי רכיבי השכר ששולמו, כך ששכרו נע
בין 5,155 ₪ ל-12,500 ₪ (בערכי ברוטו) וכפי שציין התובע בעדותו "
כמה שכתוב בתלוש, 8,000, 9,000, לפעמים 10,000 ₪ אין חודש דומה לשני"
(עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול), כך ולמשל בחודש 5/2011 קיבל התובע שכר יסוד בסך של 3,948 ₪
ופרמיה בסך של 601.67 ₪, בחודש 6/2011 קיבל התובע שכר יסוד בסך של 3,780 ₪ ופרמיה בסכום של 5,629.17 ₪ בחודש 4/2013 קיבל התובע שכר יסוד של 6,580 ₪ ופרמיה 1,724.82 ₪ ובחודש 8/2013 קיבל שכר יסוד של 6,405 ₪ ופרמיה בסכום של 4,373.08 ₪.
הנתבע טען, כי רכיב הפרמיה מגלם כל תנאי השכר הקבועים בחוק ובצו ההרחבה אך מעבר לטענה כללית זו הוא לא פירט, גם בעדותו לא הוסיף ולא ידע להסביר:
"ש.
... תוכל לפרט לי איזה זכויות סוכם שהפרמיה מכסה?
ת.
כל התנאים הנוספים.
ש.
תוכל לומר לי איך נעשה החישוב?
ת.
החישוב בחלק מהחודשים כלל בתוכו שהוא החסיר עבודה, כלל בתוכו הבטחת הכנסה. לא יכול לומר בדיוק איך בניתי את זה.
ש.
למה בכלל קראת לתשלומים האלו פרמיה? למה לא כללת אותם בשכר היסוד?
ת.
(חושב) לא יודע לומר."
(עמ' 55 שורות 14 -22 לפרוטוקול).
הנתבע גם לא ידע להסביר איך יכול להיות שהפרמיה הגיעה, בחודשים מסוימים, ליותר משכר היסוד (עמ' 57 שורות 14-15 לפרוטוקול). חרף כך, שניהם, התובע והנתבע, מסכימים שרכיב הפרמיה השתנה לפי שעות העבודה; התובע נשאל בחקירתו הנגדית:
"ש.
כשנפגעת בתאונת העבודה בשנת 14' הלכה למעשה, כמה השכר שהיית אמור לקבל מהנתבע בשורה התחתונה?
ת.
כמה שכתוב בתלוש, 8,000, 9,000, לפעמים גם 10,000 ₪ אין חודש דומה לשני.
ש.
מציגה לפניך תלוש חודש 10/13, חודשיים בערך לפני התאונה. הסכום שכתוב בתלוש 10,000 ₪ זהו שכרך?
ת.
בסדר גמור, מה שהיה מעביר לי לחשבון, אמרתי לך כבר שלא הסתכלתי על התלושים, אין חודש הדומה למשנהו, בערך מ- 7,000 ₪ עד 10,000 ₪.
ש.
לפי מה זה השתנה? שעות העבודה?
ת.
כן. "
(עמ' 9 שורות 3-11 לפרוטוקול)
גם הנתבע בחקירתו אישר כי הפרמיה כוללת גם תשלום בגין שעות, לטענתו, שעות נוספות (עמ' 57 שורות 11-12 לפרוטוקול).
לפיכך, מהעדויות, ומהעובדה ששכרו, של התובע, השתנה
ו"אין חודש דומה לשני", שוכנענו, כי רכיב הפרמיה היה כרוך ותלוי בעבודה ובשעות עבודה, ולא שוכנענו כי גילם זכויות נוספות שמקורן בצו ההרחבה שכן הנתבע לא ידע לציין ולו זכות אחת מאלו המנויות בצו ההרחבה, לא ידע להגיד מתי שמע על צו ההרחבה ו/או מה זה צו ההרחבה (עמ' 53 שורות 13-26 לפרוטוקול).
התובע מצידו לא נתן כל הסבר חלופי עבור מה שולמה הפרמיה ואף לא טען וממילא לא הכיח כי חל שינוי, במהלך השנים- וליתר דיוק במאי 2011- במסגרת עבודתו או בשיטת תשלום השכר ומהו הבסיס לחישוב רכיבים אלה.
משכך, הרינו קובעים כי תחת רכיב ה"פרמיה", שולמה לתובע תמורה לעבודה בשעות לרבות עבודה בשעות נוספות , שכן תחת הרכיב שכר יסוד שולם, לרוב, שעות בהיקף של משרה מלאה.
בנקודה זו נוסיף ונציין כי לא הוכח לפנינו כי ההסדר היה בגדר פיקציה, וכן לא מצאנו כי בנסיבות המקרה כאן, היה בו פסול.
התובע נשאל בחקירתו הנגדית מה פיקטיבי בשכרו, והוא לא ידע להסביר:
"ש.
כשהצגת לך את התלוש מתחילת עבודתך, 4,700 ₪ זה היה שכרך?
ת.
כן, מאשר.
ש.
אם אציג לך תלוש מהתקופה היותר מאוחרת לאחר העלאה, זה עמד על 10,000 ₪ בחודש 10/11 סך של 10,100 ₪ זה תואם את מה שקיבלת?
את מה שסיכמת עם הנתבע?
ת.
אנו לא סיכמנו על סכום.
ש.
האם היתה מקובלת עליך תוספת זו? שהוא נתן לך מ- 4,700 ₪ למעל 10,000 ₪.
ת.
כן.
ש.
אז למה אתה אומר כי התלוש הוא פיקטיבי, האם אתה יודע מהי המשמעות?
ת.
לא. לאחר שבא כוחי מסביר לי את השאלה, מהו פיקטיבי, תלוש לא נכון. תראי, אחרי שהלכתי לעורך דין, התגלה לי שיש הרבה דברים שמגיעים לי ולכן בגלל זה אולי אמרתי את הדברים האלה."
(עמ' 14 שורות 7-18 לפרוטוקול)
בהקשר זה ראוי להוסיף, כי אין לקבל את טענות התובע ביחס למהימנות התלושים גם מאחר שלגביהם טען דבר והיפוכו (כך ולמשל בפרק המתייחס לחלקיות משרתו הוא נאחז ברישום שבתלושים ובעניין גובה שכרו הוא מבקש להתעלם מהם ולהצהיר כי הינם פיקטיביים) וזאת ללא כל תשתית ראייתית מתאימה.
התובע גם לא ידע להסביר איך אופן תשלום שכרו והרכיבים המופיעים שם פגעו בתגמולי המל"ל שקיבל בעקבות התאונה, כאשר יצא שהוא קיבל תגמולים בהתאם לשכרו, וכך הוא העיד בנדון:
"ש.
כשנפגעת בתאונת העבודה בשנת 14' הלכה למעשה, כמה השכר שהיית אמור לקבל מהנתבע בשורה התחתונה?
ת.
כמה שכתוב בתלוש, 8,000, 9,000, לפעמים גם 10,000 ₪ אין חודש דומה לשני.
ש.
מציגה לפניך תלוש חודש 10/13, חודשיים בערך לפני התאונה. הסכום שכתוב בתלוש 10,000 ₪ זהו שכרך?
ת.
בסדר גמור, מה שהיה מעביר לי לחשבון, אמרתי לך כבר שלא הסתכלתי על התלושים, אין חודש הדומה למשנהו, בערך מ- 7,000 ₪ עד 10,000 ₪.
ש.
לפי מה זה השתנה? שעות העבודה?
ת.
כן.
...
ש.
כמה קיבלת מהמל"ל כשנפגעת, דמי פגיעה עבור שלושת החודשים בהם היית באי כושר?
ת.
... משיב כי חודשי קיבלתי בשלושת החודשים הראשונים 7,000 ₪ לחודש. כך במשך שלושה חודשים ובמשך שלושת החודשים ביחד 21,000 ₪.
ש.
מציגה לפניך אישור מאת המל"ל עבור התגמולים שקיבלת בעצם בשלושת החודשים בהם היית באי כושר, שילמו לך מה שאמרת כרגע בערך 22,000 ₪ אבל כתוב כי הבסיס הינו בסך של 30,700 ₪ רבע שנתי. האם נכון?
ת.
לא מבין.
ש.
חוזרת על השאלה. כלומר לפי זה החודשי שלך היה 10,200 ₪ כך שילם לך המל"ל.
ת.
כן.
ש.
אז היכן הפגיעה אם כך, הרי הוא שילך לך לפי 10,200 ולא פחות. אז למה טענת שאחרי הפגיעה גילית שהמעסיק לא הפריש סכומים מתאימים למל"ל? חוזרת על מה שהצהרת בסעיף 16 לתצהירך.
ת.
בסדר, לא מתנגד, את אומרת איך מ- 7,000 ₪ עד 10,000 ₪. לקחתי להם את שלושת התלושים האחרונים של העבודה ולפי זה הם שילמו.
לאחר שבית הדין מסביר לי את סעיף 16 לתצהירי ומסביר לי, משיב כי המל"ל נתן לי לפי הרף המקסימלי שקיבלתי מהנתבע כשכר, משיב כי הם נתנו לי שלושה חודשים, רק שלושה חודשים את הסכום הזה.
ש.
אבל הבסיס לחישוב חישבו לך את הגמלאות שלך לפי שכר של מעל 10,000 ₪. אז לא היתה שום פגיעה שהיית אמור לגלות בנקודת זמן זו?"
(עמ' 9 שורות 3-27 לפרוטוקול ועמ' 10 שורות 1-10 שם).
לפיכך הרינו קובעים, כי אותם רכיבי "פרמיה", בתלושי השכר של התובע, היוו תשלום בגין תפוקת עבודה ושעות עבודה נוספות אך אין בכך כדי להוביל למסקנה כי הם מהווים חלק משכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו, שכן לפי הפסיקה גמול בגין עבודה בשעות נוספות איננו מהווה חלק משכר העבודה (בג"ץ 148/71 בתי הזיקוק בחיפה בע"מ - בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד כ"ו (1) 18, 24, ע"ע (ארצי) 300312/97 יעקב נחמני – עיריית באר שבע, פד"ע ל"ו 251) אף אם בפועל, מהווה חלק משגרת יומו הרגילה של העובד.
בהתאם לכך, הרינו מקבלים את תלושי השכר כמהימנים ולפיכך קובעים כי לתובע שולמו הסכומים המופיעים בהם ובתעריפים המצוינים.

7.
מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים? והאם בנסיבות אלו הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין פיטורים שלא כדין?
לטענת התובע
א.

הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבע ללא מתן הודעה מוקדמת ומבלי שנערך לו שימוע כדין.
ב.

בתחילת שנת 2014 אירעה לו תאונת עבודה דבר שהסב לו נזקי גוף רבים ואף נכות צמיתה ובסופו של יום הביא לפיטוריו.
ג.

ביום 16.08.15 הודיע לו הנתבע על פיטוריו המידיים.
ד.

הוא זכאי לקבל מהנתבע פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי עקב פיטורים שלא כדין בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.
הנתבע, מנגד, הכחיש את זכאות התובע לפיצויים הנתבעים וטען, כי
א.

בינואר 2014 נפגע התובע במהלך יום עבודה בעקבות התאונה הוא שהה בחופשת מחלה למשך 18 חודשים מבלי לעדכן ו/או להגיש לו אישורי מחלה.
ב.

במהלך שהותו בחופשת המחלה ניתק התובע קשר עמו ולא הציג בפני
ו אישורי מחלה ו/או כל מסמך רפואי אחר שיש בו להעיד על אי יכולתו לחזור לעבודה .
ג.

התנהלותו של התובע העידה כי לא היתה לו כוונה לחזור לעבודה אצלו.

דיון והכרעה-
בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "
למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה
" (דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ, פד"ע ב 41).
הלכה פסוקה היא כי "
היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, לידי גמר
" (דב"ע ל/3-1 הרמן - דואיב, פד"ע א 24,18).
אותו ביטוי אינו חייב למצוא ביטוי פורמלי דווקא אלא גם "
במעשה שיש בו ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים בינו לבין מעבידו לידי סיום"
(דב"ע לה/ 85-3 עיריית כפר סבא- יעקב כהן, פד"ע ז 175) עוד נקבע, כי "
התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב, בעל פה או בהתנהגות
"(בג"ץ 566/76 אלקו בע"מ- בית הדין הארצי לעבודה וההסתדרות הכללית, פ"ד לא (2)197).

אין חולק, כי התובע עבד, בפועל, עד לחודש ינואר 2014, והוא נפגע בתאונת עבודה, (להלן: "התאונה") אשר כתוצאה ממנה שהה בחופשת מחלה ארוכה, כ- 18 חודשים ואשר לאחריה לא חזר לעבודה; אך, הצדדים חלוקים בנוגע לנסיבות סיום יחסי העבודה, לאחר התאונה.
לגרסת התובע כפי שזו פורטה בתצהירו "
ביום 16.08.2015 הודיע לי הנתבע על פיטוריי המיידים שנכנסו לתוקף באותה שעה בה מסר לי מכתב הפיטורים"
התובע הוסיף
בתצהירו וציין כי "
בסך הכל נשאלתי אם אני מסוגל לחזור לאותה העבודה שהייתי עושה לפני כן או לא, ותשובתי הייתה לא, כי לא הייתי מסוגל לחזור לאותו תפקיד, עקב הנכות שנותרה לי בעקבות תאונת העבודה"
(סעיפים 19 ו- 28 ד.)
מנגד ולגרסת הנתבע- "
בינואר 2014, נפגע התובע- לטענתו- במהלך יום עבודה. בעקבות התאונה הנטענת שהה התובע בחופשה למשך כ- 18 חודשים מבלי לעדכן אותי ו/או להגיש לי אישורי מחלה רלוונטיים
...
"
מוסיף וטוען הנתבע כי
"במהלך שהותו בחופשת המחלה הנטענת, ניתק התובע קשר עימי, לא הציג בפני
י אישורי מחלה רלוונטיים ולא הציג מסמך כלשהוא, רפואי המעיד על אי יכולתו לחזור לעבודה. התנהלותו של התובע העידה על כך כי לא הייתה בכוונתו לחזור לעבוד אצלי. התובע גם לא הציג בפני
מסמך רפואי, לרבות אישור רופא תעסוקתי כי מצבו הרפואי אינו מאפשר לו לחזור לעבודה. אנוכי המשכתי להנפיק לו תלושי שכר ורשמתי ימי המחלה למרות שלא הוצגו אישורי מחלה והכל לאור יחסיי
הטובים מאוד שהוא ביני לבין רג'א וילדיו ואפילו הזרמתי לו כספים במזומן של 33,000 ₪
" (סעיפים 11 ו- 12 לתצהיר).
הנתבע ממשיך בתצהירו וטוען כי "
קרוב לשנה וחצי לאחר יציאתו לחופשת מחלה, וביום בהיר אחד, בתחילת חודש 7/15 חזר והופיע לפתע התובע והתחיל לעבוד, עבד מספר ימים בעסק, מבלי להודיע לי על חזרתו לעבודה. אני נפגשתי עם התובע באופן אקראי, כאמור לעיל, וניגשתי אליו כדי לברר אם בכוונתו לחזור לעבודה באופן מלא, שאם כן איאלץ לפטר אחד הילדים שלו, כי אין לי צורך בצוות כה גדול. באותו מעמד התנהל וויכוח ביני לבינו, שמהלכו איים והודיע בזו הלשון: "או כולנו ביחד או אף אחד", כלומר אם אפשר מישהו מילדיו אזי כולם יתפטרו".
ולדבריו
"ביום 10/8/2015 חזר התובע שוב לעבוד, כאמור בלי תיאום עימי. נפגשנו שוב, גם באופן אקראי, ושוב הבהרתי לתובע כי אם בכוונתו לחזור אאלץ לפטר את אחד מילדיו, כי מבחינה ארגונית אין מקום לעבודה של שניים. אחר דין ודברים בינינו, נקבעה פגישה ליום 16/8/2016. בפגישה הודיע התובע כי אינו מתכוון לחזור לעבודה וסוכם ביני לבינו כי אוציא לו מכתב סיום עבודה וכך היה"
(סעיפים 15 ו- 17 לתצהיר).

התובע אישר בעדותו כי הוא, החליט על דעת עצמו, לנתק קשר
עם הנתבע, לאחר תאונת העבודה, ולא דווח לנתבע ולא המציא תיעוד רפואי כנדרש, וכך העיד:
"ש.
אמרת כי במשך שנה ושמונה חודשים מאז יצאת לתאונת עבודה לא יצרת קשר עם הנתבע.
ת.
אמרתי כי לא עבדתי אבל שהייתי מבקר בעבודה.
ש.
אבל לנתבע פנית אמרת לו שיש לך מחלה, הצגת לו אישורי מחלה?
ת.
לא.
ש.
נבדקת אצל רופא תעסוקתי?
ת.
לא.
ש.
אז מי החליט שאינך יכול לחזור לעבודה, איך החלטת שאינך יכול לחזור לאותה עבודה?
ת.
אני בעצמי, לא יכולתי לחזור ולהזריק 7-8 שעות.
ש.
כלומר במשך כל השנה ושמונת החודשים לא הצגת לנתבע שום אישור מחלה ולא הצגת אישור מרופא תעסוקתי.
ת.
לא. "
(עמ' 21 שורות 5-18 לפרוטוקול)

עוד ובהמשך חידד התובע בעדותו משנשאל "
כל השנה ושמונת החודשים לא היית בעבודה בכלל. הכוונה לא עבדת"
השיב: "
לא. ונכון גם שלא ניסיתי לחזור לעבודה"
(עמ' 16 שואות 21-22 לפרוטוקול).
מכאן, משנתמכה גרסת הנתבע בעדותו של התובע, הרינו מקבלים את גרסת הנתבע כי התובע אכן נעדר מהעבודה, תקופה ארוכה, מבלי שספק הסבר ומבלי להודיע לו, וכעת יש לבחון משמעות היעדרותו זו!!
הנתבע טוען כאמור כי יש לראות את התובע כמי שנטש את עבודתו מתוך כוונה להביא את יחסי העבודה בן הצדדים לסיומם וכי לא הייתה בכוונתו לחזור לעבוד אצלו. התובע הכחיש קיומה של כונה זו ונסמך על ניסוחם של
שני מכתבי
"
הפסקת עבודה
" שנמסרו לו על ידי הנתבע כאשר בראשון נרשם "
בהמשך לשיחתנו מיום 16.08.15, ברצוני להודיע על הפסקת עבודתך, שתכנס לתוקף לאלתר לאחר תקופת חל"ת ארוכה..."
מכתב שתוקן לדבריו "
עקב הערתי שאני לא הייתי בחל"ת, נאלץ הנתבע לתקן את מכתב הפיטורין ולציין את האמת, ולרשום כי אני מפוטר לאחר תקופת מחלה עקב תאונת עבודה"
ובשל כך נמסר לו מכתב שני בו צויין
"בהמשך לשיחתנו מיום 16.08.15, ברצוני להודיע על הפסקת עבודתך, שתכנס לתוקף לאלתר לאחר תקופת מחלה עקב תאונת עבודה ..."
(נספחים ב' ו- ב'1 לתצהיר התובע).
אכן, הכלל הוא כי קיומו של מכתב פיטורים יוצר חזקה עובדתית שהעובד פוטר, וכי על מעביד הטוען אחרת, להוכיח ההפך מכך (ע"ע 65/99 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ - תורג'מן, עבודה ארצי, כרך ל"ג [46] 25), ולדידנו הנתבע עמד בנטל המוטל עליו, ונבאר;
הנתבע הסביר בכתב ההגנה ובתצהירו את הסיבה לכתיבת מכתב הפיטורים, לדבריו, בפגישה שנערכה בין הצדדים ביום 16.08.15
"... הודיע התובע כי אינו מתכוון לחזור לעבודה וסוכם ביני לבינו כי אוציא לו מכתב סיום עבודה וכך היה"
(סיפא סעיף 17) גם בדיון המוקדם ציין הנתבע:
"הוצאתי מכתב פיטורים כי התובע ביקש ממני להוציא לו מכתב פיטורים, זה היה בהסכמה. היו יחסי אמון"
(עמ' 5 שורות 16-17 לפרוטוקול).
עדותו של התובע, היתה בלתי מהימנה לחלוטין, בעניין פגישת הפיטורים והאירועים שקדמו לה; גרסתו, הן בכתב התביעה והן בתצהירו, נטענה באופן לאקוני ודל ללא פירוט מספק ועדותו בפני
נו היתה רצופת סתירות ושלל הגרסאות שמסר פגעו במהימנותו עד שלא ניתן לבסס ממצאים עובדתיים על יסוד עדותו;
בתצהירו טען
"כי ביום 16.08.2015 הודיע לי הנתבע על פיטוריי המיידים שנכנסו לתוקף באותה שעה בה מסר לי מכתב הפיטורים"
(סעיף 19)
בעדותו לפנינו אישר כי נפגש עם הנתבע, באקראי, בחודשים יולי ואוגוסט, וכי הנתבע יזם את הפגישה איתו; התובע נשאל בחקירתו הנגדית:
"ש.
לא היית חודש לפני 8/15 באחד מן הלולים ועבדת שם?
ת.
אמרתי לך שאני לא עבדתי אלא ביקרתי.
ש.
יש לנו עד בשם אברהם אלינגולד. הוא אומר כי ראה אותך בלול שלו בחודש 7/15 ובאותו יום הגיע גם הנתבע ופגש אותך שם האם נכון?
ת.
נכון באותו יום לא באתי לעבודה אלא לבקר את אברהם.
ש.
התנהלה בינך לבין הנתבע איזו שיחה?
ת.
כן.
ש.
מה היה תוכנה?
ת.
בקשר למשכורות ולתלושים.
ש.
איזה משכורות?
ת.
שלנו, של הילדים.
ש.
שלך?
ת.
שלי ושל הילדים. "
(עמ' 18 שורות 8-20 לפרוטוקול).
העד מר אלינגולד, לא תמך בגרסת התובע, והעיד דווקא כי באותו יום, בחודש יולי, בו פגש הנתבע, באקראי, את התובע, הוא הגיע לעבודה ולא לביקור, כפי שטען, שכן "
... באותו יום הגיע גם הנתבע, ואני הייתי קרוב והנתבע שאל את התובע למה חזרת לעבודה בלי להודיע לי
" (עמ' 43 שורות 12-27 לפרוטוקול).

עוד בחקירתו הנגדית אמר התובע כי הוא פנה לנתבע באותו יום, שיצא מכתב הפיטורים, ואמר לו שהוא רוצה לחזור לעבודה אבל לא יכול לחזור לעבודה שלו ושישבץ אותו בעבודה אחרת מתאימה לו (עמ' 21 שורות 26-28 לפרוטוקול ועמ' 22 שורה 1 שם) אלא, שבהמשך
חקירתו משנתבקש ל"
ספר לנו באותו יום שיצא מכתב הפיטורים, איך נוצר המפגש בינך לבין הנתבע?
"
הוא אמר כי:
"הוא התקשר אלי הביתה, אמר שאנו צריכים להיפגש, אמרתי לו איפה אמר לי במעין ברוך, בכניסה למעין ברוך. אמרתי לו בסדר, הלכתי לשם, ישבנו, אמר לי "זהו, אני מצטער מאוד להגיד לך את המילה הזו שאני לא רוצה אותך" שאלתי "למה, מה קרה" והוא אמר "ככה" לקחתי ממנו מהכיס את מכתב הפיטורים ונתן לי. לקחתי את המכתב ויצאתי,... "
(עמ' 17שורות 13-18 לפרוטוקול)
.
גם באשר לסיבה שבעטיה הוציא הנתבע שני מכתבי פיטורים, לא מסר התובע גרסה אחת ברורה; בכתב התביעה הוא טען כי
"עקב הערת התובע שהוא לא היה בחל"ת. נאלץ הנתבע לתקן את מכתב הפיטורין ולציין את האמת, ולרשום כי הוא מפוטר לאחר תקופת מחלה עקב תאונת עבודה כך שככל הנראה מחדלו הראשוני של הנתבע מלציין כי התובע מפוטר עקב חופש מחלה בא עקב ייעוץ משפטי כי פיטורים אלו אסורים הם, אך זה לא צלח
" (סעיף 21) אך בחקירתו הנגדית סיפר התובע דברים אחרים, לדבריו: "...
נתתי את המכתב לבני שקרא אותו ואמר שיש דברים במכתב שלא נראים לו טובים. אחרי שהבן אמר לי חזרתי לנתבע לא באותו יום אלא אחרי יום, אז הנתבע שינה את המכתב ונתן לי מכתב אחר. נפגשנו ביחד עם הבן שלי ועם הנתבע, הכוונה עם בני מוחמד."
(עמ' 17 שורות 18-21 לפרוטוקול) משנשאל התובע:
"למה לבנך לא נראה המכתב הראשון שיצא?
"

השיב:
"כי היה במכתב מילים שלא היו צריכות להיות."

משכך נשאל:
"כמו מה?"
ועל כך אמר: "
כאילו אני ביקשתי את הפיטורים ולכן החזרנו לו את המכתב הזה וביקשנו מכתב אחר
."
(עמ' 17 שורות 27-28 לפרוטוקול ועמ' 18 שורות 1-3 שם).
חוסר העקביות בגרסת התובע בהקשר זה, ובגרסתו ככלל, שהייתה גרסה מגמתית ובלתי מהימנה בעליל, אשר נועדה לצייר את הנתבע, מלכתחילה, באור שלילי בכל הנוגע להעסקתו, ניסיון, שמבחינתנו, לא צלח, כאשר העובדה כי התובע ובנו ביקשו לתקן את מכתב הפיטורים מחשש כי משתמע כי הוא זה שביקש לפטרו יש בה כדי לתמוך בגרסת הנתבע, שהותירה עלינו רושם מהימן, כי התובע הודיע לו כי אין בכוונתו לחזור לעבוד וכי סוכם כי יוצא מכתב פיטורים.
זאת ועוד, התובע העיד כי בפגישה שהתקיימה נכח בנו מוחמד , אך, משיקוליו הוא, בחר שלא להעידו, ומשנשאל על כך השיב "
הוא לא צריך להיות
" (עמ' 17 שורות 22-26 לפרוטוקול) בנסיבות אלה נראה כי עדותו של הבן מוחמד היתה נחוצה ורלוונטית ביותר שכן היה בה כדי לשפוך אור רב על סלע מחלוקת עיקרי בתיק. היות וכך, וכידוע, ההלכה היא שהימנעות מהבאת ראיות הנמצאות בשליטת בעל דין "
מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים, לפיה: דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה..."
(ע"א 641/87 קלוגר- החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פד"י מד(1) 23, 245) ומכאן שלו היה מעיד מוחמד, היה בעדותו להזיק לאביו - התובע.
לאמור נוסיף, כי התובע לא הוכיח כי היה מוכן ומזומן
לעבודה וכי הנתבע הוא שמנע ממנו את המשך העסקתו. נהפוך הוא, הנתבע, וחרף היעדרותו הממושכת של התובע המשיך להנפיק לו תלושי שכר ואף המשיך לשלם לו כספים
"2,000 ₪ לחודש העביר לי ככה כל התקופה"
(עמ' 26 שורות 25-28 לפרוטוקול) התנהלות שאינה מתיישבת עם מי שאינו מעוניין בהמשך העסקתו של התובע
וחפץ לפטרו כאשר ומנגד התובע לא התנהג כמי שהיה מוכן לשוב לעבודה, כאשר ומתשובותיו לשאלות שהוצגו לו, בחקירתו, התברר, כי אילולא המפגש האקראי "
המצב היה נשאר כך מבלי לדעת מי עובד ומי לא
", וכך השיב:
"ש.
אומרת לך כי המפגש הזה בינך לבין הנתבע באותו יום היה אקראי לחלוטין.
ת.
זה היה באלומות. לא, הוא התקשר אלי ואמר לי שצריכים להיפגש.
ש.
אבל היה מפגש חודש לפני זה בלול אקראי?
ת.
כן באלומות, אז דיברנו שאנו צריכים להיפגש.
ש.
כלומר הנתבע הוא זה שהתקשר אליך ויזם את
המפגש.
ת.
נכון.
ש.
אז אם לא היה מתקשר לא היית פונה אליו ומסביר לו שאתה בחופשת מחלה?
ת.
ישבתי איתו ודיברתי איתו שהוא צריך למצוא לי עבודה, אולי ידע שיקרה משהו.
ש.
מתי זה היה?
ת.
באלומות, לא יודע בדיוק מתי.
ש.
אחרי שהמל"ל בחודש 3/15 קבע לך נכות למה לא פנית, למה חיכית למה לא אמרת לו שאתה בנכות ולא יכול לחזור לעבודה, למה נותרת סביל עד שהנתבע פגש אותך באקראי בחודש 8/15 אחרת המצב היה נשאר כך מבלי לדעת מי עובד ומי לא.
ת.
לאחר שבא כוחי שואל אותי, בערבית, אם אני מבין את השאלה ומתרגם לי אותה לערבית, משיב שבתקופה הזו הייתי צריך לראות אותו, לשבת איתו ולסכם איתו שאני צריך לחזור לעבודה.
ש.
אבל לא עשית.
ת.
היה מדובר. נפגשתי איתו ודיברנו והייתי צריך שוב להיפגש איתו.
ש.
אבל אם לא הייתם נפגשים באקראי באלומות לא להיית עושה כן.
ת.
היינו צריכים לדבר. כשנפגשנו באלומות רציתי להמשיך ולדבר איתו, כמה פעמים ורציתי שימצא לי עבודה.
ש.
אבל נניח כי המפגש באלומות לא היה מתרחש, מתי באמת התכוונת להיפגש איתו ולשוחח איתו.
ת.
הייתי צריך להתקשר אליו.
ש.
מתי התכוונת?
ת.
באותה תקופה."
(עמ' 23 שורות 24-27 לפרוטוקול ועמ' 24 שורות 1-14 שם).
לנוכח כל המקובץ לעיל והגם שאנו סבורים כי הנתבע טעה עת נעתר לבקשת התובע והנפיק לו מכתב פיטורים כפי שזה ביקש ממנו ולמרות שמדובר במכתב שלא תאם את המציאות בשטח, השתכנענו כי התנהגות מוטעית זו נבעה, מטוב ליבו, של הנתבע ומרצונו לעזור לתובע ובשל היחסים החבריים וארוכי השנים, שהיו ביניהם , (עמ' 8 שורה 13 ועמ' 12 שורה 22 שם)

שהיו בין הצדדים ולמרות שהתובע לא פוטר מעבודתו אלא ביקש להתפטר.
לנוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל ובשים לב לנסיבות המיוחדות שתיארנו והואיל והלכה למעשה, כפי שהתברר מעדויותיהם של שני הצדדים,
התקופה הארוכה בה נעדר התובע מעבודתו, עד אשר פגש את הנתבע, במקרה, עולה כדי נטישה, פעולה שעולה בקנה אחד עם הגדרת התפטרות בדרך של התנהגות.
למען שלימות הדיון יצויין, כי התובע ביקש להיתלות, בין היתר, במכתבה של ב"כ הנתבע, עו"ד עדווי, בו, לשיטתו, מודה בזכאותו לפיצויי פיטורים, אך לא מצאנו שניתן לקבל עמדה זו, שהרי
מדובר בחלופת מכתבים טרם הגשת התביעה , ולצרכי פשרה שצויין על גביו "מבלי לפגוע בזכויות" כך שבו בלבד אין די, במיוחד נוכח העובדות שהובאו לפנינו.
על כן, ובשל כל האמור לעיל, הרינו קובעים כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת ובהתאם לקביעותנו אלה, נדחית גם תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים שלא כדין ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בטרם נדון בזכויות להן זכאי התובע בגין תקופת עבודתו נקדים ונציין כי הנתבע העלה, במסגרת סעיף 4 לכתב הגנתו טענת התיישנות ומכאן שהואיל והתביעה הוגשה בתאריך 19.04.16, תוגבלנה זכויות, אשר אין ביחס אליהן, תקופת התיישנות מיוחדת, רק ל - 7 השנים שקדמו להגשתה, קרי - מחודש אפריל
2009.

8.
האם זכאי התובע להפרשי שכר?
התובע טען, כי
א.

הנתבע הפקיד בחשבון הבנק שלו סכומים שונים מאלו המופיעים בתלושי השכר.
ב.

הפרשי השכר המגיעים לו, בגין התקפה שחודש 6/2011 ועד לחודש 11/2013, מסתכמים בסך של 8,112 ₪.

הנתבע מצדו הכחיש את טענותיו של התובע.


דיון והכרעה-
התובע צירף פירוט דפי חשבון לתקופה הנטענת (נספח ד' לתצהירו) אשר בדיקה מדגמית שלהם מוכיחה כי יש לטענתו על מה לסמוך.
כאשר בענין זה, ציין, ב"כ הנתבע, במהלך הדיון המוקדם, כי
"המשכורות שולמו או בצ'קים או בהעברות. לא שולמה משכורת במזומן
"
(עמ' 4 שורה 16 לפרוטוקול) והנתבע השיב, על השאלה
"בתביעה של התובע תבע הפרשי שכר, הרבה פעמים הפקדות משכורת לבנק לא תאמו את תלוש השכר, מה ההפרש הזה ממה הוא נובע?"
כי:
"במסגרת עשיית התלושים, לא תמיד התלוש היה מוכן עד התשיעי לחודש, כאשר הייתי צריך להעביר את השכר ולכן אין התאמה מוחלטת בין הסכום הזה לסכום שהעברתי ותמיד השתדלתי להעביר יותר."
משכך, ומשהנתבע אינו שולל אפשרות של "אי התאמה", מחד אך לא דאג להציג
חישוב נגדי, מאידך, אין סיבה שלא נקבל את החישוב שערך התובע
ולפיכך, הרינו מקבלים התביעה להפרשי שכר בסכום של 8,112 ₪.


9.
האם זכאי התובע להחזר מפרעות שקוזזו משכרו?
התובע טען, כי
א.

הנתבע נהג במהלך חודשים רבים לקזז משכרו סכומים, שבין 150 ₪- 400 ₪, ובסכום כולל נוכה 1,500 ₪ בטענה שאלו שולמו לו כמפרעה.
ב.

הוא מעולם לא קיבל כל מפרעה ו/או מקדמה מהנתבע ולא יעלה על הדעת כי הוא קיבל מפרעות בסכומים של 200 ₪ ו/או 150 ₪ שברור איפוא כי אין בהם כדי להועיל לו.
הנתבע מאידך טען, כי
קיזוז המפרעות היה כדין וכנגד קבלת המפרעה על ידי התובע.

דיון והכרעה-
בדרך כלל, כאשר קיימת מפרעה בתלוש שכר, היא מלמדת על תשלום שקיבל עובד לפני הגיע המועד לתשלום שכרו, ולפיכך מנוכה סכום המפרעה מהסכום לתשלום לעובד. בענייננו, רישום סכום המפרעה במינוס (הופחת בצד ה"ניכויים", במסגרת "ניכויי רשות")

בא במקביל לתשלום סכום זהה מגולם בשכר תחת רכיב מתנות. (ראה תלושי השכר של החודשים 9,11/2008 , 9/2010, 08/2011, 8/2012 ו- 10/2012).

בחקירתו נשאל הנתבע לגבי המפרעות ורכיב המתנות, והוא לא ידע לספק תשובות ברורות ו/או מניחות את הדעת לעניין זה:
"ש.
אתה טוען בסעיף 45 לכתב הגנתך כי קיזוז המפרעות היו נגד מפרעות שניתנו באמת לתובע. איפה רשום שבאמת נתת מפרעות לתובע?
ת.
מבקש שתראה לי את כתב ההגנה. מעיין בו. מבקש שתראה לי על איזה מפרעות אתה מדבר, לאחר שאתה מראה לי, אני משיב- המפרעות האלו אני מעריך שהם היו בדרך של מזומן, כמו מתנה לחג או מענק וברגע שזה במזומן אין לי אסמכתא לזה, למעט הרישום בתלוש.
ש.

כל התלושים בהם מופיע קיזוז מפרעות, באותם תלושים יש את אותו סכום מתנות. למשל חודש 09/2008 קיזזת לו 400 ₪ כמפרעה. באותו חודש למעלה כאילו שילמת לו את הסכום הזה של 400 ₪ כמתנה. וכל החודשים האלו הם ככה.
ת.
יכול להיות שטעיתי.
ש.
בכל התלושים?
ת.
לא בכולם. אני מתייחס למקרה הזה.
ש.
יכול להיות שגם בחודש 11/2008 וגם בחודש 09/2010 טעית?
ת.
אני נתתי לו מפרעות במזומן."
(עמ' 60 שורות 20-27 לפרוטוקול ועמ' 61 שורות 1-7 שם).

משכך, אין אנו רואים את הנתבע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו בדבר מתן מפרעות וכמי שהוכיח שהניכוי היה כנגד תשלום מפרעה כאמור ולכן הרינו מורים לנתבע להשיב לתובע סכום של 800 ₪ שנוכו משכרו בתקופה שבין 9/2010 עד 10/2012.

10.
האם זכאי התובע לתשלום בגין תוספת ותק?
התובע טען,

כי
בהתאם להוראות צו ההרחבה ובהתאם לוותקו הוא היה זכאי לתוספת ותק, בסכום של 8,347.5 ₪ .
הנתבע טען, כי
רכיב הפרמיה ששולם לתובע מדי חודש בחודשו, גילם, בהתאם להסכמות הצדדים, את הזכויות המגיעות לתובע בגין צו ההרחבה לרבות תוספת הוותק.

דיון והכרעה-
בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף החקלאות (סעיף 21)
"כל עובד קבוע ועונתי קבוע, יקבל תוספת ותק לשכרו הכולל בהתאם לנספח ב'
"
בהתאם לנספח ב' החל מהשנה השניה לעבודתו (המתחילה ב 3/07 ומסתיימת ב-2/08) זכאי התובע לסכום של 17.5 ₪ לחודש, עבור השנה השלישית לעבודתו לסכום של 35 ₪ לחודש, עבור השנה הרביעית לעבודתו לסכום של
52.5 ₪ לחודש עבור השנה החמישית
לעבודתו לסכום של 70 ₪ לחודש, עבור השישית לעבודתו, לסכום של 87.5 ₪, עבור השנה השביעית לעבודתו לסכום של 105 ₪ לחודש, עבור השנה השמינית לעבודתו לסכום של
122.5 ₪, עבוד השנה התשיעית לעבודתו לסכום של 140 ₪ לחודש ועבור השנה העשירית לעבודתו לסכום של 157.5 ₪ לחודש.
תלושי השכר מגלים כי לאורך תקופת העסקתו של התובע לא שולמה לו תוספת ותק ולפיכך זכאי התובע לתוספת זו.
בחישוביו של התובע הוא הביא הוא בחשבון גם את התקופה בה שהה במחלה, למרות שלא הוכח לפנינו כי בגין תקופה זו זכאי הוא לתשלום תוספת ותק,
על כן תקופה זו לא תובא בחשבון

בהתאם לכך, הרינו קובעים כי התובע זכאי לתוספת ותק, עבור תקופת עבודתו (שלא התיישנה) קרי - מחודש אפריל 2009 ועד לחודש אוגוסט 2015 (כולל), לסכום של 5,127.5 ₪.

11.
האם זכאי התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית?
לטענת התובע,

א
.
בהתאם לסעיף 25 לצו ההרחבה, בעד שנת העבודה הראשונה עד השלישית הוא זכאי הוא ל-12 ימי חופשה (במונחי ימי עבודה) לשנה ו- 16 ימים לשנים 4-6 ו- 20 ימים לשנים 7-9, כך שבהתאם לוותקו הוא זכאי ל- 144 ימי חופשה .
ב.

מתלושי השכר עולה כי שולם לו דמי חופשה עבור 85 ימים בלבד, כך שנותרו לזכותו
59 ימים שפידיונם מסתכם בסכום של 15,680 ₪, לפי ערך יום של 280 ₪.
הנתבע טען, כי
התובע ניצל ימי החופשה המגיעים לו על פי דין, זאת ועוד זכותו לפדיון ימי חופשה כפופה לתקופת ההתיישנות של שלוש שנים ושנה שוטפת.

דיון והכרעה-
בהתאם לצו ההרחבה בענף ובכפוף לתקופת ההתיישנות של רכיב זה, התובע זכאי לפדיון בגין 70.33 ימי חופשה.
מעיון בתלושי השכר עולה חשד כי מימושי החופשה שנרשמו בתלושים לא היו בזיקה ליציאת התובע לחופשה בפועל כך ולמשל נרשם בכל תלושי השכר מימוש של יום חופשה גם באותם חודשים בהם עבד 26 ימים, אך יחד עם זאת התובע אינו מוחה על הרישום ומבסס תביעתו על תלושי השכר והרישומים בהם ולכן לא נתייחס לענין זה.
לפיכך, ובהתבסס על תלושי השכר, ובניכוי ימי החופשה שנרשמו בהם בתקופה הרלוונטית, היה על הנתבע לזקוף לזכות התובע 23.33 ימים נוספים. ולפיכך, הרינו קובעים כי התובע זכאי לפדיון ימי חופשה בסכום של 6,532.40 ₪ (לפי ערך יום 280 ₪ לפי תעריף 35 ₪ לשעה כמופיע בתלושי השכר האחרונים).

12.
האם זכאי התובע לתשלום בגין תוספת יוקר?
התובע טען,
כי עלפי סעיף 20 לצו ההרחבה בענף, חלה חובה על המעסיק לתגמל את העובד בתוספת יוקר בהתאם לנקבע, מדי פעם בפעם, בין ההסתדרות ובין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים.
הנתבע מצדו חזר על טענתו,
כי מרכיב הפרמיה ששולם מדי חודש בחודשו גילם, בהתאם למוסכם בין הצדדים, את הזכויות המגיעות לתובע בגין צו ההרחבה לרבות תוספת היוקר.

דיון והכרעה-
עיון בסיכומי התובע מעלה כי הוא זנח רכיב זה של תביעתו, אך מעבר לדרוש נציין, כי גם אם התובע היה זכאי, בהתאם לצו ההרחבה, לתוספת יוקר הרי שיעור התוספת לא הובא לפנינו, התובע אף לא כמת תביעתו ברכיב זה כך שרכיב זה לא הוכח ולכן, הרינו מורים על דחיית רכיב זה של התביעה.

13.
האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי חגים?
לטענת התובע,
א.

בהתאם לצו ההרחבה על המעביד לשלם לעובד שכר
רגיל בגין 10 ימי חגים בשנה.
ב.

עיון בתלושי השכר מעלה כי במהלך כל תקופת העסקתו הנתבע שילם לו דמי חג עבור יום אחד בלבד, לפיכך, הוא זכאי לפיצוי בגין אי תשלום דמי חגים בהתאם לתחשיב הבא: 10 ימי חג בשנה * 9.5 שנים * 280 ₪ שכר יומי = 26,600 ₪ ובניכוי יום אחד הוא זכאי ל- 26,320 ₪.
לטענת הנתבע,

א.

התובע אינו זכאי לתשלום דמי חגים, שכן לא הוכיח כי הוא לא עבד בימי החג ולא קיבל תשלום עבורם.
ב.

התובע לא זכאי לתשלום נוסף עבור החגים היות והוא קיבל תשלום מלא בגין כל ימי החג שחלו בעת העסקתו ואשר לא חלו ביום המנוחה השבועי.

דיון והכרעה-
אין בתצהיר התובע ובכתב התביעה כל התייחסות לימי חג שנחוגו במהלך התקופה בה התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים ולדמי חגים להם זכאי התובע ביחס לימי חג בהם נעדר ובגינם לא קיבל תשלום.
רכיב תביעה זה נתבע באופן לאקוני ולא מפורט ועל דרך השלילה כך ולמשל התובע טען
"עיון בתלושי השכר, כמעט ולא רואים תשלום של 150%, דהיינו אין ולא מופיע תשלומים בגין עבודה בימי חגים... דבר המעיד על כי אכן צדק וזכאי התובע לדמי חגים"
(סעיף 190ח לסיכומים) . כך שמגרסתו של התובע לא ברור אם עבד בימי החג וקיבל שכר עבודה והוא עותרלתשלום ההפרש או שמא לא עבר כלל.
התובע גם לא הסביר, בכתב תביעתו, או בעדותו, לפי איזו עדה נתבעו ימי החג; הוא גם לא פירט את ימי החג שנפלו בתקופת עבודתו על מנת להשוות מול דו"חות הנוכחות ועל מנת לבדוק האם הם נפלו על ימי שבת, לפיכך הרינו קובעים כי לא עלה בידו להוכיח את העובדות המקימות את עילת התביעה ולכן הרינו מורים על דחיית רכיב התביעה שעניינו תשלום דמי חגים.

14.
האם זכאי התובע לתשלום בגין תוספת משפחה?
התובע טען, כי
א.

בהתאם לצו ההרחבה הוא זכאי לתוספת משפחה החל משנת עבודתו השניה ועד תום תקופת עבודתו.
ב.

בהתאם לצו הואו זכאי לתוספת משפחה בעבור אשתו שאינה עובדת בסכום של 1.16 ₪ ליום עבודה ובסה"כ לסך של 2329.28 ₪ ובעבור ילדיו, בכל שנה ושנה, שטרם מלאו להם 21 לסך של 4,089 ₪.
הנתבע טען, כי
המשכורת אותה קיבל התובע כללה בתוכה את מלוא הזכויות על פי צו ההרחבה.

דיון והכרעה-
סעיף 29 לצו ההרחבה קובע כי עובד, נשוי, במשכורת חודשית, יקבל תוספת משפחה לשכרו בהתאם לטבלת שכר המצורפת לנספח ב' בצו ההרחבה, אשר מבחין בין התוספת הניתנת לעובד שבת זוגו עובדת לבין מקרה בו אין בת הזוג עובדת. כן קובע הצו זכאות לתוספת זו בעבור ילדים בגיל 18 ועד סיום שירות החובה בצה"ל או ילד שאינו עובד עד גיל 21.
מהראיות עולה שהתובע נשוי ואשתו אינה עובדת (ראה אישור המוסד לביטוח לאומי, נספח ה'1 לתצהיר התובע וסעיפים 35 ד' לתצהירו) על כן, לאור הוראות צו ההרחבה, הוא זכאי לתוספת משפחה בעבורה.
באשר לזכאות התובע לתוספת משפחה בגין ילדיו מגיל 18 עד ל- 21 התובע לא הוכיח כי הינו זכאי לתוספת זו שכן לא הוכח כי אלו לא עבדו משכך אין הוא זכאי לתוספת משפחה בעדם.
מצאנו לחשב לזכות התובע את התוספת בגובה המשולם לעובד חודשי בסך של 29 ₪ לחודש (התוספת לעובד ליום היא 1.16 ₪), למרות שהתובע היה עובד שעתי, וזאת מאחר שהתובע עבד על פי רוב 26 ימים בחודש ומדובר בתקופת עבודה ארוכת שנים, לפי האמור התובע זכאי בגין
57 חודשי עבודתו בפועל (לא כולל תקופת ההיעדרות וההתישנות) לתוספת משפחה בסכום של 1,653 ₪.

15.
האם זכאי התובע לתשלום בגין מענק שנתי/משכורת י"ג?
התובע טען, כי
בהתאם לסעיף 36 לצו ההרחבה הוא זכאי לקבל מענק שנתי בגובה מחצית המשכורת שתשולם לו במהלך השנה. לפיכך, ובהתחשב בתקופת עבודתו, ובממוצע שכר עבודתו בשנה האחרונה, הוא זכאי לסכום של 49,993 ₪.
הנתבע טען, כי
המשכורת אותה קיבל התובע כללה בתוכה את מלוא הזכויות על פי צו ההרחבה, ועל כן הוא לא זכאי לתשלום נפרד בגין רכיב זה.

דיון והכרעה-
סעיף 36 לצו ההרחבה נקבע כי עובדים "קבועים"- חודשיים, ויומיים- וכן עובדים עונתיים חודשיים- יקבלו מענק שנתי, כאמור בנספח ב' לצו. בנספח ב', נקבע בעניין זה, כי עובד קבוע חודשי יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורות, ואילו עובד יומי, יקבל מענק של 4 ₪, לכל יום עבודה.
משדחינו, לפי הנימוקים שפורטו לעיל, את טענת ההגנה, בדבר הכללת הזכויות על פי צו ההרחבה ברכיב הפרמיה, הרינו קובעים כי התובע זכאי למענק שנתי.
התובע עבד בפועל 95 חודשים בלי לקבל מענק, למעט
בחודש 7/2011 שבו שולם לו, כפי שהוא עצמו מודה (סעיף 36ו לתצהירו) סכום של 1,000 ₪.
כפי שצויין לעיל, היות ולרוב עבד התובע 26 ימים בחודש, חישוב זכויותיו, יערך לפי עובד חודשי.

לפיכך ובשים לב לתקופה שהתיישנה, הרינו קובעים כי התובע זכאי לקבלת מענק שנתי של 17,525 ₪
(לאחר ניכוי הבונוס על סך של 1,000 ₪), כמפורט להלן:
א.

בגין התקופה שמחודש 4/2009 ועד לחודש 6/2011 (בהתאם לממוצע שהתכרותו בתקופה זו) 2.25 שנים * 2,500 ₪ (מחצית ממוצע השתכרותו)= 5,625 ₪.
ב.

בגין התקופה שמחודש 6/2011 עד לחודש 1/2014
2.58 שנים * 5,000 ₪

ממוצע מחצית השתכרותו = 12,900 ₪.

16.
האם זכאי התובע לתשלום בגין דמי כלכלה?
התובע טען,
כי בהתאם להוראות צו ההרחבה הוא זכאי לדמי כלכלה בסכום השווה ל- 100 ₪ עבור כל חודש עבודה החל משנת עבודתו הראשונה, לפיכך עתר לחייב את הנתבע בסכום של 9,500 ₪, בגין דמי כלכלה בעבור 95 חודשי עבודה בפועל.
הנתבע טען,
כי התובע קיבל את זכויותיו כמופיע בתלושי השכר.

דיון והכרעה-
סעיף 37 לצו ההרחבה קבע כך: "
עובד בשכר יומי ועובד קבוע במשכורת חודשית יקבל דמי כלכלה כאמור בנספח ב
'.".
בנספח זה, נקבע, כי עובד חודשי יקבל דמי כלכלה בסך של 100 ₪ (לחודש), ואילו עובד בשכר יומי יקבל דמי כלכלה בשיעור של 4 ₪, לכל יום עבודה בפועל.
לתובע לא שולם דמי כלכלה בתקופת עבודתו, כך עולה מעיון בתלושי השכר.
התובע הינו עובד יומי ובהתאם להוראות צו ההרחבה ונספח ב' לצו, היה זכאי לדמי כלכלה בשיעור של 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל. משעבד הוא בפועל חודש עבודה מלא מידי חודש, זכאי הוא לדמי כלכלה בסכום של 100 ₪ לחודש (וכך גם תבע).
משכך, ביחס לתקופת עבודה, שלא התיישנה ו שמשתרעת על פני תקופה של 57 חודשים, הרינו קובעים כי התובע זכאי לדמי כלכלה בסכום כולל של 5,700 ₪.


17.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה?
לטענת התובע,
עם תחילת עבודתו, לא נמסרה לו הודעה על תנאי העסקתו, לפיכך ובהתאם לחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב- 2002 עתר לפיצויי בסכום של 15,000 ₪.
הנתבע הכחיש זכאותו של התובע לפיצויי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה וטען מצדו, כי
הוא הבהיר לתובע עם תחילת יחסי העבודה את תנאי עבודתו, את שעות עבודתו, שכרו וכיו"ב. והראיה היא התובע הגיע לעבודתו מידי יום ביומו, בהתאם ומכוח ידיעת תנאי עבודתו המוגדרים.
דיון והכרעה-
לטעמנו לא הוכח כי הנתבע לא מסר, ביודעין, הודעה על תנאי העסקתו; שהרי מהעדויות שבפני
נו עולה כי הסיכומים על השכר נעשו בעל פה ותנאי השכר היו ידועים לתובע ובאו לביטוי בתלושי השכר שנמסרו לו, וכך העיד בנדון:
"ש.
כשהתחלת לעבוד אצל הנתבע בשנת 06' ידעת מתי אתה צריך להגיע לעבודה.
ת.
נכון.
ש.
ידעת מה אתה צריך לעבוד. זריקות וחיסונים.
ת.
נכון.
...
ש.
ידעת מה שכרך.
ת.
נכון.
ש.
ידעת מה אורך יום העבודה שלך כמה שעות.
ת.
לא, אי אפשר לדעת. כשהגענו לעבודה לא ידענו כמה זמן זה ייקח.
ש.
כשעבדת אצל הנתבע 9 שנים לא אמרת לו אי פעם כי לא מסר לך הודעה על תנאי העבודה בכתב.
ת.
נכון.
ש.
נגרם לך נק על זה שלא מסר לך הודעה בכתב? הרי אתה מבקש על זה 15,000 ₪.
ת.
אנו היינו ביחסים טובים, עובדים ביחד. "
(עמ' 26 שורות 6-21 לפרוטוקול)

נוסיף עוד, כי עת נערך שינויים בשכרו של התובע, באמצע שנת 2011- השינויים שנעשו היו שינויים לטובתו ולטובת יתר העובדים והם היו היו מרוצים מהם, וכך העידו:
"ש.
בתצהירך אמרת שבאמצע שנת 11' החליט הנתבע להעלות את שכרך.
ת.
נכון.
ש.
וגם שכר של עובדים אחרים.
ת.
נכון.
ש.
נכון לכמה?
ת.
אמר לנו: "אתם תהיו מבסוטים".
ש.
לא אמר לכם סכומים.
ת.
לא.
ש.
מי יזם את הנושא של ההעלאה, האם פנית לנתבע וביקשת שיעלה לך את השכר הוא שהוא בעצמו העלה לך את השכר?
ת.
לאחר שאני שואלת אותך בערבית, משיב כי אנו ביקשנו תוספת, אני והילדים שלי ואז הוא אמר "אתם תהיו מבסוטים" ובאמת נתן לנו תוספת בשכר.
...
ש.
כשהצגת לך את התלוש מתחילת עבודתך, 4,700 ₪ זה היה שכרך?
ת.
כן, מאשר.
ש.
אם אציג לך תלוש מהתקופה היותר מאוחרת לאחר העלאה, זה עמד על 10,000 ₪ בחודש 10/11 סך של 10,100 ₪ זה תואם את מה שקיבלת?
את מה שסיכמת עם הנתבע?
ת.
אנו לא סיכמנו על סכום.
ש.
האם היתה מקובלת עליך תוספת זו? שהוא נתן לך מ- 4,700 ₪ למעל 10,000 ₪.
ת.
כן. "
(עמ' 13 שורות 18-27 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 1-14 שם).
בנסיבות הללו אין מדובר במציאות שבה מועסק עובד מבלי שהובהרו לו תנאי עבודתו, ובשינויים שמנהיג המעסיק באופן חד צדדי הפוגעים בתנאי ההעסקה של העובד. נהפוך הוא, מעדויות, עובדים נוספים שעבדו בשירותי הנתבע, עולה כי המדובר במעסיק שדאג שעובדיו יהיו מרוצים כך ולמשל העיד העובד - מר כהן, אשר עדותו הותירה עלינו רושם מהימן ביותר, כי כאשר התחיל לעבוד אצל הנתבע הוא ישב איתו והסביר לו תנאי עבודתו ומשנשאל אם לדעתו קיבל מלוא זכויותיו השיב: "
לדעתי אף יותר
" (עמ' 45 שורות 9-11 לפרוטוקול ושורות 25-26 שם), גם מר אלון העיד משנשאל
אם "
יש הסכם עבודה כתוב בינך לבין הנתבע
" אמר "
לא, עד היום לא הייתי צריך לעשות הסכם עבודה ועד היום לא היתה לי שום תלונה בדיוק ההפך
" (עמ' 51 שורות 5-6 לפרוטוקול).
על כן, מקום שההפרה של חובת מתן ההודעה בכתב היא בעיקרה במישור הפורמלי, שעה שהתובע היה מודע היטב לתנאי העסקתו, יש לפסוק פיצוי על עצם הפרת החוק ברף הנמוך ולאור האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע פיצוי על הפרת חוק מתן הודעה לעובד בסכום של 5,000 ₪.

18.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין אי מסירת/ הנפקת תלושי שכר?
התובע טען, כי
לא נמסרו לו את מלוא תלושי השכר להם הוא זכאי עבור תקופת עבודתו אצל הנתבע , ורק לאחרונה ולבקשתו הומצאו לו באמצעות מייל, ולפיכך עתר לפיצויי בסכום של 5,000 ₪.
הנתבע מצדו טען
, כי מסר לתובע, מדי חודש בחודשו, תלושי השכר.

דיון והכרעה-
התובע, במהלך עדותו, חזר וציין,
פעם אחר פעם, כי הוא לא הסתכל על תלושי השכר, כך שמשתמע, כי הם דוקא כן נמסרו לו, כך ולמשל העיד משנשאל כמה שכר הוא היה אמור לקבל בחודשים לפני התאונה וכך העיד:
"ש.
מציגה לפניך תלוש חודש 10/13, חודשיים בערך לפני התאונה. הסכום שכתוב בתלוש 10,000 ₪ זהו שכרך?
ת.
בסדר גמור, מה שהיה מעביר לי לחשבון, אמרתי לך כבר שלא הסתכלתי על התלושים..."
(עמ' 9 שורות 6-9 לפרוטוקול)
עוד ובהמשך, כשנשאל התובע
:"... אם מקודם אמרת כי כל מה שקיבלת לחשבון הבנק שלך הוא למעשה השכר שסוכם אז למה כעת ביקשת הפרשי שכר?"
גם הפעם השיב כי:
"אף פעם לא הסתכלתי על התלוש. כמעט בכל השנים לא הסתכלתי בתלוש לכן לא ידעתי מה מגיע לי ומה לא. הייתי רואה כי אני מקבל משכורת בבנק, לוקח והולך. לכן פחות 200 ₪, יותר 300 ₪ לא הייתי מסתכל.
"
(עמ' 12 שורות 14-18 לפרוטוקול)
יתרה מכך, התובע בחקירתו נשאל "
מה היה הסיכום בינך לבין הנתבע לגבי השכר
"
והוא השיב: "
מה שכתוב בתלוש
" (עמ' 3 שורות 23-24 לפרוטוקול) כך שאישר כי התלוש שיקף נאמנה את גובה שכרו.
כך, שממכלול תשובותיו של תובע, משתמע כי הוא קיבל תלושי שכר, אך בחר שלא להסתכל עליהם וכן עולה כי תלושי השכר תאמו את השכר שקיבל לידיו.
חיזוק למסקנה זו מצאנו , בעדות בנו של התובע - סמיר,
שלא תמך בגרסת אביו, והעיד כשנשאל "
איזה בעיות אביך אמר שיש לו בתלוש"
השיב
"רק אמר שיש בעיות בתלוש, שצריך לסדר את שכר היסוד, אז. אח"כ עוה"ד שלנו אמר שיש תנאים נוספים, זכויות של חקלאות, שלא ידענו על זה כלו, היינו מקבלים את התלוש והדבר הראשון שהיינו עושים מסתכלים על המשכורת למטה"
(עמ' 41 שורות 6-10 לפרוטוקול).
לפיכך, ובשים לב לעובדה שהתובע לא הותיר עלינו רושם מהימן, בניגוד לנתבע, הרינו קובעים כי הוכח לפנינו כי נמסרו לו תלושי שכר, ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית.


19.
האם זכאי התובע לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות ועבודה בימי המנוחה ?
לטענת התובע
א.

הינו זכאי להפרשי שכר עבודה בשעות נוספות וכי הוברר לו כי זכות זו לא שולמה לו עד תום.
ב.

הנתבע לא כלל בתעריך שכרו השעתי את רכיב הפרמיה.
הנתבע טען, כי
א.

התובע מעולם לא העלה דרישה זו במהלך תקופת עבודתו אלא רק לאחר שנותקו יחסי העבודה.
ב.

אופי עבודתו של התובע, מתן חיסונים לעופות בלולים שונים, אינו מאפשר פיקוח על עבודתו של התובע, שכן העבודה בוצעה מחוץ לחצריו.

דיון והכרעה-
כפי שקבענו לעיל הואיל והשתכנענו כי רכיב ה"פרמיה" היווה תשלום בגין עבודה בשעות נוספות זאת על אף, שהוא לא הוגדר ככזה.
מעיון בתלושי השכר עולה, כי לתובע שולמו סכומים לא מבוטלים עבור עבודה בשעות נוספות, וממילא הוכח לפנינו, כי התובע לא קופח בשכרו כלל והיה כדבריו "מבסוט" והתוספת היתה מקובלת עליו, כאשר, בהקשר זה ראוי לציין כי
מידי חודש נערך רישום שעות העבודה על ידי נביה - בנו של התובע (עמ' 27 שורות 4-5 לפרוטוקול), כך שהתובע ידע ו/או יכל לדעת אם משולם לו גמול הולם בגין שעות עבודתו אם לאו ולמחות במידת הצורך, כפי שנהג למשל בעניין עת רצה העלאה בשכרו (עמ' 13 שורות 26-27 לפרוטוקול ועמ' 14 שורות 1-2 שם).
התובע מעולם לא התלונן על קיפוח במתן גמול עבור שעות נוספות במהלך עבודתו, לפחות לא נטען ולא הוכח. משכך, וחרף החובות המוטלות על המעסיק לעניין רישום שעות עבודה, והוכחת מתן גמול הולם לעובד בגינן- עדיין נותרה בעינה ההלכה לפיה עובד שכבד זמן רב את תביעתו לשעות נוספות ולא תבע אותן בתקופת עבודתו, מחליש טענותיו בהקשר זה
(ע"ב (י-ם) 2428/04 ניימן אירנה- חברת ידידה בע"מ, מיום 30.07.06) הדברים מקבלים משנה תוקף בענייננו, שכן התובע קיבל בפועל גמול עבור עבודה בשעות נוספות וכפי שהעיד, אילולא פיטוריו לא היה בא בטרוניה לגבי תנאי העסקתו כלל (עמ' 25 שורות 2-9 לפרוטוקול).

20.
הערה לפני סיום-

הנתבע עתר בסיכומיו לקזז מכל סכום שיפסק לתובע סכום של 33,000 ₪ שהוכח במהלך חקירתו הנגדית כי שולמו לו במהלך תקופת היעדרותו.
כידוע טענת קיזוז יש להעלות בהזדמנות הראשונה, ולתת לתובע אפשרו להתגונןן כדבעי בפני
ה, על כן, ואף אם הוכחה היא במהלך חקירתו של התובע, אין בכך כדי לקבלה ויש לדחותה מטעם זה.

21.
לסיכום-
בהתאם למפורט לעיל, הרינו מחייבים את הנתבע
לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
א.

סכום של 8,112 ₪ בגין הפרשי שכר.
ב.

סכום של 800 ₪ בגין החזר מפרעות.
ג.

סכום של 5,127.5 ₪ בגין תוספת ותק.
ד.

סכום של 6,532.40 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.
ה.

סכום של 1,653 ₪ בגין תוספת משפחה.
ו.

סכום של 17,525 ₪ בגין מענק שנתי.
ז.

סכום של 5,700 ₪ בגין דמי כלכלה.
ח.

סכום של 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד.
כל הסכומים המפורטים לעיל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.08.15 (מועד סיום העסקתו של התובע)
ועד ליום תשלומם בפועל
.

22.
הוצאות ושכר טרחת עו"ד -
בשל הפער הגדול מאוד שבין הסכום שנתבע לבין הסכום שמצאנו כי על הנתבע לשלם לתובע ובשל העובדה כי הגשת תביעה בסכום כל כך גדול, בוודאי חייבה את הנתבע להשקיע זמן רב יותר מאשר לו היתה מוגשת תביעה בסדר גודל שתואם את הזכויות שבאמת הגיעו לתובע וכן היות ואנו סבורים שידם של תובעים לא צריכה להיות "קלה על ההדק" במובן של הגשת תביעות מנופחות, שבאופן טבעי גוזלות זמן רב ומשאבים רבים מאוד גם מהצד שכנגד וגם מבית הדין, החלטנו לחייב את התובע לשלם לנתבע את הסכומים הבאים:
א.

סכום של 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט.
ב.

סכום של 6,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום והנתבע יוכל לקזזם מהסכומים שהוא צריך לשלם לתובע לפי סעיף 21 ל

פסק דין
זה.

23
.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב בסיוון תשע"ח, (5 ביוני 2018
)
, בהעדר הצדדים.






נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

נציג ציבור (מעסיקים)







סעש בית דין אזורי לעבודה 36094-04/16 רג'א סלמאן נ' ינון מנור (פורסם ב-ֽ 05/06/2018)