פסקי דין על זכריה (זיגי) תוהמי ואח' | פסקי דין על אושר ואמינות | פסקי דין על עמי סלע | פסקי דין על מילי - חדרה (91) ואח' |

60057-09/17 הפ     18/06/2018




הפ 60057-09/17 זכריה (זיגי) תוהמי ואח' נ' אושר ואמינות בע"מ, עמי סלע, מילי - חדרה (91) בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה

ה"פ 60057-09-17 תוהמי נ' אושר ואמינות בע"מ
ואח'
ת"א 5098-01-17 אושר ואמינות בע"מ
ואח'

נ' מילי - חדרה (91) בע"מ ואח'
תנ"ג 55234-12-16 אושר ואמינות בע"מ
ואח'

נ' מילי - חדרה (91) בע"מ ואח'


המבקש בתיק 60057-09-17
זכריה (זיגי) תוהמי
ע"י ב"כ עוה"ד י' סימן-טוב


נגד
המשיבים בתיק 60057-09-17
.1

אושר ואמינות בע"מ
.2

עמי סלע
ע"י ב"כ עוה"ד ע' טיין ואח'
.3

מילי - חדרה (91) בע"מ
.4

יורם ברנע
ע"י ב"כ עוה"ד ד' דן-גור
.5

מילי חדרה אמינות בע"מ

התובעים בתיק 5098-0117
1. אושר ואמינות בע"מ
2.עמי סלע
ע"י ב"כ עוה"ד ע' טיין

נגד
הנתבעים בתיק 5098-01-17
1. מילי – חדרה (91) בע"מ
2. יורם ברנע
ע"י ב"כ עוה"ד ד' דן-גור
3. זכריה תוהמי
ע"י ב"כ עוה"ד י' סימן-טוב
4. מילי חדרה אמינות בע"מ

ובת"א 55234-12-16
בעניין החברה

ובעניין המבקשים

מילי חדרה אמינות בע"מ


1. אושר ואמינות בע"מ
2. עמי סלע


נגד

המשיבים
1. מילי חדרה (91) בע"מ
2.יורם ברנע
3. זכריה תוהמי

החלטה

1.
בשנת 1995 התקשרו החברות אושר ואמינות בע"מ
ומילי חדרה (91) בע"מ בהסכם לייסוד חברה לצורך רכישת מקרקעין והקמת מבנה שישמש למגורים ומסחר. בהתאם להסכם המייסדים, הוקמה חברת מילי חדרה אמינות בע"מ. כמנהלי החברה המשותפת מונו מר עמי סלע
- המנהל ובעל השליטה בחברת אושר ואמינות בע"מ
, זכריה תוהמי ויורם ברנע - בעלי השליטה והמנהלים במילי חדרה (91) בע"מ.

2.
לאחר מספר שנים התגלעו מחלוקות בין בעלי המניות והמנהלים בחברת מילי חדרה אמינות בע"מ, שחלקן הגיעו לפתחם של בתי המשפט. בבית משפט זה נפתחו שלושה הליכים משפטיים שונים שהדיון בהם אוחד.

3.
בבקשה המונחת להכרעתי כעת, עותרים מר יורם ברנע וחברת מילי חדרה (91) בע"מ, להורות על עיכוב ההליכים בכל התביעות בשל קיומה של תנית בוררות בהסכם המייסדים. שאר בעלי הדיון מתנגדים למבוקש.

רקע
4.
בשנת 1995 ביקשו יורם ברנע, עמי סלע
וזכריה תוהמי להתקשר בהסכם לייסודה של חברה אשר תעסוק ברכישת והחזקת מקרקעין המצויים בחדרה, עליהם ייבנה מבנה שישמש למגורים ומסחר (גוש 10036 חלקה 131).


ביום 27.09.1995 נחתם בין הצדדים הסכם מייסדים לייסוד חברת מילי חדרה אמינות בע"מ (להלן:
החברה המשותפת
). על הסכם המייסדים חתמו חברת אושר ואמינות בע"מ
שהייתה בשליטתו הבלעדית של מר עמי סלע
(להלן:
חברת אושר אמינות
) וחברת מילי חדרה (91) בע"מ שהייתה אותה עת בשליטתםו וניהולם של
יורם ברנע וזכריה תוהמי בחלקים שווים (להלן:
חברת מילי 91
). בהתאם להסכם הוקצו לחברת אושר ואמינות 1/3 ממניות החברה המשותפת ולחברת למילי 91 הוקצו 2/3 ממניות החברה. כדירקטורים בחברה מונו שלוש המייסדים, יורם ברנע, עמי סלע
וזכריה תוהמי. מר יורם ברנע מונה כיו"ר הדירקטוריון. מר ברנע שימש בכל השנים שלאחר מכן כמנהל החברה.

5.
החברה המשותפת החזיקה את המבנה והשכירה חלקים ממנו לשוכרים שונים, ואף מכרה זכויות בחלק מהמבנה. מבלי לפרט את כל העובדות שנטענו, אציין כי בשנים האחרונות התגלעו בין בעלי הזכויות בחברה מחלוקות שונות. בבית משפט זה נפתחו, כאמור לעיל, שלושה הליכים שונים.

6.
בה"פ 60057-09-17 טוען זכריה תוהמי כי בשל המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, ובשל התנהגותו של מר ברנע, שפגעה לטענתו בזכויות בעלי המניות האחרים, נערכה ביום 23.03.2015 ישיבה של דירקטוריון החברה. באותה ישיבה הוחלט, כך לטענתו, לשנות את זכויות החתימה בשם החברה ואת ניהול החברה. נטען כי הוחלט שעמי סלע
ישמש כמנהל החברה המשותפת במקומו של יורם ברנע, וכי זכויות החתימה ישונו כך שכדי לחייב את החברה תידרש חתימתו של עמי סלע
בצירוף חתימת אחד משני חברי הדירקטוריון האחרים. ההחלטות הנ"ל התקבלו על אף התנגדותו של יורם ברנע. זכריה תוהמי עותר בבקשתו להצהיר כי החלטה זו תקפה ומחייבת את החברה.

7.
בתיק 55234-12-16 הגישו עמי סלע
וחברת אושר ואמינות בקשה לאשר להם להגיש תביעה נגזרת בשם החברה כנגד חברת מילי 91, יורם ברנע וזכריה תוהמי. בבקשתם טוענים המבקשים כי נודע להם שבין יורם ברנע לזכריה תוהמי נכרת הסכם, שהוסתר מפניהם, לשינוי זכויות הבעלות בחברות שונות שבשליטתם ובהן גם בחברה המשותפת ובמילי 91. כתוצאה משינויים אלו הועברו זכויותיו של זכריה תוהמי בחברה המשותפת ליורם ברנע, ללא ידיעתו של עמי סלע
ובניגוד להוראות הסכם המייסדים. עוד נטען כי יורם ברנע ואושר ואמינות עשו בחברה המשותפת כבשלהם תוך קיפוחו של סלע ופגיעה בזכויותיו. בין היתר, כך נטען, מכרו זכויות בנכס לאחיין של מר ברנע במחיר מופחת ותוך התעלמות מרצונו של סלע עצמו לרכוש את הנכס. עוד נטען כי ברנע, אושר ואמינות ותוהמי פעלו בניגוד לטובת החברה המשותפת ומנעו מכירה של זכויות הבניה על גג המבנה לחברת אנג'ל, עסקה שהייתה עשויה להניב לחברה המשותפת רווח נאה (נטען כי הצעת אנג'ל הייתה על סך של 21 מיליון ₪). דחיית הצעתה של אנג'ל, כך נטען, גרמה לחברה הפסד של כ-800,000 ₪. עוד נטען כי ברנע מונע חלוקת רווחים שנצברו בחברה, נמנע מהגשת דו"חות לבעלי המניות, מונע תשלומים לדירקטורים ועוד. בשל כל אלו התבקש בית המשפט להתיר למבקשים, סלע ואושר ואמינות, להגיש תביעה נגזרת כנגד החברה המשותפת, ברנע ותוהמי.

8.
בת"א 5098-01-17 תובעים אושר ואמינות וסלע את ברנע, חברת מילי 91, החברה המשותפת ותוהמי לשלם להם סך של 3,301,423 ₪. בכתב התביעה מעלים התובעים טענות דומות לאלו שנטענו בתביעה הנגזרת ועותרים לחייב את הנתבעים לפצותם בגין הנזקים וההפסדים שנגרמו להם כתוצאה מדרך התנהלותם בחברה, לרבות שכר ניהול המגיע לתובעים ולשפותם בגין התעשרותם של הנתבעים שלא כדין.

9.
נציין כי בין סלע ובין ברנע התנהל הליך נוסף בבית משפט השלום בחדרה, ת"א 30620-04-16, אולם הדיון בו לא אוחד עם הדיון שמתקיים בבית משפט זה ועל-כן אין מקום להתייחס לטענות הכלולות בו.

הבקשה
10.
בבקשה המונחת להכרעתי כעת עותר ברנע להורות על עיכוב ההליכים בכל התיקים והעברתם להכרעתו של בורר. אציין כי הבקשה הוגשה לכאורה על ידי החברה המשותפת, שכן ברנע התייצב בשמה, אולם מבחינה מהותית, מי שמבקש את עיכוב ההליכים אינו אלא ברנע עצמו (כזכור בה"פ 60057-09-17 חולק תוהמי על זכותו של ברנע להמשיך לנהל ולייצג את החברה המשותפת).

11.
בבקשה נטען כי בסעיף 20 להסכם המייסדים נקבע כי כל המחלוקות שיתעוררו בין המייסדים יועברו להכרעת בורר. נטען כי כל המחלוקות שעומדות להכרעה בכל שלושת התיקים, מצויות בגדרה של תנית בוררות זו. בסעיף 20 להסכם נאמר:

א.
כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה או בינם לבין החברה בכל דבר וענין הקשור לביצועו או פירושו של הסכם זה או של מסמכי ההתאגדות של החברה או בכל דבר וענין הקשור בהיותם מנהלים או בעלי מניות בחברה תובא להכרעתו של בורר דן יחיד – עו"ד פייגנבוים מחדרה והיה והוא לא יוכל למלא תפקידו כבורר ימונה בורר אחר ע"י המוסד לבוררות שליד בית המשפט או בורר אחר שיוסכם על כל הצדדים פה אחד.

ב.
על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות תשכ"ח – 1968 וחתימת הסכם זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות.

ג.
הבורר לא יהיה קשור בסדרי הדין ובדיני הראיות אך יהיה חייב לנמק החלטותיו וליתן כל צו או החלטה או פס"ד תוך תקופה קצובה כפי שתקבע ע"י הצדדים בעת פנייתם לבורר.


המבקש מבהיר כי עו"ד פייגנבוים המוזכר בסעיף כבורר, אינו יכול לשמש בתפקידו הואיל ועקר לארצות הברית ועל כן מבקש הוא להורות מינוי בורר על ידי בית המשפט.

12.
שאר בעלי הדין מתנגדים לבקשה. תוהמי טוען כי המחלוקת בעניין תוקפה של החלטת הדירקטוריון מיום 23.03.2015 אינה נכללת בגדר המחלוקות שיוכרעו על ידי הבורר.


גם סלע וחברת מילי 91 מתנגדים לבקשה. לטענתם המחלוקות המתעוררות בבקשה לאישור תביעה נגזרת (תנ"ג 55234-12-16) אינן בגדר המחלוקות עליהן חלה תנית הבוררות ואינן מסוג המחלוקות שניתן להעביר להכרעת בורר. מטרת הבקשה לאישור תביעה נגזרת היא הגשת תביעה בשם החברה ועל כן אין לסווגה כמחלוקות בין בעלי המניות. עוד נטען כי בבקשה לאישור התביעה הנגזרת עותרים המבקשים גם לסעדים נוספים כמו מינוי מנהל מיוחד למניעת "מבוי סתום", הגשת דו"חות בשם החברה וכדומה. בורר אינו מוסמך, כך נטען, לדון בסעדים אלו.

דיון והכרעה
13.
כמפורט להלן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להידחות וכי יש להותיר את ההכרעה במחלוקות בבית המשפט.

14.
הסכם שנכרת בין צדדים ולפיו כל הסכסוכים שיתגלעו ביניהם יועברו להכרעתו של בורר הוא הסכם שכיח ומוכר. הסכמה להפנות כל סכסוך להכרעה של בורר חותרת תחת זכות הגישה לערכאות, אך למרות זאת נקבע כי יש לתת תוקף לרצון הצדדים ומקום בו שוכנע בית המשפט כי הסכם הבוררות משקף את רצונם האמיתי של הצדדים, וכי המחלוקות שהובאו להכרעה בבית המשפט כלולות בהסכם, יעוכבו ההליכים בבית המשפט (ראו: א' גורן
בוררות
51 (2018); רע"א 7608/99
לוקי ביצוע פרוייקטים (בנייה) 1989 בע"מ נ' מצפה כנרת 1995 בע"מ
פ"ד נו (5) 156, (2002); והשוו: רע"א 6450/01
שמחה אוריאלי ובניו, חברה להנדסה וקבלנות בע"מ נ' מכון טיפול בשפכי אשקלון
, פ"ד נו(5) 721 (2001)).

15.
סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 הוא המקור החוקי לעיכוב ההליכים בבית המשפט בשל קיומו של הסכם בוררות, וכך קובע הסעיף:

(א) הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות.

נקודת המוצא היא כי מקום שבו התמלאו כל התנאים הנדרשים, יעכב בית המשפט את ההליכים. תנאים אלו הם; קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; התובענה בבית המשפט מתייחסת לסכסוך שלגביו הוסכם לפנות לבוררות; בעל הדין שהוא צד להסכם מבקש את העיכוב; המבקש מוכן לעשות את הדרוש לקיום הבוררות; המבקש העלה את בקשתו לעיכוב הליכים (בכתב ההגנה או בדרך אחרת) לפני שטען לראשונה לגופו של עניין (ראו ס' אוטולנגי
בוררות - דין ונוהל
255, 283 (2005); גורן הנ"ל, בעמ' 86-82, וכן ע"א 550/75
מורלי נ' בגון
פ"ד ל(2) 309, 328 (1976)).

16.
עם זאת, גם כאשר מתקיימים כל התנאים לעיכוב ההליכים, נותר בידי בית המשפט שיקול דעת שלא להיעתר לבקשה:
"[...] אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות
" (סעיף 5(ג) לחוק הבוררות). הנטל לשכנע את בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים בעניין שהוסכם לגביו כי יועבר לבוררות, מוטל על שכמי התובע שפנה לבית המשפט (רע"א 985/83
אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ
, פ"ד מח(1) 397 (1993); ע"א 550/75

הנ"ל, עמ' 328;


רע"א 7030/08
אחיסמך מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עטורה השקעות בע"מ
(17.09.2008)).

17.
עוד יוזכר כי ישנם סכסוכים אשר אינם יכולים להתברר בבוררות, בין מחמת הוראה חוקית המחייבת שיובאו לבית המשפט ובין מחמת שטיבם של הסכסוכים או של הסעדים המבוקשים מחייבים הכרעה שיפוטית (ראו: סעיף 3 לחוק הבוררות; ס' אוטולנגי הנ"ל עמ' 125, 145-139 וכן א' גורן הנ"ל, בעמ' 55; בג"ץ 289/79
ד"ר לילי דיין נ' בית-הדין הארצי לעבודה
, פ"ד לד(3) 820 (1979)).

18.
בדרך כלל, מחלוקות בין בעלי מניות לבין עצמם או בינם לבין חברה, יכולות להתברר בפני
בורר, ולעיתים קרובות ניתן למצוא בהסכמים לייסוד חברות או בתקנוני החברות הוראות המחייבות העברת כל סכסוך שכזה להכרעת בורר.
עם זאת, ישנן מחלוקות בענייני חברות שאינן יכולות להתברר בפני
בורר, בין מחמת שלהכרעה בהן השפעה על הציבור או כלל הנושים, ובין מחמת שההכרעה בסעדים הנתבעים
שמורה לבית המשפט בלבד.

19.
כך למשל ברור שבקשה לפירוק חברה אינה יכולה להתברר בפני
בורר, שהרי להכרעה בעניין פירוק החברה השפעה על צדדים שלישיים, כגון נושים, בעלי מניות וכדומה (ראו ס' אוטולנגי הנ"ל עמ' 141, 142). כך גם נאמר על ידי בתי המשפט במספר הזדמנויות, כמו למשל בע"א 275/89
דוידזון נ' אורנשטיין
, פ"ד מו(1) 125-130 (1991) שם נאמר
"[...] כידוע, אין בעלי הדין רשאים, מטעמים שבטובת הציבור, להתנות על הוראת החוק בעניין פירוק חברה [...]"
(ראו גם:
ע"א 321/65
ברמן נ' אנגלברג
, פ"ד יט(4) 490, 492 (1965; רע"א 1644/10
אוריאל רחין נ' אורי זמלר
(07.12.2011))
).

20.
שאלה נפרדת היא האם ניתן לברר תביעות בעניין קיפוח המיעוט או תביעות כנגד נושאי משרה בחברה בשל הפרת חובות האמון שלהם כלפי החברה, בפני
בורר. השאלה מתעוררת נוכח הקביעה לפיה חלק מהוראות חוק החברות הן הוראות קוגנטיות, אשר הצדדים אינם יכולים להתנות עליהן. ההוראות שנועדו להבטיח כי המיעוט לא יקופח, הוראות שנועדו להבטיח כי נושאי המשרה יפעלו למען החברה ובעלי מניותיה וישמרו על חובות האמון המוטלות עליהן, הוכרו כהוראות חוק קוגנטיות (ראו דברי הסבר להצעת חוק החברות, התשנ"ו-1995, ה"ח 2432, עמ' 6; רע"א 4024/14
אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן
, פסקה 4 לפסק דינו של הש' סולברג (26.04.2015); הפ"ב (חי') 58100-11-11
interton inc
נ'
avr communication ltd
(14.05.2012)).


ברע"א 9542/06
ליכטנשטיין נ' איי אי ג'י החזקות במשכנתאות בע"מ
(14.01.2010) אומר בית המשפט:
הטעם העומד מאחורי כלל העדר ההתאמה של מנגנון הבוררות ביחס להוראות חוק קוגנטיות נעוץ בדרך כלל בתפיסה כי זכויות בסיסיות מסויימות, הנתונות לאדם במישורים שונים, אינן נתונות להתנאה ולגריעה, ובעל הזכות עצמו אף אינו רשאי לוותר עליהן
.


למרות זאת, באותו מקרה לא נקבע באופן חד משמעי כי אין להעביר תביעה בעניין קיפוח המיעוט להכרעת בורר אלא בית המשפט סבר שיש לבחון את טיבה האמיתי של התביעה. בית המשפט מציין
"[...] כי אף שהתביעה נוסחה בלשון עילה של קיפוח המיעוט, הרי תוכנה האמיתי, מאחורי המסך, נועד בסופו של יום לברר נזקים שהמבקשים טוענים להם, ולפיכך ביקשו מינוי רואה חשבון חוקר, וביקשו לשמור על זכותם לתבוע בהמשך פיצוי כספי על נזקיהם
" (ראו גם ה"פ (מרכז) 19160-06-15
א.ג.מ פיתוח מוצרים ביולוגיים בע"מ נ' מנשרוף
(11.10.2015)).

21.
מהאמור מתבקשת להבנתי המסקנה כי מקום שבו התביעה במהותה עוסקת בקיפוח המיעוט, או בהפרת חובות אמון קוגנטיות של נושאי המשרה, לא ניתן יהיה להעביר את הדיון לבורר והמחלוקות ידונו בפני
בית המשפט (ראו גם ס' אוטולנגי הנ"ל עמ' 144-145, א' גורן הנ"ל עמ' 62).
כך למשל ב
ה"פ (ת"א) 1531/97

מורן נ' דרדיקמן
(27.06.1999)


נקבע, כי תביעה שעניינה אחריות נושאי משרה אינה יכולה להימסר להכרעת בורר בשל אופייה הקוגנטי של ההוראות העוסקות בנושא זה (ראו גם:
ה"פ (ת"א) 1644/00

ת.ע.ל. –

תעשיות עץ לבוד קבוצת משמרות בע"מ נ' פרנקל
(24.03.2002))
. קביעה זו מקובלת עלי (הגם שהיא ניתנה ביחס להוראות פרק ד'1 לפקודת החברות ולא לחוק החברות, וזאת משום שמהותן של ההוראות הללו והקוגנטיות שלהן לא השתנתו).


איני מתעלם מכך כי הובעו בפסיקה גם דעות אחרות לפיהן ישנן נסיבות בהן ניתן להעביר גם תביעות שכאלו, לרבות תביעות להסרת קיפוח, להכרעת בורר. למרות זאת דעתי היא כי בדרך כלל, למעט מקרים חריגים, תביעות להסרת קיפוח ובקשות לאישור תביעה נגזרת
יתבררו בית המשפט ולא בפני
בורר. ניתן להצדיק מסקנה זו ממספר טעמים - הגנה על זכויות המיעוט מפני הרוב; מתן תוקף להוראות חוק קוגנטיות המגדירות את היקף האחריות של המנהלים כלפי בעלי המניות והציבור; הגנה על הציבור הרחב הבא במגע עם החברה; הצורך במתן סעדים להסרת הקיפוח, אשר רק בית משפט מוסמך לתתם.

22.
כאן ראוי להפנות את תשומת הלב להלכה לפיה מסור לבית המשפט הדן בתביעה להסרת קיפוח של המיעוט, שיקול דעת רחב בקביעת הסעדים שיינתנו להסרת אותו הקיפוח (ע"א 2699/92
בכר ניסים נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון מטוסים (נתב"ג) בע"מ
, פ"ד נ (1) 238 (1996); ה"פ (מחוזי ת"א) 2113/94
צנה בע"מ נ'
פולן בע"מ
(25.06.1997); יוסף גרוס
חוק החברות
כרך א', 375-374 (התשע"ז-2016)). בין סעדים אלו ניתן להפנות את תשומת הלב לאפשרות של מינוי בעלי תפקיד לחברה (ראו
ת"ע (ת"א) 7410/01
עזבון המנוחים יעקב וברכה קופמן ז"ל נ' קופמן שלום
פסקה 143 לפסק הדין (30.04.2009)); מתן הוראות בדבר רכישה כפויה של מניות (ע"א 5025/13
פרט תעשיות מתכת בע"מ נ' דדון חביב
(28.02.2016); ה"פ (ב"ש) 4141/97
פרקש נ' פרקש
(22.07.1999); ת"א 22395-07-12
ברקו נ' מאנע
(23.07.2014)); העברת מנהלים מתפקידם
ולעיתים אף העברת הדיון למסלול של פירוק החברה (ראו רע"א 4596/12
אביב נקש נ' יעקב מזרחי
(21.10.2012).

23.
כאשר בוחנים את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת בתיק 55234-12-16 ניתן לראות כי הבקשה כוללת בחובה עילות וסעדים שאינם מתאימים להכרעה על ידי בורר. ראינו כי בבקשה נטען להפרת חובות האמון של הדירקטורים כלפי החברה והמבקשים, הפרת חובה הכוללת עסקאות עם מקורב למר ברנע, הכשלת עסקה עם אנג'ל, אי הגשת דו"חות כנדרש על פי דין ועוד. כל אלו עילות שמטיבן צריכות להתברר בפני
בית המשפט.


גם הסעדים המבוקשים - מינוי מנהל מיוחד, ביטול החלטת דירקטוריון, צווים לגבי הגשת דו"חות לרשויות המס ועוד, מסורים לסמכות בית המשפט ואינם ראויים לבירור בפני
בורר.

24.
מן האמור מתחייבת המסקנה כי את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת אין לעכב, שכן זו אינה יכולה להישמע בפני
בורר, וכי ההליכים בבקשה ימשכו בבית משפט זה. מסקנה זו משליכה גם על הטענות בנוגע לתובענות הנוספות.

25.
ראינו כי בפני
בית המשפט הוגשו גם בקשה למתן סעד הצהרתי בעניין תוקפה של ההחלטה לשינוי זכות הניהול והחתימה וגם תביעה כספית שהגישו סלע וחברת אושר ואמינות. שתי תובענות אלו כרוכות בבקשה לאישור תביעה נגזרת ואינן ניתנות להפרדה מהדיון בה.

26.
הבקשה לסעד הצהרתי בעניין תוקפה של החלטת הדירקטוריון עוסקת בשאלה שהכרעה בה רלוונטית גם לסעדים מושא הבקשה לאישור התביעה הנגזרת. ככל שתתקבל הבקשה ויתקבל השינוי המבוקש בניהול ובזכויות החתימה, יהיה בכך כדי להשפיע על עמדת החברה ביחס לטענות שמועלות בבקשה לאישור התביעה הנגזרת, ביחס לשינוי בדרך ההתנהלות, להחלטות בדבר הגשת תביעות כלפי צדדים שלישיים, להגשת הדו"חות וכדומה. ייתכן גם ששינוי כזה ייתר חלק מהסעדים המבוקשים בתביעה הנגזרת, כגון מינוי מנהל מיוחד.

27.
הזיקה ההדוקה בין הסוגיות מחייבת כי אלו יידונו באותה ערכאה. אין כל הצדקה כי הבקשה לאישור התביעה הנגזרת תעוכב עד להכרעת הבורר, אם ימונה, ואולי גם עד הכרעה של ערכאה שיפוטית בבקשה לאישור פסק הבורר שיינתן. יתרה מזו, המחלוקת בעניין תוקפה של ההחלטה היא יחסית פשוטה להכרעה ואף נקבע דיון קרוב לשמיעת הראיות בעניין זה.

28.
גם התביעה הכספית שהוגשה בתיק 5098-01-17 כרוכה בבקשה לאישור תביעה נגזרת שכן אם תתקבל הבקשה לאישור ותוגש תביעה בשם החברה, הדבר ייתר חלק ניכר מהסעדים הנתבעים בתביעה הכספית.

29.
במצב זה פיצול הדיון בין בירור בבית המשפט של חלק מהעילות, ובירור בפני
הבורר של חלק אחר, אינו מוצדק, עלול לגרום לבזבוז זמן, לעיכוב ההתדיינות ולהכרעות סותרות.


ראינו כי לבית המשפט שיקול דעת שלא לעכב הליכים בתביעה הכלולה בתנית שיפוט אם מצא טעם מיוחד שלא לעכבם (סעיף 5(ג) לחוק). הימנעות מפיצול ההכרעות הוא שיקול חשוב בין שיקולי בית המשפט להימנע מעיכוב ההליכים (ס' אוטולנגי הנ"ל עמ' 320; רע"א 985/93 הנ"ל; רע"א 5394/09
סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ'
kia motors corporations
(27.06.2012)).


על כן מתחייבת המסקנה כי ראוי שכל התביעות בכל העילות יתבררו בפני
בית המשפט.


סוף דבר
30.
בשים לב לכל האמור אני דוחה את הבקשה לעיכוב ההליכים. כל שלושת התובענות ימשיכו להתברר בפני
בית משפט זה.


הוצאות הבקשה ייפסקו במסגרת ההכרעה בתיק העיקרי.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.







הפ בית משפט מחוזי 60057-09/17 זכריה (זיגי) תוהמי ואח' נ' אושר ואמינות בע"מ, עמי סלע, מילי - חדרה (91) בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 18/06/2018)