פסקי דין על ישעיה חנוכה אברג'ל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

58047-07/15 בל     22/06/2018




בל 58047-07/15 ישעיה חנוכה אברג'ל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 58047-07-15



22 יוני 2018

לפני
:

כב' השופטת
רחל
בר"ג-הירשברג

ה
מערער
ישעיה חנוכה אברג'ל
ע"י ב"כ: עו"ד צבי כהן
-

ה
משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושנוב
פסק דין


1. לפני ערעורו של מר ישעיה חנוכה אברג'יל על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בענף נכות מעבודה, מיום 20.4.2015. בהחלטה מושא הערעור הותירה הוועדה את נכותו הצמיתה של המערער בשתי ברכיו בשיעור 19%, בתחולה מיום 1.4.2012. בנסיבות אלה לא הפעילה הוועדה את תקנה 15.
רקע
2. המערער הוא יליד 1951 ומי שעסק בזיפות ואיטום גגות. השתלשלות ההליכים בעניינו של המערער בבית הדין ולפני הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) נמתחת למן ראשית שנת 2009. עת עתר לבית דין זה בתביעה להכיר בליקויים מהם הוא סובל בשתי ברכיו כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה (ב"ל 10651/09).
3. דומה שלצורך הליך זה אין צורך לסקור את הליכי העבר בפרוטרוט [1]

ונסתפק בכך שנאמר כי הוועדה מושא הערעור התכנסה מכוח פסק דינו של בית דין זה (כבוד הרשם טארק חסנין ב"ל 37948-06-14 (להלן: פסק הדין המחזיר), מיום 10.2.2015. פסק הדין המחזיר נתן תוקף להסכמת הצדדים להחזרת עניינו של המערער לפתחה של הוועדה "על מנת שתדון בערר מטעם המערער מיום 27.8.2013, תוך התייחסות למכתבו של ד"ר מילר ממועד זה". נבהיר כי בהתאם לערר האמור היה על הוועדה לדון בארבעה נושאים:
[א] גובה הנכות בברך שמאל;
[ב] החלת נכות על ברך ימין;
[ג] בחינת מועד תחולת הנכות;
[ה] הפעלת תקנה 15.

4. ועדת העררים התכנסה, מכוח פסק הדין המחזיר, ביום 20.4.2015. לאחר שחבריה עיינו במכתבו של ד"ר מילר וערכו למערער בדיקה קלינית קבעו את האבחנות הבאות: "אוסטרואטריטיס מתקדם של שתי הברכיים עם הגבלה בתנועה עד
?
90 בכיפוף".
הוועדה סיכמה מסקנותיה כך:
"הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד של ביה"ד לעבודה מיום 10.2.2015...כיום תוצאות הבדיקה הפיסיקאלית זהות בשתי הברכיים אולם יש לציין כי הממצאים של בדיקת...נובעים מסיבות אחרות ולא תחלואת הברכיים. יחד עם זאת גם על סמך הבדיקה הקלינית וגם על סמך ההדמיה של צילומי הרנטגן ו –
mri
ברך ימין קיימת נכות זהה בשתי הברכיים בגובה 10% לכל ברך לפי סעיף 48(2)(ז)(

iv
ׂׂ).
אשר לתחולת הנכות – הוועדה עיינה בתיקו הרפואי ומצאה תלונה על כאבי ברכים אך לא נמצאת עדות על בסיס בדיקה פיזיקאלית להגבלה תפקודית המצדיקה תחולת הנכות מאז 2007.
לפי דבריו הפסיק לעבוד במקצוע הזיפות ב – 2007 ומאז עובד באבטחה. אולם במגבלת התקנה אין מקום לדון בתקנה 15".
5. מסקנות הוועדה הובאו לידיעת המערער במכתבו של פקיד התביעות מיום 27.4.2015. על פי האמור במכתב עותק הימנו נשלח גם לבא כוחו כאן. הערעור על החלטת ועדת העררים הוגש לבית הדין ביום 29.7.2015.
6. בתשובה לערעור הסתפק המוסד בטענה כי במועד הגשתו התיישן. בתום הישיבה המקדמית ביקש שהות לשקול את המלצת בית הדין, מפי כבוד הרשם חסנין, שלא לעמוד על טענת ההתיישנות. בחלוף מספר חודשים הודיע כי אינו חוזר בו מטענת ההתיישנות אולם השלים טיעוניו גם לגוף הערעור. מחמת טעות מזכירותית הועבר התיק לקביעת מועד להוכחות ועל כן הסתעף והתעכב עד אשר הודיעו הצדדים, כי הם מבקשים שפסק הדין בערעור יינתן על יסוד כל החומר המצוי בו.
דיון והכרעה
7. טענת ההתיישנות:
בהתאם להוראות תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), תשל"ז – 1977 (להלן: תקנות המועדים לערעור), ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים, יוגש לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 60 ימים מהיום שבו נמסרה ההחלטה למערער. בענייננו הוגש הערעור לבית הדין בחלוף 91 ימים ממועד מתן החלטת פקיד התביעות ועל כן ועל פי המוסד התיישן. יאמר מיד, כי המוסד מודה שקיימת אצלו הנחיה פנימית המאפשרת להאריך את תקופת 60 הימים האמורים ב – 30 ימים נוספים, אלא שלא מצא לעשות בה שימוש כאן מטעמים שלא מנה (סעיף 6 לתגובת המוסד מיום 4.5.2016).
אפתח בכך שלא התברר עד תום באיזה מועד נשלח מכתבו של פקיד התביעות למערער. דהיינו האם ביום כתיבתו (27.4.2015) או שמא במועד אחר סמוך לכך. כך לא הוברר באיזה מועד נמסר המכתב למערער, אם כי הוא אינו כופר בכך שאכן התקבל אצלו. על פי הצהרת בא כוחו לפרוטוקול הישיבה המקדמית (שורה 15), מכתב פקיד התביעות לא הומצא למשרדו ישירות, על אף האמור בו, אלא נמסר לו על ידי המערער. עם זאת לא צירף אסמכתא למועד המדויק שבו נמסר למשרדו אף כי הדעת נותנת שאסמכתא ממין זו קיימת.
בנסיבות אלה ובהתאם לחזקה של הגיון וניסיון חיים ומאחר שאין חולק כי מכתב פקיד התביעות נשלח למענו הנכון של המערער והתקבל אצלו, אני מניחה כי הגיעה ליעדו תוך פרק זמן סביר (ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 41882-03-14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי
(18.5.2015)). טענת התובע לפרוטוקול הישיבה המקדמית כי פרק זמן זה יכול לעמוד על 14 ימים נראית בעיניי בנסיבות העניין כסבירה, ועל כן הריני מאמצת אותה וקובעת כי מכתב פקיד התביעות הגיע ליעדו לא יאוחר מיום 12.5.2015. משכך היה על המערער להגיש את ערעורו עד ליום 12.7.2015 (ולמצער באותו השבוע). אטעים כי בשנת 2015 החלה פגרת בתי המשפט רק ביום 21.7.2015 ועל כן טענת המערער כאילו נדחה מועד הגשת הערעור עד לאחר הפגרה, וככל שהדבר אפשרי, ממילא אינו נכון. צודק אפוא המוסד בטענתו כי הערעור הוגש באיחור. אלא שדעתי היא כי בכך לא סגי ואפרט.
8. לפני זמן לא רב שינה בית הדין הארצי, בעניין דולאני (ראו: עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני ואח' – המוסד לביטוח לאומי
(26.9.2017)), את ההלכה שנהגה לעניין סמכותו העקרונית של בית הדין להאריך מועדים הקבועים בחיקוק. נפסק, כי מכוח סמכותו הקבועה בתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991
נתונה לבית הדין הסמכות העקרונית להאריך מועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור לבית הדין על החלטתו של גוף מעין שיפוטי, ובתנאי שאותו חיקוק אינו שולל אפשרות זו במפורש או במשתמע. בתוך כך נקבע, כי בית הדין מוסמך להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מטעמים מיוחדים שירשמו. אשר למהות של אותם "טעמים מיוחדים" אשר יצדיקו את הארכת המועד, חזר בית הדין הארצי על ההלכה המושרשת ולפיה "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא". עוד נקבע כי יכול שסיכויי הערעור יעלו כדי "טעם מיוחד" להארכת המועד וכי על פי ההלכה הנוהגת בבתי הדין, את תקנה 125 יש לפרש "מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה" (סעיפים 80 - 84 והאסמכתאות שם).
9. המערער סבור כי לא ברור מדוע לא מצא המוסד להביא עניינו בגדר הנחייתו הפנימית המאפשרת הגשת ערעורים ממין זה בתוך תקופה בת 90 ימים וכי מאחר שעסקינן בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי אין לנועל את שערי בית הדין בפני
ו.
כאמור בראשית הדברים אכן לא ברור מדוע דווקא במקרה זה מצא המוסד לעמוד על טענת ההתיישנות. מכל מקום וכפי שיורחב מטה סיכויי הערעור טובים וכאמור אין מדובר באיחור ניכר אלא באיחור שדרך כלל המוסד עצמו אינו רואה בו משום איחור. כך מדובר בהתדיינות ארוכת שנים שיש להביא לידי סיום. על כן החלטתי שבמקרה זה סיכויי הערעור לכשעצמם מהווים טעם להארכת מועד הגשת הערעור עד למועד הגשתו בפועל, ועל כן אין מקום לסילוקו על הסף. מכאן לגוף הדברים.
10. עילות הערעור הן בעיקרן שלוש ואדון בהן כסדרן.
עילת הערעור הראשונה נוגעת לטענת המערער ולפיה שגתה ועדת העררים עת מצאה להעניק לו נכות בברכיו בהתאם לסעיף ליקוי העוסק בנזק במיניסקוס - סעיף (48)(ז)(
iv
). המערער מזכיר עוד, כי אחוזי הנכות בשתי הברכיים נקבעו בהתאם לסעיף ליקוי הקובע "מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס..." ועל אף שבברך ימין מעולם לא עבר ניתוח להוצאת מיניסקוס. מוסיף המערער וטוען כי סעיף הליקוי שבחרה הוועדה מתאים לפגיעה חבלתית ולא לשחיקה רבת שנים כבעניינו. לדידו, היה על הוועדה להעניק לו נכות בהתאם לפריט ליקוי 35(1) העוסק במחלות העצמות והפרקים ובכלל זה בארטריטיס שממנה הוא סובל. לא מצאתי מענה לטענות אלה בתשובת המוסד לערעור. בכל אופן דעתי היא כי הדין עם התובע וכי הנמקת הוועדה אכן אינה מחוורת דיה והדבר עולה כדי טעות משפטית.
כעולה מהפרק העובדתי ועדת העררים עצמה אבחנה אצל המערער "אוסטרואטריטיס מתקדם של שתי הברכיים". בנסיבות אלה ומשלא נסתרה טענת המערער כי מעולם לא עבר ניתוח להוצאת מיניסקוס בברכו הימנית אכן לא ברור מדוע ביכרה הוועדה להעניק אחוזי נכות שלא בהתאם לפריט ליקוי 35 (1), ועל כן יש מקום להשיב את עניינו של המערער לפתחה כדי שתבהיר עניין זה.
11. עילת ערעור שנייה עניינה בטענת המערער ולפיה מאחר שנפגע בשתי הברכיים באותו מנגנון פגיעה יש להתייחס לכך כאל פגיעה באיבר זוגי ומכאן כי החישוב של הנכות אמור להיעשות בצורה אריתמטית ולא בשקלול. גם לטענה זו לא מצאתי התייחסות בתשובת המוסד לערעור.
יאמר מיד כי לא ברור עד תום על מה מבסס המערער טענתו שכן לא ביאר. ככל שכוונתו היא להפעלת תקנה 19 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגע עבודה), התשט"ז – 1967 הרי שדין ערעורו בסוגיה זו דחייה. תקנה 19 קובעת כך: "דרגת נכות לרגל פגימה באיבר זוגי אחד, כשהאיבר האחר פגוע מקודם, תקבע על ידי צירוף פגימות שני האיברים וניכוי הפגימה הקודמת". אלא שעל פי פסיקת בית הדין הארצי הוראות תקנה 19 מתייחסות אך ורק למקום בו דרגת הנכות עצמה בגין פגיעה באיבר זוגי נקבעת על פי מבחני הנכות המתייחסים לשני האיברים הזוגיים. במילים אחרות ליקוי ראייה על פי סעיף 52 למבחני הנכות ולקוי שמיעה על פי סעיף 72 למבחני הנכות. שאם לא כן ימצאו נכי העבודה לוקים בדרגת נכותם שכן צירוף דרגות הנכות בגין הפגימות בשני איברים זוגיים תוך הפחתת הנכות הקודמת באחד מהאיברים הזוגיים, תותיר אותם עם דרגת נכות פחותה בגין הפגימה החדשה, לעומת קביעת דרגת נכות בגין הפגימה החדשה באיבר זוגי ללא כל קשר לפגימה הקודמת באיבר הזוגי האחר. הדברים יפים גם לעניינו של המערער (ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 388/09 דוד בר – המוסד לביטוח לאומי
(8.3.2010); עב"ל (ארצי) 613/09 ברוך נימן – המוסד לביטוח לאומי
(25.3.2010)).
12. עילת ערעור שלישית נוגעת לקביעות ועדת הערר ביחס למועד תחולת הנכות. על פי המערער היה על הוועדה להתייחס לתעודות הרפואיות שניתנו לו בימים 8.10.2007 ו – 11.12.2007 (נספחים ו', ז' לכתב הערעור) מאת הרופא התעסוקתי ד"ר אלכס גודקין, ושלפיהן לפי ממצאי בדיקתו הפיזיקלית המערער מוגבל בעבודות הכרוכות במאמץ פיסי. לשון אחרת, בניגוד לקביעת הוועדה קיים בתיקו הרפואי של המערער תיעוד הנסמך על בדיקה פיסיקלית המלמד על הגבלה תפקודית המצדיקה לקבוע את תחולת נכותו משנת 2007. המוסד מצדו סובר כי ממצאי בדיקתו של ד"ר גודקין אינם מלמדים על מגבלה תפקודית אלא על מגבלה לעבודות הכרוכות במאמץ פיסי וכי ממכתבו של ד"ר מילר, אליו התבקשה הוועדה להתייחס, עולה כי גם לשיטתו המערער סבל מכאבים בשתי ברכיו ולא ממגבלה תפקודית. לכשעצמי, איני משוכנעת כי ההבדלים שמוצא המוסד במנוחים השונים אכן מלמדים כי המערער לא סבל ממגבלה תפקודית עוד בשנת 2007. בכל אופן דעתי היא כי אי התייחסות הוועדה למסמכים אלה עולה כדי טעות משפטית בהנמקתה.
13. סוף דבר


-
על יסוד כל האמור הערעור מתקבל והריני מורה על השבת עניינו של המערער לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשוב ותבחן את סעיף הליקוי המתאים לפגיעה בשתי ברכיו של המערער. בכלל זה תבחן הוועדה האם אין מקום ליישם בעניינו את סעיף 35(1) למבחני הנכות חלף סעיף 48(ז)(
iv
), בשים לב לאבחנותיה שלה עצמה ולכך שהמערער מעולם לא עבר ניתוח להוצאת מיניסקוס בברך ימין.
בנוסף תשוב ותבחן הוועדה את מועד תחולת נכות המערער תוך התייחסות למסמכים הרפואיים מאת
ד"ר גודקין מן הימים 8.10.2007 ו – 11.12.2007.
ככל שתמצא הוועדה לשנות את גובה נכותו של המערער תשוב ותבחן את הצורך בהפעלת תקנה 15.
לנוכח האיחור בהגשת הערעור איני עושה צו להוצאות.
14. בקשת רשות ערעור: על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים.
ניתן היום, ט' תמוז תשע"ח, (22 יוני 2018
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.








[1]

סקירה של כל הליכי העבר מצויה בהודעת הערעור (סעיפים 1 – 13).






בל בית דין אזורי לעבודה 58047-07/15 ישעיה חנוכה אברג'ל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 22/06/2018)