פסקי דין על אסתר מיורקס | פסקי דין על כונס נכסים רשמי תל אביב | פסקי דין על שלום מיורקס | פסקי דין על סאלם סוהייל ואח' |

1270-02/15 פשר     19/06/2018




פשר 1270-02/15 אסתר מיורקס נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, שלום מיורקס, סאלם סוהייל ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו



פש"ר 1270-02-15 מיורקס ואח'
נ' כונס נכסים רשמי תל אביב
ואח'
19.6.18







מספר בקשה:17
לפני
כבוד השופטת
נועה גרוסמן


המבקשת
/הזוכה

אסתר מיורקס
ע"י ב"כ עו"ד חני פסח


נגד


המשיבים

1. כונס נכסים רשמי תל אביב

2. שלום מיורקס
- החייב
ע"י ב"כ עו"ד גולשה

3. סאלם סוהייל, עו"ד (נאמן)





החלטה

כללי:
1.
מונחות לפני שתי סוגיות המצריכות הכרעה :

א.
בקשת הזוכה במזונות גב' אסתר מיורקס
(להלן: "הזוכה"), במסגרת בקשה מספר 16 בתיק, להורות על הגדלת קצבת המזונות שנפסקה לטובתה ולהעלותה לשיעור של 4,000 ₪.
ב.
בקשת הזוכה במזונות כפי שהועלתה בבקשה מספר 17 בתיק להורות על עדכון תוכנית הפירעון של החייב ולהאריכה מעבר לתקופה שנקצבה, וכן להורות על הגדלת סכום הפירעון הכולל בהתאמה והשבת מגבלות ככל שהוסרו.

העובדות:

2.
ביום 8.2.15 ניתן כנגד החייב צו כינוס נכסים.
חובות החייב הינם לשני נושים: חוב כלפי בנק הפועלים וחוב מזונות עבר כלפי
הזוכה.
בית המשפט של פש"ר התבקש לקצוב מזונות לשני הקטינים - אליאור יליד 30.7.07 ושגיב יליד 8.7.10 (להלן: "הקטינים").
סכום המזונות שנתבקש אז עמד על סך של
4,000 ₪ בשים לב להסכם שקיבל תוקף של

פסק דין
מיום 27.11.12 ותיקון להסכם משנת 2013.
בית המשפט של פש"ר (כבוד השופטת איריס לושי-עבודי), ראה לנכון להורות על קציבת מזונות הקטינים לכדי הסך של 2,000 ₪.
חיוב זה הושת על החייב בהחלטה מיום 12.2.16 בבקשה מספר 7 והוא מוטל עליו מאז.

3.
הזוכה לא שקטה על שמריה. היא הגישה בקשות שונות כנגד החייב לרבות בקשה לביטול הליך פש"ר. כך למשל בבקשה מספר 11 בתיק, מיום 8.4.16, טענה כי אינו משלם את דמי המזונות באופן שוטף וכן כי מסר פרטים שגויים וחלקיים במהלך כניסתו להליך. הבקשה הצריכה תגובות ותשובות, נשקלה ע"י בית המשפט וכבוד השופטת איריס לושי עבודי קבעה ביום 20.6.16: "לא ראיתי לבטל את הדיון הקרוב שקבוע בעוד מספר ימים. הבקשה תידון בדיון הקרוב".

4.
ביום 23.6.16 התקיים דיון לפני כבוד השופטת איריס לושי עבודי, באשר לגיבוש תוכנית פירעון לחייב זה. בדיון נכחו החייב ובא כוחו, הנאמן, ב"כ הכנ"ר ואף ב"כ הזוכה עו"ד חני פסח
. לאחר שבית המשפט שקל את מלוא הנתונים, גובשה לחייב תוכנית פירעון ובמעמד כל הנוכחים נפסק כי על החייב להוסיף לתיק הכינוס 60,000 ₪ וזאת בשישים תשלומים של 1,000 ₪ לחודש. בנוסף הוטל עליו לסלק את חוב המזונות שעמד על סך של 1,500 ₪.

5.
עוד ציין בית המשפט בהחלטתו, כי:
"ככל והחייב לא יוכל לעמוד בתשלום החודשי של 1,000 ₪ ניתן יהיה לפרוס את התוספת כך שהחייב ישלם 857 ₪ לחודש בשבעים תשלומים. אישור לפריסה כזו ייעשה רק לאחר שתוגש בקשה מתאימה".
לטעמי דבר זה מלמד, כי יכולת החייב לשאת בתשלום של 1,000 ₪ לתיק הפש"ר, ובנוסף 2,000 ₪ כדמי מזונות שוטפים, הוטלה בספק.
מיד בסמוך לגיבוש תוכנית הפירעון, הכריז בית המשפט על החייב פושט רגל ואף קבע סנקציות של הארכת התוכנית באופן מדורג, במקרה של פיגורים בתשלומים.
כך נקבע, כי פיגור של ששה חודשים יוביל למשך הארכת התוכנית בשנה נוספת.
6.
תביעת חוב שהגישה הזוכה בתיק זה נדחתה בחלקה ע"י המנהל המיוחד. על החלטה זו הוגשה עש"א 30301-07-16 אשר נדונה לפני כבוד השופטת חנה פלינר והוכרעה ביום 16.1.17.
כבוד השופטת פלינר נעתרה לעש"א והאריכה את המועד להגשת תביעת החוב כמבוקש.
בקשות 16, 17:

7.
הבקשות הרלוונטיות הבאות בתיק הינן בקשות 16, 17.

לאחר קבלת עמדות כל הנוגעים בדבר, הוריתי ביום 25.4.18 במסגרת בקשה מספר 16,על דחיית
בקשת הזוכה להגדלת דמי מזונות מן הסך של 2,000 ₪ לסך של 4,000 ₪. הטענה כי הוצאותיה של הזוכה גדלו עקב רכישת נכס ונטילת משכנתא על ידה לא שימשה בעיני כתשתית מספקת להגדלת דמי המזונות.
יוער כי הן החייב, הן הנאמן והן הכנ"ר התנגדו לבקשה וראיתי לקבל את עמדתם. תוך שציינתי כי לשקילת קציבת מזונות בהליך פש"ר לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת רגל (נוסח חדש) תש"ם-1980, קיימים אינטרסים נוספים לרבות שיקומו הכלכלי של החייב.

8.
הזוכה סברה, כי היה מקום להתיר לה להגיש תשובה לכל התגובות שהוגשו.
נוכח החלטת כבוד בית המשפט העליון, השופט עופר גרוסקופף מיום 25.8.15 בתיק רע"א 3706/18, הוריתי כי תוגש תשובת הזוכה לכל התגובות. ראו החלטתי מיום 30.5.18 בבקשה מספר 18.

תשובת הזוכה באשר לבקשה להגדלת דמי מזונות, הוגשה ביום 10.6.18.
מצאתי, כי יש להמתין לתגובות נוספות אשר תוגשנה במסגרת בקשה מספר 17, אותה הגישה הזוכה לעדכון תוכנית הפירעון. זאת,
נוכח הזיקה הקיימת בין שתי הבקשות.
ראו החלטתי מיום 10.6.18 בבקשה מספר 16.

9.
לאחר שהוגשה תגובת החייב לבקשה לעדכון תוכנית הפירעון ביום 18.6.18, קבעתי בקצירת האומר כדלקמן:
"1.
נוכח האמור בפסק הדין מיום 23.6.16 ומאחר והחייב צבר 5 פיגורים בתשלום החודשי, אני מורה בהסכמתו ובתמיכת הנאמן כי תוכנית הפירעון שנקבעה לו תוארך ב-6 חודשים נוספים מעבר לתקופה שנקבעה בה, ועל הגדלת סכום הפירעון בהתאמה.

2.
א.
עיינתי בתשובת המבקשת בבקשה מספר 16 – הבקשה להגדלת דמי המזונות. גם לאחר עיון בתשובתה, איני רואה מקום לשינוי בהחלטתי מיום 25.4.18, ולפיכך אני מותירה את דמי המזונות החודשיים על סך של 2,000 ₪.
ב.
אציין כי במסגרת החלטתי האמורה ביקשתי לתת משקל גבוה לאינטרס השיקום של החייב אשר זוכה בעת האחרונה לעליונות מסוימת בפסיקת בתי המשפט. אינטרס שיקומו הכלכלי של החייב קיבל ביטוי מרכזי גם בהוראות חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018, מה שמלמד על הלך הרוח של המחוקק.
ג.
זאת ועוד, לשאלת קציבת גובה המזונות בהליך פש"ר השפעה ישירה על גובה ההחזר החודשי של החייב. מכאן, שייתכן כי אם יוגדלו דמי המזונות מעבר לסכום שנקצב, יעיב הדבר על ההחזר החודשי של החייב ותוכנית הפירעון שנקבעה לו, והאינטרס של יתר הנושים ייפגע בהתאם.
ד.
אינטרס הזכאית למזונות גם הוא חשוב ביותר. אך משעסקינן בהליך פש"ר, יש למצוא נקודת איזון מסוימת בין כלל האינטרסים הנוגעים להליך. ייתכן בהחלט כי נקודת איזון זו אינה מיטבית עבור המבקשת, אך בראייה כוללת של הדברים, סבורה אני כי דמי המזונות שנקצבו על סך של 2,000 ₪ בחודש משקפים נכונה את האינטרסים השונים.
ה.
לאור זאת, גם אם יש ממש בטענות המבקשת, לרבות הטענה כי הכנסת החייב גבוהה יותר, אינני סבורה כי יש מקום לשינוי מגובה דמי המזונות שנקצבו.
ו.
לפיכך בקשת המבקשת להגדלת דמי המזונות, נדחית בזאת".


10.
החלטה זו ניתנה בתמצית לנוחות הצדדים, אך אני רואה לנכון להוסיף ולהרחיב עליה.
לא זו בלבד שהחייב, הנאמן והכנ"ר התייצבו כחזית אחת מול הזוכה כדי להביא לדחיית בקשתה להגדלת דמי מזונות (בקשה מספר 16), אך בד בבד תמכו והסכימו
לקבלת בקשתה לעדכון תוכנית הפירעון (בקשה מספר 17) והארכת תוקף התוכנית, בהתאם לאשר נפסק ע"י כבוד השופטת לושי-עבודי בישיבת יום 23.6.16 במעמד הצדדים לרבות ב"כ הזוכה.

הכרעה בבקשה מס' 16 בעניין קציבת דמי המזונות :

11.
כאמור, הזוכה גרסה כי יש מקום להגדלת תוכנית הפירעון מאחר והילדים גדלו, נוצר חוסר פרטיות ועל כן בעזרה של בני משפחה, רכשה הזוכה דירה ונטלה משכנתא בעלות החזר חודשי של 3,000 ₪ (סעיף 5 לבקשה מספר 16).

בנוסף, טענה הזוכה כי החייב יכול לשלם יותר עבור דמי מזונות לקטינים, משום שבשני תאריכים קודמים 10.10.17 ו- 10.11.17 הוסיף סכומים של 500-600 ₪ יותר מן הסכום החודשי של 2,000 ₪, , וכן הוא משלם מיוזמתו עבור אטרקציות וביגוד לילדים ללא בקשה מיוחדת של הזוכה. בכך ביקשה לראות אינדיקציה ליכולת כלכלית מוגברת של החייב, המצדיקה העלאת שיעור קציבת המזונות.

12.
החייב מצדו טען, כי אין מקום להעלות את קציבת המזונות, רק משום שהמבקשת רכשה לעצמה דירה גדולה יותר תוך כדי נטילת משכנתא גבוהה ולאחר שלא פירטה שינויים בהכנסות ובהוצאות שלה ושל החייב.

החייב הוסיף, כי רכש פריטים הכרחיים לילדיו מעבר לחובת המזונות שכן הבחין בצורך בכך. לדבריו לא היתה חריגה משמעותית מתשלום דמי המזונות. רק בחודשי אוקטובר-נובמבר 2017 שילם מעט יותר, אך זאת עבור חוגים של הקטינים, לאחר שהזוכה סרבה לעשות כן.

13.
הנאמן בתגובתו הדגיש, כי בנסיבות תיק זה הדיבידנד היחיד שיחולק בתיק לאחר שהחייב יעמוד בתוכנית הפירעון, יועבר אך ורק לזוכה בגין מזונות עבר. על כן סבר, כי אין כל טעם בשלב זה להגדיל את קציבת המזונות. דבר אשר יכביד על עמידת החייב בתוכנית הפירעון.
הנאמן גרס, כי השארת דמי המזונות שנקבעו על כנם, מאזנת נכונה בין מכלול האינטרסים של הקטינים, יכולות החייב ותכלית הליך הפירעון.

בתגובתו מיום 25.4.18 צרף הכנ"ר קולו לעמדות הנאמן והחייב.

14.
לא מצאתי בתשובת הזוכה מיום 10.6.18 , משום שינוי נסיבות המהוות עילה לשינוי ההחלטות בנושא קציבת המזונות.
הזוכה חזרה ופירטה את ההחלטות שניתנו בתיק, על בסיס הנתונים שכבר הוצגו לפני בית המשפט בעבר. הזוכה אומנם הסבירה, כי בחרה לרכוש דירה ולחדול להתגורר עם הקטינים בבית הוריה, כדי להיטיב את תנאי החיים של המשפחה והילדים בכלל זה. היא ציינה כי: "זכותה להמשיך בחייה ולא לחיות בתנאים שאינם תנאים" (סעיף 14 לתשובה).
החייבת לא ציינה האם החייב הגדיל את הכנסותיו ולא מסרה נתונים שלא היו ידועים לנאמן או לכנ"ר. תגובתה התמקדה בכספים שלוותה מבני משפחתה לצורך שינוי המדור.

15.
אכן, מקובל עלי כי הזוכה זכאית לבנות את חייה, ובכלל זה למצוא לרכוש מדור הולם לעצמה, כאשר הקטינים לפחות עד לבגרותם יתגוררו עימה. יחד עם זאת, הזוכה לא הוסיפה בבקשה ואף לא בתגובה, מידע נוסף בדבר יכולות כלכליות של החייב מעבר למה שהיה ידוע בקביעת תוכנית הפירעון ביום 23.6.16. גם הנתונים שהוסיפה הזוכה, לפיהם החייב רכש פה ושם פריטי ביגוד לילדים כגון נעלים, והוסיף במשך חודשיים בסתיו 2017 תשלום של 500-600 ₪ עבור חוגים, אינם מהותיים ואינם מצביעים על יכולת כלכלית יוצאת דופן של החייב.

הזוכה לא צרפה נתונים בדבר מקום עבודה חדש, רווחי יותר של החייב אלא טענות בעלמא.
למעשה,
אין בבקשה שום נתון חדש המתייחס ליכולותיו של החייב. רק העובדה שהזוכה הוסיפה לנכסיה רכישת דירה על שמה, המשמשת בשלב זה גם למדורם של הקטינים.

16.
בנסיבות אלה, לא מצאתי ואינני מוצאת כי יש בעמדת הזוכה כדי לשנות מן ההחלטות שניתנו עד כה בנושא המזונות. התשתית העובדתית ששימשה בסיס לקציבת דמי המזונות עבור הקטינים,
בסך של 2,000 ₪ לחודש, שרירה וקיימת גם היום.
הזוכה לא הצביעה על שינוי נסיבות כלשהו של החייב המצדיק הגדלת תשלומי המזונות. נהפוך הוא, במסגרת בקשה מספר 17, הזוכה אף הוסיפה כי יש לעדכן את תוכנית הפירעון של החייב משום שצבר פיגורים.
צבירת פיגורים ע"י חייב מלמדת על חוסר יכולת לעמוד בתשלומים השוטפים, ועל מצב כלכלי שאינו מיטבי.

בקציבת תוכנית הפירעון, כבר היה חשש שהחייב לא יוכל לעמוד בתשלום של 1,000 ₪ לחודש ומסתבר כי חשש זה מתממש. לא ברור אפוא מדוע סבורה הזוכה כי החייב יוכל להגדיל את תשלומי המזונות.

17.
יפים לענייננו דברי כבוד השופטת וילנר בתיק רע"א 892/18 פלוני נ' פלוני [ניתן ביום 17.4.18 פורסם בנבו]. ממנו עולה, כי גם אם סכום המזונות נקצב בבית משפט של פש"ר נמוך באופן משמעותי מסכום המזונות שנקבע ע"י בית המשפט לענייני משפחה, הרי אך טבעי הוא כי כאשר חייב במזונות נקלע להליכי פש"ר, תהיה לכך השפעה אף על ילדיו הזכאים למזונות. יתר על כן, כאשר עסקינן בקציבת מזונות בהליך פש"ר על בית המשפט לאזן בין האינטרסים המתחרים של הצדדים השונים להליך. מצד אחד האינטרסים של הנושים, מצד שני האינטרסים של החייב (ראו שם בפסקה 10).

18.
אוסיף ואומר, כי תכלית הליכי פש"ר היא מצד אחד להביא מזור לנושים ולו קמעה, אך מצד שני גם להביא לשיקום החייב. המטרה המרכזית הינה לרדת לנכסי החייב אך לא לחייו של החייב.
ראו:
ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' הכנ"ר
, פד"י נ"ז(4), עמ' 197 (2003).
ספרם של המלומדים שלמה לוין ואשר גרוניס "פשיטת רגל" (מהדורה שלישית) תש"ע-2010, שם בעמ' 24.

מטרה זו מתחדדת גם בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי התשע"ח-2018, אשר צפוי להיכנס לתוקף ביום 15.9.19 אשר קובע בסעיף 1 את מטרות החוק כדלקמן:

"חוק זה נועד להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד, הנמצא או עלול להימצא במצב של חדלות פירעון במטרה –
(1)
להביא ככל האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;
(2)
להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;
(3)
לקדם את שילובו מחדש של חייב שהוא יחיד במירקם החיים הכלכליים".

אומנם החוק טרם נכנס לתוקף, אולם ערכים אלה הינם נר לרגלינו גם במצב המשפטי דהיום.

19.
אני מוצאת כי בקביעת תוכנית הפירעון מצד אחד ובקציבת המזונות מצד שני, נערך איזון נאות בין מכלול הזכויות של בעלי האינטרסים השונים בהליך הפש"ר. אין לשכוח עוד כי הנושה המרכזית ולמעשה היחידה שתזכה בדיבידנד בהליך, הינה הזוכה אם הקטינים דכאן.
השמיכה היא קצרה ומשיכתה מצד אל צד, תפגע בחייב ללא ביסוס משמעותי, אך לא תועיל רבות לזוכה/הנושה ואף לא תועיל לקטינים.


20.
כפי שנקבע ע"י כבוד השופט עופר גרוסקופף בתיק רע"א 295/18 פלונית נ' פלוני ואח'
[ניתן ביום 16.5.18 פורסם בנבו] שם בפסקה 5:

"כידוע, סעיף 128 לפקודה מקנה לבית המשפט של פשיטת רגל סמכות לקצוב דמי מזונות, ובלבד שקיים

פסק דין
מזונות שניתן על ידי הערכאה המוסמכת לעניין. החלטה של בית משפט לפשיטת רגל בדבר קציבת מזונות מצריכה עריכתו של איזון בין האינטרסים המתחרים של נושי החייב, הזכאים למזונות והחייב עצמו. מלאכת איזון זו הינה מטבעה תלויה בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה. על כן, מדובר בעניין שלגביו מסור לבית המשפט של פשיטת הרגל, המצוי בפרטיו של ההליך והצדדים, שיקול דעת רחב, שככלל ערכאת הערעור אינה מתערבת בו, אלא אם נפלה טעות של ממש בהחלטתו (ראו: רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני, בפסקה 7 (21.02.2013); רע"א 2096/16 פלונית נ' פלוני, בפסקה 7 (20.06.2016)). במקרה דנן, סבורני כי המבקשת לא הצליחה להצביע על טעות מסוג זה. בית משפט קמא, לאחר ששמע את טענות המבקשת, המשיב (החייב) והמנהל המיוחד אשר הופיעו בפני
ו, איזן בין האינטרסים של כל הצדדים ומצא להעמיד את סכום המזונות החודשי בשיעור שהמליץ המנהל המיוחד.
באשר לחובת ההנמקה, ההנמקה בהחלטות מסוג זה מספיק שתהא קצרה ותכליתית, ובית המשפט יכול במסגרתה להסתמך על המלצת בעלי תפקיד, כדוגמת המנהל המיוחד או הנאמן, שהנם הגורמים המקצועיים האובייקטיבים המלווים את כל הליכי פשיטת הרגל (ראו: רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני, בפסקה 11 (19.4.2015))."

21.
כך נפסק בתיק רע"א 7677/14 פלונית נ' פלוני ואח'
בהרכב כבוד השופטים י. דנציגר, י. עמית, צ. זילברטל [ניתן ביום 19.4.15 פורסם בנבו] בפסקה 11 של פסק הדין:

"אכן, כפי שציינו הנאמן והכנ"ר בתגובותיהם, לא בנקל יתערב בית משפט זה בהחלטה של בית המשפט המחוזי לקציבת מזונות במסגרת הליך פשיטת רגל לפי סעיף 128 לפקודת פשיטת הרגל. החלטות מסוג זה הינן מטבען תוצאה של איזון בין זכויות הצדדים השונים, כאשר מחד עומדים הזכאים למזונות, ובהם לרוב ילדיו הקטינים של החייב, ומנגד עומדים יתר נושי החייב, ובתווך החייב עצמו [ראו למשל: רע"א 7568/13 פלוני נ' פלוני (31.12.2013); רע"א 8015/12 פלוני נ' פלוני (21.2.2013); רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (3.1.2010); ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (20.9.2007)]. מלאכת איזון כזו הינה מטבעה תלויה בנסיבות הקונקרטיות שמתבררות בכל תיק ותיק, ובראש ובראשונה הינה תלויה בהכנסותיו והוצאותיו של החייב עצמו. גם ההנמקה בהחלטות מסוג זה בדרך כלל אינה נדרשת להיות ארוכה במיוחד, ואין פסול עקרוני בהנמקה קצרה ותכליתית שבה נסמך בית המשפט על תגובת הנאמן, ובמיוחד על עמדת הכנ"ר שהינו הגורם המקצועי האובייקטיבי המלווה את כל הליכי פשיטת הרגל
".

22.

בית המשפט ב תיק רע"א 7677/14
שם, הוסיף וחידד את הצורך בהנמקה שתאפשר
בחינת ההכרעה לעומקה:
"
עם זאת, אף בגדרי הנמקה קצרה ותכליתית לא ניתן לקבל הסתמכות גורפת ובלתי מנומקת על תגובת הנאמן או עמדת הכנ"ר, מבלי להתייחס כלל לנימוקי ההתנגדות של הזכאים למזונות (המבקשות במקרה דנן), כפי שעשה בית המשפט המחוזי במקרה דנן. ודוק, בהיעדר הנמקה מספקת לא מתאפשרת ביקורת ערעורית אפקטיבית של בית משפט זה וקשה לבחון האם מדובר בהחלטה סבירה או שמא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבותו של בית משפט זה. יתכן שהחלטת בית המשפט המחוזי במקרה דנן מאזנת כראוי בין האינטרסים והזכויות של המבקשות לבין אלו של החייב ושל יתר נושיו, ויתכן שההיפך הוא הנכון ושיש טעם בטענות המבקשות. בהיעדר הנמקה, כאמור, אין לבית המשפט שלערעור די כלים כדי לבחון את נכונות ההחלטה, ודי בכך כדי להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי [ראו והשוו: רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל (16.3.2014); רע"א 4462/12 לנגנטל נ' יהד יזמות ובניין בע"מ (2.8.2012)]. למען הסר ספק נדגיש כי איננו קובעים מסמרות בשלב זה בשאלה האם התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי במקרה דנן הינה נכונה או שגויה. החלטתנו להחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי נובעת מהיעדר הנמקה מספקת של ההחלטה ואינה בוחנת בשלב זה את נכונות ההחלטה לגופה".
משכך הוספתי והרחבתי את ההנמקה בגדרה של ההחלטה הנוכחית.


מסקנות בבקשה מס' 16
:

21.
בנסיבות העניין, הזוכה לא הוסיפה נתונים חדשים באשר ליכולתו הכלכלית של החייב, שהיו גלויים לעיני בית המשפט בשלב גיבוש תוכנית הפירעון.
נהפוך הוא, הנתונים שסיפקה הזוכה מלמדים על כך שהיא עצמה הטיבה את מצבה הקנייני ברכישת דירה, המשמשת כיום באופן זמני למגורי הקטינים עד בגרותם, אך החייב עצמו לא שיפר מצבו. מהנתונים שסיפקה על פיגורים בתשלומים עולה כי החייב אינו מצליח לעמוד בתוכנית הפירעון וכפועל יוצא הוארכה
התקופה. דבר זה מלמד על קשיים כלכליים של החייב.

קציבת המזונות בשיעור של 2,000 ₪ נותרה הולמת את תנאי ההליך, את מצבו הכלכלי ש ל החייב וצרכי הקטינים. גם בשים לב לעמדות הנאמן והכנ"ר, אין מקום לשינוי קציבת דמי המזונות.

הכרעה בבקשה מס' 17 בעניין הארכת תכנית הפירעון
:

22.

הזוכה עתרה להארכת משך תכנית הפירעון, והגדלת הסכום החודשי, בגין מחדלי החייב.
גם כאן לא סיפקה הזוכה נתונים ממשיים שיש בהם כדי לתמוך בעמדתה, כי החייב יכול לשאת בתשלום חודשי מוגדל לתיק הפש"ר.
אשוב ואציין כי מחדלים ואי עמידה בתשלומים באופן שוטף אינו מצביע בהכרח על זלזול, ופעמים הדבר נובע מחוסר יכולת.

אכן, החייב טען בתגובתו לבקשה, כי חדל לעמוד בתשלומים, עקב הידרדרות במצבו הכלכלי, שנגרמה בגין פיטוריו מעבודתו הנוספת (בה עבד כבר כשגובשה תכנית הפירעון ). לדבריו לא היה ביכולתו לעמוד בתשלומים והוא אף נאלץ לשוב ולהתגורר בבית הוריו.

23.
עם זאת, אני סבורה כי היה באפשרות החייב לפנות לבית המשפט בבקשה לפרוס את הסכום
של 60,000 ₪ באופן שונה, ולא לעשות דין לעצמו. הרי עוד בישיבת יום 23.6.16 נפתח לו הפתח לכך, עת נקבע כי אם הסכום החודשי יכבד עליו, יוכל לבקש פריסה ל- 70 תשלומים של 857 ₪ כל אחד. החייב לא עשה כן, ועליו לשאת בתוצאות.

24.
הזוכה טענה, כי לחייב נצברו שמונה פיגורים.
הכנ"ר הודיע, כי החייב צבר חמישה פיגורים בלבד.
לאור זאת ציין הנאמן, כי הוא מסכים להפעלת הסנקציה שנקבעה בזמן גיבוש תכנית הפרעון, והארכת משך התכנית בשישה חודשים. החייב נתן הסכמתו לכך.

25.

משכך, ועל פי ההחלטה מיום 23.6.16, אני מחליטה להאריך את משך תכנית הפרעון בחצי
שנה נוספת. כלומר, החייב יוסיף לקופת הכינוס סך נוסף של 66,000 ₪ ב 66 תשלומים של 1,000 ₪ לחודש, ולא כפי שנקבע תחילה.

סיכום:

25.
מן המקובץ לעיל , אני קובעת כדלקמן :


א.
בקשה מספר 16 להגדלת דמי המזונות – נדחית בזה.

ב.
במתקבלת בקשה מספר 17 להארכת משך תוכנית הפירעון – מתקבלת בחלקה. תכנית הפירעון תוארך בחצי שנה נוספת.
סכום התשלום החודשי ע"ס 1,000 ₪, יישאר על כנו.

ג.
בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, כאשר בקשה אחת נדחתה אך השנייה התקבלה , גם אם בחלקה, ועל מנת שלא לגרוע ממצבם הכלכלי של הזוכה ושל הקטינים -
אינני עושה צו להוצאות.

ד.
המזכירות תמציא עותק החלטה זו לב"כ הצדדים בהליך הנוכחי.


ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ח, 19 יוני 2018, בהעדר הצדדים.










פשר בית משפט מחוזי 1270-02/15 אסתר מיורקס נ' כונס נכסים רשמי תל אביב, שלום מיורקס, סאלם סוהייל ואח' (פורסם ב-ֽ 19/06/2018)