פסקי דין על עדנן איוב גולני | פסקי דין על אסעד עלי פריתך | פסקי דין על סאלח אסעד פריתך | פסקי דין על מאהר אבו סנינה | פסקי דין על סמי אלנבולסי | פסקי דין על צאלח בורקאן |

10549/02 א     11/09/2005




א 10549/02 עדנן איוב גולני נ' אסעד עלי פריתך, סאלח אסעד פריתך, מאהר אבו סנינה, סמי אלנבולסי, צאלח בורקאן





בתי המשפט

58

א 010549/02
בית משפט השלום ירושלים
11/09/2005

בפני
כב' השופט רפי שטראוס

עדנן איוב גולני

ע"י ב"כ עו"ד א. גורן

מרח' בן סירא 18, ירושלים
בעניין:
התובע
נ ג ד
1 . אסעד עלי פריתך

2 . סאלח אסעד פריתך

3 . מאהר אבו סנינה

מרח' אבו עוביידה 2, ירושלים

4 . סמי אלנבולסי

5 . צאלח בורקאן
נתבע 3 ע"י ב"כ עו"ד אחמד עדילה

מרח' סלאח א-דין 15, ירושלים

הנתבעים
פסק-דין משלים

התביעה וטענות הצדדים
1. 1. תביעה למתן הצהרה על פיה אין לאיש מן הנתבעים זכות במקרקעין הידועים כגוש 30651 (גוש ירדני 16) חלקה 230 (המקרקעין) ולצוות על הנתבעים להימנע מביצוע כל עבודות חפירה, חציבה ובניה על גבי המקרקעין וכן להרוס את אשר כבר נבנה ולהחזיר את המצב לכפי שהיה קודם שהחלו בביצוע העבודות.

2. 2. בשעתו, בד בבד עם הגשת התביעה, ב-16/10/02, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני שימנע מהנתבעים (משיבים באותה בקשה - בש"א 7962/02) לבצע עבודות במקרקעין.
בו ביום ניתן צו ארעי ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.
במועד אשר נקבע התברר שלנתבעים 1, 2, 4, 5 אין עניין במחלוקת, הם לא לקחו חלק בדיון והצו כנגדם נשאר בתקפו.
נתבע 3 (להלן גם: "מאהר") היה היחיד אשר התנגד לצו [מסתבר, שהוא מי שבפועל החל בבניה על גבי המקרקעין];
לאחר שנחקרו הצדדים על תצהיריהם ושטחו טענותיהם בהרחבה. ניתנה ב-01/11/02 החלטה מנומקת בה נקבע שהצו אשר ניתן כאמור ב-16/10/02 ישאר בתקפו עד להכרעה בתביעה העיקרית.

3. 3. לא רחק היום ובית המשפט התבקש לכפות על המשיבים בצו עפ"י פקודת בזיון בית המשפט ציות לצו המניעה [למעשה הוגשה הבקשה, עוד בסמוך לאחר מתן הצו הארעי (בש"א 8193/02) אולם הצדדים הסכימו תחילה לעכב את הדיון].
לבקשת התובע חודש הדיון לאחר זמן קצר; ב-17/06/03 התקיים דיון והתברר שהנתבעים אכן הימרו את הצו המשיכו בבניה ואף משתמשים במבנה למגורים.

בהחלטה אשר ניתנה ב-25/06/03 לא ראיתי לנכון להורות על הריסת הנבנה בטרם הסתיים הדיון בתביעה עצמה אך חייבתי את הנתבעים בקנס כספי יומי להימנע ממגורים במבנה.
לא התחוור לי מה עלה בגורל החלטה זו. במהלך הדיון התברר שהנתבעים או מי מטעמם המשיכו וממשיכים בהמריית הצו ומתגוררים בבית - ועל כך בהמשך הדברים.

4. 4. מבין חמשת הנתבעים התגונן מאהר בלבד. כנגד האחרים ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה. לעובדה זו נפקות בעיקר ככל שהדבר נוגע לנתבע 1, אסעד עלי פריתך
(להלן גם: "פריתך") ועל כך בהמשך הדברים.

5. 5. גדר המחלוקת:
מדובר בחלקה בת כ-8 דונם הרשומה בלוח הזכויות עפ"י פק' הסדר זכויות במקרקעין על שם מספר בעלים, בשותפות "מושאע".
לטענת התובע רכש, כדת וכדין, בשורה של העברות שנעשו באמצעות יפויי-כח מהבעלים הרשומים, 827 מ"ר בחלקה. לטענתו, נערך בשעתו הסכם חלוקה ועל כן יכול הוא להצביע על תחום אותה חלקה אותה רכש.
על גבי אותה חלקה ממש בנה מאהר בית, שלא כחוק, בלא שיש לו זכות במקרקעין ובלא היתר בניה כדין.
עפ"י הנטען הופיע הנתבע 1 (פריתך) באוגוסט 2002, בלוויית יתר הנתבעים וטען שרכש 510 מ"ר מן החלקה, תוך שהוא מבסס טענותיו גם כן על שורה של יפויי-כח - אלא שאלו, לטענת התובע, מזוייפים וחסרי תוקף.

6. 6. מאהר, מן העבר האחר, מכחיש כל טענות התובע וטוען שהוא אשר קנה זכויות במקרקעין ואילו יפויי הכח אשר התובע מחזיק בידיו הם הם המזוייפים.
בסיכומיו העלה ב"כ המלומד של הנתבע, לראשונה, טענת העדר סמכות עניינית לבית משפט זה להיזקק לתביעה בהיותה תביעה בדבר בעלות במקרקעין.

דיון:
7. 7. אף ששאלת הסמכות הועלתה רק בסיכום הטענות אתחיל בזו; הלכה היא מאז פסק הדין בעניין ע"א 27/77 י. טובי ואח' נ' ש. רפאלי ואח', פ"ד לא(3) 561, שסמכותו העניינית של בית המשפט נקבעת עפ"י הסעד המבוקש ולא עפ"י מהות הסכסוך.
[ראה גם: ע"א 510/82, רינה חסן ואח' נ' יפה פלדמן, פ"ד לז(3) 1, עמ' 14-15; ע"א 8130/01, מוחמד מחאג'נה נ' מוחמד אגבאריה ו-2 אח', תק-על 2003(2), 1478, עמ' 1480; בג"צ 1214/97, חלמיש נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד נג(2) 647, בעמ' 666; ע"א 27/77, יהודה טובי ואח' נ' שמעון רפאלי ו-2 אח', פ"ד לא(3) 561, עמ' 569-568].
בענייננו הסעד המבוקש הוא צו מניעה קבוע וסילוק יד. די בכך להקניית הסמכות לדון בתביעה לבית משפט זה.
ועוד הלכה נקוטה בידינו מימים: שהטפל הולך אחר העיקר וכאשר "העיקר" נתון לסמכות בית המשפט רשאי הוא להכריע גם בטפל - ולוּ כהכרעה שבגררא עפ"י סעיף 76 של חוק בתי המשפט תשמ"ד-1984 [ראה ע"א 145/58 קלקודה נ' אשד, פ"ד יג(1) 260 וכן ראה החלטה (אשר אך זה עתה, ב-08/09/05, יצאה מלפני כב' ביהמ"ש העליון) ברע"א 8323/05 אולמי אחוזת אסתר בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל מפי כב' השופטת ע. ארבל].
הסעד העיקרי המבוקש בענייננו הוא סילוק יד וצו מניעה. ועל כן נתונה ההכרעה לסמכותו של בימ"ש זה.
[קיים היבט נוסף לשאלת הסמכות: העתירה להרוס את אשר נבנה, שהרי לכאורה אין המדובר בשימוש שאין עמו פגיעה בגוף הנכס אשר עפ"י ההבחנה רבת השנים איננה בתחום סכמות בית משפט זה. משלא הועלתה הטענה לא ארחיב בה את הדיבור. אציין רק שאף טענה זו, אילו הועלתה, דינה להידחות מן הטעמים אשר פורטו בהרחבה בהחלטתי מ-21/12/03 בתיק ת.א. 4079/97, מינהל מקרקעי ישראל נ' שקולניק וכן ראה ההחלטה ברע"א 8323/05 הנ"ל].

משהסרנו מדרכנו טענת חוסר הסכמות ניתן לבוא לעיצומה של המחלוקת.

8. 8. הזכרתי החלטתי המפורטת אשר ניתנה בבש"א 7962/02; ניתן היה לסיים בזו את ההליך: מסכת הראיות כמו גם טענות ב"כ הצדדים לא גרעה הימנו דבר. איני רואה צורך לשוב על כל הנטען שם, ומאמץ אותה החלטה כחלק מ

פסק דין
זה.
קיצורה: הואיל ומדובר, אליבא דנתבע עצמו, בקרקע בבעלות "מושאע" - שותפות בלתי מחולקת - אין איש מן השותפים רשאי לייחד לעצמו חלק מן הקרקע לשימושו הייחודי. די בכך כדי לפסול פעולות הנתבע 3 ולחייב סילוק ידיו מן המקרקעין - ואפילו צודק הוא בטענותיו כאילו רכש חלק מן המקרקעין כדין.

אזכיר בהקשר זה את סעיף 27 של חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969:
"מקרקעין שהם של כמה בעלים, בעלותו של כל אחד מהם לפי חלקו מתפשטת בכל אתר ואתר שבמקרקעין ואין לשום שותף חלק מסויים בהם".
וכן ראה דברי כב' השופט י. אנגלרד בע"א 3266/96, פרופ' מאיר סמורודינסקי ואח' נ' יעל רינות - תק-על 98(4), 101 בעמ' 106:
"מעמדם העקרוני של הצדדים בקרקע הוא של בעלים משותפים (מושאע). נמצא, כי בעלותם המשולתפת מתפשטת בכל חלקיק וחלקיק בקרקע (סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969). כדי שלשותף אחד תהיה שליטה בלעדית בחלקה מסויימת בקרקע הנדונה, פתוחות לפניו שתי דרכים עיקריות: הסכם שיתוף על פי סעיף 29 לחוק המקרקעין, או הסכם חכירה לטובת השותף האחד על חלקה בקרקע המוגדרת באופן פיסי".

9. 9. כאמור, ניתן היה לסיים בזאת את פסק הדין. אלא שהצדדים הרחיבו, ולמעשה הקדישו עיקר טענותיהם איש איש להוכחת זכויותיו שלו במקרקעין על כן ראוי הוא שאדון בטענותיהם.
אביא כבר כאן את "השורה התחתונה": שוכנעתי שהתובע אכן רכש זכויותיו כדין (בכפוף לנושאי המיסוי והרישום אותם אזכיר בקצרה בהמשך הדברים), כשם ששוכנעתי שטענות הנתבע 3 מעוגנות במסמכים חסרי ערך שאין בכוחם להעניק דבר מטוב ועד רע.

10. 10. התובע הציג בפני
בית המשפט שורה של מסמכים - יפויי-כח נוטריונים, צו ירושה - המעידים על רכישה מן הבעלים הרשום בלוח הזכויות כדלקמן:
(א) (א) הבעלים הרשומים של הקרקע המקורית בלוח הזכויות הירדני המופיעים בסעיף 2(א)(1) עד (10) כולל של כתב התביעה, מכרו והעבירו את זכויותיהם ב-84/150 חלקים (עפ"י יפויי-כח) לעבד אלחמיד פראג', אביו של מר אקרם פראג'.
(ב) (ב) מר עבד אלחמיד פראג' מכר אותם 84/150 חלקים לאדם בשם אבו זאהרייה. עוד קודם לכן, הועברו למר אבו זאהרייה זכויות ב-150 חלקים מהחלקה כך שבסך הכל רכש 94/150 חלקים.
(ג) (ג) אבו זאהרייה העביר זכויותיו בחלקים שווים לאשתו ואחותה נג'מה שהיא אמו של מר אקרם פראג'.
(ד) (ד) גב' נג'מה נפטרה, ובמותה היתה הבעלים של 47/150 חלקים בחלקה יורשיה החוקיים (הוצג צו ירושה) יפו את כחו של מר אקרם פראג' למכור את כל זכויותיהם של הוריו המונחים.
(ה) (ה) מר אקרם פראג' מכר לתובע שטח מוגדר של 827 מ"ר.
מטענות מאהר כאילו יפויי הכח הללו פגומים או מזוייפים לא הוכח, אף לא נעשה נסיון רציני להוכיח, דבר.
למעשה אין כלל בכתב ההגנה טענה פוזיטיבית בדבר זיוף או פגם אחר ביפויי הכח המפורטים בכתב התביעה והעתקיהם אף מצורפים לו.
יתרה מכך: סעיף 1(א) של כתב התביעה בו טוען התובע שהוא הבעלים של מגרש בשטח 827 מ"ר בתחום המקרקעין כלל לא הוכחש בכתב ההגנה;
סעיפים 2, 3, 4, 5 בהם נזכרת שרשרת ההעברות לתובע (להוציא ההעברה האחרונה), מוכחשים "מחוסר ידיעה" וכבר למדנו במקורותינו: ברי ושמא, ברי עדיף.

11. 11. עדותו של התובע נתמכה בעדויות אביו ואחיו. התובע והאב עמדו היטב בחקירה הנגדית ועדותם מהימנה ומקובלת עלי. ב"כ המלומד של הנתבע 3 ויתר על חקירת האח וממילא יש לקבל את האמור בתצהירו.
עוד העיד מטעם התובע מר אקרם פראג' ממנו רכש התובע את זכויותיו ואף הוא עמד היטב במבחן החקירה הנגדית ואני מקבל דבריו כאמת.

12. 12. לא כך הוא ככל שמדובר ביפויי הכח בהם מחזיק מאהר ובהם מבקש הוא לעגן זכויותיו !
לטענתו רכש זכויותיו במקרקעין מאת הנתבע 1 (פריתך) - אלא, כפי שהזכרתי לעיל, נתבע זה לא התגונן כלל, ואף הצהיר שאין לו כלל עניין במחלוקת (עיין דברי ב"כ הנתבע עו"ד טנוס בבש"א 7962/02 עמ' 1 ש' 7).

טענת מאהר בתצהיר אשר הוגש בבש"א 7962/02 (אך לא בתיק העיקרי!) היא שאותו פריתך רכש את המקרקעין באמצעות יפויי-כח מאת שניים הרשומים כבעלים - אלא שהוכח בראיות שאינן משאירות מקום לספק שאחד מאלו כבר לא היה בין החיים במועד שבו "נחתם" יפוי-הכח הנחזה להיות חתום על ידיו ועוד הוכח, גם כן בראיות מהימנות, שכלל אין מספר תעודת זהות כזה המופיע על גבי האישור הנוטריוני של מי שנחזה להיות החותם על יפוי-הכח האחר.
אני קובע שיפויי הכח, מכוחם התיימר פריתך להיות בעל זכויות במקרקעין פגומים. פריתך לא רכש מכוחם זכות כלשהי וממילא לא יכול היה להעביר למאהר את אשר לא היה לו.

13. 13. יתרה מכל אלו מעדות עד התביעה 3 מר אכרם פראג' עולה שבמועד כלשהו הגיע אליו מאהר וביקש לרכוש הימנו זכויות במקרקעין. לאחר זמן שב וסיפר לו שגם פריתך מציע לו זכויות באותם מקרקעין במחיר נמוך יותר ואף הציג בפני
ו את יפויי הכח מכוחם טען פריתך לזכויות. מר פראג' בחן אותם יפויי כח והודיע למאהר כי אלו מזוייפים ואם ירכוש מפריתך הריהו מניח כספו על קרן הצבי.
מעדויות ההגנה התברר עוד שמאהר היה למעשה שותפו של פריתך - וככזה לכאורה שותף למעשיו של זה ומודע לתוקפם המפוקפק של יפויי הכח מכוחם התיימר לפעול.

14. 14. חלק ניכר מראיות ההגנה הוקדשו להסכמה או הכרעת נכבדים אשר בפני
הם הובאה המחלוקת ו"פסקו" לטובת הנתבע.
אין צורך להרחיב בטענה זו שכן זכרה לא בא בכתב ההגנה ובא כחו המלומד של מאהר לא שב אליה בסיכומיו.
למעלה מן הדרוש אציין כי נאמנים עלי דברי התובע ועדיו שההכרעה לא נמסרה לנכבדים. היתה התכנסות כלשהי בנסיון למצוא הסדר בעיקר במחלוקת אשר נפלה בין פריתך לאדם אחר אך לא מאומה מעבר לכך.

15. 15. הסכם החלוקה: לטענת התובע רכש חלקה מסויימת בשטח המקרקעין (תת-חלקה 3); התובע הציג תכנית חלוקה אשר, לדבריו, הוגשה לרשויות התכנון (ת/1); לא הובהר האם אושרה תכנית חלוקה זו והאמנם היא מוסכמת, כטענת התובע, על כל הבעלים המשותפים.
לצורך הכרעה בתביעה שבפני
אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה זו.

16. 16. נושא המיסוי והעדר רישום:
ציינתי כבר שכל העברות המקרקעין הנזכרות לעיל נעשו בלא דיווח לרשויות המס. העיסקאות אף לא הסתיימו ברישום. הנתבעים לא העלו כל טענה בנושא זה על כן איני רואה צורך להרחיב בו. אציין כי, מנסיוני, מוכרת לי דרך העברת הזכויות באמצעות יפויי כח המקובלת בעיקר במזרח ירושלים. נחה דעתי שיפויי הכח האמורים מקיימים את דרישת הכתב עפ"י סעיף 8 של חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 ומשלא הסתיימו ברישום יש לראותם, מכח סעיף 7(ב) לאותו חוק כהתחייבות לעשות עיסקה - ודי בכך ככל הדרוש להכרעה במחלוקת שבפני
.

אשר להעדר הדיווח לרשויות המס, מפנה ב"כ המלומד של התובע, עו"ד א. גורן
, להוראת סעיף 16(ו) של חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963 המורה כי "שום דבר האמור בסעיף זה (הוא הסעיף המתנה תקפן של עיסקאות בקיום תנאי המיסוי - ר.ש.) לא יפגע בזכות שביושר או בזכות שנרכשה בתמורה ובתום לב על ידי צד שלישי".

17. 17. לא אוכל לסיים בלא לציין את החומרה שבהתנהגות מאהר ובני משפחתו אשר מפירים בריש גלי את הצו אשר ניתן ע"י בית משפט זה. אף שאין זה מקובל רואה אני לתת ביטוי למורת הרוח מהתנהגות זו בפסיקת ההוצאות.

18. 18. סוף דבר: אני מורה לנתבע 3 ולכל הבא מכחו או מטעמו לסלק ידם מן המקרקעין ולהימנע מלהיכנס לתחומם. אני מחייב את הנתבע 3 להרוס את הבית אשר נבנה על גבי המקרקעין. אם לא יעשה כן תוך 90 ימים יהא התובע רשאי לעשות זאת בעצמו. אני מורה למשטרת ישראל לסייע לתובע ככל הנדרש לביצוע

פסק דין
זה.
אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובע הוצאות המשפט (אגרה) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל תשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך -.15,000 ₪ בצירוף מע"מ על סכום זה.

ניתן היום ז' באלול, תשס"ה (11 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
מותר לפרסום מיום 11/09/2005.

רפי שטראוס
, שופט
010549/02א 130 אתי









א בית משפט שלום 10549/02 עדנן איוב גולני נ' אסעד עלי פריתך, סאלח אסעד פריתך, מאהר אבו סנינה, סמי אלנבולסי, צאלח בורקאן (פורסם ב-ֽ 11/09/2005)