פסקי דין על טל רוזנפלד | פסקי דין על יעקב אלעזר בניה ויזמות (2010) | פסקי דין על ממי מאיר אלעזר |

9510-12/14 א     18/06/2018




א 9510-12/14 טל רוזנפלד נ' יעקב אלעזר בניה ויזמות (2010) בע"מ, ממי מאיר אלעזר








בית משפט השלום ברחובות


18 יוני, 2018

ת"א 9510-12-14 טל רוזנפלד
נ' יעקב אלעזר בניה ויזמות (2010) בע"מ






בפני

כבוד השופטת
רנה הירש


התובע

טל רוזנפלד
ע"י עו"ד רפאל לוי אבשלום


נגד

הנ
תבעים
1.יעקב אלעזר בניה ויזמות (2010) בע"מ

2.ממי מאיר אלעזר
ע"י עו"ד עמנואל שאהב




פסק דין
1.
עסקינן בתביעה לתשלום פיצוי עקב ליקויי בניה בדירת מגורים שרכש התובע. פסק הדין ידון, בין היתר, בסוגיות שעניינן זכות הקבלן לתיקון הליקויים; משקלה של חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט (לנוכח טענות כי יש לדחות את חלק מקביעותיו) והערכת הוצאות המשפט.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
2.
התובע רכש דירה מפרויקט מגורים חדש, אשר נבנה על ידי הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת). הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הוא מנהל החברה ומי שהיה נציגה בכל המגעים בין החברה לבין התובע.
התובע טען כי היו ליקויים רבים בדירה שרכש, וכי חרף התחייבויותיו האישיות של הנתבע, לא תוקנו הליקויים. לטענת התובע, הנתבעים ידעו אודות הליקויים במבנה, בגינם אף הוגשה תביעה בהליך בוררות כנגד הקבלן המבצע, והסתירו מידע זה מאת התובע כאשר נחתם עמו הסכם המכר.
3.
במהלך ניהול התיק ובהסכמת הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט. בפני
המומחה מר גלעד פינטו (להלן: המומחה), הוצגה חוות דעת שהגיש התובע. לא הוגשה ולא הוצגה בפני
המומחה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעים.
המומחה הגיש שלוש חוות דעת בנוגע לדירת התובע: ביום 10.01.17 נערכה חוות הדעת הראשונה, לאחר ביקור בנכס מיום 08.11.16. המומחה מצא שלל ליקויים בתחומים רבים ושונים בכל חדרי הדירה, אשר עלות תיקונם הסתכמה בסכום של 33,101 ₪. המומחה קבע באותה חוות דעת כי יש צורך ב- 7 ימי תיקונים,
במהלכם הדירה ראויה למגורים.
ביום 20.02.17 נערכה חוות דעת משלימה לאחר ביקור חוזר של המומחה בדירה וזאת בשל טענות התובע לרטיבות קשה נוספת שנתגלתה בדירה. בחוות הדעת המשלימה התייחס המומחה לטענות הנוגעות לנזקי רטיבות בלבד וקבע כי יש צורך בתיקונים נוספים, מעבר לאלו שנקבעו בחוות הדעת המקורית, בסך 7,488 ₪. באשר לתיקונים נוספים אלו, קבע המומחה כי יש צורך ב- 3 ימי תיקונים בהם הדירה ראויה למגורים.
התקיים דיון ביום 16.07.17, בו נחקר המומחה. תוך כדי החקירה, של ב"כ התובע, התברר כי לא התייחס בחוות דעתו לנזקים בדירת התובע אשר מקורם בפגמים מחוץ לאותה דירה. בשל כך, נתבקש המומחה להשלים את חוות דעתו ולהתייחס לכל התיקונים הנדרשים בדירת התובע, יהא מקור הליקויים אשר יהא. המומחה התבקש, במסגרת השלמה ועדכון של חוות דעתו, להתייחס גם לנושא ירידת הערך בדירת התובע, בכל מקרה של אי התאמה לתוכנית או לתקן.
חוות דעת שלישית נערכה ביום 24.09.17 לאחר ביקור חוזר של המומחה בדירה ביום 11.09.17. בחוות דעת זו קבע המומחה את ירידת הערך של הנכס בגין אותם ליקויים שלא ניתנים לתיקון או שלאחר תיקונם תהיה להם השפעה על ערך הנכס, שהוערכה על ידו בסך של 2,340 ₪.
למומחה נשאלו שאלות הבהרה הן לאחר חוות הדעת הראשונה והן לאחר חוות הדעת המשלימה ותשובות ההבהרה נסרקו לתיק ביום 03.12.17 וביום 18.12.17.
לאחר שהוגשה חוות הדעת השלישית (בנושא ירידת הערך), ביקש התובע למנות מומחה אחר תחתיו שכן לשיטת התובע, חוות הדעת בוצעה באופן לא רצוני ובלתי מקצועי. לנוכח התמשכות ההליך, ובעיקר לנוכח תוכן חוות הדעת כפי שהוגשו, דחיתי את הבקשה, כך שחוות הדעת הקיימות בתיק כולן חוות הדעת של המהנדס גלעד פינטו, שהוא מהנדס אזרחי וגם שמאי מקרקעין.
4.
לטענת התובע, יש להתייחס בביקורתיות ובזהירות לקביעותיו של מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, היות ונפלו בהן כשלים באופן שגורם לתובע לעיוות דין. התובע טען כי
המומחה כשל בהבנת מטרת חוות הדעת, ונדרש בשל כך לערוך ביקור נוסף בדירה ולהגיש חוות דעת משלימה. עוד טען התובע כי המומחה לא השיב לשאלות שהציב בפני
ו בית המשפט והתעלם משאלות הנוגעות להליך בוררות שהתקיים בנוגע לבנייה זו, דבר המהווה מחדל חמור בהתנהלותו. התובע סבור כי המומחה הסתייע בביתו שאינה מומחית, וביקש ממנה להכין תשובות לשאלות שהופנו אליו, דבר המעיד על העדר מקצועיות.
לשיטת התובע, חוות הדעת של המומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש בוצע באופן לא רצוני ובלתי מקצועי. משכך, סבור התובע כי יש בכך כדי לגרום עיוות דין ופגיעה בשיעור מתן הפיצויים. על כן סבור התובע שעל ביהמ"ש לא לאמץ את קביעותיו של המומחה ככתבן וכלשונן, ולקבוע לתובע פיצוי על דרך האומדנה, מקום שנקבע כי קיים נזק אך לא תומחר ולא נקבע שיעורו, בגין אלה:
א.
איטום: מומחה ביהמ"ש העריך את עלות התיקון הנדרש באיטום הקירות החיצוניים, בסך של 3,500 ₪. לטענת התובע, מאחר שהמומחה העיד בחקירתו בענף הבנייה שקיים לעיתים צורך בתיקונים חוזרים, יש לקבוע פיצוי בגין ליקוי חוזר ותיקון נדרש. על כן מבוקש כי ביהמ"ש ישלש את הפיצוי שקבע המומחה באופן שיבטא את עוגמת הנפש, הגבלת ההנאה ואי הנוחות.
התובע טען כי קיימת החרפה בליקויים ורטיבות פעילה שנמצאה בדירה לאחר הגשת חוות הדעת השלישית, כפי שעולה מתמונה עדכנית שהוצגה למומחה בדיון מיום 23.01.18. המומחה לא עשה כל בדיקה על מנת לאמת או לשלול הימצאות חגורת חציצה, ואישר כי העדר חגורת חציצה יכולה לגרום לחדירה של מים לדירה.
ב.
צינור וורטיקלי בחדר הארונות: הוצגה למומחה תמונה עדכנית של הרטיבות בחדר הארונות, והמומחה אישר שראה סימני רטיבות אך לא יכול להעריך מה מקור הרטיבות, בלי לבדוק את הדירה בקומה למעלה. המומחה קיבל את דבריו של נציג הנתבעים לפיהם בוצע תיקון בדירה למעלה ועל כן לא בוצע ביקור בדירה למעלה. בשל כך, לא ידע המומחה
לומר מה היה הליקוי בדירה, איזה תיקון בוצע או כיצד השפיע התיקון על דירת התובע.
בנוסף, אישר המומחה כי הצינור העובר בחדר הארונות מהווה מפגע, ובכל זאת לא קבע ירידת ערך בגינו. התובע ביקש לדחות את קביעת המומחה להעדר ירידת ערך ולקבוע סכום פיצוי , בהנחה שהאובדן הוא שווה ערך לשטח של מ"ר אחד, דהיינו, יש לזכותו בסכום של 22,000 ₪.
ג.
ירידת ערך לאחר תיקון ליקויים חוזרים: מאחר שיהיה צורך לחשוף בפני
רוכשים פוטנציאליים את הנושאים שהועלו בהליך זה, הדבר יביא לקושי במכירת הדירה ולהקטנת מחירה. התובע טען כי קיימים ליקויים סיסטמתיים בבניין, מסקנה הנובעת מכך שהתגלו ליקויי רטיבות הן בדירה שמעל לדירת התובע והן בדירה שמתחתה. חרף זאת, נמנע המומחה מלהתייחס לרצף הליקוי בחוות דעתו. על כן, נגרם לתובע עיוות דין בעוד שהיה על המומחה לדעת עד כמה פוגם ליקוי רטיבות סיסטמתי ביכולת המכירה של הכנס (מוניטין שלישי). המומחה לא קבע כי יש מקום לפיצוי בשל כך, ועל כן התבקש ביהמ"ש לפצות בגין פגיעה בפוטנציאל מכירה בטווח של 3%-2% משווי הרכישה.
לגישת התובע, ליקויי הרטיבות בדירה הם ליקויים חוזרים, במספר מוקדים, ולא ניתנה תשובה של המומחה לשאלה, אם ישנה החמרה או שיפור במצב הדירה. התובע סבור כי המומחה לא נתן משקל ראוי לליקויי הרטיבות, והסתפק בהסתכלות מבלי שערך בדיקות.
בנוסף, קביעת המומחה כי נגרמה ירידת ערך רק בגין ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, שכן דירה מתוקנת לא תהא שווה פחות מדירה חדשה ללא ליקויים, סותרת את פסיקת בית המשפט. בית המשפט התבקש לבחון בזהירות המתבקשת את קביעות מומחה ולהעניק לתובע פיצוי הולם בגין נזקיו, על דרך האומדנה.
ד.
ריצוף: על פי חישוב גס שערך המומחה בדיון מיום 23.1.18
f
יש צורך בעבודת פירוק והשלמת הריצוף שעלותה כ- 4,000 ₪ לפני מע"מ. לא ניתנה התייחסות לעובדה כי אין בידי התובע אריחים רזרביים ועל כן נדרש פירוק מלא של האריחים והמומחה לא קבע עלות לעניין זה. בנוסף, המומחה אישר כי קיים שינוי בגוון הרובה וכי הרצף לא ביצע את עבודתו כנדרש. יש להוסיף עלויות אלו לפיצוי שנפסק לתובע.
ה.
עלויות קבלן אל מול בעלי מקצוע: בהמשך המומחה קבע מחירים של עלויות לקבלן ויש לקחת בחשבון הבדל עלויות לבעלי מקצוע שיזומנו ע"י התובע, בגינן נדרשת תוספת של כ-15%.
ו.
דלת חדר הורים: המומחה קבע על בסיס "הסתכלות" - ללא בדיקה או מדידה - כי ניתן להזיז את משקוף הדלת לצד השני, דבר שלשיטת התובע אינו אפשרי.
ז.
ארונות אמבטיה: לא צוין כי נדרש פירוק והרכבה של ארונות האמבטיה.
ח.
עוגמת נפש: התובע סבור שהוכח כי הליקויים בדירה מחמירים, מדובר בליקוי סיסטמתי הפוגעים ברצף של דירות ועל כן יש לקבוע פיצוי בגין עוגמת נפש.
ט.
הוצאות: הוצאותיו הממוניות של התובע מסתכמות בסך של 76,124 ₪. בנוסף, נאלץ התובע להפסיד כ-20 ימי עבודה בגין ההליך המשפטי, ששווים בסכום של 10,059 ₪.
5.
הנתבעים טענו כי מדובר במומחה מטעם ביהמ"ש אשר אין לו אינטרס לשרת את מי מבין הצדדים. בכתב התביעה המתוקן התובעים עתרו ותבעו לשלם להם לפי קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש, משמע שהם הכפיפו את עצמם לקביעותיו עוד בטרם הוציא המומחה את חוות דעתו.
הנתבעים התייחסו לטענה של התובעים בגין התעלמות המומחה מחוות הדעת שהוגשה בעניין הדירה שמעל לדירת התובע. לטענת הנתבעים מר חיים כדורי בעל הדירה שמעל לדירת התובע ניהל הליך משפטי בבית משפט זה, הוגשה גם כן חוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש. לשיטת הנתבעים, לא היה על המומחה להתייחס לחוות דעת אחרת בתיק הנוסף, שכן אותו הליך
הסתיים בפשרה בין הצדדים לאחר שהנתבעת ביצעה את התיקונים בדירה וביהמ"ש נתן לו תוקף של

פסק דין
. מתביעה על סך רבע מיליון הנתבעים שלמו סך של 7,500 ₪, היות והדיירים התנהלו בתום לב ומתוך רצון לבצע תיקון ליקויים ולא לנהל תביעת סרק.
עוד טענו הנתבעים, כי המומחה מונה בהסכמת כל הצדדים, אך למרות זאת עשה התובע דין לעצמו והוסיף חוות דעת נוספות, ללא רשות. כל טענותיו של התובע נסמכות על חוות דעת מטעמו, אשר נערכו על פי דרישתו ובקשתו עבורם שילם מכסיו. המומחה אשר מונה מטעם ביהמ"ש עשה את מלאכתו נאמנה, ערך חוות דעת אחרי חוות דעת תוך התייחסות מפורטת לכל טענת התובע והצדדים.
לשיטת הנתבעים, קיים פער עצום בין הליקויים הנטענים ע"י התובעים והפיצוי הנתבע בגין ירידת ערך, לבין מצב הדירה ושוויה בפועל כפי שקבע המומחה. מכאן מסיקים הנתבעים כי התביעה נופחה, על יסוד טענת סרק.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי כל הפגמים הנטענים שהעלו התובעים במסגרת בקשתם לפסילת חוות דעתו ובסיכומיהם אין בהם השלכה על ממצאי קביעותיו ובוודאי שאין בהם כדי ליצור דברים שאינם קיימים במציאות, וכל אותם ליקויים הנטענים על ידי התובעים במסגרת סיכומיהם הינם לכל היותר ליקויים קוסמטיים. בנוסף, המומחה ערך 3 ביקורים בדירת התובעים כל ביקור נמשך בין 5-8 שעות וזאת במעמד הצדדים והמומחים מטעם התובעים, כאשר ניתן מענה לכל השאלות תוך מתן פתרונות. כאשר התשובות לא מצאו חן בעיני התובעים, ביססו התובעים את סיכומיהם על הכפשת שמו של המומחה. לגישת הנתבעים, גם אם נותרו קשיים בחוות הדעת, לא מדובר בפגם של ממש ובוודאי שלא בפגם היורד לשורשו של עניין, כזה שמחייב את פסילתו של המומחה.
הנתבעים מפנים לכתב תביעתו המתוקן של התובע ועתירתו למינוי מומחה ובקשתו כי ביהמ"ש יפסוק בהתאם לקביעותיו וממצאי חוות דעתו של המומחה. לשיטת הנתבעים, אין יסוד שבדין המצדיק חזרת התובע מדרישתו. התנהלות התובע החמירה את הנזקים בדירתו ואף את
הנזקים בדירת השכן מתחתיו, לנוכח דרישת התובע שלא יבוצעו תיקונים כלשהם עד לשמעית עדותו של המומחה, תוך התעלמות שיטתית מהנזקים שנגרם לדירת השכן.
הנתבעים טענו עוד, כי התובע מנע מהנתבעים לערוך תיקונים כלשהם ובכל הזדמנות הערים מכשולים ודרישות, תוך התעקשות בלתי פוסקת לגרום לנתבעים לבצע עבודות בהתאם לחוות הדעת הפרטית שלו, ולאחר מכן טען שניתנה לנתבעים אפשרות לתקן, חרף העובדה שבעצמו טרפד את תיקון הליקויים ומנע הקטנת הנזקים. הנתבעים הפנו לסעיף 3 ה' לחוזה המכר, שם התחייב התובע
"לאפשר לקבלן או למי מטעמו, להיכנס לדירה לשם בדיקתה וכדי לבצע תיקונים".

בהתאם לסעיף 3 ו' להסכם
"לא אפשר הקונה את ביצוע התיקונים, יחשב הדבר כוויתור מוחלט על זכותו לביצוע תיקונים ו/או כל זכות תביעה".
לשיטת הנתבעים, התנהלות התובע תרמה ללא ספק להחרפת הנזקים הנטענים הן בדירתו והן בדירת השכנים.
דיון והכרעה
6.
אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין כבר כעת, כי מצאתי לקבל את התביעה כנגד הנתבעת בחלקה בלבד, הכל כפי שיפורט להלן.
7.
מאחר ושני הצדדים הסכימו למינוי מומחה מטעם בית המשפט, חלות הוראות תקנה 130 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, על פיה הסכמה למינוי מומחה כוללת הסכמה כי לא יתקבלו כראיה בתיק חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין.
הקו המנחה את בית המשפט בדרך כלל בבואו לקבוע ממצאים המבוססים על מומחיות, הוא אימוץ חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בהיותו מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי.

לעניין מינויו של מומחה נקבע בע"א 293/88
חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי
[

מועד חתימת פסק הדין לא ידוע – ר.ה.
], כי

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."
אין חולק כי המומחה הוא יועצו המקצועי של בית המשפט ולבית המשפט נתונה "המילה האחרונה" בכל ענין בו הוא נדרש להכריע. עם זאת, מומחה הממונה על ידי בית המשפט הוא מומחה בלתי תלוי ואובייקטיבי ובית המשפט יטה לאמץ חוות דעת זו, אלא אם נמצא שממצאיו וקביעותיו של המומחה אינם עולים בקנה אחד עם המצב המשפטי הקיים, או במקרה לא נתפס לכלל טעות משפטית בבואו לקבוע קיומו או אי קיומו של ליקוי. זאת, מאחר ש
"הנחה היא שמומחה המתמנה על ידי בית המשפט פועל בהגינות ובתום לב. בדרך כלל, חוות דעת זו מתקבלת ועל פיה מחושבים הפיצויים"
(ע"א 7991/96 מוחמד אלקבהא נ' קוטייבה כנעאן [12.01.2000]).
בע"א 8329/16, טרנס אטלס בע"מ נ' אליהו פרחי בדי ריפוד בע"מ [04.06.2018], קבע בית המשפט העליון כך:
"לא מצאתי לקבל את טענת המערערים כי המומחה חרג מסמכותו ומתחום מומחיותו או כי היה מקום לסטות מעמדתו, במיוחד בשים לב לכך שלא על נקלה תתערב ערכאת הערעור במסקנות שהתבססו על עובדות אשר נקבעו על-ידי מומחה שמינה בית המשפט בהסכמת הצדדים... נקבע כי המומחה עשה מלאכתו באופן יסודי ומקצועי, וכי חוות הדעת מקיפה, מפורטת ומנומקת... באמצו את עמדת המומחה פעל בית המשפט המחוזי על-פי הכלל הידוע לפיו סטייה מחוות דעתו של מומחה הממונה מטעם בית המשפט ומהווה ידו הארוכה, תיעשה במשורה, במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל, ובכך פעל כדין".
במקרה דנן, לא מצאתי "סיבה בולטת לעין" כדי לסטות מחוות דעתו של המומחה. הערכתו

של

המומחה

אינה

עומדת

ללא

תמיכות

אלא

מבוססת

על

התרשמותו

מהדירות

במהלך שלושה

ביקורים מקיפים, ועדותו ניתנה בשני מועדים שונים.

אמנם, נפלו ליקויים בתפקודו, אשר חייבו בקשה מהמומחה לחזור לדירת התובע ולהשלים את חוות דעתו, אולם נערך ביקור נוסף וחוות הדעת הושלמה.
בע"א 6540/05, סולל בונה בע"מ נ' אבנר אברמוביץ' [1.12.2008] נקבע (בפיסקה 16) נקבע כי
"...הכרעה בסכסוכים שעניינם ליקויי בנייה מחייבת בדיקה ובחינה מקצועית של הסוגיות שבמחלוקת ולצורך כך נוהג בית המשפט להיעזר במומחה מקצועי המתבקש לחוות דעתו באותן סוגיות... כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית, לרבות באימוץ מסקנותיו של מומחה, וביתר שאת נכונים הדברים מקום שבו אימצה הערכאה הדיונית ממצאים של מומחה אשר התמנה על ידי בית משפט בהסכמת הצדדים."
באותו עניין, הפנה בית המשפט דברים שהובעו בע"א 2934/94, סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן [02.06.1996], המתאימים אף לענייננו:
"למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בנייה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא – במקרים כאלה – כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום נסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפני
ו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים."
8.
לעניין ההיוועצות עם בתו של המומחה, שאינה מומחית בעצמה, נחה דעתי כי הסיוע והעזרה שהושיטה במקרה דנן היתה עזרה מנהלתית, של איתור מסמכים וכדומה, כפי שהסביר המומחה בעדותו (עמ' 32, שורה 20). אין לי ספק כי למהנדסים, שמאים ומומחים אחרים יש צוות משרדי המסייע, מאתר מסמכים, אוסף תיעוד, מדפיס, כורך, שולח וכיו"ב עבודות תמיכה שנהוג שהן מבוצעות על ידי צוות המזכירות במשרד. אין בכך כל טעם לפגם.
9.
נראה שאין מחלוקת של ממש באשר לחובתה של הנתבעת למסור לתובע דירה הבנויה באון ראוי וסביר, על פי התחייבותה בהסכם בין הצדדים, ובהוראות הדין. על כן, מאחר ונמצא שבדירה שרכש התובע קיימים ליקויים ופגמים, חייבת הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך.
לא מצאתי לחייב את הנתבע באופן אישי, שכן התרשמתי שדבריו נאמרו בכל עת ב"כובעו" כנציג, מנהל ובעל תפקיד בנתבעת (החברה הקבלנית שבנתה את בית התובע), ולא כהתחייבות אישית.
10.
שאלה מקדימה שיש לדון בה, היא השאלה אם הנתבעת זכאית לבצע את התיקון בפועל (או לשלם את מחיר התיקון כפי שהיה מוטל עליה אילו ביצעה תיקון בעצמה), או שהתובע זכאי לפיצוי בגין עלויות התיקון, בהתאם להוצאות שיידרש להוציא לצורך העסקה עצמאית של עובדים מתאימים.
בפסק הדין בע"א 472/95, זכריה זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858 [1996] קבע כב' השופט קלינג, כי יש להעדיף פתרון של תיקון הפגם על ידי הקבלן, פתרון שיביא להקטנת הנזק וקיום תכלית החקיקה.
אני מצטרפת, בכל הכבוד, לדעה שהובאה בע"א 656/99, ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 [2003] (פסקה 17 לפסה"ד) כי:
"השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכול תלוי
בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן... על-אף השיקולים שבגללם תיקון אי-ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך-כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי-ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה. המחבר עומד על פסקי-דין שונים בסוגיה אם ועד מתי על הקונה לשוב ולתת לקבלן הזדמנויות נוספות לתיקון אי-התאמה, לאחר שניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את אי-ההתאמה, והוא לא ניצל אותה, או שניסה לתקן, והדבר לא עלה בידו. לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי."
במקרה דנן, לא שוכנעתי כי התובע מנע מהנתבעת ביצוע תיקונים בפועל, על מנת לגרום לנתבעת עלויות כבדות מעבר לנדרש. אמנם, במהלך ההליך, סירב התובע לאפשר תיקון הנזקים הקיימים (בניגוד לבדיקה ותיקון נזקים "חדשים"). עם זאת, מתצהיר התובע עולה כי בסוף שנת 2013 ביקש התובע מהנתבעת לבצע את התיקונים עוד טרם מסירת החזרה בנכס, וכי בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת במהלך השנים (ר' סעיפים 92, 96 ו-98 עד 101 לתצהיר השני של התובע, וההפניות שם למפורט בתצהירו הראשון). מאחר שהתובע לא נחקר על תצהירו, לא הופרכו טענות אלו.
אפנה בעניין זה לעדות המומחה, אשר התייחס לתיקון שבוצע על ידי הנתבעת, וקבע כי
"התיקון בוצע לא טוב"
(עמ' 31, שורה 10).לפיכך, מצאתי כי התובע נתן לנתבעת "הזדמנות נאותה" לתקן את הליקויים בדירה, ואין לחייבו לחזור ולאפשר תיקונים נוספים ללא הגבלה, אם בשל התגלות ליקויים נוספים, ואם בנוגע לליקויים קיימים, אשר הנתבעת מעדיפה לתקן בעצמה, במקום לשלם את עלות התיקון לבעל מקצוע מזדמן.
התרשמתי מאובדן אמון של התובע בנתבעת, עובדיה ובעלי המקצוע מטעמה, בשל תיקון לא נאות או בלתי יעיל שבוצע כאשר ניתנה לנתבעת אפשרות לבצע את התיקון, עוד טרם הגשת התביעה.
בשל האמור, אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בסכום עלות התיקונים על ידו, שלא באמצעות הנתבעת.
המומחה מסר כי עלות ביצוע העבודות על ידי בעלי מקצוע שיוזמנו על ידי התובע גבוהה ב- 10% עד 15% מעלויות הקבלן שנקבעו על ידו (עמ' 23, שורות 18-22). בהתאם, מצאתי להוסיף 12.5% (מיצוע הנתונים הנ"ל) לעלויות ביצוע התיקונים שקבע המומחה.
11.
מבלי לפגוע בקביעה דלעיל, אתייחס להלן לכל טענות התובע באשר לפיצוי שיש לפסוק לטובתו, מעבר לסכומים שנקבע המומחה.
12.
איטום: אני מקבלת את הבקשה לקבוע פיצוי בגין נזק בלתי ממוני. מדובר בבעיות הרטיבות, אשר בוודאי גורמים לסבל או למצער, לאי נוחות של ממש. עוד יש להביא בחשבון טרדה וטרחה, והפרעה למהלך החיים הרגיל, כתוצאה מתיקונים, לא כל שכן תיקונים חוזרים. עם זאת, לא מצאתי שיש מקום לשילוש הסכום שנקבע כפיצוי בגין הליקוי עצמו. קביעת הפיצוי בגין עוגמת נפש, בהמשך ההכרעה, תתייחס גם לעניין ליקויי הרטיבות.
באשר לטענה כי המומחה לא בדק קיומה של חגורת חציצה, אפנה לתשובת המומחה בעניין זה, שם נקבע כי
"מבחינתי חד משמעית קיימת חגורת חציצה"
(עמ' 28, שורות 12-13). בהתאם, אין מקום לקבוע כי המומחה כשל בעניין זה, שכן חזקה כי לנוכח ניסיונו והכשרתו, הוא יודע אם יש צורך בבדיקות עזר או בדיקות נקודתיות לאיתור ובירור קיומו של ליקוי ספציפי, או שאין צורך בכך.
בנוגע לטענה כי המומחה לא בדק את הדירה מעל דירת התובע, התברר כי הנתבעים (או מי מהם) פיצוי את בעל אותה דירה, לאחר שביצעו את התיקונים הנדרשים, ואין לשכן עוד זכות תביעה נגד הקבלן. מכאן, כי אם נותר ליקוי בדירת השכן הגורמת נזק בדירת התובע, האחריות לתיקונו ולפיצוי בגינו חלה כעת על השכן, ולא על הנתבעת.
13.
צינור וורטיקלי בחדר הארונות: אינני מקבלת את טענת התובע לפיה המומחה אישר כי הצינור העובר בחדר הארונות מהווה מפגע, שמוצדק בגינו לקבוע ירידת ערך.
המומחה הבהיר בתשובות חוזרות כי על אף העובדה שהצינור הוצב במיקום שונה מזה המופיע בתכנית,
"אין פה ירידת ערך... ברגע שזה טופל אין לזה משמעות שמאית. נושא המיקום, השטח, זה בטל בשישים.... במיקום שהוא נמצא אין משמעות לירידת ערך. לשאלתך אין שום משקל לעובדה."
(עמ' 24, שורות 21-31). לא מצאתי כל בסיס להתערב בקביעה זו של המומחה.
14.
ירידת ערך בשל ליקויי רטיבות חוזרים: אמנם, הפסיקה כבר הכירה בירידת ערך פסיכולוגית או כפי שלעיתים כונתה, משפטית, גם במקרים שבהם הליקויים ניתנים לתיקון. ר' ראה בעניין זה, למשל, ע"א 4445/90, אמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' יצחק מאיוסט [17.04.94], בפסקה 14 לפסק הדין).
עם זאת, המומחה - שהוא גם שמאי מקרקעין - קבע כי לא נגרמה ירידת ערך לדירת התובע בשל הצורך בתיקונים חוזרים (עמ' 15, שורה 30) כאשר התבקש להתייחס למוניטין השלילי של הדירה בנסיבות אלו, השיב כי
"לא ראיתי שום סיבה לחשוב שיש לו
[לדירה – ר.ה.]
מוניטין שלילי. לא נבהלתי מכמות הרטיבות"
(עמ' 32, שורות 6-7). די תשובה זו, ביחד עם בחינת עלויות תיקון ליקויי הרטיבות – שאינן גבוהות באופן מיוחד – כדי לקבוע שלא הוכחה סיבה לסטות מהערכת המומחה.
לפיכך, לא מצאתי בהליך דנן לפסוק לתובע פיצוי בגין ירידת ערך, עבור תיקונים (או תיקונים חוזרים) של ליקויי הבניה שפורטו בחוות דעתו של המומחה.
15.
ריצוף: נכונה טענת התובע, כי המומחה לא כלל בהערכת העלויות של תיקוני הפגמים בריצוף את העובדה כי אין בידי התובע אריחים רזרביים. המומחה בעדותו טען כי תמיד ניתן למצוא אריחים זהים, או קרובים, אפילו אם לא מדובר באותה סדרה בדיוק. בסוגיה זו, מצאתי קושי לקבל עמדה זו של המומחה. הנתבעת לא הביאה ראיה לכך שניתן יהיה למצוא אריחים דומים דיים לאלה שנדרש להחליפם. לפיכך, על הפיצוי לתובע לכלול את העלות האפשרית הנוספת שתידרש בשל כך.
עם זאת, אינני מקבלת את הטענה כי נדרש פירוק מלא של כלל האריחים בדירה, כפי שטען התובע. המומחה השיב לשאלה בנוגע לאפשרות שלא יימצאו אריחים מתאימים, והשיב כי במקרה כזה יהא צורך להחליף את כל הריצוף בחדר אחד, כך שייעשה שימוש באריחים התקינים להחלפת הפגומים בשאר הבית. אין בסיס לקביעה כי קביעה זו אינה ראויה או אינה מתאימה במקרה דנן. מומחה קבע כי מדובר בעלות של כ- 4,000 ₪ בצירוף מע"מ (עמ' 26, שורות 26-27), קרי, 4,680 ₪, ועלות זו תתווסף לעלויות התיקון שנקבעו על ידי המומחה.
16.
עלויות קבלן אל מול בעלי מקצוע: ר' הדיון בסוגיה זו, בסעיף 7 לעיל.
17.
דלת חדר הורים: לא מצאתי פגם בכך שהמומחה קבע ממצאים על בסיס בדיקה ויזואלית, שכן הדבר נמצא בתחום המומחיות שלו. המומחה הבהיר כי קביעתו מבוססת על ניסיונו, והוא בטוח שניתן לבצע את התיקון שהוצע על ידו (עמ' 29 שורות 31-34). גישת התובע המסתייגת מכך, אינה בסיס ראוי לקביעה כי המסקנה אליה הגיעה המומחה היא שגויה.
18.
עוגמת נפש: אמנם נקבע לעיל, כי לא מצאתי חוסר תום לב בהתנהלות התובע, אף שהתנגד לביצוע תיקונים חוזרים על ידי הנתבעת, במהלך ניהול ההליך. עם זאת, התנגדותו גרמה להתארכות התקופה שבה הוא סובל מהליקויים השונים בדירה, על כל המשתמע מכך.
לקחתי בחשבון בקביעת הפיצוי את משך התקופה שתידרש לביצוע התיקונים, ואת העובדה כי אין צורך בפינוי הדירה לצורך זה.
בשים לב למכלול הנסיבות ולאופי הליקויים, אני פוסקת בפריט זה לתובע סכום של 10,000 ₪.
19.
הוצאות: התובע עתר להחזר הוצאות בסך של 76,124 ₪. בנוסף, עתר התובע לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה.
נתתי דעתי לפער (העצום) בין הפיצוי שנפסק לבין הסכום שנתבע (למעלה מ- 454,000 ₪), ועם זאת, מצאתי לפסוק לתובע שכ"ט והוצאות אגרת בית המשפט, על אף שמרבית התביעה נדחתה, ואולם אלה ייפסקו באופן יחסי לשווי התביעה שהתקבלה.
לא מצאתי לפסוק לטובת התובע שכ"ט עו"ד בגין הבקשה להטלת עיקול זמני: הצדדים הגיעו להסדר דיוני בנוגע לבקשה זו, העיקול בוטל כנגד בטוחות שהפקידה הנתבעת. באותה הסכמה לא היתה כל התייחסות להוצאות מי מהצדדים.
אני מקבלת את הבקשה לפסוק לתובע החזר הוצאות בגין ביצוע תמלול שיחות והוצאות משרדיות (כריכה וצילומים), שנדרשו לתובע לצורך ניהול ההליך (מקצת המסמכים הוגשו בכפל, או שצורפו הן חשבונית והן קבלה הנוגעים לאותה הוצאה). הוצאות אלו מסתכמות בסכום של 1,600 ₪.
התובע זכאי להחזר כל הסכומים ששילם למומחה שמונה על ידי, גם אם לא כל השאלות, החקירות וההשלמות הביאו לתוצאה אופרטיבית. נחה דעתי כי התנהלות התובע בהפניית שאלות, בזימון המומחה ובעתירה לבדיקות נוספות היתה ראויה וצודקת, בנסיבות העניין. אציין לעניין זה כי בכל אחת מחוות הדעת המשלימות שערך המומחה, נקבע כי התובע זכאי לתוספת פיצוי, מעבר לקביעות בחוות דעת קודמות. בעקבות חקירתו הראשונה של המומחה, נדרש ביקורו החוזר בנכס, ובחקירתו השנייה הונחה התשתית לקביעת פיצוי נוסף לתובע, בגין הצורך בתיקון הריצוף. הסכום הכולל ששילם התובע למומחה בית המשפט, בהתאם למסמכים שצירף לסיכומיו, עומד על סך של 16,474 ₪.
אינני פוסקת לתובע החזר הוצאותיו למומחה מטעמו. ב"כ התובע הגדיר באחד הדיונים את הפערים בין קביעות המומחים מטעמו לבין קביעות מומחה בית המשפט כ"בלתי סבירים" (עמ' 10 שורה 24). כאמור, מצאתי לקבל את חוות הדעת של המומחה שמונה על ידי, למצער ברובה המכריע. לפיכך, בשים לב לאותם פערים, המסקנה היא שהערכות מומחה התובע לא היו סבירות וראויות, ועל כן יישא התובע בהוצאות אלו.
אינני פוסקת לתובע הוצאות בגין הערבות הבנקאית: צורפו לסיכומי התובע הודעת חיוב אחת ושתי הודעות זיכוי, מהן לא ניתן ללמוד כי לתובע נגרמו הוצאות ממשיות בשל הפקדת הערבות.
התובע ביקש להורות על שחרור הערבות הבנקאית. על פי ההסכמות אליהם הגיעו הצדדים בדיון מיום 29.06.16, בוטל העיקול הזמני. לפי תקנה סדר 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, יש להשיב את הערבון אם לא הוגשה בקשה לחילוט בתוך 60 ימים מפקיעת הסעד הזמני. את כתב הערבות יש להחזיר אם לא הוגשה בקשה לפיצויים בתוך 6 חודשים מהמועד בו פקע הצו הזמני. בהתאם, אני מורה על השבת כל ערבות או ערבון שהופקד בקופת בית המשפט, כל שהם מופקדים בקופת בית המשפט, ובכפוף להוראות כל דין.
התובע טען כי נאלץ להפסיד כ-20 ימי עבודה בגין ההליך המשפטי. לא הובאה כל אסמכתא להפסדי שכר בפועל, אם בשל הפחתת שכר בגין היעדרות, ואם בגין ניצול ימי חופשה. לנוכח לפער בין סכום התביעה, לבין תוצאת ההליך, לא מצאתי לפסוק לתובע הוצאות, בנוסף לאלה שפורטו לעיל.
אינני מקבלת את בקשת התובע להחזר הוצאות בהן חויב במסגרת בקשתו לתיקון כתב תביעה. הוצאות אלו נפסקו בגין הצורך של הנתבעת להגיש כתב תביעה מתוקן, כפי שנעשה בפועל.
20.
אינני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבע, חרף דחיית התביעה נגדו. הנתבעים לא התייחסו לעניין היריבות האישית באופן
זה בסיכומיהם, ואף אין התייחסות מפורטת בתצהירו של הנתבע. זאת ועוד, ניהול ההליך נדרש ממנו גם אלמלא נתבע אישית, בשל תפקידו כמנהל הנתבעת, והייצוג המשפטי היה מאוחד לשני הנתבעים.
21.
ריכוז סיכומי הפיצויים:
מהות הפיצוי

סכום

נזקים כמפורט בחוות דעתו הראשונה של המומחה

33,101
₪
נזקים כמפורט בחוות דעתו השנייה של המומחה

7,488
₪
נזקים כמפורט בחוות דעתו השלישית של המומחה

2,340
₪
פיצוי נוסף בגין החלפת ריצוף – ר' פסקה 15 לעיל

4,680
₪
סך עלויות תיקון

47,609
₪
תוספת בגין עלויות תיקון לתובע, בשיעור של 12.5% (כמפורט בפסקה 10 לעיל), מחושבות על כלל עלויות התיקון לעיל

5,951
₪
נזק בלתי ממוני

10,000
₪
סה"כ פיצוי

63,560
₪
אגרה, מחושבת לפי 2.5% מסכום הפיצוי

1,589
₪
שכ"ט עו"ד, בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ, בשים לב לפיצוי שנקבע ולמספר הדיונים

10,432
₪
הוצאות משרדיות ותשלומים למומחה בית המשפט

18,074
₪
שערוך הוצאות בעין (במעוגל)

500
₪
סכום כולל לתשלום

94,155
₪
סוף דבר
22.
התביעה כנגד הנתבעת - מתקבלת בחלקה בלבד. התביעה כנגד הנתבע - נדחית.
נדחו מרבית טענות התובע כנגד קביעות וממצאי המומחה (למעט בנוגע להוצאות הריצוף), וההכרעה במחלוקות שבין הצדדים בוססה על קביעותיו המקצועיות. התובע זכאי לפיצוי בגין הנזקים שקבע המומחה, נזק בגין צורך בהחלפת ריצוף, נזק לא ממוני, והחזר הוצאות משפט (שכומתו, בין היתר, בשים לב לפער בין סכום התביעה לפיצוי שנפסק).
22.
אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע סכום כולל של 94,155 ₪.
הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים, ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
זכות ערעור כחוק.
ניתן היום,
ה' תמוז תשע"ח, 18 יוני 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 9510-12/14 טל רוזנפלד נ' יעקב אלעזר בניה ויזמות (2010) בע"מ, ממי מאיר אלעזר (פורסם ב-ֽ 18/06/2018)