פסקי דין על המערער: יהושע שלםע"י ב"כ עו"ד א' בן טוביםהמשיבים: 1. רשות השיפוט המחוזית של ההסתדרות הכללית 2. עודד קלמרו | פסקי דין על המשיבים: 1. רשות השיפוט המחוזית של ההסתדרות הכללית 2. עודד קלמרו

300/89     29/07/1992




דבע 3-218/נב יהושע שלם נ' רשות השיפוט המחוזית של ההסתדרות הכללית , עודד קלמרו, עו"ד – היועץ המשפטי להסתדרות הכללית , ישראל קיסר – מזכ"ל ההסתדרות הכללית , רשות השיפוט הארצית




(פד"ע כד 423)

בבית-הדין הארצי לעבודה
דיון מס' נב/3-218
השופטים: כבוד הנשיא בית הדין גולדברג

כבוד סגן נשיא בית הדין אדלר

כבוד השופט אליאסוף

נציג העובדים : חרמש
נציג המעבידים : בן יהודה
המערער: יהושע שלם
ע"י ב"כ עו"ד א' בן טובים
המשיבים: 1. רשות השיפוט המחוזית של ההסתדרות הכללית

2. עודד קלמרו
, עו"ד - היועץ המשפטי להסתדרות הכללית

3. ישראל קיסר - מזכ"ל ההסתדרות הכללית

4. רשות השיפוט הארצית
של ההסתדרות הכללית

ע"י ב"כ עו"ד ל' אלסטר
5. יעקב אבימור - מנכ"ל מרכז "הפועל"
6. מרכז "הפועל"

ע"י ב"כ עו"ד י' מולאור
ערעור ברשות על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב יפו (השופט ר. כהן - אב בית הדין; מר באום - נציג ציבור; תב"ע נב/3-1384; נב/12-1816).
פסק דין
הנשיא גולדברג
:

1. לפנינו ערעור לאחר נטילת רשות (דב"ע נב/9-128), על החלטתו של בית הדין האזורי, הדוחה את בקשת המערער ליתן תוקף של

פסק דין
לפסק דינה של רשות השיפוט הארצית
בעניינו, ולהוציא צו המורה על המשך הדיון בתובענתו של היועץ המשפטי של ההסתדרות - המשיב מס' 2, נגד המשיב מס' 5, בגין הפרת אותו

פסק דין
.

2. העובדות הצריכות לענייננו, הן:
א) המערער הועסק על ידי משיבה מס' 6 (להלן - הפועל); ביום 24.7.1991 שלח המשיב מס' 5, שהוא מנכ"ל הפועל, למערער, מכתב פיטורים;
ב) המערער פנה לרשות השיפוט הארצית
של ההסתדרות ביום 6.8.1991, וזו נתנה החלטה שכותרתה "

פסק דין
", ובה נאמר לענייננו:
"א. הננו נותנים בזאת צו מניעה האוסר על המשיבים להפסיק עבודתו של התובע, והאוסר על המשיבים לפטר את התובע מעבודתו אצל המשיב מס' 1.
המבקש ימשיך לעבוד אצל המשיב מס' 1 באותו תפקיד שעבד עד להפסקת עבודתו דהיינו, כרכז מקצועי ומדריך ראשי של מרכז הפועל במועדון הטניס בתל אביב.
כל זאת עד למתן החלטה סופית בתביעה שהגיש המבקש לרשות השיפוט הארצית
לביטול הפסקת עבודתו ופיטוריו;
ב. תוקף הצו מותנה בכך, שהמבקש יתייצב לעבודתו בבניין בו שוכן מרכז הפועל, יישמע להוראות הממונים עליו ויקיים את הוראותיהם בכל הנוגע לעבודתו ולתפקידו כרכז מקצועי ארצי ומדריך ראשי של מרכז הפועל במועדון הטניס בתל אביב;
ג. צו זה יכנס לתוקפו החל מיום מתן הצו.
המועד לדיון בתביעה העיקרית יקבע על ידי מזכירות המותב";
ג) הפועל ביטלה את הפיטורים וקבעה למערער סדרי עבודה ושעות עבודה, הן בעניין השעות שבהן עליו להימצא במרכז הפועל והן בעניין אימוני סגל ושחקנים;
ד) המערער ראה בהודעה זו הפרה של "

פסק דין
" של רשות השיפוט, ופנה אליה בבקשה לאכוף את הפסק; ראש רשות השיפוט הפנה את תשומת לבו של בא כוח המערער לכך, שלמעשה אין רשות השיפוט אוכפת את פסקיה, אולם בהתאם לחוקת ההסתדרות, כל מי שמפר את החלטת רשות השיפוט "צפוי להיתבע לדין משמעתי".
ראש הרשות הפנה את בא כוח המערער ליועץ המשפטי להסתדרות, "שהטיפול בענייני משמעת מסור לשיקול דעתו";
ה) בא כוח המערער פנה אל היועץ המשפטי להסתדרות, המשיב מס' 2, וזה, לאחר שבדק את נסיבות העניין, הגיש קובלנה לרשות השיפוט המחוזית, נגד משיב מס' 5 - מנכ"ל הפועל, בגין אי קיום הצו;
ו) במועד מאוחר יותר, ביטל היועץ המשפטי להסתדרות את קובלנתו זו;
ז) רשות השיפוט הארצית
דנה בבקשתו העיקרית של המערער נגד הפועל, שמעה מספר עדים אולם טרם סיימה את שמיעת הראיות כך שטרם ניתן פסק בוררים סופי.

3. בבית הדין האזורי טען בא כוח המערער, כי בית הדין מוסמך לאכוף את הצו של רשות השיפוט, לא רק משום שכותרתו היא "

פסק דין
", אלא גם מהטעם שבתקנון רשות השיפוט נקבע שדין החלטת ביניים של הרשות, כדין

פסק דין
סופי שלה (תקנון רשות השיפוט בהסתדרות, פרק א' - סמכויות וארגון, חלק ב', סעיף 3).
אשר לקובלנה שהגיש היועץ המשפטי להסתדרות - טען בא כוח המערער, כי זהו למעשה הליך אכיפה של "פסק הדין", ולכן מוסמך בית הדין לדון בו. חלופית, ביקש בא כוח המערער כי בית הדין יוציא צו עשה נגד הפועל, מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 16 (א) (5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - חוק הבוררות).

4. בא כוח הפועל טען בבית הדין האזורי כי הלכה למעשה קיים הפועל את הצו הזמני. לגבי סעד האכיפה טען - כי מדובר בצו ביניים, כעולה מההחלטה עצמה, וצו ביניים אינו ניתן לאכיפה מכוח חוק הבוררות.
בא כוח היועץ המשפטי להסתדרות טען, כי אין למערער "זכות עמידה" בבית הדין, בכל הנוגע לשיקול דעתו בקשר לקובלנה שהגיש נגד מנכ"ל הפועל, וכי לבית הדין אין סמכות עניינית לדון בתביעה מעין זו, במסגרת הסמכויות הנתונות לו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן - חוק בית הדין לעבודה).

5. בית הדין האזורי, בפסק דינו המנומק, קיבל את עמדת הפועל בקשר לסמכות בית הדין לאכוף את "פסק הדין" של רשות השיפוט, מאחר שמדובר למעשה בהחלטת ביניים. בית הדין גם קיבל את עמדת בא כוח היועץ המשפטי של ההסתדרות, על פיה אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה נגדו.
אשר לבקשה כי בית הדין יפעיל את סמכותו מכוח סעיף 16 לחוק הבוררות - לא נזקק לה בית הדין, בהעדר "בקשה מיוחדת" לכך.

6. לפנינו חזרו באי כוח הצדדים על עיקר טענותיהם לפני בית הדין האזורי.

7. נדון בסוגיות השונות שערעור זה מעלה.
תחילה לעניין אכיפתו של "פסק הדין":
א) תמימי דעים אנו עם בית הדין האזורי, כי החלטתה של רשות השיפוט היא "החלטת ביניים" ולא "פסק בוררים".
דבר זה עולה בבירור מנוסחו של הצו, ומהעובדה שתלוי ועומד הליך עיקרי בין הצדדים;
ב) אין חולק כי ההליך בפני
רשות השיפוט ההסתדרותית הוא הליך במסגרת חוק הבוררות, כך שכל הוראות חוק הבוררות חלות לגביו;
ג) העובדה שרשות השיפוט כינתה את הצו "

פסק דין
", וכי בתקנון רשות השיפוט נקבע כי דין "החלטת ביניים" כדין "

פסק דין
", אין בה כדי לשנות דבר לענייננו. הקובע הוא המהות ולא השם שגוף, יהא מכובד כאשר יהא, מכנה את החלטתו. בית המשפט העליון נזקק לאחרונה לשאלה מהו "פסק ביניים" בבוררות, וכך נפסק:
"החלטה, שנטען לגביה כי היא

פסק דין
חלקי, תיחשב לכזו רק כאשר ברור כי הדיון במחלוקת נשוא ההחלטה הושלם, התיק נסגר בכל האמור במחלוקת זו, ובידי הצדדים נמצאת החלטה ברורה ומפורשת המכריעה במחלוקת מוגדרת, שלמה, ובעלת קיום עצמאי משלה...
דברים אלה נכונים לא רק לגבי

פסק דין
חלקי כי אם גם לגבי פסק ביניים (בבוררות - מ.ג.)..." (רע"א 300/89 ולקו חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ נ' החברה לפיתוח חוף אילת בע"מ, פ"ד מה(4) 497, בע' 511-510);
ד) על כך שאין בית משפט מוסמך לאשר החלטת ביניים, נקבע בפסיקתו של בית המשפט המחוזי (ת"א (ת"א) 60/84 ,2408/83 גולן נ' כפר יעבץ, פ"מ תשמ"ה ב 148, בע' 160; וכן ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל, (מהדורה שישית) סעיף 326).
שעה שזהו הדין, לא יחרוג ממנו בית הדין לעבודה שהרי סמכויותיו הן כסמכויות בית משפט בבוררות (סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה).

8. האם מן הראוי כי בית הדין יתן צו ביניים מכוח סמכותו על פי סעיף 16 (א) (5) לחוק הבוררות?
א) בית דין זה נזקק בשעתו לשאלה, אם מוסמך הוא ליתן צווי ביניים וכיצד יפעל בנתינתם. וכך נאמר:
"נראה לנו כי בידי בית הדין הסמכות ליתן, במקרים הראויים, צו מניעה אף בשלבי הביניים, וזאת לאחר שיפעיל את שיקול דעתו, כמקובל בבקשות לצווי ביניים בכלל, ותוך שימת לב למיוחד שבמתן צו נגד בוררו" (דב"ע נא/9-89 ארגון העובדים בעיריית תל אביב - עיריית תל אביב, פד"ע כב 524, בע' 529);
ב) עיון בצו הביניים של רשות השיפוט הארצית
, מראה כי יש בו 2 חלקים. האחד - איסור פיטורים, והשני - המשכת העבודה תוך כדי הישמעות להוראות הממונים, וקיום הוראותיהם בכל הנוגע לעבודתו ולתפקידו.
אין חולק כי חלקו הראשון של הצו קויים והפיטורים לא נכנסו לתוקפם. המחלוקת נסובה סביב השאלה אם מקיים הפועל את חלקו של הצו המחייב אותו להמשיך להעסיק את המערער בתפקיד שבו עבד עד להפסקת עבודתו. בעניין זה, כפי ששמענו מהצדדים בטיעוניהם בפני
נו, חלוקות הדעות;
ג) צו זמני ניתן לצורך שימורו של מצב קיים, שעה שהמצב הקיים אינו שנוי במחלוקת;
ד) השיקול העיקרי שעל בית משפט לשקול שעה שהוא נותן צו ביניים, הוא האם התערבותו היא כה הכרחית כדי להצדיק את מתן הצו לפני בירור התביעה לגופה (י' זוסמן, סדר הדין האזרחי (מהדורה שישית), סעיף 462).
השאלה השניה שעל בית הדין לשאול עצמו היא, למי ייגרם נזק גדול יותר, למבקש - בענייננו המערער, או למשיב;
ה) הפועל, כמעביד, רשאית לארגן את העבודה מחדש, בכל אחד מהתחומים שבהם היא עוסקת, מבלי לפגוע במעמדו של עובד זה או אחר. מתן צו כמבוקש, יפגע בפררוגטיבה זו של המעביד, וראה פ' רדאי, "שינוי חד צדדי של תנאי העבודה - היתר, איסור או שביל הזהב", משפטים יט 47 בע' 63; וכן דב"ע מח/3-2 גנני - "אמירים", מושב עובדים בע"מ, פד"ע יט 419, בע' 424);
ו) עיון במכלול העובדות מביא אותנו למסקנה כי מן הראוי לדחות את הבקשה למתן צו ביניים; המערער ממשיך להיות מועסק על ידי הפועל ולקבל את משכורתו. קיימת מחלוקת בשאלה כיצד ביצע את עבודתו לפני שהופסקה, וכיצד היה צריך לבצעה. הנזק העשוי להיגרם להפועל אם יינתן צו, יהיה רב לאין ערוך מזה שייגרם למערער;
ז) למעלה מהצריך לעניין נציין, כי לו היינו מוצאים שיש מקום ליתן את הצו המבוקש, לא היתה עומדת לרועץ למערער העובדה, שלא הגיש בקשה נפרדת לעניין זה.

9. השאלה האחרונה הדרושה הכרעה היא סמכותו של בית הדין להורות ליועץ המשפטי להסתדרות, להמשיך בהליכים נגד מנכ"ל הפועל.
א) עיון בחוקת ההסתדרות מראה כי ההליכים האמורים אינם הליכי אכיפה אלא הליכים של הפרת משמעת.
בעניינים כגון אלה, אין לבית הדין סמכות להתערב, שהרי חוקת ההסתדרות - שהיא גוף וולונטרי - הסמיכה את היועץ המשפטי שלה, ואותו בלבד, לנקוט בהליכים אלה;
ב) אין לנו צורך בהליך זה, לקבוע עמדה בשאלה אם הפורום הנאות לתקוף את החלטתו של היועץ המשפטי להסתדרות בגין פתיחת הליך על הפרת משמעת, ביטולו או המנעות מפתיחתו, היא בידי רשות השיפוט ההסתדרותית או בידי ערכאה שיפוטית;
די אם נאמר שאין הליך זה נופל במסגרת הליכי בוררות שבהם לבית הדין סמכות מכוח סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה; אין אלה הליכים בין עובד למעביד שעילתם ביחסי עובד-מעביד, ובהם לבית הדין סמכות מכוח סעיף 24 (א) (1) לחוק בית הדין לעבודה; ואין זו תביעה של עובד נגד ארגון עובדים "הקשורה בחברות או בתחום פעילות של הארגון בענייני עבודה" מכוח סעיף 24 (א) (4) לחוק בית הדין לעבודה;
ג) למעלה מהצריך לענייננו נציין, כי אף אם היה העניין בתחום סמכותנו, הרי לא היינו מתערבים בהחלטתו של היועץ המשפטי להסתדרות, משום שלא הוכח, ולו לכאורה, כל שיקול זר בהחלטתו לבטל את הקובלנה שהגיש נגד מנכ"ל הפועל, והחלטתו זו היא ב"מתחם הסבירות", שבה לא תתערב ערכאה שיפוטית.

10. סוף דבר, הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות הערעור לכל אחד מהמשיבים 2 ו-6, בסך 1500 ש"ח בצירוף מע"מ.
ניתן היום, כ"ח בתמוז תשנ"ב (29.7.1992).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 3-218/נב יהושע שלם נ' רשות השיפוט המחוזית של ההסתדרות הכללית , עודד קלמרו, עו"ד – היועץ המשפטי להסתדרות הכללית , ישראל קיסר – מזכ"ל ההסתדרות הכללית , רשות השיפוט הארצית, [ פד"ע: כד 423 ] (פורסם ב-ֽ 29/07/1992)