פסקי דין על רן אורן | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על יצחק (איציק) דרניצרו | פסקי דין על אפרים (אפי) דרניצרו |

30114-01/18 תאמ     26/06/2018




תאמ 30114-01/18 רן אורן, עו"ד נ' יצחק (איציק) דרניצרו, אפרים (אפי) דרניצרו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 30114-01-18 אורן נ' דרניצרו ואח'



לפני
כבוד השופט רז נבון


ה
תובע
:

רן אורן

, עו"ד

נגד


ה
נתבעים
:

1.יצחק (איציק) דרניצרו

2.אפרים (אפי) דרניצרו


פסק דין


לפניי תביעה כספית שהוגשה על ידי התובע, עורך דין במקצועו, ועניינה דרישה לפיצויי קיום, מכוח הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים.
א. רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים
:
1.
במסגרת תא"ק (שלום-ת"א) 10838-09-16, הוגשה כנגד הנתבעים דכאן (אחים), תביעת פינוי), במסגרתה עתרה התובעת שם (מדינת ישראל), לפנותם משתי דירות מגורים, שהועמדו בעבר לרשות אביהם המנוח, בהיותו נכה צה"ל ואשר מוחזקות בידי הנתבעים (להלן: "תביעת הפינוי").
2.
על מנת להתגונן מפני התביעה, שכרו הנתבעים את שירותיו של התובע, עו"ד
רן אורן
(להלן: "התובע"; "עורך הדין"), וביום 30 בספטמבר 2016 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה אשר התייחס לטיפול המשפטי בתיק על ידי עורך הדין (להלן: "ההסכם"; "הסכם שכר הטרחה").
3.
במסגרת הסכם שכר הטרחה נקבע תעריף הטיפול המשפטי, להליך בערכאה הראשונה, באופן כדלקמן:
·
סעיף 1(א) להסכם
- שכר טרחה בסיסי בסך של 15,000 ש"ח + מע"מ - "בגין הטיפול המשפטי שבנדון לרבות, בדיקה משפטית, מכתבים, פגישות, התייעצויות, ניהול הליכים משפטיים לרבות, כתב הגנה, עתירות כתבי טענות שונים, בקשות, תגובות, סיכומים בכתב וכיוצ"ב...".
·
סעיף 1(ג) להסכם
- בונוס בשיעור של 50% משכר טרחת עו"ד
שייפסק לטובת הנתבעים, אם וככל שייפסק וישולם.
·
סעיף 1(ד) להסכם
- בונוס נוסף (להלן: "הבונוס הנוסף") בסך של 10,000 ₪ + מע"מ בגין כל דירה שתביעת הפינוי בגינה תדחה ו/או תמחק. נקבע מנגנון של מתן הנחה, ככל שהסך ישולם בתוך 30 יום.
·
סעיף 2 להסכם
- שכ"ט בסך של 1,500 ₪ + מע"מ – בגין כל ישיבה או דיון בבית המשפט או בגישור.
4.
על ידי התובע הוגשה בקשת רשות להתגונן כשהיא נתמכת בתצהירם של הנתבעים; ביום 23 במרץ 2017, במהלך דיון אשר התקיים בפני
כב' השופטת לימור ביבי, ניתנה בהסכמת התובעת רשות להתגונן ונקבעו מועדים לגילוי מסמכים ולהגשת תצהירי עדות ראשית; ביום 24 באוקטובר 2017, התקיימה ישיבה מקדמית בתיק בפני
כב' השופט עמית יריב אליו הועבר הטיפול בתיק (להלן: "הישיבה המקדמית"), ובמסגרתה ניתנו החלטות שונות לרבות בדבר אי עמידה במועדים מצדם של הנתבעים. כפי שיובהר להלן, ישיבה זו לוותה גם באי הסכמות בין המותב לבין התובע (ועל כך בהמשך).
5.
בעקבות הישיבה המקדמית שהתקיימה ביום 24 באוקטובר 2017, החליטו הנתבעים לפטר את התובע מלשמש כבא כוחם בתביעת הפינוי. על ידי התובע הוגש מספר בקשות לשחרור מייצוג, וביום 31 באוקטובר 2017 שחרר אותו בית משפט השלום מייצוגם של הנתבעים.
6.
תביעת הפינוי עודנה תלויה ועמדת בבית משפט השלום בת"א וטרם הוכרעה. בדיון שהתקיים בפני
י בתיק זה ביום 16 באפריל 2018 הובהר, כי בחודש ספטמבר 2018 עתיד להתקיים דיון בתביעת הפינוי.
7.
בכל הנוגע לתשלומי שכ"ט, אין מחלוקת בין הצדדים, כי שכר הטרחה "הבסיסי" כפי שהוגדר בהסכם (בסיסי - הגם שהוא עוסק בטיפול בתיק מראשיתו ועד סופו) שולם לתובע- היינו סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ (סך של 17,550 ₪ כולל מע"מ). חילוקי הדעות שבין הצדדים בתיק זה נוגעים לדרישתו של התובע לקבל כספים נוספים מכוח הסכם שכר הטרחה והתנגדותם של הנתבעים לדרישה זו.
8.
תמצית טענות התובע
- במסגרת תביעתו, עותר התובע לפסיקת פיצויי קיום (ציפייה) בשל פיטוריו מהתיק. לדבריו הפסקת ההתקשרות עמו נעשתה בחוסר תום לב ומשכך יש לפסוק לו את מלוא שכר הטרחה המוסכם, לרבות תשלומי קיום, אם היה מקוים הסכם שכר הטרחה במלואו.
בקשר לכך עותר התובע לקבלת הסעדים/הסכומים הבאים:
·
סך של 1,775 ₪ בגין הישיבה מיום 24 באוקטובר 2017 (סעיף 2 להסכם).
·
זכאות לבונוס הנוסף כהגדרתו לעיל (ס' 1 (ד) להסכם) – זכאות לבונוס נוסף בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ בגין כל דירה שתביעת הפינוי כנגדה תידחה או תמחק (המדובר בסעד תיאורטי בשלב זה, שכן תביעת הפינוי עודנה תלויה ועומדת).
9.
תמצית טענות הנתבעים
- הנתבעים אשר התגוננו מפני התביעה (אינם מיוצגים, הגישו בשגגה בקשת רשות להתגונן) טענו, כי פיטוריו של התובע לאחר הישיבה המקדמית נעשו ממספר טעמים: אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד; אי עמידה במועדים שנקבעו לגילוי מסמכים דבר שהסב להם נזק בלתי הפיך; הימנעות התובע מלקבל מהצד שכנגד
מסמכים שהיו רלוונטיים להגנת הנתבעים.
לטענת הנתבעים, לאחר הישיבה המקדמית ולאחר שבית המשפט האיר את עיניהם בכך שבא כוחם אינו עומד במועדים שנקבעו (ונזף בו), הם התעמתו עם התובע, אך זה הגיב התעמת עמם, טען שבית המשפט מקבל שוחד והתרחק מהם במהירות. לנוכח האירועים הללו ולנוכח הדברים הללו שהטיח בפני
הם התובע, פוטר התובע.
הנתבעים אינם סבורים, כי התובע זכאי לקבלת כספים נוספים, לא כל שכן בונוסים, שכן לא עשה את עבודתו נאמנה.
ב. המסגרת הדיונית
:
10.
התביעה נפתחה בסדר דין רגיל ובמסגרתה תביעה כספית (ע"ס 1,755 ₪) ותביעה הצהרתית, מכוחה התבקש בית המשפט להורות, כי הנתבעים נושאים בהתחייבויותיהם מכוח הסכם שכר הטרחה וכפועל יוצא, בחבותם לשאת בבונוס המיוחד כהגדרתו בסעיף 1(ד).
11.
על מנת לייעל את בירור המחלוקת ולנוכח שוויה, התברר ההליך בסדר דין מהיר. לא הוגשו תצהירי עדות ראשית על ידי הצדדים, ותצהירים שהוגשו בתמיכה לכתבי הטענות הם התצהירים המחייבים אותם לצורכי ההליך.
12.
ישיבה מקדמית בתיק התקיימה ביום 16 באפריל 2018. ישיבת ההוכחות התקיימה ביום 9 במאי 2018. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב. כתבי הסיכומים האחרונים הוגשו לתיק ביום 24 ביוני 2018.
ג. דיון והכרעה
:
13.
השאלות שיש לברר הן, האם לנוכח פיטוריו לאחר הישיבה המקדמית, זכאי התובע לקבל את מלוא שכר הטרחה הקבוע בהסכם שכר הטרחה, הגם שסיים את טיפולו בתיק עוד בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, בטרם נשמעו הוכחות ובטרם הוגשו סיכומים. ככל שייקבע, כי התובע אינו זכאי לפיצויי קיום, יש לקבוע האם זכאי התובע לקבלת סכומים אחרים.
ג.1 - המסגרת המשפטית
-
14.
בפסק הדין המנחה בע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוב חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז (5) 114 (להלן: "פס"ד בייניש עדיאל") נקבע, כי בהתקשרות שבין עו"ד
ללקוח, המבוססת על יחסי אמון, ככלל, רשאי הלקוח להפסיק את ההתקשרות טרם שזו באה אל סיומה, ובלבד שעורך הדין יקבל שכר טרחה ראוי עבור השירות שנתן עד לאותו השלב, לאמור:

"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של

עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו
".
15.
בפסיקה מאוחרת יותר, אליה אף מפנה התובע בכתב תביעתו ובסיכומיו, נקבע כי אין לקרוא את שנפסק בעניין ביניש עדיאל, באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין, מהחובה לנהוג בתום לב. ר' ע"א 8854/06 חיים קורפו, עו"ד
נ' משה סורוצקין (20.3.08) (להלן: "פס"ד קורפו"), לאמור:

"17. דעתנו היא כי אין לקרוא דברים אלו באופן שיאפשר לרוקן מתוכן את חובתם של מתקשרים בחוזה לקבלת שירותים משפטיים מעורך דין לנהוג בתום לב. אמנם, חוזה מסוג זה מבוסס על אמון הדדי, וברי כי מקום בו לקוח אינו מעוניין עוד בשירותיו של עורך הדין וסיבתו להפסקת החוזה הינה סיבה הוגנת, לא יטיל עליו בית המשפט לשלם לעורך דינו פיצויי ציפייה. זאת, מתוך הבנה כי יש לשמר את אותו יסוד אמון ולהבטיח כי ימשיך להתקיים ביחסים שבין עורכי דין לבין לקוחותיהם. החשש הוא, כי אם יידע לקוח, מבעוד מועד, כי בכל מקרה ומקרה יחוייב בתשלום פיצויי ציפייה לעורך דינו, הרי שיימנע מלהפסיק את הייצוג וימשיך בהתקשרות שאינה רצויה לו, גם באותם מקרים בהם יסוד האמון של הלקוח בעורך דינו אינו קיים עוד".
16.
בית המשפט העליון קבע אם כן, כי מקום שבו הסיבה להפסקת השירותים הינה "סיבה הוגנת" לא תוטל חובה על הלקוח לשלם לעורך הדין פיצויי ציפייה. עוד הוסיף בית המשפט העליון בעניין קורפו, כי:

"דעתנו היא כי כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה".
17.
על האיזון שבין, ההלכות בעניין בייניש-עדיאל וקורפו, עמד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בת"א כב' השופט שנלר בת"א (ת"א) 9938-12-10 א. בן דור ושות' נ' משכנות מוצא בירושלים בע"מ (30.7.2017), לאמור (ס' 25):

"דומה כי הכלל הבסיסי וכפי שנקבע בפרשת ביניש-עדיאל בעינו. דהיינו, שהן הלקוח ובמיוחד עורך הדין אמורים לדעת כי ההתקשרות לא תהא בהכרח "לנצח", אלא הפוך מכך, ואזי יהא זכאי עורך הדין לגמול בגין אשר ביצע ולא לגמול החוזי הצפוי.
עם זאת, במקרים בהם עורך הדין משכנע את בית המשפט כי נפל פגם בהתנהלות הלקוח, ולמעשה חפץ הוא "לנצל" את הכלל האמור, על מנת להתחמק מהתקשרותו עם עורך הדין, אזי אכן לא ניתן יהיה לכוף על הלקוח ייצוגו על ידי עורך הדין, אולם מנגד לא יוכל הלקוח להשתחרר מהתחייבויותיו כלפי עורך הדין ובאופן שהלקוח יעשה את חשבונו הוא, מה עדיף מבחינתו. אולם, על מנת להחיל את החיוב האמור, על עורך הדין לשכנע שאכן התנהלותו של הלקוח חרגה מהמצופה והמקובל ובגדר התנהלות שלא בתום לב.
בלשון אחרת, בפרשת קורפו הוסף לרכיב יכולת ההשתחררות של הלקוח מול עורך הדין, אותה ציפייה של עורך הדין כי הדבר לא ייעשה על מנת שהלקוח יוכל יהיה לחסוך בהוצאותיו בגין ייצוג משפטי, ומשכך אכן יש לבחון כל מקרה לגופו
".
18.
בהתאם למבחני הפסיקה דלעיל, מעת שמתחוור שהפסקת ההתקשרות נעשתה בתום לב, ולא בנסיבות שבהן הגיעה למשל לפתחו של הלקוח הצעה מפתה יותר בגינה הוא מבקש להשתחרר מהייצוג, אזי אין מקום לפסיקת פיצויי ציפייה לזכותו של התובע (ר' פסה"ד בעניין בן דור הנזכר לעיל וההפניות שם
ס' 23, ו – 24).
19.
עוד יוער, כי
חוסר שביעות רצון סובייקטיבית של הלקוח מן השירות שקיבל הלקוח מעורך דינו, מהווה סיבה מספקת להפעלת הזכות להביא לסיום ההתקשרות. לצורך האמור, אין חשיבות לשאלה אם מבחינה אובייקטיבית השירות היה מקצועי, אם לאו. ר' לעניין זה ת.א (ראשל"צ) 62629-03-15 רחלי גרינברג נ' שרית כרמלה צור ואח' (27.12.17), וההשוואה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א בת.א. 2532/04 מעוז את דיין עורכי דין ונוטריון נ' רשות שדות התעופה (28.12.09).

ג.2. - מן הכלל אל הפרט - האם הפסקת ההתקשרות נעשתה בתום לב ובדרך מקובלת? (סיבה הוגנת) והאם זכאי התובע לפיצויי קיום
-
20.
הפסקת הייצוג במקרה שבפני
נו התרחשה בסמוך לאחר סיום הישיבה המקדמית שהתקיימה בתביעת הפינוי ביום 24 באוקטובר 2017.
21.
לטענת הנתבעים, במהלך אותו הדיון, האיר בית המשפט את עיניהם, כי החלטות שיפוטיות בעניינם אינן מקוימות. הצדדים צרפו את פרוטוקול הדיון ומעיון בו אכן עולה, כי הפרוטוקול משקף אי עמידה במועדים שנקבעו:
·
לעניין אי עמידה במועדים ביחס לגילוי מסמכים
- עמ' 10-11 לפרוטוקול בתביעת הפינוי: "עמידה של בעל דין על זכויותיו היא בוודאי לגיטימית. מה שאיננו לגיטימי ומהווה משיכת זמן הוא התעלמות ממועדים מחייבים שנקבעו בהחלטות שיפוטיות מחייבות, באופן שיש בו משום עיכוב בלתי-נחוץ ובלתי-ראוי של ההליך. כך, כאשר נקבע מועד להשלמת גילוי מסמכים ובעקבותיו מועדים להגשת חומר ראיות, ככל שהייתה מוגשת בקשה בדבר גילוי המסמכים בסמוך לאחר המועד האחרון להשלמת גילוי המסמכים, ולכל הפחות לפני המועד להגשת חומר ראיות- ניתן היה לראות בכך "עמידה על זכויות". מקום שבו בקשה כזו מוגשת כמעט 4 חודשים לאחר המועד להשלמת הליכים מקדמיים ולמעלה מחודש ימים לאחר המועד שנקבע להגשת חומר הראיות- אני סבור שמדובר בניסיון למשיכת זמן".
וכך גם בעמ' 6 לפרוטוקול: "אשר לעניין גילוי המסמכים, יש להזכיר כי כבוד השופטת ביבי בהחלטתה קצבה מועדים לגילוי המסמכים. אזכיר כי בדיון מיום 23.3.2017 נקבע כי גילוי המסמכים יושלם עד ליום 23.4.2017, מועד שהוארך לאחר מכן בהסכמת הצדדים עד יום 15.6.2017 (ראו החלטת כבוד השופטת ביבי מיום 28.5.2017 בבקשה מס' 4). עוד יש להזכיר כי הפעם הראשונה שבה טרח בא כוח הנתבעים להודיע לבית המשפט כי לא הושלם הליך גילוי המסמכים לשביעות רצונו הייתה בבקשתו מיום 8.10.2017, כמעט 4 חודשים לאחר המועד שנקבע לסיום הליכי גילוי המסמכים וכן חודש ושבוע לאחר המועד שנקבע להגשת חומר הראיות מטעמו, מועד אשר אין ספק שמהווה עשיית דין עצמי".

·
לעניין אי הגשת תצהירי עדות ראשית במועד
- עמ' 10 ש' 1-7: "7. כעולה מן הפרוטוקול, מותב זה הציע לבא כוח הנתבעים הזדמנות להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו מאחר שנכון למועד זה ובשל מחדלם של הנתבעים להגיש את התצהירים במועד שנקבע לכך בהחלטות מותב קודם, חומר הראיות היחיד מטעמם כרגע הוא תצהירי בקשת הרשות להתגונן. בא כוח הנתבעים הודיע כי הוא מוותר על אפשרות זו מתוך הנחה שערכאת הערעור תפתח מחדש את שלב גילוי המסמכים. כפי שהובהר לבא כוח הנתבעים במהלך הדיון, הצעה זו- שנעשתה הרבה לפנים משורת הדין- לא תעמוד עוד בהמשך משחלפו המועדים שנקבעו" (ההדגשה אינה במקור).
ודוק -הנתבעים מצדם טוענים לעניין תצהירי עדות ראשית, כי ביום 1 בספטמבר 2017 היה אמור בא כוחם להגיש תצהיר עדות ראשית אך לא עשה כן, וכי בחודש אוקטובר 2017 הבהיר בית המשפט לבא כוחם בהחלטה, כי לוח הזמנים חלף עבר בחודש יוני 2017. פרוטוקול הדיון משקף את הלך רוחו של בית המשפט בעניין זה ולטענת הנתבעים, בית המשפט האיר את עיניהם ביחס לאי קיום ההחלטות השיפוטיות גם ביחס לרכיב זה.

דיון:

התובע מבהיר, כי נהג כפי שנהג מתוך אסטרטגיה משפטית- הן מתוך רצון שייקבע עוד דיון קדם משפט (שכן מדובר היה בתביעת פינוי - עמ' 12 שורה 4-5) והן בשים לב לכך, כי סבר שברמה המשפטית, מעת שהנתבעים לא קיבלו לידיהם את מלוא המסמכים לא ניתן היה להגיש תצהירי עדות ראשית (עמ' 8 ש' 11-24), וכי היה בכוונת הנתבעים להגיש בקשת רשות ערעור על החלטות כב' השופט יריב.

אינני קובע אם נפל פגם כלשהו בהתנהלות התובע, ובהחלט ייתכן, כי פעל תוך שמירה על האינטרסים של לקוחותיו (כפי הבנתו), אלא שמעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי בית המשפט עמד על כך שהחלטות אינן מקוימת ואף הציע לנתבעים להגיש תצהירים אלא שבא כוחם סירב (בעדותו הלין נתבע 1 על כך שהתובע לא נועץ בהם במהלך הדיון).

לנוכח הדברים המתוארים לעיל, מקובלת עליי עמדתם של הנתבעים, לפיה חשו סובייקטיבית כי איבדו את אמונם בתובע, דבר שהיא לכך, כי החליטו להפסיק את ההתקשרות עמו.

יוער, כי אף התובע עצמו לא שלל את האפשרות, כי נוצר משבר אמון. כך בישיבה מיום 16 באפריל 2018, עמ' 2 ש' 12-13: "אני מתחבר לטענה, אני מאמין לנתבעים שהרגע לפיטורין שלי היה בעיקר משבר אמון, יכול להיות שלא היה להם כסף, אך אני גם לא שולל האפשרות שכתוצאה ממשבר אמון פיטרו אותי".

ודוק - התובע מדגיש בכתבי טענותיו, כי בכוונתו היה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת המותב בתביעת הפינוי בכל הנודע להליכים המקדמיים וכי הדבר היה ידוע היטב לנתבעים, אשר היו במשרדו לצורך חתימה על מסמכים רלוונטיים. מכאן מסיק התובע, כי הנתבעים היו מתואמים עמו וערים למצב המשפטי בתיק ועל כן פיטוריו נעשו שלא בתום לב. אין דעתי כדעתו של התובע בעניין זה. גם אם הייתה כוונה להגיש בקשת רשות ערעור, הרי מעת שבית המשפט מטיח בבעל דין את מחדליו ומבהיר, כי בעל הדין פועל בניגוד להחלטות שיפוטיות, אך טבעי הוא הדבר, כי הדבר עשוי להוביל לקרע באמון שבין עורך דין לבין הלקוח (לטעמי מתמלא כאן הן מבחן סובייקטיבי והן מבחן אובייקטיבי).

22.
עוד הלינו הנתבעים על כך, כי בית המשפט
נזף בתובע במהלך הישיבה המקדמית (עמ' 3 לבר"ל ועמ' 14 ש' 23 לפרוטוקול), וגם בשל כך לא ראו, לאחר אותן הנזיפות, רצון להמשיך את ההתקשרות עם התובע.
מעיון בפרוטוקול הדיון עולה, כי הוא אכן רווי עימותים שהתנהלו בין המותב הדן לבין התובע - עימותים שיצרו כפי הנראה מתח רב באולם, לא כל שכן לשבר באמון בין התובע לבין הנתבעים.
כך למשל מציין המותב בעמ' 4 ש' 12-13: "באולם זה ההתבטאות תהיה מכובדת ומנומסת, ואם יש החלטה שצריך להגיש תצהירים ב 1.10.2017, לא הגיוני שתוגש בקשה להליכים מקדמיים ב- 8.10.2017. מותב זה מעולם לא הגיש תלונות לוועדת האתיקה, ומוצע לבא כוח הנתבעים שלא להיות הראשון".
במענה משיב ב"כ הנתבעים (עמ' 4 ש' 16-24)- התובע דכאן: "אני מבקש לדבר לפרוטוקול. כל הבקשות שלי נוסחו בשפה ראויה ומכובדת לטעמי. זכותו של עו"ד
לטעון ללא מורא ומשוא פנים על מנת לייצג את זכויות מרשיו. גם אם הערתי ביחס לחנופה לבית משפט זה הייתה מיותרת, ובמחשבה נוספת ייתכן שהדבר היה נכון, שההערה הייתה מיותרת, לא היה מקום שבית המשפט ירים את קולו עליי ויפנה אליי בלשון תקיפה ואגרסיבית. אני עו"ד
18 שנה, כיהנתי כחבר בוועדת האתיקה של לשכת עוה"ד בתל אביב, אין לי ולא הערה משמעתית אחת. אמשיך לייצג את מרשיי בתיק זה ובאחרים ללא מורא וללא משוא פנים. כל כתבי הטענות נוסחו בשפה מאוזנת ומהוגנת, ואני אומר את זה בכל הכבוד הראוי – נדמה לי שקצפו של בית משפט נכבד זה נגדי הוא פועל יוצא של הודעתי בדבר כוונת מרשיי להגיש בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית משפט זה, וכך אכן ייעשה".
כפועל יוצא, ניתנה החלטה, במסגרתה נקבע בין היתר (עמ' 5, ש' 6-7): "מה שאין לבעל דין זכות לעשות הוא לנסות להלך אימים על בית המשפט ולאיים עליו בהגשת ערעורים – מה גם שאין מדובר באיום;".

לנוכח הדברים (ומבלי לקבוע כל עמדה אם לגוף הדברים עמד התובע על זכויות לקוחותיו אם לאו- ולצורך הדיון אניח, כי התובע פעל כפי הבנתו המשפטית לצורך הגנה על שמירת האינטרסים של לקוחותיו) ניתן סובייקטיבית לקבל את טענות הנתבעים (ודומה כי גם אובייקטיבית), כי ההתנהלות המתוארת לעיל יצרה אצלם משבר אמון עם התובע, שהביא בסופו של יום לפיטוריו. המדובר היה בעימות לא פשוט בין עורך הדין לבין המותב, כאשר במוקד העימות אי עמידה במועדים שנקבעו.

גם אם פעל התובע לטובת האינטרסים של לקוחותיו, הרי שהנתבעים פרשו את הדברים כנזיפות בית המשפט בבא כוחם (ר' למשל עמ' 14, ש' 23 לפרוטוקול; ר' גם ס' 3 לסיכומיהם), דבר אשר הביא לפגיעה באמונם בו.

למעלה מכך ניתן היה להבין סובייקטיבית מהחלטות בית המשפט, כי החלטותיו לא קוימו וכי פרוצדורות שנקבעו (כמו הליכי גילוי מסמכים ותצהירי עדות ראשית) הוחמצו בשל אי עמידה במועדים.
23.
לנתבעים טענות נוספות בדבר אמירות פוגעניות כלפי בית המשפט ויחס לא ראוי כלפיהם מצדו של התובע – אין בידי אינדיקציות כדי לקבוע אם הדברים נאמרו אם לאו. יחד עם זאת, השתכנעתי, כי לאחר שהסתיימה הישיבה המקדמית והתובע והנתבעים יצאו החוצה למסדרון העמיק השבר בין הצדדים – הנתבעים מלינים על כך שהתובע דיבר בגנות השופט ונטש אותם ואילו התובע מלין על אגרסיביות בשיחה טלפונית מאוחרת עם הנתבע 2. כך או כך, אמירות הצדדים מלמדות על משבר אמון שהעמיק וגדל- משבר שיכול להתרחש בין ספק לבין נותן שירות. אינני סבור, כי גדיעת ההתקשרות מקורה בחוסר תום לב שנועד להתחמק מתשלום (הנתבעים שילמו מראש את סכום הבסיס בעבור כל הטיפול עד לשלב הסיכומים- למעט את הבונוס) אלא במחלוקת כנה ואמיתית בין הצדדים, שמקורה במשבר אמון בעקבות הישיבה המקדמית.
24.
תוצאת האמור הינה אם כן, כי לטעמי סיום ההתקשרות עם התובע נעשה בדרך של "סיבה הוגנת", והיא הבנתם של הנתבעים (לנוכח האירועים בדיון והפרוטוקול), כי מועדים שנקבעו על ידי בית המשפט אינם מקוימים (דבר שעשוי היה להסב להם נזק) וביקורת שהשמיע בית המשפט שיכולה הייתה להתפרש בעיניהם כביקורת על עורך דינם, ומשבר אמון שהעמיק לנוכח הערות בית המשפט והתנהלות הצדדים לאחר הישיבה המקדמית
.
25.
בסיכומיו מייחס התובע לנתבעים חוסר תום לב; חוסר כנות ורצון למשוך זמן בתביעת הפינוי בדרך של החלפת עורך דין. אין דעתי כדעתו בנקודה זו. בדיון שהתקיים ביום 24 באוקטובר 2017 חל שבר בין הצדדים. המדובר בשבר שראשיתו באירועים בדיון עצמו, והמשכו בשיג ושיח לא קל לאחר הדיון שהוביל בסופו של יום לפיטוריו של התובע.
חשוב להבהיר, כי אין אנו עוסקים כאן באחריות למי אשם בפיטורים, או בשאלה האם הפיטורים מוצדקים בהיבט המשפטי אם לאו (כך שאין צורך לבחון את השאלה האם התובע אחר במועדים אם לא והאם העימות מול בית המשפט היה מוצדק לגופו של עניין אם לאו ובוודאי שאין לזקוף לחובת התובע ייצוג כושל כפי שטוענים הנתבעים- ההתרשמות היא שהתובע היה מסור לעניינם של הנתבעים כפי הבנתו המשפטית). עסקינן כאן בבחינה סובייקטיבית של תחושותיהם של הנתבעים- תחושות של אובדן אמון, המלמדות על מחלוקת כנה ועל סיום התקשרות בתום לב.
מעת שכך, ושעה שלא מדובר היה בניסיון השתחררות חסר תום לב מהסכם שכר הטרחה, אני קובע, כי אין לפסוק פיצויי ציפייה (קיום) לזכותו של התובע.

ג.3 - האם זכאי התובע לקבלת סכומים נוספים?
-
26.
מעת שקבעתי, כי התובע אינו זכאי לפיצויי קיום וציפייה, יש לברר האם זכאי התובע לקבלת סכומי כסף נוספים.
27.
בפסה"ד בעניין בייניש ועדיאל נקבע, כי, רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו, ובתנאי שיובטח שכר ראוי בגין השירות שכבר ניתן.
28.
הקביעה מהו השכר ראוי, אינה בגדר ידיעה שיפוטית של בית המשפט ויש להביא ראיות לעניין זה, חוות דעת או אסמכתא אשר תתמוך בטענות התובע (ר' ע"א (ת"א) 49873-01-14 אייל כפיר נ' רועי טירר עו"ד
(7.1.15); ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' יעקב הורשפלד ואח', פ"ד מ"ג (1) 160).
29.
אשר לסך הנתבע של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ
- סעיף 2 להסכם שכר הטרחה שבין הצדדים קובע, כי החל מהישיבה השנייה, ישלמו הנתבעים את הסך האמור לכל דיון.

הישיבה שהתקיימה ביום 24 באוקטובר 2017, לא הייתה הישיבה הראשונה, ומעת שמדובר בשירות שניתן מכוח הסכם שכר הטרחה ואשר תמורתו לא שולמה, הרי שעל הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, כשהוא נושא ריבית והצמדה החל מיום 24 באוקטובר 2017 ועד למועד התשלום בפועל.

אינני רואה כל טעם ענייני מדוע שלא לשלם כספים אלה – המדובר בשירות שניתן; הוא ניתן עובר לגדיעת ההתקשרות; הנתבעים מחויבים לשלם בעבור הופעת התובע בישיבות בבית המשפט, ואין כל סיבה שהכסף לא ישולם.

ממילא שגם גדיעת ההתקשרות אין בה כדי להצדיק את אי התשלום, שכן גם אם לא קמה זכאות לתשלום פיצויי קיום, הרי שיש לשלם לתובע שכר טרחה ראוי עד לשלב שבו נגדעה ההתקשרות.

הנתבעים העלו טענות לפיהן לא עמד התובע על פסיקת הוצאות משפט בישיבה הראשונית אשר התקיימה ואשר אליה לא התייצב הצד שכנגד. לטעמי אין קשר בין טענות אלה לבין זכאותו של התובע לתשלום ביחס לרכיב זה. בכל מקרה בס' 1 לסיכומיהם הבהירו הנתבעים שאין קשר בין הדברים וטוב שעשו כן.

30.
אשר לסעד ההצהרתי
-
כזכור מכוח הוראות סעיף 1(ד) להסכם שכר הטרחה, עותר התובע לקבל לידיו בונוס בסך של 10,000 ₪ בגין לכל דירה אשר התביעה ביחס אליה תדחה או תמחק. המדובר בסעד תיאורטי בשלב זה, שכן תביעת הפינוי טרם הסתיימה (מעת שכך, עתר התובע לסעד הצהרתי, צופה פני עתיד).

ואולם, כפי שהבהרתי לעיל, התובע אינו זכאי לקבלת פיצויי ציפייה/קיום –היינו, אין הוא זכאי לקבלת מלוא התשלום, ואין הוא זכאי לכך שבית המשפט יאכוף את הסכם שכר הטרחה במלואו.

מאידך גיסא-
התובע כן זכאי לקבל כספים בגין עמלו עד למועד גדיעת ההתקשרות.

דא עקא, שהתובע לא רק שלא תבע סעד חלופי בגין שכר טרחה ראוי, אלא שלא הוכיח בראיות כלשהן, מהו היקף שכר הטרחה המגיע לו בגין עמלו, בעת גדיעת ההתקשרות בחודש אוקטובר 2017.

שהרי, התובע קיבל לידיו סך של 15,000 ₪ + מע"מ המשקף את מלוא שכר הטרחה ללא רכיב הבונוס; המדובר במלוא שכר הטרחה המשקף את הטיפול המשפטי בתביעת הפינוי מראשיתה ועד סופה (הגם שהטיפול נגדע לפני שלב הגשת תצהירי העדות הראשית).

אלא שהתובע עותר להותיר בידיו את מלוא הסך האמור ששולם לו, ובנוסף הוא תובע לקבל גם את רכיב הבונוס מכוח ס"ק ד' להסכם שכר הטרחה.

טענות אלה מצריכות הוכחה בראיות, בחוות דעת, במסמכים, בתדפיסי שעות עבודה ובאינדיקציות חיצוניות ברורות, שיכולות לסייע לבית המשפט להגיע למסקנה, לפיה התובע זכאי לקבל כספים נוספים מעבר לסך שאותו הוא גבה זה מכבר. אינדיקציות אלה, לא נפרשו בפני
בית המשפט בתיק זה ולא הוכחו. די בכך להביא לדחיית הטענות.

בסעיף 6 לסיכומיו טוען התובע, כי: "טענת התובע כי הסכים לטפל בתיק הכולל בפועל שני תיקים בנוגע ל 2 דירות שונות בשל סעיפי הבונוס עולה הן מהסכם שכר הטרחה עצמו, והן מהיגיון החיים הפשוט" [ההדגשה אינה במקור] בסעיף 9 לאותו כתב סיכומים נטען, כי: "לא זו אף זאת, סכום הבונוס שעשוי לעלות על שכר הטרחה הבסיסי מלמד גם הוא על חשיבותו".

אינני סבור, כי בית המשפט יכול לפסוק לתובע סכומי כסף נוספים מעבר לסך שאותו גבה, על סמך "הגיון החיים הפשוט" - המדובר בטענות שמצריכות ראיות והוכחות.

למעלה מן הצורך יוער, כי התובע לא הוכיח בראיות מדוע הוא זכאי להחזיק בידיו במלוא הסך של 15,000 ₪ + מע"מ שעה שהייצוג המשפטי הסתיים בטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית (סך שהוא גבה ומחזיק בידיו), ומכאן שקל וחומר לא הוכיח את דרישתו לקבלת סכומי כסף נוספים שבאים להוסיף על הסך האמור (הגם שהם תיאורטיים בשלב זה).

גם הטענה לפיה הבונוס היה רכיב מהותי ומרכזי, וכי התובע הסכים לטפל בתיק על יסוד סעיפי הבונוס כביכול הינה מוקשית כשלעצמה, שכן מדובר בסעיף תיאורטי, שאין כל וודאות שתקום כלל זכאות לקבלו.

מעת שכך- דין סעד זה להידחות.

ד. סוף דבר
:
31.
על הנתבעים לשלם לתובע את הסך של 1,500 ₪ בצירוף מע"מ, כשהוא נושא הפרשי ריבית והצמדה החל מיום 24 באוקטובר 2017 ועד למועד התשלום בפועל. יתר רכיבי התביעה נדחו כמתואר לעיל.
בנוסף, יישאו הנתבעים בהוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשהסך האמור נושא ריבית והצמדה על פי דין החל ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל. סכום זה מביא בחשבון את העובדה, כי התביעה התקבלה אך בחלקה.
32.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים
.


ניתן היום,
י"ג תמוז תשע"ח, 26 יוני 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 30114-01/18 רן אורן, עו"ד נ' יצחק (איציק) דרניצרו, אפרים (אפי) דרניצרו (פורסם ב-ֽ 26/06/2018)