פסקי דין על שמואל מימוני | פסקי דין על אגודת זבח ש.ש. | פסקי דין על עוף הגליל ואח' |

4874/05 רעא     12/09/2005




רעא 4874/05 שמואל מימוני נ' אגודת זבח ש.ש.,עוף הגליל בע"מ ואח'






בבית המשפט העליון

רע"א 4874/05

בפני
:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקש:
שמואל מימוני



נ ג ד

המשיבים:
1. אגודת זבח ש.ש.
2. עוף הגליל בע"מ

3. מנורה חברה לביטוח בע"מ

4. "סהר" חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 19.4.05 בע"א 1185/04 שניתן על-ידי כבוד הנשיא מ' בן דוד, סגן-הנשיא נ' ממן והשופט א' אברהם

בשם המבקש: עו"ד אפרים כהן

בשם המשיבים: עו"ד מאהר אלמאדי
החלטה
1. זוהי בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, שבו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה.

המבקש עוסק בשחיטת עופות. הוא הגיש לבית משפט השלום תביעה בגין נזקי גוף, אשר נגרמו לו, לטענתו, במהלך עבודתו אצל המשיבה 1, שסיפקה שירותי שחיטה למפעל המשיבה 2. המשיבות 3 ו-4, מבטחות המשיבות 1 ו-2, צורפו לתביעה מכוח חוזה הביטוח. במסגרת עבודתו, כך התברר, נהג המבקש לשחוט עופות ולהכניסם לתוך מיכלים, שנעו על גבי סרט נע. בתביעתו טען המבקש כי ביום 27.7.00, בעת שהכניס את אחד העופות אל תוך מיכל, הוא נפגע בידו השמאלית בשל פגם במיכל, ונגרם לו שבר מרוסק. המשיבות הכחישו את אירוע הנזק ולחלופין את אחריותן להתרחשותו. יחד עם זאת הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה נכותו הרפואית של המבקש עקב הפגיעה בידו הינה 5%.

בית משפט השלום קבע כי אף שנכון הוא כי המבקש נפגע במפעל ביום 27.7.00, פגיעה זו היתה פגיעה קלה, ואין לה כל קשר לפגיעה לה הוא טען בתביעתו. השבר באצבעו נגרם למבקש, כך נפסק, יומיים לאחר מכן, ולא במהלך עבודתו במפעל. בית המשפט סמך קביעתו זו על מסמכים שהובאו בפני
ו כמו גם על סתירות שנתגלו בין גרסאות המבקש. כך, עוררה גרסתו הראשונית של המערער, כפי שעלתה מתעודת חדר המיון, תמיהות. המערער, כך הוברר, הגיע לבית החולים לקבלת טיפול רפואי רק ביום 29.7.00. בתעודת חדר המיון נרשם כי הוא נחבל באצבעו באותו יום. יום זה (ה- 29.7.00) היה יום שבת, והרי המבקש אינו עובד בימי שבת. זאת ועוד. בית המשפט הצביע על סתירות נוספות העולות מן המסמכים שהובאו בפני
ו. בין השאר, הפנה בית המשפט להודעה למוסד לביטוח לאומי מיום 11.10.00, בה דיווח המבקש כי במהלך העובדה קיבל מכה באצבע מקנקן שבור, ואילו בדו"ח הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי מיום 22.3.00 נרשם מפי המבקש כי הוא נפגע באצבעו מסכין. בית המשפט הוסיף עוד ותמה כיצד יכול היה המבקש להיפגע מקנקן סדוק או שבור באופן הנטען על ידו, בין משום המרחק שבין המבקש לבין הקנקנים, ובין משום שמגע עם קנקן שבור עשוי היה לגרום, לכל היותר, לחתך בידו אך לא לשבר. לאור האמור, נדחתה תביעתו של המבקש.

2. המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אברהם אליו הצטרפו בהסכמה כבוד הנשיא (בפועל) מנחם בן-דוד וכבוד סגן הנשיא נסים ממן) דחה את הערעור. בפסק דינו ציין בית המשפט כי הערעור כולו מכוון כנגד קביעות שבעובדה שיצאו מלפני בית משפט השלום, ובאלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב. עוד הודגש כי מסקנותיו של בית משפט השלום מבוססות על שמיעת העדים וההתרשמות מהם כמו גם על מסמכים שהובאו בפני
ו, ולפיכך אין לשנות מהן. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט המחוזי ודן לגופן בטענות אחדות שהעלה המבקש. בית המשפט דחה את טענה שהופנתה כנגד האפשרות שניתנה למשיבות להגיש מסמכים שונים בשלב מאוחר, לאחר שתמו ההליכים המקדמיים ונשמעו ראיות המבקש. בית משפט השלום קבע מועד נוסף לשמיעת הראיות, ובמועד זה הגיש אף המבקש עצמו ראיות חדשות והשמיע עדים נוספים מטעמו. בית המשפט המחוזי מצא כי לא נפל פגם בהחלטתה של הערכאה הדיונית לדחות את מועד הדיון על מנת לאפשר הבאתן של ראיות נוספות. מוטב היה, אמנם, אם המשיבים היו מצרפים את המסמכים לתצהיריהם, אולם, על אף שהדבר לא נעשה, החלטת בית המשפט לא פגעה בכל זכות של המבקש, בפרט כשלמבקש ניתנה האפשרות להביא ראיות נוספות מטעמו, והוא עשה בה שימוש. אף אי גילויים של המסמכים בתצהיר גילוי המסמכים מטעם המשיבים, כך קבע בית המשפט, לא פגע במבקש, שכן המסמכים, לפי טיבם, היו מצויים בידיו ולכן לא יכול היה להיות מופתע מהם. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה לפיה הודעת המשיבות למוסד לביטוח לאומי היא בבחינת הודאת בעל דין, המחייבת את המשיבות. נפסק לעניין זה כי יש ליתן להודעה משקל בהתחשב במכלול הראיות שהונחו בפני
בית המשפט, וכי ממילא רשאיות המשיבות לנסות לשכנע כי הדברים שנאמרו בהודעתן אינם דברי אמת. בסיכומם של דברים סמך בית המשפט המחוזי את ידיו על הסתירות והתמיהות שפורטו בהחלטת בית משפט השלום, וקבע כי לא נמצאה כל עילה להתערב בפסק הדין.

3. המבקש אינו משלים עם פסק הדין, ומבקש כי תינתן לו רשות לערער עליו. בבקשתו הוא חוזר על אותם נימוקים שהעלה בפני
ערכאת הערעור, נימוקים שנדונו בהרחבה ונדחו. לאחר שבחנתי את טענות המבקש ואת פסקי הדין שנתנו על ידי הערכאות דלמטא, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המבקש אינו מגלה בבקשתו שאלה משפטית חדשה, בעלת חשיבות כללית, המצדיקה דיון נוסף בבית משפט זה, לאחר שתביעתו התבררה כבר בפני
שתי ערכאות קודמות. הערכאה הדיונית נתחה באופן יסודי ומקיף את הראיות שהובאו בפני
ה והגיעה למסקנה כי דין התביעה להידחות מן הטעמים שפורטו בפסק דינה. ערכאת הערעור דנה אף היא בפירוט רב בטענות המבקש כולן, לא שוכנעה כי יש בהן ממש, וסמכה ידיה על מסקנתו המנומקת של בית משפט השלום. בהתחשב בכל אלה, לא מצאתי כל טעם לדיון נוסף בטענות שמעלה המבקש.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' באלול התשס"ה (12.9.05).

ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05048740_p01.doc
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 4874/05 שמואל מימוני נ' אגודת זבח ש.ש.,עוף הגליל בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/09/2005)