פסקי דין על יהודה פתאל | פסקי דין על עמוס מר חיים | פסקי דין על גדעון בר-זלינגר | פסקי דין על לאומי פיא - חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ

1363/05 עא     13/09/2005




עא 1363/05 יהודה פתאל,עמוס מר חיים,גדעון בר-זלינגר נ' לאומי פיא - חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ




1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
עא 001363/05
עא 1396/05
בפני
:
כב' השופטת שרה דותן

תאריך:
13/09/2005
בעניין:
1. יהודה פתאל

2. עמוס מר חיים

3. אמנון בר-מגן
4. גדעון בר-זלינגר

ע"י ב"כ עו"ד קליר ועו"ד כהנא
1 . עזרא הראל
2 . מועלם אריה
3 . ברנע מיכאל
4 . לידן - יזום עסקים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שפיגלמן ועו"ד פרייס
המערערים
בע"א 1396/05

המערערים
בע"א 1363/05

נ ג ד
לאומי פיא - חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ
ע"י ב"כ
עו"ד מנור ועו"ד שמש

המשיבה
פסק דין
עניינם של הערעורים המאוחדים בקשה לסילוקה על הסף של תביעה שהוגשה נגד שורה של נושאי משרה ובעלי מניות בתאגיד.

הרקע העובדתי.
המשיבה - התובעת - הינה מנהלת קרנות נאמנות כהגדרתה בחוק השקעות משותפות בנאמנות תשנ"ד-1994.
במסגרת עיסוקה מחזיקה המשיבה באמצעות קרנות נאמנות המנוהלת על-ידה בכמות של כ-5 מליון ע.נ. של אגרות חוב.
תעשיות רוגוזין בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברת אחזקות בענף המלונאות והנדל"ן ובענף התקשורת.
המערערים הם נושאי משרה ובעלי מניות בחברה.
על פי הנטען בכתב התביעה, פירסמה החברה בתאריך 30.5.97 תשקיף אשר במסגרתו הציעה לציבור לרכוש אגרות חוב.
בהתאם לאמור בתשקיף התחייבה החברה לפרוע את אגרות החוב בארבעה תשלומים. התשלום הראשון נועד להתבצע בתאריך 30.6.02 אולם במועד המצויין לא עמדה החברה בהתחייבותה ולא שילמה למחזיקי אגרות החוב את הסכום אותו התחייבה לשלם ואף הצהירה כי לא יהא באפשרותה לעמוד בהתחייבותה גם ביחס לתשלומים הנוספים.
בשל מחדל זה הגישה המשיבה תביעה כנגד החברה והמערערים לשלם לה את הסכומים אותם אמורה היתה לקבל על פי האמור בתנאי אגרות החוב.
בסעיף 30 לכתב התביעה מפרטת המשיבה סדרה של מעשים ומחדלים, אשר הביאו את החברה למצב בו נבצר ממנה לפרוע את חובותיה.
בין היתר נטען כי החברה התקשרה בעסקאות שלא נועדו לקדם את ענייניה אלא להיטיב עם גופים עסקיים אחרים שבהם היה לבעלי מניותיה ענין.
בפירוט עילות התביעה מפנה המשיבה לסעיף 52 א' לחוק ניירות ערך המטיל על מנפיק של אגרות חוב אחריות כלפי מחזיק נייר הערך לנזק שנגרם לו כתוצאה מכך שהמנפיק הפר הוראה של חוק זה או התקנות לפיו.
באשר לתביעתם של המערערים מפנה המשיבה להוראת סעיף 52א(ב) לחוק הקובע:
"האחריות האמורה בסעיף קטן (א) תחול גם על הדירקטורים של המנפיק, על המנהל הכללי שלו ועל בעל השליטה המנפיק."

להשקפת המשיבה חל בענייננו גם סעיף 252 לחוק החברות הקובע:
"(א) נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר."

באי כוח המערערים סבורים כי המשיבה ראתה פנים שלא כהלכה בהוראת סעיפי החוק אליהם הפנתה בכתב התביעה מאחר שלהשקפתם סעיף 252 הנ"ל לחוק החברות מקים חובת זהירות כלפי החברה בלבד ולא כלפי כולי עלמא.

דיון.
בע"א 194/87 קאסם סלימאן מוחמד סאלח ואח' נ' רשות הפיתוח ואח' פ"ד מד(2) 185 חוזר בית המשפט על ההלכה הנוגעת למחיקה על הסף של הליך כפי שהיא מובאת בספרו של ד"ר זוסמן ("סדרי הדין האזרחי" מהדורה חמישית ע' 355).
"בהשתמשו בכח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה... חייב בית המשפט לנהוג משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו כפי שנטען, לפני בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו."

כן מפנה בית המשפט לעמ' 352 שם נאמר:
"העדר עילת תביעה, היא איפוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, מקריאת המסמך וללא חקירה ודרישה בעובדות, לצורך כך חייב הנתבע להניח, כי יעלה בידי התובע להוכיח את כל אשר טען בכתב התביעה..."

ולנוכח כללים אלה המהווים מושכלות ראשונים קובע בית המשפט:
"נראה בעליל כי עקרונות אלה לא עמדו בפני
השופט הנכבד, שכן אחרת אין להבין למה ועל שום מה איפשר 'חקירה ודרישה בעובדות' כשנדרש להחליט בבקשה למחיקה על הסף.
הנחת היסוד, בבקשה למחיקה על הסף, היא זו המעמידה את העובדות, הנטענות על ידי תובע, בחזקת אמת, ואין להרשות חקירה המיועדת לסתור חזקה זו." (עמ' 187).

על מנת שלא אמצא חוטאת ביישום הדין שלא כהלכה, מוטל עלי לבחון את טענות המערערים אך ורק על פי האמור בכתב התביעה, במסגרת הכללים שנקבעו בתקנות באשר לניסוח כתבי טענות.
על פי הוראת תקנה 171(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נדרש בעל דין להביא בכתב תביעתו את העובדות אך אין מוטלת עליו כל חובה להעלות את טענותיו המשפטיות.
משכך נשאלת השאלה האם העובדה שהחברה התקשרה בעסקאות, שהיו נגועות בניגוד עניינים ובחוסר סבירות כלכלית, שהיו גלויים על פניהם מטילה חובה כלשהי על נושאי המשרה, שהיו אמורים לפעול לטובת החברה והאם בעלת מניות בחברה, המקדמת עיסקה שנועדה להיטיב עמה, אך נשאה בחובה סיכון לחברה נושאת בחובה כלשהי כלפי מי שנפגעו כתוצאה מפעולה זו. בענייננו מחזיקי אגרות חוב.
סבורה אני כי בין אם ניישם את הוראת סעיפי החוק אליהם הפנתה המשיבה ובין אם נבחן סוגיה זו באספקלריה של דיני הנזיקין הכלליים לא ניתן לקבוע כבר בשלב מקדמי זה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה על פניו.
כך נקבע בע"א 725/78 בריטוש קנדיאן באדרס בע"מ נ' אורן פ"ד לה(4) 253, 266 כי:
"היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידיו."

ובד"נ 7181 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובנין בע"מ נ' דוד קסטרו פ"ד לז (4) 673 כי החובה לנהוג בדרך המקובלת ובתום-לב במשא ומתן לקדם כריתתו של חוזה, חלה על כל אדם, הנוטל חלק במשא ומן בין אם הוא מנהל את המשא ומתן כדי לכרות חוזה בשמו שלו ובין אם לאו, היינו, גם אם הוא שלוחם של אחרים ולצורך הענין שנדון שם תאגיד.
בע"א 407/89 צור אור בע"מ נ' קאר סקיורטי בע"מ ואח' חזר כב' הנשיא שמגר והבהיר את חלוקת האחריות בין התאגיד לאורגנים הפועלים בשמו באומרו (עמ' 699):
"ראינו כי חברה המבצעת עוולה תחוב בנזיקין, אם אורגן מבצע עוולה (או אם סייע לביצועה) הוא יחוב לצד החברה, בנוסף לה. פעולת האורגן, בכושרו כאורגן, מחייבת ומזכה את החברה, ההנחה היא כי נטל החיוב יפול על כתפי החברה, הנחה זו מסתברת לאור המציאות שבה, כרגיל החברה פורעת את חיוב הפיצויים עקב אחריות בנזיקין... החבות האישית של האורגן, תהא, כרגיל, חבות פורמאלית בלבד כלפי הניזוק...
לעיתים, ישנה משמעות מרחיקת לכת להטלת האחריות האישית... הניזוק יכול לבקש להיפרע ממנו בהיקפו של כל החיוב, סביר להניח כי הניזוק יעשה זאת כאשר אין הוא יכול להיפרע מהחברה." (ההדגשה שלי - ש.ד.)

לנוכח ההלכות שצוטטו לעיל לא ניתן לקבוע בשלב זה כי המעשים המיוחסים למערערים אינם מקימים עילת תביעה בין בתוקף אחריותם הנטענת על פי חוק החברות וחוק ניירות ערך ובין מכוח דיני החיובים הכלליים כמפורט לעיל.
חבותו של נושא משרה כלפי בעל מניות "רגיל" או מחזיק נייר ערך אחר תבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה כפי שהבהיר כב' הנשיא א' ברק בע"א 3051/98 ברוך דרין נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ ואח' תק-על 2004 (3) 2328 (סעיף 28):
"עקרונית אין מניעה לכך שעל מנהלי החברה - ולעתים אף בעלי מניות השליטה בה - תוטל חובת זהירות מושגית כלפי בעל מניות 'רגיל' (השוו לסעיף 252(ב) לחוק החברות, ולקודמו סעיף 96 כז(ב) לפקודת החברות: ע"א 741/01 קול נ' עזבון ישעיהו איתן ז"ל פ"ד נז(4) 171) יש לבחון כל סוגיה לגופה."

ובאשר לסוגיה שבפני
, מאחר שאנו מצויים בשלב מקדמי זה טרם הגיעה העת להכריע האם התמלאו בענייננו התנאים המקימים חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.
לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעורים.
המערערים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בכל אחד מהתיקים.
סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום ט' באלול, תשס"ה (13 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים
שרה דותן
, שופטת

קלדנית: סיגל ז.








עא בית משפט מחוזי 1363/05 יהודה פתאל,עמוס מר חיים,גדעון בר-זלינגר נ' לאומי פיא - חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/09/2005)