פסקי דין על יצחק אבירם | פסקי דין על רוקח מוצרי פלסטיק | פסקי דין על בזק החברה הישראלית לתקשורת |

48067-10/15 תאמ     29/06/2018




תאמ 48067-10/15 יצחק אבירם נ' רוקח מוצרי פלסטיק בע"מ, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 48067-10-15 אבירם נ' רוקח מוצרי פלסטיק בע"מ
ואח'


תיק חיצוני: 510377-09-15


בפני

כבוד השופטת
קרן מילר


תובע

יצחק אבירם


נגד


נתבעות

1.רוקח מוצרי פלסטיק בע"מ
(ניתן פס"ד)

2.בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ




ב"כ התובע עו"ד צבי גולנזר
ב"כ הנתבעת 1 עו"ד ברוך טולדנו
ב"כ הנתבעת 2 עו"ד עמוס תיבי


פסק דין


התובע הינו בעל עסק לניכיון שיקים. במסגרת העסק ניכה התובע עבור אדם בשם מרדכי כהן (להלן "כהן") שני שיקים על סך של 29,000 ₪ כל אחד. השיקים נמשכו מחשבונה של רוקח מוצרי פלסטיק בע"מ
שהיתה הנתבעת 1 בהליך זה (להלן "רוקח"). התובע טוען כי טרם פעולת הניכיון התקשר לרוקח על פי מספר הטלפון הרשום על גבי השיקים וקיבל את אישורה לנכות את השיקים. לאחר שהשיקים לא כובדו בשל הוראת ביטול שניתנה לבנק, הגיש התובע את השיקים לביצוע בהוצאה לפועל.
רוקח הגישה התנגדות לביצוע השטרות בטענה שהשיקים הם חלק מחמישה פנקסי שיקים שנגנבו ממנה וכי החתימות על השיקים זויפו. רוקח טענה כי משגילתה את דבר הגניבה בחודש יוני 2015 הגישה תלונה במשטרה והורתה לבנק לבטל את השיקים. כמו כן טענה רוקח כי זמן מה לאחר הגניבה, במשך יומיים לא הגיעו שיחות נכנסות לטלפון הקווי שלה.
משביררה את העניין הסתבר כי מאן דהוא נתן לנתבעת 2 (להלן "בזק") הוראת "עקוב אחריי" מהטלפון הקווי של רוקח לטלפון נייד שלא מוכר לה. רוקח סבורה כי מדובר בטלפון הנייד של גנב השיקים שבאמצעות הוראת "עקוב אחריי" הוציא לפועל את הונאתו. נטען למעשה כי שיחת האישור שביצע התובע לרוקח הועברה באמצעות שירות "עקוב אחריי" לנוכל או לגנב השיקים שנתן את האישור לניכיון השיקים.
כבר בעת הגשת ההתנגדות הגיעו התובע ורוקח להסכם דיוני לפיו ההתנגדות תועבר לבית המשפט, תתקבל ותועבר לסדר דין רגיל, שאז יהיה רשאי התובע להוסיף את בזק כנתבעת נוספת, וכך היה. טענת התובע היא כי בזק התרשלה בביצוע שירות העברת שיחות ללא אישורה של רוקח. בכך, נטען, אפשרה בזק לגנב להתחזות לרוקח ולאשר את ניכיון השיקים על ידי התובע. לפיכך נטען כי בזק חבה בתשלום השיקים מכוח רשלנותה.
לאחר שמיעת עדי הצדדים ובהסכמת התובע ורוקח נדחתה התביעה כנגד רוקח ללא צו להוצאות. לפיכך נותרה התביעה נגד בזק בלבד.
טענות הצדדים
ב"כ התובע טען שהוא מאמין לרוקח שאין לו חלק בתרמית וגם לתובע אין כל חלק בתרמית. לטענתו התברר כי ישנה כנופיית נוכלים שגונבת שיקים ומשתמשת בשירות "עקוב אחריי" על מנת להעביר את השיחות לטלפון שלה ולאשר את תקינות השיקים על מנת שיוכלו לנכות אותם. התובע ביצע את כל הפעולות האפשריות על מנת לוודא את תקינות השיקים שנמסרו לו. לטענתו, לא התובע ולא רוקח היו יכולים למנוע את התרמית.
עוד לטענתו, התרמית כולה התאפשרה בשל הפעלת שירות "עקוב אחריי". לולא שירות זה התובע לא היה פורט את השיקים. לטענת ב"כ התובע בזק התרשלה בביצוע השירות באופן חמור שכן לא וידאה את זהותו של הלקוח שביקש את השירות. די היה, לטענתו, בשאלה פשוטה של מהו אמצעי התשלום בחשבון על מנת לגלות שלא מדובר בלקוח האמיתי. בזק פועלת, כך נטען, משיקולי רווח ולא מתחשבת בנזק שעלול להיגרם ללקוחות. לבסוף נטען כי לבזק יש חובת זהירות כלפי כל מי שיכול להיפגע מהפעילות שלה ולפיכך גם כלפי התובע.
ב"כ בזק טען כי התובע לא הוכיח שנגרם לו נזק שכן לא הוכח שאכן ניתן כסף כלשהו לצד ג'. ב"כ בזק פירט תמיהות שעלו מעדותו של התובע. כך למשל נטען כי לאורך כל ההליך הטענה היתה שהנוכל שניכה את השיקים הוא אדם לא ידוע ובדיון ההוכחות הסתבר כי הוא מופיע באנשי הקשר של התובע בטלפון הנייד. כמו כן נטען כי בין הנוכל לתובע היו עוד התכתבויות ושיחות שהוסתרו מבית המשפט.
באשר לטענת הרשלנות טען ב"כ בזק כי חובת הזהירות היא כלפי הלקוח, רוקח, ולא כלפי התובע, ולפיכך דין התביעה להידחות משנדחתה התביעה נגד רוקח. גם מבחן הצפיות לא מתקיים שכן גם אם היתה רשלנות, כך נטען, לא היה ניתן לצפות את סוג הנזק המסויים שאירע במקרה זה. לטענתו, אותן טענות ניתן להעלות גם נגד מי שהכין את החותמת באמצעותה נעשה הזיוף ונגד כל אדם בשרשרת. כמו כן נטען כי כל טענותיו של התובע כלפי בזק הוא יכול היה להפנות כלפי עצמו, שכן גם התובע יכול היה לדרוש צילום תעודת זהות כדי לוודא עם מי הוא מדבר. מי שיכול היה למנוע את ההתרחשות, כך נטען, הם שני הגורמים בקצוות שרשרת האירועים - רוקח והתובע.
ב"כ בזק הוסיף וטען כי דרישת התובע תהפוך שירות פשוט לשירות לא יעיל ויקר, עלות שתוטל על הצרכנים. כמו כן לטענתו גם אם מדובר ברשלנות אין מדובר ברשלנות חמורה כפי שנדרש בחוק ולפיכך קיימת לבזק חסינות ואין לחייבה.

דיון והכרעה
המחוקק מצא לנכון להגביל את אחריותה בנזיקין של בזק למקרים של רשלנות חמורה. סעיפים 40-41 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 (להלן "חוק התקשורת") קובעים את חסינותה של בזק:

40.
בכפוף לאמור בסעיף 41, בעל רשיון שהוענקה לו על פי סעיף 4(ו) חסינות לענין סעיף זה (בפרק זה - בעל חסינות), עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות בנזיקין אלא -
(1)
לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו;
(2)
לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות, עובדיו או הבאים מטעמו.


41.
בעל חסינות, עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא ישאו באחריות לנזק שנגרם -
(1)
עקב אי אספקת שירותי בזק ושירותים נלווים, השהייתם, הגבלתם או הפסקתם, הנובעות מפעולה מכוונת של בעל חסינות ככל שזו דרושה לשם ביצוע פעולת בזק או מתן שירות בזק;
(2)
עקב טעות במתן שירות בזק, טעות במסר בזק או השמטה ממנו, אי מסירת מסר בזק או איחור במסירתו, מסירת מסר בזק למען בלתי נכון או רישום מוטעה במדריך מנויים או בפרסום אחר של בעל החסינות, אלא אם הדבר נגרם ברשלנות חמורה.
המונח "רשלנות חמורה" הוא מונח ייחודי שאינו מוגדר בחוק ולפיכך הפסיקה נדרשה לפרשנותו. נקבע כי רשלנות חמורה תיקבע במקרה של התנהגות שאינה מגיעה לכדי כוונת זדון אך עולה בחומרתה על התרשלות גרידא. מדובר בסטייה משמעותית מסטנדרט ההתנהגות המצופה (ע"א 3425/90
פינסטרבוש
‎ ‎
נ' שר הבריאות
, פ''ד מו(1) 321 (1991); ת.א. (מחוזי י-ם) 8261/02 אחוזת הצילום בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
(23.12.2004) (להלן "עניין אחוזת הצילום")).
בפסיקה נמנו שיקולים לקביעתה של רשלנות חמורה – כך למשל, במקרים של התעלמות מודעת מתוצאות מעשה רשלני; נסיבות מיוחדות שמכוחן עולה ההתרשלות לכדי התרשלות חמורה; משך תקופה ורצף אירועים המלמדים על רשלנות חמורה; נסיבות היוצרות סכנה מוחשית ומידית; ונסיבות בהן אפילו אדם חסר זהירות לא היה נכשל. עוד נקבע כי ככל שרמת הסיכון גבוהה יותר תידרש רמת זהירות גבוהה יותר שהפרתה תביא למסקנה כי היתה התרשלות חמורה (ע"א (מחוזי ת"א) 1039/89 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
נ' "אלפא" מוצרי הנדסה - שלמה קמינר, פ''ד תשנג(1) 382 (1992) (להלן "עניין קמינר")). פרמטרים נוספים שהוזכרו בפסיקה הם שכיחות התקלה או הטעות; הסיכון בתקלה והסיכוי כי הלקוח עצמו יגלה אותה במהירות; והפעולות שנעשו לתיקון התקלה לאחר שהתגלתה (עניין אחוזת הצילום).
לשם הדוגמא, נפסק כי ניסיון חוזר ונשנה ללא הצלחה של תיקון מכשיר על ידי טכנאי בזק אינו עולה לכדי רשלנות חמורה (עניין קמינר); תקלות חוזרות של אי התאמה בין מספר השיחות שבוצעו בפועל למספר השיחות שחוייבו בחשבונות הלקוח אף הן לא הוכרו בגדר רשלנות חמורה (ע"א 518/89 רתם נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
(31.12.1989)).
מנגד נקבע כי העדרן של בדיקות תקופתיות ליציבותם של עמודי תקשורת של בזק מהווה סיכון חיי אדם העומד בסטנדרט של רשלנות חמורה (ת"ק (שלום עכו) 42612-04-16 רלו נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
(26.12.2016)); כן נקבע כי קיימת רשלנות חמורה במקום בו לאחר שריפה בעסקו של אדם לא הותקן מענה בדיד שיאפשר העברת השיחות לקו הטלפון החדש של העסק וזאת על אף בקשת בעל העסק, אלא לאחר שלושה חודשים ולאחר שהגיש את תביעתו (רע"א 3037/95 בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ נ' דיין (12.6.1995)); עוד התקבלה טענה לרשלנות חמורה כאשר תיקון שאמור להיעשות תוך יום אחד ארך 18 יום במהלכם היה קו הטלפון מנותק (ת.א. (שלום חד') 60349-01-17 סולימאן נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
(7.12.2017)).
את הקושי בהצבת סטנדרט אחיד למונח רשלנות חמורה ניתן למצוא בפסיקה שבעניין אחד קבעה כי שלושה ניתוקים של שירותי האינטרנט והדואר האלקטרוני למשרד עורכי דין בפרק זמן קצר של כ-24 שעות, עולים לכדי רשלנות חמורה בהתחשב בהצטברות הטעויות אצל בזק, מספרן ומשכן (ע"א (מחוזי ת"א) 26974-03-12 כהן עו"ד נ' בזק שירותי תקשורת בע"מ (23.7.2013)); בעוד שבעניין אחר של אותו משרד עורכי דין נקבע כי הפסקת אספקת שירותי אינטרנט ודואר אלקטרוני למשרד למשך 11 שעות אינה מהווה רשלנות חמורה (ראו רע"א 8282/13 כהן עו"ד נ' נטויז'ן 013 ברק בע"מ (19.12.2013)).
עם זאת אעיר כי נראה, מעיון בפסיקת בתי משפט השלום, שישנה נטייה בשנים האחרונות של צמצום החסינות המוענקת לחברות התקשורת במסגרת חוק התקשורת (ראו לדוגמא ת"ק (שלום הרצ') 52735-08-15 בנימין נ' הוט - מערכות תקשורת בע"מ (30.5.2016); ת"ק (שלום קריות) 6991-11-15 עקיבא נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (7.8.2016); ת"ק (שלום חי') 43269-07-17 חלבי נ' הוט מובייל בע"מ (5.2.2018); ת"ק (שלום י-ם) 11094-02-17 ברון נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ
(3.12.2017)).
מן הכלל אל הפרט
התובע טוען כי התקשר לוודא עם רוקח שהשיקים שקיבל לניכיון הם תקינים. לטענתו, בשל רשלנותה של בזק שאפשרה ביצוע "עקוב אחריי" ללא שווידאה שהמבקשת היא רוקח, עברה שיחת הבירור שלו ככל הנראה לנוכל אשר אישר את תקינות השיקים. לולא שיחה זו, טוען התובע, לא היה מנכה את השיקים ולא היה נגרם לו הנזק של מסירת הכספים לכהן מבלי שיש ביכולתו לפרוע את השיקים שניתנו בתמורה.
שירות "עקוב אחריי" הוא שירות שמעניקה בזק ללקוחותיה המאפשר להם להעביר את השיחות המגיעות לקו השייך להם למספר טלפון אחר לבחירתם. כפי שעלה בדיון, ניתן להפעיל את השירות בשתי דרכים. האחת, על ידי הקשת רצף מספרים מקו הטלפון עצמו. הדרך השניה, הרלוונטית לענייננו, היא פניה למוקד השירות הטלפוני של בזק מכל מספר שהוא ובקשה להפעיל את השירות. יש לציין כי לקוח רשאי לבקש כי לא תבוצע פעולה מעין זו במנוי השייך לו אלא לאחר קבלת קוד אישי.
הבעיה המתעוררת בקבלת השירות באמצעות המוקד הטלפוני היא וידוא זהותו של מבקש השירות. השאלות המתעוררות הן האם יש לדרוש מבזק לוודא את זהותו של המבקש, ומהם האמצעים שתידרש בזק לנקוט על מנת לוודא את זהות מבקש השירות.
שירות "עקוב אחריי" הוא שירות הנועד להקל על הלקוח ולהרחיב את טווח האפשרויות שלו לקבלת שיחות טלפון שנועדו עבורו. לפיכך יש לקבל את טענת בזק כי הכבדה יתר על המידה בדרישות להפעלת השירות תאיין את מטרתו ויעילותו. מנגד, לא ניתן להתעלם מהאפשרויות הגלומות בשירות זה לגרימת נזקים ללקוח או לאדם אחר. כך למשל ניתן לעשות שימוש בשירות זה לפגיעה בפרטיותו של אחר (ראו למשל ת.א. (שלום ת"א) 74296/04 בלומנצוייג נ' פלאפון תקשורת בע"מ (26.2.2007)); או למעשי רמאות ולביצוע מעשים פליליים (ראו למשל ת.פ. (מחוזי ת"א) 26495-06-12 מדינת ישראל נ' מלכיאל (3.9.2013)).
האיזון בין השיקולים האמורים עליו להביא לקביעת סטנדרט זהירות שימנע נזקים שניתן לצפותם מבלי לפגוע ביעילותו של השירות. יש לזכור כי אדם החושש מהפעלת השירות באופן לא מורשה יכול לדרוש מבזק להפעיל את השירות רק לאחר מסירת קוד אישי. במסגרת האיזון האמור אני סבורה כי על בזק לוודא את זהות מבקש השירות כפי שנהוג ומקובל בשירותים טלפוניים רבים אחרים.
כאשר אדם מפעיל את השירות מקו הטלפון שלו באמצעות הקשת מספרים, ההנחה הסבירה היא כי מי שביצע את ההקשה הוא הלקוח לו שייך הקו ואין צורך לוודא שאכן מדובר בלקוח עצמו. עם זאת כאשר אדם פונה למוקד השירות מכל קו טלפון שהוא לא ניתן להניח כי הוא אכן הלקוח בעל הקו שלגביו מתבקש השירות. לפיכך מצופה כי בזק תזהה את הלקוח באמצעים סבירים.
נציגת בזק, גב' דבי גרינברג, אשר העידה בדיון ציינה בתצהירה כי כאשר המוקדן מתבקש לבצע הפעלת שירות "עקוב אחריי" מופיע לפניו מסך ובו נכתב "הפעלת עקוב אחרי עבור הלקוח- יבוצע במקרים חריגים ולאחר זיהוי מלא של הלקוח". בבית המשפט העידה כי נציג בזק אשר מתבקש ממנו להפעיל את שירות "עקוב אחריי" דורש מהמבקש פרטים כגון שם הפונה, כתובתו ומספר זהות או ח.פ. וכך גם נדרש במקרה הנידון.
בנוסף העידה הנציגה כי נציגי השירות נוהגים אף לבקש בנוסף לפרטים האמורים מספר כרטיס אשראי או חשבון בנק לתשלום החשבונות (סעיף 19 לתצהירה; עמ' 23 לפרוטוקול ש' 16). מובן כי מדובר בפרט זיהוי חשוב שכן פרטים כגון שם, כתובת ומספר זיהוי ניתן להשיג בקלות יחסית. לא כך לגבי פרטי כרטיס אשראי או חשבון בנק.
עם זאת הוסיפה הנציגה והעידה כי במקרה הנידון לא היה תשלום באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע ולפיכך לא התבקש פרט מידע כזה ממבקש השירות. הנציגה לא הצליחה לתת מענה לשאלה מדוע לא נשאל מבקש השירות מהו אמצעי התשלום של חשבונות בזק שלו.
מעדותה של נציגת בזק עולה כי גם בזק סבורה שיש לוודא את זיהוי הלקוח, ואף כי לא די בשם, כתובת ומספר זיהוי שהם פרטים קלים להשגה. אני סבורה כי דרישת המוקדן למסירת פרטי כרטיס האשראי או חשבון הבנק היא דרישה סבירה שיש בה להקטין את החשש להתחזות ללקוח מבלי שיהיה בכך לפגוע ביעילות השירות. מובן כי אין בכך למנוע כל רמאות אפשרית, שכן למשל במקרה דנן מספר חשבון הבנק של רוקח אף הוא מופיע על השיק, כך שלו נשאל המתחזה שאלה זו היה יודע להשיב עליה.
מקום בו אין פרטי כרטיס אשראי או חשבון בנק אצל המוקדן אני סבורה כי יש למצוא תחליף ראוי על מנת לוודא את זהותו של הלקוח. הצעת התובע כי מבקש השירות יישאל מהו אמצעי התשלום של חשבונותיו היא הצעה סבירה שנציגת בזק לא הצליחה לתת מענה מדוע לא נעשה בה שימוש. יתרה מכך, נציגת בזק ציינה בתצהירה כי בפני
יתה הבאה של רוקח התבקשה בזק לבטל את הפעלת "עקוב אחריי" ולא לאפשר ביצוע פעולה במנוי ללא אישורו. הפונה מטעם רוקח התבקש לשלוח פקס עם ציון מורשה חתימה לצורך קבלת בקשתו. כלומר לבזק ישנן אפשרויות לוודא זיהוי באופן משמעותי יותר גם במקרה בו אין לה פרטים על אמצעי תשלום.
מהאמור עולה כי התנהלותה של בזק היתה בניגוד לסטנדרט הזהירות המצופה ממנה. עם זאת, גם אם אניח שקיימת חובת זהירות בין בזק לבין התובע, על אף הריחוק הענייני ביניהם והעובדה שהתובע אינו לקוח של בזק (ראו ע"א 7547/99

מכבי שירות בריאות נ' דובק בע"מ, פ"ד סה(1) 144, פסקה 52 (2011)); וגם אם אניח שניתן היה לצפות את הנזק וכי קיימת צפיות טכנית ונורמטיבית גם יחד (ראו ע"א 1167/11 פלוני נ' פלוני (18.11.2013)), לא ניתן לקבל את התביעה הן מהבחינה המשפטית והן מהבחינה העובדתית.
באשר לפן המשפטי איני סבורה כי התנהלות בזק במקרה זה מגיעה לכדי רשלנות חמורה. על אף הנטייה לפרש בצמצום את החסינות המוענקת לחברות התקשורת, לא ניתן לרוקן מתוכן את הוראת המחוקק. במקרה דנן אין מדובר על חוסר אכפתיות או סטייה משמעותית מסטנדרט התנהגות מצופה מבזק. בזק מודעת לצורך לוודא את זיהוי הלקוח ונראה שככלל היא עומדת בדרישה זו. היא שואלת לשמו, לכתובתו ולמספר הזיהוי של מבקש השירות, ואף דורשת את מספר כרטיס האשראי או מספר חשבון הבנק שלו. המקרה בפני
נו הוא ייחודי במובן זה שרוקח אינה משלמת באחד האמצעים האמורים ולכן לא נשאלה על אמצעי תשלום. בכך כאמור התרשלה בזק אך רשלנותה בנסיבות אלו אינה מגיעה לכדי רשלנות חמורה.
יש לזכור כי אין לצפות מבזק למנוע כל מקרה רמאות ונוכלות בייחוד שלא הובאו נתונים כי השימוש בשירות זה לצרכים אלו הוא נפוץ או שכיח, ונטען על ידי בזק כי מדובר במקרים נדירים. שיקול נוסף בקביעה זו הוא העובדה שהרשלנות הנטענת אינה כלפי לקוח של בזק אלא כלפי בעל עסק שקיבל שיקים מלקוח של בזק. מובן כי יש בכך הרחבה של חובת הזהירות של בזק, אשר יש לאזנה עם דרישה לסטנדרט זהירות נמוך יותר.
אעיר כי במהלך ההליך התברר כי גם לאחר שרוקח ביקשה להפעיל את שירות "עקוב אחריי" רק לאחר הצגת קוד אישי, הופעל השירות ללא קוד כזה. בזק הודתה בתקלה שנבעה מטעות אנוש. עם זאת התברר כי אין קשר בין תקלה זו לנזק שנגרם לתובע. השוואת שתי התקלות מצביעה לטעמי על ההבחנה ביניהן. המקרה השני מהווה לטעמי רשלנות ברמה גבוהה יותר מההתרשלות בענייננו, ויתכן כי מקרה כזה היה עולה לכדי רשלנות חמורה.
די היה בכך כדי להכריע בגורלה של התביעה. עם זאת אציין כי גם מהבחינה העובדתית לא הורם לטעמי הנטל המוטל על התובע להוכיח את עובדות תביעתו. יש להדגיש כי אין במסקנה זו כדי להטיל דופי כלשהו בתובע, אך אני סבורה כי עלו שאלות במהלך ההליך שהותירו את התמונה העובדתית בלתי שלמה, כך שלא ניתן לקבוע כי הוכחו ברמה הנדרשת העובדות המהוות את הבסיס לטענת ההתרשלות.
התובע טען בתצהירו כי לפני שניכה את השיקים התקשר לרוקח לפי מספר הטלפון המופיע על גבי השיקים לצורך קבלת אישור לניכיון השיקים. לתצהירו צורף תמלול השיחה שנערך על ידי התובע עצמו. יש להעיר כי ההקלטה עצמה לא הוגשה לבית המשפט. על אף האמור בתצהיר, מפירוט השיחות שצירפה בזק עולה כי התובע התקשר לרוקח באותו יום, 15.7.15, שלוש פעמים בזמנים סמוכים. השיחה הראשונה ארכה 16 שניות בלבד אך שתי השיחות האחרות ארכו האחת דקה ו-52 שניות, והשניה דקה ו-20 שניות. עוד התברר כי בסמוך לשיחות אלו ערך התובע שיחה נוספת מהסלולרי שלו לטלפון של רוקח, שיחה שארכה 4 דקות ו-45 שניות. שיחות אלו כולן הועברו בשל "עקוב אחריי" לטלפון של כהן, הנוכל לכאורה.
על אף זאת נמסר תמלול של שיחה אחת בלבד שב"כ בזק, אליו נמסרה ההקלטה, טען כי אורכה הוא דקה ו-11 שניות בלבד.
בתחילה הסביר התובע את מספר השיחות וטען כי יתכן ושיחה אחת נותקה. ניתן אמנם לקבל הסבר זה לגבי השיחה הראשונה, אם כי לא ברור מדוע לא נמסרה הקלטה או תמלול גם של חלק זה של השיחה. עם זאת לא ניתן הסבר מספק לשאלה מדוע רק שיחה אחת מתוך השתיים האחרות הוקלטה ותומללה. כמו כן לא ברור מדוע נדרשו 4 שיחות שאורכן הכולל מעל 8 דקות על מנת לאשר את תקינות השיק. התובע טען כי הוא לא זוכר ויתכן וניסה לקבל אישור סופי ומוחלט לניכיון. בהמשך ניסה להסביר כי תיאם "איך רוצים את הכסף". תשובות אלו מותירות חלל עובדתי שיתכן ויש לו חשיבות להבנת מהלך הדברים.
כמו כן, מעיון בתמלול השיחה שהוגשה עולה כי אין מדובר בשיחה ראשונה בין הצדדים. השיחה היא בין התובע לאישה המציגה עצמה בשם מירן. כך למשל אומר התובע למירן בתחילת השיחה "מרדכי כהן הוא בא אליי והוא הביא את השני שיקים כמו שאמרתי לך...". כך גם בהמשך שואל אותה התובע לתפקידה בעסק והיא משיבה שהיא מהנהלת חשבונות. התובע בתגובה שואל אותה אם היא הבת של הבעלים. מדובר בשאלה תמוהה שגם ההסבר שניתן לה על ידי התובע בחקירתו הנגדית, לפיו ברוב החברות מנהלת החשבונות היא בת משפחה, הוא תמוה. בהמשך טען כי ביצע שיחה נוספת עם מירן בשעות הערב של היום הקודם, אך לשיחה זו אין זכר בתדפיסי השיחות של התובע, ואף לא הוסבר מדוע שיחה זו לא הוקלטה ותומללה ומדוע לא בא זכרה בתצהיר התובע.
עוד יצוין כי התובע העיד תחילה שכהן הביא לו את השיקים והתובע התקשר אחה"צ לרוקח לקבל אישור לנכות את השיקים. כמו כן העיד כי כהן הגיע בערב והוא מסר לו רק חלק מהכסף – 5,000 ₪ בגלל השעה המאוחרת, ולכן הוא בא פעם נוספת בשעות הבוקר שאז קיבל את יתרת הכסף (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 18-20). גרסה זו אינה מתיישבת עם תדפיס השיחות המלמד שהשיחות מהתובע לרוקח יצאו כולן ביום 15.7.15 בשעות הבוקר, דהיינו לאחר שמסר לכהן 5,000 ₪ בשעות הערב של יום 14.7.15. תחילה התעקש התובע כי ערך שיחת אישור עם רוקח גם לפני מסירת התשלום הראשון, אך בהמשך שינה גרסתו ואמר כי לכל היותר היה מפסיד 5,000 ₪. בהמשך כאשר עומת עם התמיהות העולות מהתמלול שב וטען כי היתה שיחה נוספת לרוקח בערב ה-14.7.18. כאמור, לשיחה כזו אין זכר בתדפיסי השיחות של התובע.
לסתירות האמורות יש להוסיף כי התובע לא יכול היה להציג מסמך המעיד על מסירת כסף מזומן לכהן. התובע העיד כי הוא משך שתי המחאות לעצמו ומסר את הכסף במזומן לכהן, אך בניגוד למצופה אין אישור או חתימה של כהן על מסמך שהוא קיבל לידו את סכומי הכסף שהינם משמעותיים למדי. אציין כי לטענת התובע זו שיטת העבודה שלו. התובע העיד כי יתכן וניתן לראות את הפעולות של משיכת הכספים מהקופה באמצעות המחשב (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 30), אך לא הובאה ראיה בעניין זה.
גם באשר לעסקת הניכיון עצמה עולות שאלות שלא ניתן להן מענה מספק בדיון. התובע נשאל מה גובה העמלה שהוא מחייב בגין עסקת ניכיון והשיב "בין 3 ל-4 אחוז כולל מע"מ וכולל הכל". על אף זאת הוצג בפני
ו כי בעסקה נשוא הליך זה ששוויה עמד על 58,000 ₪ נגבתה עמלה של 6,500 ₪ עבור שיק אחד שתאריך פירעונו חודש לאחר העסקה ושיק שני שתאריך פירעונו חודש וחצי לאחר העסקה. מדובר על ריבית גבוהה משמעותית מזו עליה העיד התובע.
באשר לכהן, יש לציין כי במהלך חקירתו של התובע התברר כי במכשיר הנייד שלו שמור מספר הטלפון אליו הופנו השיחות של רוקח על ידי שירות "עקוב אחריי", תחת השם "מוטי כהן מנופאי". עם זאת אציין כי התובע טען שלא הכיר את כהן לפני ניכיון השיקים, כי כך כהן הציג עצמו בפני
ו, וכי יש לו בנייד מאגר של 1,500 לקוחות שלו. אוסיף כי מתדפיסי השיחות של התובע עולה כי התובע ניהל מספר שיחות טלפוניות עם כהן (שלא במסגרת הפניית השיחות ב"עקוב אחריי" מרוקח לכהן): ביום 14.7.15 ארבע שיחות טלפוניות והודעת
sms
אחת; ביום 15.7.15 עוד שתי שיחות; שיחה נוספת מתנהלת ביום 19.7.15 וכן ביום 21.7.15. על פניו מדובר במספר שיחות רב יחסית לעסקת ניכיון פשוטה של שיקים.
יש להוסיף כי התובע לא הצביע על ניסיונות לאתר את אותו מוטי כהן ולנסות לגבות ממנו את הכספים. אמנם נפתח גם נגדו תיק הוצאה לפועל אך לא הוצגו ניסיונות המצאה ואיתור של אותו אדם. כמו כן נטען כי התקשר אדם בשם מוטי כהן למשרד ב"כ התובע וטען כי התחזו אליו, כי תעודת הזהות שלו נגנבה וכי היה בכלא בזמן האירועים, אך דברים אלו לא נבדקו ולא אומתו.
לסיכום אומר כי התרשמתי מעדותו של התובע ומהעובדות שפורטו לעיל כי לא הוצגה בפני
בית המשפט מלוא התמונה העובדתית וקיימים חללים רבים, תמיהות וסימני שאלה שלא קיבלו מענה מספק בתשובותיו של התובע. בנסיבות אלו איני סבורה כי הוכחה טענתו העובדתית של התובע כי אכן מסר כסף מזומן לאדם בשם מוטי כהן על בסיס שיחת אישור שקיים עם רוקח ואשר הופנתה ב"עקוב אחריי" לאותו מוטי כהן ונענתה על ידי מישהי בשם מירן שאישרה את ניכיון השיקים. על כן ממילא לא ניתן לבסס על טענותיו העובדתיות של התובע טענה משפטית של רשלנות חמורה מצד בזק.
לאור כל האמור התביעה נדחית. התובע ישא בשכר טרחת עו"ד הנתבעת 2 בסך של 7,500 ₪ ובהוצאות משפט שישולמו תוך 30 יום.
ניתן היום,
ט"ז תמוז תשע"ח, 29 יוני 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 48067-10/15 יצחק אבירם נ' רוקח מוצרי פלסטיק בע"מ, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/06/2018)