פסקי דין על אילן פנחס קירשנבאום | פסקי דין על נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43 | פסקי דין על אבי טל | פסקי דין על הניה גודס |

2071-07/18 רעא     03/07/2018




רעא 2071-07/18 אילן פנחס קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43, אבי טל, הניה גודס








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רע"א 2071-07-18 קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43
ואח'






לפני
כבוד השופטת
אביגיל כהן


המבקש

אילן פנחס קירשנבאום


נגד


המשיבים

1. נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43
2. אבי טל
3. הניה גודס
ע"י עו"ד אריה לוי




החלטה


1.
לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כב' סג"נ השופטת סיגל רסלר – זכאי) בת.א. 58594-03-14 מיום 29/5/18, 30/5/18, 19/6/18 ו- 28/6/18.

2.
המבקש, בעלים של דירה הנמצאת בבניין משותף ברחוב בזל 43 בתל אביב, תובע בתיק קמא בגין נזקים שנגרמו לדירתו ולאזורים שונים בבניין המגורים, הן את נציגות הבניין והן את שני חברי הנציגות בזמנים הרלבנטיים לתביעה (כך נטען בסעיפים 9-10 לכתב התביעה).
כחלק מהסעדים המבוקשים הוא ביקש
גם למנות מהנדס "מומחה – קונסטרוקטור- מפקח" (סעיף 67 לכתב התביעה).

3.
ההחלטות בגינן הוגשה הבר"ע:
בתיק קמא הוגשו בקשות לרוב וניתנו החלטות לרוב. בעניין חלקן אף הוגשו בקשות רשות לערער ואין צורך לפרט את כל ההתנהלות במסגרת הנוכחית.




בית משפט קמא מצא לנכון לקבוע ישיבת תזכורת ליום 29/5/18 ובמסגרתה לבחון בקשות שונות.
מפרוטוקול הדיון עולה, כי למרות שבית המשפט עשה מאמצים ראויים וניכרים לפשט את ההליכים ולצמצם מחלוקות, תוך מיקוד הצדדים לסוגיות הרלבנטיות לתביעה הספציפית, לא צלח הדבר.
בסופו של דיון ארוך יחסית לישיבת תזכורת, במסגרתו ניסה בית משפט קמא להסביר למבקש – התובע, כי תצהירו כולל סוגיות שאינן במחלוקת וכולל מסמכים ופרטים ,שחלקם אינם דרושים למחלוקת בתיק ועוד, נקבע:
"התובע הסביר כי פריסת ההתנהלות בינו לבין נציגות הבית כלולה בסעדים המבוקשים על ידו במסגרת הפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת הסכם הפשרה ועגמת נפש. הסברתי לתובע כי לא אדון בסוגיות הכרוכות לעגמת נפש שנגרמה בקשר עם הטענות למעלית נוכח העובדה כי סוגיית המעלית הסתיימה בפסק דינו של כב' השופט מיכאל תמיר. לא הוגשה במסגרת ההליך בקשה לפיצול סעדים ובנסיבות אלו הרי שלא אדון בסוגיה זו. כמו כן, לא אדון בהתנהלות, כפי שהסביר היום התובע להתעללות של דיירי הבניין במשך 15 שנה ומאז שנכנס לגור בבניין כפי שאמרתי במסגרת הליך זה, אדון אך ורק בנזקים שלא התיישנו. התביעה הוגשה במרץ 2014. אדון בסוגיות בהן לא קיים מעשה בי דין בהתאם להחלטת המפקחת, פס"ד בבימ"ש המחוזי, פס"ד של השופט תמיר ולכן כל הסעיפים המתייחסים לסוגיות בהן קבעתי כי לא אדון ואשר אינן בגדר המחלוקת שהוגדרה בכתבי הטענות, ימחקו מתצהירו של התובע, כך גם המסמכים שצורפו והתייחסו לאותם סעיפים, יוצאו מתצהירו.
אין בכוונתי להעמיס על התובע עבודה נוספת שכאמור נדרשה לו כדי לאסוף את כל המסמכים, להגיש את תצהירו ולכן המלאכה נותרה לפתחו של ב"כ הנתבעים אשר יברור את הטענות והסוגיות עליהן ברצונו להתייחס.
בראי החלטתי זו, בפתחו של דיון ההוכחות וכאשר יקבע, יתכוננו הצדדים לטעון לסעיפים אותם יש למחוק ולמסמכים אותם יש להוציא ואז תינתן החלטה בטרם יתקיימו החקירות הנגדיות.
אשר להמשך ניהול ההליך, בראי העובדה כי בתיק שתי חוו"ד הנוגעות לסוגיית הליקויים בדירתו של התובע, הרי שמן הראוי למנות מומחה מטעם בימ"ש ואולם, בד בבד יוגשו תצהירי הנתבעים כדי לקדם את התיק"
. (עמ' 25 שורה 17 ואילך ועמ' 26 שורות 1-3 לפרוטוקול).



בנוגע למינוי מומחה מטעם בית משפט:
בית משפט מצא כי יש מקום למנות מומחה מטעמו. שאל את התובע, אם יש לו טענות לגבי מומחים מסוימים והמבקש השיב בשלילה.
לאחר המשך דיון לא קצר החליט בית משפט למנות כמומחה מטעמו את מר מאיר לוזון כמומחה בתחום איטום ונזקי מים.



בהחלטה מיום 30/5/18 נשלחה החלטת מינוי למומחה.
נקבע כי בשלב זה יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות המומחה. כל צד צריך לשלם למומחה עד ליום 26/7/18. המומחה התבקש לתת חוות דעת בתוך 45 יום מביקורו במבנה ולא יאוחר מיום 25/9/18 ובכפוף לתשלום שכר טרחה.

נקבע בסעיף 4 להחלטה:
"המומחה יעיין בכתב הטענות, ובחוות הדעת אשר יומצאו לו ע"י הצדדים, ויקבע ממצאים באשר לשאלת החבות והנזק לרבות התייחסות למצבה של דירת התובע והליקויים הנטענים כתוצאה מהרטיבות. ככל שניתן, אבקש התייחסות למקורם של הנזקים והאם נגרמו נזקים נוספים, לאחר התיקון שבוצע בבניין בשנת 2008, והאם קיימת החמרה של נזקים שהיו קיימים ערב תיקון הבניין".

ביום 18/6/18 הגיש המבקש "בקשה דחופה למינוי מומחה לא מוסכם אחר מטעם בית המשפט".
הדגיש, כי מעולם לא הסכים למינוי מומחה מטעם בית משפט ולא ויתר על חוות דעת מטעמו וכי עיון באינטרנט מעלה כי אין מדובר במומחה שיוכל לתת חוות דעת מתאימה, כי אינו "מהנדס מבנים מוסמך".

בהחלטה מיום 19/6/18
נדחתה הבקשה אף ללא צורך בתגובה, תוך הדגשה שמדובר במומחה בתחום האיטום ונזקי מים ומפקח בכיר למניעת ליקויי בניה. אין צורך להעמיס הוצאות בשלב זה ולמנות מהנדס. ככל שהמומחה יסבור כי יש לקבל את המלצת מומחה המבקש ולהורות על בדיקה של מכון התקנים, אזי יבחנו הטענות.

המומחה הגיש ביום 25/6/18 עדכון ולפיו מאז הפנייה לתשלום שכ"ט, שילם הנתבע שכ"ט אך התובע "מציף אותנו במיילים אין סופיים ובשאלות שונות ומשונות על הלגיטימיות שלנו ועל המקצועיות שלנו וכן על אופן הסכמתנו לקבל את התיק הנ"ל".
התבקשה תגובת התובע בהחלטה מיום 25/6/18, ובמקום תגובה הוגשה על ידו ביום 28/6/18 "בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלפת מומחה".

בהחלטה מיום 28/6/18 נדחתה הבקשה ונקבע:

"הבקשה נדחית.
בית המשפט אינו ערכאת ערעור בפעם השניה על החלטותיו. בקשה נוספת בעניין זה תגרור חיוב בהוצאות לטובת אוצר המדינה.
לא ישולם שכר המומחה בהתאם להחלטה מיום 18 יוני 2018, אשקול שימוש בתקנה 131 (ב) לתקנות סד"א.
התובע יפעל בהתאם להחלטת המינוי. כמו כן, הוא מתבקש לחדול מפניות ישירות למומחה. כל בקשה יש להפנות לביהמ"ש עם העתק לצד השני.
בנסיבות שלא נדרשה תגובת הנתבעים אין צו להוצאות.
עוד, עודכנתי על ידי המזכירות כי לא ניתן למסור לתובע החלטות או ליצור קשר טלפוני אלא באמצעות דואר רשום. לפיכך, התובע מתבקש למסור פרטי יצירת קשר (גם מטלפונים חסויים) או כתובת מייל לשם משלוח החלטות דחופות וזאת בתוך 7 ימים מהיום.
החלטה זו תישלח לתובע עם פקיד מסירה".

על החלטות אלו מוגשת בקשת רשות הערעור הנוכחית.

4.
בבקשת רשות ערעור המשתרעת על פני 15 עמודים (ועוד עשרות רבות של נספחים) בניגוד מוחלט לדרישת התמציתיות לפי תקנה 403 (א) לתקסד"א, טוען המבקש כי לא היה מקום למנות מומחה נעדר השכלה רלבנטית מינימלית לעניינינו.





מפרט בפירוט יתר איזה בירורים ערך אשר הובילו אותו למסקנה, כי המומחה אינו מתאים לעניינינו
(למשל: התקשר למכללה שבה למד המומחה ובירר כמה שעות כולל הקורס שעבר המומחה ועוד).
המבקש טוען כי בקשתו לעיון חוזר נדחתה ללא נימוק בניגוד להוראות הדין.
המבקש טוען כי הותרת המינוי הנוכחי על כנו יפגע בזכויותיו הדיוניות והמהותיות, כמו גם בזכויות של יתר בעלי הדירות בבניין.
נטען, כי רק חוות דעת של מהנדס קונסטרוקציה מתאימה לעניינינו ועוד ועוד.
נטען כי אי מתן רשות לערער יוביל לניהול הליך מיותר או שגוי וכי החלטות בית משפט קמא חרגו ממתחם הסבירות.

5.
המבקש הגיש גם "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע".

6.
דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובה מהנימוקים כדלקמן:
א)
כפי שכותב נכונה המבקש בבקשתו, רק כאשר דחיית דיון בהשגה על החלטת ביניים לשלב ערעור על פסק הדין עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים, עלולה לגרום לנזק של ממש או להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי, ניתנת רשות לערער על החלטת ביניים (סעיף 52 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984).


עניינינו אינו נופל לגדר חריגים אלו.

ב)
ההחלטה אם למנות מומחה מטעם בית משפט שלא בהסכמת בעלי הדין או מי מהם,

מסורה לשיקול דעתו של בית משפט לפי תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") וזאת בכל עת ולאחר שניתנת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בעניין.






ג)
נקבע לא אחת, כי החלטה על מינוי מומחה מטעם בית משפט היא בגדר ענין שבניהול המשפט ודרכי הדיון, וערכאת ערעור אינה נוטה ככלל להתערב בעניינים אלו: "...אפילו ערכאת הערעור סבורה שראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. במסגרת זו באות גם החלטות האם למנות מומחה מטעם בית המשפט". (ראה רע"א 4382/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה "דרום השרון" נ' ד"ר מיכל רוטשילד (גוטסמן)
- סעיף 16 (30/4/09)

ד)
במקרה דנן, מצא לנכון בית משפט קמא למנות שלא בהסכמת התובע, מכח סמכותו
שבדין, מומחה מטעמו שאינו מהנדס.
איש לא קבע, כי המומחה בתחום איטום ונזקי מים יבצע פעולות שרק מהנדס קונסטרוקטור מוסמך לבצע, ודומני, כי עבודות התחקיר והבילוש אחר קורות החיים של המומחה ,הפליגו למחוזות לא ראויים בנסיבות העניין.
מכל מקום, חוות דעת מומחה ,שנמצא ראוי בעיני התובע ,הוגשה מטעמו והיא מצויה בתיק קמא. התובע לא ויתר על חוות הדעת. ממילא לאחר שתוגש חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, זכותו של התובע, כמו גם זכותם של הנתבעים לבקש לחקור את המומחה לפי התקנות.
לא מצאתי כי מינוי המומחה מעורר "דאגה לגופם, רכושם ובטיחותם של אזרחי מדינת ישראל שעשויים להיפגע ולהינזק..." כתוצאה מהחלטת בית משפט קמא ובוודאי שבית משפט קמא לא נתן ולא נותן לגיטימציה למפרי חוק העונשין, וזאת שלא כנטען על ידי המבקש (סעיף 83 לבר"ע).

לא רק שהחלטות בית משפט קמא אינן חורגות ממתחם הסבירות כנטען ע"י המבקש אלא שהן
סבירות בהחלט בנסיבות העניין ואינן מצדיקות התערבות.
על המבקש לפעול בהתאם להוראות הערכאה הדיונית. לא לפנות ישירות למומחה. לשלם את שכר הטרחה שנדרש. לאפשר ביקור של המומחה ולהמתין לקבלת חוות דעת.
ככל שיהיו לו שאלות לאחר חוות הדעת, יפעל בדרך הקבועה בדין ועל פי הוראות בית משפט.

בבקשה
לעיון
חוזר
לא
היה כל נימוק שהצדיק "עיון חוזר". דו"ח של משרד המשפטים אינו





מצדיק "עיון חוזר". בית משפט לא מינה "מהנדס" שאין לו מומחיות לתת -התמחות ספציפית רלוונטית. הוא לא ביקש למנות מהנדס מבנה ולא קבע כי יבוצעו עבודות קונסטרוקציה מבלי שאיש מקצוע מורשה יהיה מעורב בכך.
טענותיו של המבקש במהותן הועלו עוד בבקשתו לפסול המומחה מיום 18/6/18 ולכן לא היתה כל סיבה והצדקה להידרש לבקשה ל"עיון חוזר".

7.
לסיכום:
א)
לאור האמור לעיל, אין ליתן רשות לערער.

ב)
משנדחתה הבר"ע מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע.

ג)
לפנים משורת הדין ומשלא התבקשה תגובה, לא אפסוק הוצאות.

ד)
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.










רעא בית משפט מחוזי 2071-07/18 אילן פנחס קירשנבאום נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בזל 43, אבי טל, הניה גודס (פורסם ב-ֽ 03/07/2018)