פסקי דין על עופר שמואל | פסקי דין על יעקב קליין | פסקי דין על בנימין פינטו ואח' | פסקי דין על יצחק סולומוביץ | פסקי דין על מזל לנקרי | פסקי דין על אירוסים יזמה ובניו |

1941/05 בשא     14/09/2005




בשא 1941/05 עופר שמואל ,יעקב קליין ,בנימין פינטו ואח' נ' יצחק סולומוביץ ,מזל לנקרי,אירוסים יזמה ובניו בע"מ




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בנצרת
בשא: 001941/05

בתיק עיקרי: א 001213/02
בפני
:
כב' השופטת מוניץ נחמה

תאריך:
14/09/2005
בעניין:
1. עופר שמואל

2. יעקב קליין

3. בנימין פינטו
4. שמעון ג'יבוטרו
ע"י ב"כ עו"ד
ירון טיקוצקי ואח'

ה מ ב ק ש י ם

נ ג ד
1. יצחק סולומוביץ

2. מזל לנקרי

3. אירוסים יזמה ובניו בע"מ

4. חנוך עדי זהב – עו"ד
5. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה - נצרת עילית
6. מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל
ע"י ב"כ עו"ד
משיבים 1 ו-2: עו"ד י. רובין ואח'

משיבה 3: עו"ד ר. גורלי ואח'

משיבה 5: עו"ד א. אלרום ואח'

משיבה 6: פרקליטות אזרחי
ה מ ש י ב י ם
ה ח ל ט ה

בפני
בקשה לדחיית התביעה כנגד המבקשים שהינם הנתבעים 5-8, (להלן: "המבקשים"), על הסף, מחמת התיישנות, והעדר עילה, מכוח תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984.

א. מבוא:

המבקשים היו במועדים הרלוונטים בעלי מניות במשיבה 3 (להלן: "החברה "). החברה בנתה בשנת 1993, מרכז חנויות ומשרדים ברח' כסולות 2 בנצרת עילית (להלן: "המרכז המסחרי").

המשיב 1 חתם ביום 6/12/93 על הסכם עם החברה לרכישת חנות במרכז המסחרי. החזקה בחנות נמסרה לו ביום 29/10/95.

המשיבה 2, הינה יורשתו של המנוח ניסים לנקרי
, אשר חתם ביום 7/09/93 וביום 29/03/94 על שלושה הסכמים לרכישת שלוש חנויות במרכז המסחרי. החזקה בחנויות נמסרה למשיבה 2 ביום 30/11/95.
ביום 7/11/02 וביום 28/11/02 הגישו המשיבים 1 ו- 2 (להלן: "המשיבים"), תביעות כנגד המשיבים 3- 6 (להלן: "המשיבים הפורמליים") בת"א 1213/02 ו- ת"א 1243/02 בהתאמה, בטענה כי לאחר שקיבלו את החזקה בחנויות התברר להם כי החברה הפרה הפרה יסודית את ההסכם, הפרה זו המזכה אותם בפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם. בהחלטה של כב' השופט הווארי מיום 30/10/03, אוחדו שני התיקים יחדיו.

המשיבים הפורמליים טענו כנגד תביעת המשיב 1, כי יש לדחות את עילות התביעה החוזיות והנזיקיות הנובעות מהפרת ההסכם, בשל טענת התיישנות, מן הטעם שחלפו למעלה משבע שנים מיום בו נולדה עילת התביעה (יום קבלת החזקה על החנות), ועד ליום הגשת התביעה. בהחלטתי מיום 18/06/03, נתקבלה טענת המשיבים הפורמליים, ועל כן הורתי על דחייתן של עילות התביעה החוזיות והנזיקיות, הנובעות מהפרת ההסכם בין החברה למשיב 1.

בית המשפט העליון החליט, בהסכמת הצדדים לקבל את הערעור והדיון בתובענה הוחזר לבית משפט זה , ביחס לכל העילות שבכתב התובענה.

ביום 5/07/04 הגישו המשיבים בקשה לתיקון כתבי התביעה בשל בקשתם לצרף את המבקשים כנתבעים 5-8, ועל מנת שיהיה ניתן להכריע בתביעתם בעילה של הרמת מסך ההתאגדות של החברה (בש"א 2352/04).

בהחלטתי מיום 11/10/04, דחיתי בקשתם זו לתיקון כתבי התביעה וזאת לאור החלטתי מיום 18/06/03 המורה על דחייתן של העילות הנזיקיות והחוזיות מחמת התיישנות.

בערעור שהגישו המשיבים לבית המשפט העליון קבע כב' השופט גרוניס כי, בהסתמך על החלטת בית המשפט העליון מיום 20/09/04, יכולים המשיבים לפנות אל בית המשפט על מנת שישנה את החלטתו ב- בש"א 2352/04 (רע"א 10751/04).

ואכן, ביום 27/01/05, הגישו המשיבים בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה ולצירוף המבקשים כנתבעים נוספים 8-5, בתיק העיקרי (בש"א 1164/05). בהחלטתי מיום 8/03/05, הוריתי על צירופם של המבקשים כנתבעים 5-8 בתיק העיקרי.

בעקבות החלטה זו הגישו המשיבים כתבי תביעה מתוקנים בהם טענו כי יש לחייב את המבקשים בנזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מהפרת החוזה, לאחר שבית המשפט יורה על הרמת מסך ההתאגדות של החברה.

ב. טענות הצדדים:
טענות המבקשים:

(1) המבקשים טוענים כי משתוקן כתב התביעה רואים את היום הקובע לצורך התיישנות במועד הגשת כתב התביעה המתוקן, ולכן יש לדחות על הסף את התביעה כנגדם, מחמת התיישנות העילות. בענין הנדון בפני
נו התיישנו עילות התביעה בחלוף 7 שנים ממועד קבלת החזקה בחנות. המשיב 1 קיבל חזקה בחנות ביום 29/10/95 מכאן שעלת התביעה בעניינו התיישנה ביום 29/10/02, ואילו המשיבה 2 קיבלה חזקה בחנות ביום 30/11/95, ועילת התביעה בנוגע אליה התיישנה כבר ביום 30/11/02.

(2) לגישת המבקשים לא היה מקום להורות על תיקון כתב התביעה. הלכה היא כי מקום שמתן רשות לתקן שולל מהנתבע טענת הגנה בה יכול היה להתגונן מפני התביעה החדשה, הרי זו פגיעה עליה לא ניתן לפצותו ובית המשפט לא ייתן רשות לתקן.
משהורה בית המשפט על תיקון כתב התביעה ועל צירוף המבקשים כבעלי דין, חלה הוראות תקנה 26 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כי, משהוסף או הוחלף בעל דין רואים, לעניין ההתיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש, כאילו התחילו בעת הגשת כתב התביעה המתוקן. תכליתה של התקנה למנוע מבעלי דין להשיג יתרון דיוני שאילולא ההחלטה על תיקון כתב התביעה על ידי הוספת בעלי הדין, לא היה בידיו.

(3) המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם אם נמנה את הפסקת מירוץ ההתיישנות כבר עם הגשת הבקשה לצירוף בעלי הדין, קרי ביום 7/05/04. הרי, שעדיין המדובר בפרק זמן של כשנה וחצי מיום שהסתיימה תקופת ההתיישנות בעילות התביעה הנטענות כלפי המבקשים.

(4) לחילופין טוענים המבקשים כי, יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה. הצורך בצירוף המבקשים נבע מהצהרת ב"כ החברה כי החברה אינה פעילה ואין לה נכסים. מכאן טענת המשיבים כי, החברה לא תוכל לקיים את פסק הדין שיינתן נגדה, ולפיכך יש מקום להורות הרמת מסך התאגדות החברה, וחיוב המבקשים באופן אישי.

(5) הרמת מסך הינה החריג לכלל הנוהג בדבר אישיות משפטית נפרדת, מכאן שלא תעשה אלא בנסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה מהכלל. בכתב תביעתם לא טוענים המשיבים כי המבקשים נהגו באופן המצדיק את הרמת המסך, כגון התנהגות בחוסר תום לב, ו/או מרמה, ו/או הטעיה, על מנת להפיק טובות הנאה לעצמם. אלא, לגישתם, די בכך שאין ביכולתם, לממש בבוא היום, את פסק הדין אשר יינתן כנגד החברה, בשל היותה של החברה ריקה מנכסים, בכדי להוות עילה להרמת מסך ההתאגדות, ולחייב את המבקשים באופן אישי. גישה זו מנוגדת לתכלית האמורה העומדת מאחורי הרציונאל המאפשר את הרמת מסך ההתאגדות מעל החברה. לפיכך כתב התביעה אינו מגלה כל עילה כנגד המבקשים.

לפיכך מבקשים הנתבעים כי התובענה תדחה בשל טענת ההתיישנות ו/או בשל היותה לוקה בחוסר עילה.
טענות המשיבים:

(1) המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה, מן הטעם כי לא צורף לה תצהיר תומך ומאמת עובדות, המועלות בבקשה.

(2) לגופו של עניין טוענים המשיבים כי, המבקשים אינם רשאים לתקוף את ההחלטה מיום 04/03/05, בדבר תיקון כתב התביעה, באמצעות בקשה לדחייה על הסף. מן הראוי היה שתוגש בקשת רשות ערעור.

(3) תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. ההגדרה המקובלת של המונח "עילה" לפי חוק ההתיישנות הינה - מכלול העובדות המולידות את הזכות לסעד שמבקשים התובעים. הצהרת ב"כ המשיבה 3, כי החברה חדלת פרעון מולידה את הזכות של המשיבים כלפי המבקשים. הונחה תשתית עובדתית ומשפטית להורות על הרמת מסך ההתאגדות ולחייב המבקשים יחד עם החברה בגין העוולות שנגרמו למשיבים. בעניינם של המבקשים, מועד עריכת החוזה והמועד בו קיבלו המשיבים את החזקה, אינם מועדים רלוונטיים לענין יצירת העילה ותחילת מירוץ ההתיישנות. לפיכך, אין בסיס לטענת המבקשים כי התביעה על שתי פניה, הקנייני והכספי, התיישנה. בניגוד לנטען על ידי המבקשים, החברה לא סיימה פעילותה השוטפת עם סיום הבניה, בשל כך שלא דאגה לרשום את הנכסים על שם המשיבים, ועל כלל רוכשי הנכסים במרכז האירוסים.

(4) כתבי התביעה המתוקנים, הינם מפורטים ומניחים תשתית עובדתית ומשפטית, לצירופם של המבקשים כנתבעים.

ג. דיון:

(1) מחיקה על הסף, המישור הנורמטיבי:
תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אשר דנה בדחיית התביעה על הסף, קובעת כי בהתקיים אחד התנאים, ניתן לדחות את התביעה:
"(א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דין;
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע.
(ב) לא ייעתר בית המשפט או הרשם לבקשת דחיה מחוסר סמכות, אם נראה לו שיש להעביר את הענין לבית המשפט או לבית-דין מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט."

דחית תובענה על הסף בשל חוסר עילה, או חוסר יריבות וכיוצא באלה טענות, הינה צעד דרסטי שיש לנקוט בו זהירות רבה. החלטה כזו מקפחת את זכותו של התובע להביא ענינו בפני
בית המשפט, בעודה באיבה ובטרם בוררה. (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית - 1995), 384).

באשר לטענת ההתיישנות: התקופה שבה מתיישנת עילת תביעה, שלא הוגשה עליה תובענה, בעניין שאינו מקרקעין, הינה שבע שנים (סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958). לעניין תחילת מרוץ ההתיישנות מורה אותנו סעיף 6 לחוק ההתיישנות כי : "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

בית המשפט העליון הגדיר בפסיקתו את הביטוי "עילת התובענה" באומרו:
" "עילת התביעה" היא מסכת העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב של החייב (הנתבע) (ראה ע"א 242/86 יעקובסון נ. גז, פ"ד כא (85 (8; זוסמן, סדרי הדין האזרחי 121 (מהדורה חמישית, 1988). "היום שבו נולדה עילת התביעה", הוא, איפוא, היום בו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את הנושה (התובע) בקיום החיוב כלפיו על ידי החייב (הנתבע) (ראה ע"א 631/74 כהן נ. גרודזינסקי, פ"ד כט (1) 689). מיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות לרוץ. אילו הגיש התובע אותו יום תביעה לבית משפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות, היה זוכה ב

פסק דין
(ראה ע"א 115/52 ולירו נ. ליפשיץ, פ"ד ז 575 ,567). בחיוב שהצדדים קבעו בו מועד קבוע לקיומו (ביום פלוני, בחודש אלמוני, בשנה פלמונית) מתגבשת עילת התביעה בהגיע אותו מועד ומיום זה מתחילה תקופת ההתיישנות להימנות". (ד"נ 32/84 עזבון ולטר נתן וויליאמס ז"ל נ' (bank (london . פ"ד מד(2), 265 ,עמ' 271-272).

כעולה מהבקשה לתיקון כתב התביעה, מיום 27/01/05 (בש"א 1164/05), והן כעולה מכתב התביעה המתוקן, ציינו המשיבים כי המועד שבו נולדה עילת התביעה כנגד המבקשים, הוא היום בו הצהיר ב"כ המשיבה 3, כי החברה חדלת פרעון. על כן עילת התביעה נולדה אך ורק ביום בו נודע למשיבים כי החברה חדלת פרעון.
יש לקבל טענת ב"כ המשיבים כי, אכן המועד הנכון למנין תחילת מרוץ ההתיישנות, הינו היום שבו הצהיר ב"כ החברה שהינה חדלת פרעון.

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

אין צורך להידרש לשאלת הנטל להוכיח את הסיבות שאינן תלויות בתובע, כיוון שטענה זו לא הועלתה על ידי מי מהצדדים. הצהרת ב"כ החברה נעשתה במהלך הדיון ובמעמד כל הצדדים בדיון.

מכאן שאין לסלק את התביעה כנגד המבקשים על הסף, מחמת התיישנות, שכן מנין תקופת ההתיישנות החלה ביום שבו הצהיר ב"כ החברה על חדלות פרעון, - היינו ביום 20/05/04.

(2) באשר לטענה של העדר עילה, כלל יסוד הוא כי תביעה לא תסולק על הסף מטעמים שבטענות עובדתיות, בטרם ניתן סיפק לתובע למצות את יומו בבית המשפט ולהוכיח את הטעון הוכחה לביסוס עילת תביעתו.
(ראה דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בת"א 1504/96 שאול כהן נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פדאור (לא פורסם) 99 (6) 725).

הרמת המסך הינו סעד חשוב המאפשר למנוע ניצול לרעה של אישיותה העצמאית של החברה. דוקטרינה זו הוכרה ויושמה עוד לפני חקיקתו של חוק החברות התשנ"ט-1999.
על פי חוק החברות התשנ"ט-1999, בית המשפט אשר דן בהליך של הרמת מסך רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים את מסך ההתאגדות של החברה. במקרה כזה ניתן לייחס את חובותיה של החברה, בין היתר, לבעל מניות בה ואף למנהליה. זאת, בהתקיים שני תנאים:
האחד, כאשר השימוש באישיותה העצמאית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין, או להונות, או לקפח אדם; השני, מעניק לבית המשפט שיקול דעת בנסיבות בהם צודק ונכון לעשות כן.

יישומם של הכללים האמורים, בעניינם של המבקשים, הביאוני למסקנה כי אין מקום להורות על מחיקת המבקשים כצד לתובענה. כל הנטען כלפי המבקשים בעניין הרמת מסך ההתאגדות, כמפורט בנוסחו המתוקן של כתב התביעה, טעון הוכחה, בראיות שיובאו בפני
בית המשפט.
המשיבים יתגוננו כנגד התביעה המתוקנת, בכל אותן טענות שהועלו במסגרת התגובה לבקשה, הדברים יובררו בפני
בית המשפט במסגרת שמיעת הראיות.

(3) באשר לטענה כי אין זה מוצדק להרים מסך התאגדות, רק בשל העובדה כי החברה כיום, חדלת פרעון, לעניין זה אמר כב' השופט יעקב צבן, בת"א (ירושלים) 3114/01 דלתות חמדיה בע"מ נ' עץ בן אבו , תק-מח 2002(3), 3679 ,עמ' 3690, כי:
"סעיף 6(ד) לחוק קובע כי "הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה". מאחר ומדובר בחברה חדלת פרעון, מקבלת מסקנתי משנה תוקף".

דברים אלה בשינויים המחויבים, יפים לענייננו ויש בהם כדי לסתור טענות המבקשים.

(4) באשר לטענת המבקשים כי, כתב התביעה אינו מפרט תשתית עובדתית ומשפטית לצירופם, אשיב כי עילת התביעה , אינה חייבת להיות מגובה במסמכים. די בפירוט מערכת עובדות המזכה בסעד משפטי, והמקור החוקי המקנה זכות תביעה. בענייננו, ציינו המשיבים בכתב התביעה המתוקן את המקור החוקי עליו נסמכת עילת התביעה, ואשר מקנה להם זכות לדרוש את קיום החיוב ואף פירטו את העובדות המקימות את התביעה.

אין מקום להכריע בשאלות שבעובדה בטרם נפרשה היריעה העובדתית כולה בפני
בית המשפט. לפיכך, טענותיהם העובדתיות של המשיבים, בדבר תביעתם להרמת מסך החברה כמפורט בכתב התביעה שבפני
, יידונו ויישקלו במידת הצורך, במהלך הבאת הראיות.

בנסיבות המתוארות המסקנה היא, שאין לסלק את התובענה על הסף. הפלוגתא, האם ראוי להרים מסך במקרה דנן, ועל מי מהנתבעים האחריות לנזקם של התובעים, תבחן ותוכרע במהלך שמיעת הראיות.
(5) אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

(א) אני דוחה את הבקשה.

(ב) המבקשים ישלמו למשיבים, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין בסך כולל של
3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

(ג) כתב הגנה מטעם המשיבים יוגש תוך 30 יום ממועד החלטה זו.
ניתנה היום י' באלול, תשס"ה (14 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

__________________
מוניץ נחמה
, שופטת








בשא בית משפט מחוזי 1941/05 עופר שמואל ,יעקב קליין ,בנימין פינטו ואח' נ' יצחק סולומוביץ ,מזל לנקרי,אירוסים יזמה ובניו בע"מ (פורסם ב-ֽ 14/09/2005)