פסקי דין על גבריאלה מוזס |

367/01 עתמ     05/05/2002




עתמ 367/01 גבריאלה מוזס נ' מדינת ישראל




1
בתי המשפט
עתמ000367/01
בית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים
05/05/02

כבוד השופט עזרא קמא
, סגן נשיא
בפני
:
גבריאלה מוזס

בעניין:
העותרת
איתמר הכהן

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
מדינת ישראל
המשיבה
מחוז ירושלים
ע"י פרקליטות

פסק דין
1. העותרת עתרה לצו לפי סעיף 17 לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, שיחייב את רשויות משרד החינוך למסור לה מידע על שיפוי בגין פיצויים בעקבות פרישתה ממשרת הוראה בבית ספר על יסודי של רשות אורט בישראל, ופרטים נוספים על חישוב הפיצויים.

2. הוריתי על הגשת תגובה מקדמית לקראת דיון מוקדם בעתירה. המשיבה הסכימה למסור לעותרת פרטים על מועדי דרישה לשיפוי ותשלום למורים אחרים, גם אם היא סברה כי אין משמעות למסירת פרטים אלה לענינה של העותרת. המשיבה טענה לשיהוי רב בהגשת העתירה, ועוד טענה כי בכל מקרה אין למסור מידע הנוגע למורה אחר "בעל שם דומה" לשמה של העותרת. המשיבה אף טענה כי במסירת מידע לבא-כוח העותרת נוצר "בלבול וטעות" בטופס החישוב שנמסר לו כאמור, שהתייחס למורה אחר בעל שם דומה.

3. למעשה, נמסר לבא-כוח העותרת טופס חישוב, הנושא את השם "מוזס גבריאל" (ולא גבריאלה), בעוד שהחישוב מתייחס למורה אחר ששמו הפרטי הוא גבריאל בעוד ששם משפחתו שונה משם משפחתה של העותרת. בהעתק טופס החישוב שהוכן "ידנית" על-ידי רכזת בכירה לתנאי שירות של עובדי הוראה במשרד החינוך נכללו פרטי החישוב של "המורה האחר" ולא של העותרת. בענין העותרת נמסר כי לא היתה דרישת שיפוי בעקבות פרישתה ולא נעשה לגביה חישוב כאמור.
4. בעקבות התגובה והדיון המוקדם ועל פי המלצת בית-המשפט, הסכימה המשיבה למסור לבא-כוח העותרת נתונים על מועדי הדרישה לשיפוי ממשרד החינוך לגבי מורים שפרשו, מבלי למסור את שמותיהם. לפיכך, הצהיר בא-כוח העותרת ביום 3/1/2002, כדלקמן:

"לאחר שאקבל את הפרטים האמורים, אודיע לבית-המשפט בתוך 10 ימים מקבלת הפרטים אם מרשתי תעמוד על עתירתה אם לאו, ובהתאם לכך יקבע בית-המשפט את המשך הדיון".

בא-כוח העותרת הודיע בעקבות הנתונים שקיבל ביום 27/1/2002, כי ברצונו לחקור את המצהירה מטעם המשיבה על תצהירה.

5. ביום 1/5/2002 נחקרה המצהירה, פאולינה טבע, על תצהירה. בעקבות החקירה כאמור היה כבר בידי העותרת המידע הדרוש לה והתייתר הצורך בבירור נוסף של העתירה. לפיכך, ביקש בא-כוחה לסיים את ההליך, תוך חיוב המשיבה בהוצאות העותרת. זאת, מן הטעם שהמידע המלא נמסר לעותרת אך בעקבות הגשת העתירה ובירורה כאמור. ועוד זאת, המידע שנמסר לה לפני הגשת העתירה היה מידע שבסיסו "בטעות ובבלבול".

המשיבה מתנגדת לפסיקת הוצאות נגדה, והיא מבקשת לחייב את העותרת בהוצאות, מן הטעם שלא היה צורך בעתירה, היתה מיותרת מתחילתה וגם הוגשה באיחור רב, כאחד עשר חודשים אחרי שניתנה החלטת הרשות. המשיבה גם טוענת, כי בית-המשפט לא הורה לה להגיש תשובה לעתירה, וממילא בית-המשפט אינו יכול לסיים את ההליך לפני הגשת תשובה לעתירה.

6. לפי תקנות 7 ו-8 לתקנות בתי המשפט לענינים מינהלים (סדרי דין), התשס"א-2000, רשאי בית-המשפט לענינים מינהליים, בין היתר, לקבוע כי יתקיים דיון מוקדם בעתירה במעמד הצדדים תוך הגשת תגובת המשיב לעתירה. בדיון המוקדם ניתן לדון ולהכריע בעתירה כאילו הוגש בה "כתב תשובה", אך זאת בהסכמת המשיב. אולם, בית-המשפט רשאי ליתן כל הוראה שיש בה כדי לייעל את הדיון, ובכלל זה להורות על ניהול הדיון בעתירה בדרך של סיכום טענות בכתב. לצורך יעול הדיון וכאשר אין מחלוקת עובדתית ניתן לסכם את הטענות אף בדיון המוקדם, בלי להיזקק לסיכומים בכתב. אמת נכון שדרושה הסכמת המשיב להכרעה בעתירה בדיון המוקדם לפני הגשת תשובתו. אולם, בעניננו ניתנה תגובה מפורטת שאליה צורף תצהיר מפורט. משנותר לברר ענין עובדתי שיסודו בטעות של רשויות המשיבה, הוריתי על חקירת המצהירה בנקודה זו, ולא היה כל צורך בבירור נוסף. בנסיבות אלה, למעשה, ביקש בא-כוח העותרת לסלק את העתירה, שכל דיון נוסף בה התייתר. בענין זה, אין ספק שיש להיעתר לבקשת העותרת. השאלה היחידה שנותרה היא אם העותרת או המשיבה זכאיות, כל אחת מטעמיה, לפסיקת הוצאות.

7. המשיבה בשל "טעות ובלבול" בפרטים שמסרה לבא-כוח העותרת, הביאה לצורך בהגשת העתירה, ולא ניתן לאמר כי העתירה היתה מיותרת או קנטרנית. בירור העתירה אף בשלב המקדמי הביא להבנת הענין ולהבהרת הטעות. משבאה המצהירה מטעם המשיבה ופרשה בפני
בית-המשפט אגב חקירתה על תצהירה את מקור הטעות והבלבול, באופן ברור וחד משמעי, רק אז התייתר המשך הדיון בעתירה.

בנסיבות אלה, לא היה כל צורך בתשובה או בתגובה נוספת של המשיבה. בית-המשפט מוסמך בנסיבות אלה לסיים את ההליך, מה גם שבאה בקשה מפורשת לכך מפי העותרת.

8. בדיקת ההתכתבות בין בא-כוח העותרת לבין רשויות המשיבה, אינה מעלה שיהוי בהגשת העתירה. הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד החינוך השיבה לבא-כוח העותרת ביום 16/9/2002, כי לא נתקבלה במשרד החינוך דרישת שיפוי לגבי העותרת, וכי המידע בענין החישוב שנמסר לו, התבסס על מידע שגוי שהתייחס למורה אחר "בעל שם דומה" כפי שהובהר לבא-כוח העותרת במכתבים קודמים. משחזר בא-כוח העותרת ודרש למסור לו מידע בענין "המורה האחר" - בעל השם הדומה, ניתנה לו תשובה ביום 24/10/2001, כי יש לראות במכתב הממונה על יישום חוק חופש המידע, מיום 16/9/2001 כתשובה סופית. בנסיבות אלה, אין לראות שיהוי בהגשת העתירה ביום 15/11/2001.

9. האם זכאי מי מבעלי הדין בהוצאות בנסיבות הענין. המשיבה אינה זכאית להוצאות בשל הבלבול שהיא יצרה בעצמה. בלבול זה חייב את העותרת לשוב ולבקש מידע על "המורה האחר" - בעל השם הפרטי הדומה, כדי להסיר כל חשש שמא החישוב נוגע לה. זאת, גם בהתחשב בעובדה שכבר נמסר לידי בא-כוחה טופס חישוב הנושא את השם "מוזס גבריאל". גם זאת ב"טעות ותוך בלבול". ניתן היה לקיים בירור יסודי זה אף בלא להיזקק לעתירה, הגם שהדיון המשפטי הביא להבנת הענין ולהסרת ספקות.

לפיכך, נראה לי כי בנסיבות הענין, יהא זה נכון וצודק לקבוע, כי בהליך זה כל צד יישא בהוצאותיו.

10. לאור האמור, אני מוחק את העתירה וכל צד יישא בהוצאותיו בהליך זה.
ניתן היום כ"ג באייר תשס"ב (5 במאי 2002), בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים מ

פסק דין
זה לב"כ הצדדים

עזרא קמא
, סגן נשיא

הוקלד ע"י: לימור








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 367/01 גבריאלה מוזס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/05/2002)