פסקי דין על דניאלה יונה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

3062/04 בל     29/08/2005




בל 3062/04 דניאלה יונה נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 003062/04
בית הדין האזורי לעבודה
באר שבע
29/08/05

כבוד השופטת יהודית גלטנר-הופמן

סגנית שופט ראשי
נציג עובדים - שאול סימון
נציג מעבידים- דב אבדור
בפני
:
דניאלה יונה

בעניין:
התובעת
זורניצר יונית

ע"י ב"כ עוה"ד:
נגד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
כהן מיכל

ע"י ב"כ עוה"ד:
פסק דין
1. מדובר בתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה שנשללה מאת התובעת ביום 17/6/04 רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה ביום 16/7/97 בשל ניהול משק בית משותף עם בן זוגה, לרבות שימוש ברכב והסתרת מידע מאת הנתבע.

2. התובעת נפרדה מבעלה בשנת 1997 בשל היותו מכור לסמים. במסגרת תביעה לגירושין, הגישה תביעה לתשלום מזונות 'נפסק' לזכותה מזונות בסך 300 ש"ח לחודש על פי

פסק דין
של בית הדין הרבני מיו ם30/10/97. בני הזוג אינם גרושים.

3. התובעת ציינה בכתב תביעתה מיום 12/9/04, כי בעלה אינו חי עמה מזה 7 שנים, שכן מכור לסמים ולאחר מכן להימורים וגידלה את ילדיה בכוחות עצמה. כן נטען, כי לא עשתה שימוש קבוע ברכב שבבעלות בעלה, לא דיווחה לנתבע על השכרת דירה שכן לא ידעה שעליה לעשות כן, אך הודיע לנתבע על שינוי בכתובתה ובסופו של דבר טענה, כי החוקר סילף את דבריה ורשם הדברים מפיו כאות נפשו וכי לא קראה את תוכן החקירה טרם חתימתה.

4. הנתבע דחה התביעה לאור חקירה שנערכה בעקבות הגשת תביעה לקבלת דמי אבטלה על ידי בעלה של התובעת ולאור העובדה, כי בחקירתה הודתה התובעת והצהירה על מגורים משותפים על בעלה משנת 1997, לרבות שימוש קבעו ברכבו.

5. בחקירתה על ידי חוקר המוסד מיום 15/6/04, העידה התובעת כדלקמן:

א. כי עובדת במשרה חלקית בסופר פארם במרכז ביג בב"ש, 4 שעות מדי יום.

ב. כי מתגוררת עם שלושת ילדיה.

ג. באשר לשימוש ברכב העידה - "אני נוהגת על הרבה רכבים, גם של בעלי, מה אסור לי לנהוג בגלל שאני מקבלת גמלה, זה לא האוטו שלי, זה האוטו של בעלי
ש. כמה פעמים את משתמשת ברכב הזה?
ת. פעמיים, אני יש לי מלא חברות עם רכבים
ש. איך את עושה קניות?
ת. קונה בביג לפעמים, בעלי משאיר לי את האוטו שיש קניות
ש. היכן הרכב סוזוקי של בעלך עכשיו?
ת. הרכב אצלו, הוא נסע איתו".

בנקודה זו, הזהיר החוקר את התובעת, כי חקירתה נערכת תחת אזהרה בחשד של מרמה והונאה של הנתבע וחזר ושאל שאלות בדבר הרכב ובנקודה זו העידה התובעת כדלקמן:

"ש. איפה הוא (הרכב- י.ה) חונה? הרכב עכשיו איפה הוא חונה?
ת. למטה בחנייה
ש. למה אמרת שהוא לא פה ואצל בעלך?
ת. אין לי מה להגיד
....
ש. האם האוטו שלו מסוג סוזוקי נמצא בשימושך הקבוע?
ת. רוב הזמן זה אצלו, אבל כשאני צריכה לבנק, לסידורים לשוק, לעבודה לפעמים.
ש. לאיזה שימושים את צריכה את הרכב ונוהגת עליו?
ת. לבנק, לסידורים, קניות, שוק, קניות עבודה
ש. כמה פעמים בשבוע את נוהגת?
ת. פעמים שלוש לעבודה, לקניות על הדרך
ש. איך את מתדלקת את הרכב?
ת. שמחוני בעלי מתדלק את הרכב . כך גם באשר לטיפולים.
ש. איזה רכב היה לכם לפני הסוזוקי?
ת. מיצובישי. וגם את הרכב הזה זה היה אותו הדבר, בטח תמיד שרציתי כמו הסוזוקי השתמשתי בו
ש. כמה זמן היה המיצובישי בשימושכם?
ת. גם כן שנה בערך".

התובעת אישרה, כי בידה מפתח ושלט של הרכב.

ד. במהלך החקירה, נמצאו בגדים של בעלה בבית, חולצות, מכנסיים תחתונים וגרביים .

ה. התובעת אישרה, כי הבעל ישן בשבתות ובאמצע השבוע בערך שלוש פעמים. התובעת לא ידעה היכן הוא ישן בזמן הנותר.

ו. כנשאלה, כמה זמן את כבר במערכת יחסים כזאת שהוא ישן פה וחי ואתם יחד כמו בעל ואשה? תשובה- "ככה זה שבע שנים".
"ש. לפני הכתובת הזאת איפה גרתם?
ת. בדירה שלנו בנאות חצרים, ככה זה כבר 7 שנים, אנו רוצים לשקם את המשפחה.
ש. שמחוני ישן איתך בחדר השינה?
ת. כן, תמיד הוא חי פה, אמרתי לך כבר 7 שנים אנחנו ככה".

ז. מהמשך החקירה עולה, כי הבעל נותן לתובעת מזומנים ועוזר עם הכלכלה, משלם את חשבון הטלפון הרשום על שמו וכן את חשבון החשמל, ואילו התובעת משלמת את חשבון הכבלים והמשכנתא.

ח. בני הזוג יוצאים יחדיו לארועים משפחתיים.

ט. התובעת מכבסת את בגדי הבעל.

י. הבעל נוהג לשבת עם המשפחה ולאכול יחדיו.

יא. הדירה של בני הזוג בנאות חצרים, ברחוב מבצע אסף, מושכרת תמורת 370 $ מזה 4 שנים ומאז שבני הזוג נמצאים בכתובת הנוכחית (רחוב סקולסקי 22/20 ב"ש).

יב. כנשאלה התובעת האם מבקשת להוסיף דבר מה, השיבה- "מאז שנפרדנו משנת 1997, אנו חיים במתכונת הזו כדי להשלים בשביל הילדים, כך היה תמיד ואני מאוד רוצה לסגור את התיק של הגירושים".

6. בניגוד להודעתה לחוקר הצהירה התובעת בתצהירה, כי בשנת 1997 פתחה בהליכי גירושין מבעלה ובעקבות כך, פנתה לקבלת הבטחת הכנסה. רק בחודש 3/04, במקביל להפסקת תשלום הגמלה, ביקש הבעל לשקם את חיי הנישואים למען הילדים ורק החל ממועד זה, החל הבעל להגיע לעתים תכופות יותר הביתה בשבתות וכשלוש פעמים באמצע השבוע והחל לשלם את חשבונות החשמל. באותה תקופה הצהירה התובעת, כי השתמשה ברכבו של הבעל שימוש שאינו קבוע וכן השתמשה ברכבים אחרים.

7. אחותה של התובעת אוחיון ז'קלין הצהירה לתיק, כי במשך כל שנות נישואיה של התובעת הכירה את בעלה כמכור לסמים, רוב הזמן לא היה בבית והיה נעלם והמשפחה דאגה לתובעת. האחות ידעה להצהיר, כי התובעת השתמשה ברכבו של הבעל לעתים רחוקות.

8. הבעל יונה שמחוני, הצהיר, כי עובד במועד הגשת התצהיר (1/05) בעיריית ב"ש כנהג משאית. הבעל מציין, כי נפרד לפני 8 שנים בשל העובדה שהיה מכור לסמים ולא עבד ומצב זה נמשך עד 3/04 במועד זה התחילו בני הזוג לנסות ולשקם את היחסים ביניהם ובעקבות כך, שב הביתה בהדרגתיות. במשך 8 שנים לא היה בבית יום יום והחזיק כמה חפצי לבוש בביתו ומדי פעם היה בא לבקר את הילדים, היה ישן במקומות שונים, בבתי מלון, במועדוני קלפים ואצל אמו. רק מאז 3/04 נמצא יותר בביתו. באשר להוצאות הבית הצהיר, כי לעתים שילם את חשבון הטלפון והחשמל ולעתים התובעת עשתה כן. באשר לרכב, הרוויח אותו במשחק קלפים והפסיד אותו באופן זהה ולעתים נתן את הרכב לשימוש התובעת, פעם בשבוע או פעם בשבועיים לצורך קניות וסידורים.

9. בתקופה הרלוונטית, התובעת היתה מטופלת בעיריית ב"ש באגף הרווחה. התיק הסוציאלי של התובעת הוגש לתיק על פי בקשתה.

10. העובדת הסוציאלית, אווה קבסטל העידה, כי טיפלה במשפחה בשנים 96 עד 99 וידעה על מצבו של הבעל. העדה אישרה תרשומת בתיק הסוציאלי מיום 13/7/98 בו צויין, כי בני הזוג גרים בנפרד עקב התמכרות קשה של ראש המשפחה (עמ' 2 לפרוטוקול). כן אישרה תרשומת מיום 25/5/99 בו צויין, כי מדובר במשפחה "חד הורית" אך לא ידעה להסביר את משמעות המושג. בחקירתה הנגדית אישרה, כי לא יכולה להעיד האם הבעל התגורר בבית אם לאו, אך הוסיפה כי היה מבקר הרבה אצל אמו.

העדה ביקרה 3,4 פעמים בביתם במשך 3 שנים ואישרה, כי התובעת איפשרה לבעל לבוא לביקור הילדים לפי ראות עיניו. (עמ' 3 לפרוטוקול).

11. התובעת בעדותה בפני
נו הכחישה את שאמרה בהודעתה לחוקר, כי התגוררה עם בעלה במשך 7 שנים והעידה, כי "מסרתי שלא גרנו כל הזמן שקיבלתי הבטחה, הוא לא היה חי איתי ומחודש 3/04 הם הפסיקו את הקצבה וניסינו לשקם את היחסים שלנו" (עמ' 4 לפרוטוקול).

כן הכחישה את העדות הנוספת בפני
החוקר והוסיפה, כי לא קראה את הדוח ואת החקירה, שאם כן היתה מתקנת את תוכנה (עמ' 4 לפרוטוקול).

התובעת הדגישה, כי כל שאמרה בהודעתה לחוקר רלוונטי לתקופה מ- 3/04, עת ביקשו לשקם את היחסים ביניהם. יחד עם זאת אישרה, כי במשך כל השנים עזר לה הבעל בהוצאות אחזקת הבית, כגון טלפון וחשמל (עמ' 5 לפרוטוקול).

התובעת אישרה, כי לא דיווחה למוסד לביטוח, כי השכירה את דירתה בנאות חצרים.

באשר לשימוש ברכב, טענה כי אין ליחס לכך חשיבות, שכן מדובר ברכב שאינו בבעלותה. והעידה, כי נעזרה ברכב בעת שהשתמשה בו, אולם רק בחודשיים האחרונים, כפי שאמרה לחוקר ולא משנת 1997.

12. הבעל העיד, כי במשך 7 שנים כמעט ולא חיו יחדיו, אך שילם את חשבונות החשמל והטלפון. גם הבעל העיד, כי התובעת השתמשה ברכבו לעתים רחוקות ורק בחודשיים שלושה האחרונים ולצורך סידורים וקניות, פעם או פעמיים בשבוע (עמ' 8 לפרוטוקול).

בניגוד לעדות התובעת, הבעל העיד, כי החל מ- 8/04 מתגוררים יחד (עמ' 10 לפרוטוקול). אך אין ספק, כי לא דיווחו על כך למוסד לביטוח לאומי.

13. חוקר המוסד אישר את תוכן ההודעה וציין, כי סימן בהודעה שהתובעת קראה את העדות (עמ' 12 לפרוטוקול).

החוקר התבקש להגיב על גרסתה של התובעת שטענה, כי אמרה לו שרק בתקופה האחרונה כ- 3 חודשים בני הזוג גרים יחדיו על מנת לשקם את חייהם וכי קודם לכן לא חי איתה. החוקר סרב לאשר גרסה זו והפנה לחקירה וציין, כי כתב את התשובות מפיה של התובעת בה העידה מפורשות, כי בן הזוג חי איתה כבר 7 שנים.

14. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטנו-

א. התובעת בסיכום טענותיה מפנה לתרשומות משנת 1998 ושנת 2000 מתיקה הסוציאלי, מהם מבקשת להסיק, כי בני הזוג לא ניהלו משק בית משותף, שכן התובעת הצהירה, כי הינה חיה בנפרד מבעלה, אולם אין די בכך לאור הראיות שבתיק ולאור עדותה בפני
חוקר המוסד כדי לתמוך במסקנה הנ"ל.

ב. התובעת מפנה לרישומים מתוך התיק הסוציאלי מהם עולה, כי גם במהלך תקופת ה"פירוד", ניסו בני הזוג לשקם את נישואיהם ועל גרסה זו חזרה בפני
חוקר המוסד וציינה מפורשות, כי - "הליך זה נמשך 7 שנים". עדותה בנקודה זו הינה חד משמעית. התובעת העידה, כי סידור זה, היינו כי הבעל התגורר בביתה כשלוש פעמים בשבוע וכן בשבתות וכי ישנו יחדיו באותו חדר נמשך במשך 7 שנים והוסיפה מפורשות, כי סידור זה היה על מנת לשקם את המשפחה.

ג. גם בתיק הסוציאלי נרשם מפי התובעת, כי מבקשת לשקם המשפחה. עובדות אלה, לרבות העובדה, כי בנוסף למזונותיה תמך הבעל בהוצאות שוטפות של הדירה שתוארו לעיל מכספו שהרוויח כנהג בעירית ב"ש וכי התובעת כיבסה ובישלה גם עבורו והתגוררו יחדיו כבעל ואשה - מובילות למסקנה, כי די בכך כדי לקבוע, כי בני הזוג, במסגרת נסיונותיהם לשקם את חיי הנישואים שלהם במהלך 7 שנים, ניהלו למעשה משק בית משותף על פי הקריטריונים שפורטו בפסיקת בית הדין ולפיכך, התובעת לא היתה זכאית לקבל הגמלה כ"נפרדת".

ד. זאת ועוד, הבעל במשך כל התקופה הצהיר, כי עבד בעירית ב"ש, למעט שנה אחת בה פוטר והוחזר לעבודה (סעיף 11 לתצהיר). היינו, היה בעל אמצעים כלכליים לתמוך בהוצאות המשפחה וכלכלתה.

ה. גרסת התובעת, כי רק החל מ- 3/04 התגוררו יחדיו לצורך שיקום הנישואים וגרסת הבעל, כי רק מ- 8/04 החלו לשקם את חיי הנישואים, הינה עדות מגמתית - מתואמת שאינה אמינה עלינו כלל וכלל וסותרת מפורשות את גרסת התובעת בפני
חוקר המוסד.

ו. כך גם באשר לשימוש ברכב. התובעת לא הסתירה את העובדה, כי לא היתה מודעת לכך, כי נאסר עליה השימוש ברכב בעת קבלת גמלת הבטחת הכנסה ומעדותה אין ספק, כי עשתה שימוש קבוע ברכבים שהיו בבעלות בעלה לסידוריה האישיים. עדותה ועדות בעלה, כי רק בחודשים האחרונים השתמשה ברכב שלא בקביעות, אינה מקובלת עלינו וממילא סותרת את גרסתה הראשונה.

על פי הפסיקה שימוש ברכב, אף אם אינו בבעלות המשתמש, שוללת גימלת הבטחת הכנסה שכן נפסק, כי יש לראות בשימוש הנ"ל כטובת הנאה ב"נכס" העולה כדי שיעור הגימלה [עב"ל 1205/00 עסילה מוחמד - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם)].

ז. הוכח, כי התובעת לא דיווחה למוסד לביטוח לאומי על כך, כי ניהלה למעשה משק בית משותף עם בן הזוג במשך כל השנים על מנת לשקם את נישואיהם ולא הצהירה על השכרת דירתם בנאות חצרים לאחר ששינתה כתובתה, אם כי אין ספק, כי הודיעה לנתבע על שינוי הכתובת, אולם אין די בכך.

ח. ובאשר למשקל הראייתי שיש ליתן לעדותה של התובעת בפני
החוקר.

בדיון מס' דב"ע לא/61-0 כוכבי נ. המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע ב' 88, 90 נקבע, כי -

"דברים שאמר התובע בפני
חוקר של המוסד לביטוח לאומי
, אפשר להביאם לידיעת ביה"ד במסגרת חקירה נגדית של התובע. דברים אלה הבאים מפי התובע, אגב חקירת חוקר של המוסד לביטוח לאומי
, כנראה בדרך של תשובות לשאלות המוצגות ע"י החוקר ודאי אינם עדיפים על דברי התובע בעדותו בשבועה בפני
ביה"ד".
עם זאת, רשאי ביה"ד לא להאמין לעדים המעידים בפני
ו, כאשר הוא מצביע על סתירות בין דבריהם בבית הדין לבין תשובותיהם לחוקר המוסד בדו"חות שהוגשו לבית הדין, ודברים שנאמרו בהודעה לחוקר יכולים לסייע בהתדיינות לעמוד על מהימנות העד, כך שסתירה בין עדות ובין הודעה יש ליישב ולהסביר (דב"ע מא/72-0 פרידמן נ. המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יב' 309, 314).
כמו כן, בדיון מס' מח/0-42 ורטנסקי מיכאל נ. המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יט' עמ' 471, 473, נפסק כי:-

"ביה"ד רשאי להעדיף דברי המערער (התובעת במקרה שלפנינו - י.ה.) לחוקר המוסד לביטוח לאומי
על פני דברים שאמר לפני ביה"ד, מה עוד שגירסותיו של המערער בביה"ד הן גירסאות מאוחרות ומשופצות".

כאמור יש ליתן משקל ראייתי לגירסתה הראשונה של התובעת בפני
החוקר ואשר לא נסתרה בראיה כלשהי.

15. לפיכך ומכל הנימוקים שפורטו לעיל, לא מצאנו כל עילה להתערב בהחלטת פקיד התביעות ששלל מאת התובעת את גמלת הבטחת הכנסה לתקופה בת 7 שנים, על פי גרסתה של התובעת בפני
החוקר ובהתאם להוראת סעיף 1, 9 ו-20 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א- 1980.

16. לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

17. המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ד באב, תשס"ה (29 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
___________________ ____________________ _____________________
י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג עובדים - סימון שאול נציג מעבידים - דב אבדור
ס. שופט ראשי

003062/04בל 734שירה+ויקי








בל בית דין אזורי לעבודה 3062/04 דניאלה יונה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 29/08/2005)