פסקי דין על גמיל חסן | פסקי דין על חברת החשמל לישראל בעמ

59292-02/18 תק     03/07/2018




תק 59292-02/18 גמיל חסן נ' חברת החשמל לישראל בעמ








בית משפט לתביעות קטנות בנצרת

ת"ק 59292-02-18 חסן נ' חברת החשמל לישראל בעמ


תיק חיצוני:


בפני

כבוד השופט העמית
יובל שדמי


תובע

גמיל חסן


נגד


נתבעת

חברת החשמל לישראל בעמ




פסק דין


התובע מספר בכתב התביעה, שבביתו מותקן מונה חשמל דיגיטלי של הנתבעת.
המונה מוגבל בתשלום מראש, כשהוא נטען מראש בעבור תשלום.

המונה נטען באמצעות מוקד 103 של הנתבעת, לאחר תשלום שנעשה טלפונית בכרטיס אשראי, ולחילופין ניתן לבצע את הטעינה בבנק הדואר בעבור תשלום במזומן.

התובע מספר שהוא טוען לעתים את המונה בבנק הדואר באמצעות תשלום במזומן, ומקבל שם קוד שימוש שמוזן למונה.

לעיתים משלם התובע באמצעות כרטיס אשראי במוקד 103 של הנתבעת, באמצעות כרטיס אשראי ויזה המסתיים בספרות 2047 של בנו מהרן, או בכרטיס אשראי של בן אחר ששמו טימור, כרטיס המסתיים בספרות 3878.
במקרה כזה מתקבל אישור תשלום מחברת האשראי למוקד, אשר מוסר לתובע קוד הזנה למונה.

התובע טוען שביום 21.1.18 פנה לבנק הדואר על מנת לרכוש "טעינת חשמל" בסך 400 ₪, ושם נאמר לו שהדבר אינו אפשרי משום שהנתבעת חסמה אפשרות זו.

אז פנה התובע למוקד 103, ושם נאמר לו שהוא חייב לנתבעת 300 ₪ בגין טעינת חשמל קודמת, ומשום כך נחסמה לו האפשרות לשוב ולטעון את המונה.

התובע נאלץ לשלם לנתבעת סך של 300 ₪ על מנת שתבוטל החסימה.

התובע מוסיף וטוען, שהנתבעת לא מסרה לו תשובות אמינות באשר למקור החוב ו"טרטרה" אותו ב"לך ושוב".

לבסוף נאמר לתובע ע"י הנתבעת, שמקור החוב בכך שחברת האשראי לא כיסתה לנתבעת סך של 300 ₪ ששולם בכרטיס המסתיים בספרות 7040, כרטיס אשר לטענת הנתבעת שייך לתובע או לאחד מילדיו ובאמצעותו שילם כביכול התובע לנתבעת בעבור טעינת החשמל.

התובע מבקש פיצוי של 6,350 ₪ כאשר מתוכם 5,000 ₪ הינם בגין עוגמת נפש.

הנתבעת טענה להגנתה, שהתובע או מי מטעמו, רכש פעמיים קוד ל"מונה תשלום מראש",
באמצעות אותו כרטיס אשראי, והרוכש התכחש לאחת העסקאות ומשום כך לא הועבר ע"י חברת האשראי סך של 300 ₪ לנתבעת.

הנתבעת משערת שהתובע התכחש לעסקה לאחר שהנתבעת חייבה אותו בסך של 4,400 ₪, בגין הפרשי צריכה כתוצאה משימוש לא חוקי בחשמל, בחצריו.

הנתבעת טוענת שקוד הרכישה על סך 300 ₪ נצרך בפועל בחצריו של התובע במונה הרלוונטי.

הנתבעת מוסיפה ואין על כך חולק, שהתובע הינו הצרכן הרשום והנהנה של המונה הרלוונטי שבחצריו.
היא מוסיפה שביום 22.8.17 נרכש חשמל בסך 300 ₪ לאותו מונה, בכרטיס אשראי המסתיים בספרות 7040 על שם מהרן (בנו של התובע).

ביום 1.10.17 נרכש שוב חשמל בסך 300 ₪ באמצעות אותו כרטיס.

הנתבעת מדגישה שהחשמל שנרכש, נצרך.

לאחר מכן נרכש חשמל לאותו מונה בתאריך 29.11.17, בכרטיס המסתיים בספרות 2047 על שם מהרן.
בחודש דצמבר 2017, חברת האשראי הרלוונטית הודיעה לנתבעת, שעסקת האשראי מיום 1.10.17 הוכחשה על ידי בעל הכרטיס ולכן לא הועבר הכסף לנתבעת.

הנתבעת מפנה לכך, שהעסקה בוטלה בסמוך לאחר שהתובע חויב ביום 3.10.17 בסך של כמעט 4,500 ₪ בגין הפרשי צריכה, שנוצרו לאחר שהתובע עשה שימוש בלתי חוקי בחשמל, שימוש שכלל חבלות במתקני החשמל של הנתבעת באופן ששלל אפשרות שהמונה יבטא את צריכת החשמל האמתית.

בדיון עצמו טענה נציגת הנתבעת, שבכרטיס המסתיים בספרות 7040 נרכש החשמל בעבור התובע בעסקה הרלוונטית.

התובע טען, שעל פי הנוהל של הנתבעת, היא נותנת לו קוד רק לאחר שחברת האשראי אישרה את העסקה, ולכן אין זה סביר שמאוחר יותר חברת האשראי לא העבירה את הכסף בשל הכחשת העסקה על ידי בעל הכרטיס.

הוא טען שלא הייתה עסקה בכרטיס האשראי הנ"ל ביום 22.8.17 וטען בתוקף שאין לו ולמקורביו כל זיקה לכרטיס הרלוונטי.

נציגת הנתבעת חזרה ואמרה, שבפועל ניתנו לתובע שני קודים במסגרת עסקאות בכרטיס הרלוונטי והוא השתמש בהם.

הנתבעת טענה שהנטל על התובע, להראות ששילם עבור הקודים במזומן (ולא באמצעות הכרטיס הרלוונטי), והזמינה אותו להציג לה קבלה על כך.
אין חולק שקבלה לא הוצגה.

בפרשה זו קיימים סימני שאלה, אך הכף נוטה לרעת התובע.

הוא מודה שצרך את מנות החשמל בתאריכים: 22.8.17 ו- 1.10.17 וטוען שהוא כמעט בטוח ששילם עבורן במזומן בבנק הדואר.
הוא לא הציג ראיה לכך ולא נתן הסבר לכך.

הסינכרון בין טעינת הקודים לרישומי הנתבעת על עסקאות האשראי, מחזק את משקל הרישומים החזק ממילא, בהשראה מסעיף 36 לפקודת הראיות הנגזר מניסיון החיים ביחס לרישומים בתאגיד כמו הנתבעת.
כך גם פרטי מ.ז של הבן שנרשמו באחת העסקאות הקשורות לכרטיס הרלוונטי, והימנעות הבן מהופעה לעדות.

המסמך מחברת האשראי לפיו לכאורה הכרטיס הרלוונטי לא שייך לבן התובע, סתמי מדי, ונדרשה עדות באזהרה של בן התובע על מנת לתת לו משקל ממשי.

בין כך ובין כך, כאשר אין מחלוקת שהתובע צרך את החשמל נשוא התביעה, עובר אליו הנטל להראות ששילם עליו, והוא לא עמד בנטל.
הוא אפילו לא בטוח בכך, רק כמעט..

אשר על כל אלה התביעה נדחית.
התובע ישלם לנתבעת בתוך 30 יום הוצאות בסך 500 ₪.

המזכירות תעביר העתק מ

פסק דין
זה לידי הצדדים, אשר רשאים לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בנצרת בתוך 15 יום ממועד המצאת פסק הדין לידיהם.









ניתן היום,
כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 59292-02/18 גמיל חסן נ' חברת החשמל לישראל בעמ (פורסם ב-ֽ 03/07/2018)