פסקי דין על אנט בן שלוש | פסקי דין על רפאל בן שלוש | פסקי דין על ליאור בן שלוש ואח' | פסקי דין על טל אור אקולוגיה בע"מ

37326-05/18 רעא     11/07/2018




רעא 37326-05/18 אנט בן שלוש, רפאל בן שלוש, ליאור בן שלוש ואח' נ' טל אור אקולוגיה בע"מ








בית המשפט המחוזי בבאר שבע




רע"א 37326-05-18 בן שלוש ואח'
נ' טל אור אקולוגיה בע"מ




בפני

כבוד השופט
יעקב פרסקי


המבקשים:

1.אנט בן שלוש

2.רפאל בן שלוש

3.ליאור בן שלוש

4.סמדר בן שלוש

5.איריס בן שלוש

6.קרן בן שלוש


נגד

המשיבה:
טל אור אקולוגיה בע"מ
ע"י עו"ד אבי וינברגר
ועו"ד יאיר איתן





החלטה


בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום באשקלון (כב' השופט עידו כפכפי) מיום 18.4.18 בת"א 3888-03-16 ולפיה הורה על דחיית בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כנגד המבקשים ביום 19.2.18 מחמת העדר התייצבות לדיון ולאור טענות ההגנה לגופן.

1.
אקדים את המאוחר, לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתשובת המשיבה ובמסמכים נוספים שהגישו המבקשים לתיק בקשת רשות ערעור זו, כמו גם לאחר שעיינתי בתיק קמא, מסקנתי הינה שדין בקשת רשות הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

2.
אקדים ואתמצת את מה שהיה בהליך קמא, שם נקבע כי המבקשים כבעלים של נכס שהושכר למשיבה, הטוענים לנזקים לנכס, לא יוכלו לממש ערבות בנקאית שהפקיד בידיהם השוכר היא המשיבה, וכפי שנקבע, ככול שלמבקשים טענות כנגד המשיבה, הדברים יתבררו אם יגישו תביעה אזרחית על נזקיהם.

3.
עניינה של התביעה קמא בצו מניעה וסעד הצהרתי. המשיבה שכרה נכס תעשייתי ברח' העמל 4 באזור התעשייה הדרומי באשקלון וזאת בהסכם משנת 18.1.2009 אשר נחתם מטעם בעלי הנכס ע"י המנוח יוסף בן שלוש ז"ל, (להלן: "המנוח"). במסגרת זו, מסרה התובעת ערבות בנקאית ע"ס של 128,100 ₪ שהעתקה צורף כנספח "ב" לתביעה קמא, מסמך של הבנק הבינלאומי המופנה למבקשים 1-2. ביום 23.2.16 נדרש הבנק לפרוע את הערבות. התביעה קמא עסקה בשאלה האם יש ליתן צו מניעה שיאסור על מימוש ערבות בנקאית זו, אשר הונפקה בשנת 2009 ותוקפה הוארך במהלך השנים. המשיבה טענה לכך שהערבות אינה אלא רגילה שנועדה לצורך הבטחת דמי השכירות בלבד וביקשה הצהרה שלא הפרה את ההסכם שבין הצדדים ושמילאה אחר כל תנאיו. לטענת המבקשים, המשיבה גרמה לליקויים סביבתיים חמורים וזיהום קרקע שהינו באחריותה וכי המשיבה גרמה למחדלים רבים אשר כל אחד מהם מצדיק את מימוש הערבות הבנקאית ולכן עמדה על כך שהינה יכולה ורשאית לממש הערבות הבנקאית וטענה לדחיית טענות המשיבה.

4.
בהתאם לאישור זכויות שצורף לכתב ההגנה, כנספח 3, מאת רשות מקרקעי ישראל מיום 9.12.2012, הבעלות בנכס הינה של המנוח, המבקשת 1, גב' אנט בן שלוש
, והמבקש 2 מר רפאל בן שלוש
, בחלקים שווים. לאור שאלת זהות יורשי המנוח, בהחלטה מיום 20.3.17 ולאור השאלה האם צורפו כל בעלי הנכס הרלבנטיים לתובענה, הורה בית המשפט קמא על צירוף שאר המבקשים כנתבעים נוספים לתביעה קמא.

5.
בית המשפט קמא קבע דיון ליום 19.2.18, דיון שאליו לא התייצבו המבקשים. ב"כ המשיבה ביקש שינתן

פסק דין
בהעדר התייצבות. בית המשפט קמא קבע כי בישיבה קודמת שנערכה ביום 10.7.17 הייתה נציגות מטעם המבקשים, ישיבה במסגרתה נקבעה ישיבת 19.2.18 כך שאין ספק כי המבקשים ידעו על הדיון אליו לא התייצבו. לאור התנהלות המבקשים, הורה בית המשפט קמא על מחיקת כתבי ההגנה שהגישו. לאחר מחיקת כתבי ההגנה הורה בית המשפט קמא על קבלת הסעדים שביקשה המשיבה ונקבע כי התובעת לא הפרה את הסכמי השכירות נשוא התביעה קמא, שהערבות הייתה רגילה וניתן צו לאיסור מימוש הערבות הבנקאית כמו גם הוראה על השבת הערבות הבנקאית למשיבה. ביהמ"ש קמא קבע כי זהו המקרה לפסיקת הוצאות לדוגמא אשר נפסקו על סך 100,000 ₪.

6.
עיון בתיק קמא, מעלה כי מאז פסק הדין שניתן ביום 19.2.18, ועד להחלטה נשוא בקשת רשות ערעור זו מיום 18.4.18, הוגשו בקשות רבות לתיק קמא אולם המבקשים הונחו בידי ביהמ"ש קמא לכך שיש להם אפשרות להגיש בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כאמור לאור העדר ההתייצבות שלהם. כך למשל, ביום 20.2.18 פנו בפקסימיליה לבית המשפט קמא, בפני
ה במסגרתה טענו כי ביום 16.2.18 ולפני הדיון פנו ומסרו שלא יוכלו להתייצב לדיון ביום 19.2.18, כאשר אקדים כי נושא זה של שאלת הפניה לבית המשפט ביום 16.2.18 הוזכר בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור ואתייחס אליה להלן. מכל מקום, בית המשפט קמא בהחלטה שניתנה ביום 20.2.18, מחק את הבקשה תוך שציין כי בקשה לביטול

פסק דין
מחייבת תצהיר שבו תוסבר סיבת המחדל של העדר ההתייצבות ופירוט טענות ההגנה.

7.
המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה נוספת ביום 26.2.18 בקשר לפסק הדין שניתן ובהחלטה מיום 26.2.18 שדחתה הבקשה לאור כך שהוגשה שלא באופן שפורט בהחלטה מיום 20.2.18. ביום 6.3.18 הוגשה בקשה לביטול

פסק דין
, בקשה 53 והוגשו בקשות נוספות. בהחלטה מיום 7.3.18 פירט בית המשפט קמא כי זכות המבקשים להגיש בקשה ולא להפנות שאלות לצד שכנגד. המבקשים "התכתבו" עם בית המשפט קמא אשר בהחלטה על בקשה 54 מיום 19.3.18 הבהיר כי אין המבקשים יכולים להגיש באיחור את הבקשה לביטול

פסק דין
ללא בקשת ארכה. ביום 22.3.18 הוגשה בקשה 56 לביטול

פסק דין
. בהחלטה מיום 25.3.18 בבקשה 56 הבהיר בית המשפט קמא למבקשים כי עליהם לתמוך בקשתם בתצהיר. המבקשים פנו מספר פעמים נוספות לבית המשפט קמא, במהלך הזמן שבין הגשת בקשה 56 לתשובת המשיבה שהוגשה ביום 8.4.18. ניתנה למבקשים רשות תגובה בהחלטה מיום 8.4.18. המבקשים התייחסו לדברים בתגובה שהוגשה ביום 18.4.18. בו ביום ניתנה ההחלטה ולפיה נדחתה בקשת המבקשים, בקשה 56 לביטול פסק הדין מיום 19.2.18 שניתן בהעדרם.

8.
בהחלטה מיום 18.4.18, פירט בית המשפט קמא כי המבקשים לא התייצבו לדיון מיום 19.2.18 בו ניתן פסק הדין אותו ביקשו לבטל. בית המשפט קמא התייחס לטענת המבקשים כי שלחו ביום 16.2.18 התראה ולפיה לא יתייצבו לדיון שהיה קבוע ליום 19.2.18. בית המשפט קמא פירט ונימק כי המסמך הנטען בידי המבקשים, זה מיום 16.2.18, אין לגביו כל תיעוד שהגיע ליעדו טרם הדיון מיום 19.2.18. בית המשפט קמא מפרט כי המבקשים התעקשו בלא כל הסבר המניח את הדעת שלא להגיש תצהיר המפרט את סיבת העדר התייצבותם לדיון. בית המשפט קמא אף ציטט את מה שכתוב במסמך הנטען כנשלח ביום 16.2.18 בזו הלשון: "תעדכנו את התסריט שקבעתם בינכם לדיון הבא 91 (צ"ל 19, ע.כ.) לפברואר 2018, אין בכוונתנו לבוא לדיון הקנוי מראש, בתביעת סרק המבוימת הזו ופסולה מראש, ושופט שמעלים עין לעבירות הפליליות הבינלאומיות של כל המעורבים...". מסקנת בית המשפט קמא הייתה שהמבקשים התעלמו מדעת מישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה ליום 19.2.18. בית המשפט קמא פירט שלא הוצגה כל סיבה רפואית שמנעה מהמבקשים התייצבות לדיון.

9.
בית המשפט קמא בחן שוב את פסק דינו, ומצא שלא ניתן לשלול לגמרי את הטענה כי נגרם נזק כזה או אחר לנכס המבקשים, במיוחד לאור חוות דעת שצרפו המבקשים ולפיה הנזקים בנכס הנם בהיקף של 650,000 ₪. לפיכך ולאחר שיקול שערך בית המשפט קמא, מסקנתו הייתה שיש מקום לבטל את חלקו העיקרי של פסק הדין שניתן. בית המשפט קמא ביטל את קביעתו ולפיה ניתנה הצהרה כי המשיבה לא הפרה את הסכם השכירות עם המבקשים. בסיכום הדברים ולאור כך שבית המשפט קמא קיבל לגוף הדברים ביטול קביעות שניתנו בפסק הדין מיום 19.2.18, הסעד היחיד שלא בוטל הינו זה הנוגע לערבות הבנקאית. כלומר ניתן צו המונע מהמבקשים את מימוש הערבות הבנקאית נשוא התביעה קמא. בית המשפט קמא קבע בצורה מפורשת שאין מקום למנוע מהמבקשים את בירור טענותיהם למול המשיבה, וכלשונו בעמ' 5 ש' 30: "מראשית ההליך ניסיתי להסביר לנתבעים כי ראוי לברר את טענותיהם בהליך עצמאי שיפתחו ולא כטענת הגנה בהליך זה...עם זאת לא ניתן היה לקבל תשובה ברורה מהנתבעים אשר לא ניתן לקיים איתם דיון ענייני לגופו של עניין, לאור התנהגותם באולם בית המשפט ובטיעוניהם בכתב".

10.
הוסיף בית המשפט קמא כי פתוחה בידי המבקשים דרך המלך ואם סבורים הם שנגרם להם עוול, שיתכבדו ויגישו תביעה, ישלמו אגרה, ינסחו אותה כמו שצריך ואז יוכלו להתמודד בצורה הולמת מול המשיבה. לפיכך ביטל בית המשפט קמא את אותה הצהרה כללית בה נקבע כי המשיבה לא הפרה את הסכם השכירות ומכאן נסללה הדרך בפני
המבקשים להגיש תביעה נגד המשיבה בהעדר מעשה בית דין נשוא התיק קמא ביחס להפרת ההסכם. מאידך נותרה הקביעה ולפיה המבקשים אינם רשאים לממש את אותה ערבות בנקאית נשוא התביעה.







11.
עוד הוסיף ביהמ"ש קמא שאינו עושה צו להוצאות במסגרת הבקשה לביטול

פסק דין
תוך שהתייחס לאלו שנפסקו בפסה"ד מיום 19.2.18, אשר נפסקו על הצד הגבוה לאור אופן ניהול ההליך על ידי המבקשים. כן הוסיף בית המשפט קמא כי על פסק הדין המקורי, זה מיום 19.2.18 ניתן היה לערער תוך 45 יום ואילו על ההחלטה קמא, זו מיום 18.4.18, ניתן לבקש רשות ערעור בתוך 30 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

12.
המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור נשוא תיק זה ביום 16.5.18. כאן המקום לציין כי מלבד בקשת רשות הערעור, המבקשים פנו שוב ושוב לבית המשפט בתוספות לנימוקי בקשת רשות הערעור, וזאת בין לפני שהוריתי למשיבה על כי עליה להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור, ובין אחרי הגשת תשובת המשיבה (תשובה שהוגשה ביום 17.6.18), וזאת עד ליום 5.7.18.

13.
למבקשים טענות רבות שיש לציין כי רובן אינן רלבנטיות לנושא הנדון שהינו בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטל את פסק הדין שניתן ביום 19.2.18.
המבקשים טוענים שבית המשפט קמא בחר לקנוס את המבקשים שהינם בעלי נכס תמימים. טוענים המבקשים כי בית המשפט קמא היה חד צדדי ולטובת המשיבה. למבקשים טענות רבות לנזקים שנגרמו בידי המשיבה לנכס. טוענים המבקשים כי המנוח, כלל לא היה בארץ עת נחתם הסכם השכירות עם המשיבה, לפי תעודת משרד הפנים, בינואר 2009 וכך לא המבקש מר ליאור בן שלוש וכי ההסכם נחתם בדצמבר 2009 ולא במועד שמצוין עליו. למבקשים טענות כנגד פסיקת ההוצאות בפסק הדין מיום 19.2.18. טוענים המבקשים כי ביום 16.2.18 הודיעו לבית המשפט על כי לא יתייצבו לדיון שנקבע ליום 19.2.18, ושהודעת הפקסימיליה מיום 16.2.18 התקבלה במזכירות בית המשפט קמא. לטענת המבקשים בית המשפט קמא לא ערך משפט צדק ואמת.

14.
המשיבה בתשובתה טענה כי המבקשים לא הראו מדוע יש לתת להם רשות ערעור ושכל טענותיהם ממוחזרות. טוענת המשיבה כי המבקשים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום 19.2.18 ולא הייתה כל מניעה שבית המשפט קמא יורה על מתן

פסק דין
בהעדר התייצבות ולאחר מחיקת כתבי ההגנה. בכול הנוגע להחלטה אודות דחיית הבקשה לביטול

פסק דין
, מפרטת המשיבה את ההחלטות שניתנו אודות הצורך בהגשת בקשה סדורה לביטול

פסק דין
. ביחס למסמך הנטען כי נשלח ביום 16.2.18 ובו הודיעו המבקשים על שלא יתייצבו לדיון, טוענת המשיבה כי ישנה קביעה עובדתית של בית המשפט קמא ולפיה ישנו ספק רב אם אמנם המבקשים שלחו את אותה בקשה. טוענת המשיבה כי ניתנו למבקשים הזדמנויות רבות להגיש בקשה סדורה לביטול פסק הדין אולם הם לא פעלו כך. טוענת המשיבה כי בית המשפט קמא קבע כי המבקשים התעלמו מדעת מהדיון הקבוע, לא התכוונו להגיע לדיון ולא נתנו כל הסבר המניח את הדעת להעדר התייצבותם. לגוף הדברים טוענת המשיבה כי הערבות הבנקאית זה מכבר שוחררה ולכן לא ניתן להחזיר הגלגל לאחור. לפיכך ולאור התעלמותם המכוונת של המבקשים מהדיון שנקבע, לאור כך שהמשיבה כבר מימשה את פסק הדין והערבות הבנקאית נשוא התובענה בוטלה והוחזרה למשיבה זה מכבר, יש להורות על דחיית הבקשה.




15.
המבקשים פנו מספר פעמים לבית המשפט לאחר 17.6.18 המועד שבו התקבלה תשובת המשיבה ובאופן כללי ניתן לציין כי חזרו על טענותיהם. כך למשל חזרו שוב ושוב על כי לא נבחן מועד החתימה על ההסכם משנת 2009.

טוענים המבקשים כי המשיבה מפזרת מסך עשן כלשונם על מנת שבית המשפט יוסט מהנושא העיקרי שבמחלוקת. כך ובנוסף, אחד מכתבי הטענות שהגישו המבקשים לבית המשפט ביום 1.7.18 כלל מסמך ובו 8 מילים מודגשות בזו הלשון: "מי חתם על חוזה השכירות נושא תאריך 18.1.2009?". ביום 2.7.18 הגישו המבקשים שוב את אותו המסמך אולם הפעם, מלבד הכותרת ישנו פירוט כי מדובר בהסכם שכירות פסול ולא חוקי וכי על בית המשפט להיות בצד האמת ההיגיון והיושר.



דיון
כפי שכבר הוקדם, דין בקשת רשות הערעור להידחות.


16.
בית המשפט קמא כפי שכבר פורט, קבע קביעה אחת, ולפיה הערבות הבנקאית נשוא ההסכם שבין הצדדים אינה ניתנת למימוש, ואף כפי שפירטה המשיבה, הערבות הבנקאית הושבה לה ולכן ממילא, הדיון הפך לתיאורטי. כפי שנקבע, שמורות למבקשים כל טענותיהם להגשת תביעה לנזקים שהם טוענים כי גרמה להם המשיבה. יוער כי איני מקל ראש בהוצאות לדוגמא שנפסקו לחובת המבקשים, נשוא פסק הדין מיום 19.2.18 שהינם בצד הגבוה ואולי גבוה מאוד בנסיבות. אלא שענייננו בביקורת שיפוטית בשאלה האם היה מקום לבטל את פסק הדין כטענת המבקשים, ולא בגוף פסק הדין ובין היתר בשאלת גובה ההוצאות שהושתו על המבקשים. לפיכך, לא ניתן שלא להתמקד בנושא בקשת רשות הערעור, העוסקת בהחלטה מיום 18.4.18 ולפיה נדחתה בקשת המבקשים לביטול פסק הדין מיום 19.2.18, פסק הדין שקבע כי הינם מנועים מלדרוש את מימוש הערבות הבנקאית שהונפקה כחלק מתנאי שכירות הנכס.

17.
ביהמ"ש קמא התייחס להיעדרות המבקשים מהדיון שנקבע ושהם ידעו עליו. לא ניתנה כל הנמקה מדוע לא התייצבו המבקשים לדיון שנקבע ליום 19.2.18. אפילו בדיעבד, נניח כי מדובר בנסיבות רפואיות, הרי גם ללא שהוגשה בקשה מראש, יכול ובדיעבד, ניתן להורות אחרת, בין בתנאים ובין ללא תנאים, אולם המבקשים לא התייחסו לכל נימוק שהצדיק את היעדרותם מהדיון שנקבע ביום 19.2.18. גם אם היו מנמקים מדוע לא התייצבו, הרי שבקשה לביטול

פסק דין
, כפי שהבהיר בית המשפט קמא, מחייבת תצהיר מפורט שבו ינומקו הסיבות להיעדרות. אלא שלא הוגש כל תצהיר ולמעשה לא פורט כל נימוק אשר הצדיק את היעדרותם של המבקשים מהדיון. ללא נימוקים להיעדרות מהדיון עליו ידעו המבקשים מראש, שהרי הוא נקבע בנוכחותם בדיון שקדם, הרי שלא מצאתי כל שגגה שנפלה בהחלטת בית המשפט קמא שלא השתכנע מההצדקה להיעדרות המבקשים מהדיון וכפועל יוצא מכך לא הורה על ביטול פסק הדין מיום 19.2.18.


18.
המבקשים נאחזו בטענה ולפיה כבר ביום 16.2.18 הודיעו על כי לא יתייצבו לדיון הקבוע ביום 19.2.18 וכי בית המשפט קמא קיבל את ההודעה שנשלחה בפקסימיליה לבית המשפט קמא. אלא שבית המשפט קמא בהחלטתו קבע עובדתית כי הודעת המבקשים לא התקבלה. עיינתי באופן בלתי אמצעי בתיק קמא, שבו מתועדים בצורה ממוחשבת כל המסמכים המגיעים לתיק. אציין כי המבקשים הגישו מסמכים רבים מאוד, הן לבית המשפט קמא, (והן לבית משפט זה) ומעולם לא טענו כי ישנו מסמך כלשהו שלא הגיע לתיק. אף אני לא מצאתי שהמסמך הנטען שהוגש ביום 16.2.18 הגיע לתיק בית המשפט. בית המשפט קמא בהחלטתו קבע כי לא הוכח שמסמך זה הגיע לתיק ולא מצאתי הצדקה להתערבות בקביעה זו.

19.
עיינתי במסמך, שצורף להודעה שהגישו המבקשים ביום 20.2.18 לתיק קמא, המסמך מיום 16.2.18. מדובר במסמך שהיקפו 8 עמודים, בעמוד השביעי, ישנה פסקה שבית המשפט קמא הפנה אליה בהחלטתו. מדובר בשורה מודגשת שבה המבקשים מודיעים לבית המשפט קמא כי אין בכוונתם להתייצב לדיון. כלומר, אין מדובר בבקשה שלא להתייצב לדיון, אלא בהודעה בוטה אודות העדר כל כוונה להתייצב לדיון מנימוקים רבים כפי שפורטו בידי המבקשים. לפיכך, איני מוצא כל רבותא בשאלה האם המסמך הגיע לבית המשפט קמא מבעוד יום, ביום 16.2.18. גם אם היה מגיע מסמך זה לבית המשפט, אין בו בכדי לסייע למבקשים ואין בו כל נימוק וכל הצדקה להיעדרותם המכוונת והמודעת שלא להתייצב לדיון בבית המשפט קמא.

20.
סיכומם של דברים, בית המשפט קמא בהחלטה מיום 18.4.18, דחה בעיקרה בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 19.2.18, דיון שאליו המבקשים לא התייצבו ובהעדר הצדקה לאי ההתייצבות. לא מצאתי כי בהחלטה האמורה נפלה שגגה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

לפיכך אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

המבקשים ישלמו הוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.

העירבון שהפקידו המבקשים להבטחת הוצאות המשיבה יועבר לה על חשבון ההוצאות שנפסקו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 30 יום על החלטה זו

ניתן היום,
כ"ח תמוז תשע"ח, 11 יולי 2018, בהעדר הצדדים.











רעא בית משפט מחוזי 37326-05/18 אנט בן שלוש, רפאל בן שלוש, ליאור בן שלוש ואח' נ' טל אור אקולוגיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 11/07/2018)