פסקי דין על מאג מודלים עסקיים בע"מ | פסקי דין על אריג' בדארנה | פסקי דין על אלבר ציי רכב (ר.צ.) |

2285-03/18 א     03/07/2018




א 2285-03/18 מאג מודלים עסקיים בע"מ נ' אריג' בדארנה, אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ








בית משפט השלום בחיפה



ת"א 2285-03-18 בדארנה נ' מאג 5 מודלים עסקיים בע"מ
ואח'






מספר בקשה:
6

בפני

כבוד השופט
אייל דורון


המבקשת
(הנתבעת)

מאג 5 מודלים עסקיים בע"מ


נגד

המשיבה
(התובעת)

משיבה פורמלית
1. אריג' בדארנה
2. אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ



החלטה


המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כנגדה בהעדר הגנה, וכן בקשה לביטול פסק הדין, ובקשה לעיכוב הליכים.

פסק הדין ניתן ביום 24.4.18, לאחר שהנתבעת לא הגישה כתב הגנה. זאת, למרות שהיתה מיוצגת, ועורך דינה אף נכח בדיון מיום 8.3.18 בבקשה לסעד זמני, וידע כי על הנתבעת להגיש הגנה.

לאחר שבחנתי את הבקשה לביטול פסק הדין (להלן: "הבקשה לביטול"), וכן שבתי ועיינתי בתובענה ובבקשה לסעד זמני שהגישה התובעת בשעתו על נספחיהן, ובתשובה לבקשה לסעד זמני שהגישה הנתבעת בשעתו על נספחיה (להלן: "התשובה"), אני רואה לנכון לדחות את הבקשה ללא צורך לבקש תשובת התובעת.

ראשית לכל, עוד בטרם נדרשים לדיון בבקשה לביטול בהתאם לקריטריונים המקובלים, עולה השאלה אם יש מקום לדון בביטול פסק הדין, לאור תוכנו של פסק הדין ונסיבות העניין.

בפסק הדין הורה בית המשפט למשיבה הפורמלית (הנתבעת 2 בתובענה), וזאת בהתאם להתחייבותה המפורשת בדיון בבקשה לסעד זמני כי תמלא אחר כל החלטה שתינתן, לפעול לרישום הרכב נשוא התובענה ("הרכב") על שם התובעת תוך 30 יום. פסק הדין ניתן כאמור עוד ביום 24.4.18, דהיינו לפני למעלה מ- 60 יום. חזקה כי הנתבעת 2 מילאה אחר הוראות פסק הדין מיד כשקיבלה אותו לידיה, והדעת נותנת כי ככל שלא עשתה כן מיד בסמוך לאחר פסק הדין, הרי שב"כ התובעת פעל להמריץ אותה לעשות כן. בנסיבות אלה, עולה שאלה מקדמית בדבר התועלת שבדיון בבקשה לביטול, לאחר שבסבירות גבוהה ביותר פסק הדין כבר בוצע. יתרה מכך; אין מקום לטיעון בדבר נזקים בלתי הפיכים שנגרמו או ייגרמו לנתבעת. מן הבחינה המהותית, המחלוקת עסקה בסכום כספי נקוב של כמה עשרות אלפי שקלים - ולא מן הנמנע כי הנתבעת תוכל לנסות ולהיפרע סכום זה ממי מהנוגעים בדבר.

זאת ועוד; שאלה מקדמית נוספת קשורה בעיתוי הגשת הבקשה לביטול. זו הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בדין לבקש ביטול החלטה שניתנה על פי צד אחד. לא שוכנעתי בקיומו של טעם מיוחד כנדרש להארכת מועד. הטענה כי האיחור נגרם בעטיו של מי ששימש עד לאחרונה כעורך דינה של המבקשת, אינה מסייעת לה. הלכה היא כי
"
כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ"
[רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ (21.4.2015), בפסקה 16, והאסמכתאות שם].

למרות שני טעמים מקדמיים אלו, אדרש לבקשה לביטול גם לגופה.
דיון בבקשה לביטול נחלק, באופן חד, לביטול מחובת הצדק ולביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

בענייננו, אין כל בסיס לטענה בדבר ביטול מחובת הצדק, ומוטב היה אלמלא הועלתה. משבחרה המבקשת להיות מיוצגת בהליך נשוא התיק העיקרי על ידי עורך דינה דאז, וייפתה את כוחו כדין, ולעניין זה לא נשמעה כל טענה מפי המבקשת, אזי המצאת כתבי בי-דין והזמנות לדיון לבא-כוחה של המבקשת הינה המצאה כדין. קבלת טענה ולפיה על אף שלא נפל כל פגם בהמצאה, שבוצעה באופן תקין לידי בא כוחו של בעל דין, יוכל זה האחרון בשלב מאוחר יותר להחליף ייצוג ולטעון כי עומדת לו זכות קנויה לביטול מחובת הצדק, אינה תואמת את הפסיקה והיא מנוגדת גם לשכל הישר.

ניתן להפנות בהקשר זה, למשל, אל דברי בית המשפט העליון בע"א 1205/03 א.ש. בוני הכפר בניה ופיתוח בע"מ נ' קמיל, (13.1.2005), שם נאמר:

"אנו עוסקים, למעשה, בבקשה לביטול החלטה על פי צד אחד, אשר אינה נסמכת על פגם שנופל על כתפי בית המשפט, כי אם על פגם שנופל על כתפי המערערת. לפיכך, על בית המשפט לדון בשתי שאלות - מה הסיבה לכך שהמערערת לא הגישה את הגנתה ומה סיכויי ההצלחה של המערערת אם תבוטל ההחלטה והיא תורשה להגיב, כמבוקש על ידה (רע"א 2979/97 תעשיות רכב בע"מ נ' ראש (לא פורסם, ניתן ביום 14.7.97))".


אכן, השאלה אינה, וגם אינה יכולה להיות, האם בעל הדין טוען כי הוא עצמו לא קיבל לידיו מסמך או זימון, שאם לא כן לא יהיה לדבר סוף. השאלה היא האם הבקשה לביטול נובעת מ"פגם שנופל על כתפי בית המשפט", ובענייננו הפגם הנטען ע"י המבקשת נופל על כתפי המבקשת ועורך דינה, ועל כן אינו מקים זכות לטעון לביטול מחובת צדק. במלים אחרות, השאלה היא האם פסק הדין ניתן כדין, ומכיוון שאין מחלוקת כי זה המצב בענייננו, אין מקום לדבר על ביטול מחמת הצדק עקב פגם בהליך.

משכך, יש לבחון ביטול פסק הדין במסגרת שיקול דעת בית המשפט. על פי הפסיקה, במסגרת זו יש לבחון שני תנאים: את הנימוק למחדל הדיוני ואת סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין.

ודוק; לא אחת נפסק כי העמידה בתנאי השני היא החשובה יותר. אך עדיין, יש לשכנע במידה כזו או אחרת
בעמידה בשני התנאים.
כפי שנאמר, למשל, בעניין בוני הכפר הנ"ל:

"השאלה השנייה היא העיקר, אך אין להתעלם לחלוטין מן השאלה הראשונה (ראו, ע"א 276/62 אורי פרידמן נ' רחל פרידמן, פ"ד יז(1) 349; ראו גם, ד"ר י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית-1995, בעמ' 738)".

וכפי שציין המחבר אורי גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית – 2009), בעמ' 371, בפתח הדברים הנאמרים שם תחת הכותרת "שיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לביטול":

"בבקשה לביטול

פסק דין
על פי צד אחד, שניתן בשל אי-התייצבותו של המבקש, יש לבחון מהי הסיבה לאי ההתייצבות ומהם סיכויי ההצלחה של המבקש, אם יבוטל פסק הדין. ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. אלא שכך או כך, יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן".

- בענייננו, טענת המבקשת בדבר הסיבה למחדל הדיוני לא הוכחה. מדובר באמירה בעלמא מפיו של מנהל המבקשת, לפיה האחריות למחדל הדיוני מוטלת על עורך דינה עד לאחרונה. מתבקש היה לצרף מסמכים רלבנטיים, לאימות הטענה, כגון תכתובת בין המבקשת ועורך הדין, נסיונות יצירת קשר באותם אמצעים בהם נערכה ההתקשרות עמו, פעולות שנקטה המבקשת כנגדו או בנוגע אליו, וכד'.

- בענייננו, על פני הדברים אין מדובר בטענה בדבר טעות בתום לב, אלא מדובר במי ש"
התעלם מדעת מההליך השיפוטי
", כלומר בהתנהגות המבטאת זלזול בבית המשפט ובצד שכנגד, כאשר ההלכה בהקשר זה היא כי
"
אין להפריד לענייננו בין המבקשת לבין פרקליטה הקודם. טענותיה של המבקשת נגד הפרקליט הקודם צריכות להיות מוצגות במסגרת הליך אזרחי שהמבקשת רשאית, כמובן, להגיש נגד אותו פרקליט
"

[רע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' אחים רזקאללה בע"מ (7.2.2012)].

בכל מקרה, אפילו נצא מנקודת הנחה כי
סיבת המחדל הינה טעות גרידא של עורך הדין, הרי כידוע,
"טעותו של עורך דין אינה עילה מספקת לביטול

פסק דין
שניתן בדין (ראו בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972)). די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה
"
[כדברי כבוד השופט סוקול בת.א. 54930-03-13 אלוני נ' אלוני (1.12.2013)].

לסיכום נקודה זו, יש להבהיר כי על אף חשיבותה של זכות הגישה לערכאות והשאיפה להעדיף בירור מחלוקות לגופן, הלכה היא כי לא בכל מקרה ומקרה דינה של בקשה לביטול

פסק דין
להתקבל. כפי שנקבע בע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.2010):
"
בעבר נקבע כי בית המשפט לא ייעתר כדבר שבשגרה לבקשת ביטול

פסק דין
וככל שהמבקש סבור כי בקשתו נדחתה עקב מחדל של בא כוחו, תרופתו הינה לתבוע ממנו פיצויים [ראו: בר"ע 88/72 אורן נ' מיכאל, פ"ד כו(1) 772, 774 (1972)]"
.

כאמור, די בכל אלו על מנת להביא לדחיית הבקשה.

אך אוסיף ואתייחס גם לתנאי בדבר סיכויי ההצלחה לכאורה. המבקשת לא שכנעה בקיומם של סיכויים טובים לכאורה במידה הנדרשת בפסיקה. המבקש בבקשה לביטול אינו חייב להוכיח באופן מלא את טענותיו, אך עליו להתכבד ולהיכנס לעובי לקורה, לפרט את מלוא טענותיו תוך מתן התייחסות במידה ראויה ובאופן סביר לטענותיו של הצד שכנגד, ולצרף לתצהיר התומך בבקשתו את כל המסמכים המצויים בידו ושבאופן סביר קמה ציפיה כי יצורפו.

- בענייננו, מן הראוי להצביע תחילה על העובדה החריגה כי לתשובה שהגישה המבקשת בשעתו, לא צורף תצהיר, על אף שזו כללה טיעון עובדתי מובהק מצד המבקשת תוך צירוף מסמכים.

- עוד מן הראוי להצביע על העובדה כי לבקשה לביטול, אשר לה דווקא צורף תצהיר, צורפו באופן מפתיע שני מסמכים בלבד, הגם שלתשובה צירפה המבקשת (כאמור, ללא תצהיר) שישה מסמכים.

- שני המסמכים שצורפו נחזים כחוזה של המבקשת עם מר מוהנד חוג'יראת מיום 26.2.14 וכתב אופציה לרכישת הרכב שאף הוא נחתם עמו ביום 26.2.14 (להלן, בהתאמה: "החוזה", "האופציה"). בשני המסמכים הללו נזכר "הסכם שכירות תפעולית (מסגרת) מיום 26.5.13". למעשה, החוזה מוגדר אך ורק כ"נספח הזמנה מיום 26.2.14" לאותו "הסכם שכירות תפעולית (מסגרת) מיום 26.5.13". למרות שמערכת היחסים בין המבקשת לאותו חוג'יראת עומדת בלב המחלוקת לכאורה, המבקשת לא מצאה לנכון לצרף את הסכם המסגרת מיום 26.5.13 בינה ובין חוג'יראת לבקשה לביטול. קשה שלא לתמוה על אי-צירופו של מסמך כה רלבנטי. יצויין כי גם לתשובה שהגישה בשעתו לא טרחה המבקשת לצרף מסמך מרכזי זה.

- המסמך שצורף לתשובה כנספח "א3", מעלה תמיהות ותהיות של ממש. המדובר לכאורה ב"הצהרת שוכר בדבר שימוש ברכב", חתומה ע"י חוג'יראת, בה צויינו מספר הרישוי של הרכב ותקופת השכירות.
ודוק; מסמך זה שצירפה המבקשת לתשובה נחתם כביכול ע"י חוג'יראת ביום 26.5.13, דהיינו במועד בו נחתם אותו הסכם מסגרת שלא צורף. קשה להפריז בחשיבות נתון זה. ראשית, נשאלת השאלה כיצד ידוע היה כבר ביום 26.5.13 כי תקופת השכירות תהא החל מיום 26.2.14 ועד ליום 25.2.17? ונשאלת השאלה כיצד היה ידוע אז מה יהיה מספר הרכב,
למרות שהרכב עלה על הכביש רק בחודש 2/14 (כפי שעולה, למשל, מרשיון הרכב, נספח א' לתובענה). לכאורה, תיתכן רק אחת משתי אפשרויות אלה: או שהמסמך שהמבקשת צירפה כלל איננו אותנטי, על כל המשתמע מכך, והדבר מטיל צל כבד על שאר המסמכים ועל נכונות טענותיה בכלל. לחילופין, אם המסמך אותנטי, דהיינו ככל שבדרך כלשהי שהמבקשת לא טרחה להבהיר, הוא מסדיר את מערכת היחסים עם חוגי'ראת בנוגע לרכב הספציפי כשמונה חודשים לפני עלייתו על הכביש, הדבר מחדד עד מאד את החשיבות של אותה התקשרות מיום 26.5.13, שהמבקשת לא צירפה. בין כך ובין כך, בלשון המעטה, קשה לומר שסיכויי ההצלחה של המבקשת בטענותיה בנוגע למערכת היחסים בינה ובין חוג'יראת הם טובים.

- בעוד שבבקשה לביטול נטען כי המבקשת הבהירה לתובעת ובעלה כי אם ברצונם לממש אופציה על הרכב עליהם לשלם סכום של 80,000 ₪ לפי תנאי האופציה שסוכמו עם חוג'יראת, הרי שלתשובה צירפה המבקשת מסמך הנחזה ככתב אופציה עליו דרשה (לטענתה שם) מהתובעת ובעלה לחתום, ובמסמך זה מצויין סכום נמוך יותר מהסכום הנ"ל.

- טענתה המרכזית של המבקשת, העוברת כחוט השני לאורך הבקשה לביטול והתשובה, היא הטענה לפיה לאחר שהתובעת ובעלה סירבו לחתום על מסמך המעגן את התנאים שדרשה המבקשת להעברת השכירות על שמם, המבקשת הבהירה הן לתובעת ובעלה הן לחוגי'ראת, כי כל עוד לא ייחתם חוזה חדש עם התובעת, החוזה עם חוג'יראת נשאר בתוקף, כאשר כל הזכויות והחובות בגין העסקה הן של חוגי'ראת. נטען כי הרכב מאז ומתמיד היה בחזקתו של חוג'יראת, וכי כל רשיונות הרכב והחובה הועברו לידיו של חוג'יראת, בהיותו השוכר (סעיפים 13-14 לתשובה).
בטיעוני המבקשת אין התמודדות עם טענות התובעת, שנתמכו במסמכים, לפיהן המבקשת ידעה והסכימה להעברת החזקה ברכב מידי חוג'יראת לידי התובעת, ושלחה אל התובעת במישרין (ולא אל חוג'יראת) מסמכים כמו תעודת ביטוח חובה וטופס חידוש רשיון רכב בצירוף יפוי כוח מאלבר על מנת שהתובעת תעביר את הרכב מבחן שנתי ("טסט"). בעוד שתקופת השכירות המקורית מול חוג'יראת היתה אמורה להסתיים ב- 2/17, הרכב נותר בידי התובעת כשוכרת למעלה משנה לאחר מכן, מבלי שהמבקשת נוקטת בכל פעולה. המבקשת גם לא צירפה התכתבויות כלשהן עם התובעת, חוג'יראת, או אלבר. כמו כן המבקשת פרעה לידיה שיקים שמסרה התובעת לחוגי'ראת, בסך 3,000 ₪ כל אחד.

לאור כל האמור לעיל, נראה כי המבקשת אינה עומדת גם בתנאי השני בדבר סיכויי הצלחה לכאורה.

סיכומו של דבר – הבקשה לביטול פסק הדין נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ' תמוז תשע"ח, 03 יולי 2018, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 2285-03/18 מאג מודלים עסקיים בע"מ נ' אריג' בדארנה, אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ (פורסם ב-ֽ 03/07/2018)