פסקי דין על עדי קורן | פסקי דין על חנה קורן | פסקי דין על תומר אליצור ואח' |

43632-05/17 פ     02/07/2018




פ 43632-05/17 מדינת ישראל נ' עדי קורן, חנה קורן, תומר אליצור ואח'








בית משפט השלום בכפר סבא



ת"פ 43632-05-17 מדינת ישראל
נ' קורן(עצור בפיקוח)




תיק חיצוני:
196456/2017







לפני
כבוד השופט
אביב שרון

בעניין:
מדינת ישראל

המבקשת (המשיבה שכנגד)

ע"י ב"כ עו"ד טל חיים ניסנוב
; עו"ד נג'מי חאיק

נ ג ד

עדי קורן

המשיב (המבקש שכנגד)

ע"י ב"כ עו"ד הילה מזל מודהב
; עו"ד אסף גונן

ובעניין:
1. חנה קורן
2. תומר אליצור
3. יצחק שמש
4. חגית קורן – עניינה הסתיים
טוענים לזכות ברכוש

ע"י ב"כ עו"ד הילה מזל מודהב
; עו"ד אסף גונן

החלטה

לפניי ארבע בקשות –
1.
בקשת המדינה (שלוחת תביעות כפר-סבא) למתן צו לסעדים זמניים לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים [ נוסח חדש], תשל"ג-1973, לפיה מתבקש בית המשפט להורות על המשך תפיסתו של רכוש הנמצא בבעלותו, בחזקתו או בשליטתו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו או עד למימושו בהתאם לבקשת החילוט שצורפה לכתב האישום שהוגש נגד המשיב. הצו לסעד זמני התבקש לגבי רכוש התפוס בידי המבקשת, כדלקמן:
א.
רכב מסוג יגואר.
ב.
רכב מסוג ריינג' רובר הרשום על שם יוסי המבורג.
ג.
סך של 680,500 ₪ במזומן.
ד.
סך של 296,591 ₪ המצוי בחשבון העסק.
ה.
סך של 2,790 פאונד במזומן.
ו.
סך של 1,165 יורו ו-20 דולר במזומן.
ז.
שעון של חברת "רולקס".
ח.
5 מחשבים ניידים.
ט.
3 טלפונים ניידים.
י.
3 מחשבים ניידים.
יא.
מחשב שולחני.

2.
בקשת המדינה (פרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה)) לפי סעיף 35 לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 להאריך תוקף החזקת התפוסים, המפורטים בפיסקה 1 לעיל, למשך 6 חודשים נוספים, וזאת לצורך המשך חקירה המתנהלת כנגד המשיב בחשד לביצוע עבירות של העלמת מס והלבנת הון.

3.
בקשת המשיב להחזרת התפוסים המפורטים לעיל, לידיו.

4.
בקשת הטוענים לזכות לקבל לידיהם את הכספים התפוסים בידי המשטרה, אשר נתפסו אצל המשיב, כאשר על פי הנטען קיימות לטוענים לזכות זכויות באותם כספים.

חרף העובדה שמותב זה דן בתיק העיקרי (המשך שמיעת הראיות קבוע ליום 9.7.18), והיות ולא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה באישומי הסמים, ביקשו הצדדים שהבקשות יידונו לפני מותב זה ויוכרעו על ידו. מובן שהקביעות בהחלטה זו הן קביעות לכאוריות בלבד, אין בהן כדי להצביע על גיבוש עמדה סופית של המותב באשר לתיק העיקרי, והן ניתנות לצורך הכרעה בבקשות אלה בלבד.

רקע והליכים עד כאן
2.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית (2 עבירות). על פי האמור בחלק הכללי, בשנת 2014 הקים המשיב עסק בשם "אי.די. סיסטם" המשמש לייבוא מחשבים ורכיבים נלווים מחו"ל. לצורך ניהול העסק שכר המשיב חנות ברעננה אשר שימשה, בין היתר, כתובת להמצאת הסחורה המיובאת. בד בבד פתח המשיב חשבון ייעודי לעסק בבנק טפחות. בין התאריכים 2.5.17 – 4.5.17 הזמין המשיב מארצות הברית 62 מסכי מחשב אשר נשלחו ב-4 משלוחים שונים באמצעות ארגזים בהם היו מאוחסנים.
על פי האישום הראשון
, ביום 7.5.17 הגיעו הארגזים לנמל התעופה בן גוריון באמצעות חברת המשלוחים
ups
. מיד בסמוך לכך, במהלך ביקורת שגרתית שנערכה על ידי אנשי רשות המיסים במקום, נמצאו בתוך מסכי המחשב שבארגזים סמים מסוכנים מסוג קנבוס במשקל כולל של 22.16 ק"ג, אשר הוסלקו בתוכם באופן שרכיבי האלקטרוניקה של המסכים רוקנו מתוכם מבעוד מועד ובמקומם הוכנסו הסמים כשהם ארוזים בתוך 447 גלילים עטופים בניילון. למחרת הגיע למחסני
ups
שבשדה התעופה עובד שליחויות אשר נטל עמו בכל פעם שני ארגזים אותם העביר למשרדו של המשיב אשר נכח שם באותה עת. בהמשך בוצע חיפוש במשרדו של המשיב והוא נמצא מחזיק בו 7 גלילים של סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 273.74 גרם שלא לצריכה עצמית. בנוסף, נמצאו במשרד סכומי כסף של 18,000 ₪ ו-2,800 ₪ במזומן, טלפון נייד ושני מחשבים ניידים.
בגין אישום זה מיוחסות למשיב עבירות של ייבוא סם מסוכן והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.
על פי האישום השני
, ביום 8.5.17 החזיק המשיב בביתו שברעננה סכומי כסף ורכוש, כדלקמן:
660,000 ₪ במזומן; 2,790 פאונד; 1165 יורו; ושטר של 20 דולר; 3 מכשירי טלפון ניידים; ו-5 מחשבים ניידים. בנוסף, החזיק המשיב סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל 25.9 גרם שלא לצריכתו העצמית.
בגין אישום זה מיוחסת למשיב עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

3.
כתב האישום כולל הודעה לפיה במידה ויורשע המשיב במיוחס לו בכתב האישום יתבקש בית המשפט להכריז עליו כסוחר סמים ולחלט את הרכוש הנזכר בנספח א' לכתב האישום, כמפורט בפיסקה 1 לעיל.

4.
עם פתיחת החקירה כנגד המשיב בגין עבירות הסמים, נפתחה כנגדו, במקביל, גם חקירה בעבירות על פקודת מס הכנסה בהיבט של העלמת הכנסות והלבנת הון, בין היתר בהתייחס לסכומי הכסף שנתפסו במשרדו, בביתו ובחשבון הבנק העסקי. במסגרת חקירה זו נתפסה, בין היתר, כרטסת הנהלת חשבונות של עסקו של המשיב וכן נגבו הודעות מהמשיב ומאחרים. החקירה נמצאת בשלבי סיום, לאחר שהתבקשו מספר השלמות חקירה על ידי הפרקליטה המלווה את החקירה מטעם פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה).

הבקשות
5.
בבקשת המדינה לקבלת צו לסעדים זמניים ולהמשך החזקת הרכוש עד לתום ההליכים או עד לחילוטו, אשר הוגשה על ידי שלוחת תביעות כפר-סבא (וחתומה בידי פרקליטת מחוז מרכז), נטען כי מטרת הבקשה והצו היא למנוע מהמשיב ומהטוענים לזכות להבריח או להעלים כסף ונכסים שנתפסו ושיש עליהם חשד שמקורם בעבירות סמים שביצע המשיב, הכל כאשר בסופו של הליך יתבקש בית המשפט לקבוע שהמשיב הפיק רווח מביצוע עבירות סמים או שהיה אמור להפיק רווח מביצוע עבירות סמים, כאשר העבירה העיקרית והחמורה המיוחסת למשיב היא ייבוא של כ-22 ק"ג קנבוס מארצות הברית. לגבי שני רכבי היוקרה שנתפסו מידי המשיב – נתבקשה מכירתם לצורך מניעת ירידה בערכם ושמירה על ערכם הריאלי.

6.
בבקשת המדינה להארכת תוקף להחזקת התפוסים, אשר הוגשה על ידי פרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה) בצירוף נספח סודי (במ/1), נטען כי סך הכנסותיו של המשיב כנלמד מסכום הכסף המזומן שנתפס בחזקתו, סכום הכסף שנתפס בחשבונות הבנק שלו, שווי כלי הרכב שבבעלותו ורמת חייו הגבוהה (כנלמד, בין היתר, משעון "רולקס" שרכש ודמי שכירות גבוהים אותם משלם) עמדו על כ-2.8 מיליון ₪, זאת בעוד שהכנסותיו המדווחות היו בשיעור של כ-980,000 ₪. על כן, עולה שלמשיב נוצרה הכנסה שלא דווחה לרשויות המס בהיקף של כ-1.8 מיליון ₪ לכל הפחות. [וראה חקירתו הנגדית של נציג יחידת יהלום (מס הכנסה) מיום 8.5.18, בעמ' 18-17 לפר', שם נטען בין היתר כי נותר לבצע 4 פעולות חקירה בלבד, כך שהחקירה אמורה להסתיים כחודשיים ימים ממועד זה].

7.
בבקשת המשיב להחזרת התפוסים לידיו (מיום 26.3.18) נטען כי אין כל זיקה בין עבירות הסמים המיוחסות למשיב לבין סכומי הכסף שנתפסו בחשבונות הבנק שלו והרכוש שנתפס בחזקתו (2 רכבי היוקרה ושעון ה"רולקס"). נטען כי בידי המשיב להוכיח שמקור הכספים הוא לגיטימי, כדלקמן:
א.
את רכב היגואר קנה באמצעות כספי הלוואה שקיבל מאמו בשנת 2012 בסך 500,000 ₪. הוא רכש את רכב היוקרה על מנת לשוות לעצמו תדמית של איש עסקים מצליח. כך נטען גם לגבי רכישת שעון היוקרה.
ב.
בשנת 2014 היה נתון המשיב בסכסוך עסקי קשה עם שני שותפיו לעסק הקודם. בשל הסכסוך, הוא נכנס לקשיים כלכליים משמעותיים ונפרדו דרכיהם. על מנת לפתוח עסק חדש נטל המשיב הלוואה מחברו, טוען לזכות 3, יצחק שמש, בגובה של 1,560,000 ₪, וזאת בשלוש פעימות (בשנת 2014 (380,000 ₪); בשנת 2016 (600,000 ₪); בשנת 2017 (580,000 ₪)).
ג.
למשיב 200,000 ₪ "מביטוחים שונים אשר קשורים לעסקו".

עוד נטען כי אמו הקשישה של המשיב, טוענת לזכות 1, חנה קורן
, במצב רפואי קשה ומורכב והיא מתגוררת בדיור מוגן לקשישים. היות והיא סמוכה על שולחנו של המשיב, ואין ביכולתה לשלם את דמי השכירות החודשיים, קיים חשש ממשי שתפונה מהדיור המוגן. נטען גם שלמשיב חובות לספקים ונוכח הימשכות ההליכים בעניינו, כאשר הוא נתון בתנאים מגבילים ולא יכול לצאת לעבוד, הוא זקוק לכספים התפוסים בידי המשטרה על מנת להתקיים בתנאי מחיה סבירים. לגבי רכבי היוקרה התפוסים בידי המשטרה נטען כי קיימת שחיקה מתמדת בערכם ועל כן, יש להורות על שחרורם לידי המשיב, ולו על מנת לשמור על ערכם הריאלי.


בהשלמת טיעון ומסמכים מיום 7.5.18 טען המשיב שאכן משך כספים מהחברה הקודמת בה שימש כבעלים (חברת קיוסיס), יחד עם השותפים שי בלומנפלד ואבי מלר, ואולם, מקורם של הכספים שמשך הוא לא מרווחי החברה, אלא מכספי המחזור העסקי הכולל – זאת היות ובין השנים 2009 ל-2013 היתה התנהלות "בעייתית ביותר" של שותפיו, אשר הוציאו מזה תקופה ממושכת חשבוניות פיקטיביות בסכומים של מאות אלפי שקלים, הוציאו במרמה כספים מהחברה, לא שילמו לספקים ומנעו מהמשיב גישה לכל נושא הנהלת החשבונות על מנת שלא יעלה בזמן אמת על המעילה. המשיב צירף תמלילים חלקיים של שלוש שיחות (עם רואה החשבון רוברט דניאל; עם שי; ועם אבי), שם עולה, לכאורה, כי הוצאו חשבוניות פיקטיביות ללא ידיעתו ואישורו של המשיב. עוד צירף המשיב חליפת מכתבים בין עורך דינו לעורך דינם של שותפיו, במסגרתם מאשימים השותפים, אחד את השני, במרמה ובחובות שחבים אחד כלפי השני, כאשר המשיב טוען להנפקת 3 חשבוניות פיקטיביות על ידי שותפיו ומאשים אותם במניעת גישה למערכת הנהלת החשבונות ותוך שמודיע כי ידווח על כך לשלטונות מע"מ.
המבקש הוסיף וטען כי "אכן משך כספים רבים מהחברה (סך של כ-800,000 ₪ במזומן) ולפיכך נותר חוב של המבקש לחברת קיוסיס בסך של מאות אלפי שקלים". בענין זה הפנה המשיב להודעות שי בלומנפלד ואבי מלר, במסגרתן טענו ל"אי סדרים ניהוליים" מצד המשיב; לכך שניתנו למשיב כספים של למעלה ממיליון ₪; ולכך שהמשיב נהג למשוך מחשבון החברה כספים מדי חודש בחודשו. לדברי המשיב טענתם של שותפיו עומדים בניגוד לדו"ח חו"ז (חובה-זכות) לפיו יתרת החוב עומדת על 44,715 ₪.
בניגוד לנטען על ידו בבקשה להחזרת תפוסים שהגיש ביום 26.3.18, הרי שכאן טען שרכבי היוקרה שבבעלותו נרכשו "באמצעות כספים אותם משך מחברת קיוסיס, כספים אשר הוחזרו בסופו של יום על ידי הלוואת השכירות אותה לקח מאמו ואשר הופקדה בחשבון החברה". גם כאן, בניגוד לטיעון שהעלה בבקשה הקודמת, נטען ש"רכב היגואר נקנה באמצעות רווחי מכירתו של רכב קודם מסוג מרצדס, אשר נמכר מספר חודשים קודם לכן למר יחיאל עזרזר". באשר לרכב הריינג'רובר, הודה המשיב ששיקר בהודעתו במשטרה וברשות המיסים בכך שטען שהרכב שייך ליוסף המבורג (רואה חשבון, גיסו), וטען שהרכב נקנה באמצעות כספים שנתקבלו מטוען לזכות 2, תומר אליצור, אשר שימש כספק של חברת אי.די.סיסטם. הרכב נקנה מכספים שנמשכו ממחזור החברה "ולא מרווח הנטו", "דבר אשר הוביל בסופו של דבר להיותו של תומר אליצור נושה של המבקש וטוען לזכות".
לגבי סך של כ-300,000 ₪ אשר נתפס בחשבון הבנק העסקי של המשיב – נטען שלמשיב העתקי שיקים וחשבוניות מהם ניתן ללמוד שמקור הכסף כשר וחוקי (נספח י' לבקשה).


8.
בבקשת טוענת לזכות 1, אמו של המשיב, חנה קורן
, נטען כי בשנת 2012, מאחר שהיתה אלמנה ונתונה בחובות, ועל מנת לפרוע חובותיה, היא מכרה את דירת מגוריה ברמת גן, ולאחר כיסוי החובות נותרה עם סכום של 600,000 ₪. טוענת לזכות 1 העניקה למשיב "הלוואת שכירות" בשתי פעימות – האחת מיום 8.1.12 בסך של 300,000 ₪; והשניה מיום 25.6.12 בסך של 200,000 ₪.
במסגרת חוזה הלוואת השכירות מיום 8.1.12 כתבה טוענת לזכות 1 כי כל חודש סכום הקרן יישא ריבית בסך של 2,700 ₪, כאשר תשלום הריבית בלבד יתבצע אחת ל-3 חודשים, בסך של 8,100 ₪.
במסגרת חוזה הלוואת השכירות מיום 25.6.12 כתבה טוענת לזכות 1 כי כל חודש סכום הקרן יישא ריבית בסך של 2,000 ₪, כאשר תשלום הריבית בלבד יתבצע אחת ל-3 חודשים, בסך של 5,400 ₪.
(נספח א' – העתק חוזי ההלוואה; העברה בנקאית (בן משפחה) מטוענת לזכות 1 למשיב).
בבקשה נטען שבחודש ינואר 2016 ביקשה טוענת לזכות 1 את סכום הקרן, וזאת בהתאם לזכות המוקנית לה בחוזי ההלוואה, אך המשיב סירב לעמוד בתנאי ההסכם ולא השיב לה את כספה. טוענת לזכות 1 נותרה חסרת כל, כשהיא מתגוררת בבית אבות "גן בעיר" ברמת גן, במסגרת דיור מוגן. ואולם, היות והמשיב לא פרע חובו כלפיה, לא יכולה היתה לעמוד במשטר התשלומים החודשיים לבית האבות ונזרקה ממנו בבושת פנים (נספחים ב' ו-ד'). טוענת לזכות 1, כבת 75, סובלת מתחלואים רבים וממצב רפואי קשה, מתאשפזת בבתי חולים תכופות, וזקוקה להשגחה רפואית צמודה (ראה סיכום מחלה מאת בית חולים שיבא תל השומר מיום 10.4.18). כעת, היא מתגוררת בדיור מוגן בתל-אביב, ואולם, גם מוסד זה מאיים להוציאה אם לא תעמוד במשטר התשלומים החודשיים.

9.
בבקשת טוען לזכות 2, תומר אליצור, תושב ארצות הברית אשר משכנו הקבוע במדינת קליפורניה בעיר לוס אנג'לס, נטען כי משנת 2014 ועד סוף שנת 2015 נערכה התקשרות "חוזית עסקית פעילה" בין טוען לזכות 2 לבין המשיב, במסגרתה רכש המשיב, באמצעות טוען לזכות 2, מחשבים ואביזרים נלווים לצורך מכירתם בארץ, וזאת נוכח העובדה שמחירם בארצות הברית נמוך הרבה יותר ממחירם בארץ. הרכישה התבצעה באמצעות טוען לזכות 2 היות וחברות המחשבים בארצות הברית אינן מעוניינות למכור מחשבים למי שאינו אזרח ארצות הברית. כך התנהלו הצדדים כאשר המשיב רוכש באמצעות טוען לזכות 2 מחשבים מחנויות בארצות הברית ומשלם לו באמצעות העברות בנקאיות בשווי המוצרים בתוספת 8% אשר גילמו את רווחו של טוען לזכות 2.
נטען שבמהלך שנת 2015 ההתקשרות העסקית החלה לדעוך, והמשיב חדל מלשלם לטוען לזכות 2 עבור רכישות מחשבים שביצע עבורו, כשהמשיב טוען בפני
ו שהוא נכנס לקשיים כלכליים . טוען לזכות 2 פנה למשיב פעמים רבות בקשר לחוב שנוצר, אך המשיב נמנע מלפרוע את חובו.
לאור האמור לעיל, נטען כי למשיב חוב כספי כלפי טוען לזכות 2 בסך של 246,362$ (לפי שער יציג של 3.70 ₪) "השייך למבקש מכוח היותו ספק מחשבים של עדי בכך, שסיפק עבורו סחורה כגון: מחשבים יקרי ערך לעסק אותו ניהל עדי, וכן אביזרים נלווים הקשורים למחשבים", כש"ברור" שהכספים אותם חייב המשיב לטוען לזכות 2 נמצאים בחשבונות הבנק, במזומנים ובכלי הרכב השייכים למשיב והתפוסים בידי המשטרה.
לבקשה צורפו הודעות טקסט בין טוען לזכות 2 לבין המשיב, מחודש ינואר 2015, המעידות, לכאורה, על משלוחים של מחשבים וציוד נלווה שרכש טוען לזכות 2 עבור המשיב ושלח לארץ, וכן על דרישות תשלום עבור אותן רכישות. כמו כן, צורפו לבקשה מסמכי הבנקים המעידים על העברות בנקאיות שביצע המשיב לטוען לזכות 2, כתשלום עבור אותן רכישות.

10.
בבקשת טוען לזכות 3, יצחק שמש, נטען כי בינו לבין המשיב היכרות וחברות רבת שנים. במהלך שנת 2014 פנה המשיב לטוען לזכות 3 וביקש ממנו הלוואה, זאת לצורך התאוששות ממשבר כלכלי אותו חווה בעסקיו ליציאה לדרך חדשה. טוען לזכות 3, אשר בשנת 2009 קיבל לטובתו

פסק דין
בהליך אזרחי בגין תאונת דרכים קשה בה היה מעורב (ת"א (מחוזי ת"א) 1560-06 מיום 2.12.09 (פיצוי על סך כ-2.2 מיליון ₪)) נאות להלוות למשיב סך של 1,560,000 ₪, בשלוש פעימות (בשנים 2104; 2016; 2017), בתמורה להחזר ההלוואה בתנאי תשלום ריבית שנתית בשיעור של 12%. בבקשה נטען כי לא נערך חוזה מסודר בין הצדדים ו"כל ההתנהלות ביניהם התבססה על האמון המוחלט אותו רכש המבקש כלפי עדי". לפיכך, מבקש טוען לזכות 3 כי בית המשפט יורה שמתוך סכומי הכסף של המשיב התפוסים בידי המשטרה, יושב לטוען לזכות 3 חובו של המשיב כלפיו, בסך של 1,560,000 ₪.

חקירות המשיב והטוענים לזכות בבית המשפט
11.
בדיונים שהתקיימו לפניי בימים 8.5.18 ו-21.5.18 נחקרו המשיב והטוענים לזכות על תצהיריהם. להלן הדברים שמסרו, הרלוונטיים להכרעה בבקשות –

א.
טוענת לזכות 1, חנה קורן
, אמו של המשיב, עומתה עם אמירתו של המשיב בהודעתו מיום 8.5.17, שעה 22:34, ש' 97, לפיה "בשנת 2012 אמא שלי הביאה לי בערך חצי מיליון שקל, אפילו יותר, בתור מתנה. אחותי קיבלה בית ואני קיבלתי את הכסף ואני בזבזתי את הכסף על המכוניות". על כך השיבה "לא היה מתנה. כתוב הלוואה. אני חתמתי. זה כל מה שהיה לי, לא יכולתי לתת לו מתנה" (עמ' 18, ש' 27). לדבריה, עד שנת 2016, עת עברה לדיור מוגן, החזיר לה המשיב 6,000 ₪ לחודש. משהופנה לסעיף 14 לתצהירה, שם הצהירה כי המשיב החזיר לה 5,000 ₪ ועוד 12,000 ₪ לחודש טענה שמדובר ב"טעות" (עמ' 19, ש' 26-18). משנשאלה מדוע – אם אכן היא חסרת כל כפי שמעידה על עצמה – לא הגישה תביעה אזרחית כנגד המשיב, כנושה, השיבה "לא חשבתי על זה" (עמ' 20, ש' 24). עוד הוסיפה שבתה היא אשה חולה, נכה 100% ועל כן לא יכולה לתמוך בה. עוד סיפרה שאינה יכולה לגור בבית בתה או בבית המשיב, שכן היא סיעודית וזקוקה להשגחה רפואית של 24 שעות. עוד הסבירה שלדיור המוגן בו היא מתגוררת היא חייבת סך של 21,000 ₪ עבור 3 חודשים (7,000 ₪ לחודש). טוענת לזכות 1 נשאלה מדוע צירפה לתצהירה תדפיסי חשבון בנק משנת 2018, וכן תדפיסים משנת 2012 המעידים על שתי ההעברות הבנקאיות שביצעה למשיב, אך נמנעה מלצרף את תדפיסי חשבונות הבנק מהשנים 2016-2012 שיעידו על החזר ההלוואה מצד המשיב. על כך השיבה "העברתי לעורכי הדין משנת 2012" (עמ' 21, ש' 9). היא נשאלה אם חוזי ההלוואה פיקטיביים שכן, מחישוב פשוט עולה שלכאורה המשיב החזיר לטוענת לזכות 1 יותר ממה שקיבל, אך היא השיבה שלפי תדפיסי הבנק ניתן לראות שהמשיב לא החזיר את ההלוואה.

ב.
טוען לזכות 2, תומר אליצור, סיפר שהגיש את הבקשה הנוכחית מאחר וחזר ושאל את המשיב מתי יחזיר לו את החוב, ובפעם האחרונה שעשה כן, אמר לו המשיב שהוא במעצר "ואם אני רוצה אבוא לתבוע כסף מביהמ"ש" (עמ' 29, ש' 17). משנשאל מדוע – אם ההתנהלות העסקית ביניהם היתה בשנים 2015-2014, וכתב האישום כנגד המשיב הוגש במאי 2017 – פנה אליו פיזית אך עתה, השיב שכל השנים שהה בארצות הברית וניסה להתקשר אליו. משנשאל מדוע לא פנה לעורך-דין או לבית המשפט בתביעה אזרחית, השיב: "תביעה אזרחית הבנתי כי זה לא רלוונטי, כי זה עולה הרבה כסף... הוא אמר לי שאגש לביהמ"ש ויהיה לי יותר קל. הוא הפנה אותי לעורכי הדין שלו" (עמ' 30, ש' 1). טוען לזכות 2 הפנה לחשבונות הבנק שלו מהשנים 2015-2014 והראה כיצד קיבל תשלומים מאת המשיב, בהעברות בנקאיות, עבור רכישות מחשבים שביצע עבורו, וכיצד התשלומים הפסיקו להתקבל. כמו כן, הפנה להודעות טקסט ששלח למשיב בענין דרישות תשלום.

ג.
טוען לזכות 3, יצחק שמש, השיב שהוא חבר של המשיב ונתן לו את ההלוואה הראשונה כי זה טען שהוא זקוק לכסף "לעסקים שלו". את ההלוואה השניה נתן לו כי הבטיח לו ש"יכנס אתו שותף" (עמ' 22, ש' 21). לדבריו, הוא קיבל כסף מהמשיב "כל חודש 3,800 ₪. קיבלתי במזומן. אני לא עובד עם בנקים" (עמ' 22, ש' 28). משהוטח בטוען לזכות 3 כי לא כתב עובדה זו בתצהירו, השיב "ההסכם היה שהקרן אצלו וכל חודש הוא יתן לי בהתחלה 3,800 ₪" (עמ' 23, ש' 1). בניגוד לאמור בתצהיר, טען הטוען לזכות 3 כי את ההלוואה האחרונה נתן למשיב בשנת 2017, ועדיין המשיב לא הכניס אותו כשותף – "... לא עשינו מסמכים, לא הלכנו לאף גורם רשמי. כשנתתי לו בהתחלה את הכסף הראשון הרגשתי שעשיתי טעות שלא החתמתי אותו על משהו, כשנתתי לו את הכסף השני, היה לנו הסכם שכשנכנס שותפים נעגן את זה, אישתי אמרה לי לעשות את זה ולא עשיתי את זה..." (עמ' 23, ש' 15). לאחר שנתן לו הלוואה נוספת בסך 600,000 ₪, החזיר המשיב לטוען לזכות 2 6,000 ₪ במזומן כל חודש. את הכסף נהג למסור לאשת טוען לזכות 2. משנשאל מדוע נתן למשיב הלוואה נוספת, השיב "כי כל הזמן ידעתי שאם אני לא אתן לו, אולי לא אראה את הכסף הראשון שנתתי. סמכתי עליו. זה כדור שלג" (עמ' 23, ש' 29). משנשאל טוען לזכות 2 מדוע לא תבע את המשיב בבית משפט אזרחי לקבלת הכסף שהלווה לו בחזרה, השיב: "כי אני אוהב אותו. אם אני אתבע אותו אני יודע שאין לו כלום. אז את מי אני אתבע?" (עמ' 26, ש' 1). משנשאל כמה כסף קיבל מהמשיב עד היום, השיב: "אני לא יודע" (עמ' 26, ש' 10). טוען לזכות 2 השיב כי בזמנו לא ידע למה הכסף שהלווה למשיב יועד, אך "היום אנו יודעים" (עמ' 27, ש' 28). משהוטח בו שהמשיב רכש בכסף סמים, השיב – "זה מה שאת אומרת. זה מה שאתם טוענים. אני יודע מהעיתון" (עמ' 28, ש' 1). משנשאל טוען לזכות 2 מדוע "נזכר" היום לבקש את הסכום שחייב לו המשיב, השיב: "המו"מ שלי עם עדי אחרי ששוחרר... הוא אמר לי כי הכסף הזה חולט אם אני רוצה, שאפנה לבימ"ש שיחזיר לי את הכסף" (עמ' 28, ש' 13).

ד.
המשיב סיפר שהוא תומך כלכלית באמו הקשישה והחולה וכי אחותו, גרושה ונכה, מטפלת בבתה בת ה-20 ועל כן לא יכולה לסייע לאמם (עמ' 38, ש' 1). האם מתגוררת בדיור מוגן משנת 2015, אך הוצאה מהמוסד ברמת-גן עקב כך שלא עמדה במשטר התשלומים החודשיים. כעת, היא מתגוררת בדיור מוגן בתל-אביב, "בית גיל הזהב", אך גם כאן אינה מסוגלת לשלם את התשלום החודשי (עמ' 38). באשר להלוואה בסך 500,000 ₪ שלכאורה נטל ממנה, נשאל המשיב מדוע טען בחקירתו במשטרה שמדובר ב"מתנה" אותה "בזבז על מכוניות", והשיב שכשנעצר היה "מאוד מבולבל", אך ניתן לראות שקיימים שני חוזים שכתבה אמו בזמן אמת, שיש שתי העברות בנקאיות לחשבונו ושבהמשך קיימות הפקדות שביצע עבורה כהחזר הלוואה (עמ' 48, ש' 5). לשאלה כמה כסף החזיר לאמו השיב "היה חודשים שהעברתי לה 6,000 ₪ והיה חודשים שהעברתי 4,000 ו-3,000... הכל רשום בבנקים" (עמ' 48, ש' 20). משנשאל מדוע לא צירף לתצהירו תדפיסי חשבונות הבנקים לתמיכה בטענתו, השיב שהבין שלא מדובר בדיון הוכחות מהותי (עמ' 48, ש' 23). משנשאל מדוע לא החזיר לאמו את הכסף לאחר שביקשה זאת ממנו, השיב שהיתה לה בעיה בהתנהלות "ולי היה בעיה כלכלית שחזרה על עצמה, הסתבכתי" (עמ' 49, ש' 1). המשיב הכחיש שמדובר בחוזה הלוואה פיקטיבי וטען שבכסף שנטל מאמו "לטפשותי קניתי רכבים, שמרתי אצלי. קניתי מרצדס, מכרתי וקניתי יגואר" (עמ' 49, ש' 14). אך לאחר מכן טען שבין השנים 2013-2011 משך מהחברה סך של 700,000 ₪ ומכסף זה רכש את כלי הרכב (עמ' 49, ש' 30). משהוטח בו שאם אלה פני הדברים, הרי שאמור היה להישאר בידיו סכום כסף נמוך מזה שנתפס ברשותו בפועל בעת מעצרו, השיב: "היה לי הלוואות מכל העולם, היה לי את תומר שאני חייב לו 800 אלף ₪, איציק שמש שאני חייב לו מיליון וחצי ₪, והיה לי את עופר ונטורה שיש לי חוב אליו של 200 אלף דולר" (עמ' 50, ש' 1). אז הוטח במשיב שאם אלה פני הדברים, הרי שאין ביכולתו להוכיח מה מקור הכסף המזומן שנתפס בארון בביתו בסך של כ-680,000 ₪, והוא השיב: "בארון עיקר המקור שלו הוא מאיציק שמש" (עמ' 50, ש' 10). הוא טען שביקש מטוען לזכות 3 להכין חוזה הלוואה אך זה סירב כי "הוא אמר שזה ענין של כבוד" (עמ' 50, ש' 13). משנשאל מדוע הוא מבזבז את כל הכספים, השיב "לצערי כל הסחרחורת הכלכלית שנכנסתי אליה שמלווה בכל מיני בעיות אישיותיות די רציניות שגיליתי שקיימות אצלי, כל מיני סוגים של התמכרויות, שאני עכשיו הופניתי למרכז "חוסן" וגיליתי שיש לי הפרעות לא קטנות בנושא הזה, של חוסר שליטה, של התמכרויות ל-1001 דברים, אם זה התמכרות לסמים וגראס.. הייתי מכור לקניות..." (עמ' 50, ש' 18). משנשאל המשיב מדוע – אם כעת טוען שהסכום של כ-680,000 ₪ שנתפס אצלו בארון קשור להלוואה מטוען לזכות 3 – לא סיפר על כך בחקירותיו במשטרה, השיב – "את כל הענין של ההלוואה הזאת מאיציק אני לא סיפרתי במשטרה... אני מבין שהנטל הוא עליי, כל ההלוואה מאיציק היתה במזומן, אני לא ידעתי מה המקור של הכספים... ולא רציתי לסבך אותו... הוא הלווה לי ערימות של כסף במזומן שלא ידעתי מה מקורם ולא רציתי לסבך אותו עם רשויות המס" (עמ' 50-51).
המשיב הופנה לגירסתו במשטרה לפיה רכב הריינג'רובר שייך ליוסי המבורג והוא זה ששילם עליו והשיב – "נכון, אני מודה ששיקרתי" (עמ' 51, ש' 19).
לגבי משיכות הכספים מחברת קיוסיס, בגובה 700,000 ₪ - טען המשיב כי מנספח ו' לתצהירו (דפי חשבון הבנק הפרטי שלו) ניתן ללמוד על "משיכות של כספים במזומן לאורך זמן" מחברת קיוסיס. משנשאל המשיב כיצד נדע שהכספים שהופקדו בחשבונו מקורם בחברה, השיב "יש ברשותי בסביבות 900 דפי בנק רק מבנק הפועלים, אני לא מדבר על בנק מזרחי שהיה מ-2107-2014. אנחנו לא רצינו להלאות את בית המשפט ולהגיש לו 900 דפים" (עמ' 40, ש' 25). המשיב אישר שמשנת 2009 חשד בשותפיו שהם מרמים אותו; גילה שהם רוכשים מוצרים מחברות מתחרות; גילה שקיימת בעיה רצינית בהנהלת החשבונות של החברה; ידע על הנפקת חשבוניות פיקטיביות, ובכל זאת בחר להמשיך איתם "מחוסר ברירה" (עמ' 44, ש' 24-17). לדבריו, הוא נחשף לאי סדרים בחברה בין השנים 2009 ל-2013 ו"הפתרון" שמצא הוא למשוך כספים במזומן מהחברה, כ-700,000 ש"ח (עמ' 46, ש' 12). המשיב טען שנהג למשוך כספים מהחברה ולאחר תקופה מסויימת להחזיר כספים למחזור העסקי שלה, כהלוואת בעלים, "משכתי כספים לקחתי הלוואה מאמא שלי והכנסתי כסף לחשבון העסק. מה שקרה שהחובה שלי כלפי העסק התאפסה והכסף שמשכתי אצלי. לקחתי הלוואה וכיסיתי את החוב. לכן אין פה שום עבירה" (עמ' 46, ש' 28).
המשיב סיפר שהוגש כנגדו כתב אישום בגין אי הגשת דו"חות מע"מ במועד, הוא הורשע בו על פי הודאתו והוטל עליו קנס בסך 17,000 ש"ח. משנשאל מדוע לא טען בפני
בית המשפט כי נפל קורבן לעוקץ ומרמה מצד שותפיו, אשר הוציאו חשבוניות פיקטיביות בסך של כ-140,000 ₪, וכי השותפים מחזיקים את תוכנת הנהלת החשבונות ואת כרטסת הנהלת החשבונות, וכי הוא מבקש צו להמצאת המסמכים הרלוונטיים כדי להוכיח טענותיו, השיב – "אני לא מעורה בכל הדברים. העו"ד שלקחתי אמר בוא נסגור איתם עסקה, כמו שכל עו"ד אוהבים לסגור עסקה" (עמ' 47, ש' 18).
משנשאל המשיב מדוע – אם בהודעתו מיום 8.6.17 טען שנתוני דו"ח החו"ז (חובה-זכות) "מבחינה חשבונאית לא אמינים בעיני וניתנים לשינוי כאוות נפשם" של שותפיו – כעת מבקש להתבסס על אותם נתונים, השיב שאכן "לא ניתן לדעת בוודאות אם מה שכתוב בחו"ז הזה הוא מדוייק לגמרי או לא" (עמ' 54, ש' 3).

דיון והכרעה
12.
סעיף ההגדרות בפקודת הסמים המסוכנים מגדיר "עבירה של עסקת סמים" כעבירה לפי הפקודה שהעונש בצידה הוא עד 20 שנות מאסר; סעיף 36א(ב) לפקודה קובע כי בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח או אמור היה להפיק רווח מאותה עבירה יקבע בהכרעת הדין כי הנידון הוא "סוחר סמים" ויצווה, בגזר הדין, שבנוסף לכל עונש, יחולט לטובת אוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם החליט שלא לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיפרט. סעיף 31(6) לפקודה קובע חזקה לפיה אם נקבע שאדם הוא "סוחר סמים", "כל רכוש של אדם כאמור... ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה... האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים".
בנוסף, קובע סעיף 36ג(ב) לפקודה, שכותרתו "סייגים לחילוט רכוש", כי "בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש לפי סעיפים 36א ו-36ב אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר".

13.
במקרה שלפניי לא חלקה ההגנה על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום שהוגש כנגד המשיב, ובמילים אחרות, אין מחלוקת שקיים סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות העונות על ההגדרה של "עסקת סמים" ולהכרזתו כ"סוחר סמים". כפועל יוצא מכך, אין מחלוקת כי הנטל עובר אל כתפי המשיב לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 31(6) לפקודה ולהוכיח – במאזן ההסתברויות – כי הכספים והרכוש שנתפס אצלו הושגו באמצעים חוקיים. כמו כן, הנטל רובץ על המשיב להראות כי יש להורות על שחרור התפוסים – או חלקם – על מנת לאפשר לו ולאמו הקשישה אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר.

14.
כלום הוכיח המשיב שהכספים והרכוש שנתפס אצלו הושגו באמצעים חוקיים?
על כך אני מתקשה להשיב בחיוב. להלן טעמיי – ראשית, המשיב נתפס מספר פעמים בדברי שקר והוא הודה בכך. כך שיקר בחקירתו במשטרה כשטען שרכב הריינג'רובר נקנה על ידי גיסו, מר יוסי המבורג, ונרשם על שמו מבלי שלמשיב כל זיקה לרכב. בתצהירו ובעדותו בבית המשפט הודה ששיקר, כשהדעת נותנת שעשה כן על מנת להרחיק עצמו מהרכב, להרחיק מעצמו חשד לביצוע עבירות מיסים והלבנת הון ולהבריח נכסים; וכך שיקר בהודעתו במשטרה עת טען שסך ה-500,000 ₪ שקיבל מאמו הוא למעשה, מתנה, ולא הלוואה; שנית, המשיב סתר עצמו – פעם מסר שכלי הרכב היוקרתיים נקנו באמצעות ה-700,000 ₪ שנמשכו מהחברה שהיתה בבעלותו ופעם מסר שקנה את כלי הרכב באמצעות ההלוואה בסך 500,000 ₪ שקיבל מאמו; סתירה נוספת בדבריו נמצאה כשפעם טען שסכום הכסף המזומן שנתפס בארון בביתו (כ-680,000 ₪) הוא חלק מההלוואה שקיבל מטוען לזכות 3, יצחק שמש, ופעם טען שסכום זה מגלם בתוכו כספים שמשך מהחברה שבבעלותו; שלישית, המשיב טען שקיבל הלוואה בסך 1.5 מיליון ₪ מטוען לזכות 3, יצחק שמש, ואולם, לא נמצא חוזה או הסכם כתוב המאשר זאת, כאשר לכל הדעות מדובר בסכום כסף לא מבוטל ולא הוצגו ראיות על כספים שנטען שהוחזרו ליצחק שמש על חשבון הקרן. יתירה מכך, המשיב הודה כי לא סיפר על הלוואה זו משך כל חקירותיו במשטרה, היות ופחד "לסבך" את חברו, לטענתו, כי לא ידע מה מקור הכספים שקיבל. ואולם, גם המשיב וגם יצחק שמש טענו שמדובר בחברות ארוכת שנים בין השניים וקשה להלום שהמשיב לא ידע שמקור ההלוואה, לכאורה, הוא

פסק דין
שזיכה את יצחק שמש ב-2.2 מיליון ₪ בשל תאונת דרכים ונכות שנגרמה לו בעקבותיה. משכך, לא ניתן לומר שהוכח לפניי, דבר קיומה של הלוואה כנטען; רביעית, לענין ההלוואה שנטל המשיב, לכאורה, מאמו, אכן הוצגו לפניי שני הסכמים שנכתבו בכתב ידה של האם, המפרטים את הסכומים שניתנו למשיב ואת תנאי החזר ההלוואה. אני מקבל את טענת המשיב לפיה אין זה סביר שההסכמים הוכנו שנים לפני שנעצר כ"קלף שיישלף ביום הדין" על מנת להוכיח שכספים שנתפסו ברשות המשיב כשרים. ואולם, לצד זאת, עולות תהיות שמא מדובר ב"מתנה" שקיבל המשיב מאמו, כנטען על ידו בהודעתו הראשונה במשטרה (מתנה שבצידה הבטחה לתמיכה כלכלית מצד המשיב באמו), או שמא מדובר בהלוואה שבצדה תנאי החזר דרקוניים, שהרי לא הוצגו לפניי כל תדפיסי חשבונות בנק רלוונטיים המעידים על החזר חודשי, רצוף וקבוע של ההלוואה. כמו כן, נמצאה סתירה בין דברי המשיב לדברי אמו באשר לשיעורם המדוייק של התשלומים שהחזיר המשיב לאם; חמישית, באשר לגירסת המשיב לפיה נהג למשוך כספים, בהיקף של מאות אלפי שקלים, מהחברה שבבעלותו נוכח התנהלותם הפלילית של שני שותפיו – גם כאן, לא הוצג הפירוט המלא של משיכות הכספים ותנועות הכספים בין חשבון החברה לחשבונו של המשיב; לא ניתן להסתמך על דו"ח החו"ז (חובה-זכות) שצורף להודעת המשיב מיום 8.6.17 (זאת גם לגירסתו בגוף ההודעה) וברקע – לא ברורה התנהלותו של המשיב בכל הנוגע לתיק המע"מ שהוגש כנגדו, כאשר בחר להודות בביצוע עבירות של אי הגשת דו"חות במועד ונגזר עליו קנס בסך 17,000 ₪ מבלי שהעלה כל טענה כנגד שותפיו, לא ביקש לקבל לידיו את כרטסת הנהלת החשבונות ולא טען שנמנע ממנו להגיש את הדו"חות במועד בגין התנהלותם הפלילית.

באלה הדברים – ועל רקע האישומים המייחסים למשיב, בין היתר יבוא של כ-22 ק"ג סם מסוכן מסוג קנבוס בדרך מתוחכמת, כאשר למשלוח ה"נגוע" קדמו משלוחים רבים אחרים; על רקע דבריו-הוא באשר לאופיו הבעייתי המתבטא ב"חוסר שליטה", ב"התמכרויות לסמים" וב"התמכרויות לקניות"; ועל רקע העובדה שבבעלותו שני רכבי יוקרה (יגואר (נקנה ב-405,000 ₪) וריינג'רובר (נקנה ב-200,000 ₪)), שעון "רולקס" (מוערך ב-280,300 ₪), כ-680,000 ₪ במזומן וכ-300,000 ₪ בחשבון הבנק – התקשיתי לקבוע שהמשיב הוכיח שהרכוש והכספים שנתפסו ברשותו הושגו באמצעים חוקיים.


15.
האם הוכיחו הטוענים לזכות ברכוש כי הם בעלי זכות קניינית או בעלי זכות בנכס מסויים?
דומה כי אין חולק שהטוענים לזכות הם, לכל היותר, בעלי זכות אובליגטורית-חוזית כלפי המשיב. כלומר, אף בהנחה שהטוענים לזכות הוכיחו מתן הלוואה למשיב בגובה 500,000 ₪ (מצד אמו); כ-1.5 מיליון ₪ (מצד יצחק שמש); ורכישה של מחשבים בשווי של כ-246,000$ - ולגבי השניים הראשונים קבעתי שקיים ספק ממשי שכך אירע במציאות – הרי שאין מדובר בבעלי זכות קניינית או מעין קניינית ברכוש ובכספים התפוסים, אלא בבעלי זכות חוזית בלבד. בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל
נ' סיטבון ואח'
(31.10.07) נדונה, בין היתר, "התחרות" בין המדינה כמבקשת חילוט לבין צדדים שלישיים הטוענים לזכות ברכוש, שהם נושי הנאשם. נקבע כי סעיפי החילוט בפקודת הסמים המסוכנים אינם דנים כלל במצבים של קדימות בין נושים, שכן בעוד ההכרעה בין נושים אינה אלא ענין אזרחי בטוהרו, בהחלטה בנושא החילוט מודרך בית המשפט גם בשיקולים שבאינטרס הציבורי ובהשגת מטרותיו של ההליך הפלילי. נקבע כי "מקום שהחייב הינו נאשם שהורשע בפלילים ובין נכסיו מצויים גם נכסים שהושגו בעבירה, ואשר על כן מתבקש חילוטם, אין לראות ... באותם נכסים כחלק בלתי נפרד ממסת נכסיו במישור האזרחי. במילים אחרות, אין באפשרותם של הנושים להיפרע מנכסים אלה, שכן אין באפשרותו של הנאשם-החייב לפרוע חובותיו מרכוש שאינו שלו אלא נתפש רעיונית כשייך לציבור מעצם זיקתו למעשה העבירה" (פיסקה 47). ובהמשך, "על מנת שייחשב אדם ל'טוען לזכות ברכוש', נדרש כי הוא יהא בעל זכות קניינית ברכוש, ולמצער בעל זכות בנכס מסויים באופן היוצר זיקה בינו כנושה לבין אותו נכס" (וראה לענין זה גם ע"פ 1428/08 חורש ואח'
נ' מדינת ישראל
ואח'
(25.3.09) בפיסקאות 9-7); רע"פ 6709/15 דנה שירותי לוגיסטיקה בע"מ נ' משטרת ישראל (21.1.16) בפיסקאות 13-12).

לאור האמור לעיל, נראה כי אין לטוענים לזכות "תרופה" בהליך שלפניי ועל מנת להיפרע מהמשיב-החייב, אשר למעשה מודה בקיומו של חוב כלפיהם, עליהם לפנות לערכאות אזרחיות בתובענות מתאימות.

16.
אמצעי מחייה סבירים, מקום מגורים סביר (סעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים) –
כאמור, סעיף 36ג(ב) לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי בית המשפט לא יצווה על חילוט רכוש אלא אם כן נוכח שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו יהיו "אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר". במקרה שלפניי, שוכנעתי כי יש לאפשר לאמו של המשיב – טוענת לזכות 1 – מקום מגורים סביר, אף אם מבחינה פורמאלית, אינה נחשבת לכזו "הגרה עמו", זאת ממספר טעמים. שוכנעתי שהמשיב תמך באמו מבחינה כלכלית עובר למעצרו; עוד שוכנעתי כי המשיב הוא מקור התמיכה היחיד באם, משבעלה נפטר לפני שנים הרבה, היא נפרדה מבן זוגה לפני מספר שנים, היא מכרה את דירת המגורים בה התגוררה ואין בבעלותה נכסים אחרים. בתה נכה, גרושה ומטופלת בבתה בת ה-20, כך שאין לה כל אפשרות לתמוך בה כלכלית. האם הוצאה מדיור מוגן ברמת-גן עקב חוסר יכולת לעמוד במשטר התשלומים החודשיים. כעת היא מתגוררת בדיור מוגן בתל-אביב, ונדרשת להסדיר תשלום חודשי שוטף, אחרת תוצא גם ממוסד זה. אין חולק שמדובר באשה קשישה, כבת 80, חולה בתחלואים שונים (ראה מסמך רפואי שהוגש) ונזקקת להשגחה רפואית צמודה. במצב דברים זה, ראיתי להגמיש תנאי הסעיף ולראות באם המשיב כאילו גרה עמו ערב מעצרו.
הוא הדין באשר למשיב – באתי למסקנה כי נוכח הימשכות ההליכים (כתב האישום הוגש בחודש מאי 2017), אף אם לא באשמת המאשימה, היותו של המשיב נתון במעצר תקופה ארוכה, היותו נתון בתנאים מגבילים, ללא יכולת לצאת לעבודה, ונוכח העובדה שהמשיב חייב במזונותיהם של ילדיו הקטינים, יש להורות על שחרור סכום כסף מסוים לידי המשיב, תוך הפעלת בקרה שהסכום יועבר, בין היתר, כתשלום למזונות ילדיו.

17.
עוד בענין זה ראיתי להעיר כי באשר ל"פוטנציאל החילוט", אף שזה הוכח, הרי שאין הכרח שבית המשפט יורה בסופו של יום על חילוט מלוא הרכוש התפוס והדבר נתון לשיקול דעתו, כאשר בין יתר שיקוליו ייקח בחשבון את שווי הסמים שנתפסו (אשר נכון לעתה לא הוכח בראיות); פוטנציאל הרווח ממכירתם ומהפצתם (גם ענין זה נעדר נתונים); עברו הפלילי של הנאשם ומעורבותו הקודמת בעבירות סמים, ככל שקיימים; ההיתכנות למעורבותו בעיסקאות סמים קודמות נוכח הכספים והרכוש שנתפסו בחזקתו; להיקף החילוט הנוהג במקרים דוגמת המקרה שבנדון; ולענישה הנוהגת במקרים דומים (ראה והשווה: ע"פ 6532/17 מדינת ישראל
נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים (8.4.18) בפיסקה 39).

18.
הארכת תוקף החזקת תפוסים בתיק המיסים –
כאן נטען על ידי ההגנה כי הבקשה להארכת תוקף החזקת תפוסים הוגשה באיחור ועל כן יש לדחותה מטעם זה בלבד. ואולם, מבלי לקבוע מסמרות אם אכן הוגשה הבקשה באיחור, הרי שנוכח ההלכה הפסוקה (בש"פ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל
(26.11.09) "גם אם הוגשה בקשת הארכה לאחר חלוף ששת החודשים מוסמך בית המשפט להיענות לבקשה ואין חובת החזרה אוטומטית של החפץ לבעליו". ולגופו של ענין, עיינתי בנספח הסודי (במ/1), בהודעותיו של המשיב ובטבלת החו"ז (חובה-זכות) שצורפה להודעתו האחרונה, ונראה כי קיים חשד סביר (התיק בשלבי חקירה) לביצוע עבירות של העלמת הכנסה (המופיעה כעבירת מקור בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון) והלבנת הון. יחד עם זאת, נראה כי שוויין המדויק של עבירות העלמת ההכנסה, וכפועל יוצא מכך, של הלבנת ההון, לא הוברר עד תום, כאשר גם היחידה החוקרת פעלה בדרך האומדנא בנדון (במ/1, עמ' 5, פיסקה 5; עמ' 8, פיסקה אחרונה). הבאתי אף בחשבון את העובדה שהחקירה נמשכת מחודש מאי 2017, מעל שנה, כאשר מדובר בבקשה שניה להארכת תוקף להחזקת תפוסים ונציג היחידה החוקרת ציין בדיון (שהתקיים לפני כחודש) שהחקירה עומדת לפני סיום ומלווה על ידי פרקליט מפרקליטות מחוז ת"א (מיסוי וכלכלה). לאור זאת, נראה שיש להחיש קבלת ההחלטה הסופית בתיק, משעומדת למשיב חזקת החפות ומשהפגיעה בקנייננו הופכת, בחלוף זמן כה רב, לבלתי מידתית.
לאור האמור לעיל, מצאתי להאריך תוקף החזקת התפוסים עד ליום 6.9.18, בכפוף לאמור בפיסקה 19 להלן.

סוף דבר
19.
אני נותן צו לסעד זמני לפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים, ומורה על המשך תפיסתו של הרכוש המפורט בפיסקה 1 לעיל, עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המשיב, בכפוף לסייגים הבאים:
א.
מתוך חשבון בנק מזרחי טפחות בע"מ שמספרו 20-407-359934 ישוחררו סכומי הכסף הבאים:
1.
91,000 ₪ [21,000 ₪ (3

x
7,000 ₪) חוב עבור דמי שהות בדיור המוגן; ועוד 70,000 ₪ (10
x
7,000 ₪) עבור 10 חודשי שהייה נוספים בדיור המוגן] – יועברו לחשבון הבנק של מוסד הדיור המוגן בו שוהה טוענת לזכות 1, חנה קורן
, "בית גיל הזהב" בתל-אביב.
2.
75,000 ₪ - יוחזרו לידי המשיב וישמשו כאמצעי מחיה סבירים ולהבטחת תשלומי מזונות חודשיים לילדיו הקטינים. הכספים יועברו לחשבון בנק ייעודי שייפתח על ידי ב"כ המשיב, בנאמנות, אשר ישמש למטרות אלה.
יתרת המזומנים בחשבון בנק זה, בסך 130,591, ₪ יישארו תפוסים בידי המבקשת עד לתום ההליכים.

ב.
כלי הרכב התפוסים ישוחררו לידי המשיב בכפוף לתנאים הבאים:
1.
הפקדה בשווי 30% מערך שני כלי הרכב, לפי מחירון לוי יצחק.
2.
חתימה על התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך 100,000 ₪ כל אחת.
3.
רישום עיקול על כל אחד מכלי הרכב, לטובת מדינת ישראל
/משטרת ישראל, במשרד הרישוי.
4.
המצאת פוליסת ביטוח לגבי כל אחד מכלי הרכב בה מדינת ישראל
/משטרת ישראל מופיעה כמוטבת.
5.
איסור העברת בעלות וכל דיספוזיציה בכלי הרכב.

ג.
המחשבים הניידים, המחשב השולחני והטלפונים יושבו לידי המשיב, בכפוף לחתימה על הצהרה בדבר ויתור על העלאת טענה בנוגע לכלל הראיה הטובה ביותר.

20.
מעכב ביצוע ההחלטה למשך 7 ימים.


המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים
.



ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018, בהעדר הצדדים.











פ בית משפט שלום 43632-05/17 מדינת ישראל נ' עדי קורן, חנה קורן, תומר אליצור ואח' (פורסם ב-ֽ 02/07/2018)