פסקי דין על מחמד עדילה | פסקי דין על אחמד עדילה | פסקי דין על הכשרת היישוב חברה לביטוח

11882-02/17 תאמ     15/07/2018




תאמ 11882-02/17 מחמד עדילה, אחמד עדילה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 11882-02-17 עדילה ואח' נ' חברה לביטוח ואח'





בפני

כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

התובעים
1
.
מחמד עדילה

2
.
אחמד עדילה

ע"י ב"כ
עו"ד מאזן איוב


נגד

הנתבעים
1. הכשרת היישוב חברה לביטוח
2. אולג מיטרוחין

ע"י ב"כ עו"ד סוהא יונס




פסק דין


1.
זוהי תביעה כספית בעילה נזיקית בגין תאונת דרכים שארעה ביום 20/11/16 (להלן-"התאונה").

2.
פסק הדין יינתן בתמציתיות בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, משהתבררה התביעה בסדר דין מהיר.

תמצית המחלוקת:
3.
הנתבעים, הודו באחריות של הנתבע 2 לתאונה ובהיות רכבו מבוטח על ידי הנתבעת 1.

4.
המחלוקת היא בעיקרה אם קיימת יריבות עם התובעים ו/או מי מהם ובשאלת שיעור נזקם בגין התאונה.

דיון והכרעה:
יריבות עם התובעים:

5.
הבעלים הרשום ברכב אוטובוס זעיר שמספרו 6406369 (להלן-"הרכב") במועד התאונה היה העד עבידאת חרבי
(להלן – "העד חרב", ראו: רישיון הרכב ותעודת ביטוח חובה, נספחים לכתב התביעה). כך גם עולה מהעדויות של מר חרב (עמ' 11 שורה 25) ושל התובע 1 (להלן גם
– " מחמד", עמ' 5 שורות 5-6).

עם זאת, שמעתי את העדות של אבי התובעים , מאהר עדילה (להלן – "האב"; "מאהר") על רכישת הרכב מהעד חרב. לדבריו: "אנחנו קנינו ממנו את האוטובוס ויש בינינו הסכם, לפי ההסכם עד שנסיים את כל התשלומים לפי ההסכם, לאחר מכן, עשה לנו העברת בעלות". בהמשך נחקר האב: "ש. במועד התאונה לא שלמתם עבורו והאוטובוס לא היה שלכם. ת. לא, זה היה שלנו. שילמנו לו תשלום... בזמנו הוא (חרב – מ.ל.) קיבל כ- 70,000 ₪ מסך הכל שהיה 90,000 ₪ " . וכן אמר כי הוא וילדיו שלמו עבור הרכב לעד חרב (עמ' 9 שורות 24-29 ושורה 33).
6.
לפי הסכם המכר של הרכב מיום 06/09/16 (תרגומו לעברית בנוסח שהוסכם על הצדדים בדיון הוגש וסומן ת/1, ייקרא להלן – "ההסכם") הרכב נמכר לתובע 2 (להלן גם- "אחמד") והוסכם על פריסה של התמורה לתשלומים אף שהוא הועבר לידי הקונה בטרם הבוצע התשלום במלואו. עוד נקבע בהסכם כי העברת הבעלות תיעשה רק עם העברת מלוא התמורה למוכר.

7.
בסופו של יום הבעלות על הרכב נרשמה ברשות הרישוי ביום 10/01/17 על שם מחמד (ת/3) ולא על שם אחיו, אחמד, הקונה בהסכם המכר. לדברי מחמד, הוא העביר את הבעלות על שמו ביום 10/01/17 בעוד הרכב בידי המשפחה כבר מחודש ספטמבר 2016 (עמ' 5 שורות 16-20). הסכם המכר נעשה עם אחמד (עמ' 5 שורות 12-14) כפי החלטת אביו בזמנו (עמ' 5 שורות 26 ו- 31) אך הוא ניקנה לצורך עסקם המשפחתי - בהסעות (עמ' 5 שורות 26-27, עמ' 8 שורות 8-9) והוחלט על רישומו של מחמד כבעלים.

חיזוק לכך שהרכב נרכש לצרכי המשפחה נימצא בהחזקת האב ברכב בקרות התאונה, בעת שנהג בו והמוכר, העד חרב נוסע עמו בדרכם למשרד הרישוי בחולון לצורך הסבת הרכב מאוטובוס זעיר ציבורי, לפרטי (עמ' 8 שורות 15-16 ; עמ' 10 שורה 15, עמ' 11 שורות 8-9;
עמ' 14 שורה 1), ללא עוררין מצד מר חרב על היות האב המחזיק ברכב ולא הקונה, אחמד. שניהם, הובהלו לבית חולים ומאוחר יותר, הועברה למר חרב יתרת התמורה והועברה הבעלות ברכב במשרד הרישוי.



8.

הבעלות ברכב נרשמה ע"ש מחמד ללא התנגדות של מר חרב שכל עניינו היה בקבלת יתרת התמורה בגין המכר וללא עניין בזהות הבעלים החדש ברכב. מר חרב העיד כי הכיר את המשפחה מעיסוקו בהסעות, בדומה להם (עמ' 12 שורות 18-19) והעברת הבעלות ע"ש מחמד נעשתה משהתקיים התנאי בהסכם המכר לתשלום התמורה כולה ביום 10/01/17 (עמ' 13 שורות 10-12 ורישיון הרכב - ת/3).


9.
לאור כל האמור אני קובעת כי קיימת יריבות עם אחמד, התובע 2 , בהיותו בעל הרכב בקרות התאונה בהתאם להסכם המכר בינו ובין הבעלים הרשום מר חרב. רישום הבעלות ברכב במשרד הרישוי הוא רישום דקלרטיבי
בלבד (רע"א 5379/95 סהר חברה

לביטוח

בע
"
מ

נ' בנק

דיסקונט

לישראל

בע
"
מ

ואח
'

,
פ
''
ד

נא (4) 464,472).


לפיכך, אין בהעברת הבעלות במשרד הרישוי לאחר קרות התאונה, כדי לאיין את הזכות של התובע 2 להשבת המצב לקדמותו, בקבלת פיצוי בגין נזקי הרכב שהיה בבעלותו בקרות התאונה.

10.
עוד אומר כי הוכח בעדות של מר חרב כי לא שולמו לו תגמולי ביטוח בגין התאונה שכן, היה לו ביטוח צד ג' בלבד לרכב וללא ביטוח מקיף (עמ' 13 שורות 23-26) והוא עצמו לא נשא בהוצאות התיקון.

11.
לפיכך נוצרה יריבות עם התובע 2 ואילו עם התובע 1, לא קיימת יריבות בקרות התאונה לפני שנירשם כבעלים ברכב.


עם זאת, שעה שהתובע 1 נירשם כבעלים ברכב לאחר התאונה, ככל שתוגש תביעה על ידו בגין התאונה, יהא על התובע 2 לשפות את הנתבעים ו/או מי מהם בגין אותה תביעה.

הפיצוי:

12.
אין חולק כי מיקום הנזקים ברכב מתיישב עם נסיבות התאונה והוכח, כי הפגיעה בו היתה בעצמה חזקה והנהג והעד חרב הועברו באמבולנס לבית חולים. על עצמת הפגיעה ניתן גם ללמוד מתמונות הרכב לפני התיקון (ת/1) בכיפוף עמוק של הדופן והדלת.

13.
מנהל המוסך מר גרינברג (להלן גם –"בעל המוסך") אמר בעדותו כי הוא הוציא חשבונית עבור כלל העבודות שבצע לתיקון הרכב לרבות תיקוני פחחות (עמ' 14 שורה 15) בסך של 53,984 ₪ הכולל מע"מ (נספח לכתב התביעה). חלק מעלות התיקון בסך של 32,000 ש"ח שולם לו בשתי המחאות מחשבון בנק של סוהא עדילה שהודע לו כי היא אמם של התובעים. הקבלה (ת/4) הוצאה בהתאם לכך על שמה של הגב' סוהא (עמ' 14 שורות 22-25; עמ' 17 שורות 20-21 ).

בנסבות אלו, אין ברישום החשבונית ע"י העד גרינברג כפי עדותו ע"ש הבעלים הרשום ברישיון הרכב מר חרב (עמ' 14 שורה 17) כדי להשליך על זכותו של מי התובע 2 כפי קביעתי בדבר זכותו לפיצוי בגין התאונה.

14.
התובעים הגישו חוות דעת של שמאי מטעמם מר יעקב שיך (להלן-"השמאי") שבדק את הרכב לפני שבוצע בו תיקון ( עמ' 19 שורה 18; וכן עדות בעל המוסך עמ' 15 שורות 25 -24 ). השמאי, העריך את עלות תיקון הרכב בסך של 46,140 ₪ ללא מע"מ הואיל והנזק בר קיזוז ו/או לא הומצאה חשבונית במקור (עמ' 2 לחוות הדעת). לדברי השמאי, בשונה מגרסתו של העד גרינברג , בעל המוסך נתן לו הצעת מחיר לתיקון לפי מחירי חלפים ועבודה . לאחר שקיבל את ההצעה היה משא ומתן ביניהם בנוגע לסכום שאושר למוסך לבצע תיקון כפי הסכום נשוא חוות הדעת
(עמ' 21 שורות 26-29, עמ' 22 שורה 1). לדבריו, הוא חסך בעלויות בכך שאושרה דופן משומשת (עמ' 20 שורות 9-12) כפי שעולה גם בנוגע ליתר החלקים שאושרו כולם, כחלקים משומשים או תחליפיים (עמ' 2 לחוות הדעת). כך גם עולה מהעדות של בעל המוסך כי הותקנו חלפים משומשים, דבר שהביא להתארכות התיקון עד למציאתם בשוק החלפים המשומשים (עמ' 15 שורות 14-18).


הנתבעת מנגד, לא הגישה חוות דעת של שמאי לסתור ולא הוכח בראיותיה כי עלות התיקון נמוכה מהערכה של השמאי שיך. יפה הדבר גם לעניין ההערכה של השמאי שיך לפיה מחיר החלפים הישנים נמוך בשיעור של 50%-60% ממחירם של חלפים חדשים (עמ' 21 שורה 8) וכפי בדיקת מחירים על ידו (עמ' 22 שורות 10-12) שלא ניסתר בראיות הנתבעת.

15.
לאור האמור, משהוכחו נזקי הרכב מחמת התאונה והתיקונים שנדרשו ובוצעו ברכב אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום לתובע 2 בסך של 46,140 ₪.


אוסיף כי אין בחוב לבעל המוסך (ת/5, ת/6) שנותר לתובע 2 ו/או מי מטעמו בגין התיקון כדי לשנות מקביעתי כפי טענת הנתבעת, שעה שהוכח שיעור הנזק וביצוע התיקון ואין לנתבעת להתעשר על חשבון התובע רק מחמת קשייו לשלם את יתרת החוב בגין התיקון כי אם מתשלומיה של הנתבעת לפי פסק הדין (ראו: ע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח
בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ואח', פ"ד נ'(4) 567, 572).


16.
שונה הדבר בעניין ירידת ערך, הטעונה מומחיות, ולא הוכחה באמצעות השמאי שיך.


על מנת שיהא בידי השמאי לקבוע אל נכון אם קיימת ירידת ערך ומה שיעורה, היה עליו לבדוק את הרכב במהלך התיקון ולכל הפחות בסיומו.

לא כך נהג השמאי שהעיד כי הועברו אליו תמונות מבעל המוסך לאחר התיקון. תמונות, שלא די בהן לבדיקת ירידת ערך ואף לא הובאו במסגרת חוות הדעת ולא הוצגו גם בדיון. כל שהוצג הן תמונות של הרכב במועד הבדיקה, האחת והיחידה שבצע השמאי, לפני שהחל בצוע
עבודות התיקון (ת/7, עמ' 22 שורה 20).

17.
בנסבות אלו משלא בצע השמאי בדיקה לרכב לאחר התיקון כפי הודאתו איני מקבלת את הערכתו לפיה הבדיקה העלתה כי למרות שהתיקון בוצע "במקצועיות ובמומחיות המקובלים אך למרות זאת ניכרים היו סימני התיקון" (ברישא של עמ' 3 לחוות הדעת) ואין בעדותו משום ראייה לקיומם של סימני החלפה ויישור ברכב.

18.


בנוסף, לא הוצג מחירון לוי יצחק בתמיכה לחוות הדעת גם לא במסגרת עדותו של השמאי. כך גם, אין ליישב את התעלמות השמאי במסגרת חוות הדעת לעניין שווי לצורך קביעת ירידת הערך, מהיות הרכב יד רביעית עם העברת הבעלות ממר חרב ובהסכמתו , לתובע 1 ולא הוצגו הנחיות של איגוד השמאים לפיהן אין לכך משקל.


מכל אותם טעמים, נדחית התביעה בעניין ירידת ערך.

19.
מעדותו של העד חרב עולה כי אף שהחשבונית לשכרו של השמאי (נספח לחוות הדעת) הוצאה על שמו, בהיותו הבעלים הרשום ברכב (כפי האמור גם ברישא של חוות הדעת) הוא לא נשא בהוצאה זו , כפי קביעותיי ברישא של פסק הדין על הבעלות של התובע 2 ברכב.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום לתובע עבור רכיב זה בסך של 2,500 ₪.

20.

נדחית התביעה לתשלום הוצאות הגרר , משלא הוצגה ראייה בתמיכה לנשיאה של התובע 2 בהוצאה.

בדומה לכך, לא הוכח נזקו של התובע 2 להוצאות נלוות לנהג לרכב ההסעות. לא הוצג דו"ח כספי ואף לא חשבוניות לנהג מיניבוס לתקופת תיקון הרכב בתמיכה לכך או כל ראייה אחרת שתעיד על נזקו זה. בנסבות אלו, נדחית התביעה לרכיב נזק זה.

בנוסף, לא הוכח כי התובע 2 טיפל והוטרח בעניין הרכב לאחר התאונה כי אם מחמד
שקבעתי כי אין כל יריבות עמו וכן אביו שטיפל ברכב ואף הובהל לבית חולים, ולא התובע 2 שלא היה ברכב בקרות התאונה.

לפיכך, נדחית התביעה לפיצוי בגין טרחה ועגמת נפש מחמת התאונה.

21.
סוף דבר, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע 2 פיצוי בסך של 48,640 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

22.
אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.




עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום,
ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 11882-02/17 מחמד עדילה, אחמד עדילה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח (פורסם ב-ֽ 15/07/2018)