פסקי דין על מירב בן אבו יעל ארביבו | פסקי דין על מאיר ליסקר סנדרה ליסקר

60984-12/17 תאק     12/07/2018




תאק 60984-12/17 מירב בן אבו יעל ארביבו נ' מאיר ליסקר סנדרה ליסקר








בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"ק 60984-12-17 ליסקר ואח' נ' בן אבו ואח'








מספר בקשה:

9
לפני כבוד הרשמת בכירה ורדה שוורץ

ה
מבקשות:
1. מירב בן אבו

2. יעל ארביבו


נגד

ה
משיבים:
1. מאיר ליסקר

2. סנדרה ליסקר






החלטה

1. לפני בקשה לבטול

פסק דין
שניתן בהעדר הגנה ביום 27.2.18 כנגד שתי המבקשות לתשלום סכום התביעה בסך 57,250 ₪.
עילת התביעה הינה חיוב בדמי שכירות בגין 6 חודשי שכירות. זאת ותו לא. המבקשת 2 נתבעת בגין ערבותה להתחייבויות הנתבעת 1 על פי הסכם השכירות.
לטענת המשיבים התביעה מתייחסת לתקופת השכירות שלאחר תום הסכם השכירות ובעקבות אי פינוי במועד.
לפיכך, תחשיב סכום התביעה מתבסס על סכום דמי השכירות החודשי כפול 2.5 שהוא הפיצוי שנקבע בהסכם השכירות לאי פינוי במועד.

2. בעתירתו למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, צירף ב"כ המשיבים אישורי מסירה של התביעה למבקשות.
על פי תצהיר המוסר, בוצעה מסירה של הזימון לדין למבקשת 1, עת פגש אותה המוסר ביום 14.6.17 בשעה 18:00, מסר לה את הכתב לידיה והיא חתמה על פני אישור המסירה.
על פי תצהיר המוסר, בוצעה המסירה של הזימון לדין למבקשת 2, באמצעות הדבקה על דלת ביתה והנחה בתיבת הדואר ביום 14.1.18 בשעה 13:00 לאחר שלא מצא אותה בבית.
ביצוע המסירה למבקשת 2 לא התקבל על דעתו של הרשם ולכן על מנת לרפא את הפגם בביצוע המסירה הגיש ב"כ המשיבים תצהיר לפיו ביום 14.2.18 ביום שישי יצרה עמו המבקשת 2 קשר טלפוני ואישרה שקיבלה את כתב התביעה והוא אף הורה לה להגיש בקשת רשות להתגונן וכי תוגש נגדה בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה.
בעקבות תצהיר זה – נחתמה הפסיקתא ביום 27.2.18 לחיוב שתי המבקשות בסכום התביעה בצירוף הוצאות משפט.

3. רק ביום 28.6.18 הוגשה בקשה משותפת להארכת מועד להגשת בקשה לבטול פסק הדין ובקשה לביטולו.
אין מחלוקת כי המבקשות איחרו בהגשת הבקשה לבטול פסק הדין כאשר הן מודות שקיבלו לפחות את פסק הדין שניתן נגדן בהעדר הגנה כבר בחודש מרץ 2018 אך בשל מחדל של עורך הדין בידיו הפקידו את פסק הדין, לא הוגשה הבקשה במועד.
יחד עם זאת, קשה להותיר

פסק דין
זה על כנו הן משום שמועד ביצוע המסירה כנטען על ידי ב"כ המשיבים מוטל בספק והן משום שיש מקום לבירור טענותיהן נוכח טענות ההגנה שבפיהן.
לכאורה בוצעה מסירה כדין למבקשת 1 אלא, כפי שאף מודה ב"כ המשיבות, המועד שצוין, הן באישור המסירה והן בתצהיר המוסר בדבר ביצוע המסירה למבקשת 1, אינו כדין או שגוי. בתצהירו ציין המוסר כי המסירה בוצעה ביוני 2017 ובאישור המסירה צוין כי המסירה בוצעה בינואר 2017 ואף נוסף לו מועד נוסף בצדו השמאלי התחתון של אישור המסירה: 14.1.18, כל זאת כאשר התביעה הוגשה לבית המשפט רק בדצמבר 2017.
גם אם נפלה שגגה בתאריכים שצוינו על פני המסמכים, היה מקום מצדו של ב"כ המשיבים להגיש תצהיר מתוקן של המוסר על מנת לרפא את הפגם – דבר שלא נעשה אפילו עתה.
עם זאת, יש להניח כי המסירה אכן בוצעה במועד בשנת 2018 שכן המבקשת 1 מודה כי קבלה את כתב התביעה במועד כלשהוא שאינו זכור לה.

4. אין ספק כי המסירה למבקשת 2 לא בוצעה כלל כדין. כפי שציין הרשם בהחלטתו, הדבקה ניתן לבצע רק לאחר שלושה ביקורים ותמהה אני על הוראתו של ב"כ המשיבים, כפי שניתנה למוסר באותה עת, כעולה מתוכן תצהירו, לבצע הדבקה לאחר ביקור אחד בלבד.
התצהיר שהגיש ב"כ המשיבים לרשם על מנת לרפא את הפגם אינו מועיל. ראשית יצוין כי שוב טעה ב"כ המשיבים במועד שצוין בתצהירו כמועד שבו התקבלה שיחה טלפונית מאת המבקשת 2 כאשר ציין כי השיחה התקיימה ביום שישי ביום 14.2.18 כאשר ביום שישי התאריך היה 16.2.18.
ב"כ המשיבים נמנע מלציין מהו המועד שבו הודתה המבקשת 2 כי קיבלה את התביעה במיוחד שהמועד תואם באורח פלא למועד מסירת התביעה לטענתו (14.1), אך חודש אחד בדיוק קודם לכן.
תמוהה גם טענתו כי אמר למבקשת 2 להגיש בקשת רשות להתגונן ובאותה נשימה אמר לה כי תוגש נגדה בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה.
מכל מקום, בנסיבות העניין לא ניתן לדחות את טענת המבקשת 2 כי מצאה את כתב התביעה בתיבת הדואר שלה ביום 16.2.18 הוא המועד שבו התקשרה לב"כ המשיבים.

5. כך או כך, אץ לו רץ לו ב"כ המשיבים והגיש בקשה למתן

פסק דין
בהעדר הגנה כבר 6 ימים לאחר מכן.
אך גם המבקשת לא אצה לה דרכה להגיש בקשת רשות להתגונן למרות שלטענתה הגיע לידיה כתב התביעה רק באותו היום, דהיינו, ביום 16.2.18.
אין המבקשות טוענות כי ערכו בקשת רשות להתגונן והגישו אותה במועד אשר לטענתן הוא המועד הנכון.
פסק הדין אומנם ניתן לכאורה לפני תום המועד להגשת בקשת רשות להתגונן, אך גם בחלוף המועד הנטען על ידי המבקשות, לא הוגשה הבקשה וקיומו של פסק הדין נודע למבקשות בסוף חודש מרץ. גם אז לא הוגשה בקשה לביטול פסק הדין אלא רק ביוני לאחר שהמבקשת 2 התוודעה לצו עיקול שהוטל על חשבונה ומחדליו של בא כוחה דאז.

6. אף טענות ההגנה של המבקשות אינן ניתנות לדחייה על הסף.
טענתה של המבקשת 1 היא כי המשיבים מסתירים מבית המשפט את העובדה כי ביולי 2017 הגיעה להסכם עם המשיבים לפיו תמשיך ותשכור את הדירה לתקופה בת 6 חודשים נוספים (על פי האופציה הנתונה לה בהסכם השכירות) ואף העבירה לידיהם סך של 31,500 ₪ תשלום דמי השכירות בגין אותה התקופה.
עוד טענה המבקשת 1 כי המשיבים מחזיקים בידיהם שיק בנקאי בסך 20,000 ₪ שהופקד בידיהם במעמד כריתתו של הסכם השכירות כבטוחה נוספת לקיום התחייבויותיה – שיק שלא הושב לה.
המבקשת 2 טוענת כי לא התכוונה לחתום לבדה על כתב הערבות וכי סברה, כדברי המשיבים, כי על כתב הערבות יחתום ערב נוסף אף כעולה מנוסח כתב הערבות עליו חתמה.
המבקשת 2 טוענת כי הוחתמה על כתב הערבות מבלי שניתנה לה ההזדמנות לעיין בהסכם השכירות וכל כוונתה היתה לערוב רק לדמי השכירות וחשבונות המושכר.
לטענתה כלל לא ערבה לתשלום הפיצוי המופרז של 250% מסכום דמי השכירות החודשיים ומאחר ודמי השכירות עצמם שולמו – אין היא חייבת דבר למשיבים.

7.
אין בפי ב"כ המשיבים כל תשובה לטענות ההגנה של המבקשות.
ב"כ המשיבים מתעלם לחלוטין מטענתה של המבקשת 1 כי תקופת האופציה מומשה ובהסכמה וכי שולמו דמי השכירות בגין אותה התקופה וטוען באופן סתמי רק כי הסכם השכירות תם ביום 31.7.17 ומאחר והמבקשת 1 לא פינתה את המושכר במועד – זכאים המשיבים לתשלום הפיצוי המוסכם.
בדרך אגב, כפי שנטען בכתב התביעה עצמו, מודה ב"כ המשיבים כי שולם סך של 21,000 ₪ על חשבון חוב דמי השכירות מבלי להסביר ולפרט באלו נסיבות שולם סכום זה במיוחד כאשר סיפור המעשה כבר עלה בערכאות כפי שניתן לקרוא בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתביעת הפינוי שהגישו המשיבים כנגד המבקשת 1, טרם הגשת תביעה כספית זו.
במעמד הדיון שם, מודה ב"כ המשיבים כי אכן התקבלו סך של 31,000 ₪ כטענת המבקשת 1 ולימים אף החזירו המשיבים למבקשת סך של 10,000 ₪ במסגרת הסכם נוסף בין הצדדים. עובדות אלו תומכות בגרסת המבקשת 1 בדבר הסכמות כאלה ואחרות בין הצדדים אשר עשויות למנוע חיוב בפיצוי המוסכם.
כל זאת עוד בטרם תידון טענת המבקשות כי סכום הפיצוי מופרז מעבר לכל פיצוי סביר ומתקבל על הדעת, במיוחד בנסיבות העניין הספציפי.
8. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי המטוטלת בין זכויות וחובות הצדדים נוטה לזכותן של המבקשות וכי יש להורות על בטול פסק הדין ולאפשר להן את יומן בבית המשפט.
עם זאת, מחדלן של המבקשות להגיש בקשה לבטול פסק הדין במועד זקוק לריפוי שכן אין להטיל על המשיבים את הנטל הכספי בגין מחדליו של בא כוחן לשעבר של המבקשות.
לפיכך, פסק הדין מיום 27.2.18 בטל ואף ניתנת רשות להתגונן למבקשות.
המבקשות תשלמנה למשיבים הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪ אשר נפסקו על הצד הנמוך לאור התנהלות בא כוח המשיבים במתן פסק הדין בהעדר הגנה כמתואר לעיל.
כתב הגנה יוגש תוך 30 יום ממועד המצאת החלטה זו לידי בא כוח המבקשות.



ניתנה היום, כ"ט תמוז תשע"ח, 12 יולי 2018, בהעדר הצדדים.











תאק בית משפט שלום 60984-12/17 מירב בן אבו יעל ארביבו נ' מאיר ליסקר סנדרה ליסקר (פורסם ב-ֽ 12/07/2018)