פסקי דין על גיורא אזולאי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

30455-09/17 בל     10/07/2018




בל 30455-09/17 גיורא אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית הדין האזורי לעבודה בנצרת


ב"ל 30455-09-17



לפני:

כב' השופטת
אורית יעקבס

נציג
ציבור (עובדים): מר ג'ואד אגבאריה
נציגת ציבור (מעסיקים): גב' אורנה כבירי

התובע

גיורא אזולאי

ע"י ב"כ עו"ד רועי אלמדאי


-

הנתבע


המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד אברהים מסארווה




פסק דין


1.

בתאריך 11/9/16, דחה הנתבע את תביעתו של התובע להכרה בליקוי שארע לו, לטענתו, בכתף שמאל, כתאונת עבודה שארעה לו ביום 7/2/16.
כנגד דחיה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

2.
מהלך הדיון
בתאריך
17/4/18 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו התובע והעד מטעמו - מר אלברט כהן (להלן:"מר אלברט"), על תצהירי עדותם הראשית.
בסיום ישיבת ההוכחות, קצב ביה"ד לצדדים, בהתאם לבקשתם, מועדים לשם הגשת סיכומיהם ולאחר שאלו הוגשו (סיכומי התובע ביום 5/6/18 וסיכומי הנתבע ביום 27/6/18) הבשיל התיק להכרעה.

3.
העובדות הרלוונטיות:
א.

התובע, יליד 1967, עבד, בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה במכללה האקדמית תל-חי, במחלקת התפעול.
ב.

בתאריך 30/4/16 פנה התובע לחדר מיון במרכז הרפואי זיו ושם נרשם, בתאור התלונה:"
לדבריו סובל מכאבים בכתף שמאל כמה שנים
"; "
לפני כשנה קיבל זריקת סטוריד לכתף שמאל"
.
ג.

בסיכום ביקור במרפאה אורטופדית,
בבית חולים העמק, מיום 4/5/16, נרשם:"
לדבריו 3 שבועות של כאבים בכתף שמאל
";"
מדווח על עבודה קשה בה הרים משקל כבד על יד שמאל"
.
ד.

ברישום רפואי מיום 1/6/16, ממרפאה האורטופדית במרכז הרפואי העמק, נרשם:
"6 שבועות של כאבים והגבלה בזרוע שמאל ללא סיפור ברור של חבלה
".
ה.

בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע תוארה הפגיעה כך:"
עלה עם פח איטום לעבוד על גג המבנה, בסיום העבודה בזמן הירידה נתפסה היד בסולם והחליק, הרגיש כאב עז בכתפו
".
ו.

בטופס בל/250, תוארה התאונה כך:"
כאשר עליתי לגג עם פח איטום, דרך סולם מוגן ובסיום העבודה, בירידה, היד נתפסה בסולם והחלקתי, הרגשתי כאב עז בכתף".

4.
להלן טענות ב"כ התובע:
א.

התובע נפצע בתאונת עבודה שארעה לו ביום 7/2/16 עת ניגש לבצע עבודת איטום באחד מגגות המכללה, לקח בידו פח של חומר איטום ועלה באמצעותו סולם לגג, כאשר במהלך הירידה מהגג, באמצעות הסולם, הוא החליק ונשאר תלוי על הסולם עם ידו השמאלית כשבידו השניה אחז בפח האיטום שמשך אותו כלפי מטה וכתוצאה מכך כמעט נתלשה ידו השמאלית ממקומה.
ב.

במהלך חקירתו הנגדית, התובע לא נשאל על אופן התרחשות התאונה.
ג.

עד התובע, אשר בינו לבין התובע אין קשרי חברות מעבר לעבודתם המשותפת, נשבע שמה שכתבו בתצהירו זה נכון וכי נכח בזמן שלתובע ארעה התאונה.
ד.

התובע הופנה על ידי מעסיקו למלא טפסים של תאונת עבודה והרי אם לא היתה מתרחשת התאונה בעבודה, לא היו מפנים אותו למלא טפסים מסוג זה.
ה.

העובדה שבפני
ותיו הראשונות, של התובע, לקבלת טיפול רפואי, הוא לא סיפר על התאונה, מקורה בעובדה שהוא לא חשב שצריך לתבוע מישהו ושהוא חשב שהכאבים מהם סבל יחלפו ורק לאחר זמן וכשבמקום העבודה אמרו לו שייקח את הטפסים, הוא עשה כן.
ו.

התובע סיפר לרופאיו על התאונה אך לא חשב שהם צריכים לכתוב את אשר סיפר להם.
ז.

גרסת התובע באשר לאופן התרחשות התאונה צויינה גם בטופס התביעה שהגיש לביטוח הלאומי וגם בטופס בל/250.
ח.

בהתאם להלכה הפסוקה - רישומים רפואיים אינם חזות הכל וביה"ד יכול להעדיף גרסה המובאת לפניו, מה שיש לעשות במקרה שלפנינו, בשים לב לעדותו המהימנה של התובע ולהסברים שסיפק וכן בשים לב למהימנותו של מר אלברט.
ט.

פגיעתו של התובע הינה ניתוק עצבי אשר נגרם מתלישת העצב – עובדה המבססת את מנגנון התאונה כפי שתוארה על ידו.
י.

התובע צירף לתצהירו פרטים וחתימות של חמישה עובדים שאישרו כי ראו את התובע סובל ונאנק מכאבים עזים בכתף במשך התקופה שמחודש 2/16 ועד שעזב את העבודה ורק בגלל עזיבתו לא היתה אפשרות להעיד את כולם והתובע הסתפק בהעדתו של אחד מהם - מר אלברט.
יא.

התובע הוכיח כי ביום 7/2/16 ארעה לו תאונה בעבודתו ולכן יש למנות מומחה רפואי מטעם ביה"ד על מנת שיחווה דעתו בין הליקוי בכתפו השמאלית לבין תאונה זו.

5.
להלן טענות ב"כ הנתבע:
א.

נטל ההוכחה בדבר קיומו של אירוע תאונתי מוטל על התובע, כאשר, במקרה שלפנינו, לא עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 7/2/16, ארע לו אירוע תאונתי ולכן יש לדחות את תביעתו.
ב.

בקביעה אם התקיים אירוע תאונתי אם לאו, מייחס, ביה"ד משקל רב להתבטאויותיו של תובע בסמוך למועד האירוע ומעדיפן בד"כ על התבטאויות מאוחרות יותר.
ג.

בפני
ותיו הראשונות של התובע לקבלת טיפול רפואי, לא רק שאין אזכור של האירוע הנטען אלא שהתובע ציין כי הוא סובל מכאבים שנים רבות ו/או כי הרים משקל כבד - שזו גרסה פוזיטיבית שונה לחלוטין מהגרסה שמסר התובע בטופס התביעה - בדבר החלקה ונפילה מסולם.
ד.

בתיקו הרפואי של התובע מצויינות תלונות על כאבים בכתף כבר משנת2011.
ה.

בהתאם לרישום רפואי מיום 24/1/16, קרי כשבועיים לפני האירוע הנטען, פנה התובע למרפאה כירורגית אורטופדית בקרית שמונה ושם נרשם:"
כאבי כתף שמאל ללא סיפור חבלה או אירוע מיוחד. מבקש הזרקה
".
ו.

עדותו של התובע ושל מר אלברט היו מלאות סתירות ואי דיוקים והן העלו סימני שאלה רבים באשר לעצם התרחשות האירוע הנטען.
ז.

כנשאל התובע מדוע בפני
יתו לרופא ביום 4/5/16, סיפר כי הכאב ממנו הוא סובל נובע מעבודה קשה ומהרמת משקל כבד, הוא ענה:"
אמרתי מקודם שאני באתי לרופא, סיפרתי לו שהרמתי משקל כבד כי לא חשבתי לרגע שאני עומד לתבוע מישהו
" - תשובה זו והסברו של התובע באשר לסיבה שאמר לרופא כי הרשים משקל כבד, אינם מתקבלים על הדעת והוא מחזק את הרושם שהתובע חיפש דרך לקשור את הליקוי בכתפו לעבודה ולא משנה מה האירוע.
ח.

בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא סבל שנים קודם לאירוע הנטען מכאבים בכתף אך ציין כי מדובר בכאבים שחלפו, אלא שתשובה זו אינה מתיישבת עם הרישום מיום 24/1/16.
ט.

העובדה שהתעודה הראשונה לנפגע בעבודה הונפקה לתובע רק שלושה וחצי חודשים לאחר האירוע הנטען, מחלישה מאוד את גרסתו.
י.

עדותו של מר אלברט, אשר לא ידע להסביר כיצד זכר את תאריך האירוע הנטען, לא סייעה לתובע ובכל מקרה לא היה בה כדי להתגבר על הרישומים הרפואיים.
יא.

לנוכח האמור לעיל יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

6.
המסגרת הנורמטיבית
תאונת עבודה מוגדרת
בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995
(להלן: "החוק") כ:
"תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד
עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו
במשלח ידו".
תאונה מחייבת בראש ובראשונה הוכחת קרות אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה חבלה. ההלכה הפסוקה הינה, כי על מנת להיכנס בדלת אמות של "תאונה בעבודה" - ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע בעבודה שניתן לקשרו לחבלה הנטענת (דב"ע לה/0-60
דוד יצחק - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע 332; דב"ע מח/0-50
המוסד לביטוח לאומי
- מלכה ויקטור פד"ע כ 284; דב"ע מא/0-73
בנימין דומב - המוסד לביטוח לאומי
פד"ע יב 351).
כמתחייב מהאמור, על התובע נטל הראיה, כי תוך כדי עבודתו ארע לו "אירוע תאונתי", ועל התובע להביא, בשלב ראשון, ראשית ראיה שאכן קרה "אירוע תאונתי" בעבודה הקושרת את הפגימה לעבודה (דב"ע מז/90-0 צבי שפיר - המוסד, פד"ע טז, 93).

7.
דיון והכרעה
לאחר שבחנו את הראיות, קראנו את כתבי הטענות, את התצהירים, את ההודעה שנגבתה מהתובע (נ/9), את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, שמענו את העדויות וכן עיינו בסיכומי באי כוח הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי, למרבה הצער, התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכיח כי ביום 2/7/16, אירע לו "תאונת עבודה" כמשמעה
בסעיף 79
לחוק.

להלן הטעמים לקביעתנו:
א.
מסמכים רפואיים
הפניה הראשונה של התובע, לקבלת טיפול רפואי, לאחר האירוע הנטען, היתה בתאריך 30/4/16, שאז הוא פנה לחדר מיון במרכז הרפואי זיו ושם נרשם, בתאור התלונה:"
לדבריו סובל מכאבים בכתף שמאל כמה שנים
"; "
לפני כשנה קיבל זריקת סטוריד לכתף שמאל"
.
מאחר
והמסמך הרפואי הנ"ל מהווה תיעוד ראשוני לפניית התובע לקבלת טיפול רפואי לאחר האירוע הנטען ומאחר וממסמך זה אין אזכור לאירוע שארע, לטענת התובע, ביום 7/2/16, הרי שיש בכך כדי להחליש את גירסת התובע שכן כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה קיים משקל משמעותי לאנמנזה הראשונית, שכן בדרך כלל יעדיף בית הדין את התבטאות המבוטח סמוך לאחר התרחשות האירוע הנטען שכן זה המועד בו ניתן להניח כי האיש מסיח לפי תומו (
עב"ל 248/98
מקסים פרץ - המוסד לביטוח לאומי

, עבודה ארצי, כרך ל"ג (2) 24 וכן דב"ע מט/ 23-0 המוסד לביטוח לאומי
- שמעון הירשהורן
, פד"ע כ 349; (עב"ל 1076/99 דניאל גרץ - המוסד
, לא פורסם) מעבר לאמור לעיל, לא ניתן להתעלם גם מ

הרישום רפואי מיום 1/6/16 בסיכום ביקור במרפאה אורטופדית,
בבית חולים העמק, מיום 4/5/16, נרשם:"
לדבריו 3 שבועות של כאבים בכתף שמאל
";"
מדווח על עבודה קשה בה הרים משקל כבד על יד שמאל"
. מדובר ברישום אשר מעבר לכך שאין בו אזכור לאירוע מיום 7/2/16, יש בו גירסה פוזיטיבית שונה לחלוטין לגרסה שתיאר התובע בתצהירו ובתביעתו ולכן רישום זה מהווה נדבך נוסף אשר יש בו כדי לבסס את החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע.
כאשר לשני הרישומים הנ"ל, ניתן להוסיף גם את הרישום, מיום 1/6/16, ממרפאה האורטופדית במרכז הרפואי העמק, נרשם:
"6 שבועות של כאבים והגבלה בזרוע שמאל ללא סיפור ברור של חבלה
", אשר גם בו אין אזכור לאירוע הנטען.
ראוי לציין כי בשלושת הרישומים הנ"ל נרשמו דברים נפרדים, כלומר לא היה כאן מקרה של רישום אחד שהועתק בפעמים האחרות, אלא רישומים נפרדים אשר באף אחד מהם לא רק שאין אזכור
לאירוע מיום 7/2/16
אלא שיש בו גירסה פוזיטיבית אחרת.

ב.
התשובה שנתן התובע לשאלה מדוע סיפר לרופא על הרמת משקל כבד ולא על טיפוס בסולם והחלקה ממנו

במסגרת חקירתו הנגדית נשאל התובע:
ש.

מפנה אותך למסמך רפואי נוסף מבי"ח עפולה, העמק, מה- 4.5.16 כתוב כך "לדבריו 3 שבועות של כאבים בכתף שמאל, מדווח על עבודה קשה בה הרים משקל כבד על יד שמאל". מדוע אז בביה"ח בעפולה, לא דיברת על הנפילה מהסולם, על ההחלקה מהסולם כשידך נתלתה בסולם כפי שתיארת בתצהירך ורק לאחר מכן.
ת.
שוב אותה שאלה ואותה תשובה, לא חשבתי לרגע, עובדה שאמרתי שהרמתי משקל. לא הקפדתי שיכתבו את כל מה שאני רוצה ואומר. את הרופא הזה אני דווקא זוכר, רופא צעיר בעפולה, סיפרתי לו שהרמתי משקל אבל לא הקפדתי שירשום את כל הדברים כי לא תיארתי לעצמי שאגיש תביעה.
ש.
אז למה אמרת משקל כבד ולא שנפלת מסולם.
ת.
אני באתי לרופא וסיפרתי לו ויכול להיות שאמרתי לו גם על הסולם. אמרתי מקודם שאני באתי לרופא, סיפרתי לו שהרמתי משקל כי לא חשבתי לרגע שאני עומד לתבוע מישהו.
ש.
זה לא מה שאמרת לפני שהקלדנית הספיקה להקליד - אמרת שסיפרת לו שאתה מרים דברים כבדים בעבודה.
ת.
נכון, זה מה שאמרתי, לא חשבתי שאני צריך לספר הכל או שהכל יירשם, לא חשבתי שאני צריך תיעוד של משהו."
(עמ' 8 שורות 11-27 לפרוטוקול - ההדגשות אינן במקור. א.י.).
גם עם הרבה רצון טוב, לא הצלחנו לקבל את הסברי התובע ככאלו שנותנים מענה הולם לשאלה מדוע נרשמה, במסמכים הרפואיים, גרסה פוזיטיבית, סותרת, לגרסת הסולם. הטענה כי לא חשב שיתבע מישהו, היתה יכולה לשכנע, מקום שלא היתה מופיעה שום גרסה בתיעוד הרפואי, אולם משלא זה המצב, הרי שמדובר בנדבך נוסף בגינו לא יכולנו לקבל את התביעה

ג.
עדותו של התובע


כמו במענה לשאלה הנ"ל, גם תשובות אחרות שנתן התובע, כמו ביחס לרישום מלפני התאונה (הרישום מחודש ינואר 2016) - עמ' 2 שורות 2-17 לפרוטוקול וכמו ביחס לעובדה שעת היה במיון בצפת לא איזכר את האירוע (עמ' 4 שורות 13-28 לפרוטוקול) , לא הועילו לו ו/או לביסוס גרסתו בדבר האירוע, הנטען, מיום 2/7/16.

ד.
עדותו של מר אלברט
לענין התאריך 7/2/16, שציין מר אלברט בתצהירו, כתאריך קרות האירוע הנטען, הוא נשאל מספר שאלות, במסגרת חקירתו הנגדית ומפאת חשיבות תשובותיו, נביאן להלן:
"ש.

אז איך ידעת לזכור שנתיים אחרי ב- 11/17 שעבדת עם התובע ב-7.2.16.
ת.
כמו שאני זוכר הרבה דברים, כמו שאני זוכר כל דבר. לאחר שבית הדין מסביר לי את השאלה כי מדובר בתאריך ספציפי, איך ידעתי לזכור, אני משיב כי הלכתי פחות או יותר, בהערכה, אין לי שום דיוק לזה.
ש.
יש לי כרטיסו הרפואי של התובע.
ת.
כן?
ש.
ממנו עולה כי שבועיים לפני התאריך שאתה מציין בתצהירך, כלומר ב- 24.1.16, הוא התלונן על כאבים בכתף וקיבל הזרקה לכתף וגם ביקש שיזריקו לו עוד פעם לכתף, רואים כי שבועיים לפני התאריך שאתה מציין הוא התלונן על כאבים בכתף וקיבל הזרקות, האם טעית בתאריך.
ת.
יכול להיות שטעיתי בתאריך, אבל לא יודע לענות לך על הענין הרפואי כמו הזרקות.
ש.
אני לא שואל על הענין הרפואי אלא שבתצהירך אתה מציין תאריך מסוים ואומר לך כי שבועיים לפני תאריך זה, הוא דיבר על כאבים בכתף וקיבל הזריקה.
ת.
אמרתי לך אל תתפוס אותי על תאריכים. אני לא יכול לזכור במדוייק.
לשאלת בית הדין כיצד ידעתי לכתוב 7.2.16? אני משיב כי כשהולכים לאטום גג סביר להניח כי זה בחורף אז אני לוקח תאריך בחורף שזה מרץ פברואר, ינואר או דצמבר. שהרי לא אוטמים גגות בקיץ.
לשאלת בית הדין בתצהיר כתוב תאריך מדויק- 7.2.16 אני משיב כי שוב אני חוזר על אותה תשובה, יכולתי להגיד ינואר או דצמבר ואז שוב הייתי נשאל כיצד ידעתי להגיד בדיוק התאריך האחר.
ש.
יתכן שמישהו הזכיר לך שזה התאריך הזה?
ת.
לא.
ש.
למה?
ת.
לפני התאונה התובע היה סוס עבודה ואחרי זה הוא כל הזמן היה מתלונן.
ש.
שאלתי אותך כיוון שאתה מגיש תצהיר לבית הדין ואומר על תאריך מסוים, שאלתי אותך ואמרת שאינך יודע להגיד ושזה חורף. שאלתי אותך מקודם האם מישהו אמר לך שזהו התאריך, האם התובע אמר לך?
ת.
בכלל לא. התאריך היחיד שאני זוכר זה תאריך הלידה שלי. לגבי כל תאריך אחר, אני יכול לשער, אני יכול לשכוח.
ש.
אז למה דווקא 7.2.16 למה לא 7.1.16?
ת.
ואם הייתי אומר לך 12.2.16 מה היית אומר לי? למה דווקא תאריך זה. יצא לי 7.2.16 אם אתה שואל אותי איך יצא, אני אומר כי יצאו הרבה דברים, אדם לא שולט בעצמו ואומר דברים"
(עמ' 11 לפרוטוקול וכן עמ' 12 שורות 1-9 לפרוטוקול).
למקרא תשובתיו של מר אלברט, ברור מדוע לא ניתן לראותו כמי שעזר לתובע לבסס את טענתו להתרחשות תאונת עבודה ביום 7/2/16

ה.

הטעמים כבדי המשקל שפירט הנתבע בסיכומיו, כפי שתומצתו בסעיף 5 דלעיל.
לפני סיום נבהיר כי אנו ערים להלכה, אותה איזכר ב"כ התובע בסעיף 26 לסיכומיו ולפיה רישומים רפואיים אינם חזות הכל וביה"ד יכול להעדיף, על פניהם, את הגרסה המובאת לפניו, ככל שהיא מהימנה בעיניו, אלא שלצערנו, לא מצאנו את הגרסה שהובאה לפנינו על ידי התובע ועל ידי מר אלברט כמהימנה ולכן לא מצאנו דרך להתגבר על הרישומים הרפואיים אשר בהם, כפי שציינו כמה פעמים, לא רק שאין איזכור לאירוע הנטען, אלא שיש בהם גירסה פוזיטיבית הסותרת אותו.

8.
סוף דבר
- לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע, הרינו קובעים כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולא הוכיח כי ביום 7/2/16, ארעה לו, בעבודתו, תאונת עבודה ולכן הרינו מורים על דחיית תביעתו.

9.
הוצאות משפט
למרות בקשת הנתבע כי נחייב את התובע בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד, החלטנו שלא לעשות כן וזאת מתוך התחשבות במצבו הכלכלי הלא פשוט, כפי שהדבר עלה גם מהדברים שאמרה אשתו, עת התפרצה, במהלך ישיבת ההוכחות.

10.
הצדדים רשאים להגיש ערעור על

פסק דין
זה, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום שיקבלו את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז בתמוז תשע"ח, (10 ביולי 2018
)
, בהעדר הצדדים.






נציג ציבור (עובדים)

יעקבס אורית, שופטת

נציגת ציבור (מעסיקים)







בל בית דין אזורי לעבודה 30455-09/17 גיורא אזולאי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 10/07/2018)