פסקי דין על ספדי סלמאן | פסקי דין על ציון לאון שיווק פירות וירקות בע"מ

3188/04 א     20/09/2005




א 3188/04 ספדי סלמאן נ' ציון לאון שיווק פירות וירקות בע"מ




1
בתי המשפט
א 003188/04
בית משפט השלום עכו
20/09/2005
תאריך:
כב' השופטת חנה לפין-הראל

בפני
:

ספדי סלמאן

בעניין:
תובע
עבוד אלי

ע"י ב"כ עו"ד
- - נ ג ד -
ציון לאון שיווק פירות וירקות בע"מ
נתבעת
ניסים אמנון

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. התובע הינו סוחר בירקות ופירות.

2. הנתבעת הינה בעלת סיטונאות לממכר פירות וירקות בשוק הסיטונאי בת"א - יפו.

3. תביעה שטרית שעניינה שיק בסך 10,000 ₪ שמספרו 02506102 אשר זמן פרעונו היה יום 4/8/00 (להלן:"השיק") ,המשוך על ידי הנתבעת, הוסב לתובע ממר אבו סלח חסן, הנפרע, שזה האחרון קיבלו מאת הנתבעת.

4. השיק חולל לאחר שזה בוטל על ידי הנתבעת.

5. התובע הגיש לביצוע שיק בתיק הוצל"פ מס' 9-04-04511-08 .

6. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק. נימוקי ההתנגדות:
א) השיק לא ניתן לסיחור, שכן הוא ניתן לפקודת אבו סלאח חסן בלבד והיה "למוטב בלבד אינו סחיר ואינו עביר". לתובע אין כל זכות בשיק.
ב) כשלון תמורה מלא - השיק הוא אחד משלושה שיקים שניתנו עבור תוצרת חקלאית, אשר בוטל לאחר שלא סופקה התוצרת ע"י מר אבו סאלח חסן כמוסכם.

7. ביום 4.7.04 החליט כב' הרשם מר אוחיון כי הוא מקבל את ההתנגדות מחמת שלא נסתרה טענת אי הסחירות ולא נסתרה טענת כשלון התמורה ולכן ניתנה הרשות להתגונן.

8. צורת השיק - על פני השיק כתוב "שלמו ל" ובנוסף מצויות המילים "אבו סאלח חסן... בלבד" ומופיע עליו שרטוט. על גבי השרטוט הופיעו המילים " למוטב בלבד" "אינו סחיר" ו"אינו עביר" בדפוס , כאשר אלה מחוקים בכתב יד ולידם נמצאת חתימתו של מנהל הנתבעת - מר בנימין רוסו.
על גב שיק נראו מחיקות בטיפקס, וכן מופיע השם מוחמד יוסף ת.ז. 080998487 ועוד שני סימנים בדיו שונה.

במקום המיועד לחתימה הופיע באותיות מודפסות שמה של הנתבעת וחתימתו של מנהל הנתבעת מר בנימין רוסו המצהיר מטעמה.

גירסת התובע:
1. התובע מסר תצהיר עדות ראשית על פי החלטת כב' הרשם.
2. בינו לבין מר אבו סאלח חסן, התנהלה מערכת יחסים עסקיים, אשר בגידרה נמסר לו
השיק המשוך על ידי הנתבעת. לטענתו, קיבל את השיק בתמורה ובתום לב ולפני שעבר מועד פרעונו ומשכך הוא אוחז כשורה. התמורה היתה סחורה אשר סיפק למר אבו סאלח חסן.
3. מאחר והנתבעת מחקה את המילים "אינו סחיר" ו"אינו עביר" שהיו על גבי השרטוט בשיק, מדובר בשיק סחיר אשר זכותו של התובע בו הינה נקייה מכל רבב וגוברת על כל הטענות המועלות בין הצדדים הקרובים לשטר.
התובע הסכים לקבל את השיק לאחר שהגבלת הסחירות נמחקה ע"י מושך השיק - הנתבעת ובחתימתה.
4. בחקירה הנגדית העיד התובע, כי קיבל את השיק עם מחיקות הטיפקס על גבו, אך העניין לא עורר את חשדו. הוא ידע להעיד, כי מר אבו סאלח חסן ניסה לקנות מאנשים אחרים עם שיק זה, אך הם לא הסכימו, כי לא הכירו את בעל השיק. הוא הכיר את בעל השיק טוב מאד וראה כבר שיקים כאלו שלו, ולכן לא חשש לקבלו תמורת תוצרת שמכר למר אבו סאלח חסן.
5. על השיק לא הופיעה חותמת הנתבעת בשום מקום, ובמקום המיועד לחתימה הופיע באותיות מודפסות שמה של הנתבעת ולא חותמתה, ולפיכך לא היתה לו כל סיבה לחשוב כי מחיקת ההערה של חוסר הסחירות מסויגת בשל היותה בלא חתימה כאשר כל השיק היה כזה. גם שיקים אחרים של הנתבעת היו רק עם חתימה ולא חותמת.
עוד אמר התובע בדיון שהתקיים ביום 21.3.05 שורות 13-17:
"ש. כשקבלת את השיק ראית שרשום עליו לאבו חסן בלבד.
ת. התשובה אותו דבר, כשאני רואה את החתימה של רוסו למעלה זה סימן שהוא רוצה להעביר השיק למישהו אחר. אם הוא רוצה לתת כסף על חשבון הוא נותן "למוטב בלבד" בגלל זה הוא מוצלח הוא מוכר מזה שנים בשוק. אם זה לא היה מחוק הייתי יודע שאני לא יכול לקחת את השיק".

גרסת הנתבעת:
מטעם הנתבעת העיד מנהלה מר בנימין רוסו.
1. 1. הנתבעת טוענת כי בינה לבין מר אבו סלח חסן התנהלה מערכת יחסים עסקיים לפיה נהגה למסור לו שיקים דחויים לבטחון כמקדמות על חשבון ,עבור התוצרת החקלאית שתסופק על ידו לנתבעת.
הנתבעת מדגישה, כי אספקת התוצרת הינה לפני מועד פרעון השיקים.
2. 2. הנתבעת מסרה למר אבו סלח חסן סדרה של שלושה שיקים , כאשר בעבור שני השיקים הראשונים סופקה לנתבעת סחורה ואילו בעבור השיק השלישי לא סופקה לה הסחורה.
3. 3. מנהל הנתבעת הורה על ביטול השיק אך ביום 6/8/04, דהיינו יומיים לאחר מועד פרעון השיק, וזאת על מנת לבדוק שמא אבו חסן מספק תוצרת חקלאית בתמורה לשיק. מר רוסו אישר, כי אמנם מחק את המלים "למוטב בלבד אינו סחיר ואינו עביר" וחתם ליד המחיקה, אך לא הטביע את חותמת החברה מתוך כוונה שלמחיקה לא יהיה תוקף. עפ"י ההסכם עם אבו חסן, השיקים ניתנו לו כתנאי ולא היו מותרים להסבה. מר רוסו הצהיר, כי סיחור השיק לתובע נעשה במרמה ואולי גם בקנוניה עם התובע. ראיה לכך לדעתו היא העובדה שעד יום מסירת התצהיר, לא ננקטו הליכים כנגד אבו סאלח למרות שהוא החייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ.
מר רוסו צירף צילומי שלושת השיקים, כאשר בצילום השיק, אין מחיקה של הגבלת הסחירות.
4. 4. משלא ניתנה כלל תמורה לנתבעת על ידי מר אבו סאלח חסן התובע איננו אוחז כשורה בשיק .
5. 5. לטענת הנתבעת השיק נמסר לנפרע, מר אבו חסאן, תמורת סחורה שהיה אמור לספק , תוך שהוסבר לנפרע כי השיק נרשם לפקודתו בלבד, על מנת להבטיח מסירת הסחורה ומניעה מוחלטת של העברת השיק לצד שלישי.
6. 6. השיקים שימשו כביטחון ומשכך מסרה הנתבעת למר אבו סאלח חסן בלבד , כאשר מצוי עליהם הכיתוב "למוטב בלבד" "אינו סחיר" אינו עביר". בשל כיתוב זה השיק אינו ניתן לסיחור ולהעברה ולא ניתן להקנות בו זכויות, לפיכך לתובע אין זכות כלשהיא מכח השיק.
7. 7. למרות שמנהל הנתבעת מחק את המילים המודפסות בתוך השרטוט וחתם בצד המחיקה, לא הטביע את חותמת הנתבעת מתוך כוונה מוקדמת שלמחיקת ההערה לא יהיה תוקף ללא חותמת הנתבעת, המתחייב בכל שינוי בשיק.
8. 8. גב השיק כולל מחיקות בטיפקס, דבר המעורר חשדות. על כן התובע אינו אוחז כשורה בשיק.

ב"כ התובע טוען בסיכומיו:
א) התובע אוחז כשורה היות וקיבל את השיק בתמורה ובתום לב לפני שעבר מועד פרעונו ועל כן הוא אוחז כשורה.
ב) זכותו של התובע שהוא צד רחוק נקייה מכל רבב והיא גוברת על כל טענה בין הצדדים הקרובים: אבו סאלח חסן והנתבעת. לחלופין, התובע הוא אוחז סתם ובמקרה זה, הרי אבו סלאח חסן נטל השיק בתמורה ובתום לב, ויש לדחות את טענת כשלון התמורה.
ג) שיק משורטט בו נרשם "לא סחיר" מוסיף להיות מסמך העובר לסוחר על פי הדרכים הקבועים בפקודה, אך מתבטלת האפשרות של אחיזה כשורה ע"י מי שנוטל את השיק ועל כן הוא אוחז בלבד (ב"כ התובע מפנה לספרו של ד"ר זוסמן "דיני השטרות" מהדורה שישית עמ' 358).
ד) מחיקת הגבלת הסחירות ע"י מר רוסו מעידה על כוונתו של מר רוסו בשם הנתבעת, לבטל את הגבלת הסחרות. ב"כ המלומד של התובע, מפנה לעקרונות פרשנות השטר, ככזה והשטר כחוזה, אמד דעתם של הצדדים וכן לע"א 1560/90 משה ציטאט נ' הבנק הבינלאומי לישראל פד"י מח(4) 498 בעמ' 513.
מחיקת הגבלת סחירות מעידה על מר רוסו, כי כוונתו היתה להפוך את השיק לסחיר, ואין לשמוע לטענתו כי לא התכוון לכך הא ראייה שאין חותמת החברה ליד המחיקה. יש לציין כי גם ליד החתימה כמושך השיק, אין חותמת.
בנוסף, מפנה ב"כ התובע לע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה ואח' פד"י מח(5) 799 בעמ' 806-807. וע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות 1971 נ' בנק צפון אמריקה פד"י מג(4) 613, וטוען כי מר רוסו הציג בפני
אבו סאלח מצג, כי הוא חותם כשליח הנתבעת ולכן חתימתו גם ללא חותמת, מחייבת את הנתבעת.
לאישור הבנק אשר צורף, אין נפקות לעניינו, שכן הוא אישור כללי ואינו מתייחס לשיק נשוא התביעה.
ה) כוונתו של מר רוסו עולה מתוך השטר ואין לקבל את טענתו המאוחרת, כי לא הטביע את החותמת מתוך כוונה לשלול תוקף מן החתימה. יתר על כן, מדובר בדיני שטרות, כאשר שיקים הם תחליפי כסף וכוונת הצדדים עולה מן השטר ואין זה הגיוני לדלות כוונה שאינה עולה מתוך השטר עצמו.
כאן מפנה עו"ד דקואר לע" 244/75 מואסי עבד אלטיף נ' עזבון המנוח רפאל שמיר פד"י ל(1) 113, בעמ' 117-118.
ו) הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה לעניין כשלון התמורה בכל אשר ליחסים שבינה לבין אבו סאלח חסן. תשובותיו של מר רוסו היו מן הסוג ש"יכול להיות" "בגילי המופלג אני לא יכול לזכור..." וכו'.
ז) הנתבעת, אשר טענה, כי השיק ניתן על תנאי, לא הצליחה להרים את הנטל ולסתור את שתי החזקות זו שבסעיף 29א' לפקודה, וזו שבסעיף 20(ג) לפקודה.
גם אם יינתן אמון בדברי מר רוסו, אין די בכך ללא סעיף 54 לפקודת הראיות כדי לסתור את החזקה בס' 29 לפקודת השטרות.
הכרטסת אשר הוצגה אינה מסייעת בידי הנתבעת, שכן נראה בבירור, כי גם לאחר ביטול השיק, נותרה הנתבעת חייבת לאבו סאלח סכום של 9,296 ₪, ולאחר ביטול השיק מסיבה שלא הוכחה, ואינה ברורה, ניתנו שיקים נוספים אשר נפרעו.
אין עסקה ספציפית בגין העסקה נשוא השיק, לא הוצגה לא הזמנה ולא חשבונית, והנתבעת לא הוכיחה העדר תמורה.
ח) יש לקבל כמהימנה את עדותו של התובע לעניין יחסו עם אבו סאלח חסן במיוחד כי הסכים לקבל השיק לאחר שראה את המחיקה של מר רוסו למילים "לא סחיר". למר רוסו שם ומעמד בשוק ולא היתה לו כל סיבה לחשוש מלקבל את השיק.

סיכומי הנתבעת
ב"כ המלומד של הנתבעת טען בסיכומיו, כי אי הטבעת חותמת הנתבעת ליד חתימתו של מר רוסו על מחיקת הגבלת הסחירות, שוללת כל תוקף מן המחיקה והשיק נותר לא עביר ולא סחיר ובמיוחד כאשר כתוב ליד "שלמו ל... אבו סאלח חסן בלבד". יתר על כן, מדובר בשיק אשר נרשם כי לא רק לא סחיר, אלא גם לא עביר ועל כן הטענה, כי מדובר רק באפשרות של ביטול אחיזה כשורה, במקרה כזה אינה נכונה.
גם ב"כ המלומד של הנתבעת מסתמך על פסק הדין בע"א 1560/90 (פרשת ציטאט) הנ"ל אך הוא מוצא בו את האמירה כי כאשר כתוב "למוטב בלבד" השיק אינו עביר ולא ניתן להקנות בו זכויות לאחר. על פי סעיף 34א' לפקודה, וכן עפ"י ע"א (ת"א) 18/81 בנק קונטיננטל לישראל בע"מ נ' מרדכי ואח' פ"מ תשמ"ב (1) 376, 390 וע"א 1209/97 סטין קטן נ' אריה כהן (טרם פורסם) הרי שטר שנכתב בו "שלמו ל.... בלבד", אינו עביר. לכן, ולו מטעם זה בלבד, לא יכול היה אבו סאלח חסן להעביר את השיק לתובע.
ב"כ הנתבעת טוען, כי בכך שאין חותמת החברה גם ליד שם הנתבעת כמושכת השיק, אין ולא כלום, שהרי שמה מודפס על גבי השיק.

ב"כ המלומד של הנתבעת טוען, כי אין לקבל את עדותו של התובע לגבי אופן התנהגות הנתבעת במשיכת שיקים מטעמה, שכן הצהיר, כי לא היו לו עסקים משותפים איתה.
לחלופין, התובע אינו אוחז כשורה, שכן, התובע לא מלא אחר התנאים ליצירת החזקה עפ"י סעיף 28א':
א) השיק אינו תקין על פי מראהו, לאור המחיקות בטיפקס על גב השיק אותן בצע אבו חסן עפ"י עדותו של התובע עצמו. שטר ובו מחיקות רבות, אינו יכול להיות שטר תקין וזאת עפ"י לרנר "דיני השטרות" מהדורה שישית עמ' 276 ה"ש 166. גם אם היה התובע אוחז בתום לב, הוא לא ירכוש אחיזה כשורה אם השטר אינו תקין (ת"א 18/81 הנ"ל).
ב) בנוסף לכך, התובע אינו תם לב. התובע, עפ"י עדותו, ידע שהשיק "בעייתי" כי עובדה שסוחרים אחרים לא רצו לקבל אותו. הוא לקח על עצמו את הסיכון. חוסר תום הלב של התובע מתבטא בנושא נוסף והוא אי נקיטת הליכים כנגד אבו חסן עצמו. היות והתובע אינו אוחז כשורה, הוא אינו מתגבר על טענת הנתבעת לכשלון תמורה מוחלט.

ג) הנתבעת מתבססת על כרטסת החשבונות וטוענת, כמובן בניגוד לעמדת התובע, כי היא מעידה על כך שאלמלא בוטל השיק, היתה יתרת החובה של אבו חסן עומדת על 10,703 ₪, שכן הנתבעת לא קבלה סחורה תמורת השיק.

שני השיקים הנוספים שנפרעו אליהם מתייחס ב"כ התובע, ניתנו בגלל עיסקה אחרת והיו בידיו של מר אבו חסן במועד ביטול השיק. לאבו חסן אין כל טענה כלפי הנתבעת ולכן גם לתובע לא יכולה להיות, שכן הוא בא בנעליו של אבו חסן.

דיון:
מר אבו סאלח חסן לא הוזמן להעיד. שני ב"כ הצדדים, מלאו פיהם מים בנושא זה, למרות שלכל אחד מהם היה צריך להיות ברור כי העדרותו של מר אבו סאלח חסן היא העדרות רועמת הפוגעת בגירסת כל אחד מהצדדים.
שני בעלי הדין, הותירו רושם שאינו חיובי במיוחד. התובע נתן שיק אשר לכאורה היה בעייתי. מר רוסו בשם הנתבע הרבה להתחכם ולהתחמק, אין באפשרותי לקבוע כי אחד מהם הותיר רושם כה מהימן עד שניתן לקבוע כי עדותו היא העדות הנכונה.

המקרה שבפני
מתאים כנאמר בספרו לש זוסמן "דיני שטרות" מהדורה שישית בעמ' 121 : ...השופט הגיע למסקנה שלא יוכל להאמין לא לתובע ולא לנתבע, מה אפסוק במקרה כזה? אם אין השופט מוכן לסמוך על עדי הנתבע, הבאים וסותרים קבלת תמורה, יוצא כי הנתבע לא הצליח בהגנתו ולתובע עומדת החזקה שנקבעה בסעיף 29א' הנ"ל. העובדה שהשופט לא האמין בעדות התובע אינה מעלה ואינה מורידה כי אין פירושה אלא זה כי השופט גם לא יוכל לקבוע באופן פוזטיבי שניתנה תמורה כעדות התובע, אך התובע זכה ל

פסק דין
בלי קביעה כזו כי למענו די בחזקה האמורה, וחזקה זו לא נסתרה".
בה"ש 9 נזכר

פסק דין
ע"א 332/62 רובין נ' הירש פס"ד יז' 412, בו נהנה אוחז השיק מחזקת החוק על אף "הרושם הרע" שעשה על ביהמ"ש.

הנתבעת היא שהיתה צריכה להוכיח את כשלון התמורה, את אי סחירותו של השיק, וכי השיק היה על תנאי אשר לא קויים. ייאמר מיד כי הנתבעת נכשלה בהוכחת כל אלו, ועל כן הנטל לא הועבר אל התובע להוכיח את אחיזתו כשורה בשיק.

הגבלת סחירות:
על פני השיק מצוין "שלמו ל" ובנוסף מצויות המילים "אבו סאלח בלבד" ומופיע עליו שרטוט. על
גבי השרטוט הופיעו המילים " למוטב בלבד" "אינו סחיר" ו"אינו עביר" , כאשר אלה מחוקים
בכתב יד ולידם נמצאת חתימתו של מנהל הנתבעת.

במקום המיועד לחתימה הופיע באותיות מודפסות שמה של הנתבעת וחתימתו של מנהל הנתבעת.
בנסיבות העניין, כמתואר לעיל, הנני קובעת כי מנהל הנתבעת ביטל את הגבלת הסחירות . בע"א 1560/90 הנ"ל קבע כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר, כי מקום בו ישנם רישומים סותרים בין כתב היד לבין רישום מודפס, הרישום הידני הוא הגובר. בעניין שלפנינו, מחיקת הגבלת הסחירות על ידי מר רוסו, היתה מאוחרת למילים המודפסות "שלמו לאבו סאלח חסן בלבד", נכתבה בכתב יד ועל כן היא הגוברת. מחיקת הגבלת הסחירות הפכה את השיק לסחיר ולעביר .
החזקה היא כי השטר הוא עביר, הנטל להוכחת העבירות רובץ על הטוען אותה, בענייננו הנתבעת מושכת השיק. הנתבעת לא הרימה נטל זה, אדרבא, מר רוסו בכך שמחק את הרישום המודפס, יצר את הרושם המפורש כי התכוון בשם הנתבעת לבטל את הגבלת העבירות.

כשלון תמורה בעסקת היסוד:
כאמור, הנתבעת העלתה טענה ביחס לפגמים בזכות הקניין בשטר כלפי הצד הקרוב, מר סאלח אבו חסן.

בהתייחס לטענה זו ההלכה היא כי אם ימצא שהנתבע אינו מצביע כלפי הנפרע על כל יסוד אפשרי להגנה, לא ישוחרר מתשלום השיק (ע"א 18/66 אוריאל חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ ואח' , פד כ
(3) 265).
ככל שהנתבעת תצביע על פגם בזכות הקניין בשטר, יהא על התובע להרים את נטל השכנוע המוטל עליו על פי סעיף 29(ב) לפקודה.

סבורתני, כי בנסיבות הענין לא עמדה הנתבעת בנטל להוכיח כשלון תמורה בעסקת היסוד.
גרסתו של מנהל הנתבעת ביחס לעיסקה, מהותה, התשלום שבוצע על ידו בגינה וביטולה, תמוהה ומוקשית.

מכרטסת החשבונות אשר צורפה לתצהיר הנתבעת עולה, כי ביום מועד פרעון השיק יתרת חובה של הנתבעת למר אבו סאלח עמדה על 9,296.12 ₪, כך שעם ביטולו של השיק נשוא תיק זה, נותרה הנתבעת חייבת סכום זה למר אבו סאלח.

כשנשאל מנהל הנתבעת בחקירתו הנגדית אודות הסכומים המצויינים בכרטסת החשבונות השיב כי: "בגילי המופלג אני לא יכול לזכור את כל הדברים הקשורים לכרטסת החשבונות. אני לא מנהל חשבונות...אתה יכול לפנות למנהל החשבונות שלי. אני בסה"כ מוכר ירקות ופירות ואני לא יכול לזכור לפני 4 שנים... אני לא מבין בחשבונות". (פרוטוקול מיום 21/3/05 , עמוד 3 , שורה 9-18).
למעשה טוען מר רוסו כי היתה כאן מסירה על תנאי. נטל הראיה שהיתה מסירה על תנאי והתנאי לא התקיים מוטל על החייב השטרי (ע"א 623/88 משה גולדנברג ואח' נ' המשביר המרכזי בע"מ פד"י מד(2) עמ' 801 בעמ' 803, וכן ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים התיישבות חקלאית מושב שאר ישוב פד"י לז(3) עמ' 834).
הנתבעת נמנעה מלהביא את מר אבו סאלח חסן שהיה אמור לאשר את גרסתה זו, זאת ובנוסף לאמור לעיל, מביאים למסקנה, כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח, כי השיק ניתן על תנאי והתנאי לא קויים.

משמעות הדבר היא, כי אכן ניתנה תמורה בעסקת היסוד ממר אבו סאלח לנתבעת ואין לקבל את טענת הנתבעת, לפיה נכשלה התמורה בעסקת היסוד, ולפיכך הטענה נדחית.

תמורה ותום לב של התובע
כדי לבסס עילה שטרית, יש צורך במתן תמורה. אם לא ניתנה תמורה עבור השטר, תדחה תביעתו של האוחז.
הנתבעת טוענת כי סיחור השטר על ידי אבו סאלח חסן לתובע נעשה על ידו במרמה ויתכן שגם בקנוניה עם התובע. בשל חזקת התמורה העומדת לאוחז השטר, על הנתבע לשכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו.
הנטל להוכיח טענת מרמה וקנוניה, הוא נטל מוגבר מהרגיל בתביעה אזרחית. למעט השערה, לא הביאה הנתבעת ראיה כלשהי להיווצרות קנוניה או מעשה מרמה מצד התובע ומר אבו סאלח חסן, על כן גם כאן היעדרותו של זה האחרון מן הדיון, רועמת בשתיקתה.

הנתבעת לא עמדה בנטל זה ועל כן דין טענה זו להדחות אף היא.

משלא הוכיחה הנתבעת אף לכאורה את טענות הגנתה, אין צורך להיזקק לשאלות בדבר קיום התנאים על ידי התובע.
אני מסכימה אמנם, כי השיק נשוא הדיון איננו תקין על פי מראהו ואף לדברי התובע עצמו סוחרים אחרים לא רצו לקבלו.
גם אם ניתן לייחס תמיהות כאלה ואחרות להתנהגותו של התובע בעת קבלת השיק, וגם אם עדותו באופן כללי אינה מעוררת מהימנות יתר, שכן דבריו בתצהיר, כי לא היו לו עסקים משותפים עם הנתבעת, מקשים לאור הערותיו, כי שמו של מנהל הנתבעת הוא שהניע אותו לקבל את השיק, אין בכך כדי להעביר את הנטל אליו להוכיח את אחיזתו כשורה לאחר שהנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה.
לא למותר לציין, כי ההלכה היא כאשר כפות המאזניים מעוינות הרי הצד שעליו היה נטל השכנוע, הוא שיפסיד במשפט.

אי לכך הנני מקבלת את התביעה. ההתנגדות נדחית והליכי הוצל"פ בתיק 0804511049 יימשכו.

הנתבעת תישא בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 2,000 ₪ + מע"מ.
ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ה (20 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 45 יום.
חנה לפין-הראל
, שופטת
ד.ר003188/04א 114









א בית משפט שלום 3188/04 ספדי סלמאן נ' ציון לאון שיווק פירות וירקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/09/2005)