פסקי דין על קוזין-לוטן בלהה | פסקי דין על פטיש ביטחון | פסקי דין על א.ע. הורוביץ ניהול ואחזקות |

4704/04 עב     09/08/2005




עב 4704/04 קוזין-לוטן בלהה נ' פטיש ביטחון בע"מ,א.ע. הורוביץ ניהול ואחזקות בע"מ




1
בתי הדין לעבודה
עב 004704/04
בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו
בתיק עיקרי: 004704/

09/08/05
תאריך:
כב' השופטת חנה בן יוסף

נציג ציבור מר בק משה (מ)
בפני
:
קוזין-לוטן בלהה

בעניין:
התובעת

בעצמה
נ ג ד
1 . פטיש ביטחון בע"מ

2 . א.ע. הורוביץ ניהול ואחזקות בע"מ
הנתבעות
עמר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

התובעת נתקבלה לעבודה אצל הנתבעת 1 כשתפקידה היה לאתר חייבים עבור לקוחות הנתבעות (מד"א וטפחות), לבצע לחייבים מסירות של כתבי בי - דין, דרישות תשלום, לנהל עימם משא ומתן לגבי התשלום ולגבות מהם תשלומים פעולות שהוגדרו ע"י הצדדים כ'מסירות'
תקופת העבודה אצל 2 הנתבעות נמשכה ברציפות מ- 13.6.03 ועד 21.3.04.
בתביעה זו דורשת התובעת הפרשי שכר בסך של 17,100 ₪, פיצוי עבור אי תשלום המשכורת במועד בסכום של 4,400 ₪, שכר חודש מרץ בסך 4,500 ₪, פידיון ימי חופשה בסך 1,400 והחזר ניכויים משכר עבודה בסך 630 ₪.
התובעת עבדה ברצף אצל 2 הנתבעות כאשר מינואר 2004 הועסקה ע"י הנתבעת 2, אשר נטלה על עצמה את כל התחייבויות של הנתבעת 1.
הנתבעות טוענות כי התובעת קיבלה תשלומים ביתר החל מחודש ספטמבר 2003 ועד לפיטוריה בחודש מרץ 2004. לטענת הנתבעות מאחר והתברר שהתובעת דיווחה על ביצוע מספר גדול יותר של מסירות מאלה שביצעה בפועל, אין היא זכאית לכל יתרה והנתבעות דרשו החזר הסכום ששולם ביתר.
בתביעה שכנגד דרשו הנתבעות החזר הסכום כמו גם תשלום בגין נסיעות פרטיות שביצעה הנתבעת שכנגד ופיצוי בגין נזקים שגרמה בסך 24,202 ₪.
פרוט גרסת התובעת
בתחילת עבודתה בנתבעת 1 סוכם בינה לבין הממונה עליה, מר אלי אביטן, כי יום עבודה יהיה 10 - 12 שעות וכי שכרה יהיה בסך 20 ₪ לשעה. בהמשך סוכם כי החל מספטמבר 2003, תקבל שכר חודשי בסך 4,500 ₪, בתוספת תשלום לפי תפוקה על פי מספר המסירות וההסדרים שתבצע (להלן: "הסכם חדש"). לטענת התובעת, במהלך חודש אוגוסט, החלה לעבוד במתכונת החדשה, אלא שהנתבעת 1 לא שילמה לה את שכרה כמובטח.
התובעת טוענת כי גם לאחר ינואר 2004, כאשר הנתבעת 2 החלה להעסיק את העובדים, משכורתה לא שולמה לה בהתאם למובטח ולכן ביום 21.3.04 התקשרה למר אביטן, מנהל בנתבעות והודיעה לו כי אינה יכולה להמשיך לעבוד בלא שתשולם לה כל משכורתה. בתגובה עוד באותו הערב, הגיע מר אביטן לביתה של התובעת לקח את רכב הנתבעות שהיה ברשותה של התובעת, כמו גם את תלושי הדלק ואת הרשיונות. הנתבעת ניתקה את הקו ההסלולרי שמומן ע"י הנתבעות עד אותו מועד.
התובעת מציינת כי הגיעה ביום 20.4.04 למשרדי הנתבעת כדי לקבל את שכרה אך הנתבעת לא שילמה את יתרת השכר. באותו מעמד ביקשה להחזיר את הניירת של הנתבעות שנשארה ברשותה כולל פלאפון, אטלס, תיק ודיבורית. לטענתה, מסרה את כל הציוד לפקידה ע"פ הוראת מר אביטן אך למרות זאת לא הוחזר לה הפיקדון בסך 620 ₪, שהשאירה אצל הנתבעות בחודש ספטמבר 2003.

גרסת הנתבעות
הנתבעת 1 העסיקה את התובעת מחודש יוני 2003 עד להעברת עסקיה לנתבעת 2 ביום 1.1.04 והתובעת המשיכה לעבוד ברציפות. מר אביטן, מנהל בנתבעות סיכם עם התובעת על שכרה, שהיה בסך 20 ₪ לשעת עבודה. בחודש ספטמבר 2003, הגיעו הצדדים להסדר חדש לפיו שכרה של התובעת יהיה שכר חודשי של 4,500 ₪ ברוטו, זאת בכפוף לביצוע מספר מסירות מינימלי, כאשר עבור כל מסירה נוספת, תקבל התובעת תשלום נוסף. לטענת הנתבעות, סוכם עם התובעת כי היה והתובעת תבצע מסירות במספר פחות ממספר המינימום שנדרש, יופחת משכרה בגין כל מסירה אותו סכום שנקבע בין הצדדים. בנוסף, נחתם עם התובעת ביום 10.9.03 הסכם, על פיו נאסר על התובעת לעשות שימוש פרטי ברכב החברה שנמסר לשימושה.
לטענת הנתבעות, במהלך חודש נובמבר 2003, החל מר אביטן חושד בתובעת שהיא מדווחת דיווחים שיקריים מאחר ובבדיקה שנעשתה נמצא כי דיווחיה של התובעת לגבי מספר המסירות אינו תואם את דיווחי המחשב. בנוסף לכך טוענות הנתבעות כי במהלך חודש פברואר הוצמד לרכבה של התובעת מכשיר gps, אשר נועד לדווח על מקום הימצאה של התובעת בכל עת במקביל התובעת נתבקשה גם לדווח בכתב ידה על מהלכיה במשך יום העבודה. הנתונים הושוו עם נתוני מכשיר הgps והראו כי התובעת עשתה שימוש פרטי ברכב החברה בניגוד להסכם החתום עימה.
לפיכך, טוענות הנתבעות עוכבה משכורתה של התובעת בגין חודש מרץ 2004, כנגד שכר שקיבלה ביתר בחודשים קודמים וכן בגין הציוד של הנתבעות שנשאר ברשותה.

לאחר ששמענו את עדותה של התובעת ושל מר אביטן מנהל הנתבעות, להלן הכרעתינו
השאלה העומדת להכרעה היא האם זכאית התובעת להפרשי שכר בגין עבודתה בנתבעות.
התובעת טוענת כי הנתבעות לא שילמו לה את שכרה המלא בהתאם להסכם החדש שנכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2003. הנתבעות טוענות מנגד כי נוכח הדיווח של התובעת שהתברר כלא אמין, היו הנתבעות רשאיות להפחית משכר הבסיס של התובע את הסכום החסר, זאת מאחר והתובעת לא הגיעה למספר מסירות מינימלי, כמוסכם.

באשר לזכאותה של התובעת להפרשי שכר
אין מחלוקת בין הצדדים באשר לקיומו של ההסדר החדש שנכנס לתוקף בחודש ספטמבר 2003, לפיו היה על הנתבעות לשלם לתובעת משכורת בסיס בסך 4,500 ₪. סלע המחלוקת הוא בשאלה האם הסכום החודשי הותנה בביצוע מספר הסדרים מינימלי.
באשר לשכר מרץ 2004
שוכנענו כי ההסכם החדש בין הצדדים קבע שעל הנתבעות לשלם לתובעת משכורת בסיס בסכום של 4,500 ₪ ובנוסף פרמיות. אין אנו מקבלים את טענת הנתבעות כי סוכם בין הצדדים שהנתבעות רשאיות להפחית משכר הבסיס של התובעת במקרה שאינה משלימה מספר הסדרים קבוע. מכל מקום לא נראת לנו טענת הנתבעות לפיה התובעת לא ביצעה מספר מינימלי של הסדרים, זאת מאחר ולא נסתרה טענת התובעת הנתמכת בתלושים, כי ביצעה מסירות מעבר למכסה שנקבעה וקיבלה פרמיות. תוך כדי עבודתה ישבה התובעת מדיי שבוע עם מר חנניה, במשרדי הנתבעות בבני ברק ועברה על הפעולות שביצעה בשבוע הקודם, באותו מעמד גם קיבלה הנחיות לשבוע הבא. משכך, ברור שהנתבעות קיבלו פירוט לגבי המסירות שהתובעת ביצעה בזמן אמת יכלו לבדוק את הפעולות ובוודאי עשו כן בטרם שילמו את שכרה מדי חודש. העובדה שרק לאחר הגשת התביעה עשתה הנתבעת חישוב המלמד על תשלומים ביתר, כפי שהדבר עולה מהרישום בכתב יד בתלושי המשכורת שצורפו כנספח לכתב ההגנה וזאת בלא כל ראיות תומכות אין בה כדי לבסס את גירסת הנתבעות ולכן לא היה מקום לקיזוז שנעשה משכרה של התובעת בסיום עבודתה.
מה גם שטענת הנתבעות בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד לפיה התובעת הייתה אמורה להגיע למינימום הסדרים ביום כהגדרת הנתבעות "10 קודליד מבנק טפחות...ו/או 5 הסדרים בתיקי מד"א", אינו מתיישב עם דברי מר אביטן בעדותו בעמ' 8 שורות
18-22 בפרוטוקול. שם טען כי התובעת הייתה חייבת בביצוע אחד מן ההסדרים שעמדו בפני
ה קרי, 10 קודליד של בנק טפחות או 5 הסדרים בתיקי מד"א.
מכאן שלא הוכח שהתובעת לא עמדה בכמות המינימלית של מסירות כפי שנדרשה. החישוב הנוסף אינו מבוסס על המוסכם בין הצדדים ונעשה בדיעבד על בסיס שלא הוכח.
הנתבעות לא טרחו לזמן לדיון בבית הדין את המנהלן של הנתבעות, מר זוהר חנניה, שעימו, כאמור, עברה התובעת על ההסדרים אותם ביצעה עבור הנתבעות במהלך עבודתה (עמוד 8 שורות 25-26). דבר זה יש בו כדי לפגוע באמינות גרסת הנתבעות באשר להספק ולדיווח של התובעת.
אשר על כן היה על הנתבעות לשלם את שכר עבודתה של התובעת בגין חודש מרץ חודש עבודתה האחרון בסך 4,500 ₪ ולא היה מקום לקיזוז שבוצע.

באשר לפרמיות מעבר לשכר הבסיס
באשר לפרמיות שהתובעת דורשת מעבר ל- 4,500 ₪ בחודשים ספטמבר 2003 ואילך, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בענין זכאותה לסכומי הפרמיות. התובעת לא הוכיחה את הסכומים שלטענתה הייתה זכאית להם כתשלומי פרמיה מאחר ולא הציגה רשימה המלמדת על מספר ההסדרים שביצעה וממילא אין ראיה לגבי ביצוע ההסדרים הנוספים מעבר למכסת המינימום, שעבורם היא זכאית לתוספת שכר. התובעת טענה כי רשמה מספר ההסדרים שביצעה כל חודש והגישה רישומים אלו למנהלן, מר זוהר חנניה (עמ' 6 שורות 5-6 לפרוטוקול). אך בפני
נו לא הוצגה כאמור כל ראיה שכזו והתובעת לא זימנה את מר חנניה כעד מטעמה. משכך, בהעדר כל ראיה התומכת לגבי מספר ההסדרים הנוסף שביצעה אין הוכחה לסכום הפרמיות הנתבעות, מעבר לשכר הבסיס, ולכן דין תביעתה ככל שהיא מתייחסת לשכר מעבר לשכר הבסיס, להדחות.

באשר להפרשי שכר בחודשים ספטמבר 2003 עד מרץ 2004
מתוך תלושי המשכורת ועדותה של התובעת לגבי הסכומים ששולמו לה בפועל, למדנו כי הנתבעות לא שילמו את שכר הבסיס שהוסכם במהלך חודשי העבודה לאחר ספטמבר 2003. שוכנענו בנכונות גרסת התובעת בעניין זה ואנו פוסקים כי על הנתבעות להשלים את שכר התובעת בכל אחד מהחודשים הללו עד ל4,500 ₪ ולכן הנתבעות תשלמנה לתובעת את הפרש השכר המתיחס לחודשים ספטמבר 2003 עד מרץ 2004 בסכום כולל של 2,457 ₪.

באשר לזכאותה לפידיון החופשה
ע"פ חוק חופשה שנתית, החובה להוכיח כי התובעת ניצלה את ימי החופשה, שצברה ע"פ חוק, הייתה מוטלת על הנתבעות אשר היו חייבות לנהל פנקס חופשה.
התובעת טוענת כי לא שולמו לה ימי החופשה להם היא זכאית והיא דורשת פידיון 7 ימי חופשה.
הנתבעות טוענות כי לתובעת שולם פידיון ימי החופשה בתלוש שכר 2/04.
הסך של 1,000 ₪ שמופיע בתלוש 2/04 בגין חופשה, הופחת מסכום של 1,000 ₪ בגין "הפרשים", שלטענת הנתבעת נבעו מאי התאמה בין דיווחיה של התובעת לבין דיווחי הgps. כאמור אין אנו מקבלים את טענת הנתבעות כיוון שלא הוסבר כיצד חושב סכום ההפרשים. לכן אנו קובעים כי לתובעת לא שולם בגין פידיון חופשה. התובעת, דרשה פידיון של 7 ימי חופשה בסך 1,400 ₪ ולכן הנתבעות חייבות בתשלום בגין רכיב זה בסך של 1,400 ₪.
לגבי החזר סכום הפקדון
התובעת טענה לא קיבלה חזרה את סכום ההפקדה בסך 620 ₪, אותו הפקידה בתחילת עבודתה בגין ציוד שנמסר לרשותה. התובעת טוענת כי החזירה לנתבעות את הציוד שהיה ברשותה ביום 20.4.04 (עמ' 5, שורות 17-19 לפרוטוקול).
הנתבעות טוענות בכתב ההגנה (סעיף 34) כי מאחר והתובעת השאירה ברשותה את ציוד הנתבעות, לא הוחזר הפיקדון, שנתנה התובעת בגין אטלס ותיק נשיאה ושהיה בסך 200 ש"ח. גרסת הנתבעת נסתרת בעדותו של מנהל הנתבעות, מר אביטן, אשר העיד כי התובעת הייתה במשרדי הנתבעות ומסרה ציוד (עמ' 9 שורות 21-22). לפיכך, שוב יש בעדותו כדי לסתור את הגרסה בכתב ההגנה. נוכח העובדה כי פעם אחר פעם אישר מנהל הנתבעות עצמו את גרסת התובעת, בנגוד לנטען בכתב ההגנה ובתביעה שכגנד, נראה כי יש בכך לתמוך את גרסת התובעת גם לעניין גובה הפיקדון שלא הוחזר שעמד על 620 ₪, כטענת התובעת. משהתובעת החזירה את הציוד, תשלמנה הנתבעות את סכום הפיקדון בסך 620 ₪.

באשר לדרישת פדיון הודעה מוקדמת, שעולה לראשונה בסיכומי התובעת, התובעת לא דרשה רכיב זה במסגרת כתב התביעה ולכן מהווה הדרישה משום שינוי חזית וחריגה מכתבי הטענות.

באשר לפיצוי שנתבע בגין העיכוב שחל במועד תשלום שכר העבודה של התובעת, אין בפני
נו ראיה לגבי מועד בו שולם שכרה של התובעת מדי חודש במהלך תקופת עבודתה ולכן לא ניתן לבחון אם אכן קמה לתובעת זכאות לתשלום הסכום הנתבע בגין רכיב זה.

תביעה שכנגד
התובעות שכנגד דורשות את הסכום 6,202 ₪ בגין תשלום ביתר נוכח דיווח שיקרי באשר לביצוע המסירות ע"י הנתבעת שכנגד. כן דורשות הן 8,000 ₪ בגין שימוש פרטי ברכב החברה, 10,000 ₪ פיצוי בגין נזק, שנגרם ע"י הנתבעת שכנגד ובסך כולל של 24,202 ₪.

באשר לטענת התובעות שכנגד כי הנתבעת שכנגד לא הייתה רשאית לעשות שימוש פרטי ברכב (כתב הגנה סעיף 30,31, נספח יג הסכם שימוש ברכב), נראה כי ע"פ ההסכם שנחתם בין התובעות שכנגד לנתבעת שכנגד, הותר שימוש ברכב לצרכי עבודה ושימוש פרטי ברכב תמורת תשלום. מקבלים אנו את גרסת הנתבעת שכנגד אשר לטענתה, המילים "אין נסיעות פרטיות" בסעיף 2.2 להסכם המתיחס לרכב, הינן תוספת לאחר חתימת ההסכם ע"י שני הצדדים. בהסכם מצויין "הואיל : וברצון העובד לנהוג ברכב...וכן לנסיעותיו הפרטיות". דבר זה מחזק את טענתה של התובעת וכן האמור בסעיף 6 "העובד מחויב לשלם עבור כל צריכת דלק שנעשתה לצורך נסיעותיו הפרטיות וזאת בהתאם לחישוב שנערך ע"י החברה". וכן סעיף 6.1אשר מצויין את האופן שבו על העובד לשלם עבור השימוש ברכב.
מאחר התובעות שכנגד לא הוכיחו מהו הסכום שהיה על התובעת לשלם בגין הנסיעות הפרטיות ולכן לא הרימו את הנטל שהיה מוטל עליהם ודין התביעה שכנגד בגין רכיב זה להידחות.

באשר לטענת התובעות שכנגד לעניין דיווח על ביצוע מספר מסירות ביתר, יש לומר כי התובעות שכנגד לא טרחו לזמן את מנהלן הנתבעות, מר זוהר חנניה, שיכול היה לאשר את גרסתן. כמו כן נראה כי טענתן של התובעות שכנגד אינה מבוססת. קיימת חוסר עקביות בין טענת התובעות שכנגד למספר המסירות אותן ביצעה הנתבעת שכנגד בתלוש המשכורת, אל מול המספר הנטען על ידן בכתב ההגנה. זאת ועוד, כאשר התבקש מר אביטן, עד מטעם התובעות שכנגד, להסביר את ההבדלים בין הרשום בכתב יד לבין הרשום בתלושים לבין הרשום בכתב ההגנה, הוא לא ידע להסביר אותם (עמ' 9, שורות 24-26 לפרוטוקול).

מאחר ולא מצאנו ראיות לקיום דיווח שיקרי כנטען, נטל אשר היה מוטל על התובעת שכנגד, אין לקבל את טענתן בענין זה.
למעלה מן הדרוש נוסיף כי התובעות שכנגד נסמכות על דו"חות ה - gsp, אשר לטענתן הצביעו בכל רגע נתון על מיקומה של הנתבעת שכנגד. גם ראיה זו אין בידינו לקבל מאחר ומנהל התובעות שכנגד, מר אביטן מודה בחקירתו הנגדית כי הנתבעת שכנגד לא השתמשה כל הזמן באותו הרכב אלא החליפה מספר רכבים אשר לא בכולם הותקנה מערכת gps (עמ' 9 שורות 29, 31 לפרוטוקול). כמו כן, ניתן לראות כי מופיעות שגיאות רבות בתדפיסי דו"חות אלו (ת/1), אשר לפיהם מתג ההצתה הופעל וכבה כל 30 שניות או כאשר נרשם כאילו הנתבעת שכנגד עבדה למעלה מ - 24 שעות רצופות.
באשר לטענת התובעות שכנגד כי הנתבעת שכנגד גרמה להן לנזקים בגובה של 10,000 ₪, יש לומר כי אין כל ראיה לגבי הנזקים או שיעורם.
מאחר ומצאנו כי התובעות שכנגד, לא הרימו את הנטל שמוטל עליהן בהוכחת התביעה שכנגד על רכיביה, סבורים אנו כי דין התביעה שכנגד להידחות.

לסיכום
הנתבעות או מי מהן תשלמנה לתובעת כדלקמן:

1. הפרשי שכר לכל תקופת עבודתה בסך 2,457 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 18.4.04 ועד הפירעון.
2. שכר עבודה עבור חודש מרץ 2004 בסך 4,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 18.4.04 ועד הפירעון.
3. החזר ניכוי משכר עבודה שלא כדין 620 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 18.4.04 ועד הפירעון.
לא מצאנו לחייב את הנתבעות בפיצויי הלנת שכר משאלה לא נתבעו.
4. פידיון חופשה בסך 1,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה 18.4.04 ועד הפירעון.
5. הוצאות משפט בסך 1,000 ₪.
התביעה שכנגד נדחית.
אם טרם שולמה האגרה הדחויה, היא תשולם ע"י התובע.
ניתנה היום ד' באב, תשס"ה (9 באוגוסט 2005) בהעדר הצדדים.
ח. בן-יוסף - שופטת

נ.צ. - מר בק משה








עב בית דין אזורי לעבודה 4704/04 קוזין-לוטן בלהה נ' פטיש ביטחון בע"מ,א.ע. הורוביץ ניהול ואחזקות בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/08/2005)