פסקי דין על עאהד אבו סנינה | פסקי דין על אריה חברה לביטוח | פסקי דין על אימן אבו סנינה |

6243/05 עא     21/09/2005




עא 6243/05 עאהד אבו סנינה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ,אימן אבו סנינה




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 6243/05
לפני:
כב' השופט מ' גל

כב' השופט צ' זילברטל

כב' השופטת מ' מזרחי
22/09/2005
בעניין:
עאהד אבו סנינה

המערער
- נ ג ד -
1. אריה חברה לביטוח בע"מ

2. אימן אבו סנינה

המשיבים
ב"כ המערער עו"ד בארי

ב"כ המשיבים עו"ד אפלמן

פסק דין


המערער, יליד 12.1.69, נפגע בתאונת דרכים ביום 1.6.00 דהיינו, בהיותו כבן 31.5. הוא סבל משבר מרוסק בעצם הזרוע ומפגימות במרפק ובשורש כף היד. מדובר בעובד כפיים פשוט שבעת האירוע הועסק בעיריית ירושלים כעובד תברואה.

בית-משפט קמא מינה שני מומחים רפואיים, כאשר המומחה הרלוונטי לטענות בערעור הוא בתחום האורטופדי. המומחית ד"ר עמית-כהן קבעה למערער בתחילה 37% נכות לצמיתות, אולם לאחר מכן תיקנה את חוות-דעתה והעמידה את הנכות הכוללת הצמיתה של המערער על שיעור של 23%, זאת עקב שיתוק קל והגבלת התנועה בשורש כף היד. על יסוד דברים שאמרה המומחית במהלך החקירה הנגדית ועדות המערער, מצא בית-משפט קמא להעמיד בסופו של דבר את הנכות הרפואית על שיעור של 16.5% בלבד. הנכות בשל ההגבלה בשורש כף היד נותרה כפי שנקבעה על-ידי המומחית, אולם שיעור הנכות בשל השיתוק הקל הופחת באופן משמעותי. בהתחשב בפגימות רפואיות של המערער שאינן קשורות לתאונה, קבע בית המשפט את הנכות התפקודית ואת הגריעה מכושר ההשתכרות על שיעור של 16%. בסיס השכר הועמד על סך של 7,300 ש"ח ליום פסק הדין.

על יסוד הנתונים האמורים, חושבו הפיצויים בשל הפסדי ההשתכרות, כאשר עבור מחצית השנה הראשונה שלאחר התאונה לא נפסקו פיצויים כלל, מכיוון שהמעביד המשיך לשלם למערער את שכרו. לתקופה של שנה לאחר מכן נפסק הפסד שכר מלא וליתרת התקופה, עד ליום פסק הדין (כ-52 חודש), נפסקו פיצויים על יסוד בסיס השכר הנ"ל, בהתאם לשיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. כך גם נפסקו הפיצויים באשר לעתיד. גם הפיצויים עבור הנזק שאינו נזק של ממון נקבעו בהתאם לתקנות, על יסוד נכות רפואית בשיעור של 16.5%.

על פסק הדין האמור הוגש הערעור המונח לפנינו. בעיקרו של הערעור עומד בא-כוח המערער על קביעת שיעור הנכות הרפואית וממנה, הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות. עוד טען לקיפוח של המערער באשר לבסיס השכר ועל ניכוי תשלומי הבטחת הכנסה במלואם, בלא להתייחס לכל חודש וחודש בהשוואה לשיעור הפיצוי שנפסק עבור אותו חודש. המערער עמד בערעורו על טענות נוספות, אולם לא מצאנו שיש הצדקה להתערבות בהן מצד ערכאת הערעור ולפיכך נתמקד בפסק-דיננו בטענות דלעיל.

המשיבים ביקשו לקיים את תוצאת פסק-דינו של בית-משפט קמא. בא-כוחם עמד על-כך שסכום הפיצוי הכולל שנפסק למערער בטרם הניכויים הנו גבוה דיו ומשקף כראוי את טיבן של הפגימות מנת חלקו של המערער, בהתחשב במחלות שמהן הוא סובל שלא בקשר לתאונה, ובראיות שהובאו בנוגע ליכולתו להמשיך ולהשתכר. עוד עמד על אמינותו הנמוכה של המערער.

בחנו היטב את טענות הצדדים ואנו סבורים כי המערער קופח בסכום הפיצויים שנפסק לו, בעיקר נוכח שיעור הנכות כפי שנקבע על-ידי בית-משפט קמא. בהפחיתו את שיעור הנכות הרפואית קובע השופט המלומד קמא כדלקמן: "התובע עצמו העיד כי לאחר התאונה עבד והרים פחים עם שתי הידיים שמשקלם 30-35 ק"ג. עדות זו, עם דברי ד"ר כהן מלמדים כי היה שיפור ניכר בכל הנוגע לפגיעה העצבית, שגובל כמעט בהחלמה מלאה. לאור כל זאת, יש להניח כי עדיין נותרה מגבלה כלשהי. ולפי עדותה של ד"ר כהן כי הייתה מעמידה את הנכות על 5% רק בגין בדיקת ההולכה העצבית. יש לקבוע כי נכותו הרפואית של התובע היא 10% עקב הגבלה בשורש כף היד, 7% עבור שיתוק קל של עצב הרדיאלי, שיתוק קל של העצב הרדיאלי, ובאופן משוקלל 16.5% נכות" (עמ' 4-3 לפסק הדין). אכן, המומחית התייחסה בחקירתה הנגדית לאפשרות שלפיה המערער ממשיך להרים משאות כבדים, אלא שבחקירתה לבא-כוח המערער היא סייגה את דבריה בנוגע לחלוקה של משקל המשאות בין הידיים. לדבריה "אם יש דגש על היד הבריאה, אין שינוי" (עמ' 19 לפרטיכל החקירה). במילים אחרות: לא עצם היכולת להרים משאות היא הקובעת, אלא יכולת העמסת הנטל על היד הדומיננטית הפגועה.

המערער, שהמומחית התרשמה מאמינות תלונותיו, העיד על נשיאת משאות, אולם הדגיש את השתתפות הזרוע שלא נפגעה. המשיבים מצדם לא הוכיחו, כי לצורך הרמת משאות הוא משתמש בשתי ידיו באופן שווה. מעדותו של המערער עולה בבירור המאמץ מצדו למצוא עסוקים לפרנסתו ופרנסת בני ביתו. לשם כך אף היה מוכן לסבול כאבים. מכאן, שאין לגרוע משיעור הנכות עקב מאמציו המיוחדים והחריגים. ואכן, גם לו שוכנענו שהיה מקום להפחית מהנכות הרפואית, עדיין לדעתנו שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות, בנסיבותיו המיוחדות של המערער, פועל פשוט, חסר ההשכלה והאמון על עבודות כפיים, אמור להיות לפחות בשיעור של 23%. הנכות ממנה הוא סובל איננה קלה כלל. על אחת כמה וכמה הגריעה מכושר ההשתכרות, כאשר מדובר בעובד כפיים שאף פוטר ממקום עבודתו בעטייה של הפגימה. לאחר שעיינו בראיות שהובאו לפני הערכאה הקודמת, לא שוכנענו כי קיימת הצדקה להפחית מהנכות הרפואית כפי שנקבעה בחוות-דעתה השנייה, דהיינו, נכות משוקללת של 23%. בנסיבות אלו, יש גם מקום לתקן את שיעור הנכות התפקודית ואת שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות. היינו קובעים שיעור גריעה מכושר השתכרות גבוה יותר מהנכות הרפואית, אלמלא מצאנו להתחשב במחלות האחרות שמהן סובל המערער, כמפורט לעיל, אשר אף בהן יש ככל הנראה כדי להגביל אותו בעבודתו.

לנוכח האמור, אנו סבורים כי יש מקום לתקן את פסק-דינו של בית-משפט קמא, באופן שחישוב הפיצויים עבור הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, צריך להיעשות על יסוד גריעה מכושר השתכרות של 23% במקום 16%, כפי שנקבעו בפסק הדין. בתחילה סברנו כי ראוי גם לתקן גם את חישוב פיצוי הפסדי השתכרות לעבר, בהתאם לנכויות הזמניות כפי שנקבעו על-ידי המומחית, אולם בסופו של דבר שוכנענו כי התוצאה שאליה הגיע בית-משפט קמא באשר לסכום הפיצויים עבור תקופת הנכויות הזמניות, משקפת את הנזק האמיתי שנגרם למערער, מכיוון שלפרק זמן של שנה שלמה נפסקו פיצויים לפי אובדן השתכרות מלא.

כפי שפורט קודם לכן, בית-משפט השלום ניכה במלואם את תשלומי הבטחת ההכנסה שקיבל המערער מחודש מרץ 2001 לפרק זמן של 26 חודש, סך של 2,700 ש"ח לחודש (ובסך הכל סכום של כ-70,000 ש"ח). בכך נפלה שגגה תחת ידו. ככלל, יש להתחשב בתשלומי גמלת הבטחת הכנסה המשולמים בזיקה לתאונה כבהכנסה אחרת של הניזוק, שכן התשלומים מבוצעים חלף סכומי ההשתכרות במומו (ע"א 133/86 צוברי נ' שוהם, פ"ד מב(3) 575, 578 מול ב'-ג'). בעוד שתגמולי הביטוח הלאומי בשל פגיעה מעבודה ניתנים לניכוי באופן כולל מסכום הפיצויים, ללא רלוונטיות לראשי הנזק שנקבעו, לא כן הסכום המשולם עבור הבטחת הכנסה, שאינו ניתן לניכוי מסכום כלל הפיצויים המשולמים, אלא הוא מהווה גורם שיש להביאו בחשבון בראש הנזק של הפסדי השתכרות (ע"א 5012/90 טרכטנברג נ' עזאלדין, דינים עליון, כרך לד, 602). לנוכח האמור, על בית-משפט קמא היה להפחית מסכום הפיצויים בגין כל חודש עבורו שולמו תשלומי הבטחת הכנסה, את הסכום המתאים. אם הנזק עבור אותו חודש נמוך מסכום הבטחת הכנסה, פירושו של דבר שאין לפסוק לחודש זה תשלום פיצוי עבור הפסד השתכרות בעבר. מנגד לכך, אם הוא גבוה ממנו יש לפצות רק לגבי ההפרש. בכל מקרה, אין לנכות את תשלומי הבטחת הכנסה באופן גורף מסכום הפיצויים.

פועל יוצא מן הנאמר לעיל הוא, שהערעור מתקבל בחלקו באופן שחישוב הנזק שאינו נזק של ממון אמור להיערך על-פי נכות של 23% (בצירוף ריבית מיום התאונה) והחישוב של נזק הפסדי ההשתכרות בעבר ובעתיד צריך להיעשות על-פי גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור של 23%, חלף 16% שנקבעו בפסק הדין. הניכוי עבור תשלומי הבטחת הכנסה יבוטל, ובחישוב לגבי העבר יש להביא בחשבון לגבי כל חודש מהחודשים שעבורם שולמו תשלומי הבטחת הכנסה, את הסכום האמור כחלק משיעור ההשתכרות של הניזוק במומו, כפי שיפורט להלן. תשלומי הבטחת ההכנסה התקבלו אצל המערער בחודש מרץ 2001 ולפרק זמן של 26 חודשים. מתוך פרק זמן זה, 9 חודשים קיבל המערער פיצוי עבור אובדן השתכרות מלא בשיעור העולה על סכום הבטחת ההכנסה ששולם לו, ולפיכך, יש להפחית מסכום הפיצויים לעבר את מלוא התשלומים עבור הבטחת ההכנסה לתקופה זו, דהיינו, סך של 24,300 ש"ח למועדי ההפחתה הנ"ל. בתקופה שלאחר מכן קיבל המערער תשלומי הבטחת הכנסה במשך זמן נוסף של 17 חודשים. הפסד ההשתכרות לאותם חודשים, כפי שנקבע על-ידינו לעיל, עומד על סך של 1,679 ש"ח לכל חודש (23% מסכום של 7,300 ש"ח). בנסיבות אלו המערער איננו זכאי לפיצוי של הפסדי השתכרות בעבר עבור חודשים אלה, ומנגד לא יופחתו תשלומי הבטחת ההכנסה שקיבל לאותם חודשים. על בסיס האמור מבוטל הניכוי של תשלומי הבטחת ההכנסה שנעשה בפסק הדין ותיוותר בתוקפה ההפחתה עבור תשעת החודשים הראשונים שבהם בוצעו תשלומי הבטחת ההכנסה. לגבי יתרת 17 החודשים בעבר, אין המערער זכאי לפיצויים עבור הפסדי שכר.

פסק-דינו של בית-משפט השלום יתוקן בהתאם, כאשר בכפוף לנאמר לעיל יוותרו כל יתר קביעותיו ומסקנותיו בפסק הדין על-כנם. שכר הטרחה שנפסק בפסק-דינו של בית-משפט השלום, יתוקן אף הוא בהתאם ובאופן יחסי לתוצאת פסק-דיננו הנ"ל.

המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך-דין המערער, בסך של 10,000 ש"ח בצירוף מע"מ, וכן ישאו במלוא הוצאותיו בערעור. ההוצאות תשאנה הפרשי הצמדה וריבית מעת ביצוע כל תשלום ותשלום. שכר הטרחה והמע"מ הוא להיום.

ניתן היום, י"ז באלול תשס"ה (21.9.05).

המזכירות תשלח אל באי-כוח הצדדים העתקים מפסק-דין זה.
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת








עא בית משפט מחוזי 6243/05 עאהד אבו סנינה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ,אימן אבו סנינה (פורסם ב-ֽ 21/09/2005)