פסקי דין על יועד לוי | פסקי דין על עלי בן חליל חלבי

29263-12/12 א     23/07/2018




א 29263-12/12 יועד לוי נ' עלי בן חליל חלבי








בית משפט השלום בחיפה


ת"א 29263-12-12 לוי נ' חלבי

ת"א 31587-05-12 אמסלם נ' חלבי




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני




בפני
כב' השופט יואב
פרידמן

התובע

יועד לוי


נגד

הנתבע

עלי בן חליל חלבי


החלטה


בקשה של הנתבע להתיר לו להגיש את דו"ח הבוחן מכוח סע' 42ב לפקודת הראיות, ואף בלא קשר לסע' זה, כחלק מפרשת ראיותיו. אפתח בבקשה האחרונה להגשת הראיה, היינו בלא קשר לסע' 42ב.

1. ברקע: מדובר בתיק בו ארעה התנגשות בין שלושה אופנועים (שאחד מרוכביהם נהרג בתאונה) לבין טרקטור בו נהג הנתבע. תיק זה שבפני
נוגע לנזקי הרכוש של אחד מן הרוכבים (בשל הנזק לאופנוע שהוכרז אובדן גמור). תיק מאוחד של תובע נוסף מבין שלושת הרוכבים,
אף הוא נגע לנזקי רכוש, הסתיים בפשרה.

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בביהמ"ש לתעבורה. לאחר ניהול ראיות – הורשע הנתבע 1. נקבע כי ירד מן השול, ביצע פנית פרסה שמאלה על גבי פס הפרדה לבן (תוך דחיית גרסתו שאך סטה שמאלה מן השול), וחסם דרכם של האופנועים שהתנגשו בו.

2. לאור תחולת סע' 42א לפקודת הראיות התנהל אפוא ההליך כאן
ביחס לשאלת האשם התורם של התובע (לפירוט עיין גם בהחלטה מיום 3.5.18).

3. התיק נקבע לשמיעה ל 7.5.18, ובתום הישיבה ניתנה הנחיה על הגשת סיכומים.

4. יוער כי התיק נקבע לשמיעה לא מהיום למחר, אלא בהחלטה מיום 17.8.17, כלומר המועד היה ידוע 8 חודש מראש. עת נקבע התיק ידוע היה גם מה היתה ההכרעה בערעור שהוגש על פסה"ד הפלילי המרשיע (הערעור נדחה בעיקרו, תוך אימוץ הקביעות העובדתיות של ביהמ"ש לתעבורה).


5. ידוע היה
אפוא לנתבע היטב כי לאור הרשעתו ואי הגשה או קבלה של בקשה לסתור ממצאים או מסקנות בפסה"ד המרשיע, תכלית ניהול ההליך כאן בפועל אחת (ולשמה ביקש הרי לנהלו): המחשה שהתובע נושא באשם תורם.
כאשר באחריותו של הנתבע לתאונה אין הוא יכול כבר לכפור
(ראה כאמור ההחלטה המפורטת מיום 3.5.18, בה דחיתי בקשה של התובע למנוע מן הנתבע זימון עדים שתכליתם הוכחת אשם תורם של התובע). חרף זאת לא ביקש הנתבע (לטענתו בהיסח דעת) להגיש את דו"ח בוחן המשטרה.

אלא שלא ניתן לקבל התירוץ שמדובר בהיסח דעת רגעי. לא מדובר על הליך פלילי אלא הליך אזרחי בו הוחלט על הגשת הראיות מראש ולא רק בזמן השמיעה, כך שראיות כל צד חשופות לעיונו של הצד השני מבעוד מועד ועובר למועד השמיעה, ויכול הוא להיערך בהתאם. מועד השמיעה עצמו נקבע כאמור בהתראה של 8 חודש מראש. הנתבע לא ביקש לצרף את דו"ח הבוחן לתצהיריו שהוגשו ב מאי 2014 .
על פי מס' התיק בביהמ"ש לתעבורה (שנפתח ב 2013) היה דו"ח הבוחן אמור להיות חשוף לעיונו כבר מ 2013. כלומר היה בידיו עת הוגשו תצהיריו.
מכל מקום, מעת שהוגשו התצהירים ועד שנקבע התיק לשמיעה חלפו עוד 3 שנים (קידום ההליך כאן עוכב עד להכרעה חלוטה בהליך הפלילי, כאשר אף הנתבע בזמנו ביקש לעכב השמיעה מטעמים טקטיים של
אי חשיפת הגנתו בהליך הפלילי). כל אותה עת לא התבקש לעדכן ראיות הנתבע על דרך צירוף דו"ח הבוחן .

אף בבקשה לזימון עדים מיום 17.4.18, לא ביקש הנתבע
לזמן את הבוחן כדי שיוכל להעיד על מימצאיו או להגיש באמצעותו הדו"ח.

6. בישיבת 7.5.18 נשמעו העדויות וגם שם לא נזכרה בקשה להגשת דו"ח הבוחן. בתום הישיבה ניתנה הנחיה להגשת סיכומים. סיכומי התובע הוגשו ב 21.5.18. הנתבע נזכר להציף בקשתו זו לאחר שהתובע טרח והגיש סיכומיו , ולאחר שתי ארכות שביקש וקיבל הנתבע עצמו להגשת סיכומיו.

7. לו התקבלה הבקשה בשלב זה היתה היא כרוכה בפתיחה ראייתית של התיק בשלב מאוחר, בתום שמיעת הראיות ולאחר שכבר טרח התובע והגיש סיכומיו. ובשלב זה, יש כבר להעדיף זכותו של התובע (שהמתין דיו) לקבל

פסק דין
. ומה על זכותו לחקור הבוחן אם תתקבל הבקשה? וכי סבור הנתבע כי יומן ביהמ"ש הנו תוכנית כבקשתך? ברור שמועדי השמיעה אינם נקבעים מהיום למחר, וקבלת הבקשה היתה כרוכה בדחיה נוספת משמעותית לשריון זמן שמיעה נוסף ועדכון הסיכומים. ומה על הזמן שטרח והקדיש ב"כ התובע להכנת סיכומיו שכבר הגיש? אכן לו התקבלה הבקשה היתה היא כרוכה בהטלת הוצאות משמעותיות הן לאוצר המדינה והן לטובת התובע , מכוח סמכותי לפי תק' 514 לתקנות סדר הדין האזרחי.
אלא שמן הדין לדחות הבקשה, וכך אני מורה. איש לא מנע מן הנתבע להציג ראיות בשאלת האשם התורם (כאמור נהפוך הוא) , וראיות אלה אכן הוגשו.
אם סבר הנתבע כי יש גם
לאותו דו"ח בוחן חשיבות להמחשת טענתו לאשם תורם, כראיה נוספת,
היתה לו כל האפשרות לצרפו לפרשת ראיותיו, ואף מהלך שנים. את הראיות אין להגיש לשיעורין אלא כמקשה אחת, ואם כבר נופלת תקלה בענין זה, לכל הפחות היה צריך לדאוג כי תבוא על תיקונה כך שבמועד השמיעה שנקבע זמן רב מראש ניתן יהא לסיים פרשת הראיות.
כאשר מחד ניתנה כל הזדמנות ההוגנת לנתבע להגיש ראיותיו, ומאידך הגענו לשלב הסיכומים והוגשו כבר סיכומי התובע,
נוטה הכף בשלב זה לקבלת עמדת התובע המתנגד לבקשה, והעדפת זכותו שלא להחצין על גבו מחדלו של הנתבע. יוער גם כי לא כל מחדל הנו בר ריפוי
בדמות הוצאות, ומגיע שלב בו יש כבר להעדיף עניינם של כלל ציבור המתדיינים ואי קביעת ישיבות נוספות בכפל,
שניתן היה לשריין לשמיעת תיקים של בעלי דין נוספים הממתינים ליומם, לימוד חוזר של התיק תוך בזבוז זמן בימ"ש והצדדים וכל הכרוך בכך. על הזכות הקנויה להגיש ראיות קבילות ורלבנטיות אין חולק. אולם אין זכות קנויה לעשות כן בכל עת ובכל שלב. נדרש לתן הזדמנות הוגנת להגשתן , ולא אפשרות בלתי מוגבלת הכפופה לכל גחמה או מחדל של בעל דין.

8. אני דוחה אפוא בקשת הנתבע להתיר לו הגשת דו"ח הבוחן, בלא קשר לסע' 42ב לפקודת הראיות.

9. באשר לחלופת הגשת המסמך מכוח סע' 42ב הנ"ל – טעות בידי הנתבע. הוא מתייחס בשגגה לסע' כמקנה לו זכות להגשת ראיות שהוגשו בהליך הפלילי, על מנת להבהיר הכרעת הדין המרשיעה.

נוסח הסע' הנו –

"הוגשה ראיה כאמור בסעיף 42א, רשאי בית המשפט לעיין גם בכתב האישום, בפרוטוקול ובכל חומר אחר שהוגש במשפט הפלילי, אם ראה צורך בכך לשם הבהרת האמור בראיה."

אותה "ראיה" הנזכרת בסיפא אינה ראיה שמבקש בעל דין להגיש במשפט האזרחי לאחר שהוגשה במשפט פלילי שהתנהל נגדו ובו הורשע; אלא ה"ראיה"
בה דן סע' 42א לפקודת הראיות: הכרעת הדין המרשיעה החלוטה, שהממצאים והמסקנות שבה קבילים במשפט אזרחי בו המורשע הנו בעל הדין.

מטבע הדברים יבקש ברגיל ביהמ"ש בהליך אזרחי לעיין בכתב האישום, משעה שמוגש לו פסה"ד החלוט המרשיע. אולם לא כל ראיה שהוגשה בהליך הפלילי היא בעלת חשיבות להבהרת פסה"ד המרשיע, בין אם התייחס בהכרעת הדין לאותה ראיה ובין אם לאו.

תכלית סע' 42א הנה בין היתר למנוע שמיעה בכפל תוך חסכון בזמן שיפוטי, בשים לב למידות ההוכחה השונות בהליך הפלילי ובהליך האזרחי. סע' 42ב אינו דן בזכותו של בעל להגיש ראיה בהליך האזרחי,

אלא בזכותו של ביהמ"ש לעיין מיוזמתו בכל חומר שהוגש במשפט הפלילי אם ראה צורך בדבר על מנת להבהיר כוונת הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין המרשיעה . אין מניעה שבעל דין יבקש זאת מביהמ"ש, אך זכות קנויה שלו להגשת הראיה מכוח הסע' – אין כאן. עיינתי בהכרעת הדין שצורפה, והתייחסות ביהמ"ש לתעבורה שם לדו"ח הבוחן ובכלל ברורה, ואינה טעונה הבהרת כוונתה על דרך עיון בדו"ח הבוחן.

10. ודוק: כאשר התכוון המחוקק בפקודת הראיות לצור פלטפורמה המקלה על הגשת ראיות, או חוסכת בזמן, אך תוך שמירת זכותו של בעל הדין שכנגד לעמוד על חקירת עורך התעודה אם חפץ הוא לעשות כן או להביא ראיות מטעמו בהקשר אותה תעודה – הבהיר כוונתו במפורש. ראה למשל סע' 26 לפקודת הראיות (זכותו של בעל דין לעמוד על חקירת עובד ציבור שנתן תעודה) , וסע' 36(ד) לפקודת הראיות (זכותו של בעל דין לחקור בנגדית עד למרות שהוא עצמו זימן אותו, לשם הזמת תוכנה של רשומה מוסדית שהגיש יריבו). ואלו תכליתם של סע' 42א ו 42ג הנה במידה מסויימת הפוכה – לחסוך זמן שיפוטי ולמנוע הצגת ראיות
וניהול משפטים בכפל, בשים לב לרציונל הראייתי עליו כבר עמדתי של מידות ההוכחה השונות בהליך האזרחי והפלילי. על פי לשונו של סע' 42ב ברור שמדובר בשיקול דעת המוקנה לביהמ"ש לעיין בכל מסמך שהוגש בהליך הפלילי אם סבור הוא שיש צורך בדבר להבהרת פסק הדין הפלילי המרשיע; ולא בזכות מקבילה של הנתבע להגשת מסמך שכזה כחלק מחומר ראיותיו. אין בכך למנוע אפריורי הגשת חומר ראיות קביל ורלבנטי במסגרת פרשת ראיותיו של הנתבע, בין אם הוגש ובין אם לאו בהליך הפלילי. אך במועד, ולא מכוח סע'
42ב לפקודת הראיות. לענין זה כאמור כבר התייחסתי קודם. הזכות נתנה ולא
נוצלה ובמאזן השיקולים הנוגדים המשחקים על הכף מדובר במחדל שיש להשקיף עליו ככזה שאין לרפאו באמצעות פסיקת הוצאות.

11. הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות. הנתבע יגיש סיכומיו עד 15.8.18. אין לבקש ארכות נוספות בשים לב לאלו שכבר ניתנו. לאחר מועד זה אראה עצמי חופשי לתן פסה"ד, בין אם הוגשו סיכומי הנתבע ובין אם לאו, אך פסה"ד ינתן לגופו לפי לו"ז דחיפות וקדימות, ובמידה ויוגשו סיכומי הנתבע עד שינתן פסה"ד בפועל – אתייחס אליהם. אזכיר היקף הסיכומים והנחיות העימוד.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ח, 23 יולי 2018, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 29263-12/12 יועד לוי נ' עלי בן חליל חלבי (פורסם ב-ֽ 23/07/2018)