פסקי דין על זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית | פסקי דין על זוהרי משה | פסקי דין על עו"ד | פסקי דין על נורית שאול | פסקי דין על עובדיה שאול | פסקי דין על זוביב פזית | פסקי דין על דוד פדלון |

6605/02 א     22/09/2005




א 6605/02 זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, זוהרי משה, עו"ד נ' נורית שאול, עובדיה שאול, זוביב פזית, דוד פדלון




17
בתי המשפט
בשא003330/05
בש"א 3331/05
בית משפט השלום ראשון לציון
בתיק עיקרי: א 006605/02

22/09/2005
תאריך:
כב' השופט שאול מנהיים

בפני
:
1. זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

2. זוהרי משה
, עו"ד

בעניין:
המבקשים
נ ג ד
1. נורית שאול

2. עובדיה שאול

3. זוביב פזית

4. דוד פדלון

5. סימה פדלון

המשיבים
החלטה

א. הבקשה

1. שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק העיקרי. כל אחד מהמבקשים הגיש בקשה עצמאית שכן כל אחד מהם ערער על חיוביו בפסק הדין. חיובי המבקשת 1 (להלן: "האגודה") שונים במהותם מחיובי המבקש 2 על פי פסק הדין, שכן בעוד המבקשת 1 חויבה על בסיס חוזי, חיוביו של המבקש 2 מקורם בדיני הנזיקין.

2. פסק הדין הטיל על המבקשים חיובים כספיים, יחד ולחוד, כדלהלן: כלפי המשיבים 1 ו-2 וכן כלפי המשיבים 3-5. סכומי החיובים לטובת כל אחת משתי קבוצות המשיבים עולים על 100,000 $ ובנוסף חויבו המבקשים גם בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד
של כל אחת משתי קבוצות המשיבים, בהתאם.
ב. המסגרת הנורמטיבית

3. כידוע הכלל הוא שהגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק הדין נשוא הערעור. עיכוב ביצוע הוא החריג, וכעיקרון הוא מותנה בהתקיימו של מבחן כפול: סיכויים טובים בערעור, ובמצטבר קיומו של קושי ממשי להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. בכל הנוגע לפסקי דין כספיים, עיכוב ביצוע הוא מהלך חריג במיוחד. ר' רע"א 8669/03 מפי כב' השופט ריבלין: "בית המשפט יסטה מכלל זה, כאשר פסק הדין אשר עיכובו מבוקש הוא חיוב כספי, בנסיבות חריגות בלבד". כן ר' ע"א 5925/05: "הכלל הוא כי הזוכה בדין רשאי להנות מפרי זכייתו לאלתר ולכן ימנע בית המשפט ככלל מלהורות על עיכוב הביצוע". בהמשך הדברים נקבע כי טעם מיוחד שיצדיק עיכוב ביצוע עשוי להתקיים כאשר סיכויי הערעור טובים וכן הנזק העלול להיגרם למבקש העיכוב אם לא תתקבל הבקשה הוא נזק ממשי ובלתי הפיך, ומקום שפסק הדין קבע חיוב כספי לא יעוכב ביצוע פסק הדין אלא אם צפוי המבקש להיתקל בקושי ממשי בהשבת הכספים אותם העביר לזוכה (ר' ס' 3 לפסק הדין האמור). יתרה מכך: ההלכה הפסוקה היא כי כאשר הערעור חסר סיכוי על פניו, או כאשר עיכוב ביצועו של פסק הדין עלול לגרום לזוכה נזק השווה, למצער, לנזק שישא בו המפסיד אם יבוצע פסק הדין, יש להימנע מעיכוב הביצוע גם אם לאחר הביצוע עלול המערער להימצא במצב שלא יוכל לממש את הזכיה בערעור ולהשיב את המצב לקדמותו. תוצאה זו נותנת ביטוי למעמד העדיף של האינטרס של מי שזכה בדין (ע"א 3191/99 בראשי נ' ויינשטיין והאסמכתאות המובאות שם). אין, לפיכך, לבחון את עיכוב הביצוע כדרך שבוחנים מאזן נוחות בסעדים זמניים, שכן משניתן

פסק דין
שוב אין בין הצדדים איזון מהסוג הקיים ביניהם טרם מתן

פסק דין
.

ג. דיון

4. סיכויי הערעור
קיים קושי מובנה בסיטואציה שבה אותו שופט שנתן

פסק דין
נתבקש לשקול את טיבם של הסיכויים שערעור על פסק דינו יתקבל. אני סבור גם שאין זה ראוי שבית המשפט שנתן את פסק הדין יכנס, במסגרת ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, לניתוח של שיקוליו בעת מתן פסק הדין ולמתן הנמקה נוספת או הסבר נוסף לממצאים ולמסקנות שבפסק הדין. ככלל אין לערוך מקצה שיפורים של הנמקת פסק הדין במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע. מטעם זה אני סבור שבבואי להעריך את סיכויי הערעור עלי להסתפק בבדיקה שאינה נדרשת כמעט כלל לגופם של דברים. כל שאומר הוא כי פסק הדין אינו קובע לטעמי שום הלכה חדשה, לא בתחום דיני החוזים ולא בתחום אחריותו הנזיקית של עו"ד
כלפי מי שלא הוא ייצג אותו בעריכת החוזה. לדעתי בשני ההיבטים עסק פסק הדין בקביעת ממצאים עובדתיים (שבה כידוע ממעטת ערכאת הערעור להתערב) וביישום כללים שנקבעו בחקיקה ובהלכה הפסוקה על העובדות כפי שנקבעו לאחר שמיעת הראיות. מכאן שסיכויי הערעור אינם נראים גבוהים במיוחד. עוד אוסיף כי חלק מנימוקי הערעור נוגד את תוכן פסק הדין. כך מייחס המשיב 2 לבית המשפט הטלת חיוב בהשבה כאשר הוא עצמו לא קיבל דבר על פי החוזה שבין האגודה למשיבים. הטענה נוגדת את לשונו המפורשת של פסק הדין, שם נאמר במפורש שחיובו של המשיב 2 איננו חיוב בהשבה אלא חיוב בפיצוי על כך שבניגוד לחובת הזהירות שלו, יצר מבנה חוזי שבו משלמים המשיבים לאגודה את מלוא התמורה מראש בעוד הממכר אינו נמסר להם ואין וודאות שימסר אי פעם ועל כן יצר בכך את הסיכון כי במקרה של ביטול לא ניתן יהיה לקבל השבה, כאשר לא יצר שום מנגנון שמטרתו להבטיח את ההשבה אם אכן החוזה לא יממומש (ר' ס' 27 לפסק הדין, עמ' 16, 17). חוששני שכאשר מערער מייחס בערעורו לבית המשפט קביעות המנוגדות לאמור בפסק הדין נשוא הערעור, הדבר מעיד על ההיפך מאשר סיכוי גבוה לערעור.

5. השבת המצב לקדמותו
השאלה המרכזית היא אם הוכח כי המשיבים יתקשו לכל הפחות להשיב כספים במקרה שהערעור יתקבל. טרם שאדון בה אציין כי חיובי המבקשים מורכבים מרכיב של השבה (ולגבי המבקש 2 - פיצוי בסכום השווה לסכום ההשבה) ומרכיב של פיצוי, כאשר רכיב הפיצוי חושב על פי החלופה שאינה החלופה הגבוהה ביותר שנכללה בתביעת המשיבים.
נטל ההוכחה לענין הקושי להשיב את המצב לקדמותו רובץ לפתחם של מי שמבקשים עיכוב ביצוע. לאחר עיון בכל הכתובים ולאחר שמיעת חקירות מצהירים, באתי למסקנה שהמבקשים לא עמדו בנטל זה. לגבי המשיבים 1 ו-2, המשיב 2 נחקר ולטעמי לא הוכח סיכון של ממש כי לא יוכל להשיב את הכספים שיקבל על פי פסק הדין היה והערעור יתקבל. אשר למשיבים 3-5, נחקר המשיב 4 והצהיר כי הוא זה שעל פי הסכמה בין שלושת המשיבים הללו יקבל לידיו את הכספים שנפסקו לזכות קבוצה זו והוא זה שישיב אותם כולם או מקצתם אם כך תורה ערכאת הערעור. גם לגביו לא שוכנעתי שהוכח כי צפוי קושי אמיתי אם וכאשר תגיע השעה לעשות כן. טענות המבקשים, לגבי כל אחת מקבוצות המשיבים, מבוססות על השערות ועל מידע חלקי ובלתי מבוסס, ובאלה אין די.
לא נעלמה מעיני הצהרת בא-כח המשיבים כי מרשיו יהיו מוכנים להפקיד בנאמנות (או לתת ערבות בנקאית) כל סכום שייקבע על-ידי בית המשפט מתוך סכום פסק הדין, וכן - כי המשיבים 1 ו-2 מוכנים לשעבד את המשק שבבעלותם להבטחת השבת כל סכום שיחיויבו להשיב על-פי תוצאות הערעור. הצהרה זו נועדה, בעיני, לאחת משתיים: או לשמש בסיס להסכמה כלשהי עם המבקשים, שלצערי לא הושגה אף שנמסר לי כי נוהל מו"מ שמטרתו להגיע להסכמות לגבי השלב שעד להכרעה בערעורים; או למתן מענה למצב שבו בית המשפט מגיע למסקנה כי אכן צפוי קושי בהשבת המצב לקדמותו. משלא שוכנע בית המשפט כי צפוי קושי כזה, אין מקום לממש את ההצהרה הנ"ל.

ד. סיכום

6. המסקנה היא שדין הבקשות להידחות, אלא שיש בכל זאת נקודה אחת המצדיקה מסקנה שונה במעט: חיובי שני המבקשים כלפי כל אחת מקבוצות המשיבים הם חיובים יחד ולחוד. ערעורי המבקשים הם ערעורים נפרדים הן מבחינת דרך הגשתם, והן ובעיקר מבחינת הנימוקים שאינם זהים שהרי גם בסיס החבות אינו זהה. דחיית הבקשות באופן גורף משמעותה חיובי מיידי של שני המבקשים, לשלם את מלוא סכום פסק הדין למשיבים. בנסיבות אלה קיים חשש שדווקא אותו מבקש או מבקשת שאחר כך יזכו בערעור כולו או מקצתו הוא אותו מבקש (או מבקשת) שישלם בפועל את הכספים, שהרי חיוב המבקשים הוא יחד ולחוד. במצב כזה מצד אחד יהיה זכאי מי ששילם לקבלת החזר מלא או חלקי על פי הנסיבות, בעוד מהצד השני חשופים המשיבים לחשש שמי שלא שילם עלול להיות בתום הליכי הערעור במצב כספי גרוע ממצבו הנוכחי (לאו דווקא בשל הברחת נכסים, אלא בראש ובראשונה בשל מצב דברים אובייקטיבי נתון). לחשש הזה שלטעמי הוא חשש של שני הצדדים ראוי לתת מענה. המענה הנכון הינו להורות כי כל סכום מתוך החיובים שבפסק הדין אשר ישולם בפועל לידי המשיבים (או בא כוחם) על ידי מי מהמבקשים, כנגדו יופקד סכום זהה בקופת בית משפט של ערעור על ידי המבקש האחר על מנת שאם דווקא המשלם יזכה בערעורו יובטח מחד למשיבים כי יוכלו להיפרע מיידית מהמבקש האחר שערעורו לא נתקבל, וכן יובטח מאידך למי ששילם וערעורו נתקבל כי אם לא יפרע מהמשיבים בגין הסכום שיהיה זכאי לקבלו חזרה מהם, יוכל להיפרע על אותו סכום מהכספים שיפקיד המבקש האחר, ככל שהמשיבים לא יהיו זכאים לאותם כספים.
מצאתי לנכון שלא לעשות צו נפרד להוצאות בבקשה, והוצאותיה תהיינה לפי התוצאות בערעור.

המזכירות תישלח העתק החלטה זו בדואר לב"כ המבקשים.

ניתנה היום י"ח באלול, תשס"ה (22 בספטמבר 2005) במעמד עו"ד
משולם למשיבים ובהעדר הופעה מטעם המבקשים, אף שזומנו בנוכחותם בדיון 15/9/05 ואף שהמתנתי חצי שעה לבואם.
שאול מנהיים
, שופט









א בית משפט שלום 6605/02 זיתן מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, זוהרי משה, עו"ד נ' נורית שאול, עובדיה שאול, זוביב פזית, דוד פדלון (פורסם ב-ֽ 22/09/2005)