פסקי דין על ארסוב ארקדי | פסקי דין על חורושקו קונסטנטין | פסקי דין על צפריר יוסף |

2017/04 א     15/09/2005




א 2017/04 ארסוב ארקדי נ' חורושקו קונסטנטין, צפריר יוסף




1
בתי המשפט
א 002017/04
בית משפט השלום עפולה
15/09/2005
תאריך:
כב' השופט יוסף בן חמו
- ס.נשיא
בפני
:

ארסוב ארקדי

בעניין:
התובע

נ ג ד
1 . חורושקו קונסטנטין

2 . צפריר יוסף
הנתבעים
עו"ד ארנון אפרים

ע"י ב"כ
פסק דין

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 31,375 ₪ נגד שני הנתבעים.

הנתבע מס' 1 שהגיש תצהיר עדות ראשית ככתב הגנה, לא התייצב לדיון, למרות שההזמנה נשלחה לפי הכתובת שציין בכתב הגנתו. ההזמנה חזרה בציון "לא נדרש".

הנתבע מס' 2, טען כי אין עילה לתביעה נגדו, ואף עתר לדחיית התביעה מחוסר עילה נגדו.

עיקרי העובדות -
התובע רכש, על פי זיכרון דברים מיום 29/10/02, עליו חתומים שני הנתבעים, ציוד של נגריה כמפורט בזיכרון הדברים.
ביום 3/3/03, הופיעו מעקלים אצל התובע מטעם חברת "בן עמי", ועמדו להוציא את הציוד מהנגרייה על פי עיקול שהוגש בתיק הוצל"פ 340431202 נגד הנתבע 1 בלבד. על מנת למנוע הוצאת הציוד שילם התובע לנציגי המעקלים 21,000 ₪, וערך איתם הסכם בכתב מיום 3/3/03.
התובע טוען כי לא ידע שהרכוש שרכש אינו רכושם של הנתבעים ושהם לא היו זכאים לתשלום כלשהו [סעיף 6 לכתב התביעה].
הנתבע טוען כי יש למחוק את התביעה מאחר והתובע כבר הגיש תביעה בנושא האמור, שנידונה בהמרצת פתיחה 54/03 של בית משפט השלום בעפולה, וניתן פס"ד חלוט ביום 4/6/03. לא הוגשה כל בקשה לפיצול סעדים, ולא התקבל כל אישור של בית המשפט לפיצול סעדים, ולכן התובע לא יכול להגיש תביעה כספית.
עוד טוען הנתבע כי אין יריבות בינו לבין התובע, התביעה מושתתת על מסמכים שנערכו על ידי התובע שאינם משקפים את העובדות לאשורן.
הנתבע 2 הוא הבעלים של המבנה שהושכר לנתבע מס' 1 לניהול עסק נגריה. התובע היה בקשרי עבודה עם הנתבע מס' 1, שנקלע לקשיים ונותר חייב כספים לאנשים שונים, וחייב גם לנתבע 2 בגין דמי שכירות. הנתבע 1 התנה מתן הסכמתו לפינוי הציוד בתנאי שישולמו לו דמי השכירות. הנתבע נותר חייב. בעת הפינוי של המושכר התברר לנתבע 2 כי הנתבע 1 מכר את המכונות בנגריה לתובע. הנתבע 1 אמר כי חלק מהתמורה שיקבל תשמש לתשלום דמי השכירות לנתבע 2. הציוד בנגריה לא היה בבעלותו של הנתבע 2, העובדות הנטענות על ידי התובע לא היו בידיעתו. הנתבע 2 הסכים לחתום על מסמך זכה"ד בלית ברירה כדי לקבל את כספו בסך 8,000 ₪. הוא לא צד להליכי ההוצל"פ שננקטו נגד הנתבע 1.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות נגד הנתבע מס' 2, ולא רק בשל אי פיצול הסעדים, כפי שיפורט להלן -

לעניין פיצול סעדים, על פי תקנה 45 לתקסד"א, תובע זכאי למס' סעדים בגין אותה עילה ולא תבע אלא מקצתם, לא יהא זכאי לתבוע, לאחר מכן, סעד אותו לא תבע בתביעתו, אלא אם הרשה לו בית המשפט שלא לתובעו, בתביעתו הראשונה. הרשות לתבוע בנפרד, יכולה להינתן רק כל זמן שהתובענה המקורית תלויה ועומדת. על פי פסה"ד בע"א 527/80 לצורך בחינת השאלה של הסעדים על פי אותה עילה, לצורך קבלת רשות לפיצול סעדים, הינה הגדרה רחבה ביותר וחורגת מעבר למשמעותה הרגילה שהשיקול הקובע הוא שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בגין אותו מעשה.

התובע העיד בתצהירו על זכה"ד שנעשה ביום 29/2/02, לפיו רכש מהנתבע 1 את הציוד המפורט בזכה"ד שאותו רכש הנתבע מס' 1 מחברת בן עמי. הציוד היה במבנה נגריה שבבעלות הנתבע מס' 2 וכיוון שהנתבע 1 היה חייב לנתבע 2 כספים עבור דמי שכירות, טען הנתבע 2 כי הציוד עבר לחזקתו ובעלותו על ידי הנתבע 1 עד לתשלום החוב.
במועד זכה"ד שילם התובע לנתבע 2, 500$ שהם 2,385 ₪, ואילו לנתבע 1 שילם 18,000 ₪. לאחר קבלת הציוד, שילם התובע לנתבע עוד 5,615 ₪. לאחר מכן הגיעו מעקלים שרצו לעקל את הציוד, וכדי למנוע הוצאתו ומכירתו חתם איתם על הסכם ושילם להם 21,000 ₪. התובע מציין בסעיף 6 לתצהירו כי הגיש תביעה למתן פס"ד הצהרתי כדי למנוע טענות בעלות על הציוד שרכש ובית המשפט אכן נתן פס"ד ביום 4/6/03, בו הוכר התובע כבעלים של הציוד, כמפורט בזכה"ד.

גרסתו של הנתבע מס' 2 בתצהיר העדות הראשית הינה כי הוא הבעלים של המבנה ששימש את הנתבע 1 כנגריה. הנתבע 1 היה שותף עם אחר בשם יורי איזביאנקוב. ציוד הנגרות היה בבעלות הנתבע 1, כיוון שהנתבע 1 היה חייב דמי שכירות בסכום של 8,000 ₪ התנה הנתבע את הסכמתו להוצאת הציוד בכך שישולם הסכום הזה. גם התובע וגם הנתבע 1 דרשו ממנו, כתנאי לקבלת התשלום, לחתום על נספח א, למרות שהיה ברור לשניהם כי אין כל נגיעה לרכוש, וזאת כיוון שטענו בפני
ו שהמסמך נדרש כדי שלא יעקלו את הציוד.
הנתבע 2 מציין כי לא היה צד למו"מ ולהסכמה של מכירת הציוד בין התובע לנתבע 1. נספח זכה"ד איננו משקף את ההתקשרות האמיתית.

לא הוכח בפני
שהנתבע מס' 2 ידע בעת עריכת זכה"ד כי הציוד שנמכר לתובע הינו ציוד מעוקל. התובע נשאל על כך במסגרת חקירתו הנגדית, אך הוא לא יכל לנקוב במועד בו הוטל העיקול על ציוד הנגריה.
לא מן הנמנע שהעיקול הוטל רק בעקבות ולאחר פניה של התובע לצד ג' - "חברת בן עמי", כפי שהתייחס לכך התובע בעדותו. התובע מאשר שידוע לו שהציוד היה של הנתבע 1, שרכש את הציוד מ"חברת בן עמי".

התובע היה מיוצג בהליך הקודם של התביעה למתן פס"ד הצהרתי שהתנהלה בפני
כב' השופט ארבל.

הסברו של התובע לכך שלא הגיש תביעה כספית יחד עם התביעה ההצהרתית איננו מניח את הדעת בנסיבות העניין.

עדותו של הנתבע 2, עשתה עלי רושם חיובי יותר.

מהנסיבות של האירוע עולה שהתובע ידע כי הנתבע 2 הינו הבעלים של המבנה ודרישתו היתה לקבל את דמי השכירות.
התובע ציין בסעיף 4 לתצהיר, כי עמדתו של הנתבע היא שהוא מחזיק את הציוד בהחזקתו ובבעלותו עד לתשלום החוב של הנתבע 2 אליו.
אין כל אינדיקציה לכך שהנתבע 2 ידע על קיומו של עיקול בשלב כלשהו.
בעמ' 4, ש' 17 לפרוטוקול מציין התובע - "אני מסכים שבמקור הציוד היה של הנתבע מס' 1".

גם דבריו של התובע כי הוא הבין מהנתבעים שהצהירו בפני
ו שמתוך ה - 26,000 ₪ שזה שווי הציוד המשומש 18,000 ₪ שייך לנתבע 1, ורק 8,000 ₪ שייך לנתבע 2, יש בהם כדי לתמוך בגרסת הנתבע 2 שכל מה שהוא דרש זה תשלום דמי השכירות שלו.

התובע טען שהוצגה בפני
ו חשבונית לפיה הנתבע 2 רכש את הציוד מהנתבע 1, אך הוא לא הציג את החשבונית הנטענת ולא שום מסמך אחר שיתמוך בגרסה זו.

התובע מציין שפנה לנתבע 1 וביקש שימציא לו חשבונית לפיה רכש את הציוד מאת צד ג', אלא שהנתבע מס' 1 טען בפני
ו שהוא איבד את החשבונית, אבל יש חשבונית אצל הנתבע 2, אך הנתבע 2 לא מצא את החשבונית.

התובע פנה לספק רק אחרי שרכש את הציוד, לפי הפרטים שהיו על כרטיס הביקור של הספק, הוא פנה אליו בעקבות תקלה בציוד. באותו שלב, התובע עדיין לא שילם את מלוא התמורה עבור הציוד, כאשר הוא יצר קשר עם חברת בן עמי, רק אז הטילו "חברת בן עמי" עיקול ובאו לעקל אצלו [עמ' 5, ש' 11-13 לפרוט'].

סוף דבר, התובע זכאי לקבל פס"ד כלפי הנתבע מס' 1, אך לא בסכום הנקוב בתביעה, אלא בסכום ששילם התובע לחברת בן עמי - 21,000 ₪.

אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע את הסך של 21,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבע מס' 2, נדחית בזה.
התובע ישלם לנתבע מס' 2 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,500 ₪ + מע"מ.

ניתן היום י"א באלול, תשס"ה (15 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
______________
יוסף בן חמו
, שופט
ס.נשיא
002017/04א 115 ליאור ממן








א בית משפט שלום 2017/04 ארסוב ארקדי נ' חורושקו קונסטנטין, צפריר יוסף (פורסם ב-ֽ 15/09/2005)