פסקי דין על גבריאל ממן | פסקי דין על מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ

66333-07/17 תק     31/07/2018




תק 66333-07/17 גבריאל ממן נ' מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018

ת"ק 66333-07-17 ממן נ' מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ

תיק חיצוני
:



בפני

כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ


תובע

גבריאל ממן

נגד


נתבעת

מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ



פסק דין
1.
ביום 30.7.2017 הגיש התובע נגד עירית חיפה ונגד הנתבעת תביעה כספית על סך 15,000 ₪ בגין נזק אשר נגרם, לטענתו, לרכב מסוג אלפא רומיאו-מיטו ("הרכב") ביום 17.12.2016 בשעות הערב, כאשר בנו של התובע ("הנהג") פנה ימינה ונכנס לתעלה פתוחה, דבר שגרם לפיצוץ של שני צמיגים, לירידת אויר קבועה ופגיעה בחלק התחתון של הרכב מצד ימין.
2.
לכתב התביעה צורפה התכתבות עם עירית חיפה וב"כ; תמונות של הנזקים הנטענים, של הבור בכביש ושל נורית חיווי המצביעה על תקלה; והצעת מחיר מיום 20.12.2016 על סך 13,549 ₪ בגין החלפת שני חישוקי מגנזיום, החלפת שני צמיגים ועבודות פחחות וצבע ("הצעת המחיר").
3.
בכתב ההגנה שהוגש על ידי עירית חיפה נטען, בין היתר, כי הנתבעת התחייבה להיות אחראית לכל נזק, והתביעה צריכה להיות מופנית לנתבעת בלבד.
בשלב זה, הנתבעת לא הגישה כתב הגנה.

4.
ביום 4.1.2018 התקיים דיון בתביעה ("הדיון הראשון"). הנתבעת לא התייצבה לדיון ובהסכמת הנוכחים התביעה נגד עירית חיפה נמחקה. כנגד הנתבעת ניתן

פסק דין
בהעדר הגנה ("פסק הדין").

5.
ביום 16.1.2018 הגישה הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין אליו צורף כתב הגנה אשר לגביו נטען, כי בשוגג לא הוגש לבית המשפט.
בכתב הגנה זה טענה הנתבעת, בין היתר, כי אין בסיס לאירוע, וכי מדובר בניסיון להוציא מהנתבעת כספים. הנתבעת ציינה שאין בידי התובע קבלה על רכישת שני הצמיגים והג'נטים; תהתה כיצד יכול להיגרם נזק בצידי הג'נטים מנפילה לבור כנטען על ידי התובע; וכי לא ניתן לקבוע ממתי השפשופים על גבי הג'נטים.
באשר לגובה הנזק טענה הנתבעת, כי המחירים בהצעת המחיר גבוהים ובלתי סבירים, לרבות עלות תיקון והחלפת הצמיגים.
הנתבעת ציינה, כי ככל שהתובע היה מציג קבלות על רכישת צמיגים חדשים היתה משלמת בגינם וכי היא נכונה לעשות כן עתה, ואם לא נרכשו, הנתבעת מבקשת לרכשם.

ביום 23.3.2018
בוטל פסק הדין ונקבע דיון נוסף ביום 23.7.2018 ("הדיון השני בתביעה"), אליו התייצבו התובע (אביו של הנהג), ונציג הנתבעת (בעלים ומנהל). במסגרת דיון זה נשמעו עדויות הנוכחים.
6.
לאחר שבחנתי את כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו בגדרם, ולאחר ששמעתי את עדותם של התובע ושל נציג הנתבעת, אני קובעת שדין התביעה להידחות מהטעמים שיפורטו להלן:

7.
ראשית אתייחס לעצם קרות הנזק, ונסיבותיו:
הנתבעת טוענת, כי לא יתכן שהנזק הנטען נגרם כתוצאה מן הבור שכן היה על הנהג להאט לפני הכניסה לצומת ראשית, שהאיזור היה מאובזר בתמרורים, שהתמונות שצורפו לכתב התביעה צולמו לאחר שתוקן הבור, ושמאות רכבים עוברים במקום האירוע מידי יום ולא התקבלה כל תלונה נוספת.
התובע אינו חולק על כך שלא נכח במקום האירוע בשעת קרות הנזק. לטענתו, הוא הגיע למקום האירוע שתי דקות לאחר שזה קרה, והוא אינו יודע אם היתה אבן בבור, או משהו אחר שיכל היה לגרום לפגיעה.
עוד התברר, כי התמונות שצורפו לכתב התביעה צולמו למחרת האירוע.
הנהג, בנו של התובע, לא התייצב לשני הדיונים שהתקיימו בתביעה זו, ולא הובאו דברים מפיו.
כשענין זה עלה בדיון השני בתביעה, הסביר האב שבנו חייל ולכן לא התייצב. אולם בתביעה זו התקיימו, כאמור, שני דיונים בהפרש של 4 חודשים ולא הובאה כל התייחסות מפיו של הנהג.
אמנם, התובע העיד כי כאשר הגיע למקום האירוע עם רכבו, גם הוא נפל בבור, אך לא קרה לו כלום מאחר שיש לו ג'יפ; אך מובן, כי אין בדברים אלה כדי לקשור בין הנזק הנטען לרכב לבין הבור, ולהעיד על סבירות הנהיגה של הנהג.


בתביעה שבפני
י עדותו של הנהג הינה הכרחית, שכן התובע, אשר לא נכח באירוע, אינו יכול לקשור בין הנזקים הנטענים לבור, להפריך את הטענות על נהיגה שאינה סבירה ביחס לתנאי הדרך, ולהתמודד עם הטענות שלא יתכן שהפגיעות המפורטות בכתב התביעה נגרמו כתוצאה מנפילה לבור.
הכלל בענין זה ידוע, כאשר צד נמנע מהבאתו של עד רלבנטי קמה הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, ומתעורר החשד, שההימנעות מהבאתו הינה בשל החשש מעדותו וחשיפתו לחקירה נגדית. אמת

המידה

להחלת

ההנחה

האמורה

היא

הציפייה

ההגיונית

והמתבקשת, כי

בעל

הדין

ישמיע

את

העד

המסוים שלא

הובא

על
-
ידיו

לעדות לשם

גילוי

האמת

וחקר

העובדות, כפי

שאותו

בעל
-
דין

טוען

להן
(ראה ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, עמ' 658).
לכאורה, די בכך כדי לדחות את התביעה, שכן התובע לא עמד בנטל המוכח עליו להוכיח את עילת התביעה.
ואולם, בשל הספק בדבר יכולתו של הנהג להתייצב לדיון בהיותו חייל (על אף שהדבר כלל לא התבקש לגבי שני הדיונים בתיק), וכדי שלא לבסס את דחיית התביעה רק על מחדל זה, אתייחס גם לענין הוכחת שיעור הנזק.
8.
לתמיכה בטענות התובע בדבר שיעור הנזק צורפה לכתב התביעה הצעת המחיר.
לטענת הנתבעת המחירים שמופיעים בהצעת המחיר האמורה "גבוהים ובלתי סבירים" , וכי היתה, ועודנה, מוכנה לשלם את עלות החלפת הגלגלים אילו היו מוצגים קבלות על רכישת צמיגים חדשים.

9.
בהחלטה שניתנה בבקשה לבטל את פסק הדין העיר בית המשפט (כב' הרשם הבכיר, כתוארו אז, נ' זיתוני), כי הדרך המקובלת להוכיח נזק שנגרם לרכב באירוע תאונתי היא על ידי חוות דעת שמאי.
ואכן, בדיון השני בתביעה הגיש התובע חוות דעת שמאי, אשר בדק את הרכב ביום 24.4.2018
(כשנה וארבעה חודשים לאחר מועד קרות הנזק הנטען).
כאשר מובאת חוות דעת שמאי להוכחת נזקי רכב, השמאות צריכה לשקף את נזקי הרכב הניזוק ביחס למצבו ערב קרות התאונה ולאחריה (ע' סומך תאונות פח ושיבוב רכב 48 (2013)).
בשים לב למועד בדיקת הרכב על ידי השמאי והזמן שחלף ממועד קרות הנזק, אני סבורה כי אין מקום להסתמך עליה כדי להוכיח את נזקי התובע, ודאי לא, כאשר היתה בידי התובע האפשרות להוכיח את שיעור הנזק באמצעות הצגת הסכומים ששילם בפועל כדי לתקן את הרכב (ואשר הנתבעת היתה נכונה לשאת בהם, אילו יוצגו בפני
ה קבלות על תשלום), אך הוא נמנע מכך.
אפרט:
בעדותו הבהיר התובע, כי עד למועד הדיון הוחלפו שני צמיגים ושני חיישנים של לחץ אוויר בגלגלים. בחקירה הנגדית נשאל התובע איפה הקבלה על הצמיגים, והשיב כי "כנראה שיש לי אותם בבית, לא קיבלתי בחינם" (ע' 8, ש'13).
התובע שב וטען, כי החליף את שני הצמיגים ושני חיישנים של לחץ אוויר בגלגלים אך לא הציג בפני
בית המשפט כל ראיה לכך, וכאשר נשאל על כך, השיב, שהוא מזמין את נציג התובעת לבדוק כמה עולה צמיג (ע' 8, ש' 15).
"במקרים בהם ניתן להביא נתונים מדויקים על אודות טבעו ואופיו של הנזק, על הניזוק -התובע לעשות כן, ומשכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי" (ע' סומך תאונות פח ושיבוב רכב 57 (2013)).
לאור טענותיו של התובע, כי ביצע תיקונים מסוימים ברכב (ודאי וודאי כאשר הנתבעת חזרה ואמרה שהיא מוכנה לשאת בעלויות ששילם התובע בגין הצמיגים, אילו רק תוצג לה ראיה שהוחלפו), הציפיה היא שיוצגו ראיות על העלויות בהן נשא התובע בפועל, ומשנמנע מכך, אני קובעת, כי התובע לא נשא בנטל המוטל עליו להוכחת שיעור הנזק.
14.
בשים לב לכך שהתובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת עילת התביעה - קיומו של הנזק והקשר בין הנזק הנטען ומחדלה של הנתבעת; ומאחר שלא הובאו בפני
י ראיות על שיעורו של הנזק הנטען בפועל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 350 ₪.
הסך האמור ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

על

פסק דין
זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום,
י"ט אב תשע"ח, 31 יולי 2018, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 66333-07/17 גבריאל ממן נ' מפלסי הגליל סלילה עפר ופיתוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 31/07/2018)