פסקי דין על יוסף שמואל | פסקי דין על שגיא בן-מנשה (רפאל שגב) | פסקי דין על רי רימון ניהול והשקעות | פסקי דין על רונן ישר |

65422-02/18 תק     02/08/2018




תק 65422-02/18 יוסף שמואל נ' שגיא בן-מנשה (רפאל שגב), רי רימון ניהול והשקעות בע"מ, רונן ישר








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 65422-02-18 שמואל נ' שגב ואח'



לפני
כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס



התובע:

יוסף שמואל

ת.ז. 057744344


נגד

הנתבעים
:
1.שגיא בן-מנשה (רפאל שגב)

2.רי רימון ניהול והשקעות בע"מ

3.רונן ישר



פסק דין


לפניי תביעה כספית בסכום של 8,400 ₪.

1.
בתאריך 7.8.13 נחתמה בין התובע (קבלן שיפוצים ו"הנדימן" במקצועו), לבין חברת "
interclick

ע"י ר.י. רימון ניהול והשקעות בע"מ

" (להלן: "נתבעת 2") עסקה למתן שירותי פרסום באינטרנט. בתמורה לפרסום, התובע שילם סך של 3,900 ₪ במזומן
(מתוך סכום כולל של 4,000 ₪).
לטענת התובע, מאחר שנתבעת 2 לא עמדה בהסכם עימו והתחמקה מאחריותה למלא אחריו, הוגשה התביעה נגדה, נגד בעליה נתבע 3 וכן נגד הסוכן שמולו בוצעה העסקה, הוא נתבע 1
(ששמו דאז היה רפאל שגב, וכעת שמו שגיא בן-מנשה).

2.
נתבע 1 טען להגנתו כי במועדים הרלוונטיים עבד כשכיר בחברה והוא אינו צד לעניין. לדבריו, התובע קיבל את השירות בהתאם להסכם, אולם התלונן כי למרות הפרסום הוא אינו מקבל באמצעותו עבודות, דבר שאם בכלל קשור רק לנתבעת 2. על כן הוא עותר לדחיית התביעה נגדו.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט ושמעתי את התובע ואת נתבע 1, דין התביעה נגד נתבע 1 להידחות.

3.
המסמך היחיד עליו התובע מבסס את תביעתו הוא הסכם מתאריך 7.8.13 המכונה "טופס הזמנה". הטופס מולא בכתב יד, ובהתאם לרשום שם, התובע הזמין שירותי פרסום מנתבעת 2 כולל פרסום ב"גוגל מימוני דף ראשון 24/7 (לא שישי שבת), התחייבות למקום 1-7. הביטוי הנדימן". בכתב יד אחר הוסף "פייסבוק, דף עסקי + הדרכה + קישור לאתר של הלקוח, המשפצים יוסף שמואל
". בשום מקום לא נכתב, כטענת התובע כי יש התחייבות כלשהיא לקבלת עבודות.

4.
יש לציין כי האופן בו מולא טופס ההזמנה, המהווה את ההסכם בין הצדדים, מעורר תמיהה. ובמה דברים אמורים ? לפי עדותו של התובע, הוא שבע מסוכני מכירות המציעים לו עסקאות כאלו ואחרות. על כן, כאשר נתבע 1 הציע לו את עסקת הפרסום הנוכחית, הוא דרש שיהיה ערב אישית לביצוע התחייבויות החברה, נתבעת 2. באופן תמוה, התובע עצמו מילא את פרטי ההזמנה בכתב ידו, לפי פרטים שמסר לו נתבע 1, ובסעיף "הערות" הוסיף בכתב ידו "אני רפאל שגב ת.ז. 032295404 ערב אישית לביצוע העסקה הכוללת את כל הנזכר להלן". לטענת נתבע 1 משפט זה הוסף על ידי התובע מבלי שאמר לו דבר ומבלי שקרא אותו. אך זוהי טענה בעלמא משום שמיד בסוף המשפט המצוטט לעיל ובהמשכו הוסיף נתבע 1, והפעם בכתב ידו, "הקידום הינו לאתר של הלקוח ולא לפורטל". כתב ידו של נתבע 1 מופיע מספר פעמים נוספות בהסכם: בהתייחס למחיר, למועד תחילת הפרסום וגם לחלק מהיקף הפרסום
(פייסבוק, קישור לאתר וכו').
כמו כן, עצם העובדה כי מספר תעודת הזהות שלו נרשם במפורש מעיד על כך כי מסר אותו מרצונו, למרות שאין זה נהוג לרשום פרט מעין זה בהסכם בין לקוח לבין חברה, כשנתבע 1 הוא רק שכיר בה. מכל האמור לעיל עולה כי נתבע 1 קרא היטב את ההסכם, לרבות את התחייבותו האישית.

5.
ובכל זאת, אין לקבל את התביעה. הנטל להוכיח את עילת התביעה קרי, את כל אותן עובדות שעל פי הדין המהותי יש בהתקיימותן כדי לזכות את התובע בסעד המבוקש על ידו, מונח לפתחו של התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ע"א 1184/04 קרויזר נ' שוורץ (2007), בפסקה 23). במשפט האזרחי נקבע כי נטל זה הוא על פי "הטיית מאזן ההסתברויות" -
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% על-פי מאזן ההסתברות..."
(
ע"א 475/81

זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

פ"ד מ

(1) 589, 598
(1986)).

במקרה דנן, התובע טוען כי נתבעת 2 התחייבה לכך שבעקבות הפרסום הוא יקבל הזמנות עבודה. התחייבות שכזו אינה מפורטת בטופס ההזמנה, שאת רובו, כזכור, הוא מילא בעצמו. אילו נתבע 1 טוען כי חודש-חודשיים לאחר ביצוע ההזמנה, התובע התלונן שהוא לא מקבל הצעות עבודה ולמרות שלא היתה כל התחייבות כזו מלכתחילה - היה ניסיון לעזור לו ב"אקסטרות" (הוספת מילים וביטויים שיעזרו לו לקבל יותר עבודה
(עמ' 5 שו' 3, 9-10)).
יש ממש בטענתו של נתבע 1 כי מאחר שהתובע לא שב והתלונן מאז, יש להניח כי קיבל תמורה לכספו שאם לא כן, לא היה ממתין חמש שנים עד להגשת תביעתו.

אכן, שיהוי זה בהגשת התביעה הוא לפתחו של התובע. כיום, בדיעבד, לאחר שנתבעת 2 החליפה את שמה ונתבע 3 נמצא לדברי התובע בהליכי כינוס נכסים, לא ניתן לבדוק או להוכיח את היקף וטיב הפרסום במועד הרלוונטי
(שהיה למשך שנה, כך מדברי נתבע 1 עליהם התובע לא חלק).


6.
לאור האמור, למרות התהיות הרבות שמעורר ההסכם
- האופן שבו מולא בכתב ידו של התובע דווקא, והתנאים בדבר ערבות אישית של מי שטוען שהיה שכיר בנתבעת 2 (אך משום מה מסר את תעודת הזהות שלו) – התובע לא הוכיח כי הוא לא קיבל את השירות שביקש ובהתאמה התביעה נגד נתבע 1 נדחית.

בשולי הדברים אציין כי בית המשפט ביקש לראות את טופס ההזמנה המקורי, אולם התובע הודיע כי זה אינו בידו למרות שחיפש אותו
(ראו הודעתו מתאריך 1.8.18)
.

פסק דין
זה ניתן אפוא על יסוד הטופס שצורף לכתב התביעה.

7.
אשר לנתבעים 2 ו – 3;
נתבעת 2 - הוצג לפני אישור מסירה כדין לנתבעת 2, למרות החלטת בית המשפט מתאריך 30.4.18. על כן דין התביעה נגד נתבעת 2, להימחק.
נתבע 3 - התובע טוען כי עו"ד גיא גיסין מונה ככונס על נכסיו. ככל שכך הוא הדבר, סעיף 20 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980, קובע כי ממועד צו הכינוס לא תהיה לנושה תרופה נגד חייב לגבי חוב בר-תביעה אלא במסגרת הליכי פשיטת הרגל, ולא יפתחו הליכים משפטיים אלא ברשות בית המשפט. המשמעות היא כי יש לעכב את ההליך בבית משפט זה
אלא אם ניתנה רשות להמשיך בו (ע"א 1516/99
לוי נ' חיג'אזי, פ"ד נה(4) 730, 740-741 (1990)). מאחר שלא ברור באיזה שלב נמצא הליך כינוס הנכסים, אם בכלל, התביעה נגד נתבע 3, נמחקת.

8.
סוף דבר; התביעה נגד נתבע 1, נדחית.
התובע ישא בהוצאות נתבע 1 בסכום של
400 ₪
אשר ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.
התביעה נגד נתבעים 2 ו – 3, נמחקת.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום ההמצאה.
המזכירות תמציא

פסק דין
זה לצדדים.
ניתן היום,
כ"א אב תשע"ח, 02 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 65422-02/18 יוסף שמואל נ' שגיא בן-מנשה (רפאל שגב), רי רימון ניהול והשקעות בע"מ, רונן ישר (פורסם ב-ֽ 02/08/2018)