פסקי דין על יוסף אזולאי תמר מיכאלי

7220/03 פ     26/09/2005




פ 7220/03 מדינת ישראל נ' יוסף אזולאי תמר מיכאלי




27
בתי המשפט
פ 007220/03
בית משפט השלום תל אביב-יפו
26/09/2005
תאריך:
כב' השופטת רחל גרינברג

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
גולומב

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד

הנאשמים
1. יוסף אזולאי - נדון
2. תמר מיכאלי
- נוכחת
ברקו ליאורה

ע"י ב"כ עו"ד
גזר דין לנאשמת 2 - תמר מיכאלי
הנאשמת היא שותפתו לכתב האישום של נאשם 1, בן זוגה באותה עת. נאשם 1 הודה, הורשע, ולאחר תהליך גמילה מסמים אותו עבר בהצלחה בקהילה סגורה, הועמד בפיקוח שרות מבחן תוך הארכת שני מאסרים מותנים המסתכמים ב-30 חודשים, ובנוסף הוטל עליו של"צ וחיוב לפצות את המתלוננים.

גם הנאשמת הודתה בחלקה בכתב האישום בהתאם להסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום ומסגרת עונשית לפיה התביעה הגבילה עצמה לעתירה של 14 חודשי מאסר, כולל הפעלת שני מאסרים מותנים, של 6 ו-8 חודשים, ואילו ההגנה, בהתאם למוסכם, טענה כראות עיניה. יצוין, כי עם נאשם 1 הגיעה התביעה להסכמה דומה, וביקשה להטיל עליו 36 חודשי מאסר בפועל. לגבי הנאשם קיבלתי בסופו של דבר את עמדת ההגנה ושירות המבחן ונמנעתי מהטלת עונש מאסר.
ואלה העבירות בהן הורשעה הנאשמת:
- 2 עבירות של התפרצות לרכב לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן החוק)
-ניסיון להתפרצות לרכב עבירה לפי הסעיפים 413 ו' רישא +סעיף 25 לחוק
- סיוע להתפרצות לרכב, עבירה לפי הסעיפים 413 ו' סיפא +סעיף 25 לחוק
- 2 עבירות של גניבה מרכב לפי סעיף 413 ד'(א) לחוק
- עבירה של סיוע לגניבה מרכב לפי הסעיפים 413 ד'(א)+סעיף 25 לחוק
- התפרצות לדירה בכוונה לגנוב, עבירה לפי הסעיף 406(ב) לחוק
- גניבה עבירה לפי סעיף 384 לחוק
- 2 עבירות של חבלה במזיד ברכב לפי סעיף 413 ה' לחוק
- סיוע לחבלה ברכב עבירה לפי הסעיפים 413 ה' +סעיף 25 לחוק
- 3 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק
- החזקת כלי פריצה עבירה לפי סעיף 409 לחוק
- החזקת רכוש חשוד כגנוב עבירה לפי סעיף 413 לחוק
- החזקת סכין שלא כדין עבירה לפי הסעיף 186(א) לחוק

הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות פורטו בגזר דינו של נאשם 1. מדובר בין היתר בהתפרצויות לשני כלי רכב שחנו במגרשי חניה בהרצליה וגניבה מתוכם. באחד המקרים, גנבו הנאשמים תיק שבו בין היתר מפתח דירתה של המתלוננת ופרצו באמצעותו לדירה ממנה גנבו תכשיטים.

העבירות בוצעו במחצית הראשונה של שנת 2003. כתב האישום הוגש מיד עם מעצרם של הנאשמים וגזה"ד נדחה מעת לעת לצורך מעקב של שירות המבחן והגשת תסקירים.

התסקירים
אודות הנאשמת הוגשו מספר תסקירים, שזה עיקרם: מוצאה ממשפחה בעייתית המטופלת זמן רב בלשכת הרווחה. הנאשמת, ילידת 1983, מתגוררת עם משפחתה ואינה מוצאת מסגרת תעסוקתית. אבי המשפחה סובל מבעיות נפשיות, נרקומן ואלים כלפי בני משפחתו - אישתו וילדיו. הנאשמת מוכרת לגורמי רווחה ושרות מבחן מגיל צעיר. תחילה הביעה רצון מילולי לקשר עם שרות המבחן אך התקשתה להתמודד עם מצבה ועם דפוסי התנהגותה. נראה כי תוך כדי המעקב, החלה לתת אמון ולשתף פעולה ע"פ יכולתה. היא שולבה בקבוצה טיפולית, מתמידה וממשיכה להביע רצון לשינוי. שרות המבחן מתרשם שניסיונה כנה וכי היא זקוקה לקשר הטיפולי עמם. ההערכה היא שהתהליך במקרה שלה יהיה איטי. המלצת שרות המבחן היא להעמידה בפיקוחם, להאריך את אחד המאסרים המותנים, ולהפעיל את המאסר על תנאי בן 6 החודשים ע"י המרתו בעבודת שרות. לדעת שרות המבחן, שליחת הנאשמת למאסר, עלול לגרום לרגרסיה במצבה ולדרדרה לעבריינות ושימוש בסמים שיקשו על שיקומה בעתיד.

מדברי הנאשמת בפני
שרות המבחן עולה כי היא תולה את ביצוע העבירות בהשפעתו השלילית של הנאשם שהיה בן זוגה. הנאשמת היתה בת 20 בעת ביצוע העבירות והנאשם מבוגר ממנה ב-9 שנים. לדבריה נפרדה ממנו במהלך המשפט.

לנאשמת, על אף גילה הצעיר, שתי הרשעות קודמות בעבירות רכוש ושני מאסרים מותנים, וכן רישום פלילי משנת 01 מבימ"ש לנוער, בהחזקת סם לצריכה עצמית. כיום אינה צורכת סמים וההמלצה להעמידה בפיקוח אינה במסגרת פיקוח סמים.צו מבחן סמים.

התביעה עותרת להטלת מאסר - הפעלת המאסרים המותנים והטלת מאסר נוסף במצטבר. לשיטתה מדובר בעבירות חמורות המסיבות נזק ממשי ועגמת נפש רבה למתלוננים. כמו כן טוענת התביעה, כי על פי החוק והפסיקה, לא ניתן להאריך אחד המאסרים המותנים ולהפעיל את השני, כהמלצת שירות המבחן.

להשלמת הנתונים הרלוונטיים לתמונת המצב המשפטי, יצוין כי כתב האישום כולל 3 אישומים; העבירות בראשון ובשני נעברו באותו תאריך-21.7.03 ובשלישי ביום 26.2.03.

בטרם אסקור את הטענות המשפטיות של הצדדים, ברצוני לומר כי מצד הנסיבות האישיות של הנאשמים ומן ההיבט של אחידות הענישה, יש ממש בטענות ההגנה שיהא זה צודק לנקוט גם כלפי הנאשמת גישה עונשית המתמקדת במישור הטיפולי-שיקומי. מן התסקירים עולה כי ההליך הטיפולי בעיצומו ולדעת שירות המבחן ניתן להגדירו כחיובי ומשמעות, כמו כן יודגש החשש שהובע מפני הידרדרות במצבה של הנאשמת הצעירה אם תשלח לכלא. בהשוואה לנאשם 1, עברה הפלילי של הנאשמת אינו מכביד, ובניגוד לו, לא ריצתה עד כה מאסר בפועל. כמו כן אין לבטל את דברי הנאשמת שהתקבלו על דעת שירות המבחן, כי העבריין המוביל מבין השניים היה נאשם 1. אילו לא עמדה על הפרק השאלה המשפטית אליה אתייחס בהמשך, הייתי מקבלת ללא היסוס את עמדת שרות המבחן גם לגבי הנאשמת.
ועוד יאמר, כי הנאשם הועמד בפיקוח שירות מבחן תוך הארכת המאסרים על תנאי התלויים ועומדים נגדו, בהתאם לסעיף 85 לחוק העונשין החל על משתמש בסמים העובר טיפול או שסיים טיפול. הוראת חוק זו אינה יכולה לחול על הנאשמת מאחר ואינה משתמשת בסמים.

טענות ההגנה
1. 1. משני המאסרים המותנים, האחד, של 6 חודשים - מתיק פלילי 10642/01 שלום ת-א (להלן מאסר על תנאי ראשון) - הינו חב הפעלה ואילו השני, של 8 חודשים, מתיק פלילי 3977/02 שלום ת-א (להלן מאסר על תנאי שני), הינו בר הפעלה.

2. 2. ההגנה גורסת, בניגוד לעמדת התביעה, כי הוראת סעיף 56(א) לחוק העונשין הקובעת:"בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי...לצוות...על הארכת תקופת התנאי...", מאפשרת להפעיל את המאסר המותנה הראשון ולהאריך את השני. ההגנה מפנה לפסק דינו של ביהמ"ש העליון בע"פ 11160/02 יואב כהן נגד המדינה, בו נאמר מפי כבוד השופט חשין לעניין פרשנות סעיף 56(א) הנ"ל: "אשר לטענת בא כוח המערער כי לא ניתן היה לגזור על המערער עונש מאסר הואיל...(ו)הוארך מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו; וכי כהוראת סעיף 56 לחוק העונשין אין לגזור מאסר בפועל בצוותא-חדא עם הארכת המאסר על תנאי; דעתנו היא כי אין בטענה זו ולא כלום", (סעיף 9 לפסה"ד).

3. 3. פתרון משפטי נוסף המוצע ע"י ההגנה על מנת לחלץ את הנאשמת מהמצב המשפטי אליו נקלעה: ביטול ההרשעה באישום השלישי בכתב האישום הנוכחי, וזאת מכוח סעיף 1 לפקודת המבחן (נ.ח) תשכ"ט-1969, הקובע כי לבימ"ש סמכות ליתן צו מבחן עם הרשעה וללא הרשעה. בהקשר לטיעון זה מפנה התביעה להוראת סעיף 1(2) הנ"ל: "ליתן צו מבחן בלי להרשיעו אם אין על הנאשם עונש מאסר על תנאי שבית המשפט רשאי לצוות על ביצועו עקב הרשעתו בעבירה שהואשם עליה", ולטענת התביעה, לא כך בענייננו.
לטעמי במצב הדברים הקיים, אין נפקות לביטול ההרשעה שהוצע ככל הנראה כדי להתגבר על הסייג להארכת המאסר על תנאי שנקבע בסעיף 56(ב): "לא ישתמש בית המשפט בסמכות לפי סעיף זה אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בשל עבירה נוספת". ביטול ההרשעה באישום השלישי עדיין יותיר את ההרשעה בשני האישומים הראשונים, כהרשעה שלישית ביחס למאסר על תנאי הראשון, ומכאן אנו חוזרים לשאלה הקודמת, האם ניתן להפעיל מאסר מותנה אחד ולהאריך את השני. למען הבהירות יש לציין כי האישום השלישי מתייחס לפברואר 03, דהיינו, לפני שהוטל המאסר על תנאי השני ועל כן אין לביטול כל משמעות לעניין המאסר על תנאי השני.

פסק הדין אליו מפנה ההגנה בשאלת ביטול ההרשעה אינו דומה למקרה הנוכחי שכן שם דובר על מאסר על תנאי אחד חב הפעלה.

4. ההגנה מפנה לספרו של פרופ' אנקר " המאסר על תנאי", הוצאת אוניברסיטת
בר אילן 1981 עמ' 104, שם סוקר המחבר שתי גישות עיקריות לסמכות בימ"ש
להארכת מאסר על תנאי.

עמדת התביעה
התביעה מפנה לרע"פ 4455/01 פרץ נגד המדינה פ"ד מו(1) 100, שם נדונה סיטואציה משפטית דומה לזו שבפני
. כב' הנשיא שמגר קבע כי גם אם לא מוטל מאסר בשל העבירה הנוספת - אי הטלתו הוא תנאי עיקרי לסמכות הארכת מאסר מותנה, ראה סעיף 56(א) - אך מופעל מאסר בגין עבירה נוספת אחרת, "אין נפקא מינה אם המדובר במאסר המוטל במישרין בשל עבירה נוספת לבין מאסר שמוטל בגדר מאסר על תנאי מופעל...במילים אחרות, בשני המקרים, בין אם מדובר על הטלת המאסר בשל העבירה הנוספת עצמה או על הפעלת מאסר על תנאי בשל עבירה נוספת אחרת, באותו מעמד, יש בשליחתו של הנידון למאסר משום נטילת כל הגיון מן ההארכה של התנאי".

סיכום ומסקנות
1. 1. בתיק 10642/01 הנ"ל הוטל על הנאשמת מאסר מותנה של 6 חודשים בגין עבירות רכוש. גזה"ד ניתן ביום 13.10.02.

2. 2. בתיק הנוסף נעברו העבירות בתוך תקופת התנאי אך ביהמ"ש לא התייחס אליו, לא הפעילו ולא האריכו. גזה"ד השני ניתן ב-25.3.03.

3. 3. ביחס למאסר על תנאי הראשון, מדובר אפוא ביותר מעבירה נוספת ולא ניתן להאריכו.

4. 4. באשר למאסר על תנאי השני, המופעל ע"י עבירת התנאי של גניבה שבאישום הראשון, לכאורה מדובר בעבירה נוספת אחת המאפשרת הארכת התנאי.

5. 5. על פי החוק והפסיקה, תנאי נוסף לסמכות ההארכה הוא אי הטלת מאסר בגין העבירה הנוספת. לפי הילכת פרץ, גם הטלת מאסר עקב הפעלת המאסר המותנה הראשון, תחשב להטלת מאסר המונעת אפשרות של הארכת התנאי השני.
6. 6. במקרה הנוכחי, תקופת המאסר המותנה הראשון מאפשרת ריצויו בעבודת שירות, עונש ההולם לדעתי מקרה מיוחד זה, בצד צו מבחן. שיקולי הענישה פורטו לעיל.

7. 7. לאור כל האמור, ומתוך רצון להושיט יד לנאשמת, וכן בהסתמך על דבריו של כב' השופט חשין ב

פסק דין
כהן נ' המדינה כמצוטט לעיל, אני גוזרת על הנאשמת עונש כדלקמן:

א. א. אני מורה על הפעלת המאסר על תנאי הראשון של 6 חודשים אשר ירוצה בעבודת שירות אם הממונה על עבודת השירות ימליץ על כך.

ב. ב. בגין העבירות נשוא כתב האישום אני מטילה על הנאשמת צו מבחן למשך שנה וחצי ללא עונש נוסף.

ג. ג. כמו כן אני מורה על חידוש המאסר על תנאי השני בת.פ 3977/02 בשנתיים נוספות.

נקבע לקבלת חוות דעת ממונה על עבודות שירות ליום 09.11.2005 שעה 08:30.

המזכירות תשלח הודעה לממונה וכן עותק גזר הדין לשירות המבחן, אשר יחתים את הנאשמת על צו מבחן וידווח לבימ"ש כל חצי שנה.
פרטי הנאשמת: רחוב אשרמן 17 ת"א, טלפון: 9839169-050

ניתן צו להחזרת המוצגים לבעליהם ובהעדר בעלים לחילוט על פי שיקול דעת המשטרה.

ניתן היום כ"ב באלול, תשס"ה (26 בספטמבר 2005) במעמד הצדדים.

גרינברג רחל, שופטת
קלדנית: חגית א.








פ בית משפט שלום 7220/03 מדינת ישראל נ' יוסף אזולאי תמר מיכאלי (פורסם ב-ֽ 26/09/2005)