פסקי דין על יצחק חי דניאל | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

38736-03/16 בל     07/08/2018




בל 38736-03/16 יצחק חי דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 38736-03-16

07 אוגוסט 2018

לפני
:

כב' השופט
דניאל גולדברג
נציג
ציבור (עובדים)
מר רמי אלקנה
נציג ציבור (מעסיקים)
מר יוסף ברק

ה
תובע
יצחק חי דניאל
ע"י ב"כ: עו"ד אריאל בן-יוסף
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד דנה תמר-פרבר



פסק דין


1.
התובע, מר יצחק דניאל, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 13.4.15, על פיה נדחתה תביעתו להכיר בליקוי בכתפו השמאלית כ"פגיעה בעבודה" לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.
2.
בשלב זה של ההליך על בית הדין לקבוע האם התובע הרים את הנטל להוכיח כי תנאי עבודתו מקיימים תשתית עובדתית לבחינת יישום תורת המיקרוטראומה, באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בינם לבין הליקוי בכתף שמאל של התובע (אשר בה התגלה קרע בשרוול המסובב בעטיו נזקק המערער לשני ניתוחים).
3.
גרסת התובע בתצהירו הינה שעבודתו בחברת "אינטל" בשנים 2000 עד 2014 מקיימת תשתית כאמור. וכך מעיד התובע בתצהירו: התובע יליד 1975 וגובהו 1.63 מ'. משנת 2000 עד שנת 2007 הוא עבד במפעל אינטל בירושלים כטכנאי הפעלה של מכונות במשך ארבע משמרות של 12 שעות בשבוע. עבודתו כללה הזנת מכונות ב"מנות סיליקון, כאשר כל מנה מורכבת ממספר פרוסות סיליקון קטנות, ומשקלה של כל מנה כ-3 ק"ג. בכל משמעת התובע הזין כ-280 מנות כאלה למכונה והוציא אותן ממנה. זו פעולה שאינה דורשת הפעלת כוח משמעותית, ואולם טרם עיבודן במכונות הוא נדרש לאסוף אותן ממדפים ולאחר מכן לסדרן עליהם, ובפעולה זו, שכוללת שליפת המנות או החזרתן למדפים שחלקם גבוהים הממוקמים מעל ראשו, התובע טוען כי התקיימו תנועות חוזרות ונשנות המקיימות תשתית למיקרוטראומה. לפי הערכתו בתצהירו, הוא נדרש להרים מנות אלה למשך כמה דקות ובאופן מצטבר כ-100 הרמות ידיים מעל ראשו בכל משמרת, כאשר יד ימין שימשה למציאת המספר הסידורי הנכון, ובשתי הידיים הוא הרים את המנות מהעגלה שגובהה כגובה מותניו והניח אותן על המדף. החל מחודש ינואר 2007 הוא נסע להכשרה באריזונה בארצות הברית ללמוד טכנאות ציוד, תחזוקה וטיפול בתקלות של מכונות חדישות, לצורך הפעלת מפעל חדש של אינטל בקרית גת. התובע חזר לישראל לאחר 14 חודשים והחל לעבוד במפעל אינטל בקרית גת מחודש 4/08 עד לסוף שנת 2009. ההכשרה באריזונה כללה עבודות פיזיות קשות, ביניהן החלפת חלקים שחלקם עשויים מעופרת ומשקלים עולה על 25 ק"ג, ואשר היו ממוקמים בגוף המכונות בגובה של כ-1.80 מ' מעל הרצפה, פירוק והוצאות החלקים הכבדים (יחד עם שני עובדים נוספים) ופירוק והוצאת חלקים קטנים יותר השוקלים עד כ-7 ק"ג. כל החלקים היו תפוסים במכונה בוואקום ולצורך חילוצם היה צורך בטלטול ובמשיכת החלק היוצא בגובה 1.80 מ', מעל גובה ראשו. לאחר הוצאת החלקים הוא נדרש לנקותם על ידי שפשוף ולאחר מכן להשיבם למכונה. במפעל בקרית גת היו 15 מכונות כאלה שדרשו טיפול ותחזוקה ובכל שבוע היו לפחות שלושה טיפול כאלה וכל משמרת ביצעה טיפול לפחות פעם אחת בשבוע. מעבר לכך, התובע ביצע תחזוקה שוטפת של מכונות שכללה החלפת שפורפרת שבתוכה חוט להט שמשקלה כ-7 ק"ג, אשר בוצע בגובה מעל ראשו ונעשתה כמה פעמים בכל משמרת, וכן נעשו עבודות ניקוי ידני של חלקי המכונה הפנימיים בגובה 1.80 מ'. בסוף שנת 2009 התובע עבר שוב למפעל בירושלים והועסק בתחזוקת מכונות שחלקיהן שקל כ-10 ק"ג.
4.
התובע תמך את גרסתו ברישום רפואי של הרופא שטיפל בו, ד"ר אליהו סספורטס, מיום 7.1.16, בו רשם ד"ר סספורטס שהתובע סובל מקרע בשרוול המסובב בכתף שמאל אשר נובע מ-
microtraumatism
במסגרת מקצועו כטכנאי מכונות.
5.
כמו כן, התובע הביא לעדות עמית לעבודה, מר שחר בלילתי, שהעיד בתצהירו כי עבד באינטל ירושלים משנת 1995 עד שנת 2011, כטכנאי הפעלה, וכי משנת 1997 היה אחראי על פרוייקט "אינטלרפיה" שעיקרו ביצוע מתיחות לשרירים במהלך היום. ב-1999 הוטל עליו תחום אחריות נוסף כצופה ומדריך בטיחות, במסגרתו הוא הדריך עובדים חדשים לעבודה נכונה וביצוע תרגילים. במסגרת תפקיד זה הוא הדריך את עובדי המחלקה בה עבד התובע בהזנה נכונה של המכונה במנות סיליקון וסידורם על המדפים שגובהם עולה על גובה אדם ממוצע ודרשו מתיחת הידיים – פעולה שחזרה ונשנתה מספר רב מאוד של פעמים בכל משמרת. ההדרכה לתפעול נכון של פעולות אלה היתה שהעובדים נדרשו להרים את המנות ולהניחן על המדפים בשתי ידיהם, אך לנמוכים מבין העובדים הייתה בעיה להגיע למדפים הגבוהים ולעיתים הניחו את המנות עם יד אחת. הועמדו לטובתם שרפרפים כדי לאפשר ביצוע ההנחה בשתי ידיים.
6.
האם התובע הרים את הנטל להוכיח את גרסתו? בחינת שאלה זו צריכה להיעשות על רקע הדרישות המהותיות של תורת המיקרוטראומה ובדיקת התאמתן של העובדות שהוכחו לתורה זו, בהתחשב במכלול הראיות שהוגשו לבית הדין.
7.
באשר לקביעות העובדתיות, בית הדין מונחה על ידי ההלכה שיש לבחון אם יש להעניק משקל יתר לעדות של המבוטח שנגבתה על ידי חוקר הנתבע, על פני עדות המבוטח בהליך המשפטי, שניתנת לאחר שהוא נעשה מודע להשלכות המשפטיות של עדותו. כמו כן, בית הדין מעריך את מהימנותה של העדות בבית הדין על רקע כלל הראיות.
8.
בית הדין סבור שיש קושי לתת משקל ראייתי גבוה לעדות התובע בבית הדין, מנימוקים אלה:

א.
כאשר התובע התבקש על ידי חוקר הנתבע (ביום 18.6.14 – מוצג נ/1) להסביר מה הוא טוען בקשר לתביעה שהגיש להכרה כנפגע בעבודה, התובע תיאר את תחילת תחושות הסבל והכאב בכתף שמאל, כארבע וחצי שנים לפני כן, לאחר שעזב את העבודה בקרית גת וחזר לעבוד באינטל ירושלים. תחילה סבר שנתפס לו שריר. הוא הופנה למומחה לכתף, ד"ר סספורטס, שאבחן לו קרע בגיד. בשלב זה שאל אותו החוקר "תסביר לי בדיוק למה אתה טוען? למה תאונת עבודה? לכך השיב התובע שבשיחות שניהל עם האורטופד הוא הבין שזו פציעה אופיינית לספורטאים. התובע טען שהוא לא עסק בספורט, ונראה כי כוונתו שהוא אמר כך לד"ר סספורטס. בעקבות זאת "התחלנו לנסות להבין למה זה קרה? וניסינו למנוע זאת בעתיד וכאשר הוא התחיל לשאול אותי מה אני עושה בעבודה אז נפל לי האסימון.

ב.
קיים קושי עם עדות זו שכן ברישום רפואי של ד"ר סספורטס מיום 5.12.13 נרשם "יותר מ-4 שנים סובל מכתף בשחיית חתירה.. ימיני שחה הרבה שנים.

ג.
התובע טען שד"ר סספורטס אבחן את הקרע בגיד השרוול המסובב בעקבות בדיקת
mri
. אלא שבהפנייה לבדיקת
mri
מיום 27.11.13 צוינה סיבת ההפניה: "כאבים שהחלו לאחר שחייה".

ד.
לפני ההפניה של התובע ל-
mri
התובע פנה מספר פעמים לד"ר אבו טיר ותיאר את כאביו "ללא חבלה" ו"לאחר מאמצים", מבלי שקיים תיעוד ברשומות הרפואיות לכך שהתובע טען כי אותם מאמצים היו בעבודתו. כאמור, התלונות של התובע לפני ד"ר סספורטס שהניעו את ד"ר סספורטס לשלוח את התובע לבדיקת
mri
היו כאבים לאחר שחייה.

ה.
השוואת עדותו של התובע לפני חוקר הנתבע מעלה שהתובע היה מודע לכך שזו פציעה שאופיינית לספורטאים, וגם בעדותו בבית הדין התובע חזר על כך. לפיכך אמירתו של התובע לפני החוקר שהוא מעולם לא עסק בספורט, אשר סותרת רישום רפואי, מלמדת על ניסיון של התובע למסור עדות מגמתית, וכשם שהתובע ניסה בעדותו לפני חוקר הנתבע לגמד את פעילותו הספורטיבית, יש לחשוש שבתצהירו התובע העיד עדות מגמתית.

ו.
מכל מקום, השוואת עדותו של התובע לפני החוקר לגרסתו לפני החוקר מעלה שבעדותו לפני החוקר תיאר התובע פעולות ותנועות מגוונות, מבלי שניתן לייחד את פעולות ההרמה של מנות סיליקון מעל לראשו כפעולה חוזרת ונשנית שנעשית ברציפות. התובע תיאר ביצוע הזנה של כ-280 מנות במשמרת, שם אותן על העגלה ומזין למכונה על ידי הנחתה ללא הפעלת כוח. היה איסור להרים כמה מנות יחד. לאחר מכן תיאר התובע את עבודתו באריזונה כטכנאי מכונות, אשר דרשה יותר מחשבה ושהייתה יותר פיזית, קרי: הרמה של חלקים כבדים מעופרת, אך לא הרמות מעל לגובה הראש. בקרית גת התובע יישם את שלמד באריזונה וכאשר חזר לירושלים היה טכנאי של מכונות יותר קטנות והעבודה דרשה פחות מאמץ. התובע טען בהמשך שהוא הסיק
עם האורטופד שמה שגרם לקרע בכתף היה כנראה חילוץ של חלקים שמשקלם כ-10 ק"ג מאזורים גבוהים של המכונה על ידי משיכתם מעל לגובה ראשו, כאשר הגובה של המכונה היא בערך שתיים וחצי מטר, אך כאשר התבקש לתאר את תדירותה של העבודה עם ידיים מעל גובה הראש התובע השיב "לפחות פעמיים בשבוע", כאשר החילוץ עצמו היה כמה דקות, והעבודה ביומיום הייתה ביצוע טיפולים וניקוי למכונות. התובע טען שהנזק נגרם בעבודה שביצע בקרית גת אך לשאלת החוקר מהן הפעולות הפיזיות שחזרו על עצמן שעה שעה כל יום, התובע השיב "כמעט ואין", והסביר שיש טיפולים קטנים יותר שדורשים פעולות פיזיות מגוונות שחוזרות על עצמן. התובע התבקש להעריך כמה זמן במשמרת הוא עבד בעבודות שכרוכות בהרמת ידיים מעל הראש ולאלו פרקי זמן, והוא השיב שהוא לא סבור שהיה יותר מחצי שעה עד ארבעים דקות במשמרת, וזה לא היה ברציפות, מספר דקות כל פעם.

ז.
בולט ההבדל בין עדותו של התובע לפני החוקר לבין עדותו בתצהירו. בעדותו לפני החוקר התובע טען שלדעתו הנזק נגרם לו כתוצאה מהעבודה באריזונה ובקרית גת, אך בתצהירו הוא שם את מרכז הכובד על העבודה בירושלים, כאשר לטענתו הוא ביצע כ-100 הרמות של מנות סיליקון מעל לגובה ראשו בכל משמרת.

ח.
מר בלילתי אישר בעדותו שהטכנאים משכו מאות מנות מהמדפים במשמרת אך רק המדף הגבוה ביותר היה בגובה שמעל לראשו של התובע, ולשם הוצאת המנות מהמדף הגבוה סופקו לטכנאים שרפרפים שעליהם הם היו צריכים לעמוד, כדי לא להרים את הידיים מעל הראש. מר בלילתי אף העיד שהעובדים עברו סדנא עם ד"ר רוזנפלד בעניין עבודה ארגונומית.

ט.
העד מטעם הנתבע, מר רוני קארו, שהיה ממונה מטעם מפעל אינטל בקרית גת על עבודה ארגונומית, תמך בעדותו בטענת מר בלילתי בדבר קיומם של נהלים לעבודה ארגונומית. לגבי עבודתו של התובע בקרית גת העיד מר קארו שהיא הייתה מגוונת וכללה פירוק חלקים בתוך מכונה שלרוב נמצאת בגובה הכתפיים ומטה, וחלקים שבגובה מטופלים בעזרת מנוף.
9.
בית הדין סבור שיש לתת משקל מיוחד לכך שכאשר התובע התבקש על ידי החוקר לתאר תנועות חוזרות ונשנות בעבודתו, התובע השיב ש"כמעט ואין". על רקע ההלכה המנחה ליתן משקל יתר לעדות מבוטח לפני חוקר הנתבע על פני עדותו לפני בית הדין, ובשים לב לקשיים במהימנות עדותו של התובע העולים מכך שבעקבות דבריו של ד"ר סספורטס לתובע כי מדובר בפגימה שאופיינית לספורטאים הוא ניסה לגמד בעדותו לפני החוקר את פעילותו הספורטיבית ועל כן יש חשש שבעדותו בבית הדין הוא ניסה להאדיר את התנועות החוזרות והנשנות בתיאור עבודתו, מסקנת בית הדין הינה שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח את היסוד העובדתי של תנועות חוזרות ונשנות זהות, או זהות במהותן, הפועלות ברציפות על אבר מוגדר.
10.
אשר על כן בית הדין סבור שדין התביעה להידחות כבר בשלב זה.

סוף דבר
11.
התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
12.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ו אב תשע"ח, (07 אוגוסט 2018
)
,
בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".




יוסף ברק


נציג ציבור

נציג ציבור

דניאל גולדברג
, שופט








בל בית דין אזורי לעבודה 38736-03/16 יצחק חי דניאל נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 07/08/2018)