פסקי דין על יוסף אל הוזייל | פסקי דין על אמין אבולקיעאן | פסקי דין על מנורה מבטחים ביטוח | פסקי דין על נואף אבו עגאג' | פסקי דין על חאלד אבו עג'אג |

40053-04/18 תק     06/08/2018




תק 40053-04/18 יוסף אל הוזייל, אמין אבולקיעאן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, נואף אבו עגאג', חאלד אבו עג'אג








בית משפט לתביעות קטנות בבאר שבע


ת"ק 40053-04-18 אל הוזייל ואח' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כב' הרשמת הבכירה מיטל חלפון – נזריאן

התובעים
1
.
יוסף אל הוזייל
ת"ז 058161845

2
.
אמין אבולקיעאן
ת"ז 301873626


נגד

הנתבעים
1. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
2. נואף אבו עגאג'
ת"ז 26211730
3. חאלד אבו עג'אג
ת"ז 59909481



פסק דין



בפני
י תביעה כספית על סך 10,900 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע 1 בתאונת דרכים מיום 28.04.16 בה היה מעורב רכב הנתבע 2.

יובהר כי התובע 1 הוא בעלים של רכב מסוג קרייזלר (להלן: "רכב התובע"). התובע 2 נהג ברכב התובע 1 בעת התאונה. הנתבע 2 בעל רכב מסוג סאנגיונג
(להלן: "רכב הנתבע"). הנתבע 3 נהג ברכב הנתבע בעת התאונה. הנתבעת 1 הינה חברת הביטוח של רכב הנתבע 2.

בין הצדדים אין מחלוקת בעניין האחריות לתאונה ולפיה, הנתבע 3 פגע באמצעות רכב הנתבע 2 ברכבו של התובע 1 מאחור ואולם הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לנזק שנגרם לרכב התובע 1.

לטענת התובעים ובהתאם לדו"ח השמאי אשר צורף לכתב התביעה, לרכב התובע 1 נגרמו נזקים בסך של 10,900 ₪ הכולל החלפה של שתי משענות ראש קדמית ימנית וקדמית שמאלית סך 3,210 ₪ כל אחת בתוספת ל- 400 ₪ בעבור העבודה.

התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת שמאי ולפיה נבדק רכב התובע ביום 01.05.16. בחוות הדעת נכתב בסעיף תיאור הנזקים כי בדיקת השמאי העלתה כי הרכב ספג מכה בחלקו האחורי. כמו כן, הפח האחורי כופף ועוות והיה צורך בתיקונו ויישורו. כמו כן, כלל החלפים המצוינים בחוות דעת השמאי ניזוקו ו/או נשברו ללא אפשרות לתקנם והיו טעונים החלפה. כאמור בין חלקי החילוף הללו היו משענות הראש האמורות. עוד נכתב מחוות הדעת כי הנזק שנגרם לרכב עומד על סך של 14,360 ₪ לא כולל מע"מ.
בהערות לחוות הדעת נכתב כי הערכה המפורטת אינה כוללת חשבונית תיקון הואיל ובעל הרכב מעוניין לתבוע הנזק על בסיס דו"ח גלובלי. עוד נכתב בהערות כי לא ניתן לכווץ כריות הראש הקדמיות וכן נכתב כי לא נגרמה לרכב ירידת ערך בגין המקרה דנן. כמו כן, צורפה לכתב התביעה חשבונית על סך 995 ₪ בגין שכ"ט שמאי. עוד נטען כי התובע 1 פנה אל הנתבעת 1 על מנת שזאת תפצה אותו על הנזק שנגרם לו ואולם, הנתבעת 1 החליטה לפצות אותו באופן חלקי תוך ששילמה לו עבור הנזק הישיר 2,600 ₪ בלבד וכן 750 ₪ בגין שכ"ט השמאי.

הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה בין היתר, כי התובע חתם על כתב וויתור לפיו הוא מקבל פיצוי מטעם הנתבעים ולא יהיו לו כל תביעות כנגדה ולכן יש לדחות את התביעה על הסף. אבהיר כי כתב ויתור זה לא צורף לכתב ההגנה ולא הוצג לעיוני בדיון.

כמו כן, נטען כי התובע בדק את רכבו כשבוע לאחר התאונה ולאחר מכן מכר את הרכב. נטען כי התובע הגיש דרישה לנתבעים לפיצוי בחלוף 8 חודשים מהתאונה ועל כן פעל בחוסר תום לב וגרם לנתבעים נזק ראייתי שכן בעת שהנתבעת ביקשה לבדוק את הרכב לא היה ניתן לבדקו מאחר והרכב כבר לא היה בשליטת התובע וזאת עוד בטרם הגיש התובע הדרישה לנתבעים לקבלת פיצוי בגין התאונה. עוד נטען כי מאחר והתובע מכר את רכבו אין לשלם לו רכיב המע"מ שכן לא תיקן את הרכב.

נטען כי מיד לאחר קבלת דרישת התובע לפיצוי, ביקשה הנתבעת 1 לבדוק את רכבו של התובע על מנת לאמת את הנזקים וכן לבדוק את ערכם ואולם לאור העובדה כי מכר את הרכב בטרם אפשר לנתבעים לבדקו גרם התובע לנזק ראייתי גדול.

עוד נטען כי לאחר בחינת דו"ח השמאי מטעם התובע אישרה הנתבעת לשלם לתובע בעבור הנזק שנגרם למוקד האחורי ברכב ללא הנזק הנטען למשענות הראש וזאת מפאת העדר קשר סיבתי בין הנזק הנטען לאירוע התאונה. כמו כן,
נטען כי רכבו של התובע נרכש ישירות ממגרש לחלקי חילוף ולאחר שעבר תאונה קשה ובהעדר הוכחות ביחס לתיקונו, נטען כי הנזק למשענות הראש נגרם באירוע אחר אשר לנתבעים אין כל קשר אליו.

הנתבעים הפנו לפסיקה התומכת בטענתם כי יש לקזז כ- 30% מן הפיצוי עקב התנהלות התובע במקרה
שבו נגרם נזק ראייתי לנתבעים. הנתבעים ביקשו כי בית משפט זה יחמיר אף הוא עם התובע לאור התנהלותו בתיק. לפיכך, ביקשו כי התביעה תידחה והתובע יחויב בתשלום הוצאות משפט.

הנתבעים צירפו לכתב הגנתם מסמך באשר לעברו הביטוחי של רכב התובע.
עיון בו מלמד כי ביום 16.02.15 הרכב ניזוק בסך של 14,687 ₪ בתוספת 0.8% בגין ירידת ערך כשמוקד הנזק היה בחזית. כמו כן, ביום 12.07.15 הוגדר הרכב כאובדן להלכה. והרכב ניזוק בסך 44,064 ₪ המהווים 54% מערכו בתוספת 3% בגין
ירידת ערך צפויה כשמוקד הנזק היה
בחזית. מדובר במסמך מיום 20.02.18 מאת רן מידע כלכלי והוא מתייחס לתביעות שהוגשו בחברת "הפניקס".

כמו כן, צירפה הנתבעת מסמך שאילתות מיום 18.02.18 ממרכז הסליקה של חברות הביטוח (נ/6) ובו פרטי התביעות של הרכב ובו פורטו תאריכי הנזק לרכב התובע בעת שהיה מבוטח
בחברת הפניקס בתאריכים 16.02.15 וכן 12.07.15. עיון במסמך זה מלמד כי לרכב היו שתי תאונות קודמות באופן שמתיישב עם האמור במסמך העבר הביטוחי שצורף לכתב התביעה.

הנתבעת הגישה גם מסמך נוסף ולפיו, שילמה לתובע סכום נוסף בעבור הנזק הישיר בסך 2,519 ₪ וזאת ביום 19.02.18 (נ/5). עוד צירפה הנתבעת, במעמד הדיון מסמכים לפיהם, ביום 07.01.18 קיבלה לראשונה דרישה לתשלום מאת התובע בעבור אירוע אשר התרחש ביום 28.04.16 (נ/1). כמו כן, הגישה הנתבעת מסמך מיום 15.01.18 ולפיו, ביקשה מאת התובע לתאם בדיקה של הרכב על ידי שמאי מטעמה על מנת לגבש עמדה לגבי האפשרות לערער על דו"ח השמאי (נ/2).

בדיון שהתקיים בפני
י לא התייצב התובע 1 והוא הבעלים של הרכב.

לעומת זאת התייצב הנהג ברכב התובע 1,
הוא התובע 2 שהינו הנהג ברכב בעת התאונה. לטענתו, בעלי הרכב, התובע 1, אמר לו כי עליו לשאת באחריות להשבת הרכב למצבו כפי שקיבל אותו. התובע 2 העלה טענות שונות ביחס לנזקים שנגרמו לרכב בעת התאונה וכן ביחס לפיצוי שהיה על הנתבעת 1 ליתן לתובע.

נציגת הנתבעת טענה בדיון כי האירוע היה ביום 28.04.16 בדיקת השמאי הייתה ביום 01.05.16 ואולם, הדרישה לחברת הביטוח נתבעת 1 לפיצוי הועברה אליה רק
ביום 07.01.18 יותר משנה וחצי לאחר התאונה. היא טענה כי מיד עם קבלת הדרישה פנתה אל התובע על מנת לבדוק את הרכב על ידי שמאי, סוכן הביטוח החזיר את הטופס עם פרטי יצירת קשר של התובע 2 וזאת לצורך תיאום בדיקה. בשיחה עמו התברר לה לראשונה כי הרכב נמכר כבר במאי 2016 - פחות מחודש לאחר האירוע מבלי שיש דרך לבדוק את הרכב. נטען עוד כי מהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי אשר בהן רואים מקום הפגיעה, נראה כי הפגיעה לא הייתה בעוצמה כזו אשר מצדיקה כי חלקו הקדמי של הרכב או משענות הרכב יפגעו. עוד נטען כי במהלך אירוע התאונה לא היה רכב נוסף לפני רכב התובע
כך שאין טענה ולפיה רכב התובע נהדף קדימה לעבר רכב אחר.
הנתבעת 1 הסבירה כי הנהג שנהג ברכב הנתבעת לקח אחריות על הפגיעה מאחור ועל כן שילמה לתובע שני סכומים נפרדים בעבור הנזק: אחד ביום 15.02.18 על סך 2,600 ₪ וסך נוסף מיום 19.02.18 על סך 2,500 ₪ שני הסכומים בעבור הנזק במוקד האחורי. כמו כן, שכ"ט השמאי שולם.

לטענתה, אין כל מידע באשר למחיר בו נמכר הרכב. לרכב עבר תאונתי עשיר אשר בגינו נקבעו גם ירידות ערך ובאחת התאונות הוכרז אף כאובדן להלכה. עוד נטען כי לא ניתן היה לדעת מה היה מצב הרכב לפני התאונה דנן. כמו כן, נטען כי לו הייתה מוגשת דרישת התובע סמוך למועד התאונה, הייתה הנתבעת יכולה לבדוק את הרכב על ידי שמאי מטעמה ולקבוע האם כל הנזקים שנגרמו לרכב אכן נובעים מאירוע התאונה דנן וכן להעריך את שווים. נטען כי הגשת תביעה זו בשיהוי של שנה וחצי מוגשת בחוסר תום לב.

לאחר שבחנתי את כלל הראיות בתיק אני קובעת כי אין מקום להעניק לתובעים את הסעד הנטען וזאת מן הנימוקים הבאים.

התובע 1 הוא הבעלים של הרכב לא התייצב לדיון
ולא מסר כל גרסה מטעמו ביחס לעברו הביטוחי של הרכב. לא ניתן לדעת מה היה מצב הרכב בעת שרכש אותו, בפרט לאור העובדה כי מהמסמכים שצירפה הנתבעת עולה כי לרכב היו שתי תאונות קודמות במוקד חזית קדמי ועל כן, אין לדעת האם הנזק למשענות הראש קשור לתאונה דנן.

התובע 2 הינו חבר של התובע 1 והוא אשר נהג ברכב בעת התאונה. הוא טען כי הוא מהנדס רכב ואף הציג תעודה לבקשת בית המשפט. לשאלת בית המשפט מה הוא יודע על תאונות קודמות של הרכב השיב שהוא סה"כ נהג של הרכב (עמ' 4 שורה 29). יחד עם זאת, טען כי הוא זוכר שהרכב שרכש התובע 1 היה תקין וכן טען כי מאין לתובע 1 לדעת אם היו תאונות לרכב קודם לכן. עוד טען כי הרכב נקנה בשעתו בסכום של 82,000 ₪ ממגרש. כמו כן, טען כי הרכב נמכר לאדם בשם פיראודה אבו אלקיעאן בסך של 55,000 ₪ והציג מסמך זיכרון דברים באמצעות הטלפון הנייד שלו. מסמך, אשר לטענתו קיבל מאת התובע 1. התובע 2 טען כי בעת התאונה נגרם נזק למשענות שכן הן קפיציות וכן הן נפתחו.
התובע 2 נשאל על ידי הנתבעת האם הוא מוסך לתת חוות דעת ביחס לרכב התובע והשיב בשלילה וכן אמר כי איננו שמאי.

כאמור לעיל, התובע 1 שהוא הבעלים של הרכב לא טרח כלל להתייצב לדיון. הכלל הוא שאין אדם רשאי לתבוע את נזקי רעהו ועל כן, ככל שהתובע 1 לא התייצב הרי שהתובע 2 אינו יכול לתבוע את נזקיו. על כן, ולו מנימוק זה, יש לדחות את התביעה על הסף.

יתרה מכך, לא מצאתי כי יש מקום להעניק את הסעד המבוקש שכן מן המסמכים שהוצגו הרי שלרכב התובע 1 היו לפחות שתי תאונות קודמות בחזית הרכב דבר אשר יכול להסביר את הנזק למשענות הראש ולנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה דנן לבין משענות הראש.
אין בידי כל גרסה מטעם בעל הרכב ביחס למצב הרכב לפני התאונה, כמו כן לכך מתווסף שיהוי רב בהגשת התביעה
אשר גרם לנזק ראייתי לנתבעת אשר לא הייתה יכולה לבדוק
את הרכב בזמן אמת ובסמוך לתאונה. מטעמים אלה, מצאתי כי יש לדחות את התביעה גם לגופה.

לאור כל האמור התביעה נדחית, ללא
צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ח, 06 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.










תק בית משפט לתביעות קטנות 40053-04/18 יוסף אל הוזייל, אמין אבולקיעאן נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ, נואף אבו עגאג', חאלד אבו עג'אג (פורסם ב-ֽ 06/08/2018)