פסקי דין על עאמש וגיהא | פסקי דין על עמאש תמאם | פסקי דין על | פסקי דין על עמאש עמר | פסקי דין על קטין עמאש עלאא | פסקי דין על קטינה עמאש רים | פסקי דין על בורבינדר פירל אייל | פסקי דין על מגדל - חברה לביטוח |

6995/01 א     29/09/2005




א 6995/01 עאמש וגיהא, עמאש תמאם, , עמאש עמר, קטין עמאש עלאא, קטינה עמאש רים נ' בורבינדר פירל אייל, מגדל - חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 006995/01
בית משפט השלום קריות
29/09/2005
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:
1 . עאמש וגיהא

2 . עמאש תמאם

3 . עמאש עמר

4 . קטין עמאש עלאא

5 . קטינה עמאש רים

6 . קטין עמאש טארק
7 . עזבון המנוח עמאשה דאהוד ז"ל
בעניין:
התובעים
קבלאן יוסף

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1 . בורבינדר פירל אייל

2 . מגדל - חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
לוריג רפאל

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
בפני
תביעה לפיצוי בגין תביעת עזבון ותלויים לאחר תאונת דרכים קטלנית מיום 15.08.01, בה קיפח המנוח עמאשה דאוד ז"ל את חייו.

הנתבעת מס' 2 הכחישה בתחילה את חבותה בין השאר על רקע הטענה, כי המנוח ניסה להתאבד ואולם טענות אלה נדחו ע"י ביהמ"ש בפסה"ד נפרד אשר עסק בסוגיה זו.
עוד יש לציין, כי הלכה למעשה נשמעו ראיות אף בנושא הנזק. לאחר שהתיק נקבע כבר לסיכומים התפרסמה הילכת ע.א. 140/00, 550/01 עז' המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ואח' (להלן: הילכת אטינגר או הילכת "השנים האבודות"). ביהמ"ש נתבקש לתקן את כתבי הטענות. טענה זו נדחתה ולאחר התערבותו של ביהמ"ש המחוזי תוקנו כתבי הטענות ונטענו טענות גם בנושא זה וזו ללא שמיעת ראיות נוספת, בנושא "השנים האבודות".

הוגש לתיק ביהמ"ש תיקה האישי המלא של המשפחה, אשר היתה בטיפול לשכת הרווחה באילת וכן העידה בישיבת ביהמ"ש מיום 19.1.04 התובעת והעובדת הסוציאלית מלשכת הרווחה באילת הגב' אורית זיגדון, אשר טיפלה במשפחת המנוח. התובעים מבקשים מביהמ"ש לקבוע, כי גיל פרישת המנוח היה צריך להיות 67 שנים, בעוד הנתבעים טוענים שיש להעמיד גיל פרישה זה על 55 שנים בלבד לאור "ההיסטוריה" המתייחסת לאישיותו של המנוח. הנתבעים סומכים טענתם זו על העובדה שלמנוח היתה בעיית שתייה ולטענתם אף בעיית סמים. הנסיבות הללו מהוות לטענתה של הנתבעת "נסיבות מיוחדות", אשר בגינן ניתן לסטות מגיל הפרישה הסטנדרטי.

ביחס לטענה הזו דהיינו, כי קיומן של נסיבות מיוחדות אשר בגינן ניתן לסטות מגיל הפרישה הסטנדרטי, בחנתי את הטענות ואני מחליט לדחות אותן אחת לאחת. הדחייה נעשית משני טעמים:

1. ראשית למנוח היתה אומנם בעיית שתייה, אך לא בעיית סמים. הדבר עולה מעדות התובעת "לפעמים היה שתוי... לפעמים יום אחד היה יוצא עם חברים ולא קם לעבודה".. (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 5 מלמטה) וכן ראה: "ש. הוא השתמש פעם בסמים? ת. לא. רק שתייה" (עמ' 10 לפרוטוקול שורה אחרונה ועמ' 11 שורה ראשונה) וכן עדותה של העובדת הסוציאלית בעמ' 13 לפרוטוקול שורה 10 מלמעלה "... לא היו סמים היתה בעיה של שכרות". אני נותן אמון בעדות זו של אשת המנוח אשר חוזקה ע"י העו"ס אשר בוודאי הינה עדה שאין לה נגיעה בדבר ולא נסתרה.

2. הגם שלמנוח היתה בעיית שתייה והעובדה הזו לא שנויה במחלוקת הוכח, כי הוא ניסה למצוא תעסוקה מסודרת, זאת למרות הקשיים שבהם נתקל עקב התמכרותו לטיפה המרה.

הגם שהחלטתי לדחות את הטענה הזו של הנתבעת, אני סבור שלאור העובדה שחלק משכרו של המנוח בוזבז בין השאר על רכישת משקאות אלכוהוליים ולאור עצם השימוש במשקאות חריפים, יש לתת לכך ביטוי בשאלת הפיצוי המגיעה לתלויים בגין אובדן שירותי אב וכך גם אנהג כאשר אגיע למרכיב פיצוי זה תוך איזון מתאים בפסיקת הפיצוי המגיע.

נקודה נוספת שנויה במחלוקת מתייחסת להשתכרותו של המנוח. התובעים טוענים בסיכומיהם, כי עובר לתאונה עבד המנוח בצורה מסודרת, פרנס את משפחתו והשתכרותו הממוצעת עמדה על 5,000 ש"ח לחודש. עם זאת, עיון בתלושי השכר או בטופסי 106 אותם צירפו לסיכומיהם מעלה, כי במהלך ה - 5 שנים האחרונות אין רצף תעסוקתי. כך למשל בשנת 99 עבד המנוח 9 חודשים בלבד ושכרו הממוצע נטו עמד על 3,500 ש"ח. בשנת 2000 עבד המנוח 3 חודשים בלבד ושכרו הממוצע נטו עמד על כ - 2,500 ש"ח ובשנת 2001 עבד המנוח 5 חודשים בלבד ושכרו הממוצע עמד על 3,400 ש"ח.

הנתבעים טוענים, כי יש לערוך את החישוב לפי רמת שכר של 4,000 ש"ח נטו לחודש. תלושי השכר תומכים בעמדתם ואשר על כן אני פוסק, כי ההשתכרות אליה הגיע המנוח עובר לתאונה היא 4,000 ש"ח לחודש.

מכאן אני עובר לשאלה העולה בסיכומי הצדדים ועניינה שיטת החישוב על פיה יש לחשב את הפיצוי המגיע לאלמנה ולתלויים.

גיל הפרישה של המנוח 67 שנים, השכר המהווה בסיס לחישוב 4,000 ₪.

להלן נתוני התיק:
1. המנוח היה יליד 64.
2. התובעת מס' 1 (האלמנה) ילידת 7/8/63.
3. התובעת מס' 2 (תמאם) ילידת 16/8/82.
4. התובע מס' 3 (עמאר) יליד 21/8/83.
5. התובע מס' 4 (עלאא) יליד 31/8/89.
6. התובעת מס' 5 (רים) ילידת 18/9/91.
7. התובע מס' 6 (טארק) יליד 30/7/93.
8. אירוע התאונה הקטלנית מיום 15/8/01 ומיום אירוע התאונה יחושב גם הנזק עפ"י גיל התובעים ביום התאונה: המנוח נפטר ביום התאונה בהיותו בן 37 שנים לערך, התובעת מס' 1 היתה ביום התאונה בת 38 שנים לערך, התובעת מס' 2 היתה ביום התאונה בת 19 שנים לערך, התובע מס' 3 היה ביום התאונה בן 18 שנים לערך, התובע מס' 4 היה ביום התאונה בן 12 שנים לערך (קטין), התובעת מס' 5 היתה ביום התאונה בת 10 שנים לערך (קטינה), התובע מס' 6 היה ביום התאונה בן 8 שנים לערך (קטין). עולה איפוא, כי התובעת מס' 2 והתובע מס' 3 היו כבר בגירים ביום התאונה ועל כן לא יחושבו בתביעת התלויים.
בעובדות תיק זה לא נטען כי האלמנה השתכרה ולכן הבסיס לחישוב יהיה שכרו של המנוח.

ביהמ"ש ייחשב בתיק זה את תביעת התלויים לפי שיטת הידות הנהוגה בפסיקה וייתן את דעתו לגבי הפיצוי בגין אובדן יכולת ההשתכרות של המנוח ב"שנים האבודות" עפ"י הילכת אטינגר כאשר התובעים לא זכאים כמובן לפיצוי כפול, אלא יש לבחון את שתי שיטות החישוב ולפצות את התובעים בסכום הגבוה יותר עפ"י שיטת החישוב שתבחן ע"י ביהמ"ש.

אבחן ראשית את תביעת התלויים עפ"י שיטת הידות.

תביעת התלויים:
א. חישוב לפי שיטת הידות שהינה השיטה שיש לחשב בה את תביעת התלויים:
את תביעת התלויים אני מחלק ל- 5 תקופות שונות בסדר הבא:
1. מיום התאונה (15/8/01) ועד יום מועד מתן פסה"ד (9/05):
א. התקופה היא תקופה בת 49 חודשים.
ב. הידות בתקופה זו הן ידת המנוח, ידת האלמנה וידת הבית וידות הילדים התלויים, דהיינו בסה"כ 6 ידות ובניכוי ידת המנוח, סה"כ 5 ידות.
ג. סה"כ הנזק לתקופה זו 4,000 ₪ כפול 5 ידות כפול 49 חודשים לחלק ל- 6 שווה 163,333 ₪.
2. תקופה שנייה מיום מתן פסה"ד (9/05) ועד ליום בו ימלאו לתובע מס' 4 - 18 שנים (31/8/07):
א. המדובר בתקופה בת שנתיים לערך.
ב. מס' הידות 6 ובניכוי ידת המנוח 5.
ג. מקדם ההוון לשנתיים 23.2659.
ד. סכום הנזק לתקופה זו הינו: 4,000 ₪ כפול 5 ידות כפול מקדם ההוון 23.2659 לחלק ל- 6 שווה 77,553 ₪.
3. תקופה שלישית מיום סיום התקופה השנייה (31/8/07) ועד ליום בו ימלאו לתובעת מס' 5 - 18 שנים (9/09):
א. מדובר בתקופה בת שנתיים לערך.
ב. מס' הידות משתנה כמובן ל- 5 ידות בלבד ובניכוי ידת המנוח החישוב ייעשה לפי 4 ידות.
ג. מקדם ההוון הוא אותו מקדם הוון אבל כאן נדרש לבצע הוון כפול.
ד. סכום הנזק הינו: 4,000 ₪ כפול 4 ידות כפול מקדם ההוון של 23.2659 לחלק ל- 5 ידות, הסכום הינו 74,450 ₪ ובהכפלה במקדם הוון כפול של 0.9425 הסכום המתקבל כנזק הינו 70,169 ₪.
4. תקופה רביעית מיום סיום התקופה השלישית (9/09) ועד ליום בו ימלאו לתובע מס' 6 - 18 שנים (30/7/11):
א. מדובר בתקופה בת שנתיים לערך.
ב. מס' הידות משתנה כמובן ל- 4 ידות בלבד ובניכוי ידת המנוח החישוב ייעשה לפי 3 ידות.
ג. מקדם ההוון הוא אותו מקדם הוון אבל מאחר ומדובר בתקופה שתחל בעוד 4 שנים, יש לבצע הוון כפול.
ד. סכום הנזק הינו: 4,000 ₪ כפול 3 ידות כפול מקדם הוון של 23.2659 לחלק ל- 4 ידות, הסכום המתקבל הינו 69,797 ₪ ובהכפלה במקדם הוון כפול בשיעור של 0.8884 הסכום המתקבל הינו 62,008 ₪.
5. התקופה החמישית מיום סיום התקופה הרביעית (30/7/11) ועד ליום בו המנוח היה מגיע לגיל 67 אלמלא התאונה (23/1/31):
א. המדובר בתקופה בת 19 שנים ו- 6 חודשים לערך.
ב. מס' הידות בתקופה זו יורד ל- 3 ידות ובניכוי ידת המנוח ל- 2.
ג. מקדם ההוון הינו 176.995 אבל מכוון שהתקופה תחל בעוד 6 שנים, יש להכפיל במקדם הוון.
ד. סך הנזק הינו: 4,000 ₪ כפול 2 ידות כפול מקדם הוון של 176.995 לחלק ל- 3 ידות. הסכום המתקבל הינו 471,986 ₪ ובהכפלת מקדם הוון כפול של 0.8374 הסכום המתקבל הינו 395,241 ₪.

סך כל הסכומים המתקבלים עפ"י שיטת הידות בתביעת התלויים הינו 768,300 ₪ (בעיגול).

בנוסף, יש לבחון ראשי נזק נוספים העולים בסיכומי הצדדים ביחס לתביעת התלויים:

ב. אובדן שירותי בן זוג או אובדן שירותי אב:
עוד טוענים התובעים לפיצוי גלובלי בגין אובדן שירותי אב ובעל בסך של 150,000 ₪ ואילו הנתבעים לעומת זאת טוענים, כי בשל אופיו השלילי של המנוח אין לפסוק כל פיצוי בגין שירותי אב ובעל.
יש לציין כי התובעים הסתפקו בבקשה לפיצוי שכזה מבלי שהביאו כלל ראיות בעניין.

בהתחשב בכל נסיבות התיק לרבות גיל המנוח, האלמנה, העובדה ששני ילדים בגירים, ההיסטוריה של המנוח שכפי שהסברתי בפתיח לפסה"ד, לא ניתן להתעלם ממנה בהתייחס למרכיב הפיצוי בראש נזק זה, אני פוסק פיצוי גלובלי המבטא בין השאר את האיזון לאור טענות הנתבעת בסכום של 50,000 ₪ ואציין כי לקחתי בחשבון בסכום זה גם את הטיעונים בנושא תביעתה של האלמנה בגין סיכויי להנשא בשנית, כאשר אינני מוצא לנכון להפריד ולפסוק לה סכום נוסף בגין ראש נזק נדרש זה.

ג. הפסד פנסיה:
אינני סבור, שיש כל הצדקה לקבל תביעה בדבר הפסד תמיכה בתקופת הפנסיה של המנוח. עיון בתלושי השכר מעלה, כי לא בוצעו כלל הפרשות בגין פנסיה, קופות גמל או זכות סוציאלית אחרת ואין כל הצדקה בנתוני תיק זה לפסוק דבר בראש נזק זה.

ד. הוצאות קבורה ומצבה:
מדובר בראש נזק ברור ואשר מצא את ביטויו גם בכתבי הטענות. הגם שלא הומצאו ראיות, אני פוסק סכום גלובלי בהקשר זה בסך של 7,500 ₪.

תביעת העזבון:
א. כאב וסבל - עפ"י תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) 1976, זכאי עיזבון המנוח באמצעות יורשיו ופיצוי בגין כאב וסבל בשיעור 25% מהסכום המקסימלי בסכום של 45,000 ₪ לערך.
ב. אובדן יכולת השתכרות של המנוח ב"שנים האבודות" - בפס"ד אטינגר הכיר ביהמ"ש העליון בעילת תביעה בגין נזקי "שנים אבודות" כלומר פיצוי בגין אובדן יכולת השתכרות של הניזוק שנתקצרה תוחלת חייו באותן שנים שנגרעו ממנו עקב מעשה עוולה וזאת בין אם מדובר בניזוק חי שתוחלת חייו קוצרה ובין אם מדובר בניזוק שנפטר ואז עוברת זכות התביעה בגין אובדן יכולת ההשתכרות לאותן "שנים אבודות" בעזבונו.
ב"כ הצדדים הפנו בסיכומיהם לפסקי דין והציעו דרכים שונות לפיצוי.
סוגיה נוספת שעלתה, האם הלכת אטינגר חלה במקרים שהם אינם מקרים של תאונות דרכים, דהיינו ההלכה אינה חלה במקרים של תאונת דרכים דוגמת תיק זה ואולם לצורך העניין, אציין כי לדעתי הלכת אטינגר חלה גם במקרים של תאונת דרכים.
עפ"י טענות הנתבעת, התובעים כלל לא הוכיחו קיומם של חסכונות שחסך המנוח בפועל בחייו, אולם כפי שנקבע בהלכת אטינגר הרי זכות התביעה בגין "השנים האבודות" יסודה בהכרה, כי עצם פוטנציאל ההשתכרות הינו נכס שאובדנו בר פיצוי.
להלן החישוב שיש לבצע לדעת ביהמ"ש עפ"י הלכת "השנים האבודות":
1. תקופה ראשונה מיום התאונה (15/8/01) ועד יום מתן פסה"ד (9/05)
א. התקופה בת 49 חודשים.
ב. מס' הידות הינו 7 (ידת המנוח, שתי ידות האלמנה, ידת חסכון ו3 ידות התלויים)
ג. מס' הידות בניכוי ידת המנוח הינו 6.
ד. סכום הנזק 4,000 ₪ כפול 6 ידות כפול 49 חודשים לחלק ל- 7 ידות, סה"כ 168,000 ₪.
2. תקופה שנייה מיום פסה"ד (9/05) ועד ליום בו יימלאו לתובע מס' 4 - 18 שנים (31/8/07)
א. תקופה בת שנתיים לערך.
ב. 7 ידות.
ג. מס' ידות בניכוי ידת המנוח 6.
ד. מקדם הוון 23.2659.
ה. סכום הנזק 4,000 ₪ כפול 6 ידות כפול מקדם ההוון בשיעור של 23.2659 ולחלק ל- 7 ידות, סה"כ 79,768 ₪.
3. תקופה שלישית מיום סיום התקופה השנייה (31/8/07) ועד ליום בו יימלאו לתובעת מס' 5 - 18 שנים (9/09)
א. מדובר בתקופה בת שנתיים לערך.
ב. מס' הידות מצטמצם ב- 6.
ג. בניכוי ידת המנוח 5.
ד. מקדם ההוון הוא אותו מקדם הוון אך לאור העובדה שהתקופה תתחיל בעוד שנתיים יש להכפיל במקדם הוון כפול בשיעור של 0.9425.
ה. סה"כ הנזק הינו 4,000 ₪ כפול 5 ידות כפול מקדם ההוון ובהוון כפול, לחלק ל- 6 ידות. מדובר בסכום של 73,093 ₪.
4. תקופה רביעית מיום סיום התקופה השלישית (9/09) ועד היום בו יימלאו לתובע מס' 6 - 18 שנים (30/7/11)
א. התקופה היא בת שנתיים לערך.
ב. מס' הידות מצטמצם ל- 5.
ג. בניכוי ידת המנוח 4.
ד. מקדם ההוון הוא אותו מקדם הוון אך לאור העובדה שהתקופה תתחיל בעוד 4 שנים יש להכפיל במקדם הוון של 0.884.
ה. סה"כ הנזק הינו 4,000 ₪ כפול 4 ידות כפול מקדם ההוון ובהוון כפול לחלק ל- 5 ידות, הסכום הינו 66,142 ₪.
5. תקופה חמישית מיום סיום התקופה הרביעית (30/7/11) ועד ליום בו המנוח היה מגיע לגיל 67 אלמלא התאונה (23/1/31)
א. מדובר בתקופה בת 19 וחצי שנים לערך.
ב. מס' הידות לתקופה זו 4.
ג. בניכוי ידת המנוח 3.
ד. מקדם ההוון הינו 176.995 אך מכוון התקופה תתחיל בעוד 6 שנים יש להכפיל במקדם הוון שהינו 0.8374.
ה. הנזק הינו 4,000 ₪ כפול 3 ידות כפול מקדם הוון ותוך הכפלה במקדם הוון כפול לחלק ל- 4 ידות, מדובר בסכום של 444,646 ₪.

סה"כ הפיצוי עפ"י הלכת "השנים האבודות" הינו 831,649 ₪ .

הסכום שנתקבל בתביעת התלויים עפ"י שיטת הידות היה סכום של 768,300 ₪. דהיינו ההפרש שבין הפיצוי עפ"י הלכת "השנים האבודות" המגלם בתוכו את מרכיב החסכון ובין תביעת התלויים הינו בסה"כ 63,349 ₪.

סה"כ ראשי הנזק בתיק זה איפוא לפני ניכויים שיש לבצע ואליהם אתייחס בנפרד, הינם כדלקמן:
1. פיצוי לתלויים ולאלמנה עפ"י תביעת התלויים בהסתמך על שיטת הידות - 768,300 ₪.
2. חסכון עפ"י הלכת אטינגר הלכת "השנים האבודות" סכום נוסף של 63,349 ₪.
3. פיצוי בגין אובדן שירותי אב ובעל - 50,000 ₪.
3. כאב וסבל - 45,000 ₪.
4. הוצאות קבורה ומצבה - 7,500 ₪.

מכאן אני עובר לנושא הניכויים:
הומצא לביהמ"ש דו"ח של האקטואר גד שפירא אשר חוות דעתו לא נסתרה ואשר לא נחקר בביהמ"ש, לא הוגשה גם חוו"ד סותרת. האקטואר גד שפירא נותן את דעתו למס' פרמטרים המצריכים ניכוי.
קצבת שארים בשיעור של 490,780 ₪. המדובר בקצבה הניתנת לתלויים ומשכך יש להפחית את הסכום בשלמותו מתוך הפיצוי לתלויים ולאלמנה אשר עומד עפ"י פס"ד זה בסכום של 768,300 ₪. התוצאה היא שלאחר הפחתת הסכום האמור, הסכום המגיע כפיצוי לתלויים ולאלמנה עפ"י תביעת התלויים בהסתמך על שיטת הידות הינו 277,520 ₪.

האקטואר גד שפירא נותן את דעתו לגבי שני פרמטרים נוספים אשר לדעתו מצריכים ניכוי. האחד הינו הנחה שהתובעת תמשיך לקבל השלמת הכנסה בעתיד ואז יש להוסיף לניכוי המל"ל סך נוסף של 62,497 ₪ וכן הנחה שהתובעת עשויה לקבל תוספת דמי מחיה בסך של 56,901 ₪ עבור הילדים מגיל 14 ועד 18 בתנאי שילמדו במוסד חינוכי.

יש לציין כי לא הומצאו לביהמ"ש שום ראיות בהקשר זה ומדובר בהנחות בלבד. לא הוצגו כל ראיות המתייחסות לאפשרות שהילדים ילמדו במוסד חינוכי ואולם, בקשר להשלמת הכנסה האלמנה בפועל מקבלת סכומים, לא הוכח כי עבדה כלל או ביהמ"ש התרשם שבהכרח תעבוד בעתיד ולכן מצאתי לנכון לנכות את הסכום של 62,497 ₪ בלבד ולדחות את הניכוי של הסכום של 56,901 ₪.

סכום זה אף הוא יופחת איפוא מתוך ראש הנזק של תביעת התלויים, דהיינו מתוך הסכום של 277,520 ₪ יופחת סכום של 56,901 ₪ והסכום המתקבל הינו 220,619 ₪.

סה"כ ראשי הנזק לאחר ההפחתות וכפיצוי הינם איפוא כדלקמן:
1. פיצוי לתלויים ולאלמנה עפ"י תביעת התלויים בהסתמך על שיטת הידות ובניכוי קצבת שארים מביטוח לאומי וכן סכום המשולם מביטוח לאומי לצורך השלמת הכנסה - 220,619 ₪.
2. חסכון עפ"י הלכת אטינגר הלכת "השנים האבודות" סכום נוסף של 63,349 ₪.
3. פיצוי בגין אובדן שירותי אב ובעל - 50,000 ₪.
3. כאב וסבל - 45,000 ₪.
4. הוצאות קבורה ומצבה - 7,500 ₪.

סה"כ הסכום הכולל הינו 386,468 ₪ ובעיגול 386,500 ₪, כאשר לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ (לא מצאתי לנכון לפסוק שכ"ט נפרד בגין ניהול התיק בשאלת האחריות) ובתוספת אגרת בימ"ש אשר שולמה כשהיא משוערכת.

למעשה עפ"י צו הירושה אשר הומצא לביהמ"ש, מדובר באלמנה, ב- 3 קטינים תלויים ובשני בגירים. לגבי כל מערכת היחסים אשר מתייחסת לפיצוי ביחס לבגירים ולתלויים והאלמנה בתיק זה, לא נתתי את דעתי למעט התייחסות לניכוי מתוך קצבת התלויים עצמם של הסכומים המשולמים מביטוח לאומי ולא ביצעתי הפחתה מתוך סך כל הפיצוי בגלל עניין זה.

ברצוני לציין, כי הפערים בין הצדדים בסיכומיהם לביהמ"ש היו עצומים. התובעים העריכו את הנזקים בלמעלה מסמכותו של בימ"ש זה ואילו הנתבעים טענו שהתביעה נבלעת. מדובר בהלכה חדשה שהיה צריך לבחון אותה בהתחשב בעובדות פס"ד זה. הפער שנוצר בסופו של יום בהתייחס לחישובים בין תביעת התלויים והלכת אטינגר ומרכיב החסכון מכוחו לא היה פער משמעותי לדעת ביהמ"ש כפי שניתן היה להתרשם גם מתוך התוצאה אליה הגיע ביהמ"ש, אולם בסך הכל הכללי כאשר ביהמ"ש מסתכל על סך הפיצוי בהתחשב בכל הנתונים בתיק זה ובעדויות שהוגשו בהקשר להשתכרותו ולחייו של המנוח, נראה הפיצוי נכון וסביר בנסיבות העניין.

את הסכום האמור עפ"י פס"ד זה תשלמנה הנתבעות לתובעים תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ביחס ליתרת אגרה בתיק זה, היא תשולם ע"י הנתבעת.

ניתן היום כ"ה באלול, תשס"ה (29 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.
ערן נווה
, שופט
קלדנית: אורלי








א בית משפט שלום 6995/01 עאמש וגיהא, עמאש תמאם, , עמאש עמר, קטין עמאש עלאא, קטינה עמאש רים נ' בורבינדר פירל אייל, מגדל - חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 29/09/2005)